מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָעֶרֶב הָיָה רַךְ...

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

ב

הָעֶרֶב הָיָה רַךְ וַיִּיף בְּלִי אֵשׁ-דִּמְדוּמִים,

רַק נֹגַהּ צַח וְיָרֹק הִשְׁתַּפֵּךְ בַּשָּׁמַיִם,

וַיְהִי כְּתַאֲוָה זָרָה וּמְתוּקָה לָעֵינַיִם,

כְּמוֹפֵת חַי מִקִּסְמֵי הָאשֶׁר הַחֲתוּמִים.

וַיְהִי כָל גָּוֶן רַךְ, מִשְׁבֶּצֶת-רֹךְ כָּל צוּרָהּ,

כְּמוֹ נֶפֶשׁ-כֹּל הֶאֱמִינָה לְרֶגַע קַל בְּתֻמָּהּ

בְּאשֶׁר רָחוֹק זֶה וּבְתַאֲוָה זֹאת הַמְדֻמָּה,

הַכְּתוּבִים לְזִכָּרוֹן בִּכְתֹבֶת-שְׁחָקִים בְּרוּרָה.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

לבדד

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (זכרונות ויומנים)


בעזבי את אולם בית-המדרש-העליון אחרי צהרים, בכלות שיעור המורה, נפגשתי עמה, היא נתנה לי שלום ואני החזרתי לה שלום, בלבי היו שמורים דברים אחדים בעדה, אבל היא מיהרה לדרכה; איזה ענין היה לה. עודני עומד ורואה את צלה, שבוי מהודה, מעין מחשבה באה בקרבי: לגבי אנשים שכמותי, אמרתי, האהבה היא רק הכנעה… אם נאבה ללכת בקומה זקופה גם לאשה לא נשתחוה.. הצורך לבקש עזר בנפשות אחרות ובחיים של אחרים בא אך מבלי-יכולת לעמוד בפני עצמנו…

ואותה המחשבה ההרגָשית קיבּלה אצלי מיד צורה הגיונית. הנני מצטער על אשר מיהרה ללכת, אבל אני מצָרֵף לי את הדברים האלה: כל החיים הרמים מושכים אותי אחריהם; אילן נאה, ניר נאה, אשה נאה עושים רושם בי ומכּולם רוחי נהנה. הרשמים הללו המה רק חזיונות, באים זה אחר זה או זה בצד זה; והנה לא טוב הדבר, להכריע את הנפש רק לחזיון אחד בחיים ולהמליך עלינו רושם אחד. גם האהבה בכללה היא רק חלק מחיינו, אבל לא כל החיים. – בעזוב אדם את הכל ויתדבק רק בחלק, הרי הוא כמעט חוטא לטבע, השואף לַכּל…

אני הולך לאט מזה וחושב את מחשבותי אלה. – השמש יורדת מבלי דעת מה יבדיל את החלק מן ההכּל ומוחי עובד כדרכו. מלא יצאתי מבית-המדרש וריקם שבתי לחדרי. בשבתי על הספסל מאחוריה הייתי מוכנע מחִנה, ועתה דוּמם אני יושב כמנַצח…

                                                       *

לבי נַתון למַשבר שבישראל סבא ולהעוצב שבתולדתו הארוכה, לנכאים שבגלותו ולחורבנו של עולמו.

יש אשר תהיה עלי הרוח: הנני חי במצור ירושלים. האויבים מקיפים מכל צד; ואני בראש בריוני אלחם מימין ושמאל ונקם אקח. אֵל נקמות אלהי!

והנה באות עלי גם הסערות האחרות שבחיים. אני מרכין רוחי לשמוע הֵד נפשות חיות. וגם אני אוהב…

הארץ שאני יושב בה היום ארץ מבורכת היא, בה הררי-אלף וגבעות עולם, סלעי מגור ונחלים רבים; ואני – אני נושא את העצב מבית אבי בחיקי, נפשי שוממה מהדברים שאכלו מיטב נעורי, רוחי נאכל מסֵבל הירושה…

רק לאהוֹב עוד אוכל, לאהוב את צללי הנשים, עוד בטרם ידעתין. בטרם התקרבתי לנערה וסמל נפש אחת – אהבתיה למפרע, נפשי מלאה אהבה מופשטת לכל אלה הנפשות הרכות, –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.