רקע
יעקב שטיינברג
חֲרוּזִים בְּיוֹם אֵבֶל
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: דביר; 1959

 

א

הַדָּם, הַסַּם הַגָּדוֹל, כְּבָר מָחַק צִבְעֵי עִתִּים,

וְרַבִּים תָּאֳרֵי גוֹרָל נָמַסּוּ – וְאֵין מַכִּירָם;

הִתְפַּלְּצָה שְׁבָא מֵרָחוֹק, בָּאִיִּים רָגְשׁוּ כִתִּים, –

וְעַמִּי – מִבְחַר בָּנָיו עוֹד יֶהְגּוּ תֹם בְּעִירָם.

שְׂאֵת נַפְשֵׁנוּ הִיא, בְּלֹבֶן קַר מַלְבִּינָה:

גַּם דָּם עָלֶיהָ נִקְרַשׁ – וְהִיא עוֹמְדָה עוֹד בְּעֵינָהּ;

כָּל מֶשֶׁךְ גּוֹרָלֵנוּ וְרֹאשׁ כָּל סִפְרֵי קִינָה –

לְנֶגַע זֶה לֹא יִתְּנוּ דִּמְיוֹן כֵּנָה.

לְבֹהַק נִרְהָב זֶה, אַךְ רִפְאוּת כְּאֵב לֹא יֵדַע,

מַרְאֵהוּ-מְסוֹס לֹא-אֻכָּל וְצִבְעוֹ-מֵת פּוֹרֵחַ –

לֹא-תָשִׂים עוֹד אֲפֵר גַּם יַד כָּל תְּקוּפָה כְבֵדָה,

וְיַד נְדִיב מַזָּלוֹת לֹא תִסְגֹּר תַּחְתָּיו לֵחַ.

 

ב

גַּם שְׂדֵה מִלְחָמָה זֶה, כִּכְלוֹת יְבוּל חֲלָלָיו,

יְהִי לִנְוֵה הִלּוּלִים עַל בְּרֵכוֹת דְּבַשׁ וְחָלָב;

רַק מְעַט דַּחְלִילֵי נֹחַם יְדַמְדְּמוּ בִּשְׁבִילָיו,

מַזְכֶּרֶת רִיק לַגּוֹיִים וּרְאוּת לְפַיְטָן נִלְהָב.

וְעָשָׂה זְמַן אֶת דַּרְכּוֹ וְנָהַג יַרְחֵי אֶלֶף,

וְנֶחְרַשׁ מְאֹד הַשָּׂדֶה וְנִכְרַת כָּל הַשֶּׁלֶף;

וְצָץ יְרַקְרַק-נֹעַם עִם פִּרְחֵי-סְלִיחָה תְכֻלִּים –

וְהָלַךְ כֵּן וְנִשְׁלַם כָּל מַחֲזוֹר הַגִּלְגּוּלִים.

וּבְלִיל הַמֵּתִים יִטְהַר וְנִצְרַף וְנִשְׁתַּנָּה,

וּרְקַב כָּל סִיגָיו יִהְיֶה לְתַמְצִית אַחַת קְטַנָּה;

וְלֹא יֵדַע עֶלֶם חוֹלֵם, בְּחָלְמוֹ מַחֲזוֹת גְּבוּרָה,

כִּי עָלָה עֹז מֵאֶרֶץ וּלְעֲנַת קְרָב מִכּוּרָהּ.

וְנִפְלָא קֵץ הַמַּחֲזוֹר: הַחֶרֶב הַמַּחֲלִידָה

תִּתְחַמֵּק מִן הַנְּדָן לְצַלְצֵל שְׁעַת עֲתִידָהּ;

וְשָׁבָה חִישׁ לִהְיוֹת בָּעַמִּים חֶרֶב גַּאֲוָה.

וְאוֹב הַמַּרְאוֹת בָּא לְכַשֵּׁף בִּרְאִי לַהֲבָהּ.

וְשָׁם מִלְחָמוֹת יִפְרַח, וְגוֹי כִּי יִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

וְנָקַב אוֹתוֹ חִנָּם – וְלֹא יַהַס הַשּׁוֹמֵעַ,

וּבְשָׁפְלוֹ – יְנַשְּׂאוּהוּ כָל רוֹדְפֵי רָז וּבְשׂוֹרָה: –

רַק אֶחָד עַם יִתְחַלְחַל לְשֵׁם הַדָּם הַנּוֹרָא.

כִּי יָשׁוּב אִישׁ-יְהוּדִי אֶל מַעֲשָׂיו וְאֶל יְלָדָיו,

וְגִדְרַת-חֹק חֲדָשָׁה, זוּ עַם וָעָם לוֹ נָדַב,

נְעוּצָה הֵיטֵב סָבִיב וְצִלָּהּ הוֹלֵךְ תָּמִים –

אָז יֵשׁ וְחָרַד פִּתְאֹם בְּעֶצֶם שְׁלוֹם הַיָּמִים.

לֹא דֶבֶר בָּא כְּחֶתֶף וַיְשַׁלַּח מָוֶת שָׁחֹר,

לֹא עָרִיץ הִסִּיג גְּבוּלוֹת וַיָּסֶב חֹק לְאָחוֹר,

לֹא מִשְׁטָר קָם עַל מִשְׁטָר וְרוּחַ עִיר נִפְעָמָה!

רַק קוֹל מִמֶּרְחָק קָרָא וְאַחֲרָיו הֵד: מִלְחָמָה!

יֵשׁ פַּחַד תֵּדָעֶנּוּ הַדְּבוֹרָה בַּהֲרִיחָהּ

עֲשַׁן הַמַּחֲנָק סְבִיבָהּ, אוֹ זְאֵב מוּל אֵשׁ מַבְלִיחָה: –

כְּפַחַד בְּרֵאשִׁית זֶה, הַסָּפוּג כֻּלוֹ אֵימָה,

הַקּוֹל: מִלְחָמָה! יָעִיר בְּנֶפֶשׁ אֻמָּה שְׁלֵמָה.

המלצות קוראים
תגיות