מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עֵת יֶאֱסֹף הַיּוֹם אֶת נִדָּחָיו...

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

ד

חֲלוֹמוֹת הַדּוֹנַג בַּתָּאִים,

גַּם תַּאֲוַת הַדְּבַשׁ בַּכַּוֶּרֶת: —

וְיוֹמָם וָלַיְלָה הַקִּרְיָה

אֶת קַו הַסַּנְוֵרִים שׁוֹמֶרֶת.

וְאוּלָם יֵשׁ שְׁעַת בֵּין-עַרְבַּיִם,

עֵת יֶאֱכֹף הַיּוֹם אֶת נִדָּחָיו,

וְזָחֲלוּ גַם אַנְשֵׁי הַקִּרְיָה

מִלֹּעַ-הֶעָמָל הָרָחָב. —

אָז יֵשׁ אֲשֶׁר יֵלֵךְ הָאָדָם

וְזָר לוֹ הָרְחוֹב אֲשֶׁר יָדָע,

וּלְחַלּוֹן אֲשֶׁר בְּקִיר בֵּיתוֹ

הוּא יִשָּׂא אֶת עֵינָיו בַּחֲרָדָה.

וְסָבְבוּ תוֹעִים בָּרְחוֹבוֹת

וְעֵינָם כְּמוֹ-רוֹאָה וְלֹא-רוֹאָה:

נְחִיל-דְּבוֹרִים שֶׁשָּׁב לַכַּוֶּרֶת

וְנִלְאָה לִמְצֹא אֶת מְבוֹאָהּ.

וּכְמוֹ אָבְדָה פִתְאֹם כָּל-דֶּרֶךְ

בְּחוּצוֹת הָעִיר הָאֲטוּמָה —

מִרְכֶּבֶת-הַחַשְׁמַל הַנְּבוֹכָה

מַשְׁמִיעָה כִילֵל אֶת זִמְזוּמָהּ.

גַּם גִּיר הַמִּדְרָכָה הָאָפֹר

כְּמוֹ הָפַךְ מְצוּלָה עֲמֻקָּה,

וּזְכוּכִית כָּל חַלּוֹן — יֵרָקוֹן,

וּשְׂפוּנִים בָּהּ שֶׂפֶק וּמְצוּקָה.

גַּם אֵלֶּה פַנָּסִים חֲשֻׁכִּים,

הַנּוֹשְׂאִים רָאשֵׁיהֶם בַּשּׁוּרָה,

כְּמוֹ אֱמֶת אִלֶּמֶת וּרְחוֹקָה

מִסְתַּתְּרָה בְּבִטְנָם הַסְּגוּרָה.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

בימי ירושלים

מאת ברל כצנלסון (מאמרים ומסות)

הרוּגי-מַלכוּת

שם עתיק זה, אחד השׂרידים המעטים ממלחמת-חירוּתנוּ האחרוֹנה, הוּכנס שוּב, בּיד רְמִיָה ואַכזריה, לתוֹך דברי ימינוּ.

מאליו צף ועלה שֵם זה בּעמדך על יד ששת החללים, אשר שכבוּ דוּמם בּתכריכיהם הלבנים, בּשוּרה אחת, תחת הסככה אשר בּחצר בּית-החוֹלים של “הדסה”.

והכּל מסביב בּא לחַזק את ההרגשה הזאת: המוֹני יהוּדי ירוּשלים, הצוֹבאים על שערי חצר בּית-החוֹלים ונאלצים להתפּזר על ידי אנשי-הצבא ההוֹדים, מכוֹנת-היריה שבּחוּץ, המשמר ההוֹדי, ועל כּוּלם – ההלוָיה.

הממשלה עצמה הוֹאילה בּרוֹב חסדה לטפּל בּהרוּגינוּ. אפילוּ אוֹטוֹמוֹבּילים של הצלב האדוֹם שלחה לנוּ וּמשמר צבאי, וּמכוֹנת-יריה. הכּל. ורק גזירה אחת גזרה עלינוּ, כּי ההלוָיה תהיה בּשעה שתִכלה רגל מן השוּק. בּשעה שלפי חוּקי מצב המצוֹר לא יעיז שוּם קרוֹב ושוּם גוֹאל להיטָפל אל ההלוָיה.

והאנשים שלנוּ, האחראים והרציניים, קיבּלוּ עליהם את הגזירה. לא נדוּן אוֹתם. הם הראוּ את כּוֹחם ואת אמיתם בּימים אלה. אבל מה קשה להשלים עם היכָּנעם בּרגע זה.

ההלוָיה היתה אילמת. כּאֵלם המַכאוֹב הגדוֹל. זוֹ היתה הלוָיה של הרוּגי-מלכוּת.

מוּקפים זרים זזה ההלוָיה. בּאוֹטוֹמוֹבּילים סגוּרים הלכוּ גם המתים וגם החיים. אפלת הרחוֹבוֹת שנָדַמוּ בּלעה אוֹתנוּ. רק משפּחה פּרַבוֹסלָבית-צוֹררת עמדה על המַעקה והסתכּלה.

ועל קברוֹתיהם החדשים של הרוּגי-מלכוּת, החצוּבים בּיד זרה, עמדתי אני, בּן למשפּחה הצעירה בּישׂראל, משפּחת דוֹחקי-הקץ של פּועלי ארץ-ישׂראל, המלוּמדה בּקברוֹת-קדוֹשים, החוֹצבת בּמוֹ ידיה את מבחר קבריה, וחשתי כּי בּרית חדשה כּרוּתה בּינינוּ, הישוּב הצעיר שבּצעירים המַשיר את ניצתוֹ בּטרם גָמלה, וּבין הישוּב הישן היוֹדע אוֹתנוּ רק מרחוֹק.

בּימים שלאחר זה שוֹטטתי בּין משכּנוֹת יעקב שבּעיר העתיקה וראיתי את בּחוּריהם המשתתפים בּהגנה, ראיתי את היהוּדים הקוֹראים ל“ציוֹניסטים” לבוֹא אליהם לעזרה, ראיתי את הישישים והישישוֹת המברכים את אחיהם הרחוֹקים, שמעתי על הזקנים המצרפים את שמוֹתיהם לרשימת הנאשמים בּעווֹן הגָנה, ואדע כּי – איזוּ פּוּרענוּיוֹת חיצוֹניוֹת וּבגידוֹת פּנימיוֹת לא יביא לנוּ יוֹם מחר – נחתמה הבּרית.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.