וְיֵשׁ שֶׁבְּלֵיל אֲפֵלָה, בַּחֲצוֹת לָיְלָה,

עָלַי יָשִׁיתוּ צְבָא מַחֲשָׁבוֹת שְׁחֹרוֹת,

וּלְבָבִי תִּלְחַץ תּוּגָה אַחַת גְּדוֹלָה:

זוּ תוּגַת עַד, יְרֻשַּׁת דּוֹרֵי דוֹרוֹת.

אָז בָּא אֶל לִבִּי רֶגֶשׁ בְּדִידוּת נוֹרָא,

כִּבְדִידוּת עָנָן קוֹדֵר בָּרָקִיעַ,

בְּחֵיק הַלַּיְלָה כִּי תַרְגִּיעַ אֶרֶץ שְׁחֹרָה,

וְאוֹתוֹ, אֶת הַקּוֹדֵר, רוּחַ-סְתָו יַסִּיעַ.

אָז נִדְמֶה לִי: לֹא אֶחְיֶה גַם בִּיצִירָה,

לַהֶבֶל רַק פִּזַּרְתִּי אֶת כָּל כֹּחִי:

הַכֹּל בָּא גָז כַּחֲלוֹם וּכְצִלְצוּל שִׁירָה,

וּכְצֵל עִם צְלָלִים אֶמּוֹג גַּם אָנֹכִי.

1903