מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חֲרוּזִים

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

מִנְּעוּרַי קַצְתִּי דוּמָם בֶּאֱמֶת זוֹ שַׁכּוּלָה

הַטּוֹרְפָה גוּר חָכְמָתָהּ בְּפֶתַח כָּל מַטָּרָה;

כִּקְרֹא בַסֵּתֶר גּוֹרָל קְרָאַתְנִי לִקְרַאת גְּבוּלָהּ

מְזִמַּת-חַיִּים פּוֹתָה, חֲמוּדָה וַעֲקָרָה.

אֶת עָמָל לִי לֹא יָלְדָה, הַבְּכוֹר בְּטַף-הַחַיִּים,

וְאַחֲרָיו שַׁד לֹא חָלְצָה לַקִּנְאָה הַזּוֹלֵלָה;

מָלֵאתִי חֶמְדַּת יָחִיד בְּחָסְרִי אֶת הַשְּׁנַיִם,

כִּקְטֹן עֲלִילוֹת חֻקִּי חוֹבָתִי בִי גָדֵלָה.

ב

בְּגָדְלִי דָבְקָה בִּי עֲנָוָה זוֹ נִלְעָגָה

הָרוֹאָה גְמוּל בֶּעָבָר וְצֵל הֶעָתִיד טוּבָהּ;

הַגֵּא מִסֻּבְּכוֹ יֶחֱרַד אִם הוֹוֶה דָבָר הָגָה,

וְלֹא יֹאבֶה שְׂפַת-רְחוֹקוֹת וַאֲמִתָּן הָעֲזוּבָה.

וְגַם אֲנִי יֵשׁ אֶחֱרַד לִמְנָת הָעֵת הַחַיָּה,

וּשְׁבֹר רַעֲבוֹנִי בָהּ וּצְהֹל וּלְחשׁ בְּחֵיקָהּ: –

אַתְּ נַחֲלַת אִישׁ, אַתְּ אֵם כָּל-גְּמוּלוֹת, אַתְּ הָרַעְיָה –

וְהֵן כְּצֵל וַחֲלוֹם וְחַסְדָּן תִּקְוָה רֵיקָה.

ג

שְׂדֵה-קְבָרוֹת כְּכַף-אִישׁ, וּבְתַכְרִיךְ נְיָר רָעוּעַ

כָּל מֵתַי פְדוּיִים יַחַד מִתְּמוֹל זֶה לֹא הִכִּירָם;

הַיּוֹם בְּעַיִן דְּשֵׁנָה מִתְמוֹדֵד עַל צַעֲצוּעַ,

גַּלְגִלֵּי מָחָר קַלִּים יָסֹבּוּ כְבָר עַל צִירָם.

מֵחֵיק הַיּוֹם גֹּרַשְׁתֶּם, הָהּ שִׁירַי הַנִּגְנָזִים,

וּבְאוֹר תָּגוּרוּ שׁוּט – כְּחֹק לְחוֹבְקֵי-רִמָּה;

וּבְרֶדֶת לֵיל עַל עָם תָּקוּמוּ עוֹד לִרְמָזִים

וּבְנִיב-רְפָאִים תֶּהְגֶּה לְשׁוֹנְכֶם הַמַּחְכִּימָה.

ד

הֵם אָהֲבוּ הֱיוֹת טְעוּנִים כָּעֲנָפִים,

וּתְלוֹת הֲמוֹן כָּל פִּרְיָם עִם גֹּבַהּ מַבַּט-עָיִן;

מְשַׁל חַיֵּיהֶם רַךְ כְּשִׂיחַ עָלִים רָפִים,

כְּיָרֹק רַעֲנָן נַפְשָׁם וּקְלִפָּה לְבשׁ לֹא תָהִין.

וְתַחְתָּם עוֹמֵד גֶּזַע, וְעֵדוּת יָמָיו שְׁפוּנָה

בְּטַבְּעוֹת-שִׁרְיוֹן נִקְשׁוֹת כְּעֵין הַחוּם הַנּוֹבֵל;

לְשַׁד כִּלְיוֹתָיו מַחֲרִישׁ וּבְפָנָיו שֵׂיבַת-תְּלוּנָה,

וּזְבוּל שָׁרָשָׁיו יַחַד בְּמַחְשַׁךְ אֶרֶץ טוֹבֵל.

ה

הַשַּׁלִּיט, הוֹוֶה שְׁמוֹ, שְׁכֵחַנִי בֵין עֲבָדָיו,

עַל כֵּן יָשַׁבְתִּי פְרָזוֹת, לֹא אִישׁ בַּחֲצַר הַמְּלוּכָה;

וָאֵרֶא אוֹכְלֵי-לַחְמוֹ, וָאֵרֶא אֲשֶׁר נָדָב –

וָאֵלֵךְ סְחוֹר וּסְחוֹר לַסְּעֻדָּה הָעֲרוּכָה.

תָּעִיתִי כֹה וָכֹה מֵאַחֲרֵי גְבוּל וְחוֹמָה,

וּלְעִתִּים צֵאת הִרְחַקְתִּי וְשׁוּט עַד שְׂדֵה-עֲתִידוֹת;

מֵרָחוֹק קוֹל שָׁמַעְתִּי כַּעֲדַת סָרִיסִים הוֹמָה –

וּבְלִבִּי קִנְאוֹת עָתִיד, מְתוּקוֹת וּמַחֲרִידוֹת.

ו

פָּרָשַׁת דַּרְכֵי-אִישׁ, הַקְּצָרָה וְהַסְּתוּמָה,

לַשֶּׁקֶר רַק נִכְתֶּבֶת בְּעֵט-שְׂכִירִים מָהִיר;

חֲנֻפָּה, נוֹצָה קַלָּה, תְּסַלְסֵל תָּג לְתֻמָּהּ,

מִדְּיוֹ-צְדָקוֹת שְׁמֵנָה הַכְּתָב מֵאֵלָיו יָאִיר.

וּבְבוֹא הַזְּמַן לִשְׁפֹּט – לֹא יוּכַל לַתַּעֲלוּלִים,

כִּי רַב מִסְּפֹר הֲמוֹנָם וְתֹאַם רַב בִּכְזָבָם;

בַּסֵּפֶר הַקַּדְמוֹנִי נִבְלָעִים גְּוִילִים פְּסוּלִים,

וְשַׂר-הַזְּמַן בְּחָפְזוֹ לֹא רָאָם וְלֹא קְבָבָם.

ז

בְּעָנְיִי וּבְשִׁפְלִי בִּמְקוֹמִי שָׁם צָנַחְתִּי,

וְדִבַּת לֵץ מְצָאַתְנִי עַל עִיַּי הַנִּכְלָמִים;

יָגֹרְתִּי שְׁכוֹל וְחֶרְפָּה עַד כְּלוֹת הֲבֵל-מְלַאכְתִּי,

וְלֹא חָטְאוּ שְׂפָתַי לֵאמֹר: כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים.

וּבְשׁוּב כָּל נִדְּחֵי רוּחִי – מְצָאוּנִי בְּמִשְׁכָּנִי,

לְרַגְלַי סִיגִים בְּלוּלִים וּבְאֵשׁ הַכּוּר הַיָּשָׁן;

וַיְהִי הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה: הַצּוֹרֵף תָּם וְעָנִי,

וּסְבִיבוֹ דְמִי-אַשָּׁפִים וְנֵד מֵאֵשׁ וְעָשָׁן.

ח

בִּצְבַת הַכְּאֵב עֲשׂוּיָה הַמְּלִיצָה הַנִּצְרָפָה,

הַפּוֹדָה אִישׁ וָעָם מִשְּׁבִי שִׁגְיוֹנוֹת בָּלִים;

מְשַׁל-הַחֵן כִּסְלִיחָה, וּמְעַט נִיחוֹחַ שָׂפָה

כַּאֲפֵר-חֲרָטָה דַק יְשַׁו עַל זְדוֹן הֲבָלִים.

בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה תִּיף הַשָּׂפָה הַָאַמִּיצָה,

וְדִבְּרָה תֹם וּנְכֹחָה כְּאֵשֶׁת אִישׁ מַצְלִיחַ;

וּמַזָּל רַע וְשׁוֹקֵק יְגַל עֲדִי הַמְּלִיצָה,

וְהֵנִיס יוֹם בְּחִידוֹת וְהִרְנִין לֵיל בְּשִׂיחַ.

ט

הַיֵּאוּשׁ מִצְפֶּה רָם, וּצְרִיחָיו הַנִּזְעָמִים

נִפְתָּחִים לְעֵת מְצֹא לְאֶחָד זָר וּפֶלִאי;

מִסָּבִיב חַרְשֵׂי חַיִּים וּמוֹץ וּמְכִתַּת גְּלָמִים –

וְעֵין הַזָּר בּוֹחֶנֶת וְשִׂים וֶאֱצֹר בַּכֶּלִי.

מַה שִּׁמְךָ, צִיר וָהֵלֶךְ, וְאַמְתַּחְתְּךָ מַה פִּתְרוֹנָהּ?

– הַנּׂחַם שְׁמִי, וְכִלְיִי – כּוּר אַחֲרוֹן לָאַמִּיצִים;

הִצַּלְתִּי מְעַט מִזְעָר, דֵּי-צְרֹף בְּאֵשׁ אַחֲרוֹנָה –

עֲרֹךְ וּשְׂפֹת הַכּוּר, וְעָלוּ תִימְרוֹת גִּצִּים.

י

הַזִּקְנָה שָׁלְחָה רָץ… אֵיךְ אֶפְתַּח לְךָ, הַמְבַשֵּׂר –

וְאַגַּן הַדִּמְיוֹן רַב בְּיָדַי הַנִּמְהָרוֹת?

– זְרֵה כָל רַצֵּי קֶצֶף וְחֵן לֹא-עַז תְּחַסֵּר,

וְהָיוּ חֹפֶן-יָד עֲנֻגּוֹת וִיקָרוֹת.

זֶה סָר וְאָחִיו בָּא… אֵיךְ אֶפְתַּח לְךָ, הַמַּלְאָךְ –

וּזְעֵיר מִיִּקְרוֹת דּוֹר בְּכַפִּי הַחֲרֵדָה?

– נְטשׁ תַּחְתֶּיךָ כֹּל כִּגְבוּרַת אִישׁ וְסַלָּח,

וְיַצְאוּ כוֹרֵי-עָם וְחִפְּשׂוּ הָאֲבֵדָה.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

ראשית מדון ואחריתו

מאת מרדכי דוד ברנדשטטר (פרוזה)

תמונה מדרכי המשכילים החדשים בקרב בני ישראל בגליציון.

אַשְׁרֶיךָ יְשֻׁרוּן כִּי בָאֵי בְּסוֹד אֱלוֹהַּ

עֵצוֹת יַשְׁמִיעוּךָ מִשְׁמֵי גָבוֹהַּ

עֵת אִשָׁה לָקַחַת עֵת גָרֵשׁ רַעֲיָתֶךָ

קוֹסְמֶיךָ יוֹדוּךָ גַם קְדוֹשֶׁיךָ

א: אהבה נמהרה.

שמעון אהב מאד את מרים אשתו אשר לקח לו זה… ימים שבעה. – יפת תואר לא היתה מרים, גם יפת מראה לא; גדולה היתה בקימה אך מבנה גויתה רפה מאד, דקת בשר ודלת כח, פניה ארוכים וירקרקים, שפתותיה לבנות כשיד ושתי עיניה השחורות והגדולות יושבות בסתר עפעפים ממראה תכלת כהה; ובכל זאת דמתה מרים בנפשה, כי יפה ממנה לא תִמָצֵא בתבל כלה וכמוה חשב גם שמעון ויארשה לאשה לו באהבתו אותה. באהבתו אותה אמרתי, אמנם כן הוא, כי מיום אשר החלו גם נערי בני ישראל בארץ גליציון לדגול בשם מינערווא, אלילת ההשכלה, מהיום הזה החל גם אַמאָר אליל האהבה לתת לבני אשפתו מהלכים בקרבם, וכי תבואו היום לאחת מערי הארץ הזאת הגדולות, ותראו בחורי ישראל ובתולותיו לבושים בגדי כבוד, הולכים לשוח בגני חמד, או ממהרים ורצים לבתי מצחק ושיר, ואם תשמעו מדברם אז תתפלאו ותשתוממו, כי שפות לא נשמעו שמה מתמול שלשום תשמענהאזניכם: פולנית, צרפתית עם יהודית-אשכנזית ואהבה, ידידות והשכלה על שפתי כלמו. – זאת פעולת הזמן החדש, וזה פרי העת הנאורה! לבני אדם יושבי חשך וצלמות זרח פתאום אור חדש ובפקחם את עיניהם והנה הנם כלם משכילים ומשכילות, ידידים וידידות, אהובים ואהובות, הפלא ופלא!–

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.