אִישׁ הָיָה בָּעִיר בַּמּוֹלֶדֶת,
אַלְמוֹנִי שְׁמוֹ;
וּמַחֲלַת הַדּוֹר הַנּוֹדֶדֶת –
הִיא דָבְקָה גַם בּוֹ.
בִּמְקוֹם אֵין יְקָר לַנִּגּוּדִים –
לֹא יָדַע כִּי טוֹב
רַק כְּבשׁ אֶת הַדְּבָרִים הַצְּמוּדִים,
וְיִתְרָם עֲזֹב.
כִּי זֶה גְבוּל הָרוּחַ וַאֲמִתָּהּ,
וְהַס מֵעֲבֹר;
וְהוּא עוֹרֵר וְהִרְגִּיז וּפִתָּה
מֵעֵבֶר לַסְּגוֹר.
וְרָז מְאָסוּהוּ מַשִּׂיגִים
כְּרִיק לְלֵב רָם,
וּמַה שֶּׁהוֹתִירוּ לְסִיגִים
נְבוֹנֵי כָּל עָם:
שָׁם פָּחַד וְרָחַב וְעָשָׂה –
כַּצְּבוֹעַ הַלָּז
הַמְגָּרֵם כָּל עֶצֶם נִמְאָסָה
מִשֹּׁד טוֹרֵף עָז.
וַיִּדַּל הָאִישׁ עַד-מְהֵרָה
בַּמַּחֲלָה הַזֹּאת;
וַיִּפֶן לָעָם עִם הַמְּאֵרָה
וַיָּחֶל לִשְׁגּוֹת.
וַיַּרְא נִשְׁמַת אֻמָּה שְׁלֵמָה
בַּעֲוִית הֹוֶה מָר,
בְּנִגְלוֹת וּבְנִסְתְּרוֹת אֵימָה
וּבְיָפְיָהּ מִכְּבָר.
וַיַּעַן, וּלְשׁוֹנוֹ קִלֵּלָה
אֶת צִדְקַת הַלְאֹם:
רָאִיתִי בָּהּ רִיר הַזּוֹלֵלָה –
וָאֶמְחֶה עַד-תֹּם.
וְצָרָה וְיָגוֹן לָאֻמָּה
בַּיָּמִים הָהֵם,
וְשַׁוְעַת פָּנֶיהָ חֲתוּמָה
כִּבְכִי בִּפְנֵי אֵם.
וַתַּעֲבֹר הַדִּבָּה הַמְּבִישָׁה
וַתַּךְ בְּעַם רַב;
אַךְ צִדְקַת הָעָם הַמַּחֲרִישָׁה
עוֹד דְּבָרָהּ תִּצַו.