מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

החורף ביהודה

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

יש ימים ביהודה, ימי-בראשית לגשמים, אשר הרואה יראה אותם בהוד בוקר על שפת הים הגדול, הוא מפתן העולם המשומר ומקום הפרזון הקדמון למוצאי בקרים נפלאים. רבים ושונים הם ימי-תחילה אלה, והמראה הנאדר עוטר את כולם מבוקר; והרגיל ביניהם הוא יום היורה הנכון, יום נודע וקבוע לתכונת גשמים אשר לפניו ירוץ בסופה ליל-רוחות מקבץ עננים. ביום אשר כזה יתעלם הבוקר הקודר וערבות השמים יתקשרו עד-מהרה באד הגשם מן הקצה ועד הקצה, עד למזרח השמש ועד לפאתי הדרום, המתמהמהים תמיד לקראת ענניהם, ומטרות חפזון דחופים, נבוכים מרוח ומכל שפע ענין חדש, יעצמו לרגעים ויסערו חליפות לעברים, למקום אשר תשפל שמה חשרת העבים הנמהרה. אולם בעצם עונת החורף יתייחד לפעמים יום-מימים, יום נכון לבדו לתועפות חורף ובמספר ימי סגריר לא יבוא. כי הנה פלגי המים כבר נקוו וחרבו למועדיהם, אף השאירו תחתיהם מרבדי חולות מטוהרים ושטוחים, להיות אף הם מנעימי-חורף ביהודה; והנה כבר גאה מעט גם דמיון האדם, כאשר יהיה לתקופת כל שנה, מתארי עבים שטים יומם ומבלהות רוחות עפים בלילות, והמון הגשם ענה ימים ולילות לכל יושבי יהודה את קולות הטבע הסתומים, קולות לפחדים ולדמיונות אשר מרביתם יחסרון פה בכל תקופת קיץ לירחים שלמים; אף אהבת השמש תשוב תפרח ביהודה, אחרי נבלה כל ימי הקיץ כנבול כל אהבה הזונחת רוך ומחמדים, ואהבת העולם הזאת לא תבושש לתת על פני האדמה את פרחי העדות הצהובים והאדומים, אישוני המחמדים הקטנים הנפקחים בעצם החורף: – או אז יבוא בלי-משים יום מימים נכּרים. יום עצרת לברכת גשמים חדשה אשר בבואו ובצאתו יבוא ויצא גם אחד ממזלות החורף המיטיבים שנה שנה ביהודה. לפניו ישקוט הערב אל-מול צבעי שקיעה עזים ועצורים, עזים מאשר תמול שלשום ועצורים ללא מוצא על פני שולי הרקיע, באין חתימת עב להוליך את פזורי הארגמן עד למרומי השחק; והלילה יקדיר מעט את אורו, כי הכוכבים יעמדו באד או הירח יהלוך כמעולף, ולבוקר עוד יזרח שמש בטהרו, ורק פאת המערב תבשר משפל את דבר התמורה: שם ירבץ ענן שחור מרבץ שלם אחד, ומלוא מעבהו הכבד, הנמתח למישרים, אינו נגרע מקרן העולם בצפון עד קרן העולם בדרום, ענן שריון עז להפליא אשר אשיותיו השחורות ממלאות את מצולות הים עד לאין-אפסים ואשר בטרם גשם, ובטרם עוד יתלכדו במעלה השמים בני-עבים זעים לעברים, ישעה הוא לבדו אל-פני תבל – רב ומחריש, ללא רוח דופק באגפיו, ללא מפלשי אד מבהירים בגבו הנורא. ללא סלסולי עבים יוצאים-נמוגים מאצל גבולו העליון. כה ירבץ לבדו, ענן אדיר בלי- מגרעת אשר אין לדעת את מועד גשמיו; מלפניו עוד ירחב הרקיע החשוף, אך מתחתיו כבר יוריקו וישחירו רצי ים קרובים ורחוקים ומרחקי המערב, אשר מעבר לכל המצולות, הולכים וכלים לאטם – כאשר יהיה תמיד יומם לפני סופת גשם גדולה, בהסגר כל חבל ארצנו לעלילת חורף, ממפתן הים ועד קצה המדבר. ופתאום יזוע רוח סתרים, כאנחת היקום בכלותו להתאפק, וכל משטח הענן כאילו ימיר בבת אחת את חלקת פניו, המשחירה משחור, והיה לטורי עבים בלולים, – קודרים עד לזועה בתחתית הים, מתאבכים ועולים למרום הרקיע, ונפוצים כיריעות עב חדשות לעבר השמש המתעלם. וכל אשר יתלכד תמיד עם סוד הטבע לפני גשם רב, – הצפיה ומחנק התאוה ומותר כל ההרגשה הסתומה, – ישיח עתה את נפשו בצמרות עצים נרעשים, וברמות הים הקמות, ובעיני האנשים המשתאים אל פחד העבים האדירים. רק כמו רגע ומשנהו תארך תעלומת האדמה הזאת, הנושאת את יצרי הטבע הכמוסים אל שעת ההתגלות ואל מקום העלילה; וכתומה, וצבא העננים יתבוללו לעב ממטיר אחד – ונגול גם הגשם מכל העברים.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

מעין ביקורת

מאת יצחק ליבוש פרץ (מאמרים ומסות)

(“Wschód”, Tygodnik poświęcony sprawom żydowstwa, Lwów)

כשנפלה השמועה, כי עתיד לצאת עוד מכתב-עת אחד לעניני ישראל בשפת פולין – שמחתי.

אינני בוטח בּבנים יחידים, וה“איזראַעֶליטאַ” שלנו בוואַרשאַ בן-יחיד הוא. מטבעו של בן-יחיד, שאינו מתמיד ואינו זריז; למה לו לעלות על האילן, אם סוף סוף הפירות נושרים לתוך פיו… גם שם תפארתו “איזראַעֶליטאַ” מוכיח, שדבר אין לו עם עם ישֹראל, עם היהודים, שהוא כלי מבטאם של האצילים-המיוחסים שלנו, ולא יותר…

ובתחילה תיאולוג היה ה“איזראַעֶליטאַ”. במאמריו הראשיים התעסק אך בשאלות רמות, במה שלמעלה מן הטבע – אחדות הבורא, הידיעה והבחירה, מעמד הר סיני על פי הביקורת האשכנזית… ה“איזראַעֶליטאַ” ההוא נראה לי תמיד כירח לבן (אור עצמי לא היה לה“איזראַעֶליטאַ” מעולם), וראיתיו מדלג ומקפּץ מערפל אל ערפל ובין ערפל לערפל הוא מציץ מן החרכים, וקורא: קוּ-קוּ! ושולח קו אור ארוך וחד לתוך צלחתו של הקורא הנעים…

ובמה היה לו להתעסק?

מנהגי בית הכנסת היו מסורים להלוח או להחזן והשמים שבבית-הכנסת לנאורים, עניני ישֹראל החומריים והרוחניים נמסרו ליד אפיטרופוס, הלא הוא מכתב-העת “פּשעֶגלוֹנדטיגוֹדניוֹבי” וסיעתו… לכל היותר יכול היה ה“איזראַעֶליטאַ” להוכיח פעם בפעם במלות שונות, שאין היהודים צריכים לדם בלישת המצוֹת, ששכנינו אינם לא עכו"ם ולא כותים ולא עובדי עבודה זרה, שבני דת משה נאמנים הם לארצות מולדתם לפלגותיהם, לקבוּציהם… שהם משתתפים על צד היותר טוב בשכלול הדעות והמסחר, המידות וחרושת-המעשֹה, שיש לנו רופאים מומחים, בנאים מומחים, מלומדים גדולים, מנגנים, משוררים ועמודי בורסאוֹת – כנהוג…

והעיקר – שבלי בני דת משה ישוב העולם לתוהו ובוהו, והא ראיה: צא לשוק ביום השבת וּראה את השוָקים הריקים, את החנויות הסגורות, את העגלונים המתנמנמים וכו' וכו'.

וכאשר יישן הקורא הנעים את שנתו, וראה בחלומו את אהלי יעקב, והנה קירותיהם מצופים תמונות גבורי-חַיִל לבושי שֹרד, ועל-ידם יועצי-מלכות, שופטים ושוטרים…

וראה את השמים, והנה תחת עננים כבדים מתנוצצים אותות-כבוד…


ונחלף העורך באחר…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.