¹

בשם אגודת הסופרים העבריים בישראל אני מברך את המשורר ש. שלום, שהוא נשיאה של אגודת הסופרים, לקבלת פרס ניומן.

זה חמישים שנה, שש. שלום כותב שירה ואנחנו כותבים על שירתו, ועדיין לא מיצינו את עומק משמעותה, ולכן לא אנסה לעשות זאת הערב. אולם ברצוני לרמוז על שלוש תכונות בשירת ש. שלום, שראוי להבליטו, בבחינת “למען תזכרו”.

תכונה ראשונה, יש בה שירת היחיד ושירת היחד, הפרט והכלל. המשורר תוהה על עצמו, מבקש לעמוד על שורש נשמתו ואגב כך מגלה מחוזות נפש נפלאים. הוא בעל יחוס לא רק מצד אביו-מולידו, אלא קודם כל מצד מולדתו הרוחנית. האושפיזין הבאים לסוכתו הם אברהם יצחק ויעקב, משה, ישעיהו, ירמיהו, איוב, דניאל, הרמב“ם, יהודה הלוי, אבן גבירול, רמח”ל, הבעש"ט, ביאליק וכיוצא בהם. כולם ברכוהו ומכולם התבשם. מלשונם למד ואת עסיסי פיוטם והגותם ספג. בשירת ש. שלום צבורים עפרות-הזהב של כל הדורות, שהמשורר הכניסם בכור-היתוכו והפיק מהם את הזהב הטהור של שירתו.

תכונה שניה, שירתו תופסת מרובה. שרשיה יונקים לא רק מן הקרקע הלאומית, אלא גם מקרקע-עולם. יש לה עומק ורוחב אוניברסאליים. לא זו בלבד שש. שלום הוא בקיא גדול בשירתם של עמים שונים, ואף תרגם מן המעולה שבה, אלא אף זו: ההווייה האנושית כולה מרעישה אותה ובעיותיה מחלחלות בו. שום דבר אנושי אינו זר לו, וכל גורל אנושי נוגע לו. כאדם יהודי חש הוא במכאובי עמו ובשמחת התחיה של עמו. הוא תינה את ענות עמו, את השוֹאָה שהתרגשה עליו ואת מיליוני קרבנותיה; כדרך שהעלה על נס את מלחמת גוג ומגוג שלנו, שקדמה להקמת מדינת ישראל, ואת הישגי הממלכתיות היהודית. עם זה חזה חזון השלום העולמי, שבּת העולם, שבה תתקיים נבואת ישעיהו “וכתתו חרבותם לאתים”. כי באין שלום בעולם לא יהיה שלום גם לישראל. שירת האומה של ש. שלום היא איפוא גם שירת העולם.

והתכונה השלישית, בגדי שירתו של ש. שלום הם תמיד בגדי חג. בין היא אומרת דברי זמר על אהבה ועל שמחת החיים, ובין היא נושאת קינה על גורלו ועל גורל העם בכלל, תמיד היא יוצאת בלבוש מלכות, בפוּרפוּריה לשונית, בתפארת של דימויים ואלגוריה. ש. שלום מנהג אבותיו בידו: תמיד חייב אדם לשמור על צלם-אלוהים שלו. גם האָבל והמקונן, העושים קריעה בבגדם, צריכים להיות לבושים בגד נאה עשוי שיראין.

לפיכך אנו מוצאים בשירתו נעימה פרטית, תזמורת לאומית, ומיתר אנושי כללי, וכולם לבושים הדר לשוני.

אנו מאחלים לש. שלום אורך ימים ושיבה טובה ומדושנת יצירה.