מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יוֹם-אָבִיב מֻקְדָּם

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

ג

יוֹם-אָבִיב מֻקְדָּם חוֹלֵף כְּאשֶׁר בָּא בִמְשׁוּגָה,

כְּנֹחַם-גִּיל הַנָּמוֹג בְּאִישׁוֹן עֵין חַטָּאִים;

בִּקְצֵה רָקִיעַ קוֹדֵר דִּמְדּוּמֵי-אוֹר נִבְלָעִים,

כְּדִבְרֵי-אַהֲבָה עַל שִׂפְתֵי אִישׁ מְנֻגָּע.

וְעֶרֶב סַגְרִיר בָּא, וּבְאֵדָיו הָעֲכוּרִים

מִתְגּוֹלֵל הוּא בַחוּץ כִּסְפוֹג-עֲנָקִים נוֹרָא,

כִּסְפוֹג מִימֵי-בְרֵאשִׁית, הַנּוֹטֵף מָרָה שְׁחֹרָה,

הַנּוֹזֵל בְּלִי-הֲפוּגוֹת חֶלְאַת כָּל-הַיְצוּרִים.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

הבחור

מאת חיים נחמן ביאליק (פרוזה)

קטעים של ספור

מן העיזבון

בשבת שמברכין ראש חודש אלול בבוקר.

כל בני ביתו של ר' בנצי כבר גמרו שתית הפושרים מתוך הבקבוקים והפכים הטמונים מערב שבת על גבי תנור, ור' בנצי ואשתו גיטל, מלובשים כל צרכם בגדי שבת, הרי הם מוכנים ועומדים לילך לבית-המדרש.

לא גמר את שתיתו אלא בחור שמואליק לבדו, שהוא עדיין עומד ומטפל בשיורי משקין אצל השלחן, מזחיל מתוך שנים שלשה בקבוקים לתוך כוסו מין שמרים עכורים וירקרקים כעין טיט קלוש, מזלף אחר-כך על גבי אותו משקה, כביכול, שתים שלש טפין של חלב שמתמצין מקרקעיתו ודפניו של פך קטן; ולאחר שצירף בקושי כל שיורי פסולת מצוננים אלו לכשעור כוס שלמה – התחיל שותה, מרגיש טעם פגום כעין חמוץ בפיו ומתרגז.

– על מי אתה מתרגז? – אומרת גיטל כדי לפייסו, מתכוונת יותר להצדיק עצמה בעיני בעלה, מתקנת לפני האספקלריא מטפחת המשי שבראשה – הרי מתחלה מתחננת הייתי לפניך שתזדרז לקום ותשתה חמין עמנו בחבורה. אי אתה יודע שאין מיחם בשבת? גמור, שמואליק, גמור ולך עם אבא להתפלל. שבת שמברכין אלול היום.

שמואליק גומע גמיעות גסות, מנהם מתוך חטמו ומתרגז.

ור' בנצי שהיה עומד כל אותה שעה, כשהזיפיצא העליונה נתונה לו על כתפיו, והיה לוחש בינו לבין עצמו ברכות השחר שקודם התפלה, לא יכול עוד להתאפק, הפסיק לחישתו באמצע, הפך פניו לאחורי גיטל, אומר לה בזעף, כועס ומלגלג כאחד.

– פייסי, פייסי אותו, את התכשיט הלז! אבל עד שאת מצטדקת לפנייו, שאלי-נא אותו היכן היה אותו בחור (גיטל ראתה באספקלריא שבנצי בעלה מרמז באצבע על שמואליק, שלא להציץ עליו) כשהלך אבא למקוה. בחור שכמותו – ואינו מטהר עצמו בשבת שמברכין אלול… תסתכלי נא בצורתו… הביטי וראי… (גיטל ראתה באספקלריא שנשתרבבה ידו של בנצי כלפי שמואליק) טפו, פרררצוף מזזזוהם!

מתוך כעסו של ר' בנצי נתרסקו הריש והזין בין שניו עד שהיו ניצוצות ניתזין מפיו.

ושמואליק דחה מלפניו בזעף את כוסו עד שלא גמר לשתותה, נסמך בימינו על גבי השלחן כששמאלו מלקטת פרורים מעל גבי המפה וממעכתם בין האצבעות שלא מדעתו, יושב לו, שומע חרפתו ושותק. ובשעה שריסי עיניו מרפרפים וסנטרו מזדעזע, שפתיו נראות כשוחקות שחוק מר זה, שהוא קשה לאבא בשעת רתיחה מעקיצת עקרבים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.