יָבוֹאוּ הַיָּמִים הַטּוֹבִים,

וּבָא תוֹר הָאָבִיב הַבָּהִיר,

וְיָקוּם דּוֹר חָדָשׁ וְצָעִיר, –

אַךְ אַנוּ לֹא נֵהָנֶה מִדְּרוֹרוֹ.

וַחֲלוֹם הָעֲתִידוֹת הָרְחוֹקִים,

בִּימֵי עֲלוּמֵינוּ רָקַמְנוּ

וּבְעִתּוֹת הַמְּצוּקָה חָלַמְנוּ, –

אֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע פִּתְרוֹנוֹ.

לְבִנְיַן הֶעָתִיד הַגָּדוֹל

אֶת אַבְנֵי הַיְסוֹדוֹת הִנַּחְנוּ,

תַּחַת עֹל כָּבֵד כִּי שַׁחְנוּ, -

אַךְ אָנוּ לֹא נִרְאֶה בִגְאוֹנוֹ.

1903