מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אני מסתלק

מאת: יצחק ליבוש פרץ , תרגום: שמשון מלצר (מיידיש)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: יידיש

מאחר שניסעָלוֹביץ' הניח את נשקו והתחיל כותב תחינות בכייניות, הרי אני מניח את תאוָתי לפולין-של-הכתר ומסתלק, לטובת הפריץ דמוֹבסקי, מן ה“מולדת” הפולנית במובן הציוני נוסח גרינבוים…

אנוס אני, ודבר זה כבר אני רואה בעליל, להפּרד מעל הפריץ דמוֹבסקי….

כל זמן שלא היה במולדת ולא כלום, לא פרוֹר אחד של עולם-הזה, לא שום עצם לגרמה, ורק דמיונות, חלומות, תקווֹת ודבּוּרים, היתה לי עם הפריץ דמוֹבקי, אף-על-פי שמעולם לא היינו רועים חזירים בבקעה אחת, שייכוּת מסויימת: אני הייתי חולם חלומות, והוא – חולם חלומות, אני הייתי הוגה דמיונות, והוא – גם הוא לא יותר מזה,. ודבּר, כל זמן שהיה מוּתר, או דומה היה שמוּתר, - היינו מדבּרים שנינו, ולפעמים אפילו יחד, באותה “פילהאַרמוֹניה” עצמה…

אמנם במלאכה זו הייתי אני השותף הגדול יותר… לחלום, לקווֹת, להתלהב ולשלהב דמיונות – דבר זה, מקדמי-קדמונים, עניני שלי הוא, מוּמחיוּתי שלי. וחלומותי שלי מכוּנפים יותר, מרחיקים-נשׂוא יותר; פּאַן דמוֹבסקי היה נושף ושואף מרוב יגיעה ומשׂתרך אחרי בקושי…

ובקווּי, בחלימה ובאידיאלים בכלל, אין קנאה שׂנאה שכיחה כלל.. אין זה רכוש ממשי, אין לו זוהר של שלטון ולא צלצול של כסף… כאן אי אפשר ליתן שוחד וליטול שוחד. ואין בו אחיזה של ממש, אי אתה יכול לשׂימו בצלחת בגדך, או להצפינו בתיבה, מאחרי מנעול ובריח, ולומר: ראֵה זה שלי! – חלומות הפקר הם!

אנחנו במדבר היינו, ובחולותיו הלוהטים חלמנו את החוקים האנושיים ביותר בשביל הארץ שהיינו עתידים לקבל…

אך הואיל ובמקום המן היורד אל הרעבים מן השמים, במקום המן היורד כל יום חדש וטרי והוא מספיק לכל אחד ואחד כפי צרכיו, הורידו כאן מפּטרבוּרג עצם לגרימה, היא הדוּמאַ העירונית – פקעה השותפות ופסקה!

המולדת לא שלי היא!

זוהי הנהלת-משק של הכנסות מערים ומעיירות, וכאן כבר טוען הפריץ “כולה שלי” והוא מציל את מולדתו שלו.

אמנם, את הערים והעיירות הללו בניתי אני, כמעט אני לבדי, ושלושה רבעים מן ההכנסות יבואו מכיסי, אבל הנהלת-משק – דבר זה כבר יש לו נגיעה לענין המולדת, ואת המולדת, כפי שהיא כהיום הזה, ברא הפריץ…

אני הבאתי למדינה את המטבע, אני נתתי לה את המלאכה, אני הנהגתי בה את המסחר, אך כל זה אינו המולדת…

דמי נשפך כאן, כמים הנגרים, אך היכןאין דמי נשפך? ולשם מה, לאמיתו של דבר, נשפך הדם הזה? לשם איזה אלהים, מין חלום, מין פזמון, אך לא למען “המולדת” – למענה נשפך דם-פריצים טהור…. מה לי ולמולדת?

לא אני חילקתי את פולין, לשם נרגנות ועסקי-משפחה, לא אני הבאתי בשביל הכתר הפולני ראשים זרים מרחוק… לא אני הבאתי את המוֹדוֹת ואת המשפט האזרחי מפאריס, ולא אני – דת וישוּעים מרומא, לא אני המתנתי משחרוּר האכּר, עד שיבוא מפּטרבוּרג…

פריץ-תחיה, התרבות הזאת, המולדת הזאתשלך היא. ומאחר שהיא שלך והשליכו לך עצם – פצח! מתקרב יהודון – נהם! לנהום הרי אתה יודע….

נחמתי היחידה היא, שבפוליןזאת, שהיא שלך, לא רק אני, העובד ועוסק במסחר בעיר, אין לי בה חלק, אלא גם האִכּר, החורש וזורע את השׂדה בכפר, אף הוא אין לו חלק בה! שהתרבות הזאת, שאתה יוצר בהשקפות-עולם זרות ובחוקים זרים, אין חלק בה, מלבדי, גם לכל המרגישים והחושבים כבני-אדם, ולא כפריצים - -

אני יודע גם, שבפולין ההיא, העתידה לבוא, היה יהיה לי חלק. והאדם החושב-כאדם אף הוא, והאכּר אף הוא היה יהיה להם חלק… אך על חשבון מה שיהיה מחר אין יכולים לגרם עצם היום

לא כך, פריץ-תחיה?!


כאלה הם הימים הללו: ניסעֶלוֹביץ' כותב תחינות, ואני – מסתלק! השליכו לך עצם – פצח!

יצחק ליבוש פרץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק ליבוש פרץ (מחבר)
רקע
יצחק ליבוש פרץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק ליבוש פרץ

  1. מסירות נפש (פרוזה)
  2. בעולם האותיות המחכּימות (מאמרים ומסות)
  3. היחיד ברשות הרבים (מאמרים ומסות)
  4. התנועה החדשה (מאמרים ומסות)
  5. הַמִּתְיָאֵשׁ (פרוזה)

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ

עוד מיצירותיו של שמשון מלצר (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

נקמה

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות בו שימוש מסחרי.

א

בתוך חיל-המילואים, שנכנס היום לתוך בור-המערכה, בא גם רעי הצעיר, החביב עלי במידה לא-מצויה: פרֵידי. פרידי הוא אופיציר רך, כבן-עשרים, בעל פנים תינוקיים ועינים המביטות יותר אל נשמת בעליהן מאשר כלפי העולם המגוּנה. זה יותר משלוש שנים שאני מכיר את פרידי. בפעם הראשונה, בשעה שהתוודענו, ראיתי אותו על דוכן קונצרט רותח, שבו היה פרידי דנן חתן-האמנות. פרידי היה כּנר. כבר בשנת השלוש-עשרה לימי חייו היו מדברים עליו כעל אמן מובהק ומסויים, שיותר משהתפלאו על תוכן נגונו, היו משתוממים על אופן השתמשותו בכנור, על הטכניקה המפליאה, המשוכללת, הראויה לכנר זקן, שמנגינותיהם של חמשים-ששים אביבים שוטפים בעורקיו. בכלל היו מביטים על פרידי כעל צעיר מבטיח-נשגבות, שמוניטין עתידים לצאת לו במולדת ובכל העולם.

שם, בעיר, היה פרידי הצעיר שבחבורתנו, החי חיי-לילה, חיי-צוענים, יחד עמנו, השוגים באהבתה של אותה המופקרת הידועה שם בחוץ, ביום, בשם אמנות, ואצלנו היא צנועה, בת בית, מבסמת ומעציבה עד-כדי מיתת-עצמנו לשם חיי-עולם-הבא. בחבורה זו היינו מקשיבים לו לכנורו של פרידי באוזן אחרת, שונה מאלה, המקשיבות לו שם, מחוץ לתחומנו, בקונצרטים ההומים והנודפים ריח נשים מתפרכסות וריח זכרים בעלי-ממון ולב מגוהץ ומזויף.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.