מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אביונים במולדת

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

עם רב הם העניים, וגלגל התקופה נדחה לפעמים ממסלולו כשהוא נתקל בזעקת העם הכבד הזה; כדגת הנהר הם העניים, ובשוב זרם המחיה הנפרץ אל אפיקו הצר – יילכדו רבים מהם בגבים הרחוקים, ואחריתם אבדן באשה. אך תומכי-עולם הם האביונים; משולים הם לדבורי אדם נאצלות המלומדות מנפשן לעשות למען כוורות העם. בהיות קיץ בארץ ילקטו עניי העדה נעימות מולדת ככל אשר תשיג ידם, ואת הנותר לא ישימו בכליהם; אך האביונים, היונקים נטפים נטפים מן החיים, מגלים בכל דור ודור מחדש את דרך הקיום הצרה הנודעת במלוא סודה רק לנזירות הדבורים, ובגדול כמעט משא רכושם מהנשא בדרכם הצרה – הם חוזרים ומטילים את הלשד המעט הזה כדבש מתוק לעינים.

מעוות נודע הוא במשתה החיים אשר אין יקר לזולל, ומעונגי הקיץ במולדת יושבים לעת סתיו שפונים בבתיהם מפחד העריה; ונוסף עוד מעוות אחר בחיי העם, אשר אין שמחה-בחלקם לרעבים ואין כל זכרון צפון עמהם ליום דל מדלים. ואלה ואלה, הזוללים והרעבים, פוגמים בטעם הדברים, רק האביונים, המושכים בסתר את סוד התאוה על כל הערכין הנפוצים ועל תמצית כל ענין וכל חפץ, מחזירים את טעם העולם לתיקונו, – גם בזמן שכוורת האומה היא כמו ריקה, וכל הנגלות נמקים ושבים אל עפר האדמה כצמחים לאחר קיץ, ורוח המולדת נושבת בחוץ פרצים ומעפרת שרידי תקוות ורקב מעשים. הנאות מעטות להם לאביונים בחייהם, וכולן כמו אקדמות קטנות לעיקר-מאוויים גדול אשר לא יבוא בצלמו ובדמותו וגם לא יבשר כמצודד את מועד בואו; דומים הם בזאת לאוהבי-האשה הטובים והתמימים, אשר בהיות מלוא-תאותם בדמיהם וחן-אהבתם בעיניהם ידעו עוד להתברך בנשיקה הבודדה האחת, אשר לא תחדל מהיות נשיקת ראשית, וכל ארשת הבשרים הגדולה אשר לאשת בריתם לא תאבה להתייצב בחזונם כעונג אמונים. כי עם עז הם מעולם האביונים, אוהבי החיים הבוטחים; בלעדיהם יאכל וירוה כל העם בזנונים, ואיש-מן-העם ידמה לרודף פלגשים הלז השוכח כי אין רעב באהבה וכי התאווה הנעלה אף היא תתמכר לצמיתות רק לטועמיה; בלעדיהם אין בריח-שלום בין תקופת רויה ועונת מארה, ואין אותו הנעלם המשווה על עדה שלמה מראה של שפע אמון, גם בהיות בחלקיה הדראון והכזב והכפירה המבישה, דבר הדומה למראה עיר-תלפיות, אשר הרואה יראנה מרחוק כאחוזת יפעה, והיא – עוני ותמרורים לא מעט בקרביה ורצי הדאגה בכל רחובותיה. במקום האביונים שם שורר בערבוב שמחה ויגון חוק היעוד, זה המשווה מרחוק גאים וענוים ומפיג גם מקרוב את קלון הניהנים, הזוללים לעיני היושבים-בתענית, עד היותם כמעט רק כבריאים האוכלים את אכלם לעיני החולים; הם הם האביונים הגוהרים על הטובה הנפסדת, כדבורים המתעלפות לתאותן על הפרח הרפה, עד אם יהיה הפלא וישתנו פני הטובה המעטה הזאת ויסופר עליה מדור לדור כמו על אגדת חיים, והם הם היוצרים את כל הערכין הקטנים, צאצאי המולדת החמודים ברוח-אמונים ובמוסר-אהבה. כי ככה תפעל חכמת האביונים גם במולדת: – כעין ילקוט האשפים תלוי באין-רואים על שכמם, ומתחת לרגלי השבעים והרעבים גם יחד הם בוררים את כל היקר הנופל לארץ.

אכן גם תבוסה נמהרה נכונה לפעמים על-נקלה לאביונים: – נאורים הם בכל תחומי העוני הבלולים, חכמי מהתלות הם לנוכח הדאגה נעוות-הפנים, כחרשים הם במועדיהם הרעים לזעקת המחסור, אך בהגיעם כשבויים אלמים אל החצר הפנימית של הדלות – ירפו פתאום כל סגולותיהם. שם, במקום שהדלות חובקת-הרגלים פוסקת מהיות שממית יושבת-בצפיה, והיא מתחילה מדלגת סביב סביב לטרפה בחפזון של שתי וערב, והיא מכוונת את העוקץ, היורה רוגז משחית, כנגד לשד המוח של הטרף המפרפר – שם יגעלו באחת בגועל המות גם האביונים הטהורים, והשפק האכזרי, מחלת האחרית של הטהורים, ישבית את נפשם. כי תומכי עולם הם האביונים, ובזאת גם כזב גורלם: – בהיותם אבות נאמנים מאד לביתם ולטפם ולמורשתם – תכבד נפשם עד-בלי-די מן המותר הזה והם לא ימנו להוותם בין קלי-עולם, אלה העלולים לפעמים לחמוק ולעבור בין הקורים המרעידים-והולכים של רשת הדלות; לאמר המופלאים מבין אבות יהודים המדמים לראות בעיני כל ילד ממתיק-והולך את פתשגן החיים החדש – תחלש כמעט דעתם ממותר התקוה הנמלצה הזאת, והם לא ימנו להוותם בין ערמומי-עולם, אלה המקוים למעט ותובעים הרבה.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

דברים היוצאים מן הלב

מאת משה ליב לילינבלום (מאמרים ומסות)

ידיד לבי! שנים מספר הקשבת לקח מפי ודברי באו בקרב לבך, עתה הנני נפרד ממך, הנני הולך אל אשר יהיה הרוח ללכת; ­­­­­­– הנני נותן לפניך דברים אחדים, בטרם אלך ואינני עוד בארץ ליטא, בטרם אפרד ממך לארך ימים, ואולי לנצח!

ההנו ניצבים היום על שדה המערכה, ששם מלחמת הדור הישן והדור החדש; חצים שנונים וחרדות חדות תעופנה מול פנינו ואחריהם תשאירנה פצעים נאמנים, מדוים ומכאובים, עמל והוות! – מי ימנה מספר החללים, חללי בשר ורוח, אשר נפלו לרגלי המלחמה האיומה הזאת! שם אב תמים בדרכיו, מתנהל במסלת קדם, מבלי נטות ממנה ימין או שמאל, – יקוץ בחייו מפני דרכי בנו, אשר רחקו מדרכיו, וממכאוב לבו הוכח על משכבו. שם בן נחמד, טוב שכל ומהיר דעת, מתגורר בארץ נוכריה בחסר ובכפן, באין מכיר ומודע, באפס משען ומשענה, – ומגמת פניו לדרוש בחכמה, שנואת נפש אביו, אשר לא נתנו לבצע חפצו בהיותו בביתו. ושם איש הולך תם, אוהב טוב וסר מרע, חפץ בטובת עמו בכל לב ומלמד תועי רוח כינה,– הנה הוא הולך קדורנית שבע מכאובים ורגז, כי חנפי לב יקיפו עליו ראש ותלאה תחת רדפו טוב וחפצו להועיל! כאלה וכאלה תראינה עינינו מהומה ומבוכה, לוחמים ונלחמים, עושקים ועשוקים. – הן מלחמת הזקנים והצעירים מלחמת דור דור היא; מיום נמצאו עלי תבל אבות ובנים עד אשר יגוע כל בשר יחד ריב לעולי ימים עם מלאי ימים, אשר ייטב בעיני זה פגול הוא לא ירצה לפני זה; – אך בנו, בני ישראל יושבי רוסיה, היתה המלחמה הזאת למלחמת הדת, מלחמה הרת שאון ורעם, אשר לפניה ילך קטב, ואחריה – יגון קודר! ומתי יחדל השאון? מתי תשוב החרב, האוכלת אדם רב, אל תערה? אין אתנו יודע עד מה; אך פעולות הימם תבשרנה, כי קרוב קץ המלחמה הזאת, ולא לארך ימים תשלוט שלטת. הן הדור הישן חגור כלי נשק, והדור החדש שם את חכמתו למגן לו; הדור הישן יעז בעלילותיו, והחדש – ברוחו; הלא מודעת זאת, כי טובה חכמה מכלי קרב! יד העת ורוח היום עם הצעירים, ומי לפניהם יעמוד? הננו רואים את הצעירים, אשר אין בידם כלי משחית,

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.