רקע
יעקב שטיינברג
חֲרוּזִים
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: דביר; 1959

 

א

מִנְּעוּרַי קַצְתִּי דוּמָם בֶּאֱמֶת זוֹ שַׁכּוּלָה

הַטּוֹרְפָה גוּר חָכְמָתָהּ בְּפֶתַח כָּל מַטָּרָה;

כִּקְרֹא בַסֵּתֶר גּוֹרָל קְרָאַתְנִי לִקְרַאת גְּבוּלָהּ

מְזִמַּת-חַיִּים פּוֹתָה, חֲמוּדָה וַעֲקָרָה.

אֶת עָמָל לִי לֹא יָלְדָה, הַבְּכוֹר בְּטַף-הַחַיִּים,

וְאַחֲרָיו שַׁד לֹא חָלְצָה לַקִּנְאָה הַזּוֹלֵלָה;

מָלֵאתִי חֶמְדַּת יָחִיד בְּחָסְרִי אֶת הַשְּׁנַיִם,

כִּקְטֹן עֲלִילוֹת חֻקִּי חוֹבָתִי בִי גָדֵלָה.

 

ב

בְּגָדְלִי דָבְקָה בִּי עֲנָוָה זוֹ נִלְעָגָה

הָרוֹאָה גְמוּל בֶּעָבָר וְצֵל הֶעָתִיד טוּבָהּ;

הַגֵּא מִסֻּבְּכוֹ יֶחֱרַד אִם הוֹוֶה דָבָר הָגָה,

וְלֹא יֹאבֶה שְׂפַת-רְחוֹקוֹת וַאֲמִתָּן הָעֲזוּבָה.

וְגַם אֲנִי יֵשׁ אֶחֱרַד לִמְנָת הָעֵת הַחַיָּה,

וּשְׁבֹר רַעֲבוֹנִי בָהּ וּצְהֹל וּלְחשׁ בְּחֵיקָהּ: –

אַתְּ נַחֲלַת אִישׁ, אַתְּ אֵם כָּל-גְּמוּלוֹת, אַתְּ הָרַעְיָה –

וְהֵן כְּצֵל וַחֲלוֹם וְחַסְדָּן תִּקְוָה רֵיקָה.

 

ג

שְׂדֵה-קְבָרוֹת כְּכַף-אִישׁ, וּבְתַכְרִיךְ נְיָר רָעוּעַ

כָּל מֵתַי פְדוּיִים יַחַד מִתְּמוֹל זֶה לֹא הִכִּירָם;

הַיּוֹם בְּעַיִן דְּשֵׁנָה מִתְמוֹדֵד עַל צַעֲצוּעַ,

גַּלְגִלֵּי מָחָר קַלִּים יָסֹבּוּ כְבָר עַל צִירָם.

מֵחֵיק הַיּוֹם גֹּרַשְׁתֶּם, הָהּ שִׁירַי הַנִּגְנָזִים,

וּבְאוֹר תָּגוּרוּ שׁוּט – כְּחֹק לְחוֹבְקֵי-רִמָּה;

וּבְרֶדֶת לֵיל עַל עָם תָּקוּמוּ עוֹד לִרְמָזִים

וּבְנִיב-רְפָאִים תֶּהְגֶּה לְשׁוֹנְכֶם הַמַּחְכִּימָה.

 

ד

הֵם אָהֲבוּ הֱיוֹת טְעוּנִים כָּעֲנָפִים,

וּתְלוֹת הֲמוֹן כָּל פִּרְיָם עִם גֹּבַהּ מַבַּט-עָיִן;

מְשַׁל חַיֵּיהֶם רַךְ כְּשִׂיחַ עָלִים רָפִים,

כְּיָרֹק רַעֲנָן נַפְשָׁם וּקְלִפָּה לְבשׁ לֹא תָהִין.

וְתַחְתָּם עוֹמֵד גֶּזַע, וְעֵדוּת יָמָיו שְׁפוּנָה

בְּטַבְּעוֹת-שִׁרְיוֹן נִקְשׁוֹת כְּעֵין הַחוּם הַנּוֹבֵל;

לְשַׁד כִּלְיוֹתָיו מַחֲרִישׁ וּבְפָנָיו שֵׂיבַת-תְּלוּנָה,

וּזְבוּל שָׁרָשָׁיו יַחַד בְּמַחְשַׁךְ אֶרֶץ טוֹבֵל.

 

ה

הַשַּׁלִּיט, הוֹוֶה שְׁמוֹ, שְׁכֵחַנִי בֵין עֲבָדָיו,

עַל כֵּן יָשַׁבְתִּי פְרָזוֹת, לֹא אִישׁ בַּחֲצַר הַמְּלוּכָה;

וָאֵרֶא אוֹכְלֵי-לַחְמוֹ, וָאֵרֶא אֲשֶׁר נָדָב –

וָאֵלֵךְ סְחוֹר וּסְחוֹר לַסְּעֻדָּה הָעֲרוּכָה.

תָּעִיתִי כֹה וָכֹה מֵאַחֲרֵי גְבוּל וְחוֹמָה,

וּלְעִתִּים צֵאת הִרְחַקְתִּי וְשׁוּט עַד שְׂדֵה-עֲתִידוֹת;

מֵרָחוֹק קוֹל שָׁמַעְתִּי כַּעֲדַת סָרִיסִים הוֹמָה –

וּבְלִבִּי קִנְאוֹת עָתִיד, מְתוּקוֹת וּמַחֲרִידוֹת.

 

ו

פָּרָשַׁת דַּרְכֵי-אִישׁ, הַקְּצָרָה וְהַסְּתוּמָה,

לַשֶּׁקֶר רַק נִכְתֶּבֶת בְּעֵט-שְׂכִירִים מָהִיר;

חֲנֻפָּה, נוֹצָה קַלָּה, תְּסַלְסֵל תָּג לְתֻמָּהּ,

מִדְּיוֹ-צְדָקוֹת שְׁמֵנָה הַכְּתָב מֵאֵלָיו יָאִיר.

וּבְבוֹא הַזְּמַן לִשְׁפֹּט – לֹא יוּכַל לַתַּעֲלוּלִים,

כִּי רַב מִסְּפֹר הֲמוֹנָם וְתֹאַם רַב בִּכְזָבָם;

בַּסֵּפֶר הַקַּדְמוֹנִי נִבְלָעִים גְּוִילִים פְּסוּלִים,

וְשַׂר-הַזְּמַן בְּחָפְזוֹ לֹא רָאָם וְלֹא קְבָבָם.

 

ז

בְּעָנְיִי וּבְשִׁפְלִי בִּמְקוֹמִי שָׁם צָנַחְתִּי,

וְדִבַּת לֵץ מְצָאַתְנִי עַל עִיַּי הַנִּכְלָמִים;

יָגֹרְתִּי שְׁכוֹל וְחֶרְפָּה עַד כְּלוֹת הֲבֵל-מְלַאכְתִּי,

וְלֹא חָטְאוּ שְׂפָתַי לֵאמֹר: כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים.

וּבְשׁוּב כָּל נִדְּחֵי רוּחִי – מְצָאוּנִי בְּמִשְׁכָּנִי,

לְרַגְלַי סִיגִים בְּלוּלִים וּבְאֵשׁ הַכּוּר הַיָּשָׁן;

וַיְהִי הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה: הַצּוֹרֵף תָּם וְעָנִי,

וּסְבִיבוֹ דְמִי-אַשָּׁפִים וְנֵד מֵאֵשׁ וְעָשָׁן.

 

ח

בִּצְבַת הַכְּאֵב עֲשׂוּיָה הַמְּלִיצָה הַנִּצְרָפָה,

הַפּוֹדָה אִישׁ וָעָם מִשְּׁבִי שִׁגְיוֹנוֹת בָּלִים;

מְשַׁל-הַחֵן כִּסְלִיחָה, וּמְעַט נִיחוֹחַ שָׂפָה

כַּאֲפֵר-חֲרָטָה דַק יְשַׁו עַל זְדוֹן הֲבָלִים.

בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה תִּיף הַשָּׂפָה הַָאַמִּיצָה,

וְדִבְּרָה תֹם וּנְכֹחָה כְּאֵשֶׁת אִישׁ מַצְלִיחַ;

וּמַזָּל רַע וְשׁוֹקֵק יְגַל עֲדִי הַמְּלִיצָה,

וְהֵנִיס יוֹם בְּחִידוֹת וְהִרְנִין לֵיל בְּשִׂיחַ.

 

ט

הַיֵּאוּשׁ מִצְפֶּה רָם, וּצְרִיחָיו הַנִּזְעָמִים

נִפְתָּחִים לְעֵת מְצֹא לְאֶחָד זָר וּפֶלִאי;

מִסָּבִיב חַרְשֵׂי חַיִּים וּמוֹץ וּמְכִתַּת גְּלָמִים –

וְעֵין הַזָּר בּוֹחֶנֶת וְשִׂים וֶאֱצֹר בַּכֶּלִי.

מַה שִּׁמְךָ, צִיר וָהֵלֶךְ, וְאַמְתַּחְתְּךָ מַה פִּתְרוֹנָהּ?

– הַנּׂחַם שְׁמִי, וְכִלְיִי – כּוּר אַחֲרוֹן לָאַמִּיצִים;

הִצַּלְתִּי מְעַט מִזְעָר, דֵּי-צְרֹף בְּאֵשׁ אַחֲרוֹנָה –

עֲרֹךְ וּשְׂפֹת הַכּוּר, וְעָלוּ תִימְרוֹת גִּצִּים.

 

י

הַזִּקְנָה שָׁלְחָה רָץ… אֵיךְ אֶפְתַּח לְךָ, הַמְבַשֵּׂר –

וְאַגַּן הַדִּמְיוֹן רַב בְּיָדַי הַנִּמְהָרוֹת?

– זְרֵה כָל רַצֵּי קֶצֶף וְחֵן לֹא-עַז תְּחַסֵּר,

וְהָיוּ חֹפֶן-יָד עֲנֻגּוֹת וִיקָרוֹת.

זֶה סָר וְאָחִיו בָּא… אֵיךְ אֶפְתַּח לְךָ, הַמַּלְאָךְ –

וּזְעֵיר מִיִּקְרוֹת דּוֹר בְּכַפִּי הַחֲרֵדָה?

– נְטשׁ תַּחְתֶּיךָ כֹּל כִּגְבוּרַת אִישׁ וְסַלָּח,

וְיַצְאוּ כוֹרֵי-עָם וְחִפְּשׂוּ הָאֲבֵדָה.

המלצות קוראים
תגיות