בְּצִיצֵי וֶרֶד וּבְרוֹשׁ, בַּעֲדִי זָהָב טוֹב

הָיִיתִי מְקַשֵּׁט בְּאַהֲבַת אֵין־סוֹף

הַסֵּפֶר הַלָּז כְּמוֹ אָרוֹן שֶׁל מֵת,

אַהֲבָתִי לוּ אוּכַל בּוֹ לַצְפִּין כַּיּוֹם!

עַל קֶבֶר שֶׁל אַהֲבָה צִיץ מְנוּחָה וָתֹם

עוֹלֶה וְנִקְטָף בְּבוֹא עָלָיו תּוֹר, —

לִי יָצִיץ הַפֶּרַח בְּרִדְתִּי בוֹר.

הִנֵּה הֵם שִׁירַי שֶׁפָּרְצוּ בְעֹז,

כְּלַבַּת הָאֵשׁ מֵחֲזֵה אֵטְנָה זֹאת,

מֵעִמְקֵי נִשְׁמָתִי, מֵרוּחִי כַּתְּהוֹם

נִיצוֹצוֹת הִתִּיזָה מִסָּבִיב לָהּ דֹּם.

קְהַל שִׁירַי כָּרְפָאִים, לֹא קוֹל וְלֹא הֵד,

וּכְמוֹ קָפְאוּ, הֵם נָחִים חִוְרִים כָּאֵד,

לַהֶבֶת יְשָׁנָה עוֹד תְּפַעֲמֵם מְעָט —

רוּחַ אַהֲבָה כִּי־תַחֲלֹף עֲלֵיהֶם בַּלָּט.

וְרֶגֶשׁ נְבוּאָה לַלֵּב נִכְנָס קַל:

הָאַהֲבָה עוֹד תֵּרֵד עֲלֵיהֶם כַּטַּל,

זֶה סִפְרִי, הַיָּפָה, לְיָדֵךְ בָּא עוֹד

בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה וּרְחוֹקָה מְאֹד.

אָז נֶחֱלָץ כָּל־שִׁיר מֵחוּג כְּשָׁפִים וַחֲלוֹם,

חוְרוֹת אוֹתִיּוֹת תַּבֵּטְנָה בָךְ דֹּם,

תַּבֵּטְנָה בְרֶטֶט וּתְפִלָּה אָז בָּךְ,

וַהֲבֵל פִּיהֶן אַהֲבָה וּכְלוֹת־נֶפֶשׁ לָךְ.