רקע
ישראל כהן
גולדה מאיר הפורשת
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: עקד; תשמ"ב 1982

1

דמותה של גולדה מתנוססת ביחודה בהווייתנו הציבורית והמדינית זה עשרות שנים. ואף על פי שהקירבה אל המציאות מעכבת בידנו למצות את התיאור עד תום ומקפחתו, לא ייתכן לשבות מן הדיבור גם בשעה זו של פרידת גולדה מכהונתה הרמה.

שונים היו התפקידים והכהונות, שהושמו עליה בתקופות שונות, אך הצורה, שבה מילאה אותם, היתה אחת: אמונה ונאמנות. השיקולים וההכרעות המדיניים בכלל, ושל מדינה קטנה בפרט, מעמידים את המדינאי לעתים לא-רחוקות לפני ההכרח לנקוט לא הטוב המוחלט, אלא הרע במיעוטו. ברירה זו עולה בדם לכל מי שמתייצב לפניה. אותה שעה נדרש מן המדינאי לא רק אופי ויציבות, אלא קודם כל רוח מבחינה, נשמה יתרה. בגולדה הרגשנו לא אחת ולא שתים אותה נשמה יתרה בעמדה על במת או"ם, או לפני הכנסת או לפני הציבור, בהסבירה תביעותיה או מה שעשתה היא וחבריה ומה שהיה נחוץ לעשות. כי גולדה היא מן האמהות, מאלו, שדמות דיוקנן נשקפת אלינו מראשית תולדותינו ואף בפרקים מאוחרים שלהן; מאותן האמהות, הנמנות בצד האבות, שחלקן ביצירת האומה ובעיצוב צורתה הרוחנית היה שווה לחלקם של האבות ולפעמים אף עדיף ממנו.

גולדה צמחה ועלתה מן ההווייה הישראלית בהדרגה, מתחנה לתחנה, מתפקיד לתפקיד, עד שנקראה לעמוד בראש משרד-החוץ. ומשהגיעה לכהונתה זו – נתפתחו כל ציצי אישיותה ופרחיה. בבית ובחוץ, על במות בינלאומיות ועל במת הכנסת והמפלגה, בעצרות המונים ובסוד שיח מעטים, בין פשוטי עם ובחצרות נשיאים וראשי ממשלה – היה קסמה הולך לפניה. בלשון פשוטה, אך בצליל אנושי כובש, היתה סוללת מסילות לא רק ללבות המשוחחים והמקשיבים, אלא גם למוחם. זכורים לנו הופעותיה באו“ם, ביקוריה במדינות חדשות ורחוקות ומסעותיה בימי פקודה וחרון. מעולם לא הכזיבה. מעולם לא שבה ריקם. כי על כן מלאה באה לכל מקום. מלאה הכרת יעוד ישראלי, מלאה רגש לאומי ואנושי, מלאה גאון יהודי, מלאה יסורי הבנין שלנו ומלאה הרגשת צידקתה. מטען זה כשמצטרפים אליו פשטות ביטוי וחן-אישיות – חשמל בו, כוח-כובש בו. לפיכך אמת היא שצריך לאמרה, כי לגולדה היתה שיטה מדינית משלה, שיטה, שאינה בת חיקוי. וחידושה אינוֹ ב”מה“, אלא ב”איך". ושמא הורשינו לומר, ששיטה זו סודה בכך, שהיא משתמשת ברגש ובשכל כאחד, לא כטכסיס-לשעה, ולא כסממנים וכגינונים, מצוות מדינאים מלומדה, אלא ככוח טבעי ממוזג, כפי שעשאוֹ הבורא. במחשבתה של גולדה יש מצביונו של הרגש, וברגש שלה שזורה מחשבה. ואפשר שיהא הולם לומר עליה, כי מחשבותיה של גולדה באות מן הלב. חסד ובינה נשקו. מכאן סוד השפעתה. בממשלה זו, שכוחות סגוליים בה, יחסר המזג הנדיר הזה.

מרץ-פלאים זה של גולדה לא ישבות גם בימים הבאים. אפיקים רבים נכונו לו. עוד נקשיב למנגינת חייה בוואריאציות שונות. ובברכנו אותה על כל מה שעשתה ויצרה בספירת העם והארץ והחברה ועל השראתה הגלויה והסמויה, הרינו מאחלים לה התחדשות מתמדת וראשית חדשה.


  1. דברים על גולדה עם פרישתה מכהונת שרת–החוץ בממשלת ישראל. נדפסו ב“הפועל הצעיר” כ“ו בטבת תשכ”ו (18.1.1966).  ↩

המלצות קוראים
תגיות