מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בית אגולר

מאת: מאיר להמן , תרגום: מנחם מבשן (מגרמנית)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

יזרעאל בע"מ; תשכ"ו

סוגה:

שפת מקור: גרמנית

א

עַל-יַד הָאֲלַמֶּדָּה, הִיא נְתִיבַת-עֵצִים נֶחְמָדָה לְמַרְאֶה, עֲצֵי רִמּוֹנִים, תּמָרִים וְתַפּוּחֵי-זָהָב, הַנְּטוּעִים שׁתֵּי שְׂדֵרוֹת מְלֹא אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בֵּין הָעִיר וַלֶּנְסִיאָה וּבֵין הַקִּרְיָה גְרוּאָה, הָיָה בְּעֵת כְּתִיבַת סִפּוּרֵנוּ זֶה, בְּאַחֲרִית הַמֵּאָה הַשְׁבַע-עֶשְׂרֵה לִסְפִירַת הַנּוֹצְרִים, בַּיִת יָפֶה וְּרְחַב יָדַיִם כְּאַרְמוֹן שָׂרִים, וּמִסָּבִיב לוֹ גַּן גָּדוֹל וְעַל-יַד הַגַּן שָׂדוֹת וּכְרָמִים וּפַרְדֵּסִים, נְטוּעִים הֲמוֹן עֲצֵי-פְרִי שׁוֹנִים. בַּעַל הַנָּוֶה הַשַּׁאֲנָן הַזֶּה וְכָל-אֲשֶׁר סְבִיבוֹ הָיָה הַגְּבִיר דּוֹן עִמָּנוּאֵל לְבֵית אַגּוּלַאר, שָׁם יָשַׁב הוּא וְאִשְׁתּוֹ דוֹנָה אֲנוּנציאטה וִילָדָיו דִּיֶגוֹ וְאִיֶנץ וַיְחִי עִם מִשְׁפַּחְתוֹ חַיֵּי שַׁלְוָה וָאֹשֶׁר.

וִּבְסְפָרַד, הַמֻּקֶפֶת שַׁרְשֶׁרֶת הָרִים הַסֹּוגְרִים בַּעֲדָהּ מִכָּל עֲבָרֶיהָ, גָּדוֹל הַחֹם בַּקַּיִץ מִנְּשׂוֹא וְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ יִסְתַּתְּרוּ פְעָמִים רַבּוֹת בְּצֵל קוֹרָתָם פְּנִימָה, פֶּן יִפְגָּעוּם קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הַמְלַהֵט כָּאֵשׁ.

בְּיוֹם שָׁרָב כָּזֶה אֶנְהָגְךָ אֲבִיאֲךָ, קוֹרֵא יָקָר, אֶל בֵּית דּוֹן עִמָּנוּאֵל וְאֶל חֲדַר מִשְׁכָּנוֹ. הַחַלוֹנוֹת סְגוּרִים הֵיטֵב בַּתְּרִיסִים מִחוּץ וִירִיעוֹת פְּרוּשׂוֹת עֲלֵיהֶם לְמָסָךְ מִבַּיִת לְבִלְתִּי נְתֹן אֶת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקְדוֹת לַחְדּוֹר אֶל-תּוֹךְ הַחֲדָרִים, וְשָׂרְרָה בַּבַּיִת אַפְלוּלִית, וְאֵד יַעֲלֶה מִתּוֹךְ הַמְּקָרְרִים וּפָשַׁט בַּבַּיִת, וְהָיָה לְרוּחַ צוֹנֵן קַל מֵשִׁיב נָפֶשׁ. וְהַמְּקָרְרִים הֵם סִירוֹת מֻזְהָבוֹת עֲשׂוּיוֹת חֵמָר אָדֹם מוֹצָאוֹ מֵאֲמֶרִיקָה, וִּמִלְּאוּ אֶת הַסִּירוֹת מַיִם וְהִצִּיגוּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, לְצַנֵּן בְּאֵדִים אֶת הָאֲוִיר הֶחָם.

וְדוֹן עִמָּנוּאֵל מְשׂוֹחֵחַ עִם אִשְׁתּוֹ. זֶה עַתָּה הוּא שָׁב מֵעִיר הַחוֹף גְּרוּאָה, שֶׁשָּׁם יָרַד אֶל אֳנִיַּת-סוֹחֵר הַבָּאָה מֵהוֹלַנְדְ וְקִבֵּל מִכְתָּבִים שֶׁנִּשְׁלְחוּ עַל שְׁמוֹ.

וַיִּשְׁאַל אֶת אִשְׁתּוֹ: “הֲסָגַרְתְּ הֵיטֵב אֶת דַּלְתוֹת הַבַּיִת, תַּמָּתִי”?

“כָּל הַדְּלָתוֹת סְגוּרוֹת; הִנְנוּ יוֹשְׁבִים עַתָּה לְבָדָד לָבֶטַח”.

"אִם-כֵּן אֵפוֹא – אָמַר לְאַחַר שֶׁנּוֹכַח, כִּי דַלְתוֹת הַבַּיִת סְגוּרוֹת. אֶפְתַּח אֶת הַמִּכְתָּבִים אֲשֶׁר חִכִּינוּ לָהֶם בְּקֹצֶר רוּחַ כָּל כַּךְ הַרְבֵּה זְמָן.

הֲלֹא יָדַעַתְּ כִּי זֶה אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת אֲנִי הוֹלֵךְ יוֹם-יוֹם גְּרוּאָה וְעֵינַי מְשׁוֹטְטוֹת עַל-פְּנֵי הַחוֹף לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר אַחֲרֵי אֳנִיָּה הַבָּאָה מֵהוֹלַנְדְ. עַד בּוֹא הַיּוֹם שֶׁקִּוִּיתִי וָאֶשָׂא עֵינַי וָאֵרֶא דֶגֶל הוֹלַנְדְ מִתְנוֹסֵס עַל אֳנִיָּה בַּעֲלַת שְׁלֹשָׁה תְרָנִים. מִהַרְתִּי לָרֶדֶת אֵלֶיהָ בְּסִירַת-דּוּגָה וּבְעוֹד רְגָעִים מִסְפָּר בָּאתִי אֶל תּוֹכָהּ, וַיְבִיאוּנִי עַד לִפְנֵי רַב הַחוֹבֵל וָאֶשְׁאָלֵהוּ: “הֲמֵאַמְשְׂטֶרְדַּם אַתָּה בָא, אֲדוֹנִי?” וַיַּעֲנֵנִי בִלְשׁוֹן עִלְגִּים סְפָרַדִית; “כֵּן, אֲדוֹנִי”. וָאֶשְׁאָלֵהוּ שֵׁנִית: “הֲלֹא הֵבֵאתָ בְּיָדְךָ מִכְתָּבִים אֶל דּוֹן עִמָּנוּאֵל לְבֵית אֲגוּלַאר?” אַךְ הוּא לֹא הֱשִׁיבַנִי דָבָר עַל שְׁאֵלָתִי זֹאת כִּי אִם שָּׁאַל מִמֶּנִּי לָתֶת-לוֹ אוֹת כִּי בְמַלְאֲכוּת דּוֹן עִמָּנוּאֵל אֲנִי בָא אֵלָיו. וַאֲנִי עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי: “מַה מְאֻשָׁרָה אֶרֶץ הַשְּׁפֵלָה, כִּי פָרְקָה אֶת-עֹל הַסְּפָרַדִים מֵעַל צַוָּארָהּ!” אָז נָתַן לִי אֶת הַמִּכְתָּבִים בְּלִי דַבֵּר דָּבָר, וַאֲנִי מִהַרְתִּי וְצָפַנְתִּי אוֹתָם בְּסֵתֶר בְּגָדָי. וְעַתָּה הָבָה נִקְרָאֵם יָחַד".

בְּדַבֵּר דּוֹן עִמָּנוּאֵל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹצִיא צְרוֹר מִכְתָּבִים מֵחֵיקוֹ וַיְפַתְּחֵם מִן הַחוֹתָמוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר אֶל אִשְׁתּוֹ: “הִנֵּה בָזֶה מִכְתָּב שָׁלוּחַ מֵאֵת דּוֹן פֶּדְרוֹ תַּכְּסֵירָה, אוֹתוֹ אֶקְרָא אֲנִי רִאשׁוֹנָה; וְהִנֵּה מִכְתָּב מֵאִשְׁתּוֹ הִיא אֲחוֹתֵךְ בֵּיאַתְּרִיסָה, אֶת-זֶה תּוּכְלִי אַתְּ לִקְרֹא רִאשׁוֹנָה; וְהִנֵּה בָזֶה עוֹד מִכְתָּבִים מֵאֵת פֶרְדִינַנְדְ אוֹבַלְסְ, רוֹדְרִיגָה גוַּאַלְדִילְבָה, דּוֹלוֹרוֹז מוֹרְטֵירָה וְיוֹאַן בְּנָם. אֶת אֵלֶּה נַנִּיחַ לְעֵת כַּלּוֹתֵנוּ לִקְרֹא אֶת מִכְתְּבֵי גִיסֵךְ וְגִיסָתִי”.

בְּעוֹד הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ מַעֲמִיקִים לִקְרֹא בַמִּכְתָּבִים שֶׁכָּכָה נִזְהַר לְקַבֵּל אוֹתָם בַּלָּט וּלְהַסְתִּירָם מֵעֵין זָרִים, נִתְבּוֹנֵן נָא אֶל דְּמוּיוֹתֵיהֶם וְתָאֲרֵי פְּנֵיהֶם: הָאִישׁ הָיָה יְפֵה תֹאַר, מַרְאֵהוּ כְּבֵן שְׁלֹשִים שָׁנָה; דְּמוּת פָּנָיו כִּדְמוּת פְּנֵי כָל-הַסְּפָרַדִּים לְכָל-דָּבָר; רַק אִם יִתְבּוֹנֵן אִישׁ בּוֹ הֵיטֵב, וְרָאָה וְהִנֵּה הוּא מָהִיר מְעַט בְּמַעֲשֵׂהוּ מִן הַסְּפָרַדִּים הַמִּתְנַהֲלִים בִּכְבֵדוּת וּבַעֲצַלְתַּים בְּכָל הֲלִיכוֹתֵיהֶם כְּמִשְׁפַּט הָאֲצִילִים. וְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָה הָיְתָה צְעִירָה מִבַּעֲלָה לְמִסְפַּר שָׁנִים וּכְלִילַת יֹפִי, לֹא הָיְתָה אִשָּׁה יָפָה כָמוֹהָ גַם בְּאֶרֶץ סְפָרַד הַמִּתְהַלֶּלֶת בִּיפִי נָשֶׁיהָ.

וַיְהִי כְּכַלוֹתָם לִקְרֹא אֶת-כָּל הַמִּכְתָּבִים, וַיֹּאמֶר דּוֹן עִמָּנוּאֵל: “וּבְכֵן בָּאוּ כָל-אַחֵינוּ וּקְרוֹבֵינוּ הַנֶאֱהָבִים אַמְשְׂטֶרְדַּמָּה בְּשָׁלוֹם וְגַם נִתַּן לָהֶם מִשְׁפַּט אֶזְרַח-הָאָרֶץ, הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה פִּטְרוּנִי מִדְּאָגָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר דָּאַגְתִּי לְאַחֲרִיתָם”.

“וַאֲנִי – הֱשִׁיבַתְהוּ אֲנוּנְצִיאַטָה – לֹא חָרַדְתִּי לָהֶם פֶּן לֹא יָבֹאוּ שָׁמָּה בְשָׁלוֹם; בָּטַחְתִּי בַּיְיָ הַטּוֹב כִּי יָגֵן עֲלֵיהֶם וְשִׁלְּחָם בְּדֶרֶךְ טוֹבָה. הָהּ, עִמָּנוּאֵל יַקִּירִי, לוּ הוֹאַלְתָּ לְהַשְׁלִים אַדִּיר כָּל-חֶפְצִי, וְיָצָאנוּ גַם אֲנַחְנוּ וִילָדֵינוּ אַחֲרֵי קְרוֹבֵינוּ הַיְקָרִים”.

“אַל-נָא תַקְשִׁי לִשְׁאֹל מִמֶּנִי כָזֹאת, אִשְׁתִּי הָאֲהוּבָה. לֹא אוּכַל לַעֲזֹב אֶת-סְפָרַד אַרְצִי הַנֶּחְמָדָה וְהַנָּאוָה, עַל שִׁמְשָׁהּ הַבָּהִיר וְשָׁמֶיהָ הַזַּכִּים, לָלֶכת אֶל-אֶרֶץ הַצָּפוֹן אֶרֶץ קֹר וְקִפָּאוֹן, אֶרֶץ אֲשֶׁר שָׁמֶיהָ בַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וַעֲרָפֶל שׁוֹכֵן עָלֶיהָ רֹב יְמֵי הַשָּׁנָה”. “אֲבָל שִׂים נָא מַחְמַדִּי, אֶת לִבְּךָ אֶל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר יַכְרִיעַ אֶת-כָּל הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: הֵן שָׁם נוּכַל לַעֲבוֹד אֶת-אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְלַעֲשׂוֹת אֶת-מִצְוֹתָיו כַּאֲשֶׁר עִם לִבֵּנוּ! שָׁם לֹא יִסָּתְרוּ אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ בַמִּסְתָּרִים וְלֹא יָבֹאוּ בְתַחְתִּיוֹת-אֶרֶץ לְהִתְפַּלֵל לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְשׁוֹן אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשָׁה; שָׁם יֵשׁ לָהֶם בֵּית-תְּפִלָּה כְּלִיל-תִפְאֶרֶת וּמוֹרֵי צֶדֶק לְהוֹרוֹתָם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ; אִישׁ לֹא יְאַלְּצֵם לַעֲבוֹד לְעֵין רוֹאִים אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא נַעֲרִיצֵם בִּלְבָבֵנוּ; לֹא עֲלֵיהֶם לְהִתְוַדּוֹת אֶת-עֲוֹנָם לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים, לְהִתְכַּחֵשׁ וְלַעֲשׂוֹת בְּנַפְשָׁם שָׁקֶר! הֲלֹא קָרָאתָ אֶת-דִּבְרֵי הַמִּכְתָּבִים? גִּיסֵנוּ הִנֵּה נִכְנַס בִּבְרִית אַבְרָהָם אָבִינוּ וְרֵעָיו גַּם-הֵם יַעֲשׂוּ בְקָרוֹב כָּמֹהוּ. מַה-טּוֹב יִהְיֶה חֶלְקִי לוּ יָכֹלְתִּי לְחַלֵּץ נַפְשׁוֹת דְיָגוֹ וְאִינֶץ מִן הַחַטָּאת הָרוֹבֶצֶת עַל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ זֶה מָאתַיִם שָׁנָה”.

“גַּם אָנֹכִי, תַּמָּתִי, דָּבֵק בֶאֱמוּנַת אֲבוֹתַי בְּכָל-לְבָבִי וְּבְכָל-נַפְשִׁי, אַךְ אוֹהֵב אֲנִי גַם אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת, אֶת-פְּנֵי-אֵירוֹפָּה1 וְיוֹתֵר אֶת-וַלֶנְסִיאָה וְאֶת-בִּקְעַת גּוּאֵירְתָה. בְּשׁוּם אֶרֶץ אַחֶרֶת לֹא יִיטַב לִבִּי עָלַי, אַף כִּי בְּאֶרֶץ קֹר וַעֲרָפֶל כְּהוֹלַנְדְ שֶׁשָּׁם אָקוּץ בְּחַיַּי מִפְּנֵי יוֹשְׁבֶיהָ קָרֵי-הָרוּחַ, אֲשֶׁר דָּמָם בְּקִרְבָּם כְּדַם הַדָּגִים. גַּם לֹא סוֹחֵר אָנֹכִי כִּי אִם אִישׁ-אֲדָמָה, וְּבְאֶרֶץ הַשְׁפֵלָה לֹא אוּכַל לְהַחֲזִיק בְּמִשְׁלַח יָדִי זֶה, כִּי אֵין לַיְהוּדִים הַמִּשְׁפָּט לִקְנוֹת לָהֶם שָׁם נַחֲלַת שָׂדֶה וְכֶרֶם, אַף לֹא אוּכַל לַעֲבוֹד בְּרָצוֹן וְּבְשִׂמְחָה אֲדָמָה נָכְרִיָה”.

“לוּ הוֹאַלְתָּ וַתִּמְכּוֹר אֶת-נַחֲלָתֵנוּ, כִּי עַתָּה הָיָה כֶסֶף מִמְכָּרָהּ דֵּי מִחְיָתֵנוּ וּמִחְיַת בֵּיתֵנוּ בְּהוֹלַנְדְ וְלֹא יִהְיֶה עָלֶיךָ לִשְׁלוֹחַ בְּמִסְחָר יָדֶיךָ אַף לֹא לַעֲבוֹד אַדְמַת נֵכָר”.

“לֹא נָקֵל לִמְכּוֹר אֶת-נַחֲלָתֵנוּ זֹאת, פֶּן יִפְקַח הַדָּבָר הַזֶּה אֶת עֵינֵי עַם-הָאָרֶץ עָלֵינוּ. וְהָיָה כִּי יִוָּדַע לָהֶם הַדָּבָר, וְנָפַלְנוּ בְיַד הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר עֵינֶיהָ מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל-הָאָרֶץ”.

“אֲהָהּ, בַּעֲלִי, אַל-נָא תַזְכִּיר אֶת-הַשֵּׁם הַנּוֹרָא הַזֶּה וְלֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ! לְזֵכֶר הַשּׁוֹפְטִים הַזְּעוּמִים הָאֵלֶּה יֶחֱרַד לִבִּי בִּי מֵאֵימָה. מֵאָז תָּפְשׂוּ אֶת-אָבִי הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בָּאָדָם וַיַּתִּיקֻהוּ מִתּוֹךְ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ וַיִּסְחָבֻהוּ אֶל בֵּית-הַסֹּהַר הַנּוֹרָא, וַיְעַנֻּהוּ וַיָּדוּשׁוּ אֶת-בְּשָׂרוֹ בְּכָל כְּלֵי-מָוֶת וְהוּא אִמֵּץ אֶת-לִבּוֹ לְהַחֲזִיק בְּצִדְקָתוֹ בְּכָל הַחֲבָלִים הַנּוֹרָאִים אֲשֶׁר חִלְקוּ לוֹ מְעַנָּיו , וְאַחַר שְׂרָפֻהוּ חַי בְּיוֹם חֲתוּנַת מַלְכֵּנוּ קַרְל הַשֵּׁנִי – מִן הַיּוֹם הַהוּא לֹא אוּכַל לִשְׁמוֹעַ אֶת-שֵׁם הַבִּקֹּרֶת הַנּוֹרָאָה מִבְּלִי שֶׁאֶרְגַז תַּחְתָּי. פְּעָמִים רַבּוֹת אִיקַץ מִשְּׁנָתִּי בַלֵּילוֹת וְאֶחֱרַד וְקוֹל הָמוֹן עוֹלֶה בְאָזְנַי, וְּבְנָפְשִׁי אֲדַמֶּה, כִּי קוֹל מַשַּׁק כַּבְלֵי הַבַּרְזֶל הוּא אֲשֶׁר יַגִּישׁוּ לְאָסְרֵנִי בָהֶם”!

“מָה-אֻמְלָלָה אַתְּ! וְאוּלָם הַדָּבָר אֲשֶׁר נָשָׂא אָבִיךְ, מְנוּחָתוֹ כָבוֹד, אֶת-כָּל-עֻנּוֹתוֹ בְּלֵב אַמִּיץ וַיִּמְשֹׁל בְּרוּחוֹ לְבִלְתִּי גַלּוֹת סוֹדוֹ, הוּא-הוּא מִבְטָחֵנוַ וּמַחֲסֵנוּ. אִישׁ לֹא יַחְשֹׁב עָלֵינוּ רָעָה, וְאַף כִּי נוֹדַע לַכֹּל כִּי מִצֶּאֱצָאֵי הָאֲנוּסִים אֲנַחְנוּ וְדַם הַיְּהוּדִים יָצוּק בָּנוּ, הִנְנוּ נֶחְשָׁבִים כְּנוֹצְרִים נֶאֱמָנִים”.

“אֲבָל, יַקִּירִי, הֲטוֹב כִּי נִקְרָא לְעֵין רוֹאִים בְּשֵׁם אֱמוּנָה אַחֶרֶת אֲשֶׁר הִיא זָרָה לָנוּ, כִּי נְכַבֵּד בְּלֵב וָלֵב אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרוֹת אֲשֶׁר בִּגְלָלָם שָׁפְכוּ דַּם אֲבוֹתֵינוּ כַמָּיִם? הָבָה נָסִירָה נָא אֶת הַמּוּעָקָה הַזֹּאת מֵעָלֵינוּ, נַעֲשֶׂה נָא גַם אֲנַחְנוּ כְּמַעֲשֵׂה אַחֵינוּ וְנֵצֵא אֶל-אֶרֶץ אֲשֶׁר יִמְצְאוּ בָהּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָם תַּחַת הֱיוֹתָם פֹּה צְפוּיִם תָּמִיד אֶל-חֶרֶב וּמוֹקְדֵי-אֵשׁ”!

“אַל-נָא יִדְאַג לִבֵּךְ לְלֹא דָבָר! יְיָ אֲשֶׁר הֵגֵן עָלֵינוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הוּא יִשְׁמוֹר נַפְשֵׁנוּ מִצָּרָה גַם בַּיָּמִים הַבָּאִים”.

“הֲלֹא עָלֵינוּ הַמִּצְוָה לָצֵאת מִן-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּנִיא אוֹתָנוּ מֵעֲבוֹד אֶת-אֱלֹהֵינוּ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵכִין יְיָ מְקוֹם-מִקְלָט לָנוּ בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת”!

“אוּלַי צָדַקְתְּ מִמֶּנִּי – וּבְכָל-זֹאת לֹא יִתְּנֵנִי לִבִּי לְהָמִיר אֶת-אַרְצִי הַטּוֹבָה בְּאֶרֶץ הַצָּפוֹן הָאֲפֵלָה וְהַקָּרָה. הֲלֹא זֶה מֵאָה שָׁנִים מָאז הִתְמַלְּטוּ הָאֲנוּסִים הָרִאשׁוֹנִים אַרְצָה הוֹלַנְד וַיִּמְצְאוּ שָׁם מְנוּחָה לְנַפְשָׁם. מִנִּי אָז יָצְאוּ רַבִּים בְּעִקְבֵיהֶם וְרַבִּים בֲּחרוּ לָשֶׁבֶת תַּחְתָּם מִגּוּר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָה. וְעַתָּה אִם אָמְנָם כָּכָה חֲזָקָה עָלֵינוּ הַמִּצְוָה מַדּוּעַ אֵפוֹא לֹא שָׂמוּ אֲבוֹתַי וַאֲבוֹת-אֲבוֹתַי אֶל-לִבָּם לָצֵאת אֶת-הָאָרֶץ”?

“לֹא אֶתְוַכַּח עִמְּךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אַךְ זֹאת אוּכַל לְהַגִּיד, כִּי מְשַׁבַּחַת אָנֹכִי אֶת חַיֵּי-אַחֵינוּ וּקְרוֹבֵינוּ אֲשֶׁר בְּהוֹלַנְד עַל חַיֵינוּ אָנוּ”.

“לוּ בָאת שָׁמָּה וַתִּרְאִי אֶת-אָרְחוֹת חַיֵּיהֶם, וַתֵּדְעִי מֶה חֲדֵלִים הֵמָּה בְּחָסְרָם אֶת-אַדְמַת אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם וְאֶת-נֹגַהּ בְּרַק שִׁמְשָׁהּ, בְּהַבְדִיל אוֹתָם עַם הָאָרֶץ מֵעֲלֵיהֶם לְבִלְתִּי בוֹא בִקְהָלָם וּלְבִלְתִּי הִתְעָרֵב בְּשִׂמְחָתָם וּבְתַעֲנוּגֵיהֶם וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם חֵלֶק בְּמֶמְשֶׁלֶת הַמְּדִינָה וְהָעִיר, בְּשֵׂאתָם חֶרְפָּה וְלַעַג מֵאֵת הָאֲסַפְסוּף בִרְחוֹבוֹת עִיר, בִּהְיוֹתָם עַל עַם-הָאָרֶץ לְמַשָּׂא וְשִׁבְתָּם בְּתוֹכָם כְּגֵרִים וְלֹא כְאֶזְרָחִים בְּאֶרֶץ הַחֹפֶשׁ הַזֹּאת הַמִּתְהַלֶּלֶת בְּחֻקֶּיהָ הַטּוֹבִים לַכֹּל – לוּ יָדַעַתְּ כֹּל-אֵלֶּה כִּי עַתָּה לֹא הוֹסַפְתְּ לְשַׁבֵּחַ אוֹתָם. וְאוּלָם נַעַזְבָה נָא שִׂיחֵנוּ זֶה וְנָשִׁיבָה דָבָר עַל הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה, וְאַחַר נִשְׂרֹף אוֹתָם בָּאֵשׁ; כִּי אִם יִמָּצְאוּ בְיָדֵנוּ וְהָיוּ לָנוּ לְמוֹקֵש. גַם הִנֵּה רַב הַחוֹבֵל אֲשֶׁר אֶשְׁלַח בְּיָדוֹ אֶת-הַמִּכְתָּבִים לְאַמְשְׁטֶרְדַּם נָכוֹן לְהַסִּיעַ אֶת-אֳנִיָּתוֹ בְּקָרוֹב מֵחוֹף גְּרוּאָה וְלָלֶכֶת לְמַסָּעָיו. עַל-יַד הָרָצִים נוֹשְׂאֵי הַמִּכְתָּבִים לֹא נוּכַל לָתֵת אֶת-מִכְתָּבֵינוּ פֶּן יַזִּיק לָנּוּ הַדָּבָר”.

עִמָּנוּאֵל שָׁב וַיָּשֶׂם עֵינוֹ עַל הַמִּכְתָּבִים בְּטֶרֶם יָשִׁיב דָּבָר עֲלֵיהֶם. וְגַם דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָה עָשְׂתָה כָמֹהוּ.

ב

וְהַמֶּלֶךְ קַרְל הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר מָלַךְ אָז בִּסְפָרַד, הָיָה הוֹלֵךְ עֲרִירִי. גַם אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה גַם הַשְּׁנִיָּה לֹא יָלְדוּ לוֹ. וַתָּבֹא מַחֲשָׁבָה בְּלֵב הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אוֹתוֹ וַיֹּאמֶר: אֵין-זֶה כִּי אִם מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים וְהַשָּׂטָן וּבַעֲלֵי בְרִיתוֹ מָנְעוּ מִמֶּנּוּ פְרִי-בָטֶן. וַיְנַסּוּ לְגָרֵשׁ אֶת-הָרוּחַ הָרָעָה מִקֶּרֶב הַמֶּלֶךְ בְּהַשְׁבָּעוֹת וּבִלְהָטִים לְמַעַן הַכְשִׁירוֹ לְהָקִים זֶרַע, וְלֹא הוֹעִילוּ. וַיִּוָּדַע לַכֹּהֵן כִּי בְאַחַת הֶעָרִים אֲשֶׁר בִמְחוֹז אַסְטוּרִיָה יֶשְׁנוֹ נָזִיר דּוֹמִינִיקַנִי, הַמְלַחֵשׁ עַל נְזִירָה אֲשֶׁר בָּא הַשָּׂטָן אֶל-קִרְבָּהּ וּמַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ וּמַכְבִּיד יָדוֹ עַל-הַשֵּׁד לַהֲשִׁיבוֹ דָבָר עַל-כָּל-אֲשֶׁר יִשְׁאָלֵהוּ. אָז שָׁלַח הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֶת-הַמֶּלֶךְ וְרֵעָיו, הַגְּדוֹלִים וְהַנִכְבָּדִים בְּכֹהֲנֵי סְפָרַד, דָּבָר אֶל-הַנָּזִיר הַדּוֹמִינִיקַנִּי וַיְצַוֻּהוּ לִשְׁאוֹל אֶת-הַשֵּׁד הַשּׁוֹכֵן בְּקֶרֶב הַנְּזִירָה: אִם יַד מְכַשֵּׁף הִיא אֲשֶׁר הָיְתָה בַמֶּלֶךְ לַעֲצֹר בַּעֲדוֹ מֵהָקִים זֶרַע, וּבַמֶּה יֵרָפֵא וְסָרוּ הַכְּשָׁפִים מִמֶּנּוּ. נָקֵל לְהָבִין כִּי הַשֵּׁד עָנָה אֶת-שׁוֹאֲלוֹ: כֵּן הַדָּבָר; וְגַם אָמַר, אִם פָּתוֹחַ יִפְתַּח הַמֶּלֶךְ אֶת-יָדוֹ לַדּוֹמִינִיקַנִּים לְהַעֲנִיק לָהֶם מֵהוֹנוֹ וְאֶת יְדֵי שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת יְחַזֵּק לְמַעַן יוֹסִיפוּ לַחֲקוֹר וְלִדְרוֹשׁ הֵיטֵב וּלְבַעֵר הַקּוֹצִים מִן הַכֶּרֶם, וְנִרְפָּא וְרָאָה זָרַע. וּבְכֵן נִתְּנָה הַדָּת בְּכָל מַלְכוּת סְפָרָד לְהַגְדִּיל וְּלַהְאְדִּיר אֶת-הַבִּקֹּרֶת וְאֶת-מַעֲשֶׂיהָ בְּכָל-תֹּקֶף וְעֹז מִשְׁפָּט, וְלִשְׁלֹחַ אַנְשֵׁי לָשׁוֹן לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי הָעָם וּלְהַזְהִירָם לְבַל יַעֲלִימוּ עֵינֵיהֶם מִכָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יַכִּירוּ בוֹ שֶׁמֶץ דָּבָר רָע, אוֹ אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בְצִדְקוֹ וּבְתֻמּוֹ עִם אֱלֹהִים, כִּי אִם לְגַלּוֹת עַל עֲוֹנוֹ לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים הַקְדוֹשִׁים. כָּל-נִבְחָר וָטוֹב בַּמַּטִּיפִים, כָּל-אֲשֶׁר לְשׁוֹנוֹ מְמַהֶרֶת לְדַבֵּר צַחוֹת, יָצְאוּ בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֶל-כָּל-מְקוֹמוֹת מַלְכוּתוֹ לְהָעִיר אֶת-רוּחַ הָעָם וּלְהַמְרִיצָם לְהָבִיא אֶת-דִבַּת כָּל-מִסְתַּתֵּר, בַּיְהוּדִים, בָּעַרְבִים וְּבְנוֹצְרִים לֹא-נֶאֱמָנִים, אֶל שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת. גַּם לְוַלֶנְסִיאָה בָּא אַחַד הַמַּטִּיפִים, נָזִיר אֲשֶׁר קִנְאָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ כָאֵשׁ, לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי הָעָם בְּבֵית תְּפִלַּת הַפְרַנְצִיסְקַנִּים. כָּל אֲשֶׁר הָיָה פַּחַד הַבִּקֹּרֶת לְנֶגֶד עֵינָיו בָּא לִשְׁמוֹעַ אֶת-הַנְּאוּם, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר, וְגַם דּוֹן עִמָּנוּאֵל וְאִשְׁתּוֹ הָיוּ בְתוֹךְ הַבָּאִים. דִּבְרֵי הַמַּטִּיף הִצִּיתוּ אֵשׁ-קְנָאוֹת בְּלֵב הֶהָמוֹן עַד-לְהַשְׁחִית; וּבְצֵאתָם מִשָּׁם וַיֵדְעוּ הַכֹּל כִּי אַךְ בְּזֹאת יְזַכֶּה אִישׁ אֶת-אָרְחוֹ וּבְזֹאת יִתְרַצֶּה אֶל-אֱלֹהִים. בְּהְיוֹתוֹ עֵד מְמַהֵר לַעֲנוֹת בְּכָל-אִישׁ אֲשֶׁר יִרְאֶה בוֹ מַשֶּׁהוּ אָוֶן וּבְהַגִּידוֹ לְשׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה כָּל-מִבְטָא שִׂפְתֵי אִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁמַע בּוֹ שֶׁמֶץ דְבַר בְּלִיַּעַל אוֹ אֲשֶׁר יַכִּירוּ בוֹ כִּי אֵין לִבּוֹ תָמִים בֶאֱמוּנָתוֹ, לְמַעַן יִתַּמּוּ הַכּוֹפְרִים מִן הָאָרֶץ בַּחֶרֶב וּבָאֵשׁ.

וְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָה יָצְאָה מִבֵּית הַתְּפִלָּה וְלִבָּהּ חָלַל בְּקִרְבָּהּ, וּכְבוֹאָהּ הַבַּיְתָה הִתְרַפְּקָה עַל בַּעֲלָהּ בְּמַר נַפְשָׁהּ וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן-לוֹ לְהָכִין הַכֹּל לְמַעַן יוּכְלוּ לָצֵאת אֶת-הָאָרֶץ בִּמְהֵרָה בְקָרוֹב בְּטֶרֶם יַעֲבֹר הַמּוֹעֵד וּבְטֶרֶם תִּדְבָּקֵם הָרָעָה וְאָבָדוּ.

גַם בְּלֵב דּוֹן עִמָנוּאֵל בָּאוּ דִבְרֵי הַנָּזִיר הַקַּנָּא כְּחִצִּים שְׁנוּנִים: אַךְ לְעֵינֵי אִשְׁתּוֹ הִתְאַפֵּק וַיֵּיטֶב פָּנִים וְגַם הִתְאַמֵּץ לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ דְּבָרִים טוֹבִים.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “הֵרָגְעִי וְדֹמִּי, אִשְׁתִּי הָאֲהוּבָה, כִּי אֵין הָרָעָה נֶגֶד פָּנֵינוּ כַּאֲשֶׁר תְּדַמִּי בְּנַפְשֵׁךְ. הֲלֹא אֲנוִּסים הָיוּ כָל-אֲבוֹתַי מִדּוֹר דּוֹרוֹת זֶה מָאתַיִם שָׁנָה וַיֵּלְכוּ תָמִיד בְּדַרְכֵי עַמָּם בַּסֵּתֶר, וְאִישׁ לֹא נִתְפַּשׂ בְּכָל-בֵּית-אָבִי וּמֵעוֹלָם לֹא שָׂמוּ שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת פְּנֵיהֶם בָּם לְרָעָה; כִּי הָיוּ עֵינֵיהֶם בְּרֹאשָׁם וַיְכוֹנְנוּ מַעֲשֵׂיהֶם בְּתַחְבֻּלּוֹת חָכְמָה וַיַּצְלִיחוּ לְהָסֵב אֶת-עֵינֵי הַבִּקֹּרֶת מִנֶּגְדָּם. כִּי הַקְדֵּש הִקְדִּישוּ תָּמִיד אֶת-אֶחָד מִבְּנֵיהֶם לְכֹהֵן, וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לָהֶם לְמַחֲסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִפְּנֵי הַשּׁוֹפְטִים לְהָסִיר מֵעֲלֵיהֶם כָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה. רַבִּים מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי עָלוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ בְּמִשְׁמֶרֶת כְּהוּנָתָם, גַּם דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֵץ לְבֵית אֲגוּלַארֹ, ראׁשׁ כֹּהֲנֵי קוֹרְדוֹבָה וְכֹהֵן גָּדוֹל לָאֲפִיפִיוֹר אֲשֶׁר בְּרוֹמָא, הוּא דוֹד-אָבִי. הֲלֹא רוֹב עֶרְכּוֹ וְכֹחַ הַשְׁפָּעָתוֹ יָגֵנּוּ עָלַי וְיִמְנְעוּ כָּל-אִישׁ מִדְּרוֹשׁ לְחַטָּאתִי וּמִנְּגוֹעַ בִּי לְרָעָה”.

“מִי יִתֵּן וְהָיָה גַם לְבָבִי שׁוֹקֵט וּבוֹטֵחַ כָּמוֹךָ; וְאוּלָם אֲנִי מְלֵאָה חֲרָדָה וְלִבִּי יִנָּבֵא לִי רָעָה! אִם הַגֵּד יַגִּידוּ עָלֵינוּ, חָלִילָה מַה-יּוֹשִׁיעֵנּו דוֹד-אָבִיךָ? הֵן גַּם אֶת נְסִיכִים וּבְנֵי מְלָכִים, רָאשֵׁי כֹהֲנֵי הַמְּדִינוֹת וּמִשְׁנֵיהֶם הוֹעִידוּ שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה לַעֲמוֹד לְמִשְׁפָּטָם, וְהִנֵּה כֹה עָשׂוּ בִימֵי מְלָכִים אַנְשֵׁי-חַיִל כַּבִּירֵי-כֹחַ; וְאַף כִּי עַתָּה בִּמְלוֹךְ עַל הָאָרֶץ מֶלֶךְ רְפֵה-יָדַיִם אֲשֶׁר רַק שְׁמוֹ נִקְרָא עַל הַמְּלוּכָה”!

"אָמְנָם כִּדְבָרֵךְ כֶּן-הוּא, אִם יַלְשִׁינוּ אֶת-אִישׁ אֶל שׁוֹפְטֵי הבקרת, לֹא יִמָּלֵט עוֹד מִיָּדָם בִּלְתִּי אִם לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד. וְאוּלָם מִי זֶה יַלְשִׁין אוֹתָנוּ? בְּכָל מַכָּרַי אֵין אוֹיֵב לִי וְלֹא מְבַקֵּש רָעָתִי. גַּם הִנֵּה מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ בְסוֹדֵנוּ אֵין יוֹדֵעַ כִּי יְהוּדִים אֲנַחְנוּ בְּסֵתֶר, וּמְתֵי סוֹדִי לֹא יִבְגְּדוּ בָנוּ, כִּי לֹא כַחַשׁ וְלֹא בֶגֶד בָּהֶם, אָנֹכִי בָּטוּחַ בַּדָּבָר.

“מִי יוֹדֵעַ אֶת-אֲשֶׁר נִצְפַּן לָנוּ בָּעִתִּים הַבָּאוֹת, כִּי יִפּוֹל דָּבָר לֹא פִלַּלְנוּ מֵרֹאשׁ, מִקְרֶה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ וִיגַּלֶּה מַצְפּוּנֵנוּ. אֲהָהּ, לֶקַח-הַכֹּהֲנִים הַזֶּה, הַמֵּסִית בֵּן בְּאָבִיו וְאָח בְּאָחִיו, עֶבֶד בַּאֲדוֹנָיו וְשִׁפְחָה בִּגְבִרְתָּהּ, הַמֵּקִים אֶת-כָּל- הָאָדָם לְאוֹיֵב וּלְאוֹרֵב וְלִמְרַגֵּל חֶרֶשׁ אִישׁ עַל-אָחִיו, יַרְבֶּה עַצְבוֹתַי מְאֹד”.

“אַל-נָא, יְדִידַת נַפְשִׁי, תָּשִׁיתִי אֶת-לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה; הֵן כָּל אַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ, מִבַּלְעֲדֵי יוֹאֲנָה מֵינֶקֶת בִּתֵּנוּ, הֵם יְהוּדִים וִיהוּדִיּוֹת כָּמוֹנִי כָמוֹךְ. וְיוֹאֲנָה גַם-הִיא לֹא תְגַלֶּה מִסְתָּרֵינוּ, כִּי אֵינֶנָּהּ יוֹדַעַת מִסּוֹדֵנוּ דָבָר”.

“אֲהָהּ, כִּי מְנָעַנִי יְיָ מֵהָנִיק אֶת-אִינֶץ כַּאֲשֶׁר הֵנַקְתִּי אֶת-דִּיֶגוֹ; וְלוּ יָכֹלְתִּי לְכַלְכְּלָהּ כִּי עַתָּה לֹא בָאָה הַנּוֹצְרִית הַזֹּאת אֶל-בֵּיתִי. מִי יוֹדֵע אִם לֹא יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבָהּ לְמַרְאֵה הֲלִיכוֹת בֵּיתֵנוּ וּמַעֲשֵׂינוּ אֲשֶׁר לֹא רָאַתָה כְמוֹהםֶ בְּבָתֵּי הַנּוֹצְרִים”.

“הֲלֹא עַל-כֵּן הֲבֵאתִיהָ מִקֹרְדוֹבָה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיהָ זָרוֹת בַּהֲלִיכוֹת בֵּיתֵנוּ וְלֹא תִתְמַהּ עַל-כָּל-דָּבָר, כִּי תֹאמַר בִּלְבָבָהּ אַךְ זֶה דֶרֶךְ אַנְשֵׁי וַלֶּנְסִיאָה וְכֹה מִשְׁפָּטָם; הֵן יוֹדַעַת הִיא כִּי רֹאשׁ כֹּהֲנֵי הַמְּדִינָה הַיּוֹשֵב בְּעִיר מוֹלַדְתָּהּ, הַנִּכְבָּד וְהַנַּעֲרָץ בְּפִי-כֹל, דּוֹד-אָבִי הוּא, וְלֹא יַעֲלֶה עַל לִבָּהּ כִּי בְּבֵית כּוֹפְרִים הִיא יוֹשָׁבֶת. כַּאֲשֶׁר הֲבֵאתִיהָ הֵנָּה עָשִׂיתִי בְּעָרְמָה וְקָשַׁרְתִּי עִמָּהּ שִׂיחָה עַל אֹדוֹת הַיְהוּדִים, אָז תֵּאַרְתִּי לְפָנֶיהָ אֶת הַיְהוִּדי בְּצוּרָה מוּזָרָה מְאֹד כְּכָל הָעוֹלֶה עַל-רוּחִי; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא תַחְשוֹב הַנַּעֲרָה אֶת-הַקּוֹף לִיהוּדִי, כִּרְאוֹתָהּ אוֹתוֹ, וְאִם לֹא תְמַהֵר אֶל-בֵּית הַפְּקִידוּת אֲשֶׁר לַבִּקֹּרֶת הַקְּדוּשָׁה לְהַלְשִׁין אֵלָיו אֶת-הַחַיָּה בַעֲלַת הַזָּנָב אֲשֶׁר כְּמַרְאֵה אָדָם מַרְאֶהָ, לֵאמֹר: יְהוּדִי מִסְתַּתֵּר מָצָאתִי”.

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִלְּאָה דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָה שְׂחוֹק פִּיהָ, וּבַעֲלָהּ הֵעִיר לָהּ: “מַה-טוֹב כִּי אָשׁוּב לִרְאוֹתֵךְ מְצַחֶקֶת, הֵן בִּשְׂחוֹק יִיטַב לֵב! וְעַתָּה הָסִירִי נָא דְאָגָה וְעֶצֶב מִלִּבֵּךְ, כִּי לֹא בְאֵלֶּה נִוָּשֵׁעַ. הֵן לֹא נוּכַל כָּעֵת לְבַקֵּשׁ לִמְכּוֹר נַחֲלָתֵנוּ. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָהֵם אֲשֶׁר שָׁמַע כָּל-הָעָם. נַעֲזָב-נָא אֶת-דְּבַר-הַמֶּכֶר לְמוֹעֵד אַחֵר טוֹב מִזֶּה. בְּעוֹד שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר יַעֲבָר-זַעַם, יֶחְדְּלוּ לִדְרוֹש וּלְחַפֵּשׂ, וְשָׁב הַכֹּל לִהְיוֹת כְּשֶׁהָיָה, וְאָז אֶמְצָא עֵת רָצוֹן לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתֵךְ, וּמָכַרְתִּי אֶת-בֵּיתִי וַאֲשֶׁר עַל-יָדוֹ וַאֲנַחְנוּ וִילָדֵינוּ נֵצֵא הוֹלַנְדָּה, הֲלֹא הִבְטַחְתִּיךְ”.

“אוֹדְךָ, מַחְמַדִּי, כִּי נִחַמְתַּנִי וְכִי הֲשִׁיבוֹתָ נַפְשִׁי לִמְנוּחָתָהּ בְּהַבְטִיחֲךָ אוֹתִי כָזֹאת”.

כְּדַבְּרָהּ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְדִיֶגוֹ בֶן עִמָּנוּאֵל וַאֲנוּנְצִיאַטָה, נַעַר יְפֵה-מַרְאֶה בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים, בָּא הַבָּיְתָה; וַיִּגַּשׁ וַיִּשַׁק יְדֵי אָבִיו וִידֵי אִמּוֹ, וְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָה אִמְּצָה אֶת-הַנַּעַר אֶל לִבָּהּ וַתְּשָׁקֵהו מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהָ וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּנִי, מַחְמַד עֵינָי?”

“מֵעִם רְפָאֵל אֲנִי בָא, אִמִּי הָאֲהוּבָה, הֶאָח, מָה-אָהַבְתִּי לִהְיוֹת עִם-רְפָאֵל; הוּא מְסַפֵּר-לִי דְבָרִים נֶחְמָדִים עַל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, הֶחָכָם מִכָּל הָאָדָם, אֲשֶׁר הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַיְצוּרִים וְגַם בַּשֵּׁדִים”.

וַתִּפֶן ַאֲנוּנְצִיאַטָה אֶל-בַּעֲלָהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו בְּחֶרְדַּת לִבָּהּ: “עִמָּנוּאֵל, אִירָא פֶּן יִהְיֶה לָנוּ הַיֶּלֶד הַזֶּה בְּתֻמּוֹ”…

וְהַנַּעַר, אֲשֶׁר חָכַם לִבּוֹ לְפִי שָׁנָיו, עָנָה כְשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי אִמּוֹ לֵאמֹר: “אַל תִּפְחֲדִי, אִמִּי, אָנֹכִי אֵדַע לִשְׁמוֹר פִּי וּלְשׁוֹנִי, וְגַם יוֹאֲנָה וְגַם כָּל-אִישׁ נוֹצְרִי לֹא יִשְמְעוּ מִפִּי דָבָר אֲשֶׁר יוּכַל לִפְקוֹחַ עָלֵינוּ עֵין זָרִים”.

וְעִמָּנוּאֵל אָמַר: “בְּנִי דִיֶגוֹ הוּא בֵן חָכָם, וְלוּלֵא יָדַעְתִּי זֹאת כִּי עַתָּה לֹא גִלִּיתִי לוֹ סֹודֵנוּ. הֲלֹא זֶה מִשְׁפַּט בֵּית אֲבוֹתַי מֵאָז, כִּי יְגַלּוּ סוֹדָם לִבְנֵיהֶם לְפִי מְלֹאת לָהֶם מִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שְׁנֵי דִיֶגוֹ עַתָּה וְיוֹרוּ אוֹתָם בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינוּ וּבְדָתֵיהֶם, וּמֵעוֹלָם לֹא אֻנָּה כָּל-פֶּגַע רָע בַּדָּבָר הַזֶּה”.

כְּדַבֵּר עִמָּנוּאֵל אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָקַח אֶת-הַנַּעַר וַיְשַׁעַשְׁעֵהוּ עַל-בִּרְכָּיו, וַאֲנוּנְצִיאַטָה מָשְׁכָה אֶת חוּט הַפַּעֲמוֹן הָעוֹבֵר בְּעַד הַקִּיר אֶל-הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, וּכְרֶגַע בָּאָה יוֹאֲנָה מֵינֶקֶת אִינֶץ וְהַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה בַּת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עַל-זְרֹעוֹתֶיהָ; וַתִּקַּח אֵם הַיַּלְדָּה אוֹתָהּ מִיַּד הַמֵּינֶקֶת וַתְּאַמְּצֶנָה אֶל-לִבָּהּ, וַתִּשַׁק לָהּ בְּאַהֲבָה רַבָּה וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים. וְלוּ רָאָה אִישׁ אוֹתָם בָּעֵת הַהִיא וְאָמַר: הֲנִמְצָא כָאֵלֶּה אָבוֹת מְאֻשָּׁרִים וּשְׂבֵעֵי רָצוֹן? הָאִישׁ יְפֵה-הַתֹּאַר וּבְנוֹ, נַעַר נֶחְמָד וְנִלְבָּב, עַל בִּרְכָּיו. וְאִשְׁתּוֹ, אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת-חֵן, נִצֶּבֶת לִימִינוֹ וּבִתָּהּ הַקְּטַנָּה כְּלִילַת יֹפִי וָנֹעַם עַל-זְרוֹעָהּ – מִי יוּכַל לַעֲרוֹךְ דְּמוּת לְשַׁלְוַת הָאֲנָשִׁים הַשַּׁאֲנַנִּים הָהֵם וּלְבִרְכַת יְיָ אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם?

וְהִנֵּה רְפָאֵל מְשָׁרֵת עִמָּנוּאֵל זְקַן-בֵּיתוֹ בָּא אֲלֵיהֵם הַחַדְרָה וַיַגֵּד לַאֲדוֹנָיו לֵאמֹר: הִנֵּה אַחַד הַנְּזִירִים הַדּוֹמִינִיקַנִּים, הֶחָבֵר בֵּלְטְשַׁאצַר, עוֹמֵד בַּבִּיאָה וְהוּא מְבַקֵּש לִרְאוֹת פָּנֶיךָ. “יָבוֹא”, – אָמַר אֲדוֹן הַבָּיִת.

ג

הַמְשָׁרֵת פָּתַח אֶת-הַדֶּלֶת וְהַנָּזִיר בָּא הֶחָדְרָה. וַיָקוּמוּ הַגְּבִיר וְאִשְׁתּוֹ, וְהַיַּלְדָּה עוֹדֶנָה עַל-זְרוֹעָה, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם לְקַדֵּם פְּנֵי הַכֹּהֵן; אָמְנָם כִּי לְפִי מִשְׁפַּט הַסְּפָרַדִּים אַל לַגְּבִירָה לָקוּם מִפְּנֵי הַבָּא אֶל בֵּיתָהּ, כִּי לֹא לְכָבוֹד הוּא לָהּ, אַךְ לֹא-כֵן אִם מִן הַכֹּהֲנִים הוּא. וְכִרְאוֹת הַנָּזִיר אֶת-דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָה בְּיָפְיָהּ עָמַד עַל-עָמְדוֹ מֻכֵּה-תִמָּהוֹן כְּמוֹ אוֹר גָּדוֹל רָאוּ עֵינָיו.

וַיֹּאמַר: “שָׁלוֹם, גְּבִרְתִּי, לָךְ וְלַיַּלְדָּה אֲשֶׁר אִתָּךְ! אַשְׁרֵיךְ, אֶרֶץ, שֶׁאֵלֶּה נָשָׁיִךְ! אֶרֶץ אֲשֶׁר בָּהּ הַהֲדַסִּים וְהַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִימָה מִבָּנֶיהָ לִקְדוֹשִׁים וּמִבַּחוּרֶיהָ לְגִבּוֹרִים; עֹז לָךְ אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי כִּי הִנָּךְ מוֹשֶׁלֶת בָּאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר נִגְלְתָה לָךְ רִאשׁוֹנָה וְאֲשֶׁר לָקַחַתִּ בְּחַרְבֵּךְ וּבְקַשְׁתֵּךְ; וְיֶתֶר עֹז לָךְ כִּי דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָה לְבֵית אֲגוּלַאר עַל-בְּנוֹת מְדִינוֹת מַלְכוּתֵךְ תֵּחָשֵׁב. – וְאַתָּה, אֲדוֹנִי הַגְּבִיר, סְלַח-נָא לִי כִּי אַךְ עַתָּה אֲבָרֶכְךָ! יְפִי אִשְׁתְּךָ הוֹפִיעַ כַּבָּרָק לְנֶגֶד עֵינַי וַיֶּהֶלְמֵנִי. אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ כִּי אִשּׁה כָזֹאת לָךְ, וִילָדִים נְעִימִים נֶחְמָדִיםָּ כָּאֵלֶּה! גְּשָׁה-נָא אֵלַי, בְּנִי, וְאֵתְּנָה לְךָ מַתָּת, תְּמוּנַת אַחַד הַקְּדוֹשִׁים”.

וַיִּגַּשׁ דִּיֶגוֹ אֶל-הַנָּזִיר וַיִּשַׁק יָדוֹ לְפִיו, כִּי כֵן הוֹרֻהוּ. וְהַנָּזִיר הוֹצִיא תְּמוּנָה מֵחֵיקוֹ וַיִתְּנֶהָ אֶל-הַנַּעַר וַיֹּאמַר:

“הֵא-לְךָ, בְּנִי, תְּמוּנַת הַקָּדוֹשׁ פֶּטֶר אֲרַבּוּיֶץ, שַׂר וּמָגֵן מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ לִמְדִינַת וַלֶּנְסִיָה. הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן בְּשׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת בָּעִיר הַזֹּאת וְהַיְּהוּדִים הָאֲרוּרִים הֲרָגֻהוּ. הֶרֶב לְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְשָׁמַר אוֹתְךָ מִסּוּר מִדַּרְכֵי אֱמוּנָתֵנוּ”.

וּכְדַבֵּר הַנָּזִיר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בִּפְנֵי עִמָּנוּאֵל וְלֹא הֵסֵב עֵינָיו מִמֶּנּוּ. וְאוּלָם עִמָּנוּאֵל הִסְכִּין מֵאָז לִמְשׁוֹל בְּרוּחוֹ; עַל-כֵן לֹא נִכַּר בְּפָנָיו מְאוּמָה כִּי לֹא יָשְׁרוּ דִבְרֵי הַנָּזִיר בְּעֵינָיו.

וַיִשְׁאַל אֶת-הַנָּזִיר וַיֹּאמַר: “מַה שְׁאֵלָתְךָ, אָבִי, וּמָה-חֶפְצְךָ בְּבֵיתִי?” וַיַּעֲנֵהוּ הַנָּזִיר: “בָּאתִי לָשֶׁבֶת אִתְּךָ בְּבֵיתֶךָ, שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים אֶהְיֶה עֲלֵיכֶם לְמַשָּׂא. שְׁמִי בֵּלְטְּשַׁאצַר וַאֲגֻדָּתִי אֲשֶׁר אֲנִי חָבֵר לָהּ הוּא חֶבֶר הַנְּזִירִים הַנִּקְרָא בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ דוֹמִינִיק, הֲלֹא מְעִילִי יַגִּיד לְךָ זֹאת”.

“בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, אָבִי, בְּצֵל קוֹרָתִי! וְאוּלָם הוֹאִילָה נָא וְהוֹדִיעֵנִי בְּשֶׁלְמָה הַכָּבוֹד הַזֶּה לִי, כִּי בָא אַחַד מְשָׁרְתֵי כְהוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשִׁים לִשְׁכּוֹן בְּבֵיתִי”?

“הֲלֹא תֵדַע, הֲלֹא תָבִין מַה שֹּׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בָּזֶה?”

“אוּלַי בִּדְבַר הַלֶּקַח אֲשֶׁר הִטִּיף הַמָּטִיף הַיוֹם בְּבֵית תְּפִלַּת הַפְרַנְצִיסְקַנִים בָּאתָ אֵלָי”?

“כִּדְבָרְךָ, אֲדוֹנִי! זֶה יָמִים רַבִּים לֹא עָרְכוּ הַמְּדוּרָה לְכוֹפְרִים לְשֵׁם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה; וְהָיָה בְּהַרְבּוֹת לִשְׂרוֹף כּוֹפְרִים בָּאֵשׁ, אוּלַי תִּפְקוֹד מַלְכַּת הַשָּׁמַיִם בְּחַסְדָהּ אֶת-הַמַּלְכָּה לָתֵת לָהּ הֵרָיוֹן. עַל-כֵן הָיְתָה שׂוּמָה לְהַפְקִיד שׁוֹמְרִים בְּבָתֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אֲבוֹתֵיהֶם אֲנוּסִים אוֹ מוֹירִים וּלְהַשְׁכִּין בְּבָתֵּיהֶם כֹּהֲנִים אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ שָׁם עַד עֵת מוֹעֵד וְשָׂמוּ עֵינָם עַל-הֲלִיכוֹת הַבַּיִת וְעַל-כָּל-דַּרְכֵי יוֹשְׁבָיו. וְאַתָּה וּבֵיתְךָ יָדַעְתִּי כִּי כֵנִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם וְאֵין הַדָּבָר נָחוּץ לָשׂוּם עֲלֵיכֶם מִשְׁמָר, כִּי עַל-כֵּן לֹא אֶמָּנַע מֵהַגִּיד לְךָ מְפֹרָשׁ עַל-מָה שֻׁלַּחְתִּי הֵנָּה. נֶכֶד אֲחִי הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ לְקוֹרְדוֹבָה לֹא יָסוּר מִדֶּרֶךְ אֱמוּנָה, בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ. וַאֲנַחְנוּ בְּשָׁלוֹם נֵשֵׁב יַחְדָּו וּבְאַהֲבָה נִפָּרֵד אִישׁ מֵעַל אָחִיו.”

“זֹאת תִּקְוָתִי גַם-אֲנִי, וְעַתָּה שְׁבָה עִמָּדִי וְיִיטַב לִּבֶּךָ. צַוִּי-נָא רַעְיָתִי, וְיָכִינוּ לָאָב הַנִּכְבָּד אֶת-לֶחֶם-הַצָּהֳרָיִם!”

וַתֵּצֵא דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָה הִיא וִילָדֶיהָ וְעוֹד מְעַט עָרְכוּ שֻׁלְחָן לִפְנֵי הַנָּזִיר, גַּם דוֹן עִמָּנוּאֵל מָצָא לוֹ תוֹאֲנָה לָצֵאת מֵאֵת פְּנֵי הַנָּזִיר וַיִּוָּתֵר הַנָּזִיר לְבַדּוֹ בֶּחָדֶר. וְהוּא וְאִשְׁתּוֹ נוֹעֲדוּ יַחְדָּו בְּאַחַד הַחֲדָרִים הָרְחוֹקִים אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּית וַיִּתְיָעֲצוּ עַל-צְפוּנֵיהֶם; כִּי מֵעַתָּה הָיָה עֲלֵיהֶם לְהִזָּהֵר בְּכָל דַּרְכֵיהֶם וּלְשַׁנּוֹת דְּבָרִים אֲחָדִים בְּבֵיתָם כֹּל יְמֵי שֶׁבֶת הָאֹרֵב לָהֶם בֶּחָדֶר. וַתְּהִי רֵאשִׁית מַעֲשֵׂיהֶם לִמְנוֹעַ בְּעַד הַיְּהוּדִים הַמִּסְתַּתְּרִים מֵהֵאָסֵף יַחַד בְּתַחְתִּיוֹת בֵּיתוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם; וַיִּסְתְּמוּ אֶת-הַמָּבוֹא הַיּוֹרֵד אֶל-בֵּית-הַכְּנֶסֶת אֲשֶׁר מִתַּחַת לְבֵיתוֹ בַמַּרְתֵּף וַיִּצְבְּרוּ שָׁם עָפָר וָדֹמֶן; וְעַל רְפָאֵל זְקַן בֵּיתוֹ, אֲשֶׁר הוֹרָה אֶת-דִּיֶגוֹ יוֹם-יוֹם, אָסַר מִתֵּת לוֹ לֶקַח; וְהַטַּבָּחוֹת צֻוּוּ לַחְדֹּל מֵעֲשׂוֹת בַּמִּטְבָּח כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר אִם יִרְאֶה הָרוֹאֶה אוֹתוֹ, וְעָלָה עַל-לִבּוֹ זִכְרוֹן חֻקּוֹת הַיְהוּדִים.

בָּרִאשׁוֹנָה הָלַךְ הַכֹּל לְמֵישָׁרִים; הֶחָבֵר בֵּלְטְשַׁאצַר הָיָה אִישׁ צָעִיר לְיָמִים וְנוֹחַ לַבְּרִיוֹת וַיִּתְרַע עִם-כָּל-בְּנֵי הַבַּיִת וַיְחִי עִמָּם בְּאַהֲבָה. לְעִמָּנוּאֵל הָיָה עוֹזֵר בְּכָל עֲבוֹדָה בַשָּׂדֶה וּבַכָּרֶם; לְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָה הֵבִיא סִפּוּרֵי אֲהָבִים וְסִפּוּרִים עַל-דִּבְרֵי שׁוֹדְדִים וְאַבִּירִים וַיְדַמֶּה בְנַפְשׁוֹ לְהָפִיק רָצוֹן מִמֶּנָּה בַּדָּבָר הַזֶּה; לַנַּעַר דִּיֶגוֹ סִפֵּר דִּבְרֵי-חֵפֶץ עַל-עֲלִילוֹת הַגִּבּוֹרִים הַסְּפָרַדִּים אֲשֶׁר הָיוּ בִימֵי קֶדֶם, עַל מַעַשֵׂי הַמַּצְבִּיא הַגִּבּוֹר סִיד, עַל-פָּעֳלֵי קֹלוּמְבּוּס אֲשֶׁר מָצָא אֶרֶץ חֲדָשָׁה. אַךְ הִנֵּה עָבְרוּ שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת וַיִּתֹּם הַמֹּועֵד אֲשֶׁר שָׂם רֹאשׁ כֹּהֲנֵי וַלֶּנְסִיאָה לַנָּזִיר לָשֶׁבֶת בְּבֵית עִמָּנוּאֵל; וְאוּלָם בֵּלְטְשַׁאצַר עוֹדֶנּוּ מִתְמַהֲמֵהַ לָשִׁים לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו, וְדוֹן עִמָּנוּאֵל לֹא נוֹעַז לְהַגִּיד לוֹ כִּי כָלוּ יְמֵי מְגוּרָיו. וְכַאֲשֶׁר הִתְרַגֵּל הָאֹרֵחַ הַלֹא נִכְסָף עִם בֵּית אֲגוּלַר, וַיְהִי בְעֵינָיו כְּגֵר וְתוֹשָׁב, כֵּן הֵעֵז פָּנָיו וְכֵן הוֹסִיף לְהָצִיק לְבַעֲלַת הַבַּיִת אֲשֶׁר נָשָׂא אֶת-עֵינָיו אֵלֶיהָ, וְהִיא בִקְּשָׁה מֵאֵת בַּעֲלָהּ לְהָסִיר מֵעַל פָּנֶיהָ אֶת-הָאִישׁ וְאֶת-טָרְחוֹ וּמַשָּׂאוֹ. וְדוֹן עִמָּנוּאֵל הִתְאוֹנֵן עַל-הַנָּזִיר בְּאָזְנֵי רֹאשׁ כְּהוּנַת וַלֶּנְסִיָה, וְהוּא שָׁלַח דְּבָרוֹ אֶל-הַנָּזִיר לָצֵאת מִבֵּית עִמָּנוּאֵל; וְגַם הוּשַׂם עָלָיו עֹנֶש לָשֶׁבֶת בַּכֶּלֶא שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עוֹרְרוּ אֶת דּוֹן עִמָּנוּאֵל וַיַּמְרִיצֻהוּ לְהָחִישׁ מִפְלָט לוֹ מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת בִּהְיוֹת לְאֵל יָדוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם בְּהִתְאַסֵּף קְהִלַּת הַיְהוּדִים בַּסֵּתֶר בְּתַחְתִּיוֹת בֵּיתוֹ (כִּי שָׁבוּ לְהִתְאַסֵּף שָׁמָּה כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם אַחֲרֵי צֵאת הַנָּזִיר מִבֵּיתוֹ), וַיּוֹדִיעַ לָעֵדָה הַנֶּאֱסָפָה אֶת אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבוֹ.

מִתַּחַת לְבֵית עִמָּנוּאֵל בְּמַעֲמַקִּים הָיָה בֵית-תְּפִלָּה לָאֲנוּסִים אֲשֶׁר בְּוַלֶּנְסִיָה זֶה מָאתַיִם שָׁנָה. כַּמָה שָׁפְכוּ כַמַּיִם לִבָּם, כַּמָּה דְמָעוֹת הוֹרִידוּ בִמְקוֹם-סֵתֶר זֶה לִפְנֵי אֵל מִסְתַּתֵּר בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה! יְדֵי בוֹנִים מִבְּנֵי הָאֲנוּסִים בָּנוּ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה, וְהַבּוֹנִים עָשׂוּ מְלַאכְתָּם רַק בְּחֶשְׁכַּת-לַיְלָה וַיִּשָּׁמְרוּ מְאֹד לְנַפְשׁוֹתָם לְבַל יִוָּדְעוּ מַעֲשֵׂיהֶם לְאִישׁ זָר.

וְהָיָה מִדֵּי הֵאָסְפָם שָׁמָּה לְהִתְפַּלֵּל2 תְּפִלָּתָם, וְעָמַד אֶחָד מִמְּשָׁרְתֵי דוֹן עִמָּנוּאֵל עַל-מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי יִהְיֶה לְאִישׁ דָּבָר אֶל-אֲדוֹנָיו, וְהוֹדִיעוֹ בְּיַד תִּקְוַת-הַפַּעֲמוֹן כִּי דָּרֹשׁ יִדְרְשֻהוּ וְכִי עָלָיו לַעֲלוֹת וְלָבֹא הַבַּיְתָה, וְאִם אַחֲרֵי עֲלוֹתו יִמְשׁוֹךְ אֶת-חוּט הַפַּעֲמוֹן בְּחָזְקָה פַעֲמַיִם וְהָיְתָה זֹאת לְאוֹת כִּי צָרוּ הַשּׁוֹטְרִים עַל-הַבַּיִת וְכִי רָעָה נֶגֶד פְּנֵי הָעֵדָה. וְאָז יָכְלוּ לְהָחִישׁ מִפְלָט לָהֶם דֶּרֶךְ הַמָּבוֹא אֲשֶׁר מִתַּחַת לָאָרֶץ הַחוּצָה אֶל-הַיָּעַר; וְתֵבָה מְלֵאָה זָהָב הָיְתָה מוּכָנָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִמֵּנָּה יִקְּחוּ לָהֶם הַנָּסִים וְהָיָה לְכַלְכֵּל נַפְשָׁם בַּדֶּרֶךְ עַד-בּוֹאָם אֶל-הַמְנוּחָה.

וַיְהִי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר אַחֲרֵי חַג הַסֻּכּוֹת, הִיא שַּׁבַּת-בְּרֵאשִׁית, וַיַּעַל דּוֹן עִמָּנוּאֵל עַל הַבָּמָה אֲשֶׁר בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת הַתַּחְתִּי, וַיְדַבֵּר אֶל-עֲדַת-הַיְהוּדִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

יְדִידַי וְרֵעַי, אַחִים לְצָרָה!

“הִנֵּה זה עַתָּה שָׁמַעְנוּ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרְאוּ לְפָנֵינוּ בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה לֵאמֹר, אֱלֹהִים בָּרָא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם, תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ הוּא יָסַד, וְאֶת-אֲבוֹתֵינוּ בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ לְעָבְדוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ סְגוּלָה מִכָּל הָעַמִּים. אַךְ בַעֲוֹנוֹתֵינוּ וַּבַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ גָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְהִנְנוּ פֹה בִּסְפָרַד בְּרָעָה וּבְצָרָה גְדוֹלָה, פַּחַד תָּמִיד יְבַהֲלֵנוּ וְחֶרֶב פִּיפִיוֹת נְטוּיָה עַל-רֹאשֵׁנוּ לְשַׁחֲתֵנוּ. רַבִּים מֵאֲבוֹתֵינוּ וּמֵאַחֵינוּ נִתְּנוּ לָאֵשׁ לְאָכְלָה, רַבִּים נָדְדוּ מִקִּנָּם וַיֵּצְאוּ לָגוּר בְּאֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת, שֶׁשָּׁם יִתְּנוּ חֲנִינָה לַשֵּׂיוֹת הַנִּדָּחוֹת. גִּיסִי דוֹן פֶּדְרוֹ תַּכְּסֵירָה בָּא שָׁלוֹם אַמְשְׁטֶרְדַּמָּה הוּא וּבֵיתוֹ אִתּוֹ; וַאֲנִי יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי לָצֵאת אַחֲרֵיהֶם שָׁמָּה גַם-אָנִי”.

וַיְהִי כְּכַלוֹתוֹ לְדַבֵּר, וַיִּלֹּנוּ כָל-הָעֵדָה; הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָם כִּי הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר הִשְׁמִיעָם דּוֹן עִמָּנוּאֵל הֶחֱרִידָה אוֹתָם מְאֹד; וְאִישׁ זָקֵן קָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיֹּאמַר:

“הַלְעָזְבֵנוּ אַתָּה אוֹמֵר, דּוֹן עִמָּנוּאֵל? וּמַה תִּהְיֶה אַחֲרִיתֵנוּ פֹה בִּלְעָדֶיךָ? הֵן אַתָּה מַבָּטֵנוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵנוּ וְאֵלֶיךָ עֵינֵינוּ תְּלוּיוֹת; כִּי אִישׁ עָשִׁיר אַתָּה וְרַב לְהוֹשִׁיעַ, רַבִּים וְנִכְבָּדִים בַּעֲלֵי בְרִיתֶךָ, וּמִן-הַהִתְחַבְּרוּת אֲלֵיהֶם יְבוֹאֵנוּ רֶוַח וְהַצָּלָה בִּימֵי צַר וּמְצוּקָה כָאֵלֶּה. אָנָא, אַל-תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ.”

וַיַּעַן דּוֹן עִמָּנוּאֵל וַיֹאמַר: “חָלִילָה לִי מֵיְיָ מֵעֲזֹב אֶתְכֶם! הֵן דֵּי זָהָב לִי וְיֶשׁ-לְאֵל יָדִי לְהוֹצִיא אֶת-כֻּלְּכֶם מִזֶּה אִתִּי וְלַהֲבִיאֲכֶם אֶל-הָאָרֶץ הָרְחוֹקָה אֲשֶׁר אֵלֵךְ לָשֶׁבֶת שָׁמָּה. אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם לָצֵאת בְּעִקְבוֹתַי אֶקְנֶה-לִי אֳנִיהָ גְדוֹלָה דֵי אֱסוֹף אֶת-כֻּלָּנוּ, וְיָצָאנוּ יַחַד אֶת-הָאָרֶץ הָאַכְזְרִיָּה וְהָאֲהוּבָה הַזֹּאת. אַךְ הִתְבּוֹנְנוּ אַחַי וְשִׂימוּ לְבַבְכֶם לַדָּבָר הַזֶּה בְּטֶרֶם תָבִיאוּ עֵצָה. כַּאֲשֶׁר גֵּרֵשׁ פֶרְדִינַנְד וְאִיזֶבֶל, יִמַּח שְׁמָם, אֶת-כָּל-הַיְהוּדִים מִסְּפָרַד בִּשְׁנַת רנ”ב, שָׁבוּ אַחֲרֵי כֵן רַבִּים, כִּי לֹא יָכְלוּ לִנְשׂוֹא אֶת עֲמַל הַנְּדוּדִים בְּאֶרֶץ נָכְרִיָה, שָׁבוּ לְהִתְעַנּוֹת תַּחַת יְדֵי אֲדוֹנִים קָשִׁים וְגַם מָצְאוּ צָרָה וְיָגוֹן וַיִּשְׁתּוּ אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס הַחֵמָה. גַּם אָנֹכִי, אַחַי הַיְקָרִים. נַפְשִׁי עָלַי תָּשׁוּחַ מִדֵּי הֲשִׁיבִי אֶל-לִבִּי כִּי עוֹזֵב אֲנִי אֶת-אֶרֶץ-חֶמְדָּתִי אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי, לָלֶכֶת לָנוּעַ אֶל-אֶרֶץ רְחוֹקָה, אֶרֶץ קֹר וַעֲרָפֶל. וְאוּלָם עָשׂה אֶעֱשֶׂה זֹאת, כִּי אָכַף עָלַי גּוֹרָלִי; יָצֹא אֵצֵא מִזֶּה, כִּי הָרָעוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ עָלֵינוּ הוֹלְכוֹת הָלֹךְ וָרֹב מִיּוֹם לְיוֹם וְאֵין אַחֲרִית וְתִקְוָה. וּבְכֵן אַחַי, שִׂימוּ לִבְּכֶם עָלֶיהָ עוּצוּ עֵצָה וְהוֹדִיעוּנִי אֶת-אֲשֶׁר עִם-לְבַבְכֶם".

וְהַזָּקֵן הַדּוֹבֵר בּוֹ עָנָהוּ וַיֹּאמַר: “הִנְנוּ וְהִגַּדְנוּ לְךָ בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה אֶת אֲשֶׁר יָעַצְנוּ לַעֲשׂוֹת; הֲלֹא אָז יִקְרְאוּ בַּתּוֹרָה סֵדֶר נֹחַ, אוּלַי יַעֲשֶׁה אֱלֹהִים גַּם-לָנוּ כְּכָל נִפְלְאוֹתָיו וְנִמְלַטְנוּ מִשֶּׁטֶף הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים כַּאֲשֶׁר נִמְלַט נֹחַ בַּתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בִּדְבַר יְיָ, אַךְ אִם-כֹּה וְאִם-כֹּה יִפּוֹל דָּבָר, קַח-נָא עַתָּה מֵאִתָּנוּ בִּרְכוֹת פִּינוּ עַל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ”.

הָעֵדָה הִתְפַּלְּלָה אֶת-תְּפִלַּת הַמּוּסָף, וְאַחַר עָלוּ מִשָּׁם בַּלָּט וַיֵּצְאוּ מִבֵּית עִמָּנוּאֵל בְּהֵחָבֵא אִישׁ אִישׁ לְבַדּוֹ, וַיָּפוּצוּ מִשָּׁם אִישׁ לְדַרְכּוֹ.

ד

וְלֵב הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר כַּיָּם נִגְרָש, וַיִּשְׁאַף נָקָם וְשִׁלֵּם; אַךְ בְּחָשְׁבוֹ מַחֲשָׁבוֹת עַל-עִמָּנוּאֵל לָדַעַת בַּמֶּה יוּכַל לוֹ לְהַדִּיחַ עָלָיו אֶת-הָרָעָה, וַיְחַפֵּשׂ רוּחוֹ וְלֹא מָצָא עָלָיו כָּל-תְּנוּאָה לְבָד מוֹלַדְתּוֹ וּמוֹצְאוֹתָיו מִזֶּרַע הַיְהוּדִים הָאֲנוּסִים. הֲיִצְלַח לְהָמִיט עָלָיו אָסוֹן מֵהַצַּד הַזֶּה? שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים יָשַׁב הַנָּזִיר בְּבֵית דּוֹן עִמָּנוּאֵל וְלֹא מָצָא אִתּוֹ כָּל שֵׁמֶץ דָּבָר אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה; אַךְ לִבּוֹ הַשּׁוֹאֵף נָקָם לֹא נָתַן דֳּמִי לוֹ. וַיִּדְרוֹשׁ מֵעַל סִפְרֵי זִכְרוֹנוֹת הַבִּקֹּרֶת מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, לְמַעַן דַּעַת בָּהֶם אֵיכָה הִתְחַכְּמוּ בַיָּמִים הָהֵם לַיְהוּדִים הַמִּסְתַּתְּרִים לְגַלּוֹת צְפוּנֵיהֶם וּלְהוֹעִידָם לַמִּשְׁפָּט לִפְנֵי שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת, וַיִּמְצָא כָתוּב כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ וְדָרְשׁוּ אֶת-פִּי הַמְּשָׁרְתִים אַנְשֵׁי הַבַּיִת מַה-מִּשְׁפַּט אֲדוֹנֵיהֶם וְהֲלִיכוֹת בֵּיתוֹ, וְאֵיךְ יָכִינוּ אֶת-הָאֹכֶל בַּמִּטְבָּח. וַתִּיטַב בְּעֵינָיו הַתַּחְבֻּלָּה הַזֹּאת, וַיְקַו לִמְצֹא חֶפְצוֹ בָהּ גַּם-הוּא. וַיִּמְצָא עוֹד בְּזִכְרוֹנות רִאשׁוֹנִים דְּבָרִים רַבִּים אֲשֶׁר לֹא יְדָעָם לְפָנִים; כִּי בְעֵת הִכָּתֵב סִפּוּרֵנוּ זֶה הָיוּ דַרְכֵי הַיְהוּדִים וְחֻקּוֹתֵיהֶם זָרִים לְיוֹשְׁבֵי סְפָרַד, תַּחַת הֱיוֹתָם גְּלוּיִם וִידוּעִים לַכֹּל בְּעֵת הָחֵל הַבִּקֹּרֶת לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתָהּ הַנּוֹרָאָה בָאָרֶץ, כְּעֶשֶׂר שָׁנִים לִפְנֵי צֵאת הַיְהוּדִים גּוֹלָה מִסְּפָרַד, כִּי אָז רַבּוּ קְהִלּוֹת הַיְהוּדִים בְּכָל-אֶרֶץ סְפָרַד, וּבְרֹב הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּלּ נִשְׁכָּח. בְּסִפְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת הָהֵם קָרָא הַנָּזִיר וַיֵּדַע כִּי כִמְעַט הִגִּידָה הַשִׁפְחָה עַל-אֲדוֹנֶיהָ אֲשֶׁר מִבְּנֵי הָאֲנוּסִים כִּי בְּבֵיתוֹ יָדִיחוּ אֶת-הַבָּשָׂר בַּמַּיִם וּמְלָחֻהוּ בַמֶּלַח לִפְנֵי בַשֵּׁל אוֹתוֹ, וְתָפְשׂוּ אֶת-הָאִישׁ הַהוּא וְשָׂמוּ אוֹתוֹ בַּבּוֹר. אָז יְיַסְּרוּ אוֹתוֹ בִּכְלֵי-מַשְׁחִית לְהוֹצִיא לָאוֹר צְפוּנָיו; וְהָיָה בִנְגוֹעַ כְּלֵי הַמַּשְׁחִית אֶל-עַצְמוֹ וְאֶל-בְּשָׂרוֹ וְלֹא יוּכַל עוֹד לְהִתְאַפֵּק לְכָל הַמַּכְאוֹבִים הַנּוֹרָאִים וְהִגִּיד לָהֶם אֶת-כָּל-לִבּוֹ וְגִלָּה סוֹדוֹ וְסוֹד אֲחֵרִים, כְּכֹל אֲשֶׁר יְבַקְּשוּ מִפִּיו בְּעֵת עֻנּוֹתוֹ; וְנִתַּן הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִגִּיד עֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת או בְשֶׁקֶר, לָאֵש לְאָכְלָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם לִכְבוֹד “אֵל רַחוּם וְחַנּוּן”.

לוּ מָצָא לוֹ הַנָּזִיר דֶּרֶךְ לַחְקֹר וְלִדְרֹש אֶת-אַחַד הַמְשָׁרְתִים או הַמְשָׁרְתוֹת אֲשֶׁר לְבֵית דּוֹן עִמָּנוּאֵל! אָז יָחֵל לִפְקֹד אוֹתָם בְּלִבּוֹ אֶחָד אַחַר אֶחָד. רְפָאֵל, הַסּוֹכֵן אֲשֶׁר עַל-הַבַּיִת, סַנְחָה, הַמְּבַשֶּׁלֶת הַזְּקֵנָה, בֶּנִיטָה, הַנַּעֲרָה הָעוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַגְּבִירָה, פֶרְנַנְדוֹ, עֶבֶד הַבַּיִת – כָּל-אֵלֶּה אָמְנָם נָתְנוּ לוֹ כָּבוֹד וְהָדָר בִּימֵי שִׁבְתּוֹ בְּבֵית אֲדוֹנֵיהֶם, אַךְ הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָם כִּי לֹא הָיָה לְבָבָם שָׁלֵם אִתּוֹ; אִם מִן הַיְהוּדִים הַמִּסְתַּתְּרִים עִמָּנוּאֵל, אָכֵן בָּחַר לוֹ גַם אֶת-מְשָׁרְתָיו אַנְשֵׁי בֵיתוֹ מִבְּנֵי עַמּוֹ, כִּי זֶה דֶּרֶךְ הָאֲנוּסִים מִנִּי-אָז. וְיוֹאֲנָה הַמֵּינֶקֶת? הֵן שְׁעַר רֹאשָׁהּ הָיָה צָהֹב וְעֵינֵיהָ כְמַרְאֵה הַתְּכֵלֶת; אוֹת הוּא כִּי מִזֶּרַע הַגָּתִּים הִיא וְכָל-דָּם עִבְרִי לֹא יָצוּק בָּהּ. אָז יוֹסִיף הַנָּזִיר לְדַבֵּר אֶל-לִבּוֹ לֵאמֹר: “הֵן מֵּינֶקֶת לֹא יוּכַל אִישׁ לָקַחַת לוֹ מֵאֲשֶׁר יִבְחַר, וְאַף כִּי עַתָּה אֲשֶׁר הַיְהוּדִים הָאֲנוּסִים כִּמְעַט כָּלוּ בָאָרֶץ מִתִּגְרַת יַד הַבִּקֹּרֶת הַמְבַעֶרֶת אַחֲרֵיהֶם, וְלֹא נוֹתְרוּ בָהֶם כִּי אִם שְׂרִידִים, וְגַם אֵלֶּה יֵשׁ אֲשֶׁר לֹא נוֹדַע מְקוֹמָם אַף לַאֲחֵיהֶם.” גַּם-הִנֵּּה הַמֵּינֶקֶת הִרְבְּתָה לְכַבֵּד אוֹתוֹ וְלִדְאוֹג לוֹ מִכֹּׁל יֶתֶר אַנְשֵׁי בית עִמָּנוּאֵל. וְהַנָּזִיר יָדַע כִּי מִשְׁפָּטָהּ לָלֶכֶת לְהִתְוַדּוֹת אֶת-עֲוֹנוֹתֶיהָ לִפְנֵי הַפְרַנְצִיסְקָנִּים, וַיְבַקֵּש מֵאֵת הַכֹּהֵן הַפְרַנְצִיסְקָנִּי, כִּי בַעַל-בְּרִיתוֹ הָיָה, וַיִּתֵּן אוֹתוֹ לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹמוֹ עַל-מוֹשַׁב-הַוִּדּוּי בַּיּוֹם הָרִאשוֹן הַבָּא, בְּבוֹא שְׁלוּמֵי אֱמוּנֵי הַנּוֹצְרִים לְהִתְוַדּוֹת לְפָנָיו כְּמִשְׁפָּטָם.

וַיְהִי כְּבוֹא יוֹאֲנָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן הַפְרַנְצִיסְקַנִּי לְהִתְוַדּוֹת וְהִנֵּה הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ עַל-כִּסֵּא- הַוִּדּוּי!

וַתִּתְוַדֶּה הַנַּעֲרָה בְּאָזְנֵי הַנָּזִיר הַדּוֹמִינִיקַנִי; וְהוּא עָשָׂה בְעָרְמָה לְהַגְדִּיל אֶת-דִּבְרֵי עֲוֹנוֹתֶיהָ עַל-אַחַת שֶׁבַע וְלָשׂוּם אֶת חֲבְלֵי הַשָּׁוְא לַעֲבוֹת הָעֲגָלָה.

וַתֹּאמֶר הַנַּעֲרָה בְּהִתְוַדּוֹתָהּ: “אָבִי קְדוֹשִׁי, חָטָאתִי חַטָּאָה גְּדוֹלָה, כִּי עָשִׂיתִי בְנַפְשִׁי שָׁקֶר. שָׁאֹל שָׁאַלְתִּי מֵאֵת הַגְּבִירָה לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה, וַאֲנִי הָלַכְתִּי לִרְאוֹת פְּנֵי רְעוּתִי.”

“הַדִבַּרְתְּ שֶׁקֶר, יוֹאֲנָה! הֲטֶרֶם תֵּדְעִי כִּי הוּא עָוֹן פְּלִילִי? לֹא אוּכַל לְהָפִיק סְלִיחָה מֵאלֹהִים בְּעַד נַפְשֵׁךְ הַחוֹטֵאת, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שָׁנָה נָכוֹנוּ לָךְ שְׁפָטִים רָעִים בְּגֵיהִנֹּם, וּדְעִי כִּי חֶסֶד יַעֲשֶׂה עִמָּךְ אֱלֹהִים אִם-לֹא יוֹסִיף לְיַסְּרֵךְ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.”

וּכְמוֹ לֹא הֶאֱמִינָה יוֹאֲנָה לְמִשְׁמַע אָזְנֶיהָ אָמְרָה: “אֲהָהּ, אָבִי מְכֻבָּדִי, הַאֻמְנָם כָּכָה הִרְבֵּיתִי אַשְׁמָה?”

“דְּבַר-שֶׁקֶר הוּא עָוֹן פְּלִילִי, עָוֹן גָּדוֹל מִנְּשׂוֹא.”

כִּשְׁמוֹעַ יוֹאֲנָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּצֶר לָהּ מְאֹד. וַתִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: “אָנָא חַטְּאֵנִי נָא, אָבִי קְדוֹשִׁי!”

“לֹא אֲחַטְּאֵךְ עַד אִם הֲשִׁיבוֹת אוֹתִי בֶּאֱמוּנָה וּבְתָם-לֵבָב דָּבָר בָּרוּר עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁאָלֵךְ.”

“הֲרַק אַךְ בְּזֹאת תְּכֻפַּר חַטָּאתִי? שְׁאַל אָבִי קְדוֹשִׁי לְכָל אַוַּת נַפְשֶׁךָ, וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָ.”

“הֲתַעֲנִינִי דְבַר אֱמֶת וְנָכוֹן?”

“אַךְ אֱמֶת יְדַבֶּר פִּי.”

“הַגִּידִי נָא לִי, אֵפוֹא, הֲטוֹב בְּעֵינַיִךְ שִׁבְתֵּךְ בְּבֵית הַגְּבִיר עִמָּנוּאֵל?”

“אָמְנָם כֵּן; כִּי גַם הַגְּבִיר גַּם הַגְּבִירָה טוֹבִים לִי מְאֹד.”

“הֲתָבוֹאִי בְּכָל-עֵת אֶל הַמִּטְבָּח.”

“בּוֹא אָבוֹא שָׁמָּה בְכָל-עֵת; וְיֵש אֲשֶׁר אֶעֱזֹר לְסַנְחָה הַזְּקֵנָה בִּמְלָאכְתָּהּ.”

“הֲשַׂמְתְּ לִבֵּךְ לִרְאוֹת מַה תַּעֲשֶׂה בַּבָּשָׂר בְּטֶרֶם תְּבַשְּׁלֵהוּ?”

“הִיא עוֹשָׂה בוֹ כְּמִשְׁפַּט יוֹשְׁבֵי וַלֶּנְסִיָּה.”

“וּמַה מִשְׁפַּט יוֹשְׁבֵי וַלֶּנְסִיָה בַּדָּבָר הַזֶּה?”

“הֲלֹא לְךָ לָדַעַת זֹאת יוֹתֵר מִמֶּנִי, אָבִי קְדוֹשִׁי, כִּי הִנֵּה וַלֶּנְסִיָּה עִיר מוֹלַדְתֶּךָ.”

“לֹא, כִּי בְקֹרְדוֹבָה נוֹלַדְתִּי.”

“אִם-כֵּן, אֵפוֹא, הֲלֹא שְׁנֵינוּ יְלִידֵי עִיר אַחַת אֲנַחְנוּ, וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי! הָהּ, מָה-רַב הַדֶּרֶךְ מִקֹּרְדוֹבָה לְוַלֶּנְסִיָה, וּמַה קָּצְרָה נַפְשִׁי בְּמַסָּעִי בְּעֵת קַחַת אוֹתִי הַגְּבִיר מִשָּׁם, וְלוּלֵא סִפּוּרָיו הַנְּעִימִים אֲשֶׁר שִׁעְשְׁעַנִי בָהֶם, כִּי אָז כִּמְעַט קַצְתִּי בְּחַיַּי מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד”

“וּמַה סִפֵּר לָךְ?”

“סַפֵּר סִפֵּר לִי עַל אֹדוֹת הַיְהוּדִים הַנִּלְעָגִים וַיְתָאֵר לִי אֶת דְּמוּתָם, לֵאמֹר: מִצְחָם קָצָר וְהוּא שָׂעִיר; בִּמְקוֹם הָרַגְלַיִם יֵשׁ לָהֶם יָדַיִם; הֲשָׁמַעְתָּ, אָבִי קְדוֹשִׁי, אַרְבַּע יָדַיִם וְרַגְלַיִם אָיִן! וּזְנָבוֹת אֲרֻכִּים לָהֶם מִתַּחַת, וְנוֹעַ יָנוּעוּ תָמִיד וְהִתְנוֹדְדוּ וְהִתְהוֹלְלוּ עַד כִּי יִשְׁתּוֹמְמוּ כָּל רוֹאֵי בָם! מַה שִּׁעְשְׁעָה נַפְשִׁי הַתְּמוּנָה הַזֹּאת אֲשֶׁר שָׂם הַגְּבִיר לְנֶגֶד עֵינָי! כָּל הַיּוֹם נִמְלָא צְחוֹק פִּי!”

וּפְנֵי הַנָּזִיר נָהֲרוּ וְעֵינָיו כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ. עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָדַע אֶל נָכוֹן כִּי אָמְנָם יְהוּדִי מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּאֵל. וְכִי בְעָרְמָה עָרַךְ אֶת הַדְּמוּת הַזֹּאת לַיְהוּדִים לְמַעַן הָסֵב אֶת לֵב הַמֵּינֶקֶת הַנָּכְרִיָּה וְלֹא תִמְצָא דוֹפִי בּוֹ וּבְבֵיתוֹ בְּכָל מַרְאֵה עֵינֶיהָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

וְיוֹאֲנָה הוֹסִיפָה לְדַבֵּר, וַתֹּאמַר: “יָדוֹעַ תֵּדַע, אָבִי קְדוֹשִׁי, כִּי בְעֵינֵי סַנְחָה הַזְּקֵנָה לֹא טוֹב אַתָּה.”

וַיִּצְחַק הַנָּזִיר וַיֹּאמַר: “גַּם הִיא אֵינֶנָּה טוֹבָה בְעֵינַי, כִּי זְקֵנָה הִיא וְרָעַת מַרְאֶה. וְאוּלָם הַגִּידִי נָא לִי, יוֹאֲנָה, אֵיךְ יָדַעַתְּ כִּי לֹא טוֹב אֲנִי בְּעֵינֶיהָ?”

“כִּי כָל יְמֵי שִׁבְתְּךָ אִתָּנוּ שָׁקְדָה תָמִיד עַל הַמִּטְבָּח לִהְיוֹתוֹ סָגוּר הֵיטֵב. וַיְהִי הַיּוֹם וָאֶשְׁאָלֶהָ לֵאמֹר מַדּוּעַ אַתְּ עוֹשָׂה כָּכָה וַתְּכַחֵשׁ וַתֹּאמֶר אֵין דָּבָר וְגַם הִרְחִיבָה לִפְתּוֹחַ אֶת דַלְתוֹת הַמִּטְבָּח. הַדְּלָתוֹת נִפְתְּחוּ וְהִנֵּה אֲדוֹנִי עוֹבֵר וְגַם בָּאתָ הַבַּיְתָה וַתִּפְקַח עֵינֶיךָ עַל-כֹּל וַתְּמַשֵּׁשׁ אֶת כָּל הַכֵּלִים וַתִּשְׁאַל לְכָל כְּלֵי הַמִּטְבָּח וּלְכָל אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶם. וְאוּלָם אֶת הַקֶּרֶשׁ הַגָּדוֹל הַנָּקוּב נְקָבִים נְקָבִים מִהֲרָה סַנְחָה לְהַסְתִּיר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אֶל תַּחַת הָאָרוֹן”.

“הַקֶּרֶשׁ הַגָּדוֹל הַנָּקוּב? לָמָּה זֶה לָכֶם?”

“לַעֲשׂוֹת אֶת-הַבָּשָׂר בְּטֶרֶם יְבֻשַּׁל, כְּמִשְׁפַּט יוֹשְׁבֵי וַלֶּנְסִיָה.”

“וּמַה יֵּעָשֶׂה בוֹ?” “כִּי יָבִיא בֶּנֶדִיטוֹ הַטַּבָּח אֶת הַבָּשָׂר וְשָׂמוּ אוֹתוֹ בִּכְלִי מָלֵא מַיִם וְהָיָה שָׁם כְּשָׁעָה אֶחָת; וְאַחַר תַּנִּיחֵהוּ סַנְחָה עַל-הַקֶּרֶשׁ הַגָּדוֹל וּמָלְחָה אוֹתוֹ בְּמֶלַח סָבִיב סָבִיב וְהָיָה הַבָּשָׂר עַל הַקֶּרֶשׁ לְפִי מְלֹאת-לוֹ הַמּוֹעֵד כַּמִּשְׁפָּט עַד אֲשֶׁר יְדִיחֻהוּ בַמַּיִם, וְאָז יוּכְלוּ לְבַשְּׁלוֹ. כּה מִשְׁפַּט יוֹשְׁבֵי וַלֶּנְסִיָה.”

עַתָּה יָדַע הַנָּזִיר דַיּוֹ, וַיְחַטֵּא אֶת הַנַּעֲרָה וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ.

ה

עַל-דֶּלֶת אוּלַם הַבִּקֹּרֶת נִשְׁמַע קוֹל אִישׁ דּוֹפֵק, הוּא הֶחָבֵר בֵּלְטְשַׁאצַר. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְהוּא הִגִּיד לְשוֹמֵר הַסַּף כִּי דָבָר לוֹ אֶל רֹאשׁ שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת.

וּכְבוֹאוֹ לְפָנָיו וַיֹּאמַר: “אָבִי קְדוֹשִׁי, יָדַעְתִּי כִּי אוֹצְרוֹת הַבִּקֹּרֶת דָּלְלוּ וְחָרְבוּ; וְהִנְניִ בָא לְמַלֵּא אוֹתָם.”

“אִם-כֵּן אֵפוֹא שָלוֹם בּוֹאֲךָ, אֶת-מִי אַתָּה אוֹמֵר לְהַקְרִיב לְמִשְׁפָּטֵנוּ?”

“אֶת הַגְּבִיר עִמָּנוּאֵל לְבֵית אֲגוּלַר.”

“כִּגְמוּלְךָ אָשִׁיב לְךָ; וְאוֹדִיעֲךָ כִּי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר הֵבִיא אֶת דִּבָּתְךָ אֶל נְשִׂיא הַכֹּהֲנִים.”

“הֲזֹאת יָדַע אֲדוֹנִי אֶל נָכוֹן?”

“מִן הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה לֹא יִפָּלֵא כָל-דָּבָר, וְעַתָּה הָבָה וְאֶשְׁמְעָה מַה שֵּׁמֶץ דָּבָר תַּעֲנֶה בּוֹ?”

“הִנְנִי בָא לַעֲנוֹת בּוֹ כִּי יְהוּדִי נֶעְלָם הוּא. הֵן מִמִּשְׁפַּחַת אֲנוּסִים מוֹצָאוֹ; גַּם הִנֵּה חוֹתְנוֹ נִתַּן לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ חַיִּים לְיוֹם חֲתוּנַת מַלְכֵּנוּ רַב-הַחֶסֶד קַרְלְ הַשֵּׁנִי בִּשְׁנַת אֶלֶף וְשֵׁש מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים.”

“הַעַל-כֵּן יִשָּׂרֵף גַּם הֶחָתָן בְּטֶרֶם יָבוֹא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת כִּי עֲוֹנוֹ בוֹ גַּם הוּא? גַּם הִנֵּה דוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֶץ לְבֵית אֲגוּלַר, נְשִׂיא רֹאשׁ כְּהוּנַת קֹרְדוֹבָה, דּוֹד-אָבִיו הוּא, וְהוּא יַעֲמֹד לְמַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לוֹ וְהִתְאַמֵּץ לְהַצִּילוֹ. וְאוּלָם לַדָּבָר הַזֶּה לֹא לָנוּ לָשׂוּם לֵב. הֵן מִשְׁמַרְתֵּנוּ לְהָשִׁיב רַגְלֵי הַכּוֹפְרִים מִדְּחִי וּלְיַסְּרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְמַעַן סוּר נַפְשָׁם מִשְּׁאוֹל מָטָּה. הֲרַב עֹשֶׁר הַגְּבִיר.”

“רַב מְאֹד עָשְׁרוֹ, בֵּיתוֹ הוּא הַטּוֹב בְּבָתֵּי וַלֶּנְסִיָה; גַּנָּיו שְׂדוֹתָיו, כְּרָמָיו, יְעָרָיו וּפַרְדֵּסָיו עוֹלִים בְּטוּבָם וּבְרֹב פִּרְיָם וּבִתְבוּאוֹת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הֵם מְבִיאִים לְבַעֲלֵיהֶם, עַל כָּל הַכְּרָמִים וְהַפַּרְדֵּסִים וּשְׂדֵי הַתְּבוּאוֹת אֲשֶׁר בְּכָל-גְּלִילוֹת גּוּאֶרְתָּה; אוֹצְרוֹתָיו מְסֻבָּלִים זָהָב וּכְלֵי-יְקָר; מְזָוָיו מְלֵאִים כְּלֵי-כֶסֶף מִקְשָׁה, כֶּסֶף צָרוּף. הֵן כֹּל רָאֲתָה עֵינִי בְּשִבְתִּי בְּבֵיתוֹ, כִּי אָרְכוּ לִי שָׁם הַיָּמִים; לְדַעְתִּי יַעֲלֶה כָל-הוֹנוֹ לַחֲמֵש מֵאוֹת אֶלֶף שֶׁקֶל זָהָב.”

“אֲדַמֶּה, כִּי פָּחוֹת הוּא מֵעֶרְכְּךָ זֶה.”

“הַאֲמִינָה לִי אָבִי קְדוֹשִׁי כִּי לֹא הֶעְדַּפְתִּי, וְאוּלַי גַּם גָּרַעְתִּי מֵעֶרְכּוֹ.”

“אָמְנָם הוֹן רַב כָּזֶה שֹׁוֶה בַעֲמַל הַבִּקֹּרֶת! הֲרָאִיתָ שֵׁמֶץ דָּבָר רָע בְּבֵית הַגְּבִיר בִּימֵי שִׁבְתְּךָ שָׁמָּה?”

“מִפִּי הַמֵּינֶקֶת אֲשֶׁר בְּבֵית הַגְּבִיר נוֹדַע לִי כִּי יִמְלְחוּ בַמֶּלַח אֶת-הַבָּשָׂר לִפְנֵי בַשֵּׁל אוֹתוֹ.”

“וּמָה-אוֹת?”

“בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ בִּימֵי הָחֵל הַבִּקֹּרֶת מַעֲשֶׂיהָ, בִּימֵי פֶרְדִינַנְדְ הַקַּתּוֹלִי, לִהְיוֹת לְעֵינַיִם לְחַבְרֵי הַבִּקֹּרֶת וְלָעוֹזְרִים עַל-יָדָהּ, נִתְּנוּ כָל-הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם יַכִּירוּ אֶת-הַיְהוּדִים הַמִּסְתַּתְּרִים. וְאַחַד הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה הוּא מְלֹחַ הַבָּשָׂר לִפְנֵי בַשֵּׁל אוֹתוֹ.”

“רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא לִי! הִנְנִי לְחַפֵּשׂ אֶת-הַסְּפָרִים הָהֵם וְאָשִׂימָה עֵינִי בָם. וְאַתָּה כְּתָב נָא אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הִגַּדְתָּ עַל דּוֹן עִמָּנוּאֵל וּשְׁלַח לִי אֶת הַכְּתָב כַּמִּשְׁפָּט.”

“בְּשָׁלְחֲךָ לִתְפּוֹשׂ אֶת הַגְּבִיר, תִּפְרוֹשׂ רִשְׂתְּךָ גַּם עַל אִשְׁתּוֹ וְעַל כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, כִּי אִם אָמְנָם הֲלִיכוֹת בֵּיתוֹ עַל-פִּי חֻקּוֹת הַיְהוּדִים הֵנָּה, אֵין זֶה כִּי אִם יְהוּדִים מִּסְתַּתְּרִים הֵמָּה כֻלָּם.”

והַנָּזִיר עָרַךְ בִּכְתָב אֶת דִּבְרֵי הַשִּׂטְנָה עַל עִמָּנוּאֵל, וַיַעֲנֶה בוֹ וּבְאִשְׁתּוֹ וּבְכָל-נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, מִלְּבַד הַמֵּינֶקֶת יוֹאֲנָה, כִּי יְהוּדִים מִּסְתַּתְּרִים הֵמָּה כֻלָּם. וְאַחַר נִשְׁבַּע שְׁבוּעָה כִּי כֵנִים דְּבָרָיו.

וַיִקַּח הַשּׁוֹפֵט אֶת-כְּתָב-הַשִּׂטְנָה מִיָּדוֹ בְרָצוֹן וַיֹּאמַר: “לֵךְ לְשָׁלוֹם וַאֲנִי אֲצַוֶּה לִתְפּוֹשׂ אֶת-דּוֹן עִמָּנוּאֵל.”

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִקְרָא דוֹן אַנְטוֹנִיָא דִי פּוֹילָא, שׁוֹפֵט וַלֶּנְסִיָה, לָבוֹא אֶל הֵיכַל הַבִּקֹּרֶת.

וּכְבוֹאוֹ אָמַר אֵלָיו שׁוֹפֵט הַבִּקֹּרֶת: “דָּבָר לִי אֵלֶיךָ, דּוֹן אַנְטוֹנִיָא. לֵךְ קַח לְךָ מִמַּחֲנֵה הַשּׁוֹטְרִים אַנְשֵׁי צָבָא מְזֻיָּנִים, וּפָשַׁטְתָּ עַל בֵּית הַגְּבִיר דּוֹן עִמָּנוּאֵל לְבֵית אֲגוּלַר, וְתָפַשְׂתָּ אוֹתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל נַפְשוֹת בֵּיתוֹ.”

וַיִבָּהֵל דּוֹן אַנְטוֹנִיָא, כְּי הָיָה אוֹהֵב וְרֵעַ לְדוֹן עִמָּנוּאֵל, וַיֵּלֶךְ בְּלֹא חֶמְדָה לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צֻוָּה.

וְהָאֲנוּסִים הָאֻמְלָלִים עוֹדָם יוֹשְׁבִים לָבֶטַח בָּעֵת הַהִיא וְלֹא יָדְעוּ כִּי נָכוֹן לָהֶם יוֹם חֹשֶׁךְ.

בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר יָרְדוּ עִמָּנוּאֵל וְאִשְׁתּוֹ, וְגַם הַיַּלְדָּה אִינֶץ אִתָּהּ, אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ, לִשְׁפּוֹךְ שִׂיחַ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַמִּסְתַּתֶּרֶת הַנּוֹעָדָה שָׁמָּה; רַק אֶת הַיֶּלֶד דִּיֶגוֹ, אֲשֶׁר חָלָה אָז חֳלִי הָאֲבַעְבֻּעוֹת, הִשְׁאִירָה בְיַד הַמֵּינֶקֶת יוֹאֲנָה לִשְׁמרֹ עָלָיו.

בְּלֵב קָרוּעַ וּמֻרְתָּח שָׁפְכָה הָעֵדָה הַקְּטַנָּה שִׂיחָהּ לִפְנֵי יְיָ; - בִּקְרֹא אֶת-הַקַּדִּישׁ הָאַחֲרוֹן הוֹרִידוּ כֻלָּם כַּנַּחַל דִּמְעָה, וַיֹּאמְרוּ פֶה אֶחָד כִּי נְכוֹנִים הֵמָּה לָצֵאת בְּעִקְבוֹת הַגְּבִיר וּלְהָחִישׁ מִפְלָט לָהֶם מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם הָאֲיֻמָּה אֶל-אֶרֶץ הָצָּפוֹן. וְהִנֵּה קוֹל צִלְצַל הַפַּעֲמוֹן נִשְׁמַע פִּתְאֹם, לְאוֹת כִּי דוֹן עִמָּנוּאֵל קָרוּא לַעֲלוֹת הַבָּיְתָה. הוּא עָלָה וּרְפָאֵל אֲשֶׁר עָמַד עַל-מִשְׁמָר חָרַד לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו בַּלָּט: “אֲדוֹנִי הַגְּבִיר, דּוֹן אַנְטוֹנִיָא הַשּׁוֹפֵט בָּא אֵלֶיךָ וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְדַּבֵּר אִתְּךָ. הִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לְךָ בְּחֶדְרֶךָ.”

וַיָּבֹא עִמָּנוּאֵל הַחַדְרָה וַיֹּאמֶר אֶל הַשּׁוֹפֵט: “בְּשֶׁל-מָה הַכָּבוֹד הַזֶּה לִי, כִּי הוֹאִיל רֹאשׁ שׁוֹפְטֵי עִירֵנוּ לָבֹא אֶל בֵּיתִי?”

“אֲדוֹנִי הַגְּבִיר, הִנְנִי שָׁלוּחַ אֵלֶיךָ קָשֶׁה. עָלַי לֶאֱסֹר אוֹתְךָ וְאֶת כָּל אַנְשֵׁי בֵיתְךָ, כִּי הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה הוֹעִידָה אוֹתְךָ לַעֲמוֹד לְמִשְׁפָּטָהּ.”

פְּנֵי דוֹן עִמָּנוּאֵל חָוְרוּ כְּשָׁמְעוֹ, וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיֹאחֶז בְּאַחַד הַכִּסְאוֹת לְמַעַן יַעֲצָר-כֹּחַ לַעֲמֹד עַל-עָמְדוֹ. אַךְ עַד מְהֵרָה שָׁב רוּחוֹ אֵלָיו, וַיְמַהֵר אֶל הַמְצִלָּה וַיִּמְשׁוֹךְ אֶת חוּט הַפַּעֲמוֹן בְּחָזְקָה פַּעֲמָיִם.

וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ הַשּׁוֹפֵט וַיֹּאמַר: “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?”

וַיַּעֲנֵהוּ עִמָּנוּאֵל: “קוֹרֵא אֲנִי לִמְשָׁרְתִי”, וַיּוֹסֶף לִמְשׁוֹךְ אֶת הַחוּט – בִּמְצִלָּה אַחֶרֶת.

וַיָּבֹא רְפָאֵל וַיַעֲמֹד בַּפֶּתַח, וַיֹּאמֶר אֵלָיו עִמָּנוּאֵל עִבְרִית: “לֵךְ מַהֵר, אַל תַּעֲזֹב אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בִּתִּי; וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.” וְאֶל-הַשּׁוֹפֵט אָמַר: “מְשָׁרְתִי זֶה הוּא לוּדִי, וָאֲצַו אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ לִקְרֹא לְאַנְשֵׁי בֵיתִי, וַאֲנִי הִנְנִי לָלֶכֶת אִתְּךָ אֶל אֲשֶר תִּדְרְשֵׁנִי”.

וּרְפָאֵל בָּא אֶל הָעֵדָה וְהִנֵּה מְהוּמָה וּמְבוּכָה וְחֶרְדַּת אֱלֹהִים. וַיִּגַּש אֲלֵיהֶם בַּחֲרָדָה וַיֹּאמַר: “אַחַי וְאַחְיוֹתַי, מַהֲרוּ וְנִבְרְחָה! כִּי בָא הַשּׁוֹפֵט לִתְפּוֹשׂ אֶת- הַגְּבִיר וְאֶת כָּל נַפְשוֹת בֵּיתוֹ. הַבַּיִת נָצוּר מְצוּרָה, עַל כָּל דְּלָתַיִם מִשְׁמָר, וּמָנוֹס לָנוּ אַיִן בִּלְתִּי אִם דֶּרֶךְ הַמָּבוֹא אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ.”

וַיֶּחֶרְדוּ כָּל-הַנּוֹעָדִים חֲרָדָה גְדוֹלָה: וְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָה פָּרְצָה וַתַּעֲבֹר עַל-פְּנֵי רְפָאֵל וְכָל הַנִּצָּבִים שָׁם, וְהַיַּלְדָּה אִינֶץ עַל-זְרוֹעוֹתֶיהָ, וַתְּמַהֵר לַעֲלוֹת הַבָּיְתָה.

וַיַעֲצָר-בָּהּ רְפָאֵל וַיִּקְרָא: “אָנָה תֵלְכִי גְּבִרְתִּי.”

“אֶל-אִישִׁי, אֶל-בְּנִי, הָהּ, הַנִּיחָה-לִי, רְפָאֵל!”

ורְפָאֵל הִתְיַצֵּב בְּפָנֶיהָ וַיִּקְרָא: “אַל-נָא יֹאבַד לִבֵּךְ, גְּבִרְתִּי, בְּחֶרְדָּתֵךְ; לִבְנֵךְ לֹא יְאֻנֶּה כָל-רָע וְאִישֵׁךְ הֲלֹא הִנֵּה הוּבַל מִבֵּיתוֹ! הֲתֹאמְרִי לְהוֹסִיף רָעָה עַל-רָעָתוֹ כִּי תֵלְכִי לְהִמָּסֵר גַּם-אַתְּ אֶל-פִּי הָאַרְיֵה הַטּוֹרֵף? דּוֹן עִמָּנוּאֵל יָצֹא יֵצֹא לַחָפְשִׁי; כִּי דוֹד אָבִיו, רֹאשׁ כְּהוּנַת קֹרְדוֹבָה, יִמְצָא לוֹ פְדוּת. הֲתַחְפְּצִי לְהַכְשִׁיל כֹּחַ מַעֲשָׂיו בְּתִתֵּךְ גַּם אֶת-נַפְשֵׁךְ בְּיַד אוֹיֵב? הֲתֹאבִי לִנְפּוֹל בְּיַד הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר לַעֲשׂוֹת בָּךְ כִּרְצוֹנוֹ?”

וַתִּתֵּן דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָה אֶת-קוֹלָהּ בִּבְכִי.

וְהָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן הוֹסִיף לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ וַיֹּאמַר: “הִתְחַזְּקִי, גְּבִרְתִּי, כִּי גוֹאֲלֵנוּ חָזָק, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יִהְיֶה עִמָּנוּ!” וְאַחַר הֶחֱזִיק בְּיָדָהּ וַיּוֹלִיכֶהָ דֶּרֶךְ הַמָּבוֹא אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיּוֹת-אֶרֶץ, וְאַחֲרֵיהֶם הָלְכוּ כָל הַנֶּאֱסָפִים שָׁם, הָלוֹךְ וּבָכֹה.

ו

וְהַשּׁוֹפֵט יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לְאַנְשֵׁי בֵית עִמָּנוּאֵל, וְכִרְאוֹתוֹ כִּי אֵין בָּא, וַיִּרְעַם פָּנִים; וַיִּפְתַּח אֶת-הַדֶּלֶת וַעֲדַת שּׁוֹטְרִים מְזֻיָּנִים אֲשֶׁר עָמְדוּ עַל-מִשְׁמָר בַּחוּץ, בָּאָה הַבַּיְתָה בִּדְבָרוֹ. דּוֹן עִמָּנוּאֵל הוּבַל לְבֵית הַסֹּהַר אֲשֶׁר לַבִּקֹּרֶת, וְהַבַּיִת נֶחְפַּשׂ וְנִבְדַּק כֻּלּוֹ; אַךְ לֹא נִמְצָא שָׁם אִיש לְבַד הַנַּעַר הַחוֹלֶה דִיֶגוֹ וְיוֹהֲנָה הַמֵּינֶקֶת.

ועִמָּנוּאֵל הוּבָא אֶל-בּוֹר לַח מָלֵא אֵד וַעֲרָפֶל, אֵין קֶרֶן אוֹר וְאֵין רוּחַ צַח. בְּמַחְשַׁכִּים יָשַׁב מַשְׁמִים, נִבְדָּל מִכָּל הֶחָי. מִי גִלָּה סוֹדוֹ? מַה-תְּהִי אַחֲרִיתוֹ? מֶה-הָיָה לְאִשְׁתּוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנָּה? הֲנִמְלְטוּ מִיַּד מְבַקְּשֵׁי נַפְשָׁן? וְאֵיפֹה תִמְצֶאנָה מָנוֹס, תֵּשַבְנָה בֶטַח? וּמַה-תְּהִי אַחֲרִית בְּנוֹ הַשּׁוֹכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוָי? כָּל-הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה הִרְעִישׁוּ אֶת לֵב עִמָּנוּאֵל וַיֶּהֶלְמֻהוּ, וְדַאֲגָתוֹ הָיְתָה בְלִבּוֹ כְּאֵש בּוֹעָרֶת.

וַיֹּאמֶר בְּנַהֲמַת לִבּוֹ: “מִי יִּתֵּן וְשָׁמַעְתִּי אָז לְקוֹל תַּחֲנוּנֵי אִשְׁתִּי הָאֲהוּבָה, מִי יִּתֵּן וְיָצָאתִי אֶת הָאָרֶץ הֲזֹּאת, אֶרֶץ הַקְּנָאוֹת וְהָאַכְזְרִיּוּת, בְּעוֹד הֱיוֹת עִתּוֹתַי בְּיָדִי! מַה תִּקְוָתִי, מַה קִּצִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּאתִי בְכַף הַשּׁוֹפְטִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה!”

הוּא הוֹגֶה נְכָאִים וְדֶלֶת בֵּית-כִּלְאוֹ נִפְתָּחָה; וְשׁוֹמֵר הָאֲסִירִים בָּא וַיֹּאמֶר לוֹ; קוּם לֵךְ אִתִּי. וַיְבִיאֵהוּ אֶל אוּלַם הַמִּשְׁפָּט עַד לִפְנֵי הַשׁוֹפֵט לַחֲקוֹר אוֹתוֹ בַּתְּחִלָּה.

וְשׁוֹפֵט הַבִּקֹרֶת חָקַר אוֹתוֹ, הֶעְתִּיר עָלָיו דְּבָרָיו, דָּרַשׁ מִמֶּנּוּ כִּי יוֹדֶה עַל חַטָּאתוֹ, כִּי יְהוּדִי מִסְתַּתֵּר הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ, וְאָז יִשָּׁפְטוּ אִתּוֹ בְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

אַךְ דּוֹן עִמָּנוּאֵל בְּאַחַת: “נֶּאֱמָן אָנֹכִי וּבֵתִי עִם הַדָּת הַקַּתּוֹלִית וְאֵין בִּי כָל-עָוֹן.”

וַיֹּאמֶר הַשּׁוֹפֵט: “הַגִּידָה לִי קׂשְׁט אִמְרֵי אֱמֶת, וְאִם-לֹא, יוּבְאוּ כְלֵי הַמַּשְׁחִית וִידוֹבְבוּ שְׂפָתֶיךָ.”

וַיִּקְרָא דּוֹן עִמָּנוּאֵל וַיֹּאמַר: “כְּלֵי הַמַּשְׁחִית, אֲדוֹנִי? הַאוֹתִי תֹאמַר לְעַנּוֹת בִּכְלֵי הַמַּשְׁחִית? אוֹתִי, אֶת-הַגְּבִיר לְבֵית אֲגוּלַר? הִשָּׁמֵר-לְךָ, כִּי הִנְּנִי…”

“הֲתָעֵז לְאַיֵּם עַל-הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה? הוֹי סָכָל אֵין לֵב! הֵן עַל-רוֹזְנִים וּבְנֵי מְלָכִים, כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְשָׂרֵי הַמְלוּכָה נָטָה בֵּית-הַמִּשְׁפָּט הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה אֶת-יָדוֹ וְגַם הוֹעִידָם לְמִשְׁפָּטוֹ וְגַם עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְאַתָּה הִנָּקֵה תִנָּקֶה! מִי אַתָּה וּבַמָּה כֹּחֲךָ גָּדוֹל? אִם אָשֵׁם אַתָּה נָשׂא תִשָּׂא אֶת-עֲוֹנְךָ וְלֹא תִנָּקֶה. עַל-כֵּן תֵּן תּוֹדָה עַל-אַשְׁמָתְךָ בְּטֶרֶם יַעֲבֹר הַמּוֹעֵד, כִּי אַךְ אִם הַגֵּד תַּגִּיד לָנוּ אֶת-כָּל לִבְּךָ, יַטּוּ אֵלֶיךָ חֶסֶד וְרַחֲמִים, וְאִם-אַיִן, וְהָיְתָה אַחֲרִיתְךָ מָרָה…”

וְלֵב עִמָּנוּאֵל הָמָה לוֹ מְאֹד לְזֵכֶר כְּלֵי הַחוֹבְלִים. כִּמְעַט רֶגֵע הָיָה עִם לְבָבוֹ לְהַגִּיד אֶת הַכֹּל בְּטֶרֶם יַעֲבֹר גֵּווֹ תַּחַת שֵׁבֶט הָרֶשַׁע, וְהִנֵּה זָכַר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּגַד לוֹ מֵאָז, כִּי מִכָּל הַמּוּבָאִים לְמִשְׁפַּט הַבִּקֹּרֶת אֵין נִמְלַט מִכְּלֵי הַחוֹבְלִים גַּם – כִּי יִתְוַדֶּה אֶת כָּל חַטָּאתוֹ לִרְצוֹנוֹ, גַּם-כִּי יָשִׁית עַל נַפְשׁוֹ כָּל עָוֹן וְכָל חַטָּאת וְכָל דְּבַר בְּלִיַּעַל אֲשֶׁר יַעֲנוּ בוֹ בִּן הַכּוֹת הוּא וּבִן עַנּוֹת נָפֶשׁ. זֹאת חֻקַּת הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה מֵאָז וְזֶה מִשְׁפָּטָהּ.

וַיַּחֲרֵשׁ דּוֹן עִמָּנוּאֵל. וְהַמְבַקֵּר צִוָּה אֶת-אַחַד מַלְאֲכֵי הַמַּשְׁחִית הַמְשָׁרְתִים לְפָנָיו וַיָּבֵא אֶת כְּלֵי הַחוֹבְלִים וַיַעַרְכֶם לְעֵינֵי הָאֻמְלָל אֶחָד אֶחָד וַיִּקְרָא לְפָנָיו אֶת כָּל פָּרָשַׁת מַעֲשֵׂיהֶם, לֵאמֹר זֶה מִשְׁפַּט הַכֵּלִים וְכָזֹאת יֵּעָשֶׂה בָהֶם.

עִמָּנוּאֵל רָאָה אֶת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וַתֹּאחֲזֶנּוּ פַלָּצוּת! הַלְאִישׁ כָּמֹהוּ נָכוֹנוּ שְׁפָטִים כָּאֵלֶּה! הַהוּא יְעֻנֶּה כְעַנּוֹת בֶּן-עַוְלָה וְנִקְלָה לְעֵינֵי כָל יוֹדְעָיו וּמְכַבְּדָיו לְפָנִים! וּבְשֶׁל-מָה זֹאת לוֹ? יַעַן אֲשֶׁר עָבַד אֶת אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו וַיְכַבְּדוֹ בְּסֵתֶר לְבָבוֹ.

עַל פְּנֵי הָאֻמְלָל נִרְאֲתָה נַהֲמַת לִבּוֹ וְהַמְּבַקֵּר הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו וַיִּשְׂמַח לְאֵידוֹ; וְאַחַר צִוָּה לַהֲשִׁיבוֹ אֶל בֵּית כִּלְאוֹ הַצַּר וְהַנֶּאֱלָח.

שָׁם בְּשֶׁבֶת הָאַסִּיר לְבָדָד, נִדְכֶּה וּנְכֵה רוּחַ, יְבַהֲלֻהוּ רַעְיוֹנֵי לִבּו בְּזָכְרוֹ אֶת הַחֲבָלִים אֲשֶׁר הוּא צָפוּי לָהֶם לְיוֹם מָחָר, עַד כִּי יַמְרִיצֻהוּ צַלְמֵי בַלָּהוֹת אֵלֶּה לְהִתְוַדּוֹת אֶת כָּל חַטָּאתוֹ כְּבֹאוֹ שֵׁנִית לִפְנֵי הַמְבַקֵּר, גַּם בְּטֶרֶם יוּחַל לְעַנּוֹתוֹ; וְאָז תְּהִי נַפְשׁוֹ לְשָלָל לַבִּקֹּרֶת וְאַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית. כֹּה יִהְיֶה תָמִיד וְכֹה, חָשַׁב הַמְּבַקֵּר, הָיֹה יִהְיֶה גַם בַּפַּעַם הֲזֹּאת, עַל כֵּן הוּשַׁב עִמָּנוּאֵל אֶל הַבּוֹר.

בְּשׁוּבוֹ אֶל בֵּית כִּלְאוֹ אִמֵּץ לִבּוֹ בֵּאלֹהֵי אֲבוֹתָיו וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשׁוֹ בְּשִׂיחוֹ וַיֹּאמַר:

“צַדִּיק אַתָּה יְיָ עַל כָּל הַבָּא עָלָי. מַדּוּעַ לֹא שָׁמַעְתִּי בְקוֹל תַּחֲנוּנֵי אִשְׁתִּי? מַדּוּעַ לֹא קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת? לָמָּה לֹא יָצָאתִי לִפְנֵי שָׁנָה בְּעִקְבוֹת אַחַי וּקְרוֹבַי בְּלֶכְתָּם הוֹלַנְדָה? לָמָּה זֶה יָשַׁבְתִּי פֹה לְשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי לְהִתְכַּחֵשׁ לֵאלֹהִים, תַּחַת אֲשֶׁר יָכֹלְתִּי לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ? אֲהָהּ, אַהֲבָתִי אֶת אֶרֶץ סְפָרַד הַנָאוָה הֲזֹּאת הִיא הוֹלִיכַתְנִי שׁוֹלָל! אָמְנָם כֵּן, לְךָ יְיָ הַצְּדָקָה, כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשֵׂה עִם עַבְדְּךָ, וַאֲנִי נָכוֹן לִבִּי לִקְרַאת כָּל הַבָּא עָלַי כִּי אַתָּה עִמָּדִי, אֱלֹהֵי צוּרִי וּמְפַלְּטִי!”

וַיֹּאכַל דּוֹן עִמָּנוּאֵל וַיֵּשְׁתְּ מִן הַלֶּחֶם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מָצָא בַּחֲדַר כִּלְאוֹ; כִּי רַק לֶחֶם וָמַיִם נִתְּנוּ לַאֲסִירֵי הַבִּקֹּרֶת; וְאַחַר שָׁכַב עַל עֲרֵמַת הַתֶּבֶן אֲשֶׁר הוּכַן לוֹ לְמִשְׁכָּב, וַיֵּרָדַם. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה יָד נָגְעָה בוֹ וַתְּעִירֵהוּ, וַיַּרְא וְהִנֵּה תְמוּנָה כֵהָה לְנֶגֶד עֵינָיו וּבְיָדָהּ מְנוֹרָה מְפִיצָה אוֹר קִפָּאוֹן. וַיִּשְׁמַע קוֹל הָאִישׁ מְדַבֵּר אֵלָיו: “הֵא לְךָ אֶת זֶה, אֲדוֹנִי, וּקְרָא, וַהֲשִׁיבֵהוּ לִי כְּרָגַע. הַטַּבָּח בֵּנֶדִיטוֹ שְׁלָחָהוּ אֵלֶיךָ.”

וַיְמַהֵר דּוֹן עִמָּנוּאֵל וַיָקָם מִמִּשְׁכָּבוֹ וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה: “רְפָאֵל מוֹלִיךְ בֶּטַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת בִּתְּךָ; וְכִי יָבִיא אוֹתָן אֶל-מְקוֹם מִקְלָט, יָשִׂים פְּעָמָיו קֹרְדוֹבָה אֶל דּוֹדֶךָ. חֲזַק וְאַמֵּץ לִבְּךָ לְבִלְתִּי הִתְוַדּוֹת מְאוּמָה.”

כִּמְעַט קָרָא דוֹן עִמָּנוּאֵל אֶת דִּבְרֵי הַגִּלָּיוֹן לְאוֹר הַמְּנוֹרָה הַכֵּהֶה וְהָאִישׁ מִהֵר וַיַחְטְפֵהוּ מִיָּדוֹ, וַיֵּצֵא וַיִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת בְּחָפְזָה וַיִּלֶךְ לוֹ.

ז

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי נִקְרָא דוֹן עִמָּנוּאֵל שֵׁנִית לָבֹא לִפְנֵי הַמְבַקֵּר. וְהַמְבַקֵר דִבֵּר עַל לִבּוֹ גַם הַפַּעַם כִּי יוֹדֶה עַל חַטָּאתוֹ, נִסָּהוּ לָדַעַת אִם הַוִּדוּי הַקַּתּוֹלִי " אֲנִי מַאֲמִין" וְהַתְּפִלָּה הַנּוֹצְרִית “אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם” שְׁמוּרִים בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו; שְׁאָלָהוּ הַאֵין לוֹ אוֹ לִבְנוֹ עוֹד שֵׁם עִבְרִי עַל הַשֵּׁם הַנּוֹצְרִי; חֲקָרוֹ עַל דְּבַר הַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִמְלְחוּ בְּבֵיתוֹ כְּדַת הַיְהוּדִים; הֶאֱשִׁימוֹ, כִּי צָם בְּיוֹם הַשְּׁלֹשָׁה עָשָּׂר לְחֹדֶשׁ מַרְסְ וְהַיוֹם הַזֶּה לֹא יוֹם צוֹם הוּא לַקַּתּוֹלִים (בָּרְשִׁימוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ בִידֵי שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת עַל חֻקּוֹת הַיְהוּדִים, הָיָה כָתוּב, כִּי יוֹם הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר (=מַרְסְ) יוֹם צוֹם הוּא לַיְהוּדִים. וְהַמְּבַקֵּר לֹא יָדַע, כִּי עִתּוֹתֵי הַיְהוּדִים אֵינָן מַתְאִימוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה עִם עִתּוֹתֵי הַנּוֹצְרִים). אַךְ דּוֹן עִמָּנוּאֵל יָדַע לְהִזָּהֵר וְהַמְּבַקֵּר לֹא הִצִּיל מִפִּיו דָּבָר לִמְצֹא עֲוֹנוֹ. עַל מְלִיחַת הַבָּשָׂר עָנָהוּ, כִּי גַם הוּא גַם אִשְׁתּוֹ אֵינָם בָּאִים אֶל הַמִּטְבָּח, וְהַכֹּל נַעֲשֶׂה שָׁם בְּיַד הַזְּקֵנָה סַנְחָה. וְעַל דְּבַר הַצּוֹם עָנָה: “מֵעוֹדִי לֹא צַמְתִּי כִּי אִם בִּימֵי הַצּוֹם אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלֵינוּ אֱמוּנָתֵנוּ. בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ מַרְסְ? הֲלֹא זֶה יוֹם הוּלֶדֶת הַגְּבֶרֶת אַפְרוֹזִיָה, אֵשֶׁת הַשּׁוֹפֵט דּוֹן אַנְטוֹנִיָא דִי פוֹילָא, וּבַיּוֹם הַזֶּה הָיִיתִי בְּבֵיתוֹ אֲנִי וְאִשְׁתִּי לְבָרֵךְ אֶת הַגְּבֶרֶת בְּיוֹם שִׂמְחָתָהּ, וְגַם שָׂמוּ לְפָנֵינוּ מַמְתַּקִּים וַנֹּאכַל. הֲלֹא תוּכַל לַחְקֹר זֹאת.”

וְהַמְבַקֵּר הִשְׁתּוֹמֵם לִשְׁמוֹעַ: הֵן הוּא יָדַע כִּי יוֹם הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ מַרְסְ יוֹם צוֹם הוּא לַיְהוּדִים; וְגַם קָרָא בְּאַחַד הַסְּפָרִים כִּי הַיְהוּדִים שׁוֹמְרִים מְאֹד אֶת יוֹם צוֹמָם – הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִכְתְּבוּ עַל צוֹם הַכִּפּוּרִים – וְהוּא לֹא יָדַע לְהַבְדִּיל בֵּין צוֹם לְצוֹם, בֵּין צוֹם הַכִּפּוּרִים וּבֵין תַּעֲנִית אֶסְתֵּר.

דּוֹן עִמָּנוּאֵל הוּשַׁב אֶל בֵּית כִּלְאוֹ; כִּי אָמְרוּ לַחְקֹר עוֹד עַל אֹדוֹתָיו בְּטֶרֶם יִגְּשׂוּ לְעַנּוֹתוֹ בִּכְלֵי הַחוֹבְלִים.

וּבְנוֹ דּיֶּגוֹ הַחוֹלֶה הוּבָא אֶל בֵּית הַנְּזִירִים הַדּוֹמִינִיקַנִּים, וְשָׁם הֵחֵל לָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ. וְאֵשֶׂת עִמָּנוּאֵל וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ בֻּקְּשׂוּ וְלֹא נִמְצְאוּ, בְּכָל אֲשֶׁר הִרְבּוּ עוֹשֵׂי דְבַר הַבִּקֹּרֶת לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ אַחֲרֵיהֶם. וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בִּקְשׁוּ לִתְפֹּשׂ אֶת הַזְּקֵנָה סַנְחָה, אוּלַי הִיא לְבַדָּהּ הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת וְהַמַּחֲטִיאָה, כִּי גַם בִּשְׂרֵפַת טַבַּחַת זְקֵנָה יִמְצְאוּ חֵפֶץ כַּאֲשֶׁר בְּהִשָּׂרֵף גְּבִיר וּבַעַל בְּעַמָּיו.

וְאַנְשֵׁי בֵית עִמָּנוּאֵל וְהַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם נִמְלְטוּ עַל נַפְשׁוֹתָם בְּעַד הַמָּבוֹא אֲשֶׁר מִתַּחַת לַבַּיִת, וּבַיַּעַר הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה יָצְאוּ הַנָּסִים אֶל תַּחַת שְׁמֵי יְיָ, וְלִפְנֵי לֶכְתָּם לָקְחוּ חֶלְקָם מִן הַזָּהָב הַמּוּכָן לִהְיוֹת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ. הַיְהוּדִים יוֹשְׁבֵי וַלֶּנְסִיָה שָׁבוּ לְבָתֵּיהֶם אֶחָד אֶחָד וְאִישׁ לֹא יָצָא בַעֲקֵב אָחִיו. וּרְפָאֵל חָשַׁב לְהוֹלִיךְ אֶת דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה וְאֶת אִינֶץ בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה אֶל מַדְרִיד עִיר הַמַּמְלָכָה. בָּעִיר הַזֹּאת, בְּפַרְוַר Las Infantos (הַיְלָדִים), יָשְׁבָה דוֹדַת הַגְּבִירָה, דּוֹנָה קַתֵּרִינָה לְבֵית מוֹנְטְאַלְטוֹ, אִשָּׁה אַלְמָנָה עֲשִׁירָה. בְּבֵית הָאִשָּׁה הַזֹּאת קִוָּה רְפָאֵל לִמְצֹא לִגְבִרְתּוֹ מְקוֹם מִקְלָט וּמָנוֹחַ לָהּ וּלְבִתָּהּ. וְאַחַר יֵלֵךְ קֹרְדוֹבָה וְהִטָּה אֶת לֵב רֹאשׁ הַכֹּהֲנִים, דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֶץ, לְהַצִּיל אֶת שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִיַּד הַבִּקֹּרֶת. אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ זֹאת הִגִּיד לאֶחָיו הַיְהוּדִים הַמִּסְתַּתְּרִים לִפְנֵי הִפָּרְדוֹ מֵעִמָּם; וַיַּשְׁבִּיעֵם לַעֲשׁוֹת כָּל אֲשֶׁר בְּכחָם לְמַעַן אֲדוֹנָיו; וּבְטֶרֶם כָּל לְהִשְׁתַּדֵּל כִּי יִוָּדַע לוֹ, לַאֲדוֹנָיו, כִּי נִמְלְטָה אִשְׁתּוֹ וּלְהַזְהִירוֹ כִּי יִתְאַפֵּק לְבִלְתִּי הִתְוַדּוֹת עַל שׁוּם דָּבָר. וְגַם עָשׂוּ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ, כִּי הִצְלִיחַ בֵּינֶדֵיטוֹ הַטַּבָּח לְשַׁחֵד אֶת שׁוֹמֵר הָאֲסִירִים לְהָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת עַד עִמָּנוּאֵל הָאַסִּיר.

וְדוֹנָה קַתֵּרִינָה אָסְפָה אֶת אֲנוּנְצִיאַטָה וְאֶת בִּתָּהּ בְּרַחֲמִים אֶל בֵּיתָהּ, אַף כִּי לֹא נֶעְלָם מִמֶּנָּה כִּי אִם יִוָּדַע הַדָּבָר כִּי אָסְפָה אֶל בֵּיתָהּ אִשָּׁה אֲשֶׁר הִתְמַלְּטָה מִידֵי הַבִּקֹּרֶת, וְהָיְתָה דָתָהּ לְהָמִית. רַק דָּרְשָׁה מֵאִתָּהּ לְשַׁנּוֹת אֶת שְׁמָהּ; וַתִּקָּרֵא מֵעַתָּה דוֹנָה גְרַצִיָה דִי-לִימָה וַתְּהִי כְאַלְמָנָה הַבָּאָה מֵעִיר לֵיאוַן לָגוּר שָׁם.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִסְתִּיר רְפָאֵל אֶת גְבִרְתּוֹ מִפַּחַד אוֹיֵב, שָׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו לָלֶכֶת קוֹרְדוֹבָה. וַיִּסַּע בִּכְבֵדוּת יָּמִים רַבִּים הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ עַד אֲשֶׁר בָּא בְשָׁלוֹם אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ. וַיִּתְהַלֵּךְ קוֹדֵר בְּחוּצוֹת הָעִיר הַשּׁוֹמֵמִים. וַיִּזְכּוֹר בְּמַר נַפְשׁוֹ אֶת הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים, אַנְשֵׁי הַמּוֹפֵת מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָעִיר הַזֹּאת בִּימֵי מֶמְשֶׁלֶת הַחַלִיפִים3 וַיְלַמְּדוּ תוֹרָה בַעֲדָתָם וַיַּעֲשׂוּ גְדוֹלוֹת בְּקֶרֶב עַמָּם; וּבָהֶם: רַבִּי שְׁמוּאֵל הַנָּגִיד, אֲשֶר הָיָה רֹאשׁ הַשָּׂרִים בְּמַלְכוּת קֹרְדוֹבָה וַיְהִי חָכָם וּמְשׁוֹרֵר נוֹדַע לְשֵׁם, וְהָעוֹלֶה עָלָיו, רַבֵּנוּ מֹשֶׁה בֶּן-מַיְמוֹן, הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְחָכְמַת יִשְׂרָאֵל.

בְּרוּחַ נִשְׁבָּרָה עָלָה רְפָאֵל אֶל-הֶ“חָצֵר”, הוּא בֵּית-מוֹשַׁב הַנָּשִׂיא וְהָרֹאשׁ לְכֹהֲנֵי קֹרְדוֹבָה. הֲיֹאבֶה רֹאשׁ הַכֹּהֲנִים לְהוֹשִׁיעַ לִשְׁאֵר-בְּשָׂרוֹ בַּצַּר-לוֹ. הֲיוּכַל לְהוֹשִׁיעַ לוֹ?

ח

וְהַחַשְׁמַן דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֶץ לְבֵית אֲגוּלַר, הוּא רֹאשׁ הַכְּהוּנָה לְכָל גְּלִיל קֹרְדוֹבָה, הָיָה בְּבֵיתוֹ וְשׁוֹמֵר הַסַּף הִגִּיד לוֹ כִּי בָא אוֹרֵחַ לִרְאוֹת פָּנָיו. רְפָאֵל יָשָׁב בַּבִּיאָה רְגָעִים מִסְפָּר, וַיִּגַּשׁ עַד הַחַלּוֹן וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי הָעִיר, וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּרְפָאֵל הֵסֵב אֶת פָּנָיו וַיַּרְא אֶת הַחַשְמַן בְּבוֹאוֹ, וַיֹּאמַר: “הוֹד קְדוֹשִׁי!”

וַיִּפָּעֵם נְשִׂיא הַכֹּהֲנִים וַיִּקְרָא: “לְמִי הַקּוֹל הַזֶּה! הֲקוֹלְךָ הוּא רְפָאֵל רֵעִי וִידִידִי מִימֵי נְעוּרַי הַטּוֹבִים?” וַיִּפְרוֹשׂ זְרוֹעוֹתָיו וַיְחַבְּקֵהוּ וּרְפָאֵל נָפַל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָּדוֹל.

דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֶץ וּרְפָאֵל נִשְׁתַּוּוּ לְמִסְפַּר שְׁנוֹתֵיהֶם, בִּנְעוּרֵיהֶם שָׁקְדוּ יַחַד בַּסֵּתֶר עַל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וְעַל הַתַּלְמוּד וְיַחְדָּו שָׂחֲקוּ וְהִשְׁתַּעְשְׁעוּ. וּמֶה עָגְמָה נֶפֶשׁ הַנַּעַר אַלְפוֹנְזָה בְּהוֹדִיעַ אוֹתוֹ הוֹרָיו יוֹם אֶחָד, כִּי יָעֲצוּ לְשׂוּמוּ לְכֹהֵן, לְמַעַן יוּכַל לִהְיוֹת בַּיָּמִים הַבָּאִים לְמָגֵן וּלְמוֹשִׁיעַ לִבְנֵי עַמּוֹ, הָאֲנוּסִים, מִפְּנֵי הַבִּקֹּרֶת. אַךְ לֹא יָכוֹל לְחַלֵּץ נַפְשׁוֹ מִן הַגְּדוּלָה הַשְּׂנוּאָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר נִגְזְרָה עָלָיו, כִּי חֹק לְבֵית אֲגוּלַר מֵאָז נֶאֶנְסוּ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם אֶת הַדָּת הַנּוֹצְרִית לְמַרְאֵה עֵינַיִם, כִּי יָקִימוּ אֶחָד מִבְּנֵיהֶם לְכֹהֵן בְּדוֹר דּוֹר; וְהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה לָהֶם לִכְסוּת עֵינַיִם וּלְמִבְטָח לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה. וְכִרְאוֹת הַנַעַר אַלְפוֹנְזָה כִּי אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת, וַיָבֵא אֶת צַוָּארוֹ בָּעֹל וַיֵּלֵךְ סַלַּמַנְקָה לִלְמֹד אֶת תּוֹרַת הַכְּהוּנָה; אַף כִּשְׁרוֹנוֹ וּמַכָּרֵי בֵית אָבִיו עָמְדוּ לוֹ לַעֲלוֹת מְהֵרָה מַעְלָה מָעְלָה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה לְמוֹרֶה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לְחָכְמָה אֲשֶׁר לָמַד בּוֹ, וּמִקֵּץ שָׁנִים אֲחָדוֹת הָיָה לְרֹאשׁ כֹּהֲנֵי אֲלַמֶּדָה, וְעַתָּה הִנֵּה הוּא זֶה שָׁנִים רַבּוֹת נְשִׂיא רֹאשׁ כְּהוּנַת קֹרְדוֹבָה וְהַגָּלִיל וְחַשְׁמַן לָאָב הַקָּדוֹשׁ הַיּוֹשֵׁב בְּרוֹמָה.

וּרְפָאֵל רֵעוֹ לֹא הִתְהַלֵּךְ בִּגְדוֹלוֹת בִּימֵי חֶלְדּוֹ; אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו קָם תַּחְתָּיו עַל מִשְׁמַרְתּוֹ בְּבֵית אֲגוּלַר וַיְהִי הַסּוֹכֵן אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת לְמַעְלָה וּמוֹרֶה עִבְרִית וְדַת אָבוֹת לַיְלָדִים לְמַטָּה בְּסַתֶר בֵּית הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ. כִּשְׁנָתַיִם יָמִים לִפְנֵי הָחֵל סִפּוּרֵנוּ זֶה מֵתָה עָלָיו אִשְׁתּוֹ וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. וַיְהִי מֵעַתָּה כָּל חֶפְצוֹ בְּבֵית אֲגוּלַר וַיִּהְיוּ עֵינָיו וְלִבּוֹ שָׁם כָּל הַיָּמִים.

יָמִים רַבִּים לֹא רָאוּ הָרֵעִים מִנֹּעַר אִישׁ אֶת-אָחִיו; עַל-כֵּן הִשְׁתּוֹמֵם רֹאשׁ הַכֹּהֲנִים לְבוֹאוֹ. וַיֹּאמֶר לוֹ: “שָׁלוֹם לְךָ רְפָאֵל, אָחִי וְרֵעִי, מַה לְךָ פֹּה בְּקֹרְדוֹבָה וּמָה הִמְרִיצְךָ כִּי נָדַדְתָּ מִקִּנְךָ לְעֵת זִקְנָה? מַה שְּׁלוֹם עִמָּנוּאֵל, נֶכֶד אָחִי, וּמַה שְׁלוֹם אִשְׁתּוֹ הַנְּעִימָה דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה וּשְׁלוֹם הַיְלָדִים הַנֶּחְמָדִים?”

וּרְפָאֵל עוֹדֶנּוּ מַחֲשֶׁה, רַק עֵינָיו נִגְּרוּ דְּמָעוֹת.

“הִנְךָ בּוֹכֶה, נַעַר זָקֵן? הַגֵּד מַה נִּהְיָתָה? הֶעָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנוֹת וַלֶּנְסִיָה וַיַּכְרֵת נִין וְנֶכֶד לְבֵית אָבִי? אוֹ הַהִכָּה הַבָּרָק וַיִבְעַר בַּבַּיִת וּבְיוֹשְׁבָיו וַיֹאכְלֵם? הוֹי אָחִי, הוֹי רֵעִי, דַּבֶּר נָא!”

“הוֹד קְדוֹשִׁי…”

“הַנַּח לְחַבְלֵי שְׁמוֹת הַכָּבוֹד וּקְרָא לִי אַלְפוֹנְזָה כְּבָרִאשׁוֹנָה.”

“אֲהָהּ, אַלְפוֹנְזָה, רָעָה גְדוֹלָה בָּאָה עַל בֵּית אֲגוּלַר: דּוֹן עִמָּנוּאֵל עָצוּר בְּבֵית-כֶּלֶא הַבִּקֹּרֶת.”

“הֲלֹא הִנֵּה הִכָּה הַבָּרָק אֶת בֵּית אֲגוּלַר כִּדְבָרִי; אַךְ אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִן הַבָּרָק הַיּוֹרֵד מֵעָבֵי שְׁחָקִים. וּמֶה הָיָה לְאִשְׁתּוֹ?”

“עַל כֻּלָּנוּ הָיְתָה הָרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה, אַךְ אֲנַחְנוּ נַסְנוּ וְנִמְלָטְנוּ. רַק הַנַּעַר דִיֶגוֹ חָלָה אָז אֶת מַחֲלַת הָאֲבַעְבֻּעוֹת; דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה וּבִתָּהּ אִינֶץ עָבְרוּ שָׁלוֹם וְהִנָּן יוֹשְׁבוֹת כָּעֵת בֶּטַח.”

“הֲלֹא תֵדַע מִיַּד מִי הָיְתָה זֹאת לָכֶם?”

“נָזִיר דּוֹמִינִיקָנִּי בֵּלְטְשַׁאצַר שְׁמוֹ, הִתְגּוֵֹרר בְּבֵיתֵנוּ יָמִים רַבִּים, עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוֹ אֲדוֹנִי מֵעַל פָּנָיו, עֵקֶב אֲשֶׁר עָגַב עַל אִשְׁתּוֹ. הוּא, אוֹמֵר לִבִּי לִי, הִכָּה אוֹתָנוּ בְּלָשׁוֹן.”

“אֲהָהּ, רְפָאֵל מַחְמַדִּי, הַכְרֵעַ הִכְרַעְתָּנִי! לוּ מָצְאָה יָדִי לְהוֹשִׁיעַ!”

“אַלְפוֹנְזָה אָחִי, חָלִילָה לְךָ מֵהִתְרַפּוֹת בְּיוֹם צָרָה. הֲלֹא לְעֵת כָּזֹאת הִקְדִּישׁוּךָ אֲבוֹתֶיךָ לַכְּהוּנָה. אָנָא הוֹשִׁיעָה-נָא, הַצִּילָה אֶת-נֶכֶד אָחִיךָ וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ!”

“לָמָה זֶה לְךָ לְבַקֵּשׁ עַל זֹאת וּמִשְׁפָּטוֹ נָגַע עַד לִבִּי; גַּם אֶת נַפְשִׁי נָתַתִּי תַחַת נַפְשׁוֹ, אַךְ הִנֵּה אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ מִפִּי חַיַּת טֶרֶף זֹאת אֲשֶׁר אֵין תְּקוּמָה לְפָנֶיהָ. בְּכָל זֹאת אֶעֱשֶׂה כָל-אֲשֶׁר בְּכֹחִי לְהַצִּיל אֶת נֶכֶד אָחִי, אוּלַי יַצְלִיחַ יְיָ בְּיָדִי. וְאַתָּה יְדִידִי עָלֶיךָ לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִקָּרֵא בְשֵׁם אַחֵר. אִישׁ אַל יֵדַע כִּי מִוַּלֶּנְסִיָה אַתָּה וְכִי יְדִיד נְעוּרַי הִנֶּךָ. שִׁמְךָ מֵעַתָּה שְׁטֵיפַאנוֹ וְעִיר מוֹלַדְתְּךָ סַרַגּוֹזָה; וּדְבַר בּוֹאֲךָ הֵנָּה – לְשַׁלֵּם אֶת נִדְרְךָ אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַתְּפִלָּה הַגָּדוֹל; וַאֲשֶּׁר בָּאתָ אֵלַי – כִּי דָבָר שָׁלַח אֵלַי רֹאשׁ כֹּהֲנֵי סַרַגּוֹזָה בְּיָדֶךָ. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל כָּל אֲשֶׁר יִשְׁאָלֶךָ; אַךְ אִישׁ לֹא יִשְׁאַל וְלֹא יַחְקֹר אוֹתְךָ. הַהֲבִינוֹתָ לִדְבָרַי, אֲדוֹנִי שְׁטֵיפַאנוֹ?”

“הֲבִינוֹתִי, הוֹד קְדוֹשִׁי!”

וַיְצַלְצֵל הַחַשְׁמַן בַּמְּצִלָּה, וְאַחַד הָעֲבָדִים בָּא וַיִּתְיַצֵּב לְפָנָיו.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַחַשְׁמַן: “הָבֵא אֶת הָאָדוֹן שְׁטֵיפַאנוֹ אֲשֶׁר מִסַּרַגּוֹזָה אֶל אַחַד הַחֲדָרִים, כִּי פֹה יֵשֵׁב בֶּ”חָצֵר" כָּל יְמֵי מְגוּרוֹ בְּקֹרְדוֹבָה. גַּם שׂוֹם תָשִׂים לְפָנָיו לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת."

וַיַּבֵּט רְפָאֵל אֶל הַחַשְׁמַן בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת תַּחֲנוּנִים, וְהַחַשְׁמַן הֵבִין לְמַחֲשַׁבְתּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: “כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי לְהַגִּיד לְךָ, בֶּרְנַרְדוֹ, כִּי נֵדֶר נָדַר הָאָדוֹֹן שְׁטֵיפַאנוֹ לְבִלְתִּי אֱכֹל כָּל מַאֲכַל בָּשָׂר בִּימֵי שִׁבְתּוֹ בְּקֹרְדוֹבָה, תֶּן לוֹ אֵפוֹא לֶחֶם וּפְרִי עֵץ וַאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ מִלְּבַד אֵלֶּה.”ֹ

הָעֶבֶד הִשְׁתַּחֲוָה וּרְפָאֵל נָשַׁק אֶת יַד הַחַשְׁמַן בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ וַיֵצֵא אַחֲרֵי הָעֶבֶד לָבֹא אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר יָעֲדוּ לוֹ. וְהַחַשְׁמַן בָּא אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ לַחְשׁוֹב עִם נַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׁוֹת לִשְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לְהָסִיר מֵעָלָיו אֶת הָרָעָה הַנִּשְׁקָפָה.

וַיְּהִי בִּהְיוֹתוֹ שָׁם לְבַדּוֹ, וַיִּשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי יְיָ. וְטֶרֶם יִתְפַּלֵּל הֵסִיר מֵעָלָיו אֶת הַבְּגָדִים אֲשֶׁר הָיָה עֲלֵיהֶם כָּל סֵמֶל, וַיָּלֶט אֶת הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר עַל הַקִּיר מִמַּעַל לְשֻׁלְחָנוֹ, וַיִּפְרֹשׂ כָּפָּיו וַיִּתְפַּלֵל אֶל-יְיָ בְּקוֹל דְּמָמָה דַקֶּה, לֵאמֹר:

“יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד, אֲשֶׁר אֲכַבֶּדְךָ בְּלִבִּי וּבִשְׂפָתַי אֲכַחֵשׁ בְּךָ לַמּוֹרָא! בָּאָה הָעֵת, הִגִּיעַ הַיּוֹם אֲשֶׁר לְמַעֲנוֹ כָלוּ בְּהֶבֶל חַיָּי. אָנָא יְיָ, יְהִי-נָא חַסְדְּךָ לְשַׁלֶּם-לִי הַפַּעַם נִחוּמִים עַל אָבְדַּן חֶלְדִּי וְהַצְלִיחָה-נָא לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם לְמַלֵּט אֶת הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת מִכִּלָּיוֹן חָרוּץ. אָנָא, אֵל רַחוּם, הָאִירָה עֵינַי וְתֵן בְּלִבִּי בִינָה לְמַעַן אֵדַע וְאַשְׂכִּיל אֵיזֶה דֶרֶךְ אֵלֶךְ בּוֹ לְהַצִּיל נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ מִפִּי אַרְיֵה מַשְׁחִית!”

וְלֹא עָצַר הַיָּשִׁישׁ כֹּחַ לְהִתְפַּלֵּל עוֹד, כִּי זָרְמוּ עֵינָיו כְּנַחַל דִּמְעָה וַיַּעְתִּיקוּ מִמֶּנוּ מִליִּם. רַק שְׂפָתָיו עוֹדָן נָעוֹת וְקוֹלוֹ לֹא יִשָּׁמַע.

ט

וְהַחַשְׁמַן שָׁלַח מְהֵרָה אֶחָד מִכֹּהֲנָיו הַנֶּאֱמָנִים לוֹ עִירָה וַלֶּנְסִיָּה, לְהַטּוֹת אֶת לֵב הַמְּבַקֵּר לְטוֹב עַל דּוֹן עִמָּנוּאֵל. וְגַם הָיְתָה מְִׁשַלַחת מַלְאָכוֹ זֶה לְעִמָּנוּאֵל לְעֵזֶר מְעָט, וַיִּדְחוּ אֶת דְּבַר עַנּוֹתוֹ לְעֵת אַחֶרֶת, גַּם הֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ לְחֶדֶר מְרֻוָּח מָלֵא אוֹר וְרוּחַ צַח וַיִּתְּנוּ לוֹ לִקְרֹא וְלִכְתּוֹב כְּחֶפְצוֹ. אַךְ לְשַׁלְּחוֹ לַחָפְשִׁי לֹא נֵאוֹתוֹ לוֹ, עַד אֲשֶׁר יִמְסוֹר רִאשׁוֹנָה אֶת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, וּבְיִחוּד אֶת סַנְחָה הַטַּבַּחַת, אֶל שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת לִשְׁאוֹל אֶת פִּיהֶם וּלְחָקְרָם. וְאוּלָם הַחַשְׁמַן יָדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו, עַל כֵּן לֹא נִפְתָּה לִבּוֹ לְקַבֵּל אֶת הַתְּנָאי הַזֶּה. כִּי מַה נָּקֵל לַבִּקֹּרֶת לְהוֹצִיא לָאוֹר תַּעֲלוּמָה בְּחָקְרָה אֶת הַנָּשִׁים. אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר אֵין מַעֲצוֹר לְרוּחָם – וְהָיְתָה אַחֲרִית כֻּלָּם לְהַכְרִית.

וַיְהִי הַיּוֹם ודוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֶץ וּרְפָאֵל לְבַדָּם בַּבַּיִת, וַיֹּאמֶר דוֹן אַלְפוֹנְזָה אֶל רְפָאֵל: “רוֹאֶה אָנֹכִי, כִּי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ עַד כֹּה לֹא נִמְצָא חֶפְצֵנוּ; עָלֵינוּ לְהִתְיַצֵּב אֵפוֹא עַל דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. אִם אֵין לְאֵל יָדִי לְהַצִּיל אֶת נֶכֶד אָחִי מִיַּד הַבִּקֹּרֶת, הִנְנִי וְעָשִׂיתִי בָהּ כָּלָה פַּעַם אַחַת; וְאָז אֵדַע כִּי לֹא לְתֹהוּ וְהֶבֶל חָיִיתִי.”

וּרְפָאֵל מִשְׁתּוֹמֵם לְמִשְׁמַע אָזְנָיו וְהַחַשְׁמַן הוֹסִיף לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר: “זֶה יָמִים רַבִּים אֲנִי אוֹסֵף חֹמֶר רַב אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים נֶאֱמָנִים עַל כָּל תַּעֲלוּלֵי הַבִּקֹּרֶת, לְגַלּוֹת נַבְלוּתָהּ וְרָעָתָהּ בַּקָּהָל. אֶת כָּל זֶה כָּתַבְתִּי בְסֵפֶר זִכָּרוֹן, וְאֶשְׁלָחֶנּוּ לְיוֹעֵץ הַמֶּלֶךְ, הַנְּסִיךְ פְרִיגִילִיאַנוֹ, וַאֲקַוֶּה כִּי פְעוּלָתוֹ לֹא תָשׁוּב רֵיקָם. גַּם הִנֵּה הַמְבַקֵּר הָרֹאשׁ, רִיקַבֶּרְטִי, חוֹלֶה לָמוּת, וַאֲנִי חָקַרְתִּי, בְּיַד מַלְאָכִי, אֶת לֵב שָׂרֵי הַמְלוּכָה לָדַעַת הֲיֵשׁ לִי תִקְוָה לָקוּם תַחַת רִיקַבֶּרְטִי בְּמוֹתוֹ. וְהִנֵּה הָרַבִּים בָּהֶם נוֹטִים אַחֲרַי, וְאִם יֵשׁ אֲחָדִים אֲשֶׁר לֹא יַחְפְּצוּ בִי, בַּאֲשֶׁר אֵין “דַּם סְפַרְדִי טָהוֹר” בִּי מִדּוֹר דּוֹרִים – לְאֵלֶּה יִהְיֶה כַסְפִּי כְּסוּת עֵינַיִם, כִּי בְשׁוֹחַד יוּכְלוּ הַיּוֹם לִפְתֹּחַ כָּל-דְּלָתַיִם, לְבַד הַבִּקֹּרֶת אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא תַחֲשֹׁב. וְהָיָה בִּהְיוֹתִי מְּבַקֵּר-רֹאשׁ, אוֹעִיד לַמִּשְׁפָּט אֶת-כָּל-חַבְרֵי הַבִּקֹּרֶת אֲשֶׁר עָבְרוּ חֻקָּם, וְאַחֲזִיר עֲלֵיהֶם אֶת הַּגַּלְגַל. אָז אֲמַלֵּא בָתֵּי-כִלְאֵיהֶם כָּל-פְּקִידִי הַבִּקֹּרֶת הָעֹשִׂים בְּכֹחַ מִשְׂרָתָם מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ, וְאָז אֶפְתַּח אֶת-בָּתֵּי-הַכֶּלֶא אֲשֶׁר לַבִּקֹּרֶת, וְהַקְּבוּרִים חַיִּים יָשׁוּבוּ לִרְאוֹת אוֹר, וְהִגִּיעַ תּוֹר נֶכֶד אָחִי גַם-הוּא לָצֵאת מֵאֲפֵלָהּ לָאוֹרָה.”

הַחַשְׁמַן כִּלָּה לְדַבֵּר וּרְפָאֵל הִבִּיט אֵלָיו וַיְרוֹמְמֵהוּ בְלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “אַלְפוֹנְסָה, אִם יִצְלַח בְּיָדְךָ לְהַכְחִיד מִן הָאָרֶץ אֶת-הַנָּמֵר הַטּוֹרֵף הַזֶּה הַנִּקְרָא בְשֵׁם הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה, וְהָיָה שִׁמְךָ לִבְרָכָה עַד עוֹלָם, וְהִגְדַּלְתָּ לַעֲשוֹת עִם-סְפָרַד מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ!”

וְרִיקַבֶּרְטִי מֵת. וְכַעֲבוֹר יְמֵי הָאֵבֶל נּוֹעֲדוּ יוֹעֲצֵי הַמַּלְכוּת יַחְדָּו לָדַעַת בֵּינֵיהֶם אֶת-מִי יַצִּיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְשׂוּמוֹ תַחַת רִיקַבֶּרְטִי. וַיַחֲלִיטוּ כֻלָם פֶּה אֶחָד (כִּי הֵרִיחוּ אֶת-הַמִּנְחָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לָהֶם עוֹשֵׂה דְבַר הַחַשְׁמַן) לְיָעֵץ לַמֶּלֶךְ לָתֵת אֶת-מִשְׂרַת רֹאשׁ הַבִּקֹּרֶת לְדוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֶץ, רֹאשׁ כְּהוּנַת קֹרְדוֹבָה. וְהַמֶּלֶך קִבֵּל וְקִיֵּם, כְּפַעַם בְּפַעַם, אֶת-כָּל-אֲשֶׁר שָׂמוּ שָׂרָיו לְפָנָיו.

י

וְהַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר שָׂמַח לִרְאוֹת כִּי גָמְלָה רָעָתוֹ וַתַּעַשׂ פְּרִי וְכִי הוּרַד עִמָּנוּאֵל אֶל בֵּית הַכֶּלֶא הַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לַבִּקֹּרֶת, אֶל מָקוֹם אֲשֶׁר כָּל בָּאָיו לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד מִמֶּנּוּ. וְאוּלָם מִשְׁפָּטוֹ טֶרֶם יִקְרַב אֶל קִצּוֹ, כִּי לֹא הִתְוַדָּה מְאוּמָה וְגַם מֵעַנּוֹת נַפְשׁוֹ נִמְנְעוּ עַד כֹּה, אֲשֶׁר לֹא כְּמִשְׁפְּטֵי הַבִּקֹּרֶת. כָּל-זֶה נוֹדַע לְבֵלְטְשַׁאצַר מִפִּי חַבְרֵי הַבִּקֹּרֶת אֲשֶׁר הָיוּ בַעֲלֵי בְרִיתוֹ; גַּם לֹא נֶעְלַם מִמֶּנּוּ כִּי מֵאֵת רֹאשׁ כְּהוּנַת קֹרְדוֹבָה הָיְתָה זֹאת לְהִתְהַלֵּךְ עִם עִמָּנוּאֵל בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. עוֹדֶנּוּ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵיכָה יַעֲשֶׂה לְבִלְתִּי תֵת תְּקוּמָה לְאִישׁ חֶרְמוֹ, וְהִנֵּה עָבְרָה הַשְּׁמוּעָה בָאָרֶץ כִּי רֹאשׁ כְּהוּנַת קֹרְדוֹבָה הָיָה לְרֹאשׁ הַמְבַקְּרִים. עַתָּה הָיְתָה מְבוּכָתוֹ, כִּי הַאֻמְנָם יֶשׁ-לוֹ תִקְוָה מֵעַתָּה לְשְׂבּוֹעַ נָקָם4 בְּדוֹן עִמָּנוּאֵל כְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ?

וְדוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֶץ מִהֵר לָלֶכֶת מַדְרִידָה לַעֲמֹד שָׁם עַל מִשְׁמַרְתּוֹ הַחֲדָשָׁה. מַה נִכְבַּד לְעִיר הַמְּלּוּכָה הַיּוֹם הַהוּא, יוֹם בּוֹא רֹאשׁ הַבִּקֹּרֶת הֶחָדָשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ בְּרֹב פְּאֵר וְהוֹד מַלְכוּת!

כַּאֲשֶׁר הוּקַם הַחַשְׁמַן עַל מִשְׁמַרְתּוֹ הֵאִיץ בּוֹ רְפָאֵל לְהָחִישׁ גְּאוּלָה וּפְדוּת לְדּוֹן עִמָּנוּאֵל; אַךְ דּוֹן אַלְפוֹנְזָה אָמַר: "לֹא יִתָּכֵן הַדֶּרֶךְ הַזֶּה, רְפָאֵל יַקִּירִי, הֵן הָיְתָה כָזֹאת לֹא אַחַת כִּי הוֹרִידוּ מְבַקֵּר רֹאשׁ מִמַּצָּבוֹ לְמַעַן הוֹעִיד אוֹתוֹ לְמִשְׁפַּט הַבִּקֹּרֶת. אָנֹכִי אֲצָוֶּה לִשְׁלֹחַ אֵלַי הֵנָּה אֶת זִכְרוֹנוֹת דִּבְרֵי הַמִּשְׁפָּט מִוַּלֶּנְסִיָה, וְאָז אֶמְצָא תוֹאֲנָה לִקְרֹא דְרוֹר לְנֶכֶד אָחִי.

וְהַמְבַקֵּר הָרֹאשׁ עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר זָמַם וַיָּשֶׂם לִפְנֵי יוֹעֲצֵי הַמְלוּכָה אֶת סֵפֶר הַזִּכָּרוֹן אֲשֶׁר עָרַך, וּבוֹ הֲמוֹן תְּלוּנוֹת לְאֵין מִסְפָּר עַל הַבִּקֹּרֶת וְעַל כָּל מַעֲשֵׂי הֶעָוֶל וְהֶחָמָס אֲשֶׁר עָשׂוּ חֲבֵרֶיהָ בְּכָל הָאָרֶץ. הֵמָּה מִנּוּ וַעַד שָׂרִים לַחֲקֹר וְלִדְרֹשׁ אֶת דְּבַר הַתְּלוּנוֹת, וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא כִּי אָמְנָם כָּל עוֹשֵי דְבַר הַבִּקֹּרֶת הֹשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה עַד מְאֹד, וְלֹא עָבַר זְמָן רַב וַיִּמָּלְאוּ בָתֵּי הַכֶּלֶא אֲשֶׁר לַבִּקֹרֶת אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂיהָ וּפְקִידֶיהָ. הַנְּמֵרִים רָגְזוּ בִמְעוֹנוֹתָם וְחֵבֶר הַדּוֹמִינִיקַנִּים חָרַד עַל כְּבוֹדוֹ כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ וְעַל מֶמְשַׁלְתּוֹ הַשְּׁפוּכָה עַל כָּל הָאָרֶץ כִּי תָּשׁוּב וּתְהִי לְאָיִן. אָז נוֹעֲדוּ הַדּוֹמִינִיקַנִּים בַּסֵּתֶר וַיִגְמְרוּ לְהָמִית אֶת הַמְּבַקֵּר הָרֹאשׁ וְאֶת יַד הַנִּזיר בֵּלְטְשַׁאצַר מִלְּאוּ לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבָרָם.

הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר בָּא מַדְרִידָה וַיְבַקֶּשׁ לוֹ דֶּרֶךְ לָבוֹא אֶל הֵיכַל הַמְּבַקֵּר הָרֹאשׁ. וְלֹא יָכוֹל; כִּי הָיוּ שׁוֹמְרִים לְרֹאשׁוֹ בְּשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתוֹ וּבְצֵאתוֹ הַחוּצָה. וַיָּתָר אֶת-הַהֵיכָל מִסָּבִיב הוּא וּמְתֵי סוֹדוֹ; וַיִּדְרֹשׁ וַיַּחְקֹר אֶת דַּרְכֵי הַמְבַקֵּר הָרֹאשׁ וְאֶת כָּל הֲלִיכוֹת בֵּיתוֹ, וַיַּכֵּר וַיֵּדַע כִּי אֵין כָּל-תִּקְוָה לוֹ לְהָמִית אֶת דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֵץ בְּנֶשֶׁק בַּרְזֵל אוֹ לָשׂוּם רַעַל בְּאָכְלוֹ. וַיְהִי בְּעָבְרוֹ בָרְחוֹב וַיַּרְא אִישׁ לָבוּשׁ קְרָעִים וַיַּכִּירוֹ וְהִנֵּה הוּא מְיֻדָּעוֹ מִקֶּדֶם, יַנוּאַרִיוֹ, מְשָׁרֵת בְּבֵית הַמִּרְקַחַת אֲשֶׁר בְּבוּרְגַס לְפָנְים. אֶת הָאִישׁ-הַזֶּה מָשַׁךְ הַנָּזִיר אֵלָיו לִהְיוֹת כְּלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; כִּי נוֹדַע לוֹ כִּי הָיָה דֶּרֶךְ הַמְּבַקֵּר הָרֹאשׁ לִשְׁכַּב וְלִישׁוֹן בַּלַּיְלָה לְאוֹר שְׁנֵי נֵרוֹת שַׁעֲוָה; וַיַּעַשׂ בְּיַד יַנּוּאַרְיוֹ נֵרוֹת שַׁעֲוָה מְלֵאִים רַעַל חָזָק וַיִּמְכְּרֵם בִּמְחִיר מִצְעָר לָרוֹכֵל הַמְּכַלְכֵּל אֶת בֵּית הַמְּבַקֵּר הָרֹאשׁ.

וְדוֹן אַלְפוֹנְזָה עוֹדֵנוּ שׁוֹקֵד עַל מַעֲשֵׂהוּ וּמֵכִין אֶת הַכֹּל לְהָסִיר אֶת הַבִּקֹּרֶת מִשִּׁלְטוֹנָהּ וְהוּא לֹא יָדַע כִּי הֵכִינוּ לוֹ כְּלֵי מָוֶת.

וְסִפְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת לְמִשְפַּט דּוֹן עִמָּנוּאֵל בָּאוּ מִוַּלֶנְסִיָה וּרְפָאֵל בִּקֵּשׁ מֵאֵת דּוֹן אַלְפוֹנְזָה לָשׂוּם עֵינוֹ עֲלֵיהֶם, וַיֹּאמֶר: “לְמָחָר; הַלַּיְלָה נֵלֵךְ לִרְאוֹת אֶת דּוֹנָה אֲנוֹנְצִיאַתָּה.” וַיִּתְחַפֵּשׂ וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים לְמַעַן הִתְנַכֵּר, וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא הוּא וּרְפָאֵל יְדִידוֹ הָלוֹךְ וָסֹב בְּאָרְחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת עַד בּוֹאָם אֶל פַּרְוָר הָעִיר, מְקוֹם מוֹשַׁב הַגְּבִירָה קַתֵּרִינָה לְבֵית מוֹנְטְאַלְטָה. וַיִּדְפֹּק רְפָאֵל עַל דֶּלֶת הַבַּיִת; הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְדוֹנָה אֲנוֹנְצִיאַתָּה נָשְׁקָה יַד דּוֹדָהּ הַזָּקֵן וַתִּתֵּן אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַלְפוֹנְזָה: “הֵרָגְעִי, יוֹנָתִי, בְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים תָּשׁוּבִי לִרְאוֹת חַיִּים עִם דּוֹן עִמָּנוֵּאל: וְאַף גַּם זֹאת, בַּיָּמִים הַבָּאִים לֹא יִהְיֶה עוֹד כָּל פַּחַד לְנֶגֶד עֵינֵיכֶם, כִּי בוֹא יָבֹא הַקֵּץ לַבִּקֹּרֶת בְּקָרוֹב.” וְאַחַר הִבִּיעַ דִּבְרֵי תוֹדָה לְדוֹנָה קַתֵּרִינָה עַל אֲשֶׁר אָסְפָה אֶת קְרוֹבָתוֹ אֶל בֵּיתָהּ.

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: “הוֹד קְדוֹשִׁי, הִנֵּה…” וַיֹּאמֶר הַחַשְׁמָן: “הָס! הַנִּיחִי לִשְׁמוֹת-הַכָּבוֹד, כִּי אָזְנַיִם לַכֹּתֶל, וְאַל לְאִישׁ לָדַעַת כִּי בָאתִי הֵנָּה.” וַיִּשְׁאַל וַיַּרְאֻהוּ אֶת הַיַּלְדָּה אִינֶץ וְהִיא יְשֵׁנָה בְעֶרֶשׂ יְצוּעָהּ. וַיִּשָׁקֶהָ מִנְשִׁיקוֹת פִּיהוּ וַיְבָרְכֶהָ.

עוֹד רַבּוֹת נִדְבְּרוּ הָאִישׁ הַמּוּרָם מֵאֶחָיו וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים; וְכַחֲצוֹת הַלַּיְלָה שָׁב הוּא וּרְפָאֵל אֶל הֵיכָלוֹ. וְנֵרוֹת הַשַּׁעֲוָה אֲשֶׁר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ דָעֲכוּ וַיָּפִיצוּ אוֹר כֵּהֶה וְאֵד קַל כְּהִנְדּוֹף עָשָׁן עָלָה מֵהֶם.

“מַה יִּדְעַךְ אור הֵּנרוֹת הָאֵלֶּה! אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ רְפָאֵל, לְהָגִיד לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתִי וִיבַקֵּשׁ לוֹ רוֹכֵל אַחֵר לִקְנוֹת מֵאִתּוֹ אֶת כָּל צָרְכֵי בֵּיתִי. וְעַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם! שְׁלַח נָא לִי אֶת שׁוֹמֵר הַסָּף; וּמָחָר נְבַקֵּר יַחַד אֶת סִפְרֵי זִכְרוֹנוֹת הַמִּשְׁפָּט.”

אֲהָהּ, מָחָר! מִמָּחֳרָת הַלַּיְלָה הַהוּא נִמְצָא דוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֶץ לְבֵית אֲגוּלַר. הַמְּבַקֵּר הָרֹאשׁ. הַחַשְׁמַן, נְשִׂיא רֹאשׁ כְּהוּנַת קֹרְדוֹבָה, מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ.

וְהַשְּׁמוּעָה עַל מוֹת הַמְּבַקֵּר הָרֹאשׁ בְּפֶתַע פִּתְאֹם יָצָא כַּבָּרָק עַל כָּל דּוֹרְשֵׁי צֶדֶק וּמִשְׁפָּט; כָּל תִּקְוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר קִוּוּ כִּי יָבֹא הַקֵּץ לַבִּקֹּרֶת הָיוּ כְמוֹ אַכְזָב. אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִקְבַּר דּוֹן אַלְפוֹנְזָה בְּכָבוֹד גָּדוֹל וּבְרֹב פְּאֵר, הָפְקַד דּוֹן בֵּלְטְשַׁאצַר דִּי-מֶנדוֹזָה, רֹאשׁ כְּהוּנַת שִׂיגוֹבָה, לְכַהֵן תַּחְתָּיו בְּמִשְמַרְתּוֹ. וְהוּא הָיָה בִמְכַבְּדֵי הַבִּקֹּרֶת בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ, וַיַּאֲמֵן בְּלִבּוֹ כִּי מְלֶאכֶת שָׁמַיִם בְּיָדוֹ. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ לְפַזֵּר אֶת וַעַד הַשָּׂרִים אֲשֶׁר נוֹעֲדוּ לְבַקֵּר אֶת הַבִּקֹּרֶת, וְלִקְרֹא דְרוֹר לְכָל חַבְרֵי הַבִּקֹרֶת הָאֲסוּרִים וְלַהֲשִׁיבָם אִישׁ עַל כַּנּוֹ. וְאֶת סִפְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת לְמִשְׁפַּט עִמָּנוּאֵל, אֲשֶׁר מָצָא בְּלִשְׁכַּת הַסּוֹפְרִים, הֵשִׁיב וַלֶּנְסִיאָה, וְגַם גָעַר בִּמְבַקְּרֵי הָעִיר הַזֹּאת עַל אֲשֶׁר לֹא עִנּוּ אֶת עִמָּנוּאֵל בִּכְלֵי הַחוֹבְלִים עַד כֹּה.

חֲצִי שָׁנָה עָבְרָה מֵאָז נֶאֱסַר דּוֹן עִמָּנוּאֵל. הַתְּלָאוֹת וְהַמּוֹרָאִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו כָּל יְמֵי שִׁבְתּוֹ בַּכֶּלֶא, שִׁנּוּ אֶת תֹּאַר פְּנֵי הָאֻמְלָל וְהִכְשִׁילוּ כֹּחוֹ, וְתַחַת הֱיוֹתוֹ לְפָנִים יְפֵה תֹּאַר וְנֶחְמָד לְמַרְאֵה נֶהֱלַךְ עַתָּה כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ, כִּשְׁאֵרִית פְּלֵיטָה מִיָּמִים רִאשׁוֹנִים. מִקֵּץ יָמִים רַבִּים נִקְרָא שֵׁנִית לָבֹא לִפְנֵי הַמְבַקֵּר.

וַיֹּאמֶר לוֹ הַמְבַקֵּר: “דּוֹן עִמָּנוּאֵל, הִנְנִי דוֹרֵשׁ מִמְּךָ הַפַּעַם כִּי תַּגִיד לִי אֶת כָּל לִבְּךָ, אַל תְּכַסֶּה דָבָר.”

וַיֹּאמֶר עִמָּנוּאֵל: “עַד אָנָה אֶהְיֶה עָצוּר בַּכֶּלֶא וְלֹא אֵדַע מָה, וּמָתַי יֵעָשֶׂה מִשְׁפָּטִי וְדִינִי?”

אַךְ הַמְבַקֵּר לֹא עָנָהוּ דָבָר עַל שְׁאֵלָתוֹ זֹאת, וַיֹּאמַר: “דּוֹד אָבִיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בוֹטֵחַ בּוֹ, הִנֵּה מֵת.”

דּוֹן עִמָּנוּאֵל נִבְהַל מִשְּׁמוֹעַ; אְך אִמֵּץ לְבָבוֹ וַיֹּאמַר:

“לֹא בְאָדָם בָּטַחְתִּי, כִּי אִם בֵּאלֹהִים.”

“הַעוֹדְךָ מְמָאֵן לְהִתְוַדּוֹת?”

“מָה-אֶתְוַדֶּה לְלֹא דָבָר?”

הַמְבַקֵּר קָרַץ בְּעֵינָיו וּמַלְאֲכֵי מַשְׁחִית בָּאוּ וּכְלֵי הַחוֹבְלִים בִּידֵיהֶם; אַחֲרֵיהֶם בָּא הָרוֹפֵאַ, אֲשֶׁר יְחַוֶּה דֵעוֹ עַד מָה יְעֻנֶּה הַמֻּכֶּה וָחָי.

וַיֹּאחֲזוּ אֶת- דּוֹן עִמָּנוּאֵל וַיַּפְשִׁיטֻהוּ אֶת בְּגָדָיו וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ עַל מִטָּה הָעֲשׂוּיָה לַדָּבָר, וַיֹּאחֵז הָאֶחָד בְּרֹאשׁוֹ וְהַשֵּׁנִי בְּרַגְלָיו וַיִּמְשְׁכֻהוּ כֹּה וָכֹה, וְהַשְּׁלִישִׁי עוֹרֵר עָלָיו שׁוֹט גָּדוֹל וְכָבֵד וַיַּכֵּהוּ מַכּוֹת נִמְרָצוֹת עַל-גֵּווֹ הַמְמֻתָּח. הָאֻמְלָל לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו אַף-כִּי רַבּוּ מְאֹד מַכְאוֹבָיו.

וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמְבַקֵּר: “הֲתִתְוַדֶּה?”

וְדוֹן עִמָּנוּאֵל מַחֲרִישׁ.

וַיֹּאחֲזוּ הָעֲבָדִים הַמְיַסְּרִים אֶת-הַמֻּכֶּה וַיּוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ עַל-כִּסֵּא; וְלוֹחֲצֵי הַבְּהוֹנוֹת הוּבָאוּ. וַיּוּבְאוּ בְהוֹנוֹת שְׁתֵּי יָדָיו בַּחַרְצֻבּוֹת, וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶן מוּעָקָה הָלֹךְ וְהָעִיק, עַד אֲשֶׁר חָרְבוּ פִּרְקֵי הָעֲצָמוֹת מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶן. וְהַנַּעֲנֶה עִוָּה אֶת-פָּנָיו, כִּי גָּדוֹל הַכְּאֵב מְאֹד; אַךְ שְׂפָתָיו לֹא נָעוּ בְּכָל-זֹאת.

“הֲתִתְוַדֶּה?”

וְדוֹן עִמָנוּאֵל לֹא יַעֲנֶה.

אָז הֵבִיאוּ הָעֲבָדִים הַמְיַסְּרִים אֶת “הַנְּעָלִים הַסְפָרַדִּים” וַיֹּאמְרוּ לְהָבִיא בָהֶם אֶת-רַגְלֵי הָאֻמְלָל. וְהַנְּעָלִים הַסְפָרַדִים עֲשׂוּיִם בַּרְזֶל וְהֵם מְלֵאִים מִפְּנִימָה סַכִּינִים קְטַנִּים וְחַדִּים; וְהֵבִיאוּ אֶת-רַגְלֵי הַמְעֻנֶּה בַנְּעָלִים וְאִמְצוּ אוֹתָם בַּחַרְצֻבּוֹת עַל הָרַגְלַיִם וְשָׂמוּ עֲלֵיהֶם מוּעָקָה הָלֹךְ וְהָעִיק עַד אֲשֶׁר יָבֹאוּ הַסַּכִּינִים בַּבָּשָׂר. וַיִּקְרָא עִמָּנוּאֵל פִּתְאֹם:“אִסְפוּ יְדֵיכֶם, מֵחֲבָלִים כָּאֵלֶּה טוֹב לִי הַמָּוֶת; דְּעוּ אֵפוֹא כִּי יְהוּדִי אָנֹכִי! שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי אֶת-אֱמוּנַתְכֶם אֲשֶׁר בִּגְלָלָהּ תְּעַנּוּ אֲנָשִׁים נְקִיִּים. שִׂרְפוּנִי נָא בָאֵשׁ! הִנְנִי מֵת לִרְצוֹנִי, וּבְמוֹתִי אֲקַדֵּשׁ אֶת-שֵׁם הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אֱלֹהֵי אֶחָד, אֲשֶׁר חָטָאתִי לוֹ.”

וְהַמְבַקְּרִים וְהָעֲבָדִים הַמַּכִּים וְהָרוֹפֵא נִדְמוּ כָאֶבֶן כְּשָׁמְעָם אֶת-דִּבְרֵי עִמָּנוּאֵל אֵלֶּה. וְהַמְבַקֵּר נֶאֱחַז בִּדְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים וַיֹאמַר: “הִנְךָ יוֹדֵעַ אֵפוֹא כִּי חָטָאתָ? וְעַתָּה הֲלֹא תִנָּחֵם וְתָשׁוּב מֵעָוֹן?”

“לֹא בַנְתָּ לִדְבָרַי, מַלְאָךְ אַכְזָרִי, הַנּוֹשֵׂא חֶרְפָּה בַּעֲלִילוֹתָיו עַל-הָאֱמוּנָה וְהַדָּת! אָמְנָם אָנֹכִי חָטָאתִי כִּי לֹא קִדַּמְתִּי לָצֵאת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְבַקֵּשׁ-לִי מָנוֹחַ בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. וְאֶת-חָטָאתִי זֹאת הִנְנִי לְכַפֵּר בְּדָמִי; שִׂרְפוּנִי נָא בָאֵשׁ וּבְמוֹתִי אֲקַדֵּשׁ אֶת-שֵׁם יְיָ!”

וְהַמְבַקֵּר הוֹסִיף לִשְׁאֹל: “הֲגַם אִשְׁתְּךָ דְבֵקָה בֶאֱמוּנַת הַיְהוּדִים?”

וְדוֹן עִמָּנוּאֵל מַחֲרִישׁ.

“הֲשִׁיבֵנִי דָבָר!”

“הוֹי כְּלָבִים שׁוֹאֲפִים לְדָם, הַמְעַט לָכֶם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדַעְתִּיכֶם? הַעוֹד לֹא תֹּאמְרוּ דַי בִּשְׂרוֹף אוֹתִי בָאֵשׁ חַי? מֵעַתָּה לֹא אוֹסִיף עוֹד לַעֲנוֹת מְאוּמָה.”

וַיֹאמֶר הַמְבַקֵּר: “אֲנַחְנוּ נֵדֶע מַה-נַּעֲשֶׂה לְךָ לִפְתֹּחַ סְגוֹר שְׂפָתֶיךָ.”

וַיּוּבְאוּ הַנְּעָלִים הַסְּפָרַדִים, וַיָּשִׂימוּ אוֹתָם עַל-רַגְלֵי הָאֻמְלָל וַיְאַמְּצוּ אוֹתָם בַּחֲרְצֻבּוֹת; וַיִּלָּחֲצוּ רַגְלָיו וַיְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו, וְהֶגֶה לֹא יָצָא מִפִּיו.

וַיּוֹסֵף הַמְבַקֵּר וַיִּשְׁאַל: “הֲגַם אִשְׁתְּךָ דְּבֵקָה בֶּאֱמוּנַת הַיְהוּדִים?”

וְאֵין מַעֲנֶה.

וַיּוֹצִיאוּ אֶת- הַנְּעָלִים הַסְּפָרַדִים, וְאַחַר הֵבִיאוּ אֶת בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית עִם בֹּהֶן רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית יַחַד בַסּוּגַר, וְאֶת בֹּהֶן יָדוֹ הַשְׂמָאלִית עִם בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית בְּסוּגַר שֵׁנִי, וַיִּלְחֲצוּ אוֹתָן בַּחֲרְצֻבּוֹת. כָּל-בַּדָּיו כִּמְעַט הִתְפָּרָקוּ; אַךְ הָאֻמְלָל לֹא עָנָה דָּבָר לְכָל אֲשֶׁר שְׁאָלֻהוּ.

אָז הוֹסִיפוּ לְיַסְּרוֹ בִּכְלֵי חוֹבְלִים שְׁלִישִׁים. אֶת גֵּווֹ מָתְחוּ עַל סֻלָּם וּגְלִילֵי בַרְזֶל בַּעֲלֵי פִּיפִיּוֹת קֵהִים הֶעֱבִירוּ בָאֵשׁ וַיָּגֹלּוּ אוֹתָם עַל גַבּוֹ. וַיֵּאָנַח הַמְּעֻנֶּה מִמַּעֲמַקֵּי לִבּוֹ. וְהַמְבַקֵּר הוֹסִיף לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ. וַיִּפְתַח הָאֻמְלָל אֶת פִּיו כִּמְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב דָּבָר, וַיָּשָׁב וַיִּקְפֹּץ אוֹתוֹ; כִּי גָבַר כֹּחַ לְבָבוֹ עַל כָּל מַכְאוֹבָיו. אַךְ בַּפַּעַם הַזֹּאת יָצְאוּ עֵינָיו מֵחוֹרֵיהֶן וְקֶצֶף עָלָה מִפִּיו. וַיִּקְרָא הָרוֹפֵא אֶל הַמְיַסְּרִים: “אִסְפוּ יְדֵיכֶם כְּרֶגַע, וְאִם-לֹא – יָמוּת הַנִּשְׁפָּט תַּחַת יֶדְכֶם!”

וַיִרְפּוּ מִמֶּנּוּ, וַיְבִיאֻהוּ אֶל חֲדַר כִּלְאוֹ כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בוֹ; וּפְצָעָיו זֹרוּ, חֻבָּשׁוּ וַיִּמְרְחוּ עֲלֵיהֶם סַמִּים לְמַרְפֵּא; כִּי אָמְרוּ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה לוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֻהוּ עַל הַמּוֹקֵד. אַךְ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת עָבְרוּ בְּטֶרֶם יֵרָפֵא מִמַּחַץ מַכּוֹתָיו. וּלְמִקֵּץ יָמִים, כַּאֲשֶׁר רָאָה הָרוֹפֵא אֶת הַחוֹלֶה וְהִנֵּה נִרְפָּא, וַיּוּבָא עוֹד לִפְנֵי הַמְבַקֵּר לַחְקֹר אוֹתוֹ; וְהִנֵּה לֹא שָׁב מִדְבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים, וַיְמָאֵן גַּם הַפַּעַם לְגַלּוֹת סוֹד אַחֵר; גַּם לֹא יָכְלוּ לְהַטּוֹתוֹ לָשׁוּב וּלְהִנַּחֵם. וַיָּשׁוּבוּ לְיָרְאוֹ בִּכְלֵי הַחוֹבְלִים וְהָעֲבָדִים הַמְיַסְּרִים בָּאוּ וְכָל כְּלֵי מַשְחֵתָם בְּיָדָם. וַיֶּחֱרַד לֵב דּוֹן עִמָנוּאֵל לְזֵכֶר הַחוֹבְלִים הַנּוֹרָאִים הָהֵם; בְּכָל זֹאת לֹא נִפְתָּה לְהִנָּחֵם וְלֹא לְהוֹסִיף דָּבָר עַל אֲשֶׁר הִתְוָּדה בָרִאשׁוֹנָה.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמְבַקֵּר: “הַפַּעַם נְיַסֵּר אוֹתְךָ בִּכְלֵי הַחוֹבְלִים הַשְּׁלִישִׁים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ רַק קְצָתָם. תָּלֹה יִתְלוּ אוֹתְךָ בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ וְקָשְׁרוּ בְרַגְלֶיךָ אַבְנֵי מִשְׁקָל כְּבֵדוֹת; וְאַחַר יָשִׂימוּ עַל רֹאשְׁךָ כֹּבַע, אֲשֶׁר יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ כֲּאֶשֶׁר לָחֲצוּ הַנְּעָלִים הַסְּפָרַדִים אֶת רַגְלֶיךָ; וַעל-צִפָּרְנֵי אֶצְבְּעוֹתֶיךָ יַטִּיפוּ חֹמֶר חוֹתָם בּוֹעֵר בָּאֵשׁ…”

“גַּם כִּי תִּקְרְעוּ אֶת בְּשָׂרִי בְּמֶלְקָחַיִם קְלוּיִם בָּאֵשׁ לִנְתָחִים לִנְתָחִים – לֹא אוֹסִיף לְהִתְוַדּוֹת כָּל מְאוּמָה.”

“קִרְבוּ, אֵפוֹא, הַמְיַסְּרִים וַעֲשׂוּ אֶת אֲשֶׁר עֲלֵיכֶם!”

וַיֹּאחֲזוּ הַמְיַסְּרִים אֶת הָאֻמְלָל וַיַּפְשִׁיטֻהוּ אֶת בְּגָדָיו. וְהַמְּבַקֵּר הוֹסִיף לְהַזְהִירוֹ וּלְדֵּבר עַל לִבּוֹ כִּי יַחְשֹׂךְ נַפְשֹׁו מֵחֲבָלִים אֲיֻמִּים כָּאֵלֶּה. אַךְ דּוֹן עִמָנוּאֵל אַחַת דִּבֵּר וְלֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּהּ. וַיְצַו הַמְבַקֵּר וַיָּשׁוּבוּ וַיַּלְבִּישֻׁהוּ אֶת בְּגָדָיו; כִּי אָמְרָה הַבִּקֹרֶת לַעֲרֹךְ בְּקָרוֹב מְדוּרָה גְּדוֹלָה לְכוֹפְרִים רַבִּים יַחַד, וְגַם דּוֹן עִמָנוּאֵל יִשָּׂרֵף עַל הַמּוֹקֵד הַהוּא; עַל כֵּן נִשְׁמְרוּ הַמְּבַקְּרִים מֵהַכְשִׁיל כֹּחוֹ עַד מְאֹד, לְמַעַן יִתְּנֻהוּ לָאֵשׁ לְאָכְלָה בְּעוֹדֵנּוּ חַי וּבָרִיא. וַיּוּשַׁב עִמָנוּאֵל אֶל בֵּית-כִּלְאוֹ, וּבִהְיוֹתוֹ שָׁם לְבַדּוֹ הִתְנַפֵּל עַל הָאָרֶץ לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים חַסְדּוֹ כִּי נִמְלַט מֵחֶבְלֵי בְלִיַעַל בַּפַעַם הַזֹּאת. כִּי בַּמֶּה נֶחְשַׁב לוֹ הַמָוֶת לִפְנֵי הַמַּכְאוֹבִים הַנּוֹרָאִים הָהֵם?

לְעֵת עֶרֶב הוֹדִיעֻהוּ מִשְׁפָּטוֹ, אֲשֶׁר חִכָּה לוֹ, כִּי נִגְזַר עָלָיו לְהִשָּׂרֵף חַי. וַיֹּאמַר: “יְיָ אֱלֹהַי, הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה!”

וּבְצֵאת הַמְבַקְּרִים מֵאֵת פָּנָיו וַיַּעַל עַל יְצוּעוֹ וַיִּישַׁן שְׁנַת מְנוּחָה. וּבַעַל הַחֲלוֹם בָּא וַיּוֹבִילֵהוּ אֶל גֵּיא-חִזָּיוֹן וַיַּשְׁכִּיחֵהוּ אֶת הַהֹוֶה וְאֶת כָּל הַוָּתוֹ. בַּחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב בְּהֵיכָלוֹ וְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ סְבִיבוֹתָיו; וְהִנֵּה הוּא מְחַבֵּק אֶת אִשְׁתּוֹ וּמְנַשֵׁק לִילָדָיו. וּפַחַד פִּתְאֹם יְבַהֲלֵהוּ וְלֹא יָדַע מָה, וְעוֹד מְעַט וּגְדוּד שׁוֹטְרִים בָּאִים לְתָפְשׂוֹ וּלְהַקְרִיב לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ. וְהִנֵּה קוֹל מִמָּרוֹם: “אַל תִּירָא, כִּי אִתְּךָ אֲנִי וּקְרוֹבָה יְשׁוָּעִתי לָבֹא.”

כָּזֹאת וְכָזֹאת חָלַם דּוֹן עִמָנוּאֵל, וְעַל שְׂפָתָיו כְּמַרְאֵה שְׂחוק. וַיִּישַׁן עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

יא

וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וְהַפַּעֲמוֹנִים צִלְצְלוּ בְקוֹל הָמוֹן לְהוֹדִיעַ לְיוֹשְׁבֵי וַלֶּנְסִיָה כִּי בָא יוֹם עֲשׂוֹת מִשְׁפַּט הָאֱמוּנָה (Auto da-fe) בַּכּוֹפְרִים, הוּא הַיוֹם שֶׁיְקַוּוּ לוֹ כָּל-יוֹשְׁבֵי סְפָרַד וַיִּשְׂמְחוּ לִקְרָאתוֹ בְּכָל לֵב וָנָפֵשׁ. הָמוֹן עַם רָב נָהֲרוּ אֶל מְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה כְּזֶרֶם מַיִם רַבִּים; וּבָמוֹת וּמוֹשָׁבוֹת בָּנוּ מִסָּבִיב לְכָל גָּדוֹל וְנִכְבָּד בְּשָׂרֵי הַמְּלוּכָה, לְרֹאשׁ הַכֹּהֲנִים וְחֶבֶר כֹּהֲנָיו, לִבְנֵי מְרוֹם עַם הָאָרֶץ וּלְאַנְשֵׁי בֵיתָם, לִפְקִידֵי הָעִיר וּלְכֹל אֲשֶׁר אִתָּם; וְעַם רָב מְאֹד מִלֵּא אֶת הַשְּׁוָקִים וְהָרְחוֹבוֹת וְאֶת כָּל הַכִּכָּר אֲשֶׁר מִסָּבִיב לְעֵמֶק הֶחָרוּץ. שְׁמוֹנָה עָשָׂר וּמֵאָה אִישׁ הָקְדְּשׁוּ לְיוֹם הַהֲרֵגָה הַהוּא לְהִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ חַיִּים, הֵמָּה – כָּל הַנִּמְצָא מֵהֶם – אוֹ צֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתָם. שִׁשָׁה וּשְׁלֹשִׁים יֵחָנְקוּ בָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר יִשָּרְפוּ; כִּי רַךְ לְבָבָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר עֻנּוּ וַיִּכַּנְעוּ וַיִּנָּחַמוּ עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם; וְהַנּוֹתָרִים, וּבָהֶם דּוֹן עִמָנוּאֵל, יִנָּתְנוּ חַיִּים לְמַאֲכֶלֶת אֵשׁ.

הַתַּהֲלוּכָה הָאַיֻמָּה הַזֹאת הֵחֵלָה מֵהֵיכַל הַבִּקֹּרֶת. רִאשׁוֹנָה נָסְעוּ הַנְּזִירִים הַדּוֹמִינִיקַנִּים וְדֶגֶל הַבִקֹּרֶת בִּידֵיהֶם; אַחֲרֵיהֶם הַחוֹטְאִים הַשּׁוֹנִים וְהֵמָּה מְלֻבָּשִׁים בֶּגֶד דֵּרָאוֹן וְעָלָיו מְרֻקָּמִים צַלְמֵי צְלָב אֲדֻמִּים; אַחֲרֵיהֶם נִשְּׂאוּ הַתְּמוּנוֹת אֲשֶׁר תִּשָּׁרַפְנָה בָאֵשׁ, גָּלְמֵי עֵץ מְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי הַדֵּרָאוֹן; אַחֲרֵיהֶם הוּבְלוּ בַאֲרוֹנוֹת עַצְמוֹת הַמֵּתִים בְּבָתֵּי הָאֲסוּרִים בְּלֹא תְשׁוּבָה וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם עַל עַצְמוֹתָם, וְעַל הָאֲרוֹנוֹת כָּל צַלְמֵי בַלָּהוֹת לְמִינֵיהֶם; אַחֲרֵיהֶם הָלְכוּ הַחַטָּאִים אֲשֶׁר נֶחְרַץ מִשְׁפָּטָם לְהֵחָנֵק לִפְנֵי הִשָּׂרְפָם וָּבַאֲחרוֹנָה הַמּוּעָדִים לְהִשָּׂרֵף בָּאֵש חַיִּים. וְאַנְשֵׁי חַיִל מְזֻיָּנִים נוֹהֲגִים בָּם, וְהַמְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה הָיָה הֲמוֹן כְּמָרִים וּנְזִירִים. הַתַּהֲלוּכָה עָבְרָה בְּרֹאשׁ כָּל דֶּרֶךְ עַד בּוֹאָהּ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה הַגָּדוֹל. וְנָזִיר דּוֹמִינִיקַנִּי עָלָה עַל הַבָּמָה וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַחַטָּאִים כִּי יָשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וְעַל לֵב הַנֶּאֱסָפִים לְזַכּוֹת אֶת אָרְחָם וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הָאֱמוּנָה, וַיַּשְׁמִיעַ תְּהִלַּת הַבִּקֹּרֶת הַמְבַעֶרֶת קוֹצִים מִן הַכֶּרֶם כִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וְאַחַר יִכְרְעוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם כָּל מוֹדֶה וְעוֹזֵב, אֲשֶׁר הוּחַנּוּ לָתֵת מַחֲנָק לְנַפְשָׁם בְּטֶרֶם יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ. וְדִבְּרוּ הַדּוֹמִינִיקַנִּים עַל לֵב קְשֵׁי הָעֹרֶף לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֶׂה אֲחֵיהֶם לְמַעַן יִשְׁווּ גַם הֵמָּה בַּחֶסֶד הַהוּא: לְהֵחָנֵק לִפְנֵי הִשָּׁרְפָם בָּאֵשׁ. וְהָאֻמְלָלִים הֶחֱרִישׁוּ, לֹא עָנוּ דָבָר.

עַל הַכִּכָּר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר מוּל הַמִּכְלָלָה נֶעֱרַךְ הַמּוֹקֵד. כָּל הַבָּמוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת מָלְאוּ כְצֹאן אָדָם; גַּם אֲנָשִׁים זָרִים בָּאוּ מִמֶּרְחָק לִרְאוֹת בַּמַּרְאֶה. כִּי לֹא נִרְאָה מַחֲזֶה כָזֶה כָּל יְמֵי הֱיוֹת הַמְבַקֵּר הָרֹאשׁ דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֶץ עַל מִשְׁמַרְתּוֹ. וְהָעָם מִלֵּא אֶת כָּל הַכִּכָּר הַגָּדוֹל עַד אֶפֶס מָקוֹם; גַּם-כָּל-חַלּוֹן וְכָל מַעֲקֶה בַּבָּתִּים אֲשֶׁר סָבִיב לִמְקוֹם הַתֹּפֶת הַהוּא מָלְאוּ אָדָם כַּיֶּלֶק.

וְהַמּוֹקֵד חוֹצֵב לַהֲבוֹת-אֵשׁ וְתַצְלוּמֵי דְמוּת דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה וּדְמוּיוֹת כָּל יֶתֶר הַנֶּעֱדָרִים הָשְׁלְכוּ אֶל תּוֹךְ הַשְּׂרֵפָה וְהַכֹּהֲנִים עוֹשִׂים כֹּה וָכֹה וּמִתְהוֹלְלִים כְּמִשְׁפָּטָם. וְאַחַר הוּבְאוּ בָאֲרוֹנוֹת עַצְמוֹת הַמֵּתִים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּלֹא תְּשׁוּבָה וַתְּלַהֵט הָאֵשׁ גַּם אוֹתָם. אַחֲרֵי כֵן שָׂם הַהוֹרֵג מַחֲנַק לַחוֹטְאִים אֲשֶׁר יִשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אַחֲרֵי מוֹתָם. אֶת- דּוֹן עִמָנוּאֵל הוֹתִירוּ לְרָעָה לִרְאוֹת בְּעֵינָיו עֱנוּת כָּל רֵעָיו הָאֻמְלָלִים, לִשְׂבּוֹעַ עָמָל וְיָגוֹן וּלְהִשָׂרֵף בָּאֵשׁ בָּאַחֲרוֹנָה.

גַּם הַיְהוּדִים הַנַּעֲלָמִים אֲשֶׁר בְּוַלֶּנְסִיָה בָּאוּ בְּתוֹךְ הַבָּאִים; כִּי לֹא יָכְלוּ לַחֲדֹל מִבּוֹא לַיּוֹם הַנּוֹרָא הַהוּא – הַנּוֹרָא עֲלֵיהֶם כִּפְלִים – פֶּן יִוָּדַע הַדָּבָר וְהָיָה עֲלֵיהֶם חֵטְא. וּבֶנֶדִיטוֹ הַטַּבָּח נָשָׂא עֵינָיו וַיִבָּהֵל לִרְאוֹת גַּם אֶת רְפָאֵל בֵּין הֶהָמוֹן, וְהוּא מִתְנַכֵּר, כִּי הִדְבִּיק בִּלְחָיָיו זָקָן לֹא-לוֹ וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו הָפַךְ שָׁחוֹר; אַךְ עֵין בֶּנֶדִיטוֹ הֵיטִיבָה לִרְאוֹת וּלְהַכִּירוֹ בְּכָל-זֹאת, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “הוֹי אִישׁ חֵרֵף נַפְשֹׁו לָמוּת, הִנֵּה הוּא עוֹמֵד וְרוֹאֶה בִּשְׂרוֹף צֶלֶם דְּמוּתוֹ בָּאֵשׁ! לוּ יַכִּיר אִישׁ אוֹתוֹ! הֲלֹא כָל יוֹשְׁבֵי וַלֶנְסִיָה יְדָעֻהוּ.”

וְהַיּוֹם הַהוּא יוֹם סוּפָה וּסְעָרָה; הָשָּׁמַיִם לָבְשוּ קַדְרוּת, וְרוּחַ עַזָּה הִתְחוֹלְלָה מִפְּאַת יָם. וּדְבַר שְׂרֵפַת הַחוֹטְאִים כִּמְעַט תַּם כֻּלּוֹ; רַק דּוֹן עִמָנוּאֵל עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד חָי. וּלְקֵץ הֶחָזוֹן נִגַּשׁ הַהוֹרֵג אֶל דּוֹן עִמָנוּאֵל, אֲשֶׁר יִשָּׂרֵף חַי, וַיִּקְרָא עִמָנוּאֵל: “אַל תִּגַּע בִּי!” וַיִּסֹּג הַהוֹרֵג אָחוֹר. אָז נִגַּשׁ אֵלָיו אֶחָד הַכֹּהֲנִים וַיּוֹשֵׁט לוֹ אֶת סֵמֶל הַצְּלָב וַיְדַבֵּר עַל לִבּוֹ לִנְשָׁק לוֹ וּלְהִנָּחֵם עַל חַטָּאתוֹ בַּפַּעַם הַזֹּאת כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ. וַיִּתְפּוֹשׂ דּוֹן עִמָנוּאֵל בַּתְּמוּנָה וַיַּשְׁלִיכֶהָ אַרְצָה. וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כָּל הַנֶּאֱסָפִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם וְקוֹל זְוָעָה נִשְׁמַע מֵאַלְפֵי פִּיּוֹת. וְכָל הָעָם קָרָא בְּזַעַם אַפּוֹ: “שַׁסְּעֻהוּ לִגְזָרִים!” וַיֶּהֶרְסוּ אֶל הַחַיִץ לִפְרֹץ אוֹתוֹ. וְהִנֵּה רָגָזה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ; הַבָּתִּים הִתְנוֹדְדוּ, יְצִיעוֹת הַבָּתִּים הַמְלֵאוֹת אָדָם נֶהֶרְסוּ נָפְלוּ לָאָרֶץ; הַבָּמוֹת פּוֹר הִתְפּוֹרְרוּ; רוּחַ הַסְּעָרָה נָשְאָה אֶת אוּדֵי הַמְדוּרָה הַבּוֹעֲרִים הֵנָּה וָהֵנָּה; וְהַזְּעָקָה הֵקִיפָה אֶת כָּל הָעָם, כָּל הַנִּמְצָא יִתְיַפֵּחַ, יִפְרֹשׂ כַּפָּיו, יִזְעַק זַעֲקַת שֶׁבֶר, הֶהָמוֹן נָמוֹג, אִישׁ אָחִיו יִדְחֲקוּ, יִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו, נָשִׁים וִילָדִים מֻשְׁלָכִים אְרָצה, נִלְחָצִים, נִרְמָסִים; הַמְּהוּמָה וְהַמְּבוּסָה גָדְלוּ מְאֹד, גַּם פְּלֵיטָה אַיִן מִפְּנֵי הַלַּחַץ. וְהִנֵּה רָגְזָה הָאָרֶץ שֵׁנִית וְאַחַד הַמִּגְדָּלִים אֲשֶׁר לַמִּכְלָלָה נָפַל וַיִּשָּׁבֵר בְּקוֹל הֲמוּלָה גְדוֹלָה. הַמְּבוּכָה וְהַבֶּהָלָה גָּדְלוּ שִׁבְעָתַיִם, הָעָם יָרֵא וְחָרֵד מִפְּנֵי הִשָּׁנוֹת רַעַשׁ הָאָרֶץ, וְהִנֵּה אִישׁ עוֹטֶה כֻּלּוֹ מְעִיל שָׁחוֹר נִגַּשׁ אֶל ההַוֹלֵךְ לָמוּת וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “חוּשָׁה אֲדוֹנִי וְקוּם לֵךְ אַחֲרַי; הִנְנִי לְהַצִּלֶיךָ!”

וַיִּקְרָא דּוֹן עִמָנוּאֵל: “רְפָאֵל!”

וְהִנֵּה הַנָּזִיר הַדּוֹמִינִקַנִּי בֶּלְטְשַׁאצַר נָתַן עֲלֵיהֶם בְּקוֹלוֹ: “עִמְדוּ, עִמְדוּ!”

וַיִּשְלַח רְפָאֵל אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח מִן הַמְדוּרָה לַפִּיד בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וַיַּךְ בּוֹ עַל רֹאשׁ הַנָּזִיר, וַיִּתְעַלֵּף וַיִּפֹּל לָאָרֶץ.

וּרְפָאֵל הִשְׁלִיךְ עַל דּוֹן עִמָנוּאֵל אֶת מְעִילוֹ לְמַעַן לֹא יִרְאֻהוּ בִּלְבוּשׁ הַדֵּרָאוֹן; אַךְ לֹא הָיָה הַדָּבָר נָחוּץ, כִּי נָטוּ הַכֹּל מִפְּנֵיהֶם בְּיִרְאָה וָרָעַד. בְּעָבְרָם שָׁמְעוּ אֲנָשִׁים מִתְלַחֲשִׁים לֵאמֹר: “הִנֵּה הַשָּׂטָן נוֹהֵג בַּיְהוּדִי, כִּי הָיְתָה לוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל בַּחַיִּים, יַעַן אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ אֶת הַתְּמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לָאָרֶץ. בְּמַטֵּהוּ הַלּוֹהֵט הִכָּה עַל רֹאשׁ נָזִיר דּוֹמִינִיקַנִּי, וּשְׁבִיבֵי אֵשׁ נִתְּזוּ מִמֶּנּוּ.”

וּרְפָאֵלְ וְדּוֹן עִמָנוּאֵל חָלְפוּ עָבְרוּ חִישׁ וַיָּבֹאוּ עַד עִיר הַחוֹף גְרוּאָה, וְשָׁם אֳנִיָּה הוֹלַנְדִית נְכוֹנָה לָלֶכֶת אֶל-הֹדוּ הַמַּעֲרָבִית. בָּאֳנִיָּה אָמַר רְפָאֵל לִבְרֹחַ מֵאֶרֶץ הַדָּמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה עֵינָיו בְּמוֹת אֲדוֹנָיו. מִי מִלֵּל-לוֹ כִּי יְמַלֵּט אֶת נֶפֶשׁ אֲדוֹנָיו וְכִי יֵשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו בָּאֳנִיָּה כַּיּוֹם הַזֶּה!

יב

וְהַנַּעַר דִּיֶגוֹ, אֲשֶׁר הָיָה חוֹלֶה בְּבוֹא הַשּׁוֹאָה עַל בֵּית עִמָּנוּאֵל, הוּבַל מִבֵּיתוֹ אֶל בֵּית מְעוֹן הַנְּזִירִים הַדּוֹמִינִיקַנִּים וְשָׁם כִּלְכְּלֻהוּ וַיִּסְעַדֻהוּ בְּחָלְיוֹ. וְהַטַּלְטֵלָה וְרִגְשַׁת לִבּוֹ וְגַעְגּוּעָיו אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וְאֶל-רְפָאֵל דִּכְּאוּ רוּחוֹ וּבְשָׂרוֹ וַיַּגִּיעַ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת. אַךְ מִבְנֵה-גֵווֹ הֶחָזָק גָּבַר עַל מַחֲלָתוֹ וַיֶּחֱזַק וַיֵּרָפֵא. לַשָּׁוְא שָׁאַל הַנַּעַר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְלַאֲחוֹתוֹ וּלְכָל אַנְשֵׁי הַבַּיִת. לַשַּׁוְא הִתְחַנֵּן לְשׁוֹמְרָיו לַהֲשִׁיבוֹ אֶל בֵּית-אָבִיו; הֵם הִגִּידוּ לוֹ כִּי נָסוּ כֻלָּם. וְאֶת הָרָעָה הַבָּאָה עַל אָבִיו הִסְתִּירוּ מִמֶּנּוּ. וְהַנַּעַר הַנָּבוֹן, אֲשֶׁר שָׁמַע מֵאָז אֶת הוֹרָיו נוֹעֲצִים לָצֵאת מִסְּפָרַד הוֹלַנְדָה. אָמַר בְּלִבּוֹ: אָכֵן נָגְעָה הָרָעָה אֶל בֵּית אָבִי פִּתְאֹם וַיַּחִישׁוּ מִפְלָט לָהֶם. וְאוֹתִי עָזְבוּ בְּמִטָּתִי מִבְּלִי יְכֹלֶת לְהַסִּיעֵנִי בְּחָלְיִי. וַיְהִי כִי נִסּוּ דָבָר אֶל דִיֶגוֹ, בִּחְיוֹתוֹ מֵחָלְיוֹ, לִשְׁאֹל לְכָל הֲלִיכוֹת בֵּית אָבִיו וּלְכָל הַמַּעֲשֶׂה שָׁם, לְמַעַן מְצוֹא בְּמַעֲנֶה פִּיו תְּנוּאוֹת חֲדָשׁוֹת עַל עִמָּנוּאֵל, וַיִּשְׁמֹר הַנַּעַר וַיִּצְפּוֹן בִּלְבָבוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר יָדַע עַל אֹדוֹת הַיְהוּדִים וְחֻקוֹתֵיהֶם. לְמַרְאֶה עֵינַיִם הָיָה סָר לְמִשְׁמַעַת מוֹרָיו וּמַדְרִיכָיו בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה; רַק בָּעֶרֶב בְּשָׁכְבוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ וְאִישׁ אֵין אִתּוֹ. תַּבַּעְנָה שְׂפָתָיו בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִמֵּד אוֹתוֹ רְפָאֵל, וְאַחַר יָקוּם וְיָשַׁב עַל מִטָּתוֹ וְאָמַר: שְמַע יִשְׂרָאֵל. יְיָ אֵלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד!" – וְלֹא יָכוֹל לִישׁוֹן עַד אִם דִּבֵּר אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי יְיָ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר לֹא הָיָה לְבַדּוֹ בַחֶדֶר וְהֶאֱרִיךְ לִשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וְשֵׁנָה בְּעֵינָיו לֹא רָאָה עַד אֲשֶׁר יָכוֹל לִגְנֹב אֶת לֵב הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וּלְהַבִּיעַ בַּלָּט אֶת הַדְּבָרִים הָהֵם.

וּלְעֵת קֵץ הַקַּיִץ הוּבַל דִיֶגוֹ אֶל מִחוּץ לָעִיר, אֶל בֵּית מָעוֹן לַנְּזִירִים, וּבְכֵן לֹא נוֹדַע לוֹ מְאוּמָה מִכָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מָצְאָה אֶת אָבִיו, וְאֶת אֲשֶׁר נִמְלַט מִמָּוֶת בְּיוֹם הָרַעַשׁ. פְּעָמִים רַבּוֹת זָכַר הַנַּעַר אֶת אֲבוֹתָיו וּמֵעָיו הָמוּ לָהֶם; אָז יְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ לֵאמֹר: כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל וְאֶהְיֶה לְאִישׁ אָקוּמָה וְאֵלְכָה הוֹלַנְדָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הוֹרָי.

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וְרֹב יָמִים מָחוּ מְעַט מְעַט אֶת זִכְרוֹנוֹת נְעוּרָיו מִלּוּחַ לִבּוֹ. בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים הוּבָא אֶל בֵּית סֵפֶר אֲשֶׁר יְגַדְּלוּ בוֹ נְעָרִים רַבִּים לִכְהוּנָה. וְלֹא יָשֵׁן עוֹד לְבַדּוֹ בְּחֶדֶר וְלֹא יָכוֹל עוֹד לְהַבִּיעַ בִּשְׂפָתָיו בְּשָׁכְבוֹ לְישׁוֹן אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹרָהוּ רְפָאֵל. מַרְאֵה עֵינָיו וּמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹם יוֹם גָּבְרוּ עַל זִכְרוֹנוֹת יְמֵי הַיְּלּדּות, וּדִיֶּגוֹ יַחַד לְבָבוֹ לַכְּהוּנָה אֲשֶׁר הִקְדִּישֻׁהוּ לָהּ; וַיִּלְמַד תּוֹרוֹתֶיהָ וְחֻקּוֹתֶיהָ, וּכְבֹאוֹ בַיָּמִים לָבַשׁ תִּלְבֹּשֶׁת הַדּוֹמִינִיקַנִּים. וַתִּנָּתֵן לוֹ מִשְׂרָה תַּחַת פְּקוּדַת רֹאשׁ כְּהוּנַת בַּרְצְלוֹנָה, וַיַּעַל בְּמִשְׂרָתוֹ מַעְלָה מַעְלָה עַד הֱיוֹתוֹ סוֹפְרוֹ וְאִישׁ סוֹדוֹ.

בַּיָּמִים הַהֵם מֵת קַרְל הַשֵּׁנִי מֶלֶךְ סְפָרַד וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ, וְלִפְנֵי מוֹתוֹ צִוָּה לְהוֹשִׁיב אֶת פִילִיפּ בֶּן-מֶלֶךְ צָרְפָת עַל כִּסְאוֹ אַחֲרָיו. וַיָּבֹא פִילִיפּ מַדְרִידָה וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ; וְהִנֵּה קַרְל בֶּן יוֹסֵף קֵיסָר אַשְׁכְּנַז וְאוֹסְטְרִיָה בָּא סְפָרַדָּה וְצָבָא רַב עִמּוֹ לִלְכֹּד לוֹ אֶת הַמְלוּכָה מִידֵי פִילִיפּ. וְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נִפְלְגוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, אֶּלה נָטוּ אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ הָאָחד וְאֵלֶּה אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁנִי. וַיֵּשֶׁב קַרְל בְּבַרְצְלוֹנָה, הוּא וְשָרֵי מַלְכוּתוֹ, וּפִילִיפּ עָלָה מִמַּדְרִיד בְּחַיִל כָּבֵד עַל בַּרְצְלוֹנָה וַיָּצַר עָלֶיהָ. אָז נִשְׁקְפָה הָרָעָה עַל הָעִיר וְעוֹד מְעַט וְנִלְכְּדָה וְנִתְפַּשׂ גַּם קַרְל בְּיַד פִילִיפּ אוֹיְבוֹ. הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הָיוּ אוֹבְדֵי עֵצוֹת וַיֹּאמְרוּ: “אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה כִּי אִם לְהִכָּנֵעַ מִפְּנֵי הָאוֹיֵב.”

אַךְ דִּיֶגוֹ, אֲשֶׁר גַּם הוּא יָשַׁב בְּמוֹעֲצַת הַשָּׂרִים, יָעַץ עֵצָה לְהַצִּיל אֶת הָעִיר; כִּי הִתְנַדֵּב לָצֵאת חֶרֶשׁ מִבַּרְצְלוֹנָה וּשְׁנֵי שָׂרֵי צָבָא אִתּוֹ וּלְקוֹמֵם אֶת הָעָם הַיּוֹשֵׁב בְּעָרֵי הַשָּׂדֶה עַל חֵיל פִילִיפּ הַצָּרִים עַל הָעִיר. וַיַּעַשׂ וַיַּצְלִיחַ וְעַם הָאָרֶץ הִרְגִּיזוּ אֶת-חֵיל הַמָּצוֹר בְּלִי הֲפֻגּוֹת בְּהִתְנַפְּלָם פַּעַם בְּפַעַם עֲלֵיהֶם וְעַל עֶגְלוֹת הַמָּזוֹן וְהַנֶּשֶׁק הַמּוּבָלוֹת לָהֶם, עַד אֲשֶׁר עָלָה פִילִיפּ מֵעַל בַּרְצְלוֹנָה וַיְמַהֵר וַיֵּלֶךְ מַדְרִידָה.

וּכְשׁוּב דִיֶגוֹ הָעִירָה וַיִּשְׁלַח קַרְל לִקְרֹא לוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הַנָּזִיר, דִּיֶגוֹ! מִיָּדְךָ הָיְתָה זֹאת לִי כִּי נֶחְלַצְתִּי מִיַּד אוֹיֵב וְעַתָּה הֲלֹא תָבֹא תִקְוָתִי וְקָמָה בִּידֵי מַמְלֶכֶת סְפָרָד. וְהָיָה כִּי נְגָרֵשׁ מִן הָאָרֶץ אֶת הַצָּרְפַתִּי הַזֶּה הַמִּתְנַשֵּׂא לִמְלֹךְ וְלֹא בְמִשְׁפָּט, אָשִׁיב לְךָ כִּגְמוּלֶךָ. בַּטח בִּי כִּי עַד עוֹלָם אֶזְכֹּר לְךָ זֹאת לְטוֹבָה."

אַךְ הִנֵּה בָאָה הַשְּׁמוּעָה כִּי מֵת הַקֵּיסָר יוֹסֵף אֲבִי קַרְל, וַיָּשָׁב קַרְל אֶל אַרְצוֹ וַיְהִי לְקֵיסַר אַשְׁכְּנַז וְאוֹסְטְרִיָּה, וּמַמְלֶכֶת סְפָרַד נָכוֹנָה בְּיַד פִילִיפּ.

בְּצֵאת קַרְל מִסְּפָרַד בִּקֵּשׁ לָקַחַת עִמּוֹ אֶת דִּיֶגוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ יְקָר וּגְדוּלָה בְּוִינָה עִיר מַלְכוּתוֹ. אַךְ דִּיֶגוֹ לֹא אָבָה לַעֲזֹב אֶת-אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ. רַק אֲבוֹתָיו וַאֲחוֹתוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ כָּלָה נִשְׁכְּחוּ מִלִּבּוֹ.

וַיָּשָׁב דִּיֶגוֹ לְתוֹרָתוֹ, הִיא תוֹרַת כֹּהֲנִים, וְעוֹד מְעַט וַיֵּצֵא לוֹ שֵׁם בְּחָכְמָתוֹ וּבְדַעְתּוֹ וּבְכִשְׁרוֹנוֹ הַגָּדוֹל לְהַטִּיף בַּקָּהָל. וַיְהִי לְמוֹרֶה בְּבֵית מִדְרַשׁ הַחָכְמָה בְּסַלַּמַנְקָה וְהוּא עוֹדֶנּוּ צָעִיר לְיָמִים. וְאַחֲרֵי עָמְדוֹ שָׁם עַל מִשְׁמַרְתּוֹ יָמִים רַבִּים שַׁלח דּוֹן פֶּדְרוֹ טֵנָרִיוֹ, רֹאשׁ כְּהוּנַת טוֹלֵדָה, לִקְרֹא לוֹ וַיְשִׂימֵהוּ לְרֹאשׁ לִשְׁכַּת הַסּוֹפְרִים אֲשֶׁר לוֹ.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא הַנָּזִיר דִּיֶגוֹ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה el Transito (בֵּית הַחֲלִיפוֹת), הוּא בֵּית הַתְּפִלָּה הַגָּדוֹל לַיְהוּדִים, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה לְבֵית תְּפִלָּה לַנּוֹצְרִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר גֹּרְשׁוּ הַיְהוּדִים מִסְּפָרָד; שָׁם עָלוּ דְּבָרִים עַל לִבּוֹ, דְּבָרִים עַתִּיקִים, זִכְרוֹנוֹת קְדוֹשִׁים, וְלֹא יָדַע מָה. עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וּמַעֲמִיק לַהְגּוֹת בְּיָמִים מִקֶּדֶם וּמִתְבּוֹנֵן אֶל הָרָשׁוּם בִּכְתָב עִבְרִי וְאֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי בוֹא חֲלִיפָתוֹ; וְזִכְרוֹנוֹת יָמִים נִשְׁכָּחִים נֵעוֹרוּ, זֹרְמוּ בְּרוּחוֹ כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים, כְּגַלֵּי יָם רְחוֹקִים; וּתְמוּנוֹת שׁוֹנוֹת כָּעָב תְּעוּפֶינָה וַתַּעֲמֹדְנָה לְנֶגֶד עֵינָיו, וְהִנֵּה זָכַר הַנָּזִיר הַדּוֹמִינִיקַנִּי פִּתְאֹם כִּי גַם הוּא הִתְפַּלֵּל בִּימֵי יַלְדּוּתוֹ בְּבֵית תְּפִלָּה לַיְהוּדִים, כִּי הָיוּ לוֹ אָב וָאֵם, וְהֵם יְהוּדִים מִסְתַּתְּרִים, וְכִי גַם מוֹרֶה זָקֵן הָיָה לוֹ אֲשֶׁר הוֹרָהוּ חֻקֵּי הַיְהוּדִים וְתוֹרוֹתָם.

וַיִּסָּעֵר לֵב הַכֹּהֵן הַצָּעִיר לְיָמִים וּמֵעָיו הָמוּ לוֹ מְאֹד. מֶה הָיָה לְהוֹרָיו וְלִבְנֵי בֵיתוֹ? אָנָה בָאוּ? אֵיךְ יֵדַע אַחֲרִיתָם וּמִי יַגֶּד לוֹ? לַשָּׁוְא יָשִׂיחַ עִם לְבָבוֹ, יַעֲמִיק שְׁאֵלָה, כִּי אֵין אִתּוֹ יוֹדֵעַ עַד מָה. בְּרֹב שַׂרְעַפָיו בְּקִרְבּוֹ יָצָא מִן הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ וַיַּעֲבֹר דֶּרֶךְ חוּצוּת טוֹלֵדָה וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל הֵיכַל רֹאשׁ כְּהוּנַת הָעִיר הַזֹּאת.

יג

הִנְנוּ הַפַּעַם בְּמַדְרִיד עִיר הַמַּמְלָכָה. הָעִיר הוֹמִיָה וְעַלִּיזָה, בְּכָל חוּצֹותֶיהָ הֲמוֹן אָדָם רַב כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּ, כֻּלָּם לְבוּשִׁים בִּגְדֵי חַג וְכֻלָּם נוֹהֲרִים אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֶל כִּכַּר הַשְּוָרִים. שָׁם יַעַרְכוּ מִלְחֶמֶת שְׁוָרִים – אַחַד הַשַּׁעֲשׁוּעִים הַיְקָרִים לִבְנֵי סְפָרַד מִכָּל יְקָר. מְקוֹם הַמַּחֲזֶה רָחָב מְאֹד, אֲלָפִים רַבִּים יָשְׁבוּ רְוָחִים עַל הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתִּיּוֹת וְעַל הַמַּדְרֵגוֹת הַשְּׁנִיּוֹת מִמַּעַל, הַבְּנוּיוֹת מִסָּבִיב לַמַּעֲגָל, בָּהֵם הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, הַכֹּהֲנִים וְהַנְּזִירִים, הַשּׁוֹפְטִים, הַפְּקִידִים, הַסּוֹחֲרִים וּבַעֲלֵי הַתַּעֲשִׂיָּה, מִלְבַד הָעָם הָרַב אֲשֶׁר עַל הַמַּעֲקוֹת וִיצִיעֵי הַבָּתִּים.

בַּמּוֹשָׁבוֹת הָרִאשׁוֹנִים בַּיָּצִיעַ יוֹשְׁבִים בְּתוֹךְ הַקָּהָל אִישׁ צָעִיר לְיָמִים וּשְׁתֵּי נָשִׁים צְעִירוֹת וְאַחַת מֵהֶן עַלְמָה יְפַת תֹּאַר לְהַפְלִיא. וְנָזִיר דּוֹמִינִיקַנִּי יוֹשֵׁב מִמּוּלָם וְלֹא יִגְרַע עֵינָיו מִן הָעַלְמָה; הֲלֹא זֶה הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר מְיֻדָּעֵנוּ. וְהוּא מִשְׁתָאֶה לָהּ וּשְׂפָתָיו דּוֹבְבוֹת לֵאמֹר: "חֵי הַקָּדוֹשׁ דּוֹמִינִיק, כִּי לוּלֵא עָבְרוּ תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מִנִּי אָז, כִּי עַתָּה אָמַרְתִּי הֲלֹא זֹאת דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה לְבֵית אֲגוּלַר! אוֹ אוּלַי זֹאת בִּתָּהּ אִינֶץ אֲשֶׁר הָיְתָה אָז יַלְדָּה קְטַנָּה יוֹנֶקֶת שְׁדֵי אִמָּהּ? אָמְנָם כֵּן, נָכוֹן הַדָבָר לְפִי מִסְפַּר הַשָּׁנִים; כִּי מַרְאֵה הָעַלְמָה כְּבַת תְּשַׁע עֵשְׂרֶה שָׁנָה. הָבָה אֶחְקֹר נָא אֶת הַדָּבָר עַד תֻּמּוֹ.

אֲנַחְנוּ הוֹדַעְנוּ כְּבָר, כִּי דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה, אֲשֶׁר נִקְרְאָה אֲחֵרי כֵן בְּשֵׁם דּוֹנָה גַּרְצִּיָה די לִימָה. מָצְאָה מְקוֹם מִקְלָט לָהּ וּלְאִינֶץ בִּתָּהּ בְּבֵית דּוֹדָתָהּ קַתֵּרִינָה לְבֵית מוֹנְטְאַלְטוֹ. מִקֵּץ שָׁנִים אֲחָדוֹת אָסְפָה דוֹנָה קַתֵּרִינָה אֶל בֵּיתָה אֶת פְרַנְצִיסְקָה בַּת בְּנָהּ אֲשֶׁר יָשַׁב בְּבוּרְגַס וַיָּמָת שָׁם. וּפְרַנְצִיסְקָה כָּמוֹהָ כְּאִינֶץ לְמִסְפַּר שְׁנֵי חַיֵּיהֶן. וְעוֹד מְעַט וַתָּמָת גַם דּוֹנָה קַתֵּרִינָה אֵם אָבִיהָ. וַתְּהִי לָהּ דוֹנָה גְרַצִיָה לְאֵם וְאִינֵץ בִּתָּהּ לְאָחוֹת. וְהָאִשָּׁה הַטּוֹבָה הַזֹּאת הָיְתָה תָּמִיד נוּגָה וַעֲצוּבַת-רוּחַ, מִתְאַבֶּלֶת עַל בַּעֲלָהּ, כִּי אָמָרה בְלִבָּהּ אַךְ שָׂרֹף שֹׂרַף, וְעַל בְּנָהּ, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעָה שִׁמְעוֹ מִנִּי אָז וְלֹא יָדְעָה מֶה-הָיָה לוֹ. וְלֹא יָצְאָה הַחוּצָה וְדָבָר לֹא הָיָה לָהּ עִם אָדָם. גַּם אֶת הַבָּנוֹת אָמְרָה לְהַסְתִּיר תָּמִיד בְּסֵתֶר כְּנָפֶיהָ; אַךְ הִנֵּה גָדְלוּ הָאֶפְרוֹחִים, הֶעֱלוּ אֵבֶר, וְגַם הָחֵל הֵחֵלּוּ לָצֵאת עַל פְּנֵי חוּץ. הֲלֹא שְׂחוֹק הַשְּׁוָרִים הַיּוֹם וּמִי לֹא יֵלֵךְ לַחֲזוֹת בּוֹ? וּבְכֵן שָלְחָה אֶת הָעֲלָמוֹת אֶל מְקוֹם הַמַּחֲזֶה וַתִּשְלַח אִתָּן אֶת דּוֹן יוֹסֵף דִי רוֹאַז מוֹנְטְאַלְטוֹ לְשָׁמְרָן, וְהוּא אִישׁ צָעִיר לְיָמִים בָּחוּר וָטוֹב וְקָרוֹב אֶל-דּוֹנָה קַתֵּרִינָה, מִמִּשְפַּחְתָּהּ.

וּמִשְׂחַק הַשְּׁוָרִים הֵחֵל – מִשְׂחָק אַכְזָרִי רַב דָּמִים. הַלּוֹחֵם יִשְׂתָּעֵר עַל הַשׁוֹר וְהוּא רוֹכֵב עַל סוּס. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְרַטֵּשׁ הַשּׁוֹר בְּקַרְנָיו אֶת הַסּוּס וְנִשְפְּכוּ מֵעָיו אַרְצָה וָנַפל רוֹכְבוֹ אָחוֹר וְהַכִּידוֹן בְּיָדוֹ, וְאִישׁ לֹא יָשִׂים אֶת לִבּוֹ לַסּוּס הַמִּתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ וּלְרוֹכְבוֹ הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ; וְנִגַּשׁ לוֹחֵם אַחֵר לְהִתְפַּתֵּל עִם הַשּׁוֹר וְהַנּוֹפֵל יָקוּם וְהִתְעוֹדֵד בְּהִתְנַגֵּחַ הַשּׁוֹר עִם אִישׁ רִיבוֹ הַשֵּׁנִי. פַּעַם יָמִית הָאִישׁ אֶת הַשּׁוֹר וּפַעַם יִדְקוֹר הַשּׁוֹר בְקַרְנָיו אֶת הַלּוֹחֵם הָאֻמְלָל אֶל בִּטְנוֹ וְהוֹצִיא אֶת מֵעָיו וְנָשָׂא אוֹתָם עַל קַרְנָיו כַּעֲטֶרֶת גֵּאוּת.

וְלֵב אִינֵץ הָמָה לָהּ וַתֹּאמֶר לַאֲשֶׁר הָיוּ אִתָּהּ: “אֵל אֱלֹהִים מַה נּוֹרָא מַרְאֵה הָאַכְזְרִיּוּת הַזֶּה! הָבָה נֵלְכָה הַבַּיְתָה וְלֹא נוֹסִיף עוֹד לְהַבִּיט אֶל עָמָל!” וַתֹּאמֶר פְרַנְצִיסְקָה גַם הִיא: “כֵּן דִבַּרְתְּ, נָשׁוּבָה לָנוּ!”

וְדוֹן יוֹסֵף דִי מוֹנְטְאַלְטוֹ הוּא עִם שְׁתֵּי הָעֲלָמוֹת קָמוּ לַעֲזוֹב אֶת הַמָּקוֹם הַהוּא, וְהִנֵּה נָזִיר דּוֹמִינִיקַּנִי נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר: “מַה לָּכֵן גְּבִירוֹתַי כִּי תְמַהֵרְנָה לָלֶכֶת בְּלֹא עֵת? הַעַל כִּי כָּשַׁל הַלּוֹחֵם וַיִּפֹּל לִפְנֵי הַשּׁוֹר? מִיָּדוֹ הָיְתָה זֹאת לוֹ, כִּי לֹא הָיָה מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ. הַסְּפָרַדִּים טְהוֹרֵי הַדָּם לֹא יָשִׂימוּ לֵב לִדְבָרִים כָּאֵלֶּה. רַק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר דָּם יְהוּדִי אוֹ עַרְבִי נוֹזֵל בְּעוֹרְקֵיהֶם יַעֲשׂוּ זֹאת!”

וּבְדַבֵּר אֲלֵיהֶם הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּירְאוּ וַיֶּחֱרַד לִבָּם. וַיָּשׁוּבוּ לָשֶׁבֶת עַל מוֹשְׁבוֹתָם וְלֹא עָנוּ אֶת הַדּוֹבֵר אֲלֵיהֶם דָּבָר.

וְהַנָּזִיר דִּבֵּר אֶל לִבּוֹ, לֵאמֹר: “הֶאָח, מָצָאתִי אֶת אֲשֶׁר בִּקְּשָׁה נַפְשִׁי, יְהוּדִים מִסְתַּתְּרִים הֵם! מַה נִּבְהֲלָה נַפְשָׁם, מַה חָוְרוּ פְנֵיהֶם! גַּם הִנֵּה תֹאַר פְּנֵי הַנַּעֲרָה יַעֲנֶה בָּהּ, כִּי כָמוֹהָ כַאֲנוּנְצִיאַתָּה!”

כְּתֹם הַמַּחֲזֶה שָׁבוּ אִינֵץ וּפְרַנְצִיסְקָה הַבַּיְתָה בְּתוֹךְ כָּל הַקָּהָל אֲשֶׁר הִשְׁתַּפֵּךְ בְּצֵאתוֹ עַל פְּנֵי כָל הָעִיר. וּבֵלְטְשַׁאצַר לֹא גָּרַע עֵינָיו מִשְּׁתֵּי הַנְּעָרוֹת וּמִן הַהוֹלֵךְ אִתָּן; וַיֵּצֵא בְעִקְבוֹתֵיהֶם עַד בּוֹאָם אֶל מְעוֹנָם אֲשֶׁר בְּפַרְוַר הָעִיר. וַיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב לַבַּיִת אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו שְׁלֹשֶׁת הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה, וַיֵּלֶךְ לוֹ.

וְדּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה חִכְּתָה לִתְשׁוּבָתָם בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה וּכְבוֹאָם חָרְדָה לִקְרָאתָם וַתִּקְרָא: “הֶאָח, הִנֵּה בָאתֶם! מֶה חָרַד לִבִּי לִשְׁלוֹמְכֶם!”

וַתַּעַן אִינֵץ וַתֹּאמַר: “אִמֵּנוּ הַיְקָרָה, הִסְכַּלְנוּ עֲשֹׂה כִּי הָלַכְנוּ לְבַקֵּשׁ עֹנֶג לְנַפְשֵׁנוּ וְלִגְרוֹם לָךְ דְּאָגָה וְיָגוֹן. וְהַמַּרְאֵה אֲשֶׁר רָאִינוּ, אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּכָה רוֹאוֹת! בָּרוּךְ יְיָ אֲשֶׁר הִבְדִּיל אוֹתָנוּ מִן הָעַמִּים וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם חֶלְקֵנוּ בָּאֲסַפְסוּף הַפָּרוּעַ הַזֶּה, הַמִּתְעַנֵּג עַל חֶבְלֵי מָוֶת לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה!”

וַיֹּאמֶר דּוֹן יוֹסֵף: “אָמְנָם, כֵּן דִּבֵּר הַדּוֹמִינִיקַנִּי בְּאָמְרוֹ כִּי לֹא דָם סְפָרַדִּי טָהוֹר דָּמֵנוּ.”

וַתִּשְׁתּוֹמֵם דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה וַתֹּאמַר: “מַה זֶּה תִּשְמַעְנָה אָזְנַי? הֲכָזֹאת דִבֵּר אֲלֵיכֶם נָזִיר דּוֹמִינִיקַנִּי?”

וַיּוֹכִיחַ דּוֹן יוֹסֵף אֶת דּוֹדָתוֹ וַיֹּאמַר: "מַה לָּךְ, דּוֹדָתִי הַיְקָרָה, כִּי תִבָּהֲלִי תָמִיד לְלֹא דָּבָר. הֲטֶרֶם תֵּדְעִי כִּי בִּסְפָרַד יֹאמַר אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּכָל עֵת מְצֹא: “זֶה יֻלַּד מִזֶּרַע יְהוּדִים אוֹ עֲרָבִים?”

אַחֲרֵי כֵן בָּאָה הַמִּשְׁפָּחָה הַקְּטַנָּה אֶל חֲדַר הָאֹכֶל, וְהַצְּעִירִים אָכְלוּ וְשָׁתוּ וַיֵּיטִיבוּ אֶת לִבָּם; רַק דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה לֹא חָדְלָה לִדְאֹג, כְּמוֹ הִגִּיד לָהּ לִבָּהּ, כִּי הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר שׁוֹקֵד עַל בֵּיתָהּ לְרַגְלוֹ וּלְחָקְרוֹ וּלְהַסְגִּיר אוֹתָהּ וְאֶת בִּתָּהּ אֶל הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה.

יד

חַג הַיּוֹם בְּטוֹלֵדָה, יוֹם שִׂמְחָה וְשָׂשוֹן לָעִיר וּלְיוֹשְׁבֶיהָ; כִּי בָאוּ בָהּ הַמֶּלֶךְ וְהַקְּרוֹבִים אֵלָיו. הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר שָׁלָחה אֶת-כָּל-יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ הִנֵּה תַמָּה. וְהַמֶּלֶךְ פִילִיפּ אוֹמֵר לְהַטּוֹת אֶת-לֵבַב הָעָם אֵלָיו לְאַהֲבָה; עַל כֵּן יַעֲבֹר בָּאָרֶץ הוּא וְכָל כְּבוֹדוֹ. וְהִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹר טוֹלֵדָה לָבֹא בָהּ הַמֶּלֶךְ וְלָתֵת מֵהוֹדוֹ עָלֶיהָ, וּבָא בִּשְׁעָרֶיהָ הוּא וְאִשְׁתּוֹ הַמַּלְכָּה וּרְעוּתָהּ הַנְּסִיכָה אוּרְזִינִי, וְכָל הַקְּרוֹבִים אֵלָיו רוֹאיֵ פָנָיו אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְהָעִיר תַּעְדֶּה פְאֵר וְהָעָם יְקַדְּמוּ פְנֵיהֶם בְּשִׂמְחָה וּבְקוֹל מִצְהָלוֹת. רֹאשׁ כְּהוּנַת טוֹלֵדָה וְחֶבֶר כֹּהֲנָיו וְיֶתֶר הַפְּקִידִים אָסְפוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל הֶ“חָצֵר”, הוּא בֵּית מַלְכוּת הָעַרְבִים לְפָנִים, וְשָׁם אָכַל הוֹד מַלְכוּתוֹ אֶת לֶחֶם הַצָהֳרָיִם. אַחֲרֵי כֵן בִקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לָצֵאת הָעִירָה לַחֲזוֹת בָּהּ; וְהַנָּזִיר דִיֶגוֹ נָחַל כָּבוֹד וִיקָר, כִּי אֵלָיו הָיְתָה הַפְּקוּדָה לְהַרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בְּנֵי לִוְיָתוֹ אֶת כָּל דִּבְרֵי הַחֵפֶץ וְכָל שְׂרִידֵי קַדְמוֹנִיּוֹת אֲשֶׁר בָּעִיר וּלְבָאֵר לָהֶם אֶת-הַכֹּל.

וַיַּעַשׂ כֵן הַנָּזִיר דִּיֶגוֹ, וַיּוֹלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר עִמּוֹ אֶל כָּל בַּיִת גָּדוֹל וְעַתִּיק יָמִים. בָּתֵּי הַתְּפִלָּה, הַמִּגְדָלִים, בָּתֵּי מְעוֹנוֹת הַנְּזִירִים וְחָרְבוֹת הָאַרְמוֹנוֹת, וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם בְּחֵן שְׂפָתָיו אֶת כָּל הָאוֹתוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ עֲלֵיהֶם מִדּוֹר לְדוֹר. וְהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וְהַנְּסִיכָה אוֹרְזִינִי הִקְשִׁיבוּ רֹב קֶשֶׁב לְדִבְרֵי הַמְסַפֵּר.

וְהַנְּסִיכָה אוֹרְזִינִי הָיְתָה הַסּוֹכֶנֶת הָרֹאשָׁה לְבֵית הַמֶּלֶךְ וְרַעְיַת הַמַּלְכָּה יוֹשֶׁבֶת רִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת וּמוֹשֶׁלֶת, בְּכֹחַ רְעוּתָהּ הַמַּלְכָּה, בְּרוּחַ הַמֶּלֶךְ הַנִּרְפֶּה, וּבְכֹחַ הַשִּׁלְטוֹן הַזֶּה שָׁפְכָה אֶת רוּחָהּ עַל כָּל אֶרֶץ סְפָרַד.

וַיְהִי בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא, וְהַנְּסִיכָה וּרְעוּתָהּ הַמַּלְכָּה לְבַדָּן בַּחֶדֶר, וַתֹּאמֶר הַנְּסִיכָה לִרְעוּתָהּ: מַה הַנָזִיר הַדּוֹמִינִיקִּני הַזֶּה בְּעֵינַיִךְ, גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה?" וַתַּעַן הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר: “חָכָם הָאִישׁ מְאֹד וּשְׁאַר-רוּחַ לוֹ.”

וַתֹּאמֶר הַנְּסִיכָה: “עָלֵינוּ לְמָשְׁכוֹ אַחֲרֵינוּ מַדְרִידָה וְלָתֵת לוֹ מַהְלְכִים בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ; הֵן חַיֵּינוּ יִכְלוּ בְּהֶבֶל בְּבֵית הַמַּלְכוּת וְנַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה מֵאֵין חֲלִיפוֹת וְתַעֲנוּגִים חֲדָשִׁים לִבְקָרִים, וְהָיָה לָנוּ הָאִישׁ הֶחָכָם הַזֶּה לִמְקוֹר חַיִּים חֲדָשִׁים וְשׂבַע שְׂמָחוֹת וְשַעֲשׁוּעִים.”

“טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ, רְעוּתִי הַנְּסִיכָה! וּמָה הַמִּשְׂרָה אֲשֶׁר נִבְחַר לוֹ לְמַעַן הֱיוֹתוֹ קָרוֹב לְבֵית הַמֶּלֶךְ?”

“הֲלֹא נִפְקַד מְקוֹם רֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה; תְּהִי נָא הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת עַל שְׁכֵם דִּיֶגוֹ. וְאָז נָקֵל יִהְיֶה לָנוּ לִמְצֹא תוֹאֲנָה לִקְרֹא לוֹ מַדְרִידָה וּלְשׂוּמוֹ בְּרוֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ.”

וַיְהִי בְּצֵאת הַמֶּלֶךְ וְכָל בֵּיתוֹ מִטּוֹלֵדָה וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ לַנְּזִירִים לַכֹּהֲנִים וְלַפְּקִידִים מַתָּנוֹת רַבּוֹת כְּיָדוֹ הָרְחָבָה; רַק לַנָּזִיר דִּיֶגוֹ לֹא נָתַן מְאוּמָה. וּכְשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ הָרְתוּמָה לִשְׁמוֹנֶה פְּרֵדוֹת וַיָּשֵׂם פָּנָיו אֶל דִּיֶגוֹ וַיֹּאמַר: וְאַתָּה שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי רֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה, עַד אֶרְאֶה פָנֶיךָ בְּקָרוֹב בְּעִיר הַמְּלוּכָה!"

מִרְכֶּבֶת הַמֶּלֶךְ חָלְפָה עָבְרָה לָהּ וְרֹאשׁ הַכֹּהֲנִים וּסְגָנָיו וְשַׂר הַצָבָא וְכָל הַשׁוֹמְעִים אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הֵאִירוּ פְנֵיהֶם אֶל רֹאשׁ הַכְּהוּנָה הַצָּעִיר לְיָמִים וַיְבָרְכֻהוּ.

וּלְמִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים הָיָה דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל דִּיֶגוֹ לָבֹא מְהֵרָה מַדְרִידָה וְהִפְקִיהוּ אוֹתוֹ עַל מִשְמַרְתּוֹ הַחֲדָשָׁה.

טו

וְדּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה לֹא יָכְלָה הַשֵׁקט מֵאָז שָׁמְעָה כִּי חָשַׁב נָּזִיר דּוֹמִינִיקַנִּי אֶת הַיְלָדִים לְזֶרַע יְהוּדִים; וַתּוֹסֵף לְהִסְתַּתֵּר וְלִשְׁמֹר פִּתְחֵי בֵיתָהּ, עַל כֵּן לֹא יָכוֹל הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר לַחְדֹר אֶל בֵּיתָהּ כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת: מִדֵּי הֲנִיעוֹ אֶת רֹאשׁ הָאַיִל, אֲשֶׁר יִדְפְּקוּ בוֹ עַל-הַדֶּלֶת לָבֹא אֶל הַבַּיִת, וּבְפִיו תּוֹאֲנוֹת שׁוֹנוֹת, תֵּצֵא הַשִּׁפְחָה וְהֵשִׁיבָה אֶת פָּנָיו בְּאֹמְרָה: הַגְּבֶרֶת חוֹלָה וְלֹא תוּכַל לְקַבֵּל אִישׁ.

וְכִרְאוֹת הַנָּזִיר כִּי אַנְשֵׁי הַבַּיִת יוֹדְעִים לְהִזָּהֵר מִפָּנָיו, וַיַּחְלֵט לִשְׁלֹחַ אִישׁ אַחֵר תַּחְתָּיו לְרַגֵּל אֶת מִסְתְּרֵי הַבַּיִת וּלְהַמְצִיא אֵלָיו אֶת הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר יִהְיוּ לוֹ לָתֵת אֶת אַנְשֵׁי חֶרְמוֹ בְּיַד הַבִּקֹּרֶת: לִמְצֹא חֶפְצוֹ זֶה בָּא בִּבְרִית עִם “סַכְסְכָן.”

וְהַסַּכְסְכָן הוּא אִישׁ צָבָא פּוֹשֵׂק שְׂפָתַיִם אֲשֶׁר יְסַפֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת עַל גְּבוּרוֹתָיו בַּמִּלְחָמָה, וְהוּא יִמְצָא חַיַּת יָדוֹ בִּמְזִמּוֹת שׁוֹנוֹת. פַּעַם יַעֲזֹר לְגוֹנְבֵי הַמֶּכֶס עַל הַגְּבוּלוֹת לְהַעֲבִיר אֶת סְחוֹרוֹתָם בְּלִי דַעַת הַפְּקִידִים; פַּעַם יִתְחַפֵּשׂ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו וּבָא בְּבָתֵּי זָרִים וְגִלָּה אֶת מִסְתְּרֵיהֶם וּבָא עַל שׂכָרוֹ מֵאֵת שׁוֹלְחָיו; עֵינַיִם יִהְיֶה לִגְדוּדֵי הַשּׁוֹדְדִים לָתוּר הֲלִיכוֹת סוֹחֲרִים בַּעֲלֵי הוֹן וְלָדַעַת אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ; וְאָזְנַיִם – לְשׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת לְהַקְשִׁיב וְלִשְׁמוֹעַ סוֹד שִׂיחַ הָעֲשִׁירִים אֲשֶׁר תִּתְאַוֶּה הַבִּקֹּרֶת לְכַסְפָּם. אִישׁ תְּכָכִים כָּזֶה הָיָה אַנְטוֹנִיָא לוֹפִּיס, אֲשֶׁר עָבַד עֲבוֹדָתוֹ כְּאַחַד אַנְשֵׁי הַצָּבָא בְּחֵיל סְפָרַד, וּכְתֹם הַמִּלְחָמָה שִׁלְחֻהוּ לְנַפְשׁוֹ. אוֹתוֹ בָּחַר הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר לִהְיוֹת מַכְשִׁיר לְמַעֲשֵׂהוּ וַיִּקֹּב לוֹ שָׂכָר רַב אִם יוּכַל לְגַלּוֹת אֶת מִסְתְּרֵי הָאִשָּׁה הַנִּקְרָאָה בְּשֵׁם דּוֹנָה גְּרַצִּיָה. וַיִהְיוּ דְבָרָיו עִם לוֹפִּיס לְהִתְחַפֵּשׂ וְלָבֹא אֶל בֵּית הָאִשָּׁה כְּאַחַד הָאֲנוּסִים וּלְהִתְאַמֵּץ לָבֹא בְּסוֹדָהּ. וַיוֹרֵהוּ דְבָרִים אֲחָדִים מֵחֻקּוֹת הַיְהוּדִים וַיָּשֶׂם בְּפִיו מִבְטָאִים עִבְרִים מֵאֲשֶׁר מָצָאה יָדוֹ, לְמַעַן יִהְיוּ לוֹ כְּלֵי חֵפֶץ לְמַעֲשֶׂה תַּרְמִיתוֹ.

וְדוֹן יוֹסֵף לֵבית מוֹנְטְאַלְטוֹ בִּקֵּשׁ לָקַחַת אֶת אִינֵץ לוֹ לְאִשָּׁה. וְהוּא הָיָה בָּחוּר בַּעַל נֶפֶשׁ יְקָרָה וְדָבֵק בֶּאֱמוּנַת אֲבוֹתָיו בְּכָל לְבָבוֹ, וְלוֹ חֲנוּת מֶשִׁי גְדוֹלָה אֲשֶׁר מָצָא מִמֶּנָּהּ חַיַּת יָדוֹ לִרְוָחָה, לִפְנֵי שָׁנָה מֵתוּ עָלָיו הוֹרָיו זֶה אַחַר זֶה וְהוּא הָיָה בֵּן יָחִיד לָהֶם, וַיִּירַשׁ אֶת הַהוֹן הָרַב אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם וְאֶת חֲנוּת הַמֶּשִׁי אֲשֶׁר הֵבִיא לִבְעָלָיו שָׂכָר טוֹב.

וַיִהי כַּאֲשֶׁר הִגִּיד אֶת כָּל לִבּוֹ לְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה וַיִּיטַב הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר אֶל דּוֹן יוֹסֵף: “טוֹב אַתָּה בְּעֵינַי לִהְיוֹת לִי לְחָתָן, אַךְ לֹא אוּכַל לָתֵת-לְךָ אֶת בִּתִּי עַד אֲשֶׁר תַּבְטִיחֵנִי כִּי בְּקַחְתְּךָ אוֹתָהּ לְאִשָּׁה תֵּצֵא עִמָּהּ מִסְפָרַד וּבִקַּשְׁתֶּם לָכֶם מָנוֹחַ בְּהוֹלַנְד.”

“וְאַתְּ, דּוֹדָתִי הַיְקָרָה?”

“גַּם-אֲנִי אֵצֵא בְּעִקְבוֹת בִּתִּי וְגַם פְרַנְצִיסְקָה תֵּלֶךְ עִמָּנוּ.”

“טוֹב הַדָּבָר, הִנְנִי וְעָשִׂיתִי כִּדְבָרֵךְ: אַךְ הֲלֹא תְחַכִּי לִי עַד אִם מָכַרְתִּי אֶת-בֵּיתִי וֶאת-אוֹצְרוֹת סְחוֹרָתִי.”

“אַךְ הָחִישָׁה מַעֲשֶׂיךָ וְאַל תְּאַחֵר, כִּי אִם תִּתְמַהְמַהּ לְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר יִקָּרֶה לָך קוֹנֶה כִּלְבָבֶךָ, מִי יוֹדֵעַ מַה-יֵלֶד יוֹם. אֲהָהּ, מִי יִתֵּן וְהִרְחַקְתִּי נְדוֹד לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה אֶל-עֵבֶר הַיָּם הַגָּדוֹל…”

וַתִּתֵּן דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה אֶת-קוֹלָהּ בִּבְכִי. וַיְנַחֵם אוֹתָהּ דּוֹן יוֹסֵף וַיֹּאמַר: “אַל-נָא תִּבְכִּי, דּוֹדָתִי הַיְקָרָה; אָנֹכִי אֲמַהֵר לִמְכּוֹר נַחֲלָתִי וְקִנְיָנַי, וּבְעוֹד שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר נֵצֵא מִסְּפָרַד.”

וְדוֹן יוֹסֵף יָגַע וְלֹא מָצָא אִישׁ אֲשֶׁר יִקְנֶה מֵאִתּוֹ אֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-רְכוּשׁוֹ. בְּמַדְרִיד עוֹד הָיוּ כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים בַּיָּמִים הַהֵם מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר כָּבְדָה בָאָרֶץ שָׁנִים רַבּוֹת וַתַּשְׁאֵר אַחֲרֶיהָ קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא הֵלֶךְ אֶל-חֲנוּת דוֹן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “אֶמְצָא חֵן בְּעֵינַי אֲדוֹנִי, הַאַתָּה זֶה דוֹן יוֹסֵף לְבֵית מוֹנְטְאַלְטוֹ?”

וַיַּעֲנֵהוּ דוֹן יוֹסֵף: אָנֹכִי; וּמַה-שְּׁאֵלָתְךָ?"

“אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ, אֲדֹנִי, הָבָה-נָא אֶתְוַדַּע אֵלֶיךָ; שַׂר-אֶלֶף אָנֹכִי וּשְׁמִי אַנְטוֹנִיָא לוֹפִּיס; אֶת-עֲבוֹדַת הַצָּבָא עָזַבְתִּי. כִּי קָצָה נַפְשִׁי בְּחַיֵּי עָמָל וּנְדוּדִים. עִיר מוֹלַדְתִּי בוּרְגַס; וְאָבִי הָיָה סוֹחֵר בְּמֶשִׁי כָּמוֹךָ. כְּשׁוּבִי אֶל-עִירִי וְהִנֵּה אָבִי נֶאֱסַף אֶל-אֲבוֹתָיו וְאִמִּי חוֹלָה לָמוּת. לִפְנֵי מוֹתָהּ צִוְתָה עָלַי לָלֶכֶת מַדְרִידָה וְלִרְאוֹת אֶת-רְעוּתָהּ דוֹנָה קַתֵּרִינָה לְבֵית מוֹנְטְאַלְטוֹ. הֲלֹא בֶן-הָאִשָׁה הַזֹאת אֲדֹונִי?”

“דּוֹנָה קַתֵּרִינָה הָיְתָה דוֹדָתִי. וְעַתָּה הִנֵּה מֵתָה.”

“מֵתָה? אֲהָהּ, צַר-לִי עַל-הַדָּבָר הַזֶּה. אִמִּי צִוְתָה עָלַי לְדַבֵּר דָבָר בְּאָזְנֵי דוֹנָה קַתֵּרִינָה וְהָיָה לָהּ לְאוֹת לְהַזְכִּירָהּ אֶת-רְעוּתָהּ הֲלֹא זֶה הַדָּבָר: אֶחָד.”

וַיִּתְחַלְחֵל דּוֹן יוֹסֵף לִשְמֹעַ הַמִּלָּה הַזֹּאת; וְהַהֵלֶךְ רָאָה וַיִּתֵּן אֶל-לִבּוֹ; וַיִּתַּמֵּם וַיְהִי כְאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִרְאֶה וְלֹא יִתְבּוֹנָן. וְיוֹסֵף לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: “לְדוֹנָה קַתֵּרִינָה הָיָה בֵן בְּבוּרְגַס, וְגַם-הוּא הָיָה אוֹהֵב לְבֵית אָבִי. הוּא וְאִשְׁתּוֹ הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ, וְאוּלָם אִמִּי הִגִּידָה לִי כִּי הִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם יַלְדָּה קְטַנָּה פְרַנְצִיסְקָה שְׁמָהּ. וְעַתָּה הֲלֹא תַגִּיד-לִי, אֲדוֹנִי, מֶה-הָיָה לַיַּלְדָּה הַזֹּאת?”

“שָׁלוֹם לְדוֹנָה פְרַנְצִיסְקָה; וְגַם-הִנֵּה הָיְתָה לְבַת-חַיִל, לְעַלְמָה כְבוּדָה.”

“וְאַיָּהּ?”

“הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּבֵית דּוֹדָתָהּ.”

“יְהִי-נָא חַסְדְּךָ לְהַצִּיגֵנִי לְפָנֶיהָ. הֵן מִצְוַת אִמִּי חָזְקָה עָלַי לִדְרֹשׁ וְלָדַעַת אֶת-שְׁלוֹם הַנֵּצֶר הָאַחֲרוֹן לְמִשְׁפָּחָה הַנִּכְבָּדָה אֲשֶׁר הָיְתָה קְרוֹבָה לָנוּ מְאֹד.”

“אֲנִי אֶשְאַל מֵאֵת דּוֹדָתִי כִּי תִתֵּן אותִי לַהֲבִיאֲךָ אֶל-בֵּיתָהּ.”

“אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי. מָתַי אָשׁוּב לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ?”

“מָחָר, אֲדוֹנִי שַׂר הָאָלֶף.”

“אֱלֹהִים עִמֶּךָ!”

“יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים!”

וַיֵּלֶךְ הַסַּכְסְכָן לְדַרְכּוֹ לְהָשִׁיב שׁוֹלְחוֹ דָבָר וּלְהַגִּיד-לוֹ כִּי רֵאשִׁיתִ דַּרְכּוֹ צָלֵחָה.

טז

ויהי כַּאֲשֶׁר סִפֵּר דּוֹן יוֹסֵף לְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה אֶת אֲשֶׁר הָיָה שַׂר הָאֶלֶף בַּחֲנוּתוֹ, וַתִּשְׁמַע וַתַּאֲמֵן לְכָל-הַדְבָרִים הַהֵם, כִּי דָבָר הָיָה לְדוֹנָה קַתֵּרִינָה תָּמִיד עִם-אֲנוּסִים וּבְנֵי אֲנוּסִים מִבּוּרְגַס, גַּם-שֵׁם הָאִישׁ הַזָּר, לוֹפִּיס (זְאֵב), הָיָה בְעֵינֶיהָ כְּאוֹת כִּי מִזֶּרַע יְהוּדִים הוּא. עַל-כֵּן נוֹעֲצוּ לְתִתּוֹ לָבֹא לִפְנֵיהֶם; אַךְ הִשָּׁמֵר יִשָּׁמְּרוּ מִפָּנָיו וְלֹא יִוָּדַע לוֹ כִּי יְהוּדִים נַעֲלָמִים הֵם.

וְהַסַּכְסְכָן בָּא בַיּוֹם הַשֵּׁנִי אֶל-חֲנוּת דּוֹן יוֹסֵף כַּאֲשֶׁר אָמַר, וַיּוֹלֵךְ אוֹתוֹ דוֹן יוֹסֵף אֶל-הַבַּיִת אֲשֶׁר בְּפַרְוָר “הַיְלָדִים” וַיַּצִּיגֵהוּ לִפְנֵי הַנָּשִׁים.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר נִדְבְּרוּ בְּהִתְוַדְּעוֹ אֲלֵיהֶן כַּמִּשְׁפָּט, אָמַר הַנִּקְרָא בְּשֵׁם שַׂר-אֶלֶף: “צַר-לִי כִּי לֹא מָצָאתִי אֶת רַעְיַת אִמִּי בַּחַיִּים, כִּי הָיָה לִי אֵלֶיהָ דָבָר גָדוֹל וְנָחוּץ מְאֹד.”

וַיֹּאמֶר דּוֹן יוֹסֵף: “אוּלַי דָּרוּשׁ לְךָ כֶּסֶף, אֲדוֹנִי שַׂר הָאֶלֶף, כִּי עַתָּה יִשְׂמַח לִבִּי כִּי יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְמַלֵּא מַחְסוֹרְךָ מֵאֲשֶׁר חֲנַנִּי אֱלֹהִים.”

“לֹא אֲדוֹנִי, כֶּסֶף לֹא יֶחְסַר-לִי, כִּי הִגְדִּיל הַמֶּלֶךְ חַסְדּוֹ עִמָּדִי וַיָּשֵׁב-לִי בְּיָדוֹ הָרְחָבָה כִּגְמוּלִי שֶׁגָּמַלְתִּי לְאַרְצוֹ, וְאָמְנָם גַּם-אֲנִי הִגְדַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם דּוֹן פִילִיפּ, כִּי מֵאִתִּי הָיְתָה זֹאת כִּי גָבְרוּ הַסְּפָרַדִּים עַל-אוֹיְבֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה אֲשֶׁר הָיְתָה אֵצֶל אַלְמַנְצָה. הָאַנְגְלִים וְהַפּוֹרְטוּגַלִּים הָיוּ רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּנּוּ וְכִמְעַט כָּשַׁלְנוּ וְנָפַלְנוּ לִפְנֵי אוֹיְבֵינוּ. כָּל-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֲשֶׁר בִּגְדוּדִי נָפְלוּ בֶּחָרֶב; עַד-שֶׁקַּמְתִּי אֲנִי הַצָּעִיר בְּשָׂרֵי הָעֲשָׂרוֹת, הִתְיַצַּבְתִּי בְּרֹאשׁ הַגְדוּד אַף הִבְקַעְתִּי אֲנִי וְגִבּוֹרַי אֶל-מַחֲנֶה הָאוֹיֵב הַתִּיכוֹנָה. וְאַנְשֵׁי צְבָאֵנוּ, אֲשֶׁר שָׂמוּ פְנֵיהֶם לָנוּס מִן הַמַעֲרָכָה, הִתְחַזְּקוּ בִּרְאוֹתָם זֹאת וַיֵהָפְכוּ אֶל-הָרוֹדֵף וַיִשְׂתָּעֲרוּ עָלָיו וַיַּכֻּהוּ. וַיְהִי אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ יָדוֹ אַל-כְּתֵפִי וַיֹּאמַר: “לְךָ, אֲדוֹנִי, הַתִּפְאֶרֶת עַל-הַתְּשוּעָה אֲשֶׁר הָיְתָה לָנוּ הַיּוֹם הַזֶּה.” וְכַאֲשֶׁר נִכְרְתָה בְרִית הַשׁ8לוֹם שָׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לִי תֶּן-לִי אֶלֶף שֶׁקֶל זָהָב וַיָּשֶם אוֹתִי לְשַׂר-אָלֶף. – עַתָּה הֲלֹא תֵדַע, אֲדוֹנִי דוֹן יוֹסֵף, כִּי אֵינֶנִּי אִישׁ מַחְסוֹר. לֹא בִגְלַל כֵּסֶף נִמִאַס כִּי אִם בִּגְלַל דָּבָר גָּדוֹל וְנִכְבָּד מִזֶּה אַתְעַצֵּב עַל-מוֹת דּוֹנָה קַתֵּרִינָה.”

וַתֹּאמֶר דּוֹנָה אֲנוּצִיאַתָּה: “הֲלֹא תַגִּידּ לָנוּ אֶת-אֲשֶׁר עִם-לְבָבֶךָ?”

וַיַּען הַנּוֹכֵל וַיֹאמַר: “אַל-נָא תָּאִיצוּ בִי, כִּי לֹא אוּכַל עוֹד לְהַגִּיד לָכֶם, וְהִגָּדְתִּי בְיוֹם אַחֵר. אִם-טוֹב אֱנִי בְעֵינֵיכֶם אוֹסִיפָה נָא לְבַקֵּר בְּבֵיתְכֶם עוֹד.”

שְׁאֵלָתוֹ נִתְּנָה-לוֹ, וְהַנּוֹכֵל בָּא מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה יוֹם-יוֹם אֶל-הַבַּיִת אֲשֶׁר בְּפַרְוַר “הַיְלָדִים”; מִלַּחְמָם אָכַל וּמִכּוֹסָם שָׁתָה וּכְרֵעַ כְּאָח לָהֶם הִתְהַלְכוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת עִמוֹ.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָבֹא הַבַּיְתָה כְּפַעַם בְּפַעַם וְהִנֵּה דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה לְבַדָּה בֶּחָדֶר; כִּי יָצְאוּ הַנְּעָרוֹת לְהִתְהַלֵּךְ בְּגַן הָעִיר לְרוּחַ הַיּוֹם, וְגַם דּוֹן יוֹסֵף הָלַךְ עִמָּהֶן.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַסַּכְסְכָן: “זֶה יָמִים רַבִּים אִוְּתָה נַפְשִׁי לְדַבִּר עִמָּךְ גְּבִרְתִּי לְבַדֵּךְ בַּבָּיִת, לְמַעַן גַּלּוֹת לָךְ סוֹדִי. דְעִי, אֵפוֹא כִּי אַבוֹתַי הָיוּ אֲנוּסִים”.

דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאֲתָּה הֶחֱרִישָׁה וְהַנּוֹכֵל הוֹסִיף לְדַבֵּר: כָּל-יָמַי לֹא נוֹדַע לִי כִּי הָיוּ אֲבוֹתַי יְהוּדִים מִסְתַּתְּרִים, עַד אֲשֶׁר שַׁבְתִּי מִמַּעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה וְלֹא מָצָאתִי מִכָּל נַפְשׁוֹת בֵּית-אָבִי מִלְבַד אִמִּי וְהִיא הוֹלֶכֶת למוּת. וַיְהִי כִרְאוֹתָהּ אוֹתִי וַתֹּאמֶר אֵלָי: “אַנְטוֹנִיָא בְנִי, דַּע כִּי אֲבוֹתֶיךָ כֻּלָּם הָיוּ יְהוּדִים. לֵךְ וְשׁוּב גַּם-אַתָּה לְדָת יְהוּדִית. וְאֶת-רְעוּתִי דוֹנָה קַתֵּרִינָה לְבֵית מוֹנְטְאַלְטוֹ תִּפְקוֹד לְשָׁלוֹם, אוֹתָה אוֹ אֶת-קְרוֹבֶיהָ, וְהִגַּדְתָּ לָהֶם אֶת-דְּבָרַי הָאַחֲרוֹנִים. וְהֵבִיאוּ אוֹתְךָ בִּבְרִית הַיְהוּדִים. – וְעַתָּה, גְּבִרְתִּי דוֹנָה גְרַצִיָה, תִּפָּל-נָא תְחִנָּתִי לְפָנַיִךְ, אוּלַי תּוּכְלִי לְעָזְרֵנִי לִמְצֹא חֶפְצִי זֶה.”

כִּמְעַט נִפְתָּה לֵב דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה לְכָל-דִבְרֵי הַנּוֹכֵל וַתְּבַקֵּשׁ לְהַגֵּיד-לוֹ אֶת-כָּל-לִבָּה. אַךְ הִתְאַפְּקָה וַתֹּאמַר: “לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא אוּכַל לִהְיוֹת לְךָ לְעֵזֶר בַּדָּבָר הַזֶּה.”

“הַלֹא אֲנוּסִים אַתֶּן, אַת וְנַפְשׁוֹת בֵּיתֵךְ?”

“מַה-יִּקָחֲךָ לִבְּךָ, אֲדוֹנִי, לַחְשׁוֹב עָלֵינוּ כָזֹאת?”

“הֲלֹא הָיְתָה דוֹנָה קַתֵרִינָה יְהוּדִית בַּסָּתֵר?”

“אוּלַי כִּדְבָרְךָ כֶּן-הוּא; וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא שָׁמַעְתִּי זֹאת מֵפִּיהָ מֵעוֹלָם.”

“”הַאֶבְטַח בָּךְ, גְּבִרְתִּי, כִּי לֹא תְגַלִי סוֹדִי?“”

וַתִּשְׁתּוֹמֵם דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה לִדְבָרָיו וַתַּבֵּט אֵלָיו בִּשְׁאָט-נֶפֶשׁ.

וַיֹּאמֶר הַנּוֹכֵל בְּפֶה חָנֵף: סִלְחִי לִי גְבִרְתִּי, כִּי הָיָה עִם לְבָבִי דְבַר בְּלִיַּעַל כָּזֶה עָלַיִךְ, וְאוּלָם… "

“בְּטַח-בִּי, אֱדוֹנִי שַׂר-הָאֶלֶף, כִּי לֹא אַכְּךָ בְּלָשׁוֹן.”

וַיֵּצֵא הַסַּכְסְכָן בַּפַּעַם הַּזֹּאת רֵיקָם מֵלְפָנֶיהָ; וְהוּא קִוָּה כִּי תִלָּכֵד הַגְּבִירָה בִּמְצוּדָתוֹ וְכִי תִשְׁפֹּךְ שִׁיחָהּ לְפָנָיו גַּם-הִיא אַחֲרֵי רוֹאָהּ כִּי הִגִּיד-לָהּ אֶת-כָּל-לִבּוֹ וְגִלְּתָה-לוֹ סוֹד תַּחַת סוֹד.

וַיְהִי כְּשוב בְּנֵי בֵיתָה מִמַּהְלְכָם הַבַּיְתָה, וַתְּסַפֵּר לָהֶם דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה אֶת-כָּל-דִּבְרֵי שִׂיחָתָה עִם-הָאִישׁ הַנִקְרָא שַׂר-אֶלֶף. וּכְכַלּוֹתָה לְסַפֵּר אָמְרָה: יְרֵאָהְ אֲנִי מִפְּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה פֶּן יְסוֹבְבֵנוּ בְמִרְמָה. הֵן לְשׁוֹנוֹ מְדַבֶּרֶת גְדוֹלוֹת, וְכַאֲשֶר תְּמָאֵן נַפְשִׁי לְהַאֲמִין לְכָל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְסַפֵּר עַלְ-דְּבַר גְּבוּרוֹתָיו בַּמִּלְחָמָה, כֵּן אֵינֶנִּי מַאֲמִינָה בְּתֹם לְבָבוֹ בַּדָּבָר אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ לָבֹא בִקְהַל הַיְהוּדִים. אֶהְגֶּה בְכָל-דְּרָכָיו וְאֶחְשְׁדֵהוּ, אֶתְבְּוֹנֵן – וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּ."

וַיֹּאמֶר דוֹן יוֹסֵף: “אִם-כֵּן, אֵיפוֹא, הִשָּׁמֵר נִשָּׁמֵר מִפָּנָיו, וְהָיָה לִבֵּנוּ נֶגְדּוֹ גַן נָעוּל, סֵפֶר חָתוּם, עַד-אֲשֶׁר נוֹסִיף לְהִתְבּוֹנֵון אֵלָיו וְלָבֹא עַד תְּכוּנָתוֹ.”

וַיְהִי כְבוֹא הַסַּכְסְכָן אֶל-שׁוֹלְחוֹ לְהוֹדִיעוֹ דָבָר, וַיָאָץ בּוֹ הַנָּזִיר לִשְׁקֹד עַל-הָרָעָה וּלְהִתְאַמֵץ לְגַלוֹת מִסְתְּרֵיהֶם עַד מְהֵרַה; כִּי שָׁמַע כִּי הַמְבַקֵר-הָרֹאשׁ הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר הָפְקַד עַל-מַדְרִיד יָבֹא הָעִירָה בְּקָרוֹב, וּמַה-טּוֹב לְהָכִין זִבְחֵי אָדָם חֲדָשִׁים עַד-בּוֹאוֹ, לְקַדִּם פָּנָיו בְּ“מִשְׁפַּט-אֱמוּנָה”.

יז

וְהַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם שַׂר-אֶלֶף עוֹדֶנוּ יוֹצֵא וּבָא בַּבַּיִת אֱשֶׁר בְּפַרְוַר “הַיְלָדִים” וַיִתְגַלֶּה בְּכָל עֵת מְצֹא בְּדַעְתּוֹ אֶת-דַרְכֵי הַיְהוּדִים וְחֻקוֹתֵיהֶם, וַיְבַטֵּא בִשְׂפָתָיו מִלִּים עִבְרִיּוֹת אֲשֶׁר שָמַּע, לְפִי דְבָרָיו, בִּימֵי יַלְדּוּתוֹ בְּבֵית אֲבוֹתָיו, עַד-אֲשֶׁר חָדְלוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מְעַט מְעַט לְהִשָּׁמֵר מִפָּנָיו וְלַחְשׁוֹד אוֹתוֹ.

וַיְהִי הַיוֹם וַיְסַפֵּר אֶת-אֲשֶׁר הָיָה בְּוַלֶּנְסִיאָה וַיַרְא שָׂם “מִשְׁפַּט-אֱמוּנָה”, וּבְדַבְּרוֹ שָׁפַךְ מְרִי שִׂיחוֹ עַל-הַבִּקֹּרֶת וַיְקַלְלֶהָ קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, וַיֹּאמַר: “מֵאָה וּשְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה נֶפֶש אָדָם הִקְרִיבוּ אָז הָאַכְזָרִים לַמֹּלֶךְ, אֵלֶה שָׂרְפוּ בָאֵש חַיִים וְאֵלֶּה בְּצֶלֶם דְּמוּתָם. בְּתוֹךְ הַשׂרוּפִים בְּצֶלֶם הָיְתָה אִשָּׁה נִכְבָּדָה וּשְׁמָה דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה לְבֵית אֲגוּלַר, בַּת דּוֹן פֶּדְרָא קַצַּלָּה אֲשֶׁר נִשְׂרַף חַיִים בִּשְׁנַת 1680.”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי הַשּׁוֹמְעִים אוֹתוֹ, וַיַרְא וְהִנֵּה חָוְרוּ פְּנֵי הַגְּבִירָה וְעֵינֶיהָ קמוּ.

וַיֹאמֶר אֵלֶיהָ לוֹפִּיס כְּדוֹאֵג לִשְׁלוֹמָה: הַאֵין שָׁלוֹם לָךְ, גְּבִרְתִּי?"

וְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה הִתְחַזְּקה וַתֹּאמַר: “אֵין דָּבָר, אֲדוֹנִי שַׂר האֶלֶף, סַפֶּר-נָא, כִּי שׁוֹמַעַת אָנֹכִי.”

וַיּוֹסֶף לְסַפֵּר וַיֹּאמַר: “בָּעֵת הַהִיא וַאֲנִי טֶרֶם אֵדַע כִּי גַם אֲבוֹתַי הָיוּ אֲנוּסִים, וּבְכָל-זֹאת הִתְחַמֵּץ לְבָבִי לְמַרְאֵה עֵינָי. וְיוֹתֵר הָמה לִי לִבִּי לְאִישׁ אֶחָד, צָעִיר לְיָמִים וִיפֵה-מַרְאֶה; גַּם בִּגְדֵי הַדֵּרָאוֹן אֲשֶׁר עָלָיו וְהַצָּנִיף הַמְשֻׁלָשׁ, הָאָיֹם כְּמִגְדָּל, אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁוֹ, לֹא הֵעִיבוּ הֹדוֹ וְהֲדָרוֹ, עַד-מוּתוֹ מוֹת גִּבּוֹרִים בְּיַד הֶעָרִיצִים. הָאִישׁ הָיָה מִוָּלֶּנְסִיָה וּשְׁמוֹ דוֹן עִמָּנוּאֵל לְבֵית אֲגוּלַר.”

וְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה לֹא יָכְלָה עוֹד לְהִתְאַפֵּק בְּהַזְכִּירוֹ אֶת-אִישָׁה וַתִּזְעַק זְעָקָה אַחַת גְּדוֹלָה וּמָרָה וַתִּתְעַלֵּף וַתִּפֹּל אָרְצָה. אִינֶץ וּפְרַנְצִיסְקָה מִהֲרוּ לָבֹא לְעֶזְרָתָה, וְדוֹן יוֹסֵף הֵבִיא מַיִם וַיִזְרֹק עַל-פְּנֵי הַמִּתְעַלֶפֶת עַד-אֲשֶׁר שָׁב רוּחָה עֵלֶיהָ. וּכְשׁוּבָה לְאֵיתָנָה וַתַּבֵּט בִּפְנֵי לוֹפִיס וַתִּקְרָא: “הֲרָאִיתָ אֶת-אִישִׁי נִשְׂרַף בָּאֵשׁ?”

“הַאַתְּ גְּבִרְתִּי…?”

“אֵשֶׁת הַמּוּמָת אָנֹכִי.”

“דּוֹנָה אֲנוֹנְצִיאַתָּה לְבֵית אֲגוּלַר, אֲשֶׁר שָׂרְפוּ אֶת-תְּמוּנָתָהּ בָּאֵשׁ?”

“אָנֹכִי. וּמֶה-הָיָה לִבְנִי לַנַּעַר דִּיֶגוֹ?”

גַּם לַדָּבָר הַזֶּה, כִּי יִשְׁאָלֻהוּ, שָׂם הַנָּזִיר מַעֲנֶה בְּפִי הַנּוֹכֵל;

עַל-כֵּן לֹא בוֹשֵׁשׁ לְהֲשִׁיבָה דָּבָר לֵאמֹר: “הַנַּעַר דִּיֶגוֹ מֵת בָּחֳלִי הָאֲבַעְבּוּעוֹת.”

וַתִּרְגַּז הָאֵם הָאֻמְלָלָה וַתִּתֵּן בְּקוֹלָה קוֹל בְּכִי גָדוֹל וַתֹּאמַר: “בְּנִי יְחִידִי, בֵּן יַקִּיר לִי, הִנֵּה מַתָּ גַּם אַתָּה בְּלֹא עִתֶּךָ! לְךָ אָמַר לַבִּי עוֹד אָשׁוּב אֶרְאֶךָ בְּאֶרֶץ חַיִּים, וְהִנֵּה תִקְוָתִי נִכְזָבָה. כַּחֲלוֹם חָלְפוּ נָגוֹזוּ כָל-חֶזְיוֹנוֹתַי הַנְּעִימִים! דִּיֶגוֹ בְּנִי, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ!”

וּכְדַבְּרָה וַתּוֹסֵף לִבְכּוֹת מָרָה, וְאִינֶץ וּפְרַנְצִיסְקָה בָּכוּ גַּם-הֵן; גַּם בְּעֵינֵי דוֹן יוֹסֵף נִרְאוּ דְמָעוֹת.

וַיֹּאמֶר לוֹפִיס: “צַר-לִי כִּי הִכְאַבְתִּי אֶת-נַפְשֵׁךְ, גְברְתִּי, בִּבְלִי-דַעַת, וְאוּלָם גַּם שָׂמֹחַ אֶשְׂמַח כִּי יָדַעְתִּי הַפַּעַם כִּי כֻלְכֶם יְהוּדִים נַעֲלָמִים. הוֹאִילוּ אֵפוֹא לְסַפֵּחַ גַּם-אוֹתִי אֶל-קְהַל עֲדַתְכֶם.”

וַיֹאמֶר דוֹן יוֹסֵף: “אֵין קָהָל וְאֵין עֵדָה לָנוּ בְּמַדְרִיד. וְאוּלָם נוֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-אֶרֶץ הוֹלַנְד אַחֲרֵי מָכְרִי אֶת-בֵּיתִי וְאֶת-רְכוּשִׁי. הֲלֹא תֵצֵא גַם-אַתָּה עִמָּנוּ? בְּהוֹלַנְדְ תּוּכַל לָשׁוּב אֶל-דַּת-הַיְהוּדִים לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶש.”

וַיַּעַן לוֹפִּיס בְּחֻמּוֹ: “אָמְנָם-כֵּן, הִנְנִי וְעָשִׂיתִי כִדְבָרֶךָ. מַה-יָּגֶל לִבִּי כִּי בָאתִי הַפַּעַם עַד-קֵץ מַאֲוַיִּי!”

בַּפַּעַם הַזֹּאת לֹא דִבֶּר שֶׁקֶר; כִּי אָמְנָם שָׂמַח לִבּוֹ עַל-שְׂכָרוֹ אֲשֶׁר נָקַב-לוֹ הַנָּזִיר עַל מַעֲשֵׂה נַבְלוּתוֹ.

וַיֵּצֵא מֵאֵת דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה וַיֵלֶךְ אֶל-בֵּית-מְעוֹן הַדּוֹמִינִיקַנִִּים, וַיַגֵד לַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִגְלוּ לוֹ. וַיִּכְתְּבוּ שְׁנֵיהֶם אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׂטְנָה עַל-סֵפֶר; ויֹּאמְרוּ עִם הַסֵּפֶר לֵאמֹר: הִנְנוּ וְנִשְׁבַּעְנוּ כִּי הָאִשָּׁה הַזֹּאת הַנִּקְרָאָה בְשֵׁם דּוֹנה גְרַצִיָּה דִי לִימָה הִיא דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה לְבֵית אֲגוּלַר אֲשֶׁר נֶחְרַץ מִשְׁפָּטָה לָמוּת; וְכִי גַם בִּתָּה אִינֶץ גַּם קְרוֹבָתָהּ פְרַנְצִיסְקָה דִי מוֹנְטְאַלְטוֹ גַם חֲתָנָהּ לוֹקֵחַ בִּתָּהּ, דוֹן יוֹסֵף דִי מוֹנְטְאַלְטוֹ הַסּוֹחֵר בְּמֶשִׁי, יְהוּדִים נַעֲלָמִים הֵם, וְהִנָּם אוֹמְרֵים לִמְכּוֹר אֶת-רְכוּשָׁם וְלָצֵאת אֶל-אֶרֶץ הוֹלַנְדְ לָשׁוּב שָׁם אֶל דַת הַיְהוּדִים לְעֵינֵי הַשֶׁמֶש.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בַּבֹּקֶר נִתַּן כְּתָב הַשִּׂטְנָה עַל-יַד שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת וְהֵמָּה עָשׂוּ מַעֲשֵׂיהֶם וַיָכִינוּ אֶת-הַכֹּל כְּמִשְפָּטָם.

וּלְדוֹן יוֹסֵף נִמְצָא אִישׁ אֲשֶׁר בִּקִּש לִקְנוֹת מִיָּדוֹ אֶת-הַכֹּל וְגַם כִּמְעַט כִּלֳּה עִמּוֹ אֶת-דְּבַר הַמֶּכֶר. וּבְשִׂמְחַת לִבּוֹ בָּא וַיְבַשֵׂר לְאִינְץ וּלְאִמָהּ אֶת-הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת.

וַתֹּאמֶר דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה: “מִי יִתֵּן וּכְבָר נַעֲשַׂה הַדָּבָר. לִבִּי יֶחֱרַד לִרְגָעִים מִשּׁוֹאַת פִּתְאֹם כִּי תָבֹא. אֲהָהּ, לוּ נַסְתִּי וְנִמְלַטְתִּי מִזֶּה לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה; כִּי עַתָּה לּא נִסְפּוּ אִישִׁי וּבְנִי בְּלֹא מִשְׁפָּט. אַךְ הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד. וְאוּלָם עַתָּה מַה-תִּכְלֶינָה עֵינַי לִרְאוֹת אוֹתִי וְאֶתְכֶם שָׁלוֹם מִפַּחַד עַל-אַדְמַת אֶרֶץ הַשֱׁפֵלָה.”

“אַךְ הַגִּידִי נָא-לִי, דּוֹדָתִי הַיְקָרָה, מַה-יִּהְיֶה לַבַּיִת הַזֶּה וּלְכֵלָיו וּלְכָה הַנִּמְצָא בִגְבוּלוֹ?”

“סָגֹר נִסְגֹּר אֶת-הַבַּיִת וְנִמְכַּר אַחֲרֵי-כֵן בְּיַד צִיר הוֹלַנְדְ אֲשֶׁר בְּמַדְרִיד; כִּי אִם הָיֹה נִהְיֶה לְאֶזְרָחִים בְּהוֹלַנְדְ לֹא יִהְיֶה עוֹד שִׁלְטוֹן לַבִּקֹּרֶת גַּם-בָּנוּ גַם בִּרְכוּשֵׁנוּ.”

כָּכָה הֵבִיאוּ הָאֻמְלָלִים עֵצוֹת מֵרָחוֹק וְחֶרֶב אוֹיֵב הִנֵּה עוֹפְפָה עַל-רָאשֵׁיהֶם וְהֵם לֹא יָדָעוּ.

הֵמָּה טֶרֶם יְכַלּוּ לְדַבֵּר וְהִנֵּה קוֹל אִישׁ דוֹפֵק עַל-הַדֶּלֶת בְּחָזְקָה. הַשִּׁפְחָה פָתְחָה אֶת-הַדֶּלֶת וְרֹאשׁ שׁוֹטְרֵי הַבִּקֹּרֶת בָּא וְאַחֲרָיו אֲנָשִׁים רַבִּים מְזֻיָנִים.

וַיְצַו הָרֹאשׁ וַיּוֹלִיכֻהוּ אֶל-דְּבִיר הַבַּיִת, וַיִּשְׁתַּחוּ בְּחֶן וּבְכָבוֹד לִפְנֵי הַנָּשִׁים וַיֹּאמַר: “סְלַחְנָה-לִי נָשִׁים עֲדִינוֹת כִּי הִנְנִי שָׁלוּחַ אֲלֵיכֶן לָקַחַת אֶתֱכֶן לְעֹצֶר וּלְמִשְׁפָּט. הַבִּקֹּרֶת הַקְדוֹשָׁה הוֹעִידָה אֶתְכֶן לְמִשְׁפָּטָה.”

הַנָּשִׁים נִבְהֲלוּ וְלֹא יָכְלוּ לְהוֹצִיא דָבָר מִפִּיהֶן, וְרֹאשׁ הַשּׁוֹטְרִים הוֹסִיף לֵאמֹר: “הִנֵּה הֵבֵאתִי לָכֶן מֶרְכָּבָה לָשֶׁבֶת בָּהּ.” וְאֶל דוֹן-יוֹסֵף פָּנָה וַיֹּאמַר: “וְאַתָּה אֲדוֹנִי, הֲלֹא הִנְּךָ הַסּוֹחֵר בְּמֶשִׁי דוֹן יוסֵף לְבֵית מוֹנְטְאַלְטוֹ? כִּי עַתָּה תוּכַל לַחֲשׂךְ נַפְשֵנוּ מִלֶּכֶת לִדְרֹש לְשִׁכְנְךָ, כִּי גַם עָלֶיךָ הָיְתָה מִצְוַת שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת לִתְפָּשְׂךָ; וְנִלְוִיתָ עַל-אֲרוּשָׂתְךָ, כִּי דֶרֶךְ אֶחָד לְשְׁנֵיכֶם.”

וַיָשֶׂם דּוֹן יוֹסֵף אֶל-לִבּוֹ כִּי אִם יִתָּפֵש גַם הוּא עִם אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יַחַד בַּחֹשֶׁךְ יִדַּמּוּ, וְאִם בַּחוּץ יִתְהַלֵּךְ וּבִקֵּשׁ תַּחְבֻּלוֹת לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים מִמַּסְגֵּר, עַל-כֵּן מִהֵר לַעֲנוֹת אֶת-רֹאשׁ הַשּׁוֹטְרִים לֵאמֹר: “מִשְׁגֶּה הוּא אִתְּךָ, אֲדוֹנִי; שְׁמִי דוֹמִינִיקוֹ דִי בוֹרִיס אֶתְמוֹל בָאתִי הֵנָּה מֵעִיר מוֹשָׁבִי סַרְגּוֹסָה.”

וַיִּשְׁתַּחוּ הָרֹאשׁ לְפָנָיו וַיֹּאמַר: “אִם-כֵּן אֵיפוֹא שָׁגִיתִי וּלְךָ אֲדוֹנִי הַסְלִיחָה. וְאַתֶּן גְּבִרוֹתַי אִם-יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶן הוֹאַלְנָה לָלֶכֶת אַחֲרָי.”

וְהַנָּשִׁים הִתְנַכְּרוּ לְדוֹן יוֹסֵף וַתַּעֲבֹרְנָה עַל-פָּנָיו בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים, כְּאִישׁ לֹא נוֹדַע לָהֶן מֵאָז. וְהוּא מִהֵר לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶן וַיַעבֹר בִּצְעָדִים מְהִירִים עַל-פְּנֵי הַנָּשִׁים וְעַל-פְּנֵי רֹאשׁ הַשּׁוֹטְרִים וַיָבֹא עַד-פֶּתַח הַבַּיִת, וְהִנֵּה יָד אוֹחֶזֶת בּוֹ וְקוֹל קוֹרֵא אֶל-רֹאשׁ הַשּׁוֹטְרִים וְהַקּוֹל קוֹל הַסַּכְסְכָן אַנְטוֹנְיָא לוֹפִּיס אֲשֶׁר בָּא הֵנָּה הוּא וְרֵעֵהוּ הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר, לֵאמֹר: “וּמַדּוּעַ תַּעֲזֹב אֶת-הַצִּפּוֹר הַזֹּאת לְהִמָּלֵט מִן הַפָּח? הַלֹא-זֶה דוֹן יוֹסֵף לְבֵית מוֹנְטְאַלְטוֹ.”

הַדָּבָר יָצָא מִפִּיו, וְאַנְשֵׁי הַצָּבָא מִהֲרוּ תָפְשׂוּ אֶת הָאֻמְלָל. וַתִּשָּׂא דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת הַסַּכְסְכָן וְאֶת-הַנָּזִיר הַנִלְוֶה עִמוֹ, וַתַּכֵּר אוֹתוֹ כְּרֶגַע כִּי בֵּלְטְשַׁאצַר הוּא. וַתִּקְרָא מִנְהֲמַת-לִבָּה: “אֲההּ יְיָ אֱלֹהִים, לִבִּי נִבָּא-לִי כָּזֹאת מֵרֹאשׂ! הוֹי בְּנֵי בְלִיַּעַל! תִּסֹּב עֲלֵיכֶם חֲמַת אֱלֹהִים וְרָבְצָה בָכֶם כָּל-הָאָלָה!”

וְלִפְנֵי הַבַּיִת נֶאֱסַף עַם-רָב, אֲשֶׁר בָּאוּ לִרְאוֹת וְלִשְׁמוֹעַ אֶת-הַנַעֲשָׂה, הָאֲנָשִׁים נִגְּשׁוּ אֶחָד בְּאֶחָד עַד אֶפֶס מַקוֹם לַעֲבֹר, וְאִישׁ אֶחָד כְּבֶן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וְהוּא לָבוּשׁ בִּגְדֵי נֵכָר, הִתְאַמֵּץ לְהַבְקִיעַ בְּעַד הֶהָמוֹן וְלֹא יָכוֹל.

יח

תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְרוּ מִיּוֹם הֱיוֹת “מִשְׁפַּט הָאֱמוּנָה” הַגָּדוֹל בְּוַלֶּנְסִיָּה, אֲשֶׁר הָיָה לְזַעֲוָה בָּאַחֲרוֹנָה בְּהִתְגָּעֵשׁ הָאֲדָמָה פִּתְאֹם וַתְּהִי זּאת יְשׁוּעָה לְדוֹן עִמָּנוּאֵל בְּיַד רְפָאִל עַבְדּוֹ זְקַן-בֵּיתוֹ.

הֲלֹא הִנֵּה הוֹדַעְנוּ כִּי בָּאוּ שְׁנֵי הַנִּמְלָטִים בְּשָׁלוֹם עַד-חוֹף. גְּרוּאָה וְכִי ישְׁבוּ בָאֳנִיָּה הוֹלַנְדִית. הָאֳנִיָה בָאָה לְבַעַל-פֹּוֵרֵזָה, הָעִיר הֵרֹאשָׁה בִּמְדִינַת חִילִי; שָׁם נֶעֶצְרָה מִפְנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר הָיְתָה בֵּין הוֹלַנְדְ וּבֵין סְפָרַד. אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיְתָה הַמִּלְחָמָה וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא יָכְלוּ הַפְּלִיטִים לָצֵאת מֵאֲמֵרִיקָה הַדְּרוֹמִית וְגַם לֹא לִשְׁמוֹעַ אֶת-שֵׁמַע אַנְשֵׁי בֵיתָם. וְכִרְאוֹת דוֹן עִמָּנוּאֵל כִּי לֹא יוּכַל לָצֵאת אֶת הָאָרֶץ בְּקָרוֹב, וַיִּקֶן לוֹ בִּמְעט הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הֵבִיא רְפָאֵל בְּיָדוֹ חֶלְקַת אֲדָמָה גְדוֹלָה בְּמִגְרַש הָעִיר, וַיַּעַבְדֶהָ וַיִּטָּעֶהָ עֲצֵי-פֶּרִי. גַם עֲבָדִים אֲחָדִים מָצְאָה יָדוֹ לִקְנוֹת לוֹ שָׁם וַיַּעַזְרוּ לוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ, וְגַם רְפָאֵל הֶחֱזִיק עַל ידוֹ. וְלֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וְדוֹן עִמָּנוּאֵל הָיה לְבַעַל אֲחוּזָה גְדוֹלָה מְלֵאָה גַנִּים וּפַרְדֵסִים רַעֲנַנִּים. וּלְקֵץ הַיָּמִים בְּהִכָּרֵת בְּרִית הַשָּׁלוֹם מָכַר דוֹן עִמָּנוּאֵל אֶת אֲחוּזָתוֹ בִּמְחִיר רָב, וַיֵּשְׁבוּ בָאֳנִיָּה הוּא וּרְפָאֵל לִנְסוֹע הוֹלַנְדָה. וְדוֹן עִמָּנוּאֵל אָמַר: “מִי יוֹדֵע, הַאֶמְצָע אֶת אִשְׁתִּי הָאֲהוּבָה אוֹ אֶת-יְלָדַי הַיְקָרִים בְּאַמְשְׂטֶרְדַם?”

וַיַעֵנֵהוּ רְפָאֵל: “רָחוֹק רָחוֹק הַדָּבָר הַזֶּה. גַּם כִּי הָיָה לְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה דֵי-כֶּסֶף, הֲיָכְלָה לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ כָּל-יְמֵי הֱיוֹת הַמִּלְחָמוֹת וְהַמְהוּמוֹת בָּאָרֶץ? גַּם-הִנֵּה הַנַּעַר אֲשֶׁר פָּרְשׂוּ עָלָיו הַדּוֹמִינִיקַנִּים רִשְׁתָּם, הָתוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד?”

וַיֵאָנַח דּוֹן עִמָּנוּאֵל וַיֹּאמַר: “רְפָאֵל יַקִּירִי, אִם-לֹא אֶמְצָא אֶת-אַנְשֵׁי בֵיתִי בְּהוֹלַנְד, הִנְנִי וְהָלַכְתִּי סְפָרַדָה לְבַקֵּש אוֹתָם שָׁם.”

“מָה הַמַעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת? הַאִיש כָּמוֹךּ בֶּן-מָוֶת לַבִּקֹּרֶת, יָשוּב אֶל-פִּי אַרְיֵה?”

“אִם-לֹא אָשׁוּב לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אִשְֹתִּי וִילָדַי לָמָּה לִי חַיִּים?”

“אֵלֱכָה-נָא אָנֹכִי שָׁמָּה וְאֶדְרְשָׁה אַחֲרֵיהֶם.”

“לֹא, רְפָאֵל, גַּם-אַתָּה חִיַּבְּתָּ אֶת רֹאשְׁךָ לַבּקֹּרֶת כָּמוֹנִי. וְהַשֵּׁנִית הֵן לֹא תוּכַל עוֹד לַצֵאת וְלָבֹא כִּי זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ.”

וַיְהִי כְבוֹא דוֹן עִמָּנוּאֵל וּרְפָאִל בְּשַׁעֲרֵי אַמְשְׂטֶרְדַם וַיִּמְצְאוּ שָׁם אֶת רֵעֵיהֶם וּקְרוֹבֵיהֶם. וְאֵלֶּה הִשְׁתּוֹמְמוּ לִרְאוֹת אֶת-פְּנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נֶחְשְבוּ בַּמֵּתִים זֶה יָמִים רַבִּים. וּלְבָבָם פָּחַד וְרָחַב בְּשָמְעָם אֶת כָּל הַקֹּרוֹת אֶת-דּוֹן עִמָּנוּאֵל וְאֶת-קֵץ הַפְּלָאוֹת לְצָרוֹתָיו עַל-אַדְמַת סְפָרַד; כָּל-עֲדַת הַיְהוּדִים הַסְּפָרַדִּים אֲשֶׁר בְּאַמְשְׂטֶרְדָּם מִהֲרוּ וּבָאוּ אֶל-בֵּית דּוֹן פֶּרֶץ תַּכְּסֵירָה לִרְאוֹת פְּנֵי דּוֹן עִמָּנוּאֵל גִּיסוֹ. וְדוֹן עִמָּנוּאֵל שָׁאַל אֶת-פִּי כָל-אִישׁ וְאִישׁ לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ, וַיֶּרֶב לַחְקרֹ וְלִדְרֹשׁ; וְאֵין מַגִּיד לוֹ דָבָר, אַף אֵין יוֹדֵע מֶה-הָיָה לְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה וְאִינֶץ אוֹ לְדִיֶגוֹ. כִּי הַמִּלְחָמָה הִפְרִידָה בֵּין אַרָצוֹת וְלֹא נָתְנָה עוֹבֵר וָשָׁב לִסְפָרַד, וּבְרִית הַשָּׁלוֹם נִכְרְתָה רַק עַתָּה מִקָּרוֹב. וְגַם מָה-הַשְׁמוּעָה אֲשֶׁר יִשְׁמִעוּ וְיַשׁמִיעוּ עַל-אֹדוֹת אִשָּׁה מִתְנַכֵּרָה אֲשֶׁר נִסְתְּרָה דַרְכָּה מֵאָדָם?

וְדוֹן עִמָּנוּאֵל הֶחְלִיט לָלֶכֶת סְפָרַדָּה וְלִדְרֹשׁ לדַעַת מֶה-הָיָה לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ, וְאַף כִּי קְרוֹבָיו דִּבְּרוּ עַל-לִבּוֹ לְהִמָּנֵעַ מִצַּעַד מְסֻכָּן כָּזֶה, לֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם.

וְכִרְאוֹת גִּיסוֹ כִּי כָלָה וְנֶחְרָצָה הִיא מֵעִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת-מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַיָּכֶן-לוֹ כְּתָב-מַסָּע הוֹלַנְדִי וַיִּתֵּן בְּיָדוֹ מִכְתָּב כָּתוּב בְּיָד אַחַד הַשָּׂרִים אֶל-צִיר הוֹלַנְד הַיּוֹשֵׁב בְּמָדְרִיד. בִּכְתָב-הַמַּסַּע נִקְרָא בְּשֵׁם וַן סְבִיָיטִין, וְהַשֵׁם הַזֶּה הָיָה לוֹ כְּסוּת-עֵינַיִם וַיַעֲבֹר אֶת-הַגְּבוּל בְּשַׁלוֹם וַיָּבֹא אַרְצָה סְפָרַד; וּכְבֹאוֹ שָׁמָּה לֹא נָתַן מָנוֹחַ לְכַף רַגְלוֹ וַיְמַהֵר מַדְרִידָה וַיִּדְרֹש לְ“פַרְוַר הַיְלָדִים” וַיָּבֹא עַד לִפְנֶי הַבַּיִת אֲשֶׁר הִתְוָה-לוֹ רְפָאֵל בָּאֵר הֵיטֵב, וַיַּרְא וְהִנֵה עַם-רָב נֶאֱסָפִים שָׁם מִסָּבִיב. הוּא הָאִיש הַלָּבוּש בִּגְדֵי נֵכָר אֲשֶׁר אָמַרְנוּ כִּי הִתְאַמֵּץ לְהַבְקִיעַ בְּעַד הֶהָמוֹן, בְּהִתָּפֵש דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה וַאֱשֶׁר אִתָּהּ, וְלֹא יָכוֹל. וַיַרְא עוֹד וְהִנֵּה מֶרְכָּבָה יוֹצֵאת מִשָּׁם וְאַנְשֵׁי צָבָא מְזֻיָּנִים עוֹטְרִים עָלֶיהָ. לְמַּרְאֶה הַזֶּה רָחַשׁ לִבּוֹ דָבָר מָר. הֶהָמוֹן נָמוֹג וַיֵּלֶךְ, וַיָּבֹא אֶל-הבַּיִת וְהִנֵּה שָׁם עַבְדֵי הַבִֹּרֶת אֲשֶׁר יַחֲרִימוּ אֶת-רְכוּשׁ הַנִּתְפָּשִׂים לְאוֹצַר הַבִּקֹּרֶת הַקְדוֹשָׁה, וְהַשְּׁפָחוֹת בּוֹכוֹת וּמְקוֹנְנוֹת.

וַיִּשְׁאַל אֶת-אַחַת הַשְׁפָחוֹת וַיֹּאמֶר: “לְמִי הַבַּיִת הַזֶּה?” וַתֶּעֶן הַנַּעֲרָה בְּקוֹל בְּכִי וַאֲנָחָה:

“לָאַלְמָנָה דוֹנָה גְרַצִיָה דִי לִימָה. הָהּ, גְּבִרְתִּי הַטּוֹבָה, גְּבִרְתִּי הָאֻמְלָלָה!”

דּוֹן עִמָּנוּאֵל נִבְהַל מִשְׁמוֹע, כִּי הִנֵּה זֶה הַשֵּׁם אֲשֶׁר נָקַב לוֹ רְפָאֵל. וַיוֹסֶף לִשְׁאֹל: “הַיָשְׁבָה הָאַלְמָנָה לְבַדָּ בַּבַּיִת הַזֶּה?”

“לֹא, אֲדוֹנִי, כִּי גְבִרְתִּי הַנֶּאֱהָבָה הָעַלְמָה הָעֲדִינָה דוֹנָה אִינֶץ בִּתָּה, וּגְבִרְתִּי הַנְעִימָה דוֹנָה פְרַנְצִיסְקָה קְרוֹבָתָה, יָשְׁבוּ אִתָּה בַּבָּית. אוֹיָה לִי כִּי שֻׁדַּד רִבְצָן וְאֵינָן. גַּם אֶת-דּוֹן יוֹסֵף מוֹנְטְאַלְטוֹ חֲתַן הָעַלְמָה הוֹלִיכוּ מִזֶּה. אוֹי מֶה-הָיָה לָנוּ!”

“וְאָנָה הוֹבִילוּ אוֹתָם?”

“אֶל-בּוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר לַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה. הֵם אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם כִֹי כּוֹפְרִים הֵם; שֶׁקֶר טָפְל עֲלֵיהֶם זֵדִים.” וּבְדַבֵּר הַנַּעֲרָה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹסִיפָה לְהִתְיַפֵּחַ וּלְפָרֵשׂ כַּפָּיהָ.

וְדוֹן עִמָּנוּאֵל הָיָה כְּאִישׁ מֻכֶּה בְתִמָּהוֹן. וַיִּגְדַּל כְּאֵבוֹ בַּיוֹם הַהוּא מִכָּל הַמַּכְאוֹבִים אֲשֶׁר חִלּוּ בוֹ מְיַסְּרָיו לְפָנִים בִּכְלֵי הַמַּשְׁחִית הַנּוֹרָאִים בְּבֵית-כֶּלֶא הַבִּקֹּרֶת. הַעַל-כֵּן הִפְלִיא אֱלֹהִים חַסְדּוֹ-לוֹ וַיַרְעֵש אֶרֶץ וְיוֹשְׁבֶיהָ וַיַּצִּילֵהוּ מִמָּוֶת אַכְזָרִי, הַעַל-כֵּן נֶעֱבַד לְשָׂדֶה כַּחֲמֵש עֶשֱׂרֵה שָׁנָה בְּאֶרֶץ נוֹד וְלֹא נָח וְלֹא שָׁקַט כָּל-הַיָּמִים הָהֵם, לְמַעַן תִּרְאֶינָה עֵינָיו עַתָּה בִּנְפוֹל מַחְמַדֵּי נַפְשׁוֹ בְּיַד שׁוֹטְרֵי הַבִּקֹּרֶת הַנוֹרָאִים מֵחַיּוֹת טֶרֶף, הָאַכְזָרִים אֲשֶׁר אֵין לִפְנֵיהֶם חֲנִינָה וְרַחֲמִים? בְּכָל-הַיָּמִים הָרַבִּים וְהָרָעִים הָהֵם עוֹדְדָה אוֹתוֹ הַתִּקְוָה כִּי בְאַחֲרִית הַיָּמִים עוֹד יָשׁוּב לִרְאוֹת אֶת-פְּנֵי אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו, וְכִי יֶש-יוֹם וְנִפְגְּשׁוּ יַחַד, יִתְלַכְּדוּ וְלּא יִפָּרֵדוּ וְשָׂם קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ, וְהִנֵּה זֹאת אַחֲרִית תִּקְוָתוֹ!…

כְּאֶבֶן כְּבֵדָה הֵעִיקָה עָלָיו הָרָעָה הַזֹּאת, מַחְשְׁבוֹתָיו נִתְּקוּ, רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ הִתְעַטֵּף וַיָּקָץ בּחַיִּים וּבְכָל-עֲמָלָם וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת בַּצַּר-לוֹ זָכַר אֶת-אֱלֹהָיו הַפּוֹדֶה אוֹתוֹ מִכֹּל-צָרוֹתָיו וַיִּתְחַזֵּק וַיִּשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שְׂיחוֹ, אָז רָוַח לוֹ כִּמְעַט וַתָּסָר מֵעָלָיו הַחֲשֵׁכָה הַגְּדוֹלָה וְהַתִּמָהוֹן הַנוֹרָא אֲשֶׁר הֵעִיב אֶת-לִבּוֹ. אַךְ לַשָׁוְא שָׁת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ אֵי-זֶה דֶרֶךְ יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ לָאֻמְלָלִים מִצָּרָתָם. רַק הַמִּכְתָּב אֲשֶׁר הֵבִיא בְיָדוֹ אֶל הַצִיר הַהוֹלַנְדִי הָיָה לוֹ לְפֶתַח-תִּקְוָה. וְאוּלָם מַה-כֹּח הַצִּיר כִּי-יְנַסֶּה דָבָר אֶל-הַבִּקֹּרֶת וְיוּכָל?

וַיְהִי הַיּוֹם וְדוֹן עִמָּנוּאֵל בָּא אֶל-“פַּרְוַר הַיְלָדִים” כְּפַעַם בְּפַעַם, לִדְרוֹשׁ דָּבָר מִפִּי יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם עַל-אֹדוֹת בְּנֵי בֵיתוֹ, וְהִנֵּה הַסַּכְסְכָן אַנְטוֹנִיָא לוֹפִּיס מְשׁוֹטֵט בָּרְחוֹב לִרְאוֹת אֶת-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת שַׁמּוֹת בְּקִרְבּוֹ. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר דּוֹן עִמָּנוּאֵל דִּבֵּר עִמָּה אָז, וַתֹּר בְּאֶצְבָּעָה אֶל-הַסַּכְסְכָן לֵאמֹר: “הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה יוֹצֵא וּבָא בְּבֵית הַגְּבִירָה.” וַיְמַהֵר עִמָּנוּאֵל אֶל-הָרְחוֹב וַיֹּאמֶר אֶל הַסַּכְסְכָן: “בִּי אֲדוֹנִי, הַיָדַעְתָּ אֶת-הַמִּשְׁפָחָה הַחוֹטֵאת אֲשֶׁר יָשְׁבָה בַּבַּיִת הַזֶּה?”

“יָדַעְתִּי אֲדוֹנִי, וְאַתָּה כַבְּדֵנִי נָא מָהוֹנְךָ וְהָכֵן לִי אֲרוֹחָה וּבַקְבּוּק-יַיִן וְסִפַּרְתִּי לְךָ אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וְהָיָה שַׁעֲשׁוּעִים לְנַפְשֶׁךָ.”

וַיִּרֶץ עִמּוֹ דּוֹן עִמָּנוּאֵל וַיִּתֵּן עַל-פִּיו כִּשְׁאֵלָתוֹ, וַיְסַפֶּר-לוֹ אֶת-כָּל-אֲשֶׁר זָדוּ הוּא וְרֵעֵהוּ עַל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ לְמָשְׁכָם בְּעָרְמָה בְּרֶשֶת זוּ טָמְנוּ לָהֶם.

יט

בְּעַרְבוֹת קַסְטִילִיָה הַחֲדָשָׁה, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְנִצְרֶכֶת מִלַּהַט הַשֶׁמֶשׁ עוֹבֶרֶת עֶגְלַת-מַסָּע רְתוּמָה לְאַרְבַּע פְּרֵדוֹת. וַיְהִי בַּדֶּרֶךְ וַיִּשְׁאַל הַיּוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה, וְהוּא אִישׁ נִכְבָּד מֵרַבֵּי הַכְּהוּנָה, אֶת-הָרַכָּב לֵאמֹר: הֲבָאנּו אֶל-מְחוֹז חֶפצֵנוּ?"

וַיַּעַן הָרַכַּב וַיּאמַר: “הַהֵיכָל הַלָּז הַמֵּרִיק מֵעָלָיו הַזָּהָב לְנֹגַהּ קַוֵּי הַשֶׁמֶש הַבָּאָה, הוּא הֵיכַל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּאֲרַנָיוֹת.”

מִבַּעַד לְחוֹמַת הַגַּן הַגָּדוֹל וְהַיָּפֶה אֲשֶׁר לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ הִתְהַלְכוּ לְעֵת עֶרֶב שְׁתֵּי נָשִׁים גְּדוֹלוֹת – הֲלֹא הֵן הַמַּלְכָּה וּרְעוּתָה הַנְּסִיכָה אוּרְזִינִי, וַתֹּאמֶר הַנְּסִיכָה לִרְעוּתָה: “גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה, קַצְתִּי בְּחַיַּי מִקֹּצֶר נָפֶש! וְעַתָּה הֲנִיחִי לִי וְאָשׁוּבָה אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי, אֶל הַרְרֵי סְבוֹאָה!”

“וּמַה-תְּהִי אַחֲרִיתִי בְּצֵאתֵךְ? אִם אֵין פָּנַיִךְ הוֹלְכִים אִתִּי וְשֵׂכֶל מִלַּיִךְ לֹא יְשַׁעְשְׁעֵנִי בְּכָל-עֵת, תִּקְצַר נַפְשִׁי בִּגְאוֹן אֲצִילֵי הַסְּפָרַדִּים וְהַסְּפָרַדִּיוֹת וְקָרָתָם, וְאֶמְאַס חַיָּי.”

וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים הַגְּדוֹלוֹת בָּאוּ בְּדַבְּרָן עַד הַשְֹׂבָכָה אֲשֶׁר לְחוֹמַת הַגָּן, וְהִנֵּה עֶגְלַת הַמַּסָּע אֲשֶׁר אמַרְנוּ עוֹלָה בְּמַעֲלֵה הָהָר וְהַפְּרֵדוֹת מוֹשְׁכוֹת אוֹתָהּ בִּכְבֵדוּת. וְכִרְאוֹת הַיּוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה אֶת הַגְּבִירוֹת וַיְצַו לְרַכָּבוֹ לַעֲצָר לוֹ, וַיִּקְפֹּץ מִמּוֹשָׁבוֹ קַל מְהֵרָה וַיַעמֹד עַל הָאָרֶץ וַיִּשְׁתַּחוּ בְּהַדְרַת כָּבוֹד. וַתֹּאמֶר הַמַּלְכָּה: “הֶאָח, הִנֵּה הַמְסַפֵּר סִפּוּרִים אֲשֶׁר מִטּוֹלֵדָה! בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ לַאֲרָנָיוֹת!”

וַתֹּאמֶר גַם הַנְּסִיכָה: “בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, אֲדוֹנִי, וּבָרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר שְׁלָחֲךָ הַיּוֹם הַזֵּה לִקְרָאתִי לְהַצִּיל אֶת נַפְשִׁי!”

וַיִּצְחַק הָאִישׁ וַיֹּאמַר: “הֲכִי רָעָה נִשְׁקָפָה לְנֶפֶשׁ גְּבִרְתִּי?”

וַתֹּאמֶר הַנְּסִיכָה: “אָמְנָם כֵּן, נַפְשִׁי תִקְצַר לָמוּת בְּאֵין דִּבְרֵי-חֵפֶץ.”

וַיִּשְׁאַל הַכֹּהֵן וַיֹּאמַר: "וּבְכֵן שַׂמְתֶּן עָלַי פְּנֵיכֶן כִּי אֶהְיֶה לָכֶן לְרוֹפֵא, הַלֹא?'

וַתֹּאמֶר הַנְּסִיכָה: “רְפָאֵנוּ וְנֵרָפֵא, הֲלֹא בִגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה הִפְקַדְנוּ אוֹתְךָ לְרֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה וַנִּקְרָא לְךּ לִהְיוֹת מְבַקֵּר רֹאשׁ בְּמַדְרֵיד.”

“וּבַעַל הַפְּקוּדוֹת הָאֵלֶּה הַיִצְלַח לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת בְּנֵי אדָם וּלְהֵיטִיב אֶת לִבָּם?”

וַתַּעַן הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר: “אָמְנָם כִּי קְדוֹשָׁה מִשְׁמַרְתְּךָ אֲשֶׁר הָפְקַדְתָּ עָלֶיהָ, וְּבְכָל זֹאת תֵּחָשֵׁב לְךָ לִצְדָקָה כִּי תְשַׂמַּח אֶת נֶפֶשׁ הַנְּסִיכָה לִהְיוֹת לִבָּהּ טוֹב עָלֶיהָ. הֵן הִיא סָרָה וַעֲצוּבַת רוּחַ; כִּי נִכְסֹף נִכְסְפָה לָשׁוּב אֶל אַרְצָהּ, אֶל אִיטַלִיָה הַנָּאוָה: וְעַתָּה הָשִׁיבָה נָא אֶל לְבָבְךָ אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת סְפָרַד כִּי תֶחְדַל הַנְסִיכָה לִהְיוֹת לְעֵזֶר בְּמֶמְשֶׁלֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְהָרְחָבָה הַזֹּאת. וּמִשְׁמַרְתְּךָ הַקְדוֹשָׁה הֵן לֹא תַעֲצֹר בַּעַדְךָ לַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדַת אַרְצְךָ וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב לָהּ!”

וַיֹּאמֶר דִּיֶגוֹ: “מָה אַעֲרִיצֵךְ, גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה! הֲלֹא אַתְּ הַמּוֹשֶׁלֶת בְּאֶרֶץ סְפָרַד וְהַמּוֹשֶׁלֶת גַּם בְּמִכְמַנֵּי הַיּוֹפִי וְהַחֵן וְהַשֵּׂכֶל הַטּוֹב.”

וַתֹּאמֶר אֵלָיוֹ הַנְּסִיכָה כְּמִתְאוֹנֶנֶת: “וְאָנֹכִי מָה אֲנִי אֵיפוֹא?”

אַתְּ גְּבִרְתִּי הִנֵּךְ עֶצֶם הַיּוֹפִי וְהַחֵן וְהַשֵּׁכֶל."

“מַה תֵּיטִיב לְהַחֲלִיק לָשׁוֹן! וְאוּלָם אֲנַחְנוּ לֹא זֶה מַשָׂא נַפְשֵׁנוּ לְךָ, אֲדוֹנִי. אִם לָשִׁית בַּחֲלָקוֹת – הֵן רַבִּים עַתָּה הַמַּחֲלִיקִים לְשׁוֹנָם וּמְשַׂחֲקִים לְפָנֵינוּ בְּדִבְרֵי חֹנֶף.”

“וּמָה רָאֲתָה גְבִרְתִּי הַנְּסִיכָה כִּי הִקְרִיבָה אוֹתִי אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ?”

“כִּי חֲשַבְתִּיךָ לְאִישׁ וְלֹא לְעֶבֶד מֶלֶךְ.”

אֲנָשִׁים רַבִּים יָצְאוּ מִמִּשְׁפַּחְתִּי וְעֶבֶד-מֶלֶךְ לֹא אֶחָד. מֵעוֹלָם לּא יָשַׁב אִישׁ מִבֵּית אֲגוּלַר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.”

וְהַנָּשִׁים שָׁבוּ אֶל תּוֹךְ הַגָּן בְּבַדְּרָן עִם דִּיֶגוֹ וְדִיֶגוֹ הוֹלֵךְ עִמָּהֶן. וְעֶגְלַת הַמַּסָּע אֲשֶׁר לוֹ סָרָה אֶל תּוֹךְ הָאַרְמוֹן וּמְשָׁרְתוֹ הוֹדִיעַ לַאֲשֶׁר עַל הַבַּיִת אֶת דְּבַר בּוֹא אֲדוֹנָיו הֲלוֹם, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְהֵכִינוּ לְרֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה וְרֹאשׁ הַבִּקֹּרֶת לְמַדְרִיד אֶת הֲחַדָרִים הָרְאוּיִם לָתֶת לוֹ.

– וַתְִשְׁאַל אוֹתוֹ הַנְּסִיכָה לֵאמֹר: “הַמִמְּשְׁפַּחַת בֵּית אַגוּלַר אַתָּה? הַעוֹד לְךָ אָב וְאֵם, אָח אוֹ אָחוֹת?”

וַיַּעַן דִּיֶגוֹ וַיֹּאמַר: “אֲהָה, גְּבִרְתִּי, זֶה עֵנְיָן רָע בִּימֵי חַיֵי הֶבְלִי, כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ העוֹד לִי אָב וְאֵם, אָח אוֹ אָחוֹת – אוֹ אָיִן.” וּבְדַבְּרוֹ נָטָיוּ עֵינָיו אֶל מוּל פָּנָיו וַיְהִי כְּחוֹלֵם.

וַתֹּאמְַרְנָה שְׁתֵּי הַנָּשִׁים פֶּה אֶחָד: “אֵינְךָ יוֹדֵעַ?”

“כֵּן הַדָּבָר, גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה, אֵינֶנִי יוֹדִעַ. כִּי אָשִׁיב אֶל לִבִּי אֶת יְמֵי יַלְדוּתִי הָרִאשׁוֹנִים, זַכֹר אֶזְכֹּר נָוֶה שַׁאֲנָן, גַּן יָפֶה, יַעֲרֵי חֶמֶד. כְּרָמִים וְזֵיתִים. אָמְנָם לֹא יֵצַר לִי מְאֹד עַל אָבְדַן כָֹל הַחֲמ,דּוֹת הַאֵלֶּה. וְאוּלָם גַּם אָב וְאֵם הָיוּ לִי, גַּם אָחוֹת וּמוֹרֶה זָקֵן, וַאֲנִי אַהַבְתִּים מְאֹד מְאֹד. אִמִּי דָמְתָה לְאַחַת הַנָּשִׁים הַיְפֵהפִיּוֹת אֲשֶׁר בִּתְמוּנוֹת מוֹרִילָא, אָבִי הָיָה אִישׁ צָעִיר לְיָמִים, יְפֵה-תֹאַר וְתָם-לֵב, אֲחוֹתִי הָיְתָה יַלְדָּה רַבַּת-חֵן וּמוֹרִי הַזָּקֵן הָיָה אִישׁ נִכְבָּד וּנְשׂוּא פָּנִים כְּאַחַד הָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. וַיְהִי הַיּוֹם וְהִנֵּה חָלִיתִי וַיְהִי חָלְיִי חָזָק מְאֹד; יָמִים רַבִּים שָׁכַבְתִּי עַל עֶרֶשׂ דְּוֹתִי וְרוּחִי בְּקִרְבִּי חבָּלָה, וַיְהִי כְּשׁוּב רוּחִי אֵלַי – וְהִנֵּה אֵין בַּיִת וְאֵין גָּן, אֵין אָב וְאֵם, אֵין אָחוֹת וְאֵין מוֹרֶה, הַכֹּל עָשָׂה לוֹ כְּנָפַיִם וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַנְזִירִים אֲשֶׁר לְחֶבֶר דּוֹמִינִיק הַקַּדוֹשׁ.”

“הֲכִי לֹא שָׁאַלְתָּ אָנָה בָאוּ כָּל מַחְמַדֵּי עֵינֶיךָ?”

“שָׁאַלְתִּי וְשָׁאַלְתִּי; אַךְ לֹא מָצָאתִי מַעֲנֶה בָרוּר. כִּי דִבְּרוּ אִתִּי לְשוֹן תַּהְפּוּכוֹת.”

“וּמַה יַחְשֹׁב לְבָבְךָ עַל זֹאת?”

“דּוֹאֵג אָנֹכִי, כִּי שָׂרְפוּ אֶת הוֹרַי וְאֶת מוֹרִי בָאֵשׁ וְכִי עָשׂוּ אֶת אַחוֹתִי לִנְזִירָה כַּאֲשֶׁר שָׂמוּ אוֹתִי לְנָזִיר.”

וַתֹּאמַרְנָה שְׁתֵּי הַנָּשִׁים בְּשִׁמָּמוֹן: “שָׂרְפוּ בָאֵשׁ?”

“מִטַּעַם הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשׁה אֲשֶׁר שָׂמַנִי הַמֶּלֶךְ בְּחַסְדוֹ לְרֹאש מַחְלֻקְתָּהּ נִּכְבָּדָה בְּכל אֶרֶץ סְפָרַד.”

וַתִּשְׁאָלֵהוּ הַנְּסִיכָה: “וּמַדּוּעַ יַחְשֹׁב לִבְּךָ כָּזֹאת?”

“יַעַן כִּי אֲנוּסִים היוּ אֲבוֹתַי מִנִּי אָז.”

“מַה זֹאת וּמַה מִשְׁפַּט הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתִּי עַד כֹּה?”

"בְּיָמִים קַדְמוֹעִים יָשְׁבוּ בִּסְפָרַד יְהוּדִים רַבִּים, עֲשִׁירִים, נִכְבָּדִים וּנְשׂוּאֵי פָנִים. וַיְהִי כְֹי אָרְבוּ לָהֶם הַיָּמִים וַיֵּהָפֵךְ לְבַב הָעָם וּמוֹשְׁלָיו וְכֹהֲנָיו לִשְׂנֹא אוֹתָם וּלְהַבְדִּילָם לְרָעָה, וַיְּתְגּוֹלְלוּ עֲלֵיהֶם פַּעַם בְּפַעַם וְגַם הִכְבִּידוּ אֶת יָדָם עֲלֵיהֶם לְהָמִיר דָּתָם בַּדָּת הַנּוֹצְרִית אוֹ לָמוּת בַּחֶרֶב הֵם וּנְשֵׁיהֶם וְטַפָּם וּשְׁלָלָם לָבוֹז. רַבִּים בָּהֶם הֶעֱרוּ לַמָּוֶת נַפְשָׁם; וְהַנוֹתָרִים הִתְנַצְּרוּ לְמַרְאֵה עֵינַיִם וְלִבָּם בַּל עִמָּם. וַיִּקְרְאוּ לָהֶם וּלְזַרְעָם “אֲנוּסִים” וְהַסְּפָרַדִּים יִקְרְאוּ לָהֶם “מָרנִּים”.

“וְהוֹרֶיךָ הַאֻמְנָם הָיוּ יְהוּדִים בַּסָּתֶר?”

“זֹאת לֹא אֵדַע אֶל נָכוֹן; אַךְ אִם כֹּה ואִם כֹּה מִזֶּרַע יְהוּדִים הֵמָה.”

“הֲכִי לֹא שָׁמַעְתָּ אֶת שִׁמְעָם מֵאָז לֻקְחוּ מֵעַל רֹאשְׁךָ?”

“לֹא שָׁמַעתִּי כָּל מְאוּמָה וְלֹא יָדַעתִּי מֶה הָיָה לָהֶם אוֹ לַאֲחוֹתִי.”

וַתֹּאחַז הַנְסִיכָה בִּידֵי דִיֶגוֹ כִּי נָגַע דְּבָרוֹ עַד לִבָּהּ, וַתֹּאמַר: “צַר לִי עָלֶיךָ, אֲדוֹנִי דִיֶּגוֹ, מַה נּוֹרָא הַדָּבָר הַזֶּה כִּי תֹאבַדְנָה לְאִישׁ פִּתְאֹם כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת לוֹ. וַאֲנִי הִנְנִי וְהָיִיתִי לְךָ שִׁלוּמִים כִּמְעָט. אֱמָר לִי יְדִידָתִי אַתְּ, קְרוֹבָתִי, אֲחוֹתִי.”

וַיַּגַע דִיֶגוֹ אֶת יַד הֶנְּסִיכָה אֶל פִּיו וַיִּשַּׁק לָהּ בְּהַדְרַת כָּבוֹד, וּדְמָעוֹת נִגְּרוּ מֵעֵינָיו, כִּי הָמָה לִבּוֹ לוֹ. וַיֹּאמֶר אֶל הַנְּסִיכָה: “מַה גָּדוֹל חַסְדֵּךְ עָלַי, גְּבִרְתִּי הַטּוֹבָה, מַה יָּקְרָה לִי יְדִידוּתֵךְ מִכָּל הוֹן יקָר וְנָעִים! וַאֲנִי אֲשִׂימֶנָּה עַטָרָה לְרֹאשִׁי וּבָה אִכָּבֵד.”

וַיָּבֹא דִיֶגוֹ וְהֵנָה עַד פֶּתַח שַׁעַר הָאַרְמוֹן, וַתֹּאמר הַמַּלְכָּה אֶל דִּיֶגוֹ: “לֶךְ נָא בּוֹא אֶל חֶדְרְךְָ וְהַחֲלֵף תִּלְבָּשְׁתְּךָ לַאֲרוּחַת הָעֶרב; וּכְבוֹא עֵת האֹכֶל, וְהִצַּגְתִּי אוֹתְךָ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.”

וַיַּעַשׂ כֵּן דִּיֶגוֹ. וּכְבֹאוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הֵאִיר אֵלָיו פָּנִים וַיְעַטְּרַהוּ רָצוֹן וְאַהֲבָה, וּבְטֶרֶם בֹּקֶר יָדְעוּ הַכֹּל כִּי דָרַךְ כּוֹכָב חָדָשׁ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ פִילִיפּ. וְכָל הַשָּׂרִים וְהַשָּׂרוֹת אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ הִתְאַמְּצוּ לְבַקֵּש אַהֲבַת רֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִיִלָה וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינָיו.

כ

וְדוֹן עִמָּנוּאֵל יָדַע מִפִּי הַסַּכְסְכָן אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׁה וְאֵת אֲשֶׁר הִתְנַכְּלוּ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ לְהָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הָרָעָה; יָדַע כִּי גַם הָרָעָה הַזֹּאת יָצְאָה מֵאֵת הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר אוֹיְבוֹ מֵאָז – אַךְ מָה הוֹעִיל כִּי יָדַע כָּל זֹאת וְעֵצָה אָבְדָה מִמֶּנוּ! הֵן גֵר הוּא בָאָרֶץ, וּמֵאַיִן יָבֹא עֶזְרוֹ? אֶת הַמִּכְתָּבִים אֲשֶׁר הֵבִיא בְיָדוֹ אֶל צִיר הוֹלַנְד בְּמַדְרִיד נָתַן לוֹ; אַךְ הַצִּיר אָמַר לוֹ כִּי לֹא יוּכַל לְהִתְעָרֵב בְּדִבְרֵי מַלְכוּת סְפָרַד הַפְּנִימִיים.

עוֹד עִמָּנוּאֵל תָּר בְּלִבּוֹ וְחוֹשֵׁב מַחֲשָבוֹת לָדַעַת אֵי-זֶה דֶּרֶךְ יוּכַל לְהָבִיא יְשוּעָה וּפְדוּת לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ, וְהַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ שָׁבוּ מֵאֲרַנָיוֹת מַדְרִידָה, וְשֵׁם רֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה וְרֹאשׁ הַבִּקֹּרֶת לְמַדְרִיד, דִּיֶגוֹ לְבֵית אַגוּלַר, נִשָּׂא עַל כָּל שְׂפָתַיִם. וַיִּשְמַע גַּם עִמָּנוּאֵל קוֹרְאִים בַּשֵּׁם הַזֶּה, וַיִּתַּר לִבּוֹ מִמְּקוֹמוֹ: הַאֻמְנָם בְּנוֹ הָאוֹבֵד זֶה? הֵן הַשֵׁם כְּשֵׁם בְּנוֹ; וְאוּלָם רַבִּים בְּיוֹשְׁבֵי סְפָרַד נִוְשָאִים גַּם בְּשֵׁם דִּיֶגוֹ גַּם בְּשֵׁם אֲגוּלַר. אָז יָשִׂים פָּנָיו לִדְרֹשׁ הֵיטֵב לִמְבַקֵּר-הָרֹאשׁ הֶחָדָש וּלְכָל עִנְיָנָיו; וַיִּוָּדַע לוֹ כִּי עוֹדֶנּוּ צָעִיר לְיָמִים וְכָמֹהוּ כִבְנוֹ לְמִסְפַּר שָׁנָיו; וַיִּוָּדַע לו עוֹד כִּי הָאִישׁ הַזֶּה דִיֶגוֹ לְבֵית אֲגוּלַר יְלִיד וַלֶנְסִיָה הוּא – כָּל הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה נוֹתְנִים עֵדֵיהםֶ כִּי אָמְנָם בְּנוֹ הוּא!

וּבְדַעְתּוֹ זֹאת נָשָׂא רוּחוֹ אוֹתוֹ לָלֶכֶת כְּרֶגַע אֶל מְבַקֵּר-הָרֹאשׁ; ןְאוּלָם עוֹד הוּא דָן עִם נַפְשׁוֹ וּלְבָבוֹ בוֹ מְהַסֵּס: מִי יוֹדֵעַ אֶת רוּחַ דִּיֶגוֹ וּלְבָבוֹ אָנָה הוּא פוֹנֶה הַיּוֹם; מִי יודֵֹעֵ אִם לֹא שָׁפְכוּ הַנְּזִירִים אֶת רוּחָם עָלָיו וַיַּעַשֻׂהוּ לְנָזִיר קַנָּא וְנוֹקֵם כְּאֶחָד מֵהֶם. הֵן הָיְתָה כָזֹאת כִּי הִסְגִּירוּ בָנִים אֶת הוֹרֵיהֶם אֶל הַבִּקֹּרֶת. וְכִי לֹא יַשׁחִית רַחֲמָיו וּבִקֵּשׁ לְהוֹשִׁיעַ לְאִמוֹ, הַיוּכַל, הֲתַשִׂיג יָדוֹ? הֲיכֹל דּוֹן אַלְפוֹנְזֶה פֶרְנַנְדֶץ בְּשַׁעְתּוֹ לְהוֹשִיעַ, וְגַם הוּא הֵן הָיָה מְבַקֵּר-רֹאשׁ?

מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶה וְכָאֵלֶה עָלוּ עַל לֵב עִמָּנוּאֵל, וּבְכָל זֹאת רָאָה ויִּתְבּוֹנִן כִּי אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְפָנָיו. וִיהִי מָה– עָלָיו לְנַסּוֹת כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לְמַעַן הַצֵּל נֶפֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ.

וַיֵּלֶךְ וַיַּגֵּד לְשׁוֹמֵר הַסַּף אֲשֶׁר לְבֵית רֹאשׁ הַכְּהוּנָה כִּי דָבָר לוֹ אֶל אֲדוֹנָיו. וְגַם הוּבָא הַבַּיְתָה וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי דִיֶגוֹ מַרְעִיד. הֶאָח, רָאוּ עֵינָיו, בְּנוֹ זֶה, אִישׁ צָּעִיר לְיָמִים מָלֵא עוֹז וְהָדָר! כָּמֹהוּ עַתָּה כְּדוֹן עִמָּנוּאֵל אָז בְּבוֹא עָלָיו שׁוֹאַת רְשָׁעִים.

וְדִיֶגוֹ הִתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי הָאוֹרֵחַ וַיִּשׁאָלֵהוּ לֵאמֹר: “מַה שֱׁאֵלָתְךָ, אֲדוֹנִי?”

וַיַּחְגֹר עִמָּנוּאֵל שְׁאֵרִית כֹּחוֹ וַיֹּאמַר: “אֲדוֹנִי רַב-הַחֶסֶד דֱּבַר-סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ.”

וַיִרְמֹז דִּיֶגוֹ לְסוֹפְרוֹ הַיּוֹשֵׁב לְפָנָיו, וַיֵצֵא מִן הַחֶדֶר.

וַיֹּאמֶר עִמָּנוּאֵל: “אִישׁ סוֹחֵר אָנֹכִי מֵאַמְשְׂטֶרְדַם וּשְׁמִי אַנְדְרֶס לְבֵית סֱבִיֶטוֹן.”

וַיִּשְׁאַל דִּיֶגוֹ בְּרוּח נִבְהָלָה לֵאמֹר: “הֲמֵאַמְשְׂטֶרְדַם הִנְךּ?” כִּי קִוָּה לִשְׁמֹעַ דָּבָר מִפִּי הָאִישׁ עַל אֹדוֹת בִּית אָבִיו.

וַיֹּאמֶר הָאוֹרֵחַ: “אָמְנָם כֵּן, מֵאַמְשְׂטֶרְדַם אָנֹכִי, וְגַם גַרְתִּי יָמִים רַבִּים בְּבַעַל-פּוֹרֵיזָה. וּמִשָּׁם הֵבֵאתִי אֶל אֲדוֹנִי דִבְרֵי שָׁלוֹם.”

''וּמִי פְּקָדַנִי לְשָׁלוֹם, אִם לֹא הַנָּזְיר סֶבַּסְטִיוֹן, חֲבֵרִי מִנֹּעַר הָעוֹמֵד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ כְּפָקִיד בַּמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר בְּבַעַל-פּוֹרֵיזָה?"

"לֹא, אֲדוֹנִי רַב-הַחֶסֶד! כִּי אִישׁ זָקֵן הוּא אֲשֶׁר נוֹדַע לִי בְּבַעַל-פּוֹרֵיזָה. וְכֹה הָיוּ דְבָרָיו אֵלַי בְּהִפָּרְדִי מֵעִמּוֹ: “אֲדוֹנִי סְבִיֶטוֹן, אִם שׁוֹב תָּשׁוּב סְפָרַדָּה וְעָשִׂיתָ נָא עִמָּדִי חֶסֶד וּבִקַּשְׁתָּ אֶת דּוֹן דִּיֶגוֹ לְבֵית אֲגוּלַר וּפָקַדְתָּ אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם בְּשֵם מוֹרוֹ הַזָּקֵן.”

''מוֹרִי הַזָּקֵן? הַאֻמְנָם יִתְגּוֹרֵר אַחַד הַמּוֹרִים, אֲשֶׁר הָיוּ לִי בְּוַלֶנְסִיָה אוֹ בְסַלַּמַנְקָה, בְּהֹדוּ הַמַּעֲרָבִית וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי?"

“הַזָּקֵן רְפָאֵל הָיָה מוֹרְךָ בִּימֵי יַלְדּוּתְךָ, אֲדוֹנִי.”

“הַזָּקֵן רְפָאֵל? הָס, אַל תָּרִים קוֹלְךָ! בְּטֶרֶם תּוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלְכָה-נָא וְאֶרְאֶה אִם אֵין שׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב לָנוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה… עַתָּה דַבֵּר דְּבָרֶיךָ. הָהּ, מוֹרִי, מוֹרִי הַזָּקֵן רְפָאֵל! הַאֻמְנָם נִמְלַט מֵן הַפָּח? מָה-הִגִּיד לְךָ עַל אֹדוֹת אֲבוֹתַי וַאֲחוֹתִי?”

“רַבּוֹת דִּבֵּר אִתִּי עַל דְּבַר אָבִיךָ.”

“לִבִּי לִבִּי לְאָבִי הָאֻמְלָל, כִּי נִשְׁרַף בְּוַלֶנְסִיָּה. וַאֲנִי אָז חוֹלֶה שֹׁכֵב עַל עֶרֶש דְּוָי, וּבְקוּמִי מֵחָלְיִי וְהִנֵּה הַכֹּל נָגוֹז וְעָבָר, הַכֹּל אָבָד!”

וַיִּצְנַח רֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה עַל הַכִּסֵּא וַיָּלֵט פָּנָיו בְּמִטְפַּחְתּוֹ וַיִּמַּח אֶת דִּמְעוֹת עֵינָיו; כִּי זִכְרוֹן אָבִיו הִרְעִישׁ אֶת לְבָבוֹ עַד הַיְסוֹד.

וַיֹּאמֶר עִמָּנוּאֵל: “לֹא אֲדוֹנִי, עוֹד אָבִיךָ חָי. בְּהוֹצִיאָם אוֹתוֹ לְהִשָּׂרֵף רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאֲדָמָה וַתְּהִי מְהוּמָה וּמְבוּכָה, וְהַזָּקֵן רְפָאֵל נָתַן לוֹ יָדַיִם לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ.”

“עוֹד אָבִי חָי? הֶאָח, הֶאָח! הַגִּידָה-נָא לִי אֵיפֹה הוּא, וְאָרוּצָה, אָבוֹא עָדָיו, אֲחַבְּקֶנּוּ, אֲנַשְׁקֶנּוּ מִנְּשִׁיקוֹת פִּי! מְהֵרָה חוּשָׁה, אֲדוֹנִי אַנְדְרֶס, הוֹסִיפָה וְהַגֵּד לִי אֵיפֹה אָבִי?”

“לְאַט לִי אֲדוֹנִי רֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה וְרֹאשׁ הַבִּקֹּרֶת לְמַדְרִיד. אָבִיךָ בֶּן-מָוֶת לַבִּקֹּרֶת. וְאִם מְעַט אַגִּידָה לְךָ כִּי יְהוּדִי אָבִיךָ, בֶּן מֶמֶר לַכְּנֵסִיָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה!”

“רַב, עוֹד אָבִי חַי, אָבִי אַשֶׁר חֲשַׁבְתִּיוֹ בַּמֵּתִים. וּמַה לִּי עוֹד? שְׁמַע-נָא אֲדוֹנִי אַנְדְרֶס. בִּהְיוֹתִי יוֹם אֶחָד בְּטוֹלֵדָה בָּאתִי אֶל “בֵּית הַחֲלִיפוֹת”, הוּא בֵית הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר הָיָה לְפָנִים בֵּית כְּנֶסֶת לַיְהוּדִים. אָז הָיְתָה עָלַי רוּחַ חֲדָשָׁה וָאֶזְכֹּר אֶת בֵּית אֲבוֹתַי וּבֵית הַתְּפִלָּה לַיְהוּדִים אֲשֶׁר מִתַּחַת לְקַרְקַע הַבַּיִת. וָאֶזְכֹּר אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי, אֶת אֲחוֹתִי וְאֶת מוֹרִי וְנַפְשִׁי כָלְתָה לָצֵאת לִשְׁמָם וּלְזִכְרָם! קוֹל קוֹרֵא בְקִרְבִּי בְכּחַ וָעֹז: אֲהָהּ, מִי יִתְּנֵנִי בְּבֵית הַתְּפִלָּה לַיְהוּדִים הִתְפַּלַלְתִּי שָׁם אַךְ הַפַּעַם, מִי יִתְּנֵנִי כְּיַרְחֵי קֶדֶם בְּשׂוּם אָבִי אֶת יָדָיו עַל רֹאשִׁי וַיְבַרְכֵנִי לֵאמֹר…”

וְטֶרֶם יְכַלֶּה לְדַבֵּר כִּי הֹגָה לִזְכֹּר נִשְׁכָּחוֹת, וַיְסַיֵּם עִמָּנוּאֵל אַחֲרָיו אֶת דִּבְרֵי הַבְּרָכָה וַיֹּאמַר: “יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה.”

וְדִיֶגוֹ הֵתְעוֹרֵר וַיַּבֵּט אֶל הָאִישׁ הַדּוֹבֶר בּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים וַיִּקְרָא לֵאמֹר: מַה זֹּאת? מָה הַקּוֹל הַזֶּה בְאָזְנַי. וּמָה הַזְּכְרוֹנוֹת הָעוֹלִים עַל לְבָבִי מִימֵי יַלְדוּתִי? אֲדוֹנִי, לֹא הוֹלַנְִדִי אַתָּה כִּי אִם…"

וַיִּפְרֹשׂ עִמָּנוּאֵל זְרוֹעוֹתָיו וַיִּקְרָא: “דִּיֶגוֹ בְּנִי, בְֵּן יַקִּיר לִי!” וַיָרָץ דִּיֶגוֹ אֶל עִמָּנוּאֵל וַיִּקְרָא: “אָבִי, אָבִי!”

וַיְחַבְּקוּ וַיְנַשְּׁקוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַיֵבְךְּ עִמָּנוּאֵל עַל צְוָּאר דִּיֶגוֹ וְדִיֶגוֹ בָכָה עַל צַוָּארוֹ.

וְאַחַר אָמַר עִמָּנוּאֵל: “דִּיֶגוֹ בְּנִי, הַבֵּן הָאוֹבֵד וְהַנִּמְצָא, עֲצֹר בְּרוּחֲךָ וְאַל תִּשְׂמַח עַד מְאֹד; כִּי עוֹד דָּבָר גָּדוֹל וְכָבֵד עָלֶיךּ לַעֲשׂוֹת. לֵךְ וְהַצֵּל בְּכֹחֲךָ אֶת-אִמְּךָ וְאֶת אֲחוֹתְךָ הַלְּקוּחוֹת לַמָוֶת.”

וַיִּרֶף דִּיֶגוֹ מֵאָבִיוֹ וַיַּבֵּט אֵלָיוֹ בְּתִמְהוֹן-לֵבָב וַיֹּאמַר:

“אִמִּי וְאֱחוֹתִי? וְאַיָּן?”

“הִנָּן שׁוֹכְבוֹת לְמַעַצֵבָה בְּבֵית הַכֶּלֶא אֲשֶֹר לַבִּקֹּרֶת”. וַיְסַפֵּר עִמָּנוּאֵל לֵבְנוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָּׂה וְאֶת אֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ מִפִּי הַסַּכְסְכָן.

“הוֹי בֵּלְטְשַׁאצַר מַטֵּה-זַעַם לְבֵיתֵנוּ! וַאֲנִי הִנְנִי אֵלָיו בַּפַּעַם הַזֹּאת גַם אַכְרִיעֵהוּ וְגַם יִפֹּל שָׁדוּד. הִנָּקֵם אֶנָּקֵם מִמֶּנּוּ עַל כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה. וּלְאִמִּי וְלַאֲחוֹתִי וְגַם לַחֲתָנָהּ וְלִקְרוֹבָתֵנוּ לּא יְאֻנֶּה כָל רָע. אָנֹכִי אוּכַל לְהַגֳּיד לְךָ כָּזֹאת, כִּי אֵין גָּדוֹל בָּאָרֶץ הַזֹּאת מִמֶּנִּי”.

“אֲבָרְכָה אֱלֹהַי חַסְדִּי כִּי שָׁב לְהַגִּיהַּ אוֹרוֹ עַל דַּרְכִּי וְלֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ; וּבָרוּךְ אֱלֹהִים כִּי עוֹדֶנִּי רוֹאֶה אֶת פָּנֶיךָ וכִּי מָצָאתִי אֶת לְבָבְךָ נֶאֱמָן לְפָנָי.”

“הֲכִי דָאֹג דָאַגְתָּ, אָבִי, פֶּן נֶהְפַּכְתִּי לְאִישׁ אַחֵר?”

“מַה נָּקֵל הֱיוֹתְךָ, עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ, לְנָזֱיר קַנָּא!”

“אָמְנָם לֹא חָשְׂכוּ הַנְּזִירִים הַקַּנָּאִים אֶת נַפְשָׁם מִכָּל עָמָל וּמִכָּל תַּחְבּוּלָה לִשְׁפֹּךְ אֶת רוּחָם עָלַי, וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שָׁלַח לִי אוֹרוֹ וַאֲמִתּוֹ וַיַּסֵּב אֶת לִבִּי אֲחוֹרַנִּית; הַדָּם הָעִבְרִי אֲשֶׁר יָצוּק בּי הִתְפָּרֵץ מִפְּנֵי מוֹרֵי הַשֶּׁקֶר וּמִפְּנֵי כָל תַּחְבֻּלוֹתֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם עָלַי וַיָּשַּׂר אֶל כֹּל וַיּוּכָל. וְעַתָּה אָבִי שָׁלוֹם לְךָ; כָּעֵת אַל יִוָּדַע עוֹד לְאִישׁ מָה אֲנִי לְךָ. וְאָנֹכִי לֹא אֶתְמַהְמַהּ לְסַבֵּב פְּנֵי הַדָּבָר לְהוֹצִיא אֶת הָאֲסִירִים מִמַּסְגֵּר. כָּעֵת אֲחַכֶּה לְךּ וַאֲקַוֶּה כִּי אָז תִּהְיֶה לְאֵל יָדִי וּלְבַשֶּׂרְךָ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת.”

כא

בְּ“בֵית הַנִּדָּחִים” אֲשֶׁר בְּמַדְרִיד שׁוֹכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוָי אִישׁ אֻמְלָל מֻכֶּה שַׁחֶפֶת, גֹוֵעַ, הוּא יַנוּאֲרִיוֹ הַמְשָׁרֵת בְּבֵית המִרְקַחַת לְפָנִים, אֲשֶׁר הָיָה כְּלִי-חֵפֶץ בְּיַד הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר לְהָמִית אֶת הַמְבַקֵּר הָרֹאשׁ דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֵץ לְבֵית אֲגוּלַר, בָּרַעַל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּנֵּרוֹת. כְּתְשַע עֶשְׂרֶה שָׁנָה הִשְׁחִית אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ וַיֵצֵא מֵרָעָה אֶל רָעָה; וַיְהִי כִּי הִכְשִׁיל כֹּחוֹ בַּעֲלִילוֹתָיו הַנִּשְׁחָתוֹת, וַיִדַּל וַיִּמַּק וַיֵאָכֵל חֲצִי בְשָׁרוֹ, וַיַּךְ לִבּוֹ אוֹתוֹ לְקֵץ הַיָּמִים וַיָּשָׁב וַיִּנָּחֵם. הַפֵּשַׁע הַהוּא, אֳשֶׁר שָׁת יָדוֹ עִם הַנָּזִיר לַהֲרֹג בַּמִּסְתָּרִים נָקִי, כָּבֵד עָלָיו מִכָּל פְּשָׁעָיו, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וְיַעַן הֱיוֹת הַמֵסִית אוֹתוֹ נָזִיר, לֹא הָלַךְ לִדְפֹּק עַל דַּלְתוֹת בָּתֵּי מְעוֹן הַנְּזִירִים וְלִשְׁפֹּךְ אֶת לִבּוֹ לִפְנֵיהֶם; וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא אֶל “בֵּית הַנִּדָּחִים” הוּא בֵית הַמִּקְלָט אֲשֶׁר כּוֹנְנוּ יְדֵי אֲנָשִׁים רַחֲמָנִים לְשָׁבֵי פֶשַׁע לְמַלֵּט נַפְשָׁם מִשְּׁחִיתוֹתָם. וְגַם אָסְפוּ אוֹתוֹ אַנְשֵי הַבַּיִת בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ לְכָל הַבָּא שָׁמָּה. וּכְשִׁבְתּוֹ שָׁם נֶהְפַּךְ לוֹ לֵב אַחֵר וַיִּנָּחֵם עַל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא, עַתָּה הִנֵּה הוּא שׁוֹכֵב עַל מִשְׁכָּבוֹ וְחַבְלֵי מָוֶת אֲפָפֻהוּ.

הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת יִפְצַר בּוֹ לְהִתְוַדּוֹת עַל חַטֹּאתָיו לִפְנֵי הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יָבִיא אֵלָיו. והוּא לֹא יֹאבה וְלֹא יִשְׁמָע. לְאַחַד הַכֹּהֲנִים לֹא יוּכַל לְהַגִּיד אֶת אֲשֶׁר עִם לֱבָבוֹ; הֲלֹא הִנֵּה הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר כִּפֵּר עָלָיו זֶה יָמִים רַבִּים מֵחַטַּאת הָרֶצַח אֲשֶׁר הָיְתָה יָדוֹ בָהּ וּבְכָל זֹאת עוֹד לִבּוֹ הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עָלָיו.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּשְׁמַע הָאֻמְלָל אֶת שֵׁם הַמְבַקֵּר הָרֹאשׁ אֲשֶׁר מַדֱרִיכוֹ, הַיּוֹשֵׁב רִאשׁוֹנָה בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. הַשֵּׁם אֲגוּלַר נָגַע עַד לִבּוֹ וַיַרְעִישֵהוּ; וַיֹּאמַר: לַכֹּהֵן הַזֶּה אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי וְלֹא לְאַחֵר, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ אָכֵן קָרוֹב הָאִיש לַמְבַקֵּר הָרֹאש הַנִּרְצָח. וְלֹא אֵחֲרוּ רָאשֵׁי הַבַּיִת לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשַׁת הַגֹּוֵעַ; וַיִּשְׁלְחוּ אֶל דּוֹן דִּיֶגוֹ וַיְשַׁחֲרוּ פָנָיו לָבֹא אֶל הַבַּיִת. וְדִיֶגוֹ יָשַׁב בְּמֶרְכַּבְתּוֹ הָרְתוּמָה לְאַרְבַּע פְּרֵדוֹת וַיָבֹא אֶל בֵּית הַנִּדָּחִים הָרָחוֹק מִמְקוֹם מוֹשָׁבוֹ הַרְחֵק מְאֹד בִּקְצֵה הָעִיר.

הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת הֵבִיא אֶת רֹאשׁ כְהוּנַת אֲוִילָה עַד מִטַּת הַחוֹלֶה וְהַחוֹלֶה אָמַר אֵלָיו: “אַל יֵרַע בְּעֵינֶיך אָבִי קְדוֹשִׁי כִּי הִרְגַּזְתִּי אוֹתְךָ לְהֲבִיאֲךָ הֲלוֹם לְהִתְוַדּוֹת אֶת חַטָּאתִי בְּאָזְנֶיךָ. יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אֲדַבֵּר בְּאָזְנָיךָ דִּבְרֵי חֵפֶץ הֵם גַּם לְךָ, וְלִי מַה יְקָרָה כַּפָּרָתְךּ אֲשֶׁר תְּכַפֵּר עָלַי אָתָּה. הֲלֹא חֹטֶר מִגֶּזַע אֲגוּלַר אַתָּה., אֲדוֹנִי?”

“כִּדְבָרְךָ, יְדִידִי.”

הֶהָיָה הַמְבַקֵּר הָרֹאש דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֵץ לְבֵית אֲגוּלַר קָרוֹב לְךָ?"

"דון אַלְפוֹנְזֶה הָיָה דוֹד אָבִי-אבִי.

“גַם אָנֹכֶי דִמִּיתִי כָזֹאת. וֱעַתָּה, אֲדוֹנִי, הַיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לִשְׁמוֹעַ אֶת דִּבְרֵי וִדּוּיִי?”

“הִנֵּנִי.”

וַיֵּצֵא אֲשֶׂר עַל הַבַּיִת מִן הַחֶדֶר; וַיִּשָּׁאֲרוּ דִיֶגוֹ וְהַחוֹלֶה לְבַדָּם. וַיֹּאמֶר יַגּוּאֲרִיּוֹ: “אָבִי, קְדוֹשִׁי, אִישׁ כֶּבֶד עָוֹן אָנֹכִי; בִּימֵי חַיֵּי הֶבְלִי הִרְבֵּיתִי לַחֲטוֹא; אַךְ בְּכָל-זֹאת לֹא נְגֹאֲלוּ כַפַּי בַּדָּם אוֹ בְכָל דְּבַר בְּלִיַּעַל. וְהִנֵּה הִקְרָה הַשָּׂטָן לְפָנַי אֶת אַחַד הַנְּזִירִים הַדּוֹמִינִיקָנִּים, בֵּלְטְשַׁאצַר שְׁמוֹ, מְיֻדָּעִי לְנָפִים. וַיְהִי כִּי יָדַע כִּי מָצְאָה יָדִי בִמְלֶאכֶת הַחִימִיָּה, וַיְסִיתֵנִי לַהֲפֹךְ אֶת מְלַאכְתִּי לְמַשְׁחִית וְלַעֲשׂוֹת נֵרוֹת שַׁעֲוָה בְּלוּלִים בְּרַעַל. בַּנֵּרוֹת הָאֵלֶה נִגְזַר הַמְבַקֵּר הָרֹאשׂ דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֵץ מֵאֶרֶץ חַיִּים, כִּי בְהַעֲלוֹתוֹ אֶת הַנֵּרוֹת בַּחֲדַר-מִשְׁכָּבוֹ עָלָה הַקִּיטוֹר וַיְהִי לְרוּח קֶטֶב בְּאַפּוֹ. הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר הִבְטִיחַנִי לֵאמֹר מַעֲשֵׂה הָרֶצַח הַזֶּה טוֹב לִפְנֵי הָאֳלֹהִים, כִּי אָמַר, הַמְּבַקֵּר הָרֹאש חוֹשֵב מַחֲשָׁבוֹת עַל הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה לְהַשְׁבִּיתָה לְמַעַן הַצִּיל מִמָּוֶת אֶת נֶכֶד אָחִיו אֲשֶׁר בְּבֵית כֶּלֶא הַבִּקֹּרֶת בְּוַלֶּנְסִיָּה, וְהוּא בֶּן-כַּחַשׁ אֲשֶׁר אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחוֹ.”

“הָאִישׁ הַהוּא הָיָה אָבִי!”

אָבִיךָ? וּבְכֵן הֵבֵאתִי רָעָה רַבָּה עַל בֵּיתֶךָ; אֶת דּוֹדְךָ הֵמַתִּי וְאַחַר נִשְׂרַף אָבִיךָ בָּאֵש! וְהַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר הִגִּיד לִי כִּי טוֹב וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי הַמּוּמָת חָרַשׁ רָעָה עַל הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָה."

“לֹא, יַנוּאֲרִיוֹ, כִּי חָטָאתָ חַטָּאָה גְדוֹלָה. מִנְּשׂוֹא. כִּי מִי שָׂמְכֶם, אוֹתְךָ וְאֶת הַנָּזְיר, לִשוֹפְטִים עַל הַמְּבַקֵּר הָרֹאשׁ? הַמֶלֶךְ אֵין בְּמַדְרִיד? אִם אָפֶס כֹּהֵן גָדוֹל יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ בְּרוֹמָא? מַכֵּה נֶפֶשׁ רֵעֵהוּ בַסֵּתֶר עָוֹן פְּלִילִי הוּא. מַה תְּהִי אַחֲרִיתֵנוּ אִם יָשִׂים כָּל אִישׁ אֶת נַפְשׁוֹ לְשׁוֹפֵט וְדוֹרֵשׁ מִשְׁפָּט עַל רֵעֵהוּ, אִם יַחְרֹץ אִישׁ וָאִישׁ מִשְׁפַּט רֵעֵהוּ כַטוֹב בְּעֵינָיו? הֲלֹא אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים וְכָל הַשָּׁתוֹת יַהָרֵסוּן!”

“גַּם אָנֹכִי דִּבַּרְתִּי עִם לִבִּי כָזֹאת פְּעָמִים רַבּוֹת ועַל-כֵּן אֵין שָׁלוֹם בְּנַפְשִֹי, וּמֵאָז וְעַד הַיּוֹם זֶה תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא חָדַל לְבָבִי לְיַסְרֵנִי עַל הַמַּעֲשֶׂה הָרַע הַהּוּא, וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. הַיִסְלַח לִי אֵל טוֹב וְסַלָּח, הַיִרְצֵנִי אַחֲרֵי שׁוּבִי, הַתְכַפֵּר עַל נַפְשִׁי הַחוֹטֵאת, אָבִי קְדוֹשִׁי?”

“אֶל רַחוּם אֱלֹהִים וּמַרְבֶּה לִסְלוֹחַ! אַךְ בְּזֹאת תָּפִיק רָצוֹן וּסְלִיחָה מֵאֱלֹהִים אִם תְּסַבֵּב פְּנֵי הַדָּבָר לִשְׁפֹּט אֶת הָרוֹצֵחַ אֲשֶׁר הָיָה רֵאשִׁית חַטָּאת, כִּי הַדָּם הַשָּׁפוּךְ לֹא יְכֻפַּר כִּי אִם בְּדַם שׁוֹפְכוֹ. אָנֹכִי כְּכֹהֵן הַמְחַטֵּא בּאתִי אֵלֶיךָ וְלֹא כְשׁוֹפֵט, וְהַדָּבָר אֲשֶׁר הִתְוַדֵּיתָ בְּאָזְנַי כָּמוּס יִהְיֶה עִמָּדִי עַד-נֶצַח. וְאַתָּה אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לְהַעֲבִיר מֵעָלֶיךָ עֲוֹנְךָ, יָבֹא נָא רֹאשׁ שׁוֹפְטֵי מַדְרִיד הוּא וְחֲבֵרָיו עִמּוֹ; וְשַׁבְתָּ וְהִגַּדְתָּ בְּאָזְנֵיהֶם בְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הִתְוַדֵּיתָ לְפָנָי. אַחֲרֵי-כֵן אֲחַטִּא אוֹתְךָ לְכַפֵּר עָלֶיךָ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.”

"הֲיַאֲמִינוּ לִי הַשׁוֹפְטִים כִּי אָקוּם עֵד בְּאֵישׁ אֲשֶׁר כָּזֶה? הַיַרְשִׁיעוּ נָזִיר דּוֹמִינִיקַנִי לָמוּת?

“עָלַי הַדָּבָר הַזֶּה. וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלִי וַעֲשֵׂה כִדְבָרִי.”

“אִם-כֵּן אֵפוֹא שְׁלַח וְהָבֵא הֵנָּה א^ת רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים! אַךְ חוּשָׁה אַל תִּתְמַהְמַהּ, כִּי קָרוֹב קִצִּי.”

וַיִּמְשֹׁךְ דּוֹן דִּיֶגוֹ בְּחוּט הַמְּצִלָּה וְשׁוֹמֵר הַחוֹלִים בָּא. וַיְצַוֵהוּ דִּיֶגוֹ וַיִּתֵּן שִׁקּוּי לַחוֹלֶה לְחַזְקוֹ וּלְהָשִׁיב רוּחוֹ, וְהוּא עָלָה עַל מֶרְכַּבְתּוֹ וַיָבֵא אֶת רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים וְאֶת חֲבֵרָיו אֶל בֵּית הַנִּדָּחִים. וַיִשְׁנֶה יַנוּאֲרִיו בְאָזְנֵיהֶם אֶת דִּבְרֵי הִתְוַדּוֹתוֹ וְהַסּוֹפֵר כָּתַב אֶת דְּבָרָיו עַל סֵפֶר. וְאַחַר חִטֵּא דִיֶגוֹ אֶת הַגֹּוֵעַ וַיְכַפֵּר עָלָיו וַיִּתֵּן תַּנְחוּמוֹת אֵל לָאִישׁ אֲשֶׁר הֵסֵב בְּנֶפֶשׁ דּוֹר אָבִיו. אָז שָׁבָה נַפְשׁוֹ לִמְנוּחָתָהּ וַיִּגְוַע וַיָּמָת וְיָדו אוֹחֶזֶת בְּיַד דִּיֶגוֹ.

וּכְשׁוּב רֹאש כְּהוּנַת אֲוִילָה אֶל הֵיכָלוֹ, אָמַר: “מַה נִּפְלְאוּ מַעֲשֶׁיךָ, אֱלֹהִים! עַיִן בְּעַיִן אֶרְאֶה כִּי מֵאִתְּךָ הָיְתָה זֹאת וְאַתָּה הִסְגַּרְתָּ הַיּוֹם בְּיָדִי אֶת אוֹיְבִי וְאֶת מַחֲרִיב בֵּית אָבִי!”

כב

וַיְהִי אַחֲרֵי שׁוּב דִּיֶגוֹ אֶל הֵיכָלוֹ וַיֹּאמֶר לָלֶכֶת בְּרֵאשִׁית כֹּל אֶל הַמְעָרָה אֲשֶׁר לַבִּקֹּרֶת בְּתַחְתִּיוֹת הַהֵיכָל לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ הָעֲצוּרוֹת שָׁם; אַךְ תַּאֲוַת לִבּוֹ זֹאת טֶרֶם תִּנָּתֶן לוֹ; כִּי בָא אִישׁ לִרְאוֹת פָּנָיו וְהוּא לֹא פִלֵּל. שוֹמֵר־הַסַּף בָּא וַיַּגֵּד לַאֲדוֹנָיו לֵאמֹר: הִנֵּה בֵלְטְשַׁאצַר הַנָּזִיר הַדּוֹמִינִיקַנִּי עוֹמֵד בַחֶדֶר הַחִיצוֹן.

וַיֹּאמֶר דִּיֶגוֹ בְלִבּוֹ: הֲלֹא זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה שְׁלָחוֹ אֱלֹהִים הַיּוֹם לִקְרָאתִי! אֵל נְקָמוֹת נָתַן אוֹתוֹ בְּיָדִי – לֹא יִמָּלֵט עוֹד.

דִּיֶגוֹ רָמַז אֶל מְשָׁרְתוֹ וּבֵלְטְשַׁאצַר בָּא הֶחָדְרָה.

מַה־שֻּׁנּוּ פְּנֵי הַנָּזִיר הַדּוֹמִינִיקַנִּי מֵאָז הֵחֵל לְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּדִבְרֵי יְמֵי בֵית אֲגוּלַר וְעַד עָתָּה; בְּשָׂרוֹ כָחַשׁ מְאֹד וּמֵרֹב כַּחֲשׁוֹ כְּאִלּוּ הֶאֱרִיךְ מַרְאֵהוּ יוֹתֵר, אַפּוֹ הָאָרֹךְ צָפָה כְמִגְדָּל עַל־פְּנֵי לְחָיָיו הַצּוֹמְקוֹת; שְׂפָתָיו הַצְּנוּמוֹת וְהַדַּקּוֹת הִרְחִיבוּ אֶת פִּיו, לְמַרְאֵה עֵינַיִם, עַד מְאֹד וְעֵינָיו הַמְּפִיקוֹת אֵימָה שָׂמוּ לוֹ דְמוּת כִּדְמוּת עוֹף־טֶרֶף שׁוֹאֵף דָּם. עַל פָּנָיו תָּלִין הַוַּת־נַפְשׁוֹ; כִּי עַתָּה יָבֹא עַד קֵץ מַאֲוַיֵּי לְבָבוֹ בְּנִקְמָתוֹ אֲשֶׁר יִתֵּן בְּאַנְשֵׁי חֶרְמוֹ. הַבֵּן יַחְרֹץ מִשְׁפַּט אִמּוֹ לַמָּוֶת וְהָאָח יִגְזֹר לִשְׂרֹף אֶת אֲחוֹתוֹ בָאֵשׁ, כִּי עָדָיו, עֵד רֹאשׁ הַבִּקֹּרֶת, יָבֹא דְבָרָם וּמִלְפָנָיו מִשְׁפָּטָם הַנּוֹרָא יֵצֵא.

וַיִשְׁתַּחוּ הַנָּזִיר לִפְנֵי רֹאשׁ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמַר:

“הִנְנִי בָא לְבָרֵךְ אוֹתְךָ, אֲדוֹנִי רַב הַחֶסֶד, לְכָל הַגְּדוּלָה וְהַתִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר הִגַּעְתָּ אֲלֵיהֶן בְּעוֹדְךָ בִּימֵי עֲלוּמֶיךָ. הַעוד תֵּדָעֵנִי, אֲדוֹנִי?”

“הֲלֹא אַתָּה הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר מִוַּלֶּנְסִיָה! וּמַה חֶפְצְךָ בְּבֵיתִי? הֲתִשָׂא נַפְשְׁךָ אֶל מִשְׂרָה וּפְקִידוּת?”

“אוֹדְךָ אֲדוֹנִי עַל הַטּוֹב אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי! וַאֲנִי הִנֵּה יְמֵי עֲלוּמַי עָבְרוּ וַיַּגִּיעוּ לִי יָמִים אֲשֶׁר אֵין חֵפֶץ בָּהֶם בְּהַבְלֵי כָבוֹד וִיקָר. לֹא לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ דָבָר בָּאתִי אֵלֶיךָ כִּי אִם לִרְאוֹת פָּנֶיךָ וּלְבָרֶכְךָ.”

“תּוֹדָתִי לְךָ עַל בִּרְכוֹתֶיךָ.”

“הֵן עַתָּה מִקָּרוֹב הִפְקִידוּ אֶת אֲדוֹנִי לְרֹאשׁ הַבִּקֹּרֶת. הֲשַׂמְתָּ עֵינְךָ עַל סִפְרֵי זִכְרוֹנוֹת הַמִשְׁפָּט?”

“עוֹד לֹא שַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם, הֲיֵשׁ דִּבְרֵי־חֵפֶץ בְּמִשְׁפְּטֵי הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים?”

“אָמְנָם כֵּן, אֲדוֹנִי; זֶה עַתָּה נוֹדְעוּ עִקְּבוֹת אִשָּׁה מִיּוֹשְׁבֵי וַלֶּנְסִיָה, אֲשֶׁר נִשְׂרַף צַלְמָהּ בָּאֵשׁ זֶה תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהִיא בָרְחָה וַתִּמָּלֵט מִכַּף שוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה; שְׁמָהּ דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַטָּה לְבֵית אֲגוּלַר.” וְהַנָּזִיר הוֹסִיף לְדַבֵּר וַיֹּאמַר:

“קֵן מָלֵא נִקְרָה הַפַּעַם לִפְנֵי הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה: אֵם וּבִתָּהּ וּשְׁאֵרָהּ וַחֲתָנָהּ לוֹקֵח בִּתָּהּ. הֵמָּה שָׂמוּ פְנֵיהֶם לִבְרֹחַ וּלְהִמָּלֵט הוֹלַנְדָה וְהִנֵּה נוֹדַע הַדָּבָר לַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה בְּעִתּוֹ. וְעַתָּה יֵשׁ לְאֵל יָדְךָ לִקְנוֹת לֵב יוֹשְׁבֵי מַדְרִיד לְאַהֲבָה אוֹתְךָ, כִּי תָשִׂים לִפְנֵיהֶם מַחֲזֶה נֶהְדָּר לְרַאֲוָה בּוֹ: מִשְׁפַּט אֱמוּנָה וּשְׂרֵפַת כּוֹפְרִים בָּאֵשׁ חַיִּים אֲשֶׁר לֹא נִרְאָה כָמֹהוּ זֶה יָמִים רַבִּים וְלֹא יֵרָאֶה עוֹד, לְצַעֲרֵנוּ, כִּי אִם לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מֵאָז הִרְבּוּ הַיְהוּדִים הָאֲרוּרִים לִבְרֹחַ מִסְּפָרָד…”

בְּדַבְּרוּ הִשְׁגִּיחַ אֶל דִּיֶגוֹ וַיִּתְבּוֹנֵן בְּפָנָיו לָדַעַת הֲיַעֲלוּ עַל לִבּוֹ דְבָרִים עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִזְכִּיר אֶת שְׁמָהּ, הַיְשָׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ מָה־הִיא לוֹ?

וְדוֹן דִּיֶגוֹ הִתְפַּלֵּץ בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַנָּזִיר מְדַבֵּר בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ דְבָרִים אֲיוּמִים כָּאֵלֶּה; אַךְ עָצַר בְּרוּחוֹ וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו לְבִלְתִּי הִגָּלוֹת רִגְשַׁת לִבּוֹ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו:

“בֵּלְטְשַׁאצַר, הֵן יָדַעְתָּ אוֹתִי בְּעוֹד הֱיוֹתִי נַעַר קָטָן. הֲיָדַעְתָּ גַם אֶת הוֹרָי?”

“לֹא, אֲדוֹנִי, כִּי יָתוֹם הָיִיתָ בְּהָבִיא אוֹתְךָ אֶל בֵּית מְעוֹנֵנוּ, וְעַל הוֹרֶיךָ אָמְרוּ בַּמַּגֵפָה מֵתוּ.”

“גַּם לִי הִגִּידוּ כָזֹאת בְּבֵית מְעוֹנְכֶם, אַךְ אַחֲרֵי כֵן שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים אֶת הַקּוֹרוֹת אֶת בֵּית אָבִי בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת: אֲבוֹתַי הָיוּ אֲנוּסִים וְדוֹן עִמָּנוּאֵל אָבִי נִשְׂרַף בְּוַלֶּנְסִיָה וְאִמִּי נִמְלְטָה עַל נַפְשָׁהּ הִיא וַאֲחוֹתִי, יַלְדָּה קְטַנָּה, עִמָּהּ. וְעַתָּה אוּלַי הַנְּפָשׁוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אֶחְרֹץ עֲלֵיהֶן מִשְׁפַּט מָוֶת אִמִּי וְאֲחוֹתִי הֵנָּה?”

“לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר הַזֶּה. הֵן אִמְּךָ מֵתָה בַּמַּגֵּפָה גַם הִיא כְּאָבִיךָ; וְאָחוֹת לֹא הָיְתָה לְךָ מֵעוֹדְךָ!”

וְלֹא יָכֹל עוֹד דּוֹן דִּיֶגוֹ לְהִתְאַפֵּק. וַיִּתַּר מִמְּקוֹמוֹ וַיִּתְיַצֵּב מִמּוּל הַנָּזִיר, וַיִּתֵּן עָלָיו בְּקוֹלוֹ קוֹל רַגָּז מִשֶׁצֶף־קֶצֶף, וַיּאמַר:

“הוֹי נָבָל וּבְלִיַּעַל, נוֹשֵׂא כְלֵי הַשָּׂטָן, חֶרְפַּת־אָדָם וּבְזוּי־נָפֶשׁ! הַבְכָל אֵלֶּה לֹא שָׂבְעָה נַפְשְׁךָ דֵי נָקָם בְּאַנְשֵׁי חֶרְמֶךָ? הֲגַם לְהַמְרִץ אֶת הַבֵּן לַחְרֹץ מִשְׁפַּט מָוֶת עַל אִמּוֹ אֲשֶׁר יְלָדַתּוֹ וְעַל בַּת אָבִיו אֲשֶׁר נִרְצַח בְּלֹא פָשַׁע? הַמְעַט כִּי עָגַבְתָּ עַל אֵשֶׁת הִגְּבִיר וַתָּצֶק לָהּ בְּעַגְבָתְךָ בְּעֵת הֱיוֹתְךָ בְּאוֹכְלֵי שֻׁלְחָנוֹ, וְכִי נָתַתָּה אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר עָוִיתָ עָלָיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ גֵרַשְׁתָּ מִקַּן חַיֵּיהֶן לְהִתְהַלֵּךְ כַּצֵּל מִבְּלִי דַעַת אַחֲרִיתָן? הַמְעַט כִּי הִתְקַשַּׁרְתָּ אַתָּה וְרֵעֲךָ אֲשֶׁר כָּמוךָ, אַנְטוֹנִיָא לוּפִּיס, עַל הָאֻמְלָלִים לְגַלּוֹת מַצְפּוּנֵיהֶם לְמַעַן הָבִיא אוֹתָם אֶל בּוֹר־הַבִּקֹּרֶת הַנּוֹרָא – כִּי תֹאמַר…”

וְהַנָּזִיר נִבְהַל עַד מְאֹד וַיְהִי כְּאִישׁ נִדְהָם, וּכְאוֹב מֵאֶרֶץ צִפְצֵף אִמְרָתוֹ לֵאמֹר: “אַנְטוֹנִיָא לוֹפִּיס! אֲהָהּ כִּי הַסַּכְסְכָן הָאָרוּר הַזֶּה גִלָּה סוֹדִי!”

וַיַּרְעֵם עָלָיו דִיֶגוֹ בְּקוֹלוֹ וַיֹּאמַר: “כִּדְבָרֶךָ! הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי בְּנֵי בְלִיַעַל לֹא יַאֲמִינוּ וְלֹא יֵאָמְנוּ אִישׁ לְאָחִיו? וַאֲנִי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתִי בְּךָ וּבַסַּכְסְכָן!”

וַיֹּאמֶר בֵּלְטְשַׁאצַר: “אַחֲרֵי רְאוֹתִי כִּי נוֹדַע לְךָ הַכֹּל. לֹא אֲכַחֵשׁ אֶת הַנַּעֲשָׂה. וְעַתָּה אֲדוֹנִי הִשָּׁבְעָה לִי כִּי לֹא תִקַּח נָקָם מִמֶּנִּי, וְהִנֵּה יָדִי עִמְּךָ לְהַצִּיל אֶת אִמְּךָ וְאֶת אֲחוֹתֶךָ.”

וַיַּבֵּט הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ אֶל הַנָּזִיר הַמִּתְחַנֵּן לְפָנָיו בְּכָל שָׁאטוֹ בְּנֶפֶש וַיֹּאמַר; "עַתָּה תֹאמַר לָתֶת לִי אֶת בְּרִיתְךָ שָׁלוֹם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לָשׂוּם אוֹתִי לְהוֹרֵג אִמִּי וַאֲחוֹתִי? וְעַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתָ עַל בֵּית אָבִי הִנָּקֵה תִנָּקֶה? לֹא תִנָּקֶה. בָּא יוֹמְךָ, רוֹצֵחַ שָׁפָל, לִקְצוֹר אֶת אֲשֶׁר זָרָעְתָּ.

כְּדַבֵּר דִּיֶגוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּרֶם הַנָּזִיר רֹאשׁוֹ וַיִּתְיַצֵּב נֶגְדּוֹ קוֹמְמִיּוּת וַיֹּאמַר: “אִם לַמִּלְחָמָה אַתָּה, אִם נִבְזֶה אֲנִי בְּעֵינֶיךָ לְהַשְׁלִים אִתִּי, טוֹב אֵפוֹא, הִנְנִי לַמִּלְחָמָה גַם אֲנִי וְנִלְחַמְתִּי בְּךָ עַד רִדְתֶּךָ! הִנְנִי וְקָרָאתִי בְּאָזְנֵי כָל הָעָם כִּי רֹאשׁ הַבִּקֹּרֶת לְמַדְרִיד יְהוּדִי נִסְתָּר הוּא, אָבִיו נִשְׂרַף בָּאֵשׁ וְאִמּוֹ חֵרֶם לַבִּקֹּרֶת.”

“קְרָא וְהָרִיעַ לְכָל אַוַּת נַפְשֶׁךָ – הֵן לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ.”

“הַאֲמֵן יַאֲמִינוּ לִי; הֵן עוֹד הַבִּקֹּרֶת שַׁלֵטֶת בִּסְפָרַד, וְגַם אֲנִי כֹהֵן כָּמוֹךָ, אַף יִתְרוֹן לִי מִמְּךָ, כִּי אֵין דַּם יְהוּדִים וְדַם אֲנוּסִים בְּעוֹרְקָי.”

“לֹא יַאֲמִינוּ לְךָ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ; כִּי עֵד בְּלִיַּעַל אַתָּה, רוֹצֵחַ אֲשֶׁר נִגְלָה עֲוֹנו קוֹל דְּמֵי הַמְבַקֵּר הָרֹאשׁ דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֶץ אֲשֶׁר רָצַחְתָּ עוֹדָם צוֹעֲקִים עָלֶיךָ מִן הָאֲדָמָה.”

וַיֶּחֱרַד בֵּלְטְשַׁאצַר חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיֹּאמֶר לוֹ: “מִי הִגִּיד לְךָ כִּי אָנֹכִי סַבּוֹתִי בְּנֶפֶשׁ דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֶץ?”

“יַנוּאֲרִיוֹ הָרוֹקֵחַ מֵת וְלִפְנֵי מוֹתוֹ הִתְוַדָּה לְפָנַי אֶת עֲוֹנוֹתָיו.”

“הַלְגַלּוֹת סוֹד הַוִדּוּי אַתָּה אוֹמֵר?”

“גַּם שָׁנָה יַנוּאֲרִיוֹ אֶת דִּבְרֵי וִדּוּיוֹ בְּאָזְנֵי רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים לְמַדְרִיד וְכָל חֲבֵרָיו עִמּוֹ; וְגַם נִכְתְּבוּ דְבָרָיו בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן לִפְנֵיהֶם, וְגַם הִנֵּה יָצָא דָבָר מִלִּפְנֵי רֹאשׁ הַשׁוֹפְטִים לְבַקֶּשְׁךָ וּלְהַסְגִירְךָ בְּיָדָם.”

וַיִּקְרָא הַנָּזִיר מְיֹאָשׁ: “הֵן אָבַדְתִּי!” וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וַיִּתְעַלֵּף.

וְדוֹן דִּיֶגוֹ צִלְצֵל בַּמְּצִלָּה וְאַחַד הָעֲבָדִים בָּא.

וַיֹאמֵר אֵלָיו דִּיֶגוֹ: “הֶנְרִיקֶץ, לֵךְ וְקַח עִמְּךָ אֲנָשִׁים וְאִסְרוּ אֶת הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה וַהֲבִיאֻהוּ אֶל בֵּית אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ. הַשּׁוֹפְטִים נָקְבוּ שָׂכָר לַאֲשֶׁר יִתְפְּשֻׂהוּ וְיַסְגִּירֻהוּ בְיָדָם, כִּי רוֹצֵחַ הוּא וְכִי הֵמִית אִיש בְּרַעַל. וְאַתָּה כִּי תַסְגִּיר אֶת בֵּלְטְשַׁאצַר אֶל דּוֹרֵשׁ הַמִּשְׁפָּט וְהָיָה לְךָ הַשָּׂכָר הַזֶּה.”

וְלֹא אֵחַר הָעֶבֶד לַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּהוּ אֲדוֹנָיו. וּכְשׁוּב רוּחַ בֵּלְטשַׁאצַר אֵלָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא מֻשְׁכָּב בַּמֶּרְכָּבָה וְיָדָיו וְרַגְלָיו אֲסוּרוֹת, וְשוֹמְרָיו הוֹבִילֻהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר וַיַּנִּיחֻהוּ שָׁם.

כג

גָּדוֹל הָיָה הַיּוֹם הַהוּא לְדִיֶגּוֹ! בּוֹ רָאָה אֶת פְּנֵי אָבִיו אֲשֶׁר חֲשָׁבוֹ בַמֵּתִים, בּוֹ שָׁמַע אֶת שְׁמוּעַת אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ, אַף כִּי לֹא טוֹבָה הַשְּׁמוּעָה, בּוֹ נוֹדַע לוֹ דְבַר מוֹת דּוֹדוֹ הַזָּקֵן אֲשֶׁר הָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם וּבוֹ הִסְגִּיר אֶת רֹצְחוֹ, הוּא אוֹיֵב בֵּית אָבִיו וּמְבַקֵּשׁ נַפְשָׁם, בִּידֵי הַשּׁוֹפְטִים. וְעוֹד לוֹ אַךְ לִרְאוֹת פְּנֵי אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר וְלִקְרֹא לָהֶן דְּרוֹר. מָה אִוְּתָה נַפְשׁוֹ לָתֵת לָהֶן גְּאוּלָה וּפְדוּת רֶגַע אֶחָד וְלֵאמֹר לָאֲסוּרִים “צֵאוּ”; אַךְ עוֹד לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת, כִּי מִי אִישׁ גָּדוֹל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַקְשֶׁה אֶל הַבִּקֹּרֶת וְיִשְׁלָם? הֲלֹא מֵעַתָּה נָקֵל הָיָה הַדָּבָר לְהוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפַּט הָאֲסוּרִים וּלְהַצְדִּיקָם מִטַּעַם הַבִּקֹּרֶת. וּבְכֵן הָיָה אֶת לְבַב דִּיֶגוֹ לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאֲסִירִים בַּסֵּתֶר בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֵרָאוֹת אֶל אִמּוֹ בַּפַּעַם הַזֹּאת בְּכָל כְּבוֹדוֹ וְגָדְלוֹ, כִּי אִם לְהִתְחַפֵּשׂ וְלָבֹא לְפָנֶיהָ בִּלְבוּשׁ שׁוֹמֵר הָאֲסִירִים וּלְהוֹדִיעָהּ כִּי דִיֶגוֹ בְּנָהּ אֲשֶׁר אָבַד לָהּ זֶה שָׁנִים רַבּוֹת עוֹדֶנּוּ חָי; כִּי אָמַר פֶּן יְבֻלַּע לָהּ בְּהִתְפָּעֵם רוּחָהּ פִּתְאֹם מִשִּׂמְחָה כְּפוּלָה עַל בְּנָהּ הָאוֹבֵד כִּי נִמְצָא וְעַל הַשְּׁמוּעָה הַטוֹבָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתָהּ לָבֹא.

וְדִיֶגוֹ שָׁקַד עַל דְּבָרוֹ וַיָּכֶן אֶת הַכֹּל לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ. וְעַד כֹּה וְעַד כֹּה נִקְרָא אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ לָשֶׁבֶת יַחַד עִם הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וְרֵעֵיהֶם הַנּוֹעָדִים אִתָּם שָׁמָּה לַאֲרוּחַת הָעָרֶב.

וְדִיֶגוֹ הָיָה תָמִיד כְּלִי־חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ בִּגְלַל חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ וְחֵן שְׂפָתָיו; עַל־כֵּן נִקְרָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב לְשַׂמֵּחַ אֶת הַקְּרוּאִים. וְאוּלָם בַּפַּעַם הַזֹּאת הָיָה לִבּוֹ סְחַרְחַר וּבִלְשׁוֹנוֹ אֵין מִלָּה. וְתַחַת אֲשֶׁר הִבִּיעוּ שְׂפָתָיו תָּמִיד דִּבְרֵי חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב וַיְשַׁעֲשַׁע אֶת לֵב כָּל הַיּוֹשְׁבִים אִתּוֹ, וְסָרָה הָרוּחַ הָרָעָה מֵחַדְרֵי הַמֶּלֶךְ, הָיָה לָהֶם עַתָּה כְּמוֹ אַכְזָב; הוּא יָשַׁב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ וְלִבּוֹ בַל עִמּוֹ; וְכִכְלוֹת עֵת הָאֲרוּחָה שָׂמַח כִּי יוּכַל לָקוּם מִמּוֹשָׁבוֹ וְלָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ.

כְּשֶׁבֶת דִּיֶגוֹ בְּמוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ וַעֲדָתוֹ, שָׁכְבָה אִמּוֹ בְּבֵית כִּלְאָהּ הַצַּר עַל קַרְשֵׁי הָעֵץ אֲשֶׁר הָיוּ לָהּ לְמִשְׁכָּב וְהִיא עֲצוּבָה וְשׁוֹמֵמָה בְּלַחַץ לְבָבָהּ. כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה עָבְרוּ מִימֵי הַטּוֹבָה וְהָאוֹרָה, וּמָה רַבּוּ צָרוֹת הָאֻמְלָלָה מֵאָז וְעַד עָתָּה! וּבְזָכְרָהּ אֶת כָּל צָרוֹתֶיהָ שָׁפְכָה שִׂיחָהּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתֹּאמַר: “נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי גַם אֲנִי לַעֲלוֹת בַּלַּהַב הַשָּׁמַיְמָה, לָבֹא אֵלֶיךָ אֱלֹהַי, צוּרִי וְגוֹאֲלִי, לִרְאוֹת שָׁם בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן אֶת פְּנֵי אָבִי וְאִמִּי. בַּעֲלִי וּבְנִי! אַךְ אֲהָהּ, מַה־תִּהְיֶה אַחֲרִית בִּתִּי? הֲתוּכַל הָעַלְמָה הָרַכָּה וְהָעֲנוּגָה לָשֵׂאת אֶת כָּל עֻנּוֹתָהּ וְלֹא תְכַחֵשׁ בֵּאלֹהִים? וּפֶן יִפְתֶּה לְבָבָהּ בַּצַּר לָהּ לְכַחֵשׁ לִמְעַנֶּיהָ לְמַעַן חַלֵּץ נַפְשָׁהּ מִמָּוֶת אַכְזָרִי, וְהָיָה כִּי תֵצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים לְבַדָּהּ וְאֵין גּוֹאֵל וְאֵין עוֹזֵר וְאֵין מִשְׁעָן לָה, אָנָה הִיא בָאָה? אָנָא, יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי, רַחֶם־נָא אֶת בִּתִּי! וַאֲנִי הִנְנִי וְהִקְרַבְתִּי לְפָנֶיךָ אֶת נַפְשִׁי עוֹלָה כָלִיל בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב שָׁלֵם. יְהִי־נָא קָרְבָּנִי לְפָנֶיךָ לְרָצוֹן, וּפְרוֹשׂ כַּנְפֵי חַסְדְּךָ עַל יוֹנָתִי הַתְּמִימָה וְלֹא תִהְיֶה טֶרֶף לְעֵיט הָרִים אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלֶיהָ! יְיָ אֱלֹהֵי הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, שְׁמַע אֶת תְּחִנַּת אֲמָתְךָ וְהֶגְיוֹן לִבָּהּ לְפָנֶיךָ!”

הָאִשָּׁה קְשַׁת־הָרוּחַ כִּלְּתָה לְהִתְפַּלֵּל וּדְמָעוֹת נִגְּרוּ עַל לְחָיֶיהָ וַיִּרְוַח לָהּ מְעַט מִלַּחַץ לְבָבָהּ. וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְאִישׁ צָעִיר לְיָמִים בָּא, וְהוּא לָבוּשׁ בִּגְדֵי שׁוֹמֵר הָאֲסִירִים וּמְנוֹרָה בְיָדוֹ.

וַתִּתַּר דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה מִמְּקוֹמָהּ, וַתֹּאמֶר אֶל הַבָּא לַחֲדַר כִּלְאָהּ:

“לָמָּה בָאתָ הֵנָּה? הַלְהוֹבִילֵנִי לַמָּוֶת אַתָּה אוֹמֵר? אָנָא הַנִּיחָה לִי וְאֶרְאֶה עוֹד הַפַּעַם אֶת פְּנֵי בִתִּי לִפְנֵי לֶכְתִּי לָמוּת!” וַתָּקָם מֵעַל מִטַּת הָעֵץ וַתִּפְרֹשׂ כַּפֶּיהָ כְּמִתְחַנֶּנֶת אֶל מוּל פְּנֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה בְעֵינֶיהָ כְּשׁוֹמֵר הָאֲסִירִים.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ דִיֶגוֹ, כִּי הוּא הָאִישׁ: “הֵרָגְעִי, גְּבִרְתִּי, כִּי לֹא בְרָעָה אֲנִי בָא, כִּי קַרְנַיִם מִיָּדִי לָךְ לְהַגִּיהַּ חָשְׁכֵּךְ, קַרְנֵי אוֹרָה וְתִקְוָה טוֹבָה.”

“תִּקְוָה? אֲהָהּ, כִּי אֵין תּוֹחֶלֶת וְתִקְוָה לְאוֹבֶדֶת כָּמוֹנִי.”

“אַל תֹּאמְרִי נוֹאָשׁ וְאַל יֹאבַד לִבֵּךְ, גְּבִרְתִּי! הֲלֹא זֶה הַדָּבָר הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלּוֹת דָּוִד: קַוֵּה אֶל יְיָ, וְאִם לֹא תְמַהֵר יְשׁוּעָתְךָ לָבֹא, חֲזַק וְיֶאֱמַץ לִבְּךָ וְקַוֵּה אֶל יְיָ! אָמְנָם כִּי הֵמַר שַׁדַּי לָךְ מְאֹד! אֲנִי יְדַעְתִּיךְ, גְּבִרְתִּי, בְּעוֹד הֱיוֹתֵךְ בְּוַלֶּנְסִיָה יוֹשֶׁבֶת וְשׁקֶטֶת וְכָל יוֹשְׁבֵי עִירֵךְ נָתְנוּ לָךְ כָּבוֹד וִיקָר! מֶה עִוּוּ הֶעָמָל וְהַיָּגוֹן אֶת פָּנַיִךְ אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת!”

“הֲלַחְקֹר אוֹתִי בָּאתָ, אֲדוֹנִי? הַאֻמְנָם חָבֵר לַבִּקֹּרֶת אָתָּה? הֵן לְשׁוֹנְךָ מְדַבֶּרֶת צַחוֹת כְּאַחַד אַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה וּלְבוּשְׁךָ לֹא כֵן. וְעַתָּה אִם לִגְנֹב אֶת לְבָבִי וְלָבֹא בְסוֹדִי בָּאתָ הֲלוֹם, אַל־נָא תִיגַע לָרִיק. דַּע אֵפוֹא כִּי אֵין אֶת נַפְשִׁי לְכַחֵד כָּל מְאוּמָה. בְּשֵׁם אֱלֹהַי אֶקְרָא וְעַל כְּבוֹד שְׁמוֹ אֵלֵךְ בּמוֹ־אֵשׁ וְאָמוּת מוֹת יְשָׁרִים!”

וַיִּשְׁתּוֹמֵם לֵב דִּיֶגוֹ בְּתוֹכוֹ וַיַּרְא אֶת תְּמוּנַת הָאִשָּׁה וַיַּבֵּט אֶל פָּנֶיהָ הַדַּלִּים אֲשֶׁר לָבְשׁוּ עֹז וְהָדָר מֵרוּחַ אֱלֹהִים עָלֶיהָ וּכְמַרְאֵה עֲנַן אוֹר יְקָרוֹת סָבִיב לָהֶם לְנֹגַהּ הַמְּנוֹרָה הַמְּאִירָה אֶל עֵבֶר פָּנֶיהָ, וּבְלִבּוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר אַהֲבָה וְרוֹמְמוֹת אֵין־קֵץ.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ גְּבִרְתִּי כִּי לֹא בְרָעָה בָּאתִי אֶל חֶדְרֵךְ, וְאַתְּ אִם תַּאֲמִינִי לִי לֹא תִּכָּשְׁלִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבֵךְ לְהַגִּיד אֶת כָּל הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת לְשוֹאֲלָיִךְ. וְאוּלָם שִׁמְעִי לַעֲצַת הַדּוֹרֵשׁ טוֹבָתֵךְ וְכִי תוּבְאִי לִפְנֵי שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת לַחְקֹר אוֹתָךְ וְכִחַשְׁתְּ אֶת הַכֹּל! כִּי עוֹד לֹא נָגְעָה אֵלַיִךְ הָרָעָה כַּאֲשֶׁר תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ וְעוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לְחַיִּים לָךְ וְלַאֲשֶׁר אִתָּךְ. עַל־כֵּן אַל תְּבַהֲלִי בְרוּחֵךְ וְאַל תְּסַכְּלִי אֶת הָעֵצָה הַיְעוּצָה עָלַיִךְ לְטוֹבָה. הֲתַבְטִיחִי אוֹתִי גְבִרְתִּי לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרִי?”

“הִנְנִי מַבְטִיחָה אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת כֵּן. וּמִי הֵמָּה דוֹרְשֵׁי טוֹבָתִי אֲשֶׁר אָמָרְתָּ?”

“הֲלֹא בֵן הָיָה לָךְ לְפָנִים.”

“בְנִי אֵינֶנּוּ; כִּי מֵת בִּנְעוּרָיו בַּחֲלוֹתוֹ אֶת חֳלִי הָאֲבַעְבּוּעוֹת.”

“בְּנֵךְ דִּיֶגוֹ אֲגוּלַר לֹא מֵת בָּחֳלִי הָאֲבַעְבּוּעוֹת: כִּי חַי מֵחָלְיוֹ אַחֲרֵי אֲשֶׁר נַסְתְּ וְנִמְלַטְתְּ עַל נַפְשֵׁךְ. וְגַם עוֹדֶנוּ חָי.”

“מַה־זֶה תִשְׁמַעְנָה אָזְנָי? בְּנִי… יְחִידִי… אֲהוּבִי… עוֹדֶנוּ חָי? וַחֲזוֹן לִבִּי לֹא הָיָה אֵפוֹא חֲזוֹן שָׁוְא? הֶאָח, אֵל אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי, בַּמֶּה אוֹדֶךָ? הַרְאֵנִי נָא עוֹד חַסְדְּךָ וְעֵינַי תֶּחֱזֶינָה אֶת בְּנִי אַךְ הַפָּעַם!”

וְדִיֶגוֹ עוֹדֶנּוּ מִתְאַפֵּק בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹחַ! כִּי אָמַר לְהָכִין עוֹד אֶת לְבַב אִמּוֹ בְּטֶרֶם יִתְוַדַּע אֵלֶיהָ, פֶּן יְבֻלַּע לָהּ בְּשִׂמְחָתָהּ הַגְּדוֹלָה פִּתְאֹם.

וְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה הוֹסִיפָה לִשְׁאֹל:

“הֲיָדַעְתָּ, אֲדוֹנִי, אֶת בְּנִי, אִם שָׁמַעְתָּ אֶת שָׁמְעוֹ? אָנָא הַגִּידָה־נָא לִי אֵיפֹה הָיָה בִנְעוּרָיו, וְאַיֵּה מְקוֹמוֹ הַיּוֹם?”

בְּנֵךְ הָפְקַד עַל אַחַת הַפְּקוּדוֹת הַקְּטַנּוֹת בְּמַדְרִיד, וּבְמַצָּבוֹ זֶה יֵשׁ תִּקְוָה כִּי יוּכַל לְסַבֵּב אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים לִישוּעָתֵךְ. הוּא נִשְׁבַּע שְׁבוּעָה לְבִלְתִּי שׁוּב מִפְּנֵי כֹל עַד אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה עֵינָיו בְצֵאתֵךְ לַחָפְשִׁי אַתְּ וְכָל אֲשֶׁר עִמֵּךְ."

“אַךְ אַל־נָא יִתְגָּרֶה בְרָעָה עַד מְאֹד! לֶךְ־נָא אֲדוֹנִי אֵלָיו וֶאֱמָר לוֹ בִשְׁמִי אֲשֶׁר לֹא יַעֲמֹד בְּדָבָר רָע.”

“לֶב־אֵם מְפַחֵד תָּמִיד! וְאוּלָם הַתְדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, גְּבִרְתִּי, כִּי יִשְׁמַע בְּקוֹלִי וְכִי יְחַבֵּק אֶת יָדָיו וְעָמַד עַל דַּם אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ? אַךְ אַל־נָא תֶחֶרְדִי אֵלָיו אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת, כִּי חָכָם הָאִישׁ וְיוֹדֵעַ לְהִזָּהֵר.”

“הֲיוֹדֵעַ הוּא כִּי הָיוּ אֲבוֹתָיו יְהוּדִים? וּמַה מַחְשְׁבוֹתָיו עַל זֹאת?”

“מִנְּעוּרָיו הָיָה לִבּוֹ תָמִים בֶּאֱמוּנָתוֹ; אַךְ זֶה יְרָחִים אֲחָדִים עָלוּ זִכְרוֹנוֹת יְמֵי יַלְדּוּתוֹ עַל לִבּוֹ וַיָּחֶל לִפְסֹחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים; וְעַתָּה כָלְתָה נַפְשׁוֹ לְדָת אֲבוֹתָיו.”

“וּמִי אַתָּה כִּי גִלָּה לְךָ מַצְפּוּנֵי לְבָבוֹ – הֲכִי מִבְּנֵי בְּרִיתֵנוּ אָתָּה?”

“כִּדְבָרֵךְ, הִנְנִי מִבְּנֵי בְרִיתְכֶם. וְעַתָּה מַה־יֶשׁ־לָךְ דָּבָר אֶל בְּנֵךְ וְשָׁלַחְתְּ בְּיָדִי?”

“תֶּן לוֹ אֶת בִּרְכָתִי שָׁלוֹם, בִּרְכוֹת אֱלֹהִים, שָׁלוֹם אֵין קֵץ! הַגִּידָה לוֹ כִּי רַק אַחַת תַּאֲוָתִי: לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי בְנִי מַחְמַד עֵינִי וְלָשׂוּם כַּפּוֹ בְּתוֹךְ כַּפִּי בְּטֶרֶם אָמוּת”.

וַיָּרֶם דִּיֶגוֹ אֶת הַמְּנוֹרָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ עַד הוֹפִיעַ אוֹרָהּ עַל פָּנָיו. אָז רָאֲתָה דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה אֶת מַרְאֵהוּ וַתִּקְרָא: אֵל אֱלֹהִים! רוֹאָה אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ כִּרְאוֹת פְּנֵי בַעֲלִי!"

“אֵלֶּה פְנֵי בְּנֵךְ. אִמִּי! אָנֹכִי דִיֶגוֹ בְּנֵךְ הָאוֹבֵד אֲשֶׁר חֲשַׁבְתּוֹ בַמֵּתִים.”

וַיֹּאחֶז בְּיַד אִמּוֹ וַיַּגַּע אוֹתָהּ אֶל פִּיו, וְדוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה פָּרְשָׂה זְרוֹעוֹתֶיהָ וַתִּקְרָא:

“בְּנִי, בְּנִי, צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי! אָמוּתָה הַפַּעַם אַחֲרֵי רוֹאִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי.”

וַיְחַבֵּק דִּיֶגוֹ לְאִמּוֹ וְעֵינָיו נִגְּרוּ דְמָעוֹת חַמּוֹת, וַיֹּאמַר: “לֹא תָמוּתִי, אִמִּי, כִּי חָיֹה תִחְיִי, וְעוֹד תִּרְאִי חַיִּים טוֹבִים! כָּלוּ יְמֵי הֶעָמָל וְהַיָּגוֹן, שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה, וּכַשַּׁחַר יִבָּקַע אוֹרֵנוּ וְהִגִּיעוּ לָנוּ יָמִים טוֹבִים, שְׁנוֹת שִׁלּוּמִים לְכָל עֲמָלֵנוּ.”

כד

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה אֶת לְבַב דִּיֶגוֹ לָלֶכֶת לִרְאוֹת בַּלַּיְלָה הַהוּא גַם אֶת פְּנֵי אֲחוֹתוֹ וְיֶתֶר הָאֲסִירִים; אַךְ לֹא עָצַר כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי בְּהִתְוַדְּעוֹ אֶל אִמּוֹ רָגַשׁ לְבָבוֹ וַיִּתְגָּעַשׁ מְאֹד וְכָל קְרָבָיו הָמוּ לוֹ עַד אֲשֶׁר עָיְפָה נַפְשׁוֹ, וָיֵּלֶךְ לִשְׁכַּב עַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּישַׁן עַד הַבֹּקֶר. וַיְהִי אַךְ לָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה הָאָדוֹן שְׂבִיֶּיטַן עוֹמֵד בַּחֶדֶר הַחִיצוֹן וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת פָּנֶיךָ. וַיְבִיאֵהוּ דִיֶגוֹ הַחַדְרָה וַיִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדָם, וְאַחַר מִהַר אֶל אָבִיו וַיְחַבְּקֵהוּ וַיֹּאמַר:

“אָבִי, נְבָרְכָה אֶת הָאֵל הַטּוֹב כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ.” וַיְסַפֵּר לְאָבִיו אֶת אֲשֶׁר הִתְוַדָּה יַנוּאֲרִיוֹ חַטָּאתוֹ בְּאָזְנֵי הַשּׁוֹפְטִים, וְאֶת אֲשֶר הִתְעָשֵּׂק עִם בֵּלְטְשַׁאצַר וַיַּסְגִּירֵהוּ בִּידֵי לֹא יוּכַל קוּם, וְאֶת דְּבַר הִתְוַדְּעוֹ אֶל אִמּוֹ בְּבֵית כִּלְאָהּ, וָיּוֹסֵף דִּיֶגוֹ וַיֹּאמַר: בְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים יָבֹא הַקֵּץ לְכָל צָרוֹתֵינוּ. וְעוֹד לָנוּ כָּעֵת אַךְ לִקְרֹא לַסַּכְסְכָן אַנְטוֹנְיָא לוֹפִּיס וּלְהַמְרִיצוֹ כִּי יָשִׁיב אֶת דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים וְיַגִּיד לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים כִּי בֵלְטְשַׁאצַר הָיָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִיו לְהַאֲשִׁים אֲנָשִׁים נְקִיִּים. וְעַתָּה, אָבִי, לֶךְ־נָא בַקֵּשׁ אֶת הַסַּכְסְכָן וְהֲבִיאֵהוּ הֵנָּה."

וַיֵּלֶךְ עִמָּנוּאֵל וַיָּבֹא אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַקָּפֶה, שֶׁשָּׁם נוֹעַד לוֹ לוֹפִּיס פְּעָמִים רַבּוֹת, וַיִּדְרֹשׁ לְשִׁכְנוֹ וַיַּגִּידוּ לוֹ. וּכְבוֹא שָׁמָּה דוֹן עִמָּנוּאֵל וַיִּשְׁתּוֹמֵם לִשְׁמוֹעַ מִפִּי הַשְּׁכֵנִים כִּי נִתְפַּשׂ הַסַּכְסְכָן בִּפְקוּדַת הַשּׁוֹפְטִים; וַיְמַהֵר וַיָּשָׁב אֶל בְּנוֹ וַיַּגֶּד־לוֹ אֶת הַשְּׁמוּעָה.

וַיְצַו דּוֹן דִּיֶגוֹ לֶאֱסֹר אֶת מֶרְכַּבְתּוֹ וַיִּרְכַּב וַיָּבֹא אֶל הַשּׁוֹפֵט הָרֹאשׁ אֲשֶׁר לְמַדְרִיד, לָדַעַת עַל מַה נִתְפַּשׂ הַסַּכְסְכָן. וְהַשּׁוֹפֵט קִדַּם פָּנָיו וַיֹּאמַר: "יָדַעְתִּי, אֲדוֹנִי, כִּי בִדְבַר בֵּלְטְשַׁאצַר בָּאתָ אֵלַי לָדַעַת מוֹצָא דָבָר. דַּע אֵפוֹא, כִּי הוֹדָה הָרוֹצֵחַ עַל פִּשְׁעוֹ וְגַם נָקַב בְּשֵׁם אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיְתָה יָדוֹ עִמּוֹ בָּרֶצַח הַזֶּה, אַנְטוֹנִיָא לוֹפִּיס שְׁמוֹ. וַאֲנִי הִנֵּה שָׁלַחְתִּי וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת לוֹפִּיס וְגַם חָקַרְתִּי אוֹתוֹ כְּבוֹאוֹ לְפָנַי, וְגַם פִּיו עָנָה בוֹ לֵאמֹר: “אָמְנָם אָנֹכִי הָיִיתִי חָבֵר לְאִישׁ מַשְׁחִית.”

וְדִיֶגוֹ הִשְׁתּוֹמֵם לִשְׁמוֹעַ כִּי לְפִי דִבְרֵי יַנוּאֲרִיוֹ אֲשֶׁר הִתְוַדָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֹא הָיְתָה יַד אִישׁ בְּמוֹת הַחַשְׁמָן זוּלָתִי הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר וְיַנוּאֲרִיוֹ. וַיֹּאמֶר דִּיֶגוֹ בְּלִבּוֹ: “אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא, הֵן מִשְׁפַּט מָוֶת לַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל עָוֹן אַחֵר אֲשֶׁר לֹא יִפְקְדוּ עָלָיו בְּמִשְׁפְּטֵי הַסְּפָרַדִּים; וְשָׁפְטוּ אוֹתוֹ הַשּׁוֹפְטִים עַל עָוֹן פְּלִילִי אֲשֶׁר נִקָּה מִמֶּנּוּ.”

וּכְבוֹאוֹ הַבַּיְתָה וְהִנֵּה אָבִיו יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “אָבִי, גַּם הַפַּעַם שְׁמוּעָה טוֹבָה בְּפִי. הַנָּזִיר הִגִּיד עַל הַסַּכְסְכָן כִּי עוֹזֵר הָיָה לוֹ, וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא, כִּי הוֹדָה הַסַּכְסְכָן עַל חֵטְא אֲשֶׁר לֹא חָטָא. וּמָה־טּוֹב לָנוּ הַמִּקְרֶה הַזֶּה; כִּי בִּשְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים אֶת שְׁנֵי הַנְּבָלִים הָאֵלֶּה מִשְׁפַּט מָוֶת תָּשִׂים הַבִּקֹּרֶת לְאַל אֶת דִּבְרֵיהֶם אֲשֶׁר הִגִּידוּ עַל הָאֲסִירִים וְיָצְאוּ הָאֲסִירִים לַחָפְשִׁי.”

וְדִיֶגוֹ נִקְרָא אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ וּבְטֶרֶם יֵשְׁבוּ הַקְּרוּאִים לֶאֱכֹל הָלַךְ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַנְּסִיכָה אוּרְזִינִי. וַתֹּאמֶר אֵלָיו הַנְּסִיכָה כִּרְאוֹתָהּ אוֹתוֹ: "מֶה־הָיָה לְךָ אֲדוֹנִי אֶמֶשׁ? אָנָה הָלַךְ לִבְּךָ, וּמַדּוּעַ עָצַרְתָּ בְּמִלִּים אֲשֶׁר לֹא כְמִשְׁפָּטְךָ מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם?

וַיַּגֶּד־לָהּ דִּיֶגוֹ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיְסַפֶּר־לָהּ כִּי מָצָא אֶת אָבִיו, אֲשֶׁר לֹא נִשְׂרַף בָּאֵשׁ כִּי אִם נִמְלַט בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא, וְכִי אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ כְּלוּאוֹת בְּבֵית הַכֶּלֶא אֲשֶׁר לַבִּקֹּרֶת וְיֶשׁ לוֹ תִּקְוָה לְהוֹצִיאָן מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָאִישׁ, אֲשֶׁר עַל פִּי עֵדוּתוֹ נֶאֶסְרוּ, עוֹמֵד לַמִּשְׁפָּט עַל עָוֹן פְּלִילִי. וַיּוֹסֵף לֵאמֹר: “אַךְ אִם לֹא יִצְלָח חֶפְצִי בְּיָדִי לְהוֹצִיא מִשְׁפָּטָן לָאוֹר עַל פִּי שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹרֶת, הֲיִי נָא אַתְּ לְפֶה לָאֲסִירִים אֶל הַמֶּלֶךְ וּמִלְּפָנָיו מִשְׁפָּטָם אוֹר יֵצֵא.”

“אָמְנָם לֹא עַל נְקַלָּה יֵאוֹת הַמֶּלֶךְ לְהִתְעָרֵב בְּדִבְרֵי הַבִּקֹּרֶת הַפְּנִימִים, וְאוּלָם…”

“יָדַעְתִּי, גְבִרְתִּי הָעֲדִינָה, כִּי כֹל תּוּכְלִי בְּחָכְמָתֵךְ וּבְחֵן שְׂפָתַיִךְ, וְלֹא יִבָּצֵר מִמֵּךְ מְאוּמָה.”

“אֲקַוֶּה כִּי אוּכַל לְהַשְׁלִים חֶפְצֶךָ; וְעַתָּה הוֹאִילָה נָא גַם אַתָּה וְשׁוּב לְאֵיתָנְךָ וְאָצַלְתָּ מֵרוּחַ חָכְמָתְךָ וְדַעְתְּךָ עַל קְרוּאֵי שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ לְהֵיטִיב אֶת לִבָּם, כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ לָנוּ שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם.”

וַיָּכֶן דִּיֶגוֹ אֶת לִבּוֹ וַיָּסַר בְּחָזְקָה אֶת כָּל עֲמָלוֹ וְכַעַס עִנְיָנוֹ, וַיָּבִיא לְבַב חָכְמָה וַיְהִי מִדְבָּרוֹ נָאוֶה וְעַל כָּל דָּבָר קָטָן וְגָדוֹל דִּבֵּר נִכְבָּדוֹת.

וּכְכַלּוֹת הַקְּרוּאִים לֶאֱכֹל וְהוּא שָׁב אֶל הֵיכָלוֹ. וַיְצַו וַיָּבִיאוּ לוֹ מְהֵרָה אֶת הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יִתְחַפֵּשׂ בָּהֶם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּית הַכֶּלֶא לִרְאוֹת אֶת אֲחוֹתוֹ וְאֶת יֶתֶר הָאֲסִירִים, וְיוֹאָן עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן הוֹלֵך עִמּוֹ. שָׁם הִתְוַדַּע אֶל אֲחוֹתוֹ וְאֶל דּוֹן יוֹסֵף מוֹנְטְאַלְטוֹ וְדוֹנָה פְרַנְצִיסְקָה וַיְצַוֵּם לְהִזָּהֵר בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם כִּי יוּבְאוּ לִפְנֵי שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת, וַיֵּצֵא מֵאֵת פְּנֵיהֶם וְלֹא הִתְמַהְמָה. אַךְ מֵאֵת דּוֹנָה פְרַנְצִיסְקָה לֹא יָכֹל לְהִפָּרֵד חִישׁ קַל, כִּי עָרְכָה הַנַּעֲרָה אֵלָיו הֲמוֹן מִלִּים וּשְׁאֵלוֹת. לָאַחֲרוֹנָה שָׁאֲלָה אוֹתוֹ: “הֲלֹא תָשׁוּב אֶל דָּת הַיְהוּדִים?”

וְדִיֶגוֹ הִבִּיט אֶל הָעַלְמָה הָעֲצוּרָה בְּבֵית כֶּלֶא הַבִּקֹּרֶת וּמְנַסָּה דָבָר אֶל הַבָּא לְהַצִּילָהּ לְהָשִׁיב אֶת לִבּוֹ אֶל דָּת אָבוֹת, וַיִּצְחַק בְקִרְבּוֹ. וַיֹאמֶר לָהּ: “הֲתִהְיִי לְאִשָּׁה לְשׁוֹמֵר הָאֲסִירִים לְמַעַן הָשֵׁב אִישׁ נִתְעָה בַשָּׁוְא אֶל עַמּוֹ וְאֶל אֱלֹהָיו?”

וַתַּעֲנֵהוּ הָעַלְמָה: “הֵן דּוֹנָה גְרַצִּיָּה הָיְתָה לִי תָּמִיד כְּאֵם רַחֲמָנִיָּה, עַל־כֵּן נָכוֹן לִבִּי לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנָהּ כָּל דָּבָר, לְמַעַן תִּתְעַנֵּג עַל בְּנָהּ הַנִּמְצָא.”

וַיִּכְבֹּשׁ דִּיֶגוֹ אֶת דִּמְעָתוֹ אֲשֶׁר הִתְפָּרְצָה לָצֵאת מִבַּת עֵינוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ: “עַלְמָה טוֹבַת־לֵב אָתְּ! וְעַתָּה שָׁלוֹם לָךְ, וְעוֹד נָשׁוּב נִתְרָאֶה פָּנִים.”

נָשִׁים רַבּוֹת, נָשִׁים יָפוֹת וְנִכְבָּדוֹת בִּנְשֵׁי בֵית הַמַּלְכוּת בִּקְּשׁוּ אַהֲבַת דִּיֶגוֹ בְּחִיר הַמֶּלֶךְ, אַךְ לֹא אַחַת מֵהֵנָּה לִבְּבָה אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר לִבְּבַתְהוּ הָעַלְמָה הַנְקַלָּה הַמְגֻדֶּלֶת מִנְּעוּרֶיהָ בְּמִגְרַשׁ “הָיְלָדִים” הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם, אֲשֶׁר בְּשִׁבְתָּהּ בְּבֵית כִּלְאָהּ הָיָה אַדִּיר כָּל חֶפְצָהּ לְעַטֵּר אֶת יוֹם חֶדְוַת אִמּוֹ וְלָשׂוּם אֶת שִׂמְחָתָהּ בִּבְנָהּ הָאוֹבֵד וְהַנִּמְצָא לְשִׂמְחָה שְׁלֵמָה.

וּבְצֵאתוֹ דוֹבְבוֹ שְׂפָתָיו לֵאמֹר: “מִי כָמוֹהָ נֶפֶשׁ יְקָרָה!” וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב אֶל חֶדְרוֹ לְהִנָּפֵשׁ וּלְהַחֲלִיף כֹּחַ וּלְהִכּוֹן לִקְרַאת הַבָּאוֹת.

כה

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּכְתֹּב הַשּׁוֹפֵט הָרֹאשׁ לְמַדְרִיד אֶל רֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה וַיּוֹדִיעֵהוּ כִּי שְׁנֵי הַחוֹטְאִים, הַנָּזִיר הַדּוֹמִינִיקַנִּי בֵּלְטְשַׁאצַר וְאַנְטוֹנִיָא לוֹפִּיס, הוֹלְכִים לָמוּת וְכִי חָרְצוּ הַשּׁוֹפְטִים אֶת מִשְׁפָּטָם לְהִתָּלוֹת עַל הָעֵץ.

כְּכַלּוֹת דִּיֶגוֹ לִקְרֹא אֶת דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב, שָׁלַח וַיִּקְרָא לְשׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת לְהִוָּעֵד יַחְדָּו. הֵמָּה יָשְׁבוּ עַל מוֹשָׁבָם וְדִיֶגוֹ אָמַר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: “אֲדוֹנַי, עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים נִתְפְּשָׂה מִשְׁפָּחָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֹר עָלֶיהָ כִּי נָטְתָה מִדֶּרֶךְ אֱמוּנָה לָלֶכֶת בַּסֵּתֶר אַחֲרֵי דָת הַיְּהוּדִים. וְעַתָּה הִנֵּה נוֹדַע הַדָּבָר כִּי הָעֵדִים אֲנָשִׁים חַטָּאִים וְגַם שָׁפְטוּ אוֹתָם הַשּׁוֹפְטִים לַמָּוֶת. לְפִי מִשְׁפְּטֵי אֱלֹהִים וְאָדָם לֹא יָקוּמוּ אֲנָשִׁים רְשָׁעִים לַעֲנוֹת בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת. עַל־כֵּן אֲחַוֶּה דֵעִי לְהוֹצִיא אֶת הָאֲסִירִים לַחָפְשִׁי וּלְהָשִׁיב לָהֶם אֶת רְכוּשָׁם.”

וַיַעַן רֹאשׁ הַחֲבֵרִים, דּוֹן יוֹאָן דִי מִירַאלִיס, וַיֹּאמַר: “שָׂאֵנִי אֲדוֹנִי, הֵן עַתָּה מִקָּרוֹב בָּאתָ לְכַהֵן בְּתוֹכֵנוּ וְטֶרֶם תֵּדַע אֶת מִשְׁפְּטֵי הַבִּקֹּרֶת הַקְּדוֹשָׁה לְמַדַּי. בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה הִנֵּה זֹאת חֻקַּת הַבִּקֹּרֶת: שְׁנֵי הָעֵדִים יֵחָקְרוּ שֵׁנִית לִפְנֵי מוֹתָם, וְאִם הָקֵם יָקִימוּ אֶת דִּבְרֵיהֶם אֲשֶׁר הִגִּידוּ עַל הָאֲסִירִים וַאֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ עֲלֵיהֶם, לֹא יִגָּרַע מֵעֶרְכָּם וּמֵאֲמִתָּם מְאוּמָה בִּגְלַל הַחֵטְא אֲשֶׁר חָטְאוּ הָעֵדִים.”

וְיֶתֶר הַחֲבֵרִים הֵנִיעוּ רֹאשָׁם לֵאמֹר; “כֵּן דִּבַּרְתָּ.”

אָז הִסְכִּיל דִּיֶגוֹ עֲשׂה וַיְבַהֵל בְּרוּחוֹ וַיֹּאמַר:

“אֲדוֹנַי, שְׂאוּ־נָא פָנַי לַדָּבָר הַזֶּה וְהוּסַג אָחוֹר מִשְׁפָּט וְחֻקָּה. עֲשׂוּ־נָא שְּׁאֵלָתִי הַיּוֹם וְגַם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּיוֹם אַחֵר.”

וְדִיֶּגוֹ הַגָּדוֹל וְהַנִּכְבָּד בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ הִסְכִּין מִתְמוֹל שִׁלְשֹׁם לִהְיוֹת כָּל אֲשֶׁר אִתּוֹ מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ וְעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ. אַךְ בַּפַּעַם הַזֹּאת הָיוּ לוֹ חֲבֵרָיו כְּמוֹ אַכְזָב. בִּסְפָרַד הָיוּ כָל הַפְּקִידִים וְהַשָּׂרִים מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם אוֹהֲבֵי בֶצַע וְרוֹדְפֵי שָׁלְמוֹנִים, רַק הַבִּקֹּרֶת לְבַדָּהּ לֹא לָקְחָה שֹׁחַד וְלֹא נָתְנָה חֲנִינָה וְרַחֲמִים, וְאִישׁ לֹא יָכֹל לְהַטּוֹתָהּ מִדַּרְכָּהּ וְלָתֵת רוּחוֹ עָלֶיהָ.

וַיֹּאמֶר דּוֹן יוֹאָן אֶל דִּיֶגוֹ: “מַה תַּחְשֹׁב עָלֵינוּ, אֲדוֹנִי? וַאֲנַחְנוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ בֶּאֱמוּנָה וְלֹא נָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל מֵאָרְחוֹת מִשְׁפָּט.”

וַיָּקָם דִּיֶגוֹ מִמּוֹשָׁבוֹ סָר וְזָעֵף וַיְשַׁלַּח אֶת הַשּׁוֹפְטִים לְבָתֵּיהֶם. כִּי לֹא אָבָה לָתֵת אֶת הַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר לָבֹא שֵׁנִית לִפְנֵי שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת וּלְהָקִים אֶת דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים כִּי יַחְקְרֻהוּ. אַךְ אֶת הַסַּכְסְכָן חָשַׁב דִּיֶגוֹ לְהַצִּיל מִמָּוֶת; כִּי אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת לוֹ וְכִי קִוָּה לְהַטּוֹת לְבָבוֹ לְהָשִׁיב אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הִגִּיד עַל הָאֲסִירִים בַּעֲצַת הַנָּזִיר.

וַיִּכְתֹּב דִּיֶגוֹ אֶל רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוֹ לְמַהֵר לָתֵת אֶת שְׁנֵי הַחוֹטְאִים לַמָּוֶת כַּאֲשֶׁר נִגְזָר עֲלֵיהֶם; וְאַחַר שָׁלַח לִקְרֹא אֶת הַתַּלְיָן וַיְדַבֵּר אִתּוֹ דְּבַר־סֵתֶּר. בְּקָרוֹב נֵדַע מֶה־הָיָה חֵפֶץ דִּיֶגוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה.

מִמָּחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא נִשְׁמַע בִּרְחוֹבוֹת מַדְרִיד קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים לְאוֹת כִּי חַטָּאִים בְּנֵי מָוֶת יוּמְתוּ לְעֵינֵי כָל הָעָם בִּרְחוֹב “סִיבֵדָה” הוּא מְקוֹם הַהֲרֵגָה. וְכָל הָרְחוֹב הַהוּא מָלֵא פֶּה לְפֶה הֲמוֹן עַם רָב הַבָּאִים לִרְאוֹת אֶת הַמַּרְאֶה. וְהַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר נָמוֹג כֻּלּוֹ. לִפְנֵי לֶכְתּוֹ לָמוּת הִבְדִּילוּ אוֹתוֹ מִקְּהַל הַנְּזִירִים הַדּוֹמִינִיקַנִּים. וַיּוֹבִילוּ אוֹתוֹ אֶל הָעֵץ וְעַל פָּנָיו שָׂמוּ מַסְוֶה, וְאֶת צַוָּארוֹ הֵבִיאוּ בַחֶבֶל וְהַתַּלְיָן יוֹשֵׁב לוֹ עַל שִׁכְמוֹ. דְּמָמָה כַמָּוֶת בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן, וּכְמוֹ אָחֲזָה פַלָּצוּת אֶת כָּל הַקָּהָל הַגָּדוֹל, עוֹד רֶגַע אֶחָד וְהַתַּלְיָן בִּצַּע מַעֲשֵׂהוּ; נִבְלַת הַתָּלוּי תִּצְנַח מֵעַל הָעֵץ וְעַל גַּבּוֹ יוֹשֵׁב הַתַּלְיָן – וּמֵעַל לְמִגְדַּל בֵּית תְּפִלַּת סט. מִילַאן יִשָּׁמַע קוֹל הַפַּעֲמוֹן מְבַכֶּה אֶת הַמֵּת.

וְהִגִּיעַ תּוֹר הַשָּׂעִיר הַשֵּׁנִי, הַסַּכְסְכָן אַנְטוֹנְיָא לוֹפִּיס. אַךְ אַחֲרֵי עֲשׂוֹת לוֹ הַתַּלְיָן כַּמִּשְׁפָּט, וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַחֶבֶל לְבַדּוֹ תָלוּי בָּעֵץ. הַחֶבֶל נִתַּק וּבֶן־הַמָּוֶת נָפַל לָאָרֶץ וּזְקַן הַחֶבֶר “חֶסֶד וְרַחֲמִים” נָגַע בּוֹ בַּשַּׁרְבִיט אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. וּבְכֵן לֹא יוּכְלוּ עוֹד הַשּׁוֹפְטִים לִנְגּוֹעַ בּוֹ לְרָעָה; כִּי הַתָּלוּי אֲשֶׁר נִשְׁמַט מִן הַחֶבֶל בְּיַד הַתַּלְיָן הִנֵּה נִרְצָה עֲוֹנוֹ וְחָסָה מֵעַתָּה בְּצֵל אַנְשֵׁי הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, הֵמָּה יָשִׂימוּ עֵינָם עַל הַשָּׁב מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת וְהֵמָּה יַעַמְלוּ בוֹ וְהוֹרוּ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה.

וַיָּרַע כָּל הָעָם וַיִּקְרָא: "הִנֵּה נִמְלַט! הִנֵּה נִמְלָט! וַיְבָרְכוּ אֶת הַחֶבֶר “חֶסֶד וְרַחֲמִים” לֵאמֹר: “חֲזַק וֶאֱמָץ!” אַךְ אִישׁ לֹא יָדַע כִּי לֹא מִקְרֶה הָיָה לַחֶבֶל כִּי נִתַּק – רַק הַתַּלְיָן וְדוֹן דִּיֶגוֹ יָדְעוּ זֹאת.

הַצַּר הַצּוֹרֵר לְבֵית אֲגוּלַר אֲשֶׁר הָיָה כְּקוֹץ מַכְאִיב לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה הִנֵּה הֹגָה מִן הַמְסִלָּה וַתָּבֹא עָלָיו כָּל רָעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה לַאֲנָשִׁים נְקִיִּים, אַךְ לָאֲסִירִים לֹא הָיְתָה יְשוּעָה בְּכָל זֹאת. לַשָּׁוְא עָמַל דִּיֶגוֹ בְּשוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת לְהַטּוֹת אֶת לִבָּם לְחֶפְצו, כִּי לֹא הִצְלִיחַ. הֵמָּה בְּאַחַת: לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָאֲסִירִים חָפְשִׁים עַד אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ וְחָקְרוּ אוֹתָם וְעַד אֲשֶׁר יֻכּוּ מַכַּת מַרְדּוּת כְּחֻקּוֹת הַבִּקֹּרֶת.

וְדִיֶגוֹ בָא פַּעַם בְּפַעַם לִרְאוֹת אֶת אִמּוֹ וְאֶת אֲחוֹתוֹ וְאֶת יֶתֶר הָאֲסִירִים, בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית לֹא הוֹסִיף עוֹד לְהִתְחַפֵּשׂ כְּבִגְדֵי הַנֵּכָר, וּפְרַנְצִיסְקָה רָאֲתָה וַתִּתְמַהּ כִּי נָדְרָה לְרֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה וּמְבַקֵּר הָרֹאשׁ לְמַדְרִיד לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה.

וַיָּכֶן דִּיֶגוֹ אֶת לְבַב אִמּוֹ מְעַט מְעַט אֶל הַשְּׁמוּעָה הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַר לְהַשְׁמִיעָהּ כִּי עוֹד אִישָׁהּ חַי, לְבַל יְבֻלַּע לָהּ מִשִׂמְחַת פִּתְאֹם. וְאַחַר הֵבִיא אֶת אָבִיו אִתּוֹ אֶל בֵּית כִּלְאָהּ. אֶת פָּרָשַׁת הַמַּרְאֶה הַזֶּה לֹא יוּכַל אִישׁ לְסַפֵּר, כִּי אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים לְהַבִּיעַ אֶת שִׂמְחַת עִמָּנוּאֵל וְאִשְׁתּוֹ בְּהִפָּגְשָׁם יַחַד אַחֲרֵי הֱיוֹתָם נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה יָמִים רַבִּים וְרָעִים כָּאֵלֶּה.

וְדִיֶגוֹ בִּקֵּשׁ לְסַבֵּב פְּנֵי הַדָּבָר לְהִנָּתֵן פְּקוּדָה מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ עַל אֹדוֹת הָאֲסִירִים לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר. וַיִּרְכַּב בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וַיָּבֹא אֶל בֵּית הַמַּלְכוּת לִרְאוֹת אֶת הַנְּסִיכָה אוּרְזִינִי. כְּבוֹאוֹ הַבַּיְתָה וַיַּרְא וְהִנֵּה הִיא עֲצוּבָת־רוּחַ וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ. וַתֵּאָנַח וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “יְדִידִי, רָעָה גְדוֹלָה הִנֵּה בָאָה; הַמַּלְכָּה חָלְתָה וְחָלְיָהּ חָזָק מְאֹד, לֹא יַאֲמִינוּ בְחַיֶּיהָ.”

וַיִּבָּהֵל דּוֹן דִּיֶגוֹ וַיֵּדַע כִּי עַתָּה לֹא יָפִיק מִן הַמֶּלֶךְ מְאוּמָה; כִּי הַנְּסִיכָה לֹא מָשְׁלָה בְּרוּחַ הַמֶּלֶךְ כִּי אִם בְּיַד הַמַּלְכָּה, וּבְכֹחָהּ זֶה יָכְלָה לְהַטּוֹת אֶת לְבָבוֹ לְכָל חֶפְצָהּ. וּבְכֵן הֶחֱרִישׁ דִּיֶגוֹ מִמֶּנָּה וַיֹּאמֶר לְחַכּוֹת בְּבַקָּשָּׁתוֹ עַד אֲשֶׁר תְּחִי הַמַּלְכָּה מֵחָלְיָהּ.

וַיָּשָׁב דִּיֶגוֹ אֶל בֵּיתוֹ. גַּם שָׁם תְּבַהֲלֵהוּ שְׁמוּעָה לֹא טוֹבָה: הַנָּזִיר פֶּדְרָא סָלוּטָא הָפְקַד לִהְיוֹת מְבַקֵּר־רֹאשׁ.

עַתָּה יִדְאַג אֶת שוֹפְטֵי הָבִּקֹּרֶת חֲבֵרָיו וְדוֹן יוֹאָן מִירַאלִיס בְּרֹאשָׁם, פֶּן יוֹעִידוּ אוֹתוֹ לַמִּשְׁפָּט עַל אֲשֶׁר נָטָה חֶסֶד לַאֲסִירֵי הַבִּקֹּרֶת וְהִגִּידוּ עָלָיו לֵאמֹר: בִּקֵּשׁ דִּיֶגוֹ לְשַׁחֵד אֶת הַשּׁוֹפְטִים לְעַוֵּת מִשְׁפָּט. אִם תֵּרָפֵא הַמַּלְכָּה עוֹד יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ, בְּכֹחַ הַנְּסִיכָה אוּרְזִינִי, לְהִתְגַבֵּר עַל צָרָיו. אַךְ אִם מוֹת תָּמוּת? הֲלֹא אָז יָבֹא הַקֵּץ לְשִׁלְטוֹן הַנְּסִיכָה וְעָבְרוּ יְמֵי דִיֶגוֹ גַם הוּא וְלֹא יוּכַל עוֹד לָקוּם וּלְהִתְעוֹדֵד מִפְּנֵי הַמְבַקְּשִׁים אֵלָיו רָעָה. וּבְמוֹט רַגְלוֹ, וְכָלְתָה הָרָעָה גַם אֶל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ.

בַּיּוֹם הַהוּא בָעֶרֶב מֵתָה הַמַּלְכָּה.

כו

וַיִּשְׁלַח דִּיֶגוֹ וַיִּקְרָא לְאָבִיו. הוּא בָא הַחַדְרָה וְדִיֶגוֹ סָגַר הַדֶּלֶת בַּעֲדָם, וַיֹּאמַר: “אָבִי, הֵן תּוֹחַלְתֵּנוּ נִכְזָבָה. הַמַּלְכָּה מֵתָה, וּבְמוֹתָהּ חָדַל לִהְיוֹת לַנְּסִיכָה אוּרְזִינִי יָד עַל כֵּס מַלְכוּת. וַאֲנִי הִנֵּה הִרְכִּיבוּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשִׁי, אֶת הַנָּזִיר פֶּדְרָא סַלוּטָה, וְהוּא אַחַד הַכֹּהֲנִים הַקַּנָּאִים, הֲלֹא מֵעַתָּה יִסְפְּרוּ צְעָדַי וְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְרַוְחַת אֲסִירֵינוּ יָסֵב עָלַי עֵין שׁוֹרְרַי לְרָעָה; גַּם הִנֵּה שׁוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת עוֹיְנִים אוֹתִי. סוֹף דָּבָר, אָפְסָה כָל תִּקְוָה לִקְרֹא דְרוֹר לְאִמִּי וְלַאֲחוֹתִי בְּיַד הַשּׁוֹפְטִים.”

וַיִּשְׁאָלֵהוּ אָבִיו לֵאמֹר: “וּמַה יֵשׁ אֶת לְבָבְךָ לַעֲשׂוֹת?”

וַיַּעַן דִּיֶגוֹ וַיֹּאמַר: “כָּעֵת עוֹדֶנִּי עוֹמֵד עַל מִשְׁמַרְתִּי: וְהָיִיתִי לִישׁוּעָה לְאַנְשֵׁי בֵיתִי בְּעוֹד עִתּוֹתַי בְּיָדִי – שׂוֹם אָשִׂים לָהֶם יָדַיִם לָנוּס וּלְהִמָּלֵט.”

“הֲלֹא אִם יְבַקְּשׁוּ אֶת הָאֲסִירִים אַחֲרֵי כֵן וְלֹא יִמְצָאוּם, יִדְרְשׁוּ אוֹתָם מִיָּדְךָ, כִּי יוֹדְעִים חֲבֵרֶיךָ כִּי אַתָּה דָרַשְׁתָּ טוֹב לָהֶם; הֲתֹאמַר אֵפוֹא לְהָבִיא עָלֶיךָ אָשָׁם וּלְהִתְגָּרוֹת בְּרָעָה כָזֹאת?”

“לֹא, אָבִי, כִּי בָרֹחַ אֶבְרָח גַּם אֲנִי עִמָּכֶם.”

“אֱלֹהִים יְבָרֶכְךָ, בְּנִי! הֲלֹא עַתָּה אֶשְׂמַח בָּךְ; הַפַּעַם יָדַעְתִּי כִּי לִי אַתָּה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר תּוֹאִיל לַעֲזֹב מִשְׂרָה וּכְהוּנָה, עֹשֶר וּגְדוּלָה, וּלְהַשְׁלִיךְ אֶת כָּל חֲמוּדוֹת הַחַיִּים אַחֲרֵי גַוֶּךָ לְמַעַן הַצִּיל אִמְּךָ וַאֲחוֹתֶךָ.”

“לֹא, אָבִי, לֹא רַק לְמַעַן הַצִּיל אִמִּי וַאֲחוֹתִי אֶעֱשֶׂה זֹאת, כִּי אִם גַּם לְמַעַן אָשוּב לִהְיוֹת לְךָ, לְעַמִּי וּלְדָתִי. וְהָיָה כִּי יְבִיאֵנִי אֱלֹהִים אַמְשְׂטֶרְדַמָּה בְשָׁלוֹם וּבָאתִי שָׁם בִּבְרִית אַבְרָהָם אָבִינוּ.”

וְלֹא יָכֹל עִמָּנוּאֵל לַעֲנוֹת אוֹתוֹ; וּמֵעֵינָיו זֹרְמוּ דְמָעוֹת כַּמַּיִם מֵרֹב שִׂמְחָה וַיְחַבֵּק לִבְנוֹ בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים; וַיִּתְרַפְּקוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, גַּם דִּיֶגוֹ בָּכָה הַרְבֵּה בֶכֶה, וַיְהִי בְעֵינָיו כְּאִלּוּ מָצָא עַתָּה אֶת אָבִיו הָאוֹבֵד.

וַיִּמַח דִּמְעוֹתָיו מֵעֵינָיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו: “אָבִי, הָבָה נִשְׁתָּעָה אַף נִוָּעֲצָה יַחְדָּו עַל דְּבַר הַמְּנוּסָה אֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר לְהָנִיס אֶת הָאֲסִירִים, וְלֹא יִהְיֶה לָנוּ מִכְשוֹל. עַל דַּעְתִּי טוֹב כִּי נָשִׂים פָּנֵינוּ פּוֹרְטוּגַלָה, וּמִשָּׁם נֵרֵד הַיָּמָה. וְאַתָּה קְנֵה לְךָ עֲגָלָה וּשְנֵי סוּסִים טוֹבִים וְהוֹצֵאתָ אוֹתָם אֶל הַמְסִלָּה הָעוֹלָה סַלַּמַנְקָה. וּמָחָר בַּצָּהֳרַיִם בִּהְיוֹת רְחוֹבוֹת מַדְרִיד עֲזוּבִים מֵאֵין אָדָם מִפְּנֵי חֹם הַיּוֹם הַבּוֹעֵר כַּתַּנוּר, אֶשְׁלַח לְךָ אֶת הָאֲסִירִים בְּיַד עַבְדִּי הַנֶּאֱמָן יוֹאָן. וְהֵמָּה מִתְנַכְּרִים בַּבְּגָדִים אֲשֶׁר אָשִׂים עֲלֵיהֶם. וְהָיָה כְּשֶׁבֶת אִמִּי וְיֶתֶר הַנְּפָשוֹת הַיְקָרוֹת בָּעֲגָלָה וְנָשָׂאתָ אוֹתָן עַד סַלַּמַנְקָה וְעָבַרְתָּ מִשָּׁם וְהָלְאָה עַד מֵעֵבֶר לִגְבוּל פּוֹרְטוּגַל, עַד פּוֹרְטא. וְכִי תַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל וְשָׁלַחְתָּ וְהִגַּדְתָּ לִי. כְּבוֹאֲךָ פֹּרְטָאָה תִּשְׂכָּר לְךָ אֳנִיָּה לָלֶכֶת הוֹלַנְדָה, אַךְ לֹא תֵצֵא מִשָּׁם עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ אוֹ עַד אִם שָׁלַחְתִּי דְבָרִי לְךָ. הֲיֵשׁ לְךָ כֶּסֶף דַּיֶּךָּ?”

“יֶשׁ לִי רָב בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָרוֹת; כָּל רְכוּשִׁי אֲשֶר רָכַשְׁתִּי בְּבַעַל־פּוֹרֵיזָה שָׁמוּר בְּיָדִי.”

“הֲגַם נֶשֶׁק יֵשׁ אִתֶּךָ?” “יֵשׁ אִתִּי שְׁנֵי קְנֵי־רוֹבִים טוֹבִים.”

“קְנֵה עוֹד שְׁנַיִם וְהָיוּ לְדוֹן יוֹסֵף.”

וַיֵּצֵא עִמָּנוּאֵל מֵאֵת בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ לִקְנוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָהֵם.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּגֵד לְדִיֶגוֹ כִּי הֵכִין הַכֹּל. וַיְבָרְכוּ אִיש אֶת אָחִיו וַיִּפָּרְדוּ זֶה מִזֶּה.

וְדִיֶגוֹ הָלַךְ אֶל בָּתֵּי הַכְּלָאִים אֲשֶׁר לַבִּקֹּרֶת וְעַבְדוֹ יוֹאָן אִתּוֹ. וּבְיַד יוֹאָן בְּגָדִים כַּבְּגָדִים אֲשֶׁר יִלְבְּשׁוּ בְנֵי הָעָם יוֹשְׁבֵי מַדְרִיד.

וַיָּבֹא דִיֶגוֹ בָרִאשוֹנָה אֶל גִּיסוֹ לוֹקֵחַ אֲחוֹתוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ; “יוֹסֵף אָחִי, קוּם לְבַשׁ אֶת הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה, בִּגְדֵי אִיש מִתְהַדֵּר בִּלְבוּשוֹ מִבְּנֵי הָעָם: הֵמָּה יִהְיוּ לְךָ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר יִפְגָּשֶׁךָ.”

וַיִּלְבַּשׁ יוֹסֵף אֶת מִכְנְסֵי הַשֵּׁשׁ אֲשֶׁר הָיוּ מֵהַמָּתְנַיִם עַד הַבִּרְכַּיִם, וַיָּשֶׂם עַל רַגְלָיו אֶת הַגַּרְבַּיִם הָאֲרֻכִּים הָעֲשׂוּיִם מֶשִׁי, וַיִּנְעַל אֶת הַנְּעָלִים הַקַּלִּים אֲשֶׁר יְכַסּוּ אֶת הָעֵקֶב עַד חֶצְיוֹ, וַיֶּאְפַּד אֶת הָאֵפוֹד הַקָּצָר וְהַצַּר אֲשֶר מִגְרָעוֹת לוֹ מִלְּמַעְלָה מִמּוּל הַלֵּב; וַיָּשֶׂם רָבִיד עַל צַוָּארוֹ, וַיַּעֲבֵר אֶת שְׁנֵי קְצוֹתָיו בְּטַבַּעַת זָהָב וַיְחַבֵּר אֶת הַקְּצָווֹת אֶל כַּפְתּוֹרֵי הַחֲגוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בְּמָתְנָיו. וְאַחַר לָקַח אֶת הַכִּנּוֹר בְּיָדוֹ, וְהִנֵּה הָיָה סוֹחֵר הַמֶּשִׁי לְנַעַר מִתְהַדֵּר לְכָל מִשְׁפָּטוֹ.

וַיּוֹלֶךְ אוֹתוֹ דִיֶגוֹ אֶל הַתָּא אֲשֶׁר אֲחוֹתוֹ עֲצוּרָה שָׁם וְיוֹאָן הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם. וַיִּתְלוֹצֵץ דִּיֶגוֹ וַיֹּאמַר: “רְאִי־נָא אֲחוֹתִי מַה יָּפֶה דוֹדֵךְ. נַעַר מְסֻלְסָל, כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד!”

וְאִינֶץ רָאֲתָה אֶת חֲתָנָהּ אֲשֶר לֹא רָאַתְהוּ מֵאָז נִתְפְּשׂוּ בְיַד שוֹטְרֵי הַבִּקֹּרֶת, וַתְּמַהֵר וַתָּרָץ לִקְרָאתוֹ.

וַיֹּאמֶר לָהּ דִּיֶגוֹ: “הַרְפִּי, אֲחוֹתִי, כִּי הַזְּמָן קָצָר. עֵת גְּאוּלָתֵךְ הִנֵּה בָאָה, וְעַתָּה שִׂימִי נָא עָלַיִךְ אֶת הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה, בִּגְדֵי עַלְמָה מִתְהַדֶּרֶת; וְעוֹד מְעַט נָשוּבָה אֵלַיִךְ לְהוֹצִיאֵךְ מִזֶּה.” הָעַלְמָה מִשְׁתָּאָה וְיוֹאָן נָתַן לָהּ: מְעִיל קָצָר, נְעָלִים קְטָנּוֹת, אֵפוֹד מֶשִׁי נֶהְדָּר בְּכַפְתּוֹרֵי כֶסֶף, רְדִיד, מַעֲטָפָה וּמְנִיפָה.

לְאִמּוֹ הֵכִין בְּגָדִים כְּבִגְדֵי בְנוֹת הָעָם וּלְדוֹנָה פְרַנְצִיסְקָה – מַלְבּוּשׁ שִׁפְחָה. וַיָּבֹא גַם בַּחֲדַר פְרַנְצִיסְקָה וַיָּאֶץ בָּה לְהָחִישׁ מַעֲשֶׂיהָ וַיֵּצֵא וַיֵּלֶךְ אֶל אִמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: אִמִּי, לִבְשִׁי־נָא אֶת הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה. מַשָּׂא נַפְשֵׁךְ הִנֵּה זֶה בָא, כִּי קָרָא לָךְ אֱלֹהִים דְּרוֹר."

"וַתֹּאמֶר אֲנוּנְצִיאַתָּה: “יְהִי שֵׁם אֱלֹהִים מְבֹרָךְ: הַהִצְדִּיקוּ אוֹתָנוּ הַשּׁוֹפְטִים, הֲיוּשַׁב לָנוּ רְכוּשֵׁנוּ?”

“לֹא, אִמִּי, כִּי בִמְנוּסָה תֵצְאוּ מִזֶּה. אָבִי מְחַכֶּה לָךְ וְלַאֲשֶׁר אִתָּךְ בַּמְּסִלָּה הָעוֹלָה סַלַּמַנְקָה. מִשָּׁם תַּעַבְרוּ פּוֹרְטוּגַלָּה. וַאֲנִי אָבֹא אַחֲרֵיכֶם פּוֹרְטָאָה, וּמִשָּׁם נִסַּע וְנַעֲבֹר יַחְדָּו דֶּרֶךְ הַיָּם עַד בּוֹאֵנוּ אַמְשְׂטֶרְדַמָּה, וּבִרְצוֹת אֱלֹהִים דַּרְכִּי אָבֹא שָׁם בִּבְרִית אַבְרָהָם אָבִינוּ.”

“הִמָּלֶט־נָא גַם אַתָּה עִמָּנוּ; בְּרַח־נָא עַתָּה, בְּנִי!”

“לֹא כֵן, אִמִּי; לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲנִי אָבֹא אַחֲרֵיכֶם בְּקָרוֹב.”

“אִם כֵּן אֵפוֹא נַעֲזָב נָא אֶת דְּבַר הַמְּנוּסָה, פֶּן תָּבֹא עָלֶיךָ רָעָה בִגְלָלֵנוּ.”

“אַל נָא, אִמִּי, תִּתְמַהְמְהִי, כִּי אָץ לָנוּ הַמּוֹעֵד. וְהָיָה כִּי תֵשְׁבִי בָעֲגָלָה אֲשֶׁר תִּשָּׂא אֶתְכֶם סָלַּמַנְקָה, וְנָשָׂאת תְּפִלָּה לֵאלֹהִים בַּעֲדִי וּבַעַדְכֶם כִּי יִשְׁמֹר אוֹתָנוּ וְיָשֵׂם לָנוּ שָׁלוֹם. וְעַתָּה, אִמִּי, לִבְשִׁי אֶת הַבְּגָדִים, כִּי יָקָר רֶגַע מִפָּז.”

בְּעַד פֶּתַח הַשַּׁעַר הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְהַיכַל הַבִּקֹּרֶת יָצְאוּ עֶלֶם וְעַלְמָה לְבוּשֵׁי פְאֵר, וּלְיַד הָעֶלֶם מְהַלֶּכֶת אִשָּׁה מְלֻבֶּשֶׁת בְּגָדִים כְּבִגְדֵי הַנָּשִׁים מִבְּנוֹת הָעָם אֲשֶׁר בְּמַדְרִיד. הִיא אֵם הָעַלְמָה, וְאַחֲרֵיהֶם עֶבֶד וְשִׁפְחָה. הָרְחוֹבוֹת רֵיקִים מֵאָדָם מִפְּנֵי חֹם הַיּוֹם הַקָּשֶׁה מִנְּשׂוֹא. עַל־כֵּן לֹא רָאָה אִיש אוֹתָם, וְלוּ רָאָה הָרוֹאֶה וְאָמַר בְּלִבּוֹ: אוֹהֵב וַאֲהוּבָתוֹ הֵם הַהוֹלְכִים לָשׂוּחַ וּלְתַנּוֹת אֲהָבִים בִּ“שְׂדֵה הָעֲדָנִים”, מְקוֹם שָׁם יֵלְכוּ כָל יוֹשְׁבֵי מַדְרִיד לִשְׁאֹף רוּחַ וּלְהִנָּפֵשׁ אִישׁ אִישׁ מִמַּעֲשָׂיו וּמֵעִצְּבוֹן יָדָיו.

וְדוֹן עִמָּנוּאֵל חִכָּה לָהֶם בָּמְּסִלָּה הָעוֹלָה סַלַּמַּנְקָה וְעֶגְלָתוֹ אִתּוֹ; וַיְהִי כְבוֹאָם וַיַּעֲלוּ אֵלָיו אֶל הָעֲגָלָה הָעֶלֶם וְהָעַלְמָה וְהָאֵם וְהַשִּׁפְחָה, רַק הָעֶבֶד לֹא עָלָה.

וַיִּקְרְאוּ הַיּוֹשְׁבִים בַּעֲגָלָה אֶל הָעֶבֶד לֵאמֹר: “פְּקֹד אֶת אֲדוֹנֵיךָ בִּשְׁמֵנוּ לְשָׁלוֹם!” וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם וְהָלְאָה וְהַסּוּסִים שׁוֹטְפִים בִּמְרוּצָתָם וְאֵד יַעֲלֶה מִבְּשָׂרָם מִפְּנֵי חֹם הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֵט.

וּכְשוּב יוֹאָן אֶל הֵיכַל הַבִּקֹּרֶת וְהִנֵּה אֵין דִּיֶגוֹ אֲדוֹנָיו בַּבַּיִת, כִּי הָלַךְ אֶל בֵּית הַמַּלְכוּת לְהִלָּווֹת אֶל הָעוֹלִים לִקְבּוֹר אֶת הַמַּלְכָּה.

וְדִיֶגוֹ הוֹדָה לֵאלֹהִים בִּלְבָבוֹ כִּי נִמְלְטוּ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת; כָּל יְמֵי עָמְדוֹ עַל כַּנּוֹ עוֹד יוּכַל לְהַסְתִּיר דְּבַר מְנוּסָתָם, כִּי אֶת כָּל פְּקִידֵי הַבִּקֹּרֶת הַתַּחְתִּיִּים אֲשֶׁר בְּעִיר הַבִּירָה הִטָּה בְּשֹׁחַד וִיִּהְיוּ שְׁלֵמִים עִמּוֹ. עַל־כֵּן הָיָה עִם לְבָבוֹ לְבִלְתִּי הַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ עַד אֲשֶׁר יִשְׁמַע כִּי בָאוּ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ בִּגְבוּל פּוֹרְטוּגַל וְסָר מֵעֲלֵיהֶם פַּחַד הַבִּקֹּרֶת.

וְלַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת כִּי תָבֹא כָּלוּ עֵינָיו מִיַּחֵל, כִּי דִבְרֵי בֵית הַמַּלְכוּת בְּמַדְרִיד הָיוּ הָלֹךְ וְרַע לְדִיֶגוֹ. אַלְבָּרוֹנִי, רֹאשׁ הַצּוֹרְרִים לַנְּסִיכָה אוּרְזִינִי, הוּקַם עָל וְהַנְּסִיכָה יָרְדָה פְלָאִים כִּי הֵסִיר הַמֶּלֶךְ אֶת חַסְדּוֹ מִמֶּנָּה, וְתוֹאֲנוֹת בִּקְּשׁוּ מִכָּל הַגְּדוֹלִים וְהַנִּכְבָּדִים, אֲשֶׁר הָיוּ חוֹסִים בְּצֵל חַסְדֵי הַנְּסִיכָה, לְהַדּיחָם מִשְּׂאֵתָם. וְאַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר יָשוּב עֲלֵיהֶם הָאוֹפָן בִּנְפול הַנְּסִיכָה לִפְנֵי צוֹרְרֶיהָ, הָיָה דוֹן דִּיֶגוֹ לְבֵית אֲגוּלַר.

כז

בְּיַעַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל יַד מְסִלַּת סַלַּמַּנְקָה עָצַר עִמָּנוּאֵל לִרְכֹּב, וַיְפַתַּח הַסּוּסִים וַיִּתֵּן לָהֶם מִסְפּוֹא וַיַּאַסְרֵם אֶל אַחַד הָעֵצִים. וּבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַמְפֹרֶדֶת שֶׁחֻבְּרוּ לָהֶם עַתָּה יַחְדָּו יָשְׁבוּ לָנוּחַ בְּצֵל הָעֵצִים הָרַעֲנַנִּים. וּמָה-רַבּוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִיש לְרֵעֵהוּ! דּוֹן עִמָּנוּאֵל סִפֵּר בָּרִאשׁוֹנָה אֶת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְהוּ וְאֶת אֲשֶׁר הִפְלִיא אֱלֹהִים חַסְדּוֹ לוֹ לְהַצִּילוֹ מִמּוֹקְדֵי אֵש, אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ בְּשִׁבְתּוֹ בְּאַמְשְׂטֶרְדַּם וּבַאֲמֵרִיקָה וְאֶת אַשֶׁר נִבְהַל מֵרְאוֹת בְּבוֹאוֹ מַדְרִידָה. וַיְהִי כִּי רַד הַיּוֹם וְהַשָּׁרָב הָיָה הוֹלֵך וְרָפֶה וַיְבַקְּשׁוּ לַעֲלוֹת בָּעֲגָלָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכָּם לְמַעַן יַעַמְדוּ עוֹד הַיּוֹם בַּאֲוִילָה, וְהִנֵּה לִקְרָאתָם גְּדוּד אֲנָשִׁים מְזֻיָּנִים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ וּמַרְאֵה פְּנֵיהֶם אֵימָה

וַיֹּאמֶר עִמָּנוּאֵל בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה: “הִנֵּה שׁוֹדְדִים בָּאִים, אֱלֹהִים יָגֵן עָלֵינוּ! דּוֹן יוֹסֵף, הַהוּכְנוּ קְנֵי-הָרוֹבִים אֲשִׁר אִתֶּךָ?”

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הָס! מַה-כֹּחֵנוּ כִּי נַעֲמֹד אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ לִפְנֵי הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ? הַנִּיחָה לִי וַאֲנַסֶּה דָבָר אֲלֵיהֶם, אוּלַי נוּכַל לְכַפֵּר פְּנֵיהֶם בְּמִנְחָה. וְעַתָּה שְבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו שְׁקֵטִים, וְחִכִּינוּ עַד אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ אֵלֵינוּ.”

וְהַגְּדוּד נִקְרַב, וְרֹאש הַשּׁוֹדְדִים הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ וַיְבָרֵךְ אוֹתָם בְּהַדְרַת כָּבוֹד.

וַיֹּאמֶר דּוֹן יוֹסֵף: “בֵּרַכְנוּ אוֹתְךָ, אֲדוֹנִי, בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲנִי וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמִּי. – בַּמֶּה נוּכַל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי…”

“דּוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ אֶשְׁתְּבוֹן.”

כְּשָׁמְעָם אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה חָרְדוּ כֻלָּם חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וּפְנֵיהֶם חָוְרוּ כַסִּיד.

וַיֹּאמֶר לָהֶם רֹאשׁ הַשּׁוֹדְדִים; “לָמָּה תִשְׁתָּאוּ? וּמַה-לָּכֶם כִּי נִבְהַלְתֶּם מִפָּנָי? הַיְדַעְתֶּם אוֹתִי?”

וַיַּעֲנֵהוּ דוֹן יוֹסֵף מַרְעִיד: “לֹא אוֹתְךָ, אֲדוֹנִי, כִּי אִם אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר שְׁמוֹ כְּשִׁמְךָ, אֶת…”

“אֶת רֹאשׁ הַשּׁוֹדְדִים הַיָּדוּעַ לְכָל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, אֲשֶר יֵאָמֶר-לוֹ בֶן אֲחוֹת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה? הֲלֹא אָנֹכִי הָאִישׁ!”

הַאַתָּה זֶה הָאִישׁ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹדָע לְשֵׁם, הַשּׁוֹכֵן בְּהַרְרֵי טוֹלֵדָה זֶה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה? שָׂמַחְתִּי מְאֹד כִּי רְאִיתִיךָ פָּנִים אֶל פָּנִים ואֵדָעֲךָ בְּשֵׁם."

“תּוֹדָה עַל דְּבָרֶיךָ הַטּוֹבִים, לִי הַכָּבוֹד וְהָעֹנֶג.”

“בַּמֶּה נוּכַל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי דוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ אֶשְׁתְּבוֹן?”

“הַתְדַמֶּה כִּי מְבַקְשִׁים אֲנַחְנוּ אֶת נַפְשְׁכֶם אוֹ אֶת כַּסְפְּכֶם? דְּעוּ לָכֶם כִּי הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם! כִּי אֵין תִּקְוָה לָנוּ לִמְצֹא שָׁלָל רַב מֵאִישׁ כָּמוֹךָ, וַאֲנַחְנוּ לֹא לְשֹׁד עֲנִיִּים נִשְׁאַף כִּי אַךְ אֶל הָעֲשִׁירִים עֵינֵינוּ, וְהַשֵּׁנִית, הֵן יוֹם הֻלֶּדֶת אוֹתִי הַיּוֹם הַזֶּה. הַיּוֹם לֹא נַעֲבֹד עֲבוֹדָתֵנוּ; וּלְהֶפֶךְ, הַיּוֹם אֲבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת דָּבָר טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים לְפַלֵּס חֲמַס יָדִי אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה כָל הַיָּמִים. אָנָה פְּנֵיכֶם מוּעָדוֹת?”

“לַאֲוִילָה, אֲדוֹנִי, דוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ.”

“הַתְּחַתִּים בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה וְכָל דּוֹרֵךְ בּוֹ לֹא יֵדַע שָׁלוֹם. מִימֵי הִכָּרֵת בְּרִית הַשָּׁלוֹם יְשׁוֹטְטוּ בוֹ חַבְרֵי גַנָּבִים שׁוֹאֲפִים לְדָם, אַנְשֵׁי צָבָא אֲשֶׁר מָלְאוּ צְבָאָם וְכָל עֵרֶב וַאֲסַפְסוּף לְמִינוֹ. וַאֲנִי הִנְנִי וְשִׁלַּחְתִּי אֶתְכֶם אֲנִי וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בְּרַגְלַי עַד בּוֹאֲכֶם לִפְנֵי שַׁעֲרֵי אֲוִילָה. הַנָּשִׁים תַּעֲלֶינָה לָשֶׁבֶת בָּעֲגָלָה, וְאַחַד הַנְּעָרִים יִנְהַג בַּסּוּסִים. וּמֵאֵת שְׁנֵי אֲדוֹנַי אֶשְׁאֲלָה כִּי יוֹאִילוּ לָלֶכֶת עִמִּי בְּרַגְלֵיהֶם; כִּי שִׂיחוֹת אַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה שַׁעֲשׁוּעִים הֵמָּה לִי.”

וַיִּרְאוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּדְעוּ כִּי אֵין לְהֵימִין וּלְהַשְׂמְאִיל. וַיּוֹדוּ לֵאלֹהִים חַסְדּוֹ כִּי לֹא הֵרֵעוּ לָהֶם הַשּׁוֹדְדִים בְּפָגְעָם בָּם וְכִי נֶהְפַּךְ לָהֶם הַפֶּגַע הַזֶּה מֵרָעָה לְטוֹבָה. וַתֵּשַׁבְנָה הַנָּשִׁים בָּעֲגָלָה וְאַחַד הַשּׁוֹדְדִים עָלָה בְּמִצְוַת אֲדוֹנָיו וַיֵּשֶׁב לוֹ עַל הַמֶּרְכָּב וַיֹּאחֵז בְּרֶסֶן הַסּוּסִים וַיְנַהֲלֵם לְאִטּוֹ, וְדוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ אֶשְׁתְּבוֹן מְהַלֵּךְ בֵּין דּוֹן עִמָּנוּאֵל וּבֵין דּוֹן יוֹסֵף וְאַנְשֵׁי גְדוּדוֹ אַחֲרָיו.

דּוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ אֶשְׁתְּבוֹן בֶּן אֲחוֹת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, הַשּׁוֹכֵן זֶה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה בְהַרְרֵי טוֹלֵדָה מְפַקֵּד גְּדוּד שׁוֹדְדִים, הוּא אִישׁ-רוּחַ, יְלִיד הַגָּדַת הָעָם, וְאַחַר לָבַש עוֹר וּבָשָׂר וַיְהִי לְנֶפֶשׁ חַיָּה הַנּוֹתֶנֶת פַּחֲדָהּ וּמוֹרָאָהּ עַל כָּל עוֹבֵר וָשָׁב בִּסְפָרַד. הֲלֹא כֹה יְסֻפַּר בָּעָם: דּוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ נִין וְנֶכֶד לַאֲחוֹת שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אָבִיו הָיָה אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם; וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלַיִם בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיִּפֹּל הוּא וְאִשְׁתּוֹ בַמִּלְחָמָה, וּפְרַנְצִיסְקוֹ אָז נַעַר קָטָן יוֹנֵק שְׁדֵי אִמּוֹ, וַתִּשָּׂא אוֹמַנְתּוֹ אֶת יֶלֶד טִפּוּחֶיהָ וַתָּנֹס; וַתֵּלֶךְ הָלֹךְ וְנָסוֹעַ בְּחִפָּזוֹן וּבִמְנוּסָה, וְלִקְּטָה צִמְחֵי שָׂדֶה וְאָכְלָה וְכִלְכְּלָה אֶת הַנָּעַר. וְהַנַּעַר הוֹלֵךְ וְגָדֵל וְטוֹב וְעוֹדֶנּוּ בַדֶּרֶךְ הוּא וְאוֹמַנְתּוֹ. וּלְקֵץ מַסְעֵיהֶם בָּאוּ בִמְסִבֵּי טוֹלֵדָה וַיַּחֲנוּ שָׁם בִּמְעָרַת צוּרִים. וַיְהִי הַיּוֹם בְּצֵאתָהּ לְלַקֵּט צִמְחֵי שָׂדֶה וְהִנֵּה שַׂר גְּדוּד שוֹדְדִים לִקְרָאתָהּ בַּדֶּרֶךְ, וַיַּרְא אוֹתָהּ וַיִּתְפְּשֶׁהָ וַיְבִיאֶהָ אֶל מְעוֹנוֹ. וְאֶשְׁתְּבוֹן מְחַכֶּה לְבוֹא אוֹמַנְתּוֹ, וְאֵינֶנָּה. וְשַׂר הַגְּדוּד אֲשֶׁר לָקַח אֶת הָאוֹמֶנֶת שְׁבִי לֹא הָיָה רָצוּי לְרֹב אֶחָיו; וַיֵּצְאוּ רַבִּים מֵאֲנָשָׁיו וַיֵּלְכוּ לְשַׁחֵר פְּנֵי אֶשְׁתְּבוֹן, וְהַנַּעַר גְּדָל-קוֹמָה וְכַבִּיר-כֹּחַ, יָדָיו רָב לוֹ לְשַׁסֵּעַ כְּפִיר אֲרָיוֹת וְרַגְלָיו קַלּוֹת מִצְּבָאות וּמֵאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה. וַיִּכְרְתוּ הַשּׁוֹדְדִים בְּרִית עִם אֶשְתְּבוֹן וַיַּהַרְגוּ אֶת אֲדוֹנֵיהֶם וַיְשַׁלְּחוּ אֶת הָאוֹמֶנֶת לַחָפְשִׁי, וְאֶת אֶשְׁתְּבוֹן שָׂמוּ עֲלֵיהֶם לְרֹאש. וַיְהִי לָהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָמוּת אוֹ יִתָּלֶה עַל הָעֵץ אוֹ יַעֲבִירוּ עָלָיו אוֹפָן אוֹ יִשְׂרְפֻהוּ בָאֵשׁ – אַךְ קוֹם יָקוּם תָּמִיד וְיִחְיֶה לִפְנֵי אֲנָשָׁיו, לֹא הָיְתָה עֲדָתוֹ גַלְמוּדָה וְלֹא בָא לָהּ שְׁכוֹל וְאַלְמוֹן עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

בְּלֶכְתָּם יַחַד בַּדֶּרֶךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דוֹן עִמָּנוּאֵל וַיֹּאמֶר: “הוֹאִילָה נָא וְסַפֶּר-לָנוּ דִּבְרֵי יְמֵי חַיֶּיךָ.”

וַיְסַפֶּר לוֹ הַשּׁוֹדֵד לֵאמֹר: "עֶלֶם מִתְהַדֵּר וּמְרַדֵּף רֵקִים הָיִיתִי לְבָנִים, כָּעֶלֶם הַלָז; וַאֲנִי אֵרַשְׂתִּי לִי עַלְמָה וְאִישׁ מִבְּנֵי מְרוֹם עַם הָאָרֶץ בִּקֵּשׁ לִגְזֹל אוֹתָה מִמֶּנִּי. חַרְבִּי בָאָה בְלִבּוֹ וְאוֹתִי אָסְרוּ וַיְשִׂימוּנִי בְּבֵית הַכֶּלֶא. שָׁם בָּא אֵלַי אַחַד הַכְּמָרִים לִפְדּוֹת נַפְשִׁי מְעֲוֹנוֹתָי; וָאָקוּם עָלָיו וָאֱהֶרְגֵהוּ וָאֶלְבַּשׁ אֶת בְּגָדָיו וָאִמָּלֵט. בָּאתִי אֶל בֵּית-הַתְּפִלָּה וְהִנֵּה לְפָנַי שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִתְלַחֲשִׁים, נָטִיתִי אָזְנִי וְהִנֵּה הֵם מְדַבְּרִים זֶה אֶל זֶה לֵאמֹר:

“הִנֵּה נִתְלָה עַל הָעֵץ וַיֵּלֶך בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. וַאֲנַחְנוּ שַׁבְנוּ לִהְיוֹת כּצֹאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה, כִּי הֵן לֹא נוּכַל לָשׂוּם עָלֵינוּ רֹאשׁ מִקֶּרֶב עֲדָתֵנוּ…”

– לֹא נוּכַל! כִּי יְדוּעִים אֲנַחְנוּ לְכָל יוֹשֵׁב אֹהֶל וּלְכָל רוֹעֶה וְאִכָּר. וְהָיָה כִּי יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ עַם הָאָרֶץ כִּי בֶּאֱמֶת נִתְלָה בֶן אֲחוֹת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְלֹא הוֹסִיף עוֹד לָקוּם וְלִחְיוֹת לְפָנֵינוּ, לֹא תִהְיֶה עוֹד יִרְאָתֵנוּ עַל פְּנֵיהֶם…

וְאַחַר הִתְפַּלְלוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֶל כָּל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ בָאָרֶץ כִּי יַקְרֶה אֱלֹהִים לִפְנֵיהֶם שַׂר-גְּדוּד אַחֵר, הֵמָּה יָצְאוּ מִבֵּית הַתְּפִלָּה וַאֲנִי הָלַכְתִּי אַחֲרֵיהֶם וָאַעַשׂ עִמָּהֶם חוֹזֶה. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִצִּיגוּ אוֹתִי לִפְנֵי עֲדָתָם לֵאמֹר: “הִנֵּה אֲדוֹנֵנוּ דוֹן פְרַנְצִיסְקָה אֶשְׁתְּבוֹן בֶּן אֲחות הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר קָם מִתּוֹךְ רְפָאִים וַיְחַדֵּשׁ נְעוּרָיו לָשׁוּב לְהִתְהַלֵּךְ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.”

הֵמָּה הוֹלְכִים הָלֹך וְדַבֵּר וַיָּבֹאוּ עַד גִּבְעָה אַחַת הַנִּשְׁקָפָה עַל פְּנֵי מִגְדְּלֵי אֲוִילָה. וַיֹּאמֶר לָהֶם הַשּׁוֹדֵד: “הִנֵּה אֲוִילָה לִפְנֵיכֶם, וְעַתָּה תֵלְכוּ לָבֶטַח דַרְכְּכֶם. לְכוּ לְשָׁלוֹם אֲדונַי וּגְבִירוֹתָי! יַעֲלֶה נָא זִכְרוֹנִי לִפְנֵיכֶם וּנְשָּׂאתֶם תְּפִלָּה פַּעַם בְּפַעַם בְּעַד הַשּׁוֹדֵד הָאֻמְלָל!”

וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו, וְדוֹן עִמָּנוּאֵל עָלָה וַיֵּשֶב עַל מוֹשָׁבוֹ, עַל הַמֶּרְכָּב, לִנְהֹג בַּסּוּסִים, וְדוֹן יוֹסֵף יָשַׁב לוֹ בָּעֲגָלָה מִצַּד הַנָּשִׁים. וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ בְשָׁלוֹם עַד סַלַּמַּנְקָה וְלֹא קָרָה אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ כָּל מִקְרֶה וָפֶגַע, וּמִשָּׁם בָּאוּ בִּגְבוּל פּוֹרְטוּגַל; רַק אָז בָּטְחוּ כִּי לֹא תִמְצָאֵם עוֹד יַד הַבִּקֹּרֶת הַסְּפָרַדִּית.

וּכְבוֹאָם פּוֹרְטָאָה וַיִּשְׂכָּר-לוֹ עִמָּנוּאֵל אֳנִיָּה וַיִּשְׁלַח לְהַגִּיד לִבְנוֹ כִּי בָא בְשָׁלוֹם אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ.

כח

שְׁנֵי יְרָחִים עָבְרוּ מֵאָז בָּרְחוּ הָאֲסִירִים. בַּיָּמִים הָהֵם אֵרַשׂ לוֹ הַמֶּלֶךְ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, וְאַלְבָּרוֹנִי הָיָה הָלֹךְ וְגָדוֹל בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהַנְּסִיכָה אוּרְזִינִי שֻׁלְּחָה מִבֵּית הַמַּלְכוּת וַתָּשָׁב לְאִטַּלְיָה. וַיַּרְא דוֹן דִּיֶגוֹ אוֹתוֹ בְרָע וַתִּקְצַר רוּחוֹ מְאֹד וְעֵינָיו כָּלוּ מִיַּחֵל לִקְרַאת הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלַח לוֹ אָבִיו. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הֵאִיצוּ בוֹ לְכַלּוֹת אֶת מִשְׁפַּט הָאֲסִירִים; כִּי חָפֵץ דּוֹן פֶדְרוֹ סַלּוּטָה, הַמְבַקֵּר הָרֹאשׁ, לָשׂוּם לִפְנֵי הָעָם יוֹשְׁבֵי מַדְרִיד מִשְׁפַּט אֱמוּנָה לְרַאֲוָה בּוֹ. וְדוֹן דִּיֶגוֹ בִּקֶּשׁ-לוֹ תּוֹאֲנוֹת לְהַעֲבִיר הַמּוֹעֵד מִיּוֹם לְיוֹם, עַד אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ חֲבֵרָיו לְחָשְׁדוֹ עַל זֹאת בִּלְבָבָם. וּלְקֵץ הַיָּמִים בָּא אֵלָיו מֵעִם אָבִיו הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר חִכָּה לוֹ זֶה-כַּמָּה, וַיְמַהֵר וַיְבַקֵּשׁ רִשְׁיוֹן לָלֶכֶת לִפְקֹד אֶת אֲוִילָה עִיר כְּהוּנָתוֹ, וַיִּתְּנוּ לוֹ שְׁאֵלָתוֹ בְּחֵפֶץ לֵב; כִּי בִּהְיוֹת הַמְבַקֵּר נֶעְדָּר יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט הָאֲסִירִים בִּלְעָדָיו.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּנִי לְצֵאת דִּיֶגוֹ אֶת הָעִיר וַיִּוָּעֲדוּ חַבְרֵי הַבִּקֹּרֶת וַיֵּשְׁבוּ כִסְּאוֹת לַמִּשְׁפָּט, וְדוֹן פֶּדְרוֹ סַלּוּטָה יָשַׁב רֹאשׁ. וַיְצַו לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הָאֲסִירִים וְהִנֵּה שַׂר בֵּית הַּסֹּהַר שָׁב אֶל בֵּית מוֹעֵד הַשּׁוֹפְטִים לְבַדּוֹ; הַתָּאִים הָיוּ רֵקִים וְהָאֲסִירִים אֵינָם.

וַיִּקְרָא דוֹן יוֹאָן מִירַאלִיס וַיֹּאמַר: “יַד רֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה הָיְתָה בָזֹאת וְהוּא הֵנִיס אֶת הָאֲסִירִים. כִּי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נֶחְרַץ מִשְׁפָּטָהּ לַמוּת נִקְרְאָה לְפָנִים בִּשְׁמוֹ; אֲגוּלַר; אָכֵן קְרוֹבָה הָיְתָה אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ.”

וַיֹּאמְרוּ לְהוֹעִיד אֶת רֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה לַמִּשְׁפָּט; וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו גְּדוּד רוֹכְבִים מִשּׁוֹמְרֵי הַבִּקֹּרֶת לְתָפְשׂוֹ.

וְדִיֶגוֹ מִהַר לְכַלּוֹת מַעֲשֵׂהוּ בַּאֲוִילָה וּלְהִכּוֹן לַדָּרֶךְ; רַק עַבְדוֹ יוֹאָן לְבַדּוֹ בָּא בְסוֹדוֹ, כִּי מָצָא אֶת לְבָבוֹ תָמִיד נֶאֱמָן לְפָנָיו. עֲגָלָה כְבֵדָה מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְכָל כְּלֵי חֵפֶץ עָמְדָה אֵצֶל הַשַּׁעַר הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְהֵיכַל הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ וְיוֹאָן יָשַׁב לוֹ עַל הַמֶּרְכָּב. וַיְהִי אַךְ שָׂם דִּיֶגוֹ אֶת פָּנָיו לָצֵאת מֵחֶדְרוֹ וְלַעֲלוֹת בָּעֲגָלָה וְהִנֵּה קוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסִים עוֹלֶה בְאָזְנָיו. וַיַּשְׁקֵף דִּיֶגוֹ בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה גְדוּד שׁוֹטְרִים רוֹכְבִים עַל סוּסִים בָּאִים בַּדֶּרֶךְ וּפְנֵיהֶם אֶל הֵיכַל מוֹשַב הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ.

וַיְמַהֵר וַיֵּצֵא דֶרֶךְ הַגָּן וַיָּרָץ עַד הַשַּׁעַר הָאַחֲרוֹן. וַיִּקְרָא אֶל עַבְדּוֹ וַיֹּאמַר: “יוֹאָן, מַהֲרָה וְנִבְרְחָה; כִּי הִנֵּה שׁוֹטְרֵי הַבִּקֹּרֶת בָּאִים לְתָפְשֵׂנִי!”

וַיַּעַל מְהֵרָה בָעֲגָלָה, וְיוֹאָן עוֹרֵר שׁוֹט עַל הַסּוּסִים וַיּדְפְּקֵם בַּמְסִלָּה הָעוֹלָה סַלַּמַנְקָה.

וְהַשּׁוֹטְרִים הִגִּיעוּ, וַיְבַקְּשׁוּ אֶת הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ בְּהֵיכָלוֹ, וְאֵינֶנּוּ; כִּי חָמַק עָבַר וְאִישׁ לֹא יָדַע דַּרְכּוֹ. וַיִּתְפָּרְדוּ וַיִּפְנוּ אִיש אֶל עֵבֶר אַחֵר (כִּי רַבִּים הָיוּ) לִרְדוֹף אַחֲרֵי אִישׁ חֶרְמָם.

וְדִיֶגוֹ נִמְלַט עַד הִתְמַהְמְהָם וַיַּעֲבֹר אוֹתָם, רַב הַדֶּרֶךְ בֵּינֵיהֶם; אַךְ הַדֶּרֶךְ הָעוֹלֶה סַלַּמַנְקָה הָיָה דֶּרֶךְ רְכָסִים וּגְבָעוֹת, וְהַסּוּסִים מוֹשְׁכִים אֶת הָעֲגָלָה בִּכְבֵדוּת בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה, וְהָרוֹכְבִים עַל סוּסִים קַלִּים דּוֹהֲרִים דַּהֲרוֹת אַבִּירִים מַעְלָה מָעְלָה. וּכְבוֹא הָעֲגָלָה עַד הָרֹאשׁ וַיַּבֵּט דִּיֶגוֹ מֵאַחֲרָיו וַיַּשְׁקֵף בְּמַשְׁקֶפֶת וְהִנֵּה רוֹכְבִים בָּאִים מִמֶּרְחָק. אָז מִהֲרָה הָעֲגָלָה לָרוּץ אֹרַח בְּמוֹרַד הָהָר; אַךְ בַּעֲלוֹת הַדֶּרֶךְ שֵׁנִית הֲלֹא יַדְבִּיקוּ הָרוֹכְבִים אֶת הָעֲגָלָה וְהִשִּׂיגוּהָ. הָעֲגָלָה עָבְרָה בַמּוֹרָד וְאַחַר בָּאָה בְּבִקְעָה, אַךְ עוֹד מְעַט נִהֲגוּהָ הַסּוּסִים בִּכְבֵדוּת וּכְזוֹחֲלֵי אֶרֶץ עָלוּ לְאִטָּם אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה.

וְיוֹאָן עוֹרֵר שׁוֹט עַל הַסּוּסִים וַיְמַהֲרוּ לִמְשֹׁךְ אֶת הָעֲגָלָה אֶל עָל; וְאֵד יַעֲלֶה מִן הַסּוּסִים הַדּוֹהֲרִים. עַד מָתַי יַעַצְרוּ כֹחַ מִפְּנֵי הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּם, וְהַסּוּסִים בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ?

וַיֵּצֶר לְדִיֶגוֹ מְאֹד וַעֲצָתו הִתְבַּלָּעָה. אַךְ אַחַת גָּזַר אֹמֶר לְבִלְתִּי הִמָּסֵר חַי בְּיַד רוֹדְפָיו. וַיִּקַּח אֶת קְנֵה-הָרוֹבִים וַיִּבְחָנֵהוּ, וְאֶל עַבְדּוֹ אָמַר: “יוֹאָן, כַּאֲשֶׁר יִקְרְבוּ הָרוֹכְבִים לָבֹא עָדֵינוּ תַּעֲצֹר אֶת הַסּוּסִים.”

וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן: "מַה-יֶּהְגֶּה לִבְּךָ, אֲדוֹנִי?

“שׂוֹם אָשִׂים קֵץ לְחַיַּי וּבְיַד אוֹיְבַי אַל אֶפֹּלָה.”

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל אַדִּיר וְחָזָק: “עֲמֹד!” וְהַקּוֹל לֹא מֵאַחֲרֵי הָעֲגָלָה נִשְׁמַע כִּי אִם מִלְּפָנֶיהָ. וַיִּשׁתּוֹמְמוּ הַנּוֹסְעִים וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עֲדַת אַבִּירִים רַבִּים חֲגוּרִים כָּל כְּלֵי מַשְׁחִית לְמִינֵיהֶם נִצָּבִים לִקְרָאתָם, כְּמוֹ פָתְחָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וַתְּקִיאֵם. וְרֹאשׁ הַגְּדוּד קוֹרֵא: “עִמְדוּ, עִמְדוּ, אִם חֲפֵצֵי חַיִּים אַתֶּם.”

יוֹאָן עָצַר אֶת סוּסָיו הַנּוֹטְפִים רְסִיסֵי זֵעָה, וְדִיֶגוֹ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה; וַיִּקְפֹּץ מֵעַל הָעֲגָלָה וַיִּגַּשׁ אֶל שַׂר הַגְּדוּד וַיֹּאמֶר לוֹ: “הֲלֹא אַתָּה אֲדוֹנִי דוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ אֶשְׁתְּבוֹן בֶּן אֲחוֹת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה!”

“כִּדְבָרְךָ. אָנֹכִי הָאִישׁ, וְעַתָּה תְּנָה-לִי אֶת חֻקִּי, אֶת חֲצִי הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הִצְטַיַּדְתֶּם, כֹּפֶר נַפְשְׁכֶם. הִנְּךָ רוֹאֶה כִּי לֹא אַרְבֶּה לִשְׁאֹל.”

“שָׁלֹשׁ הַיָּדוֹת אֶתֶּן לְךָ, אֲדוֹנִי דוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ! אַךְ הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הָרוֹדְפִים אַחֲרָי. הֲשׁוֹמֵעַ אַתָּה קוֹל פַּרְסוֹת הַסּוּסִים? הִנֵּה הֵם הוֹלְכִים הָלֹך וְקָרוֹב! הֲלֹא קְרוֹבִים אֲנַחְנוּ אִישׁ לְאָחִיו! אַתָּה בֶן אֲחוֹת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַאֲנִי מִיּוֹצְאֵי יֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ דָּוִד: אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ.”

“אָכֵן שְׁאֵרִי אָתָּה! וְהַשּׁוֹטרִים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשִׁי מְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ? מְהֵרָה תִהְיֶה לְךָ תְּשׁוּעָה! שׁוּב וְשֵׁב בָּעֲגָלָה, אֲדוֹנִי. יָבֹאוּ נָא עַד הֵנָּה וַאֲנַחְנוּ נְקַדֵּם פְּנֵיהֶם כַּמִּשְׁפָּט. וְאַתֶּם נְעָרַי, מַהֲרוּ אֶל הַמַּאֲרָב!”

דִּיֶגוֹ עָלָה בָעֲגָלָה וְיוֹאָן הוֹלִיךְ אֶת הַסּוּסִים לְאִטָּם. הַשּׁוֹדְדִים נִסְתְּרוּ מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה הַשּׁוֹטְרִים רוֹכְבֵי הַסּוּסִים נִרְאוּ עַל הַגִּבְעָה. וַיִּרְאוּ אֶת הָעֲגָלָה מִנֶּגֶד וַיִּקְרְאוּ בְשִׂמְחַת לִבָּם: “עֲמוֹד!” וַיְפַתְּחוּ מוֹשְׁכוֹת הַסּוּסִים וַיְמַהֲרוּ אֶל טַרְפָּם.

וְהִנֵּה קוֹל מַשַּׁק קְנֵי הָרוֹבִים וּמִבֵּין סִבְכֵי הַיַּעַר הַמִּשְׂתָּרֵעַ לְיַד הַמְסִלָּה עָפוּ הַכַּדּוּרִים בְּקוֹל שְׁרִיקוֹת מֵעַל לְרָאשֵׁי הָרוֹכְבִים. הַסּוּסִים הִשְׁתּוֹלְלוּ, הִתְקוֹמְמוּ מִפַּחַד פִּתְאֹם. עוֹד צַעַד אֶחָד לְפָנִים וְהִדְבִּיקָה אוֹתָם הָרָעָה. וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ הָרוֹכְבִים וַיַּעַמְדוּ תַחְתָּם וַיַּשְׁקִיפוּ עַל פְּנֵי הַיַּעַר, וּמְפַקֵּד צְבָא הַשּׁוֹטְרִים קָרָא: “הִנֵּה יָצָא הַשָּׂטָן לִקְרָאתֵנוּ!”

וְקוֹל אַדִּיר וְחָזָק עוֹנֵהוּ בְּסֵתֶר רָעַם: “לֹא, כִּי דוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ אֶשְׁתְּבוֹן יָצָא לְנֶגְדֶּךָ!”

וַיֶּחְרְדוּ הַשּׁוֹטְרִים חֲרָדָה גְדולָה עַד מְאֹד וַיִּזְעָקוּ: “דּוֹן פְרַנְצִיסְקוּ אֶשְׁתְּבוֹן! אוֹי-נָא לָנוּ כִּי אָבָדְנוּ!” וַיִּפְנוּ עֹרֶף וַיְמַהֲרוּ וַיָּנוּסוּ עַל נַפְשׁוֹתָם. וּגְדוּדֵי אֶשְׁתְּבוֹן יָרוּ עוֹד פְּעָמִים אֲחָדוֹת עַל הַנָּסִים וְהַנִּמְלָטִים; וְאֵלֶּה מִהֲרוּ לִבְרֹחַ וְעוֹד מְעַט וְאֵינָם.

וַיַּעֲצֹר יוֹאָן אֶת הַסּוּסִים, וְשַׂר הַגְּדוּד נִגַּשׁ אֶל הָעֲגָלָה בְּעַנְוַת חֵן וְכָבוֹד וַיֹּאמַר: “נִצַּלְתָּ, אֲדוֹנִי, הַשּׁוֹטְרִים גִּבּוֹרֵי הַחַיִל נָסוּ וְאֵינָם.”

“אֲדוֹנִי דוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ, אוֹתְךָ שָׁלַח אֱלֹהִים לִקְרָאתִי בְּעֵת צַר לִי וַתְּהִי לִי לְמוֹשִׁיעַ, וְעַתָּה קַח לְךָ אֶת כָּל כַּסְפִּי.”

“וּמֵאַיִן תִּמְצָא מִחְיָתְךָ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה? לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא אֶקַּח מִמְּךָ יוֹתֵר מֵחֲצִי כַסְפְּךָ, כִּי לֹא כֵן דַּרְכִּי, וְלֹא תֹאמַר דּוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ אֶשְׁתְּבוֹן הָפַךְ אֶת רָעָתִי לוֹ לְטוֹבָה. וְיַעַן אֲשֶׁר תִּקְרָאֵנִי גוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ, עַל-כֵּן אוֹסִיפָה לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ חֶסֶד וְשִׁלַּחְתִּיךָ עַד גְּבוּל פּוֹרְטוּגַל. אֲנִי וּנְעָרַי אֵינֶנּוּ יְרֵאִים מִפְּנֵי אִישׁ, וְאַף לֹא מִפְּנֵי כָל צְבָא סְפָרַד.”

אִם אָמְנָם לֹא לָקַח הַשּׁוֹדֵד כִּי אִם מַחֲצִית הַהוֹן אֲשֶׁר לְדִיֶגוֹ, בְּכָל זֹאת מָצָא שָׁלָל רָב; כִּי הָיָה דִיֶגוֹ כָבֵד מְאֹד בְּכֶסֶף וּבִכְלֵי יְקָר אֲשֶׁר לָקַח עִמּוֹ בְּצֵאתוֹ.

וּכְבוֹא דִיֶגוֹ אֶל עִיר מוֹשָׁב וַיִּמְכֹּר אֶת הָעֲגָלָה וְאֶת הַסּוּסִים, כַּאֲשֶׁר יָעַץ לוֹ דוֹן פְרַנְצִיסְקוֹ; וַיִּקֶן לוֹ וּלְעַבְדוֹ שְׁתֵּי פְרֵדוֹת טוֹבוֹת. וַיִּסְעוּ וַיֵּלְכוּ אָרְחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת וּגְדוּד הַשּׁוֹדְדִים הוֹלֵךְ עִמָּהֶם לְשַׁלְּחָם עַד בּוֹאָם אֶל גְּבוּל פּוֹרְטוּגַל. שָׁם הֶעֱנִיק דִּיֶגוֹ לַשּׁוֹדְדִים וַיִּתֵּן לָהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת, אִישׁ חֶלְקוֹ, וַיַּעֲלוּ מֵעָלָיו.

וּלְמִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים בָּא דִיֶגוֹ עִירָה פוֹרְטָה, אֶל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם. שָׁם יָרְדוּ בָאֳנִיָּה לַעֲבֹר אָרְחוֹת יַמִּים.

כט

מִי יְמַלֵּל אֶת הַשָּׂשוֹן וְהַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר הָיוּ בְּקֶרֶב עֲדַת הַיְּהוּדִים יוֹצְאֵי סְפָרַד וּפוֹרְטוּגַל אֲשֶׁר בְּאַמְשְׂטֶרְדַם בְּיוֹם בּוֹא שָׁמָּה עִמָּנוּאֵל וּבֵיתוֹ, מֻצָּלִים מֵאֵשׁ וּמֵאֲבַדּוֹן וּנְכוֹנִים לְהִסְתַּפֵּחַ אֶל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל! וְשִׂמְחַת הַזָּקֵן רְפָאֵל גָּבְרָה לְמַעְלָה רֹאשׁ, וַיְחַבֵּק פְּעָמִים רַבּוֹת לְעִמָּנוּאֵל וּלְדִיֶגוֹ, וְהֵם סִפְּרוּ לוֹ אֶת מִשְׁפַּט הַמָּוֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בַנָּזִיר בֵּלְטְשַׁאצַר, כִּי נִגְלָה עֲוֹנוֹ אֲשֶׁר הִתְנַקֵּשׁ בְּנֶפֶשׁ דּוֹן אַלְפוֹנְזָה פֶרְנַנְדֵץ. וְאַחַר מִהַר אֶל דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה וְאֶל דּוֹנָה אִינֶץ וַיַּבֵּט אֲלֵיהֶן וְעֵינָיו לֹא שָׂבְעוּ לִרְאוֹת פְנֵיהֶן.

וּמַה-גָּדְלָה הַשִּׂמְחָה בְּיוֹם בּוֹא דוֹן עִמָּנוּאֵל וְדוֹן דִּיֶגוֹ וְדוֹן יוֹסֵף בִּבְרִית אַבְרָהָם! מִקֵּץ שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר חָגְגוּ אֶת יוֹם חֲתוּנַת דּוֹן יוֹסֵף וְדוֹנָה אִינֶץ בְּרֹב שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן, וְכָל עֲדַת הַיְּהוּדִים יוֹצְאֵי סְפָרַד וּפוֹרְטוּגַל שָׂמְחוּ עִמָּהֶם. בְּעֵת הָאֹכֶל קָרְאָה דוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה לִבְנָהּ הַחוּצָה אֶל הַגַּן וַתְּדַבֵּר אֵלָיו עַל דּוֹנָה פְרַנְצִיסְקָה, נַעֲרָה תְּמִימָה וְטוֹבָה, הָרְאוּיָה לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה.

וַיַּעַן דִּיֶגוֹ וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ: “אִמִּי, גַם אָנֹכִי הָיָה עִם לְבָבִי זֶה מֵאָז לְבַקֵּשׁ אֶת דּוֹנָה פְרַנְצִיסְקָה כִּי תִהְיֶה לִי לְאִשָּה; וְאוּלָם עַתָּה יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, כִּי לֹא בְאֶרֶץ כְּהוֹלַנְדְ אוּכַל לָשֶׁבֶת לְאֹרֶךְ יָמִים. הִנֵּה נָא לִי יְדִיד וְרֵעַ בְּאֶרֶץ מֶרְחָק, אִישׁ גָּדוֹל וְאַדִּיר מְאֹד; אֵלָיו אָבֹא. וְהָיָה אִם זָכֹר יִזְכְּרֵנִי עוֹד וְלִבּוֹ טוֹב לִי כְקֶדֶם, וְשַׂמְתִּי מִשְׁכָּנִי אִתּוֹ וְהָיִיתִי קָרוֹב אֵלָיו. אָז אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי אֶת פְרַנְצִיסְקָה וְאֵרַשְׂתִּיהָ לִי לְעוֹלָם.”

וַתִּמַח דּוֹנָה אֲנוּנְצִיאַתָּה אֶת דִּמְעָתָהּ מֵעַל לֶחְיָהּ וַתֹּאמַר: “אֱלֹהִים יְבָרֶכְךָ, בְּנִי.”

כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא הָיָה מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה עַד הַבֹּקֶר. עֵינֵי כָל הַקְּרוּאִים הָיוּ אֶל דִּיֶגוֹ, כָּל הַשּׁוֹמֵעַ נָתַן גֹּדֶל לָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה רֹאשׁ הַכֹּהֲנִים וְרֹאשׁ הַבִּקֹּרֶת וַיִּטֹּשׁ אֶת כָּל כְּבוֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וַיָּשֶׂם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ לְמַעַן שׁוּב אֶל הַדָּת אֲשֶׁר שָׁפְכוּ אֲבוֹתָם עָלֶיהָ אֶת דָּמָם כַּמָּיִם.

וְדוֹן עִמָּנוּאֵל כּוֹנֵן לוֹ בֵית-מִסְחָר בְּאַמְשְׂטֶרְדַם הוּא וַחֲתָנוֹ דוֹן יוֹסֵף; וַיִּשְׁלְחוּ אֳנִיּוֹת אֶל אֶרֶץ הַקֶּדֶם לְהָבִיא מִפְּרִי אַרְצוֹת הַנֶּגֶב וְלִמְכֹּר אוֹתָם בְּאֶרֶץ מַעֲרָב. אַךְ דּוֹן דִּיֶגוֹ לֹּא שָׁת יָדוֹ עִמָּהֶם בַּמִּסְחָר הַזֶּה; כִּי מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת לָקְחוּ אֶת לִבּוֹ. וַיְבָרֵךְ אֶת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ וַיִּפָּרֵד מֵעֲלֵיהֶם לִנְסוֹעַ לְמַסָּעָיו, וְיוֹאַן עַבְדוֹ הַנֶּאֱמָן אִתּוֹ; וְאִישׁ לֹא יָדַע אָנָה פָנָיו מוּעָדוֹת.

וְהַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַר דִּיֶגוֹ לַעֲבָר-בָּהּ רְחוֹקָה מְאֹד, וּבַיָּמִים הָהֵם הָיָה הַמַּסָּע לְמַשָּׁא לְעוֹבְרֵי אֳרָחוֹת. גַּם דִּיֶגוֹ נָשָׂא עָמָל וּתְלָאָה רַבָּה עַד בּוֹאוֹ בְּעֶגְלָתוֹ לִפְנֵי שַׁעֲרֵי וִינָה עִיר מְלוּכַת אוֹסְטְרִיָּה מִקֵּץ שְׁנֵי יְרָחִים לְצֵאתוֹ.

וְשַׂר הַצָּבָא שְׁטָרֶמְבֶּרְגְ, אֲשֶׁר הָיָה עִם קָרְל הַמֶּלֶךְ בִּימֵי מְצוֹר בַּרְצְלוֹנָה, יוֹשֵׁב וּמְסַפֵּר לְרֵעָיו בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה נָזִיר סְפָרַדִּי דִיֶגוֹ אֲגוּלַר בַּמִּלְחָמָה הַהִיא. עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְעֶבֶד בָּא וַיֹּאמַר: “אִישׁ בָּא מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אֲדוֹנִי.”

וְהַגְרַף שְׁטָרֶמְבֶּרְג יָצָא אֶל הַחֶדֶר הַחִיצוֹן וְהִנֵּה דוֹן דִּיֶגוֹ יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לוֹ.

וַיְמַהֵר שַׂר הַצָּבָא וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה וַיֹּאמַר: “יְהִי בוֹאֲךָ בָּרוּךְ, וַאֲנִי לֹא פִלַּלְתִּי כִּי אָשׁוּב עוֹד לִרְאוֹת פָּנֶיךָ,”

ל

וְהַקֵּיסָר קָרְלְ יוֹשֵׁב בַּחֲדַר עֲבוֹדָתוֹ וְעִמּוֹ בַחֶדֶר בִּתּוֹ הַיְחִידָה מִרְיָם תֵּרֵזִיָה, הַנּוֹדַעַת לְשׁם אַחֲרֵי כֵן בִּהְיותָהּ קֵיסָרִית אוֹסְטְרִיָּה, וְאָז עוֹדֶנָּהּ יַלְדָּה קְטַנָּה. וַיָּבֹא שוֹמֵר הַסַּף וַיַּגֶּד-לוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה הַגְרַף שְׁטָרֶמְבֶּרְג, וַיִּתֵּן הַקֵּיסָר אוֹת וְהַגְּרַף בָּא הֶחָדְרָה.

וַיִּקְרָא אֵלָיו קָרְלְ לֵאמֹר: “וּמָה רֵעִי וְגֶבֶר עֲמִיתִי מִימֵי הַמִּלְחָמוֹת, מָה הַחֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר תַּשְׁמִיעֵנִי?”

וַיַּעַן הַגְּרַף וַיֹּאמַר: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה אִתִּי מַזְכֶּרֶת מִימֵי מִלְחֶמֶת סְפָרַד. הֲתִזְכֹּר אֶת הַנָּזִיר הַדּוֹמִינִיקַנִּי דִיֶגוֹ?”

“הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ מוֹשִׁיעַ וּמָגֵן בְּבַרְצְלוֹנָה וַיַּצִּילֵנוּ מִלֶּכֶת כֻּלָּנוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר?”

“הוּא הוּא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.”

“אָמְנָם זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד. הֲשָׁמַעְתָּ דָבָר עַל אֹדותָיו. שַׂר-צְבָאִי הַיָּקָר?”

“הִנֵּה הוּא בָזֶה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ,”

“הִנּהוּ בָזֶה? וְאַיּוֹ? הֲבִיאֵהוּ נָא אֵלַי מְהֵרָה; כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי מְאֹד לִרְאוֹת פָּנָיו.”

וַיְמַהֵר הַגְּרַף שְׁטָרֶמְבֶּרְגְ הַחוּצָה, וְהַקֵּיסָר הָלַךְ בַּחֶדֶר אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וְעִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ לֵאמֹר: “הַנָּזִיר דִּיֶגוֹ, מַה-יָקָר הָאִישׁ הַזֶּה, וּמָה-רַבָּה אֱמוּנָתוֹ לִי. מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לְעָצְרוֹ וְלָתֶת לוֹ יָד בְּהֵיכָלִי וּבְבֵית מַלְכוּתִי.”

וְאַחַר יָשַׁב הַקֵּיסָר וַיִּקַּח אֶת בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה עַל בִּרְכָּיו וַיִּשַּׁק לָהּ וַיֹּאמַר: “וְאַתְּ, בִּתִּי יְחִידָתִי, יָדַעְתִּי כִּי רָעוֹת רַבּוֹת וּמוֹקְשִׁים רַבִּים יִתְיַצְּבוּ בְּפָנַיִךְ בְּבוֹאֵךְ לָרֶשֶׁת אֶת כִּסֵּא מַלְכוּתִי אַחֲרָי! עַתָּה אֵין טוֹב לִי כִּי אִם לִמְצֹא עֲבָדִים חֲרוּצִים וְנֶאֶמְנֵי-רוּחַ אֲשֶׁר יִהְיוּ בְּעוֹזְרַיִךְ לְהָקִים בְּיָדֵךְ אֶת הַמְּלוּכָה עַל מְדִינוֹת אוֹסְטְרִיָּה. וַאֲקַוֶּה כִּי גִם הָאִישׁ אֲשֶׁר יָבִיא לִי שְׁטָרֶמְבֶּרְגְ עַתָּה הָיֹה יִהְיֶה לִי עֶבֶד כָּזֶה.”

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְהַגְּרַף שּׁטָרֶמְבֶּרְגְ בָּא וְעִמּוֹ הָאִישׁ אֲשֶׁר חִכָּה לוֹ הַקֵּיסָר. וַיּוֹשֶט הַקֵּיסָר אֶת שְׁתֵּי יָדָיו לָאֹרֵחַ הַבָּא אֵלָיו; וַיַּחֲזֵק בָּהֶן דִּיֶגוֹ וַיַּגַּע אוֹתָן אֶל שְׂפָתָיו. וְהַקֵּיסָר חִבֵּק לוֹ וַיִּשָׁקֵהוּ מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.

וַיּוֹלִיכֵהוּ אֶל בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה וַיֹּאמֶר לוֹ: “זֹאת בִּתִּי הַיְחִידָה יוֹרֶשֶׁת מְלוּכַת הַבְּסְבּוּרְג, הַנְּסִיכָה מִרְיָם תֵּרֵזִיָה.”

וַתִּשְׁאַל הַיַּלְדָּה וַתֹּאמַר: “וּמִי הָאִישׁ הָאֹרֵחַ הַזֶּה?”

וַיֹּאמֶר הַקֵּיסָר: “הֲלֹא זֶה אוֹהֵב טְהָר-לֵב וְנֶאֱמַן-רוּחַ, עִמּוֹ גַם חָכְמָה גַם גְּבוּרָה; הוּא הִצִּלַנִּי לְפָנִים מִשְּׁבִי וְאוּלַי גַם מִמָּוֶת. שְׁמוֹ דוֹן דִּיֶגוֹ לְבֵית אֲגוּלַר. וְאַתְּ, בִּתִּי, זִכְרִי וְשִׁמְרִי אֶת שֵׁם הָאִישׁ הַזֶּה, וְהָיָה כְּשִׁבְתֵּךְ עַל כִּסֵא אֲבוֹתַיִךְ וּבָא וְשָׁאַל מִמֵּךְ דָּבָר עָשֹה תַעֲשִי שְׁאֵלָתוֹ; כִּי לֹא יְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כַדָּת.”

וַיִּשְׁתַּחוּ דִיֶגוֹ וַיֹּאמַר; “יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ; וְתֶחֱזֶינָה עֵינֶיךָ בְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעֶיךָ זֶה אֶת כָּל חֲזוֹן לִבְּךָ וְכָל מַשָּׂא נַפְשֶׁךָ.”

וְהַקֵּיסָר אָמַר לְדִיֶגוֹ: “וְעַתָּה סַפְּרָה נָא לִי מָה הֱבִיאֲךָ עַד הֲלוֹם?”

“אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָּבָר בְּאָזְנֶיךָ בְּאֵין אִישׁ זוּלָתֵנוּ.”

הַקֵּיסָר נָתַן אוֹת וְהַגְּרַף שְׁטָרֶמְבֶּרְג יָצָא; וְאַחַר בָּאָה הָאוֹמֶנֶת וַתּוֹצֵא אֶת הַנְּסִיכָה מִן הֶחָדֶר.

וַיֹּאמֶר הַקֵּיסָר: “הִנֵּה אֲנַחְנוּ לְבַדֵּנוּ בַחֶדֶר, וְעַתָּה דַבֵּר דְּבַרֶיךָ. אַךְ לֹא עָלֶיךָ לְסַפֶּר-לִי אֶת הַכֹּל מֵרֹאשׁ; כִּי מַלְאָכִי הַיּוֹשֵׁב בְּמַדְרִיד הוֹדִיעַנִי פַּעַם בְּפַעַם עַל אֹדוֹתֶיךָ. הֲלֹא הִנְּךָ רֹאשׁ כְּהוּנַת אֲוִילָה וְשׁוֹפֵט הַבִּקֹּרֶת לְמַדְרִיד?”

“זֹאת הָיִיתִי לְפָנִים, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְעַתָּה בָרַחְתִּי מֵעַל הָאָרֶץ.”

“וּמַדּוּעַ? מָה-הַחַטָּאת אֲשֶׁר שָׂמוּ עָלֶיךָ?”

“מֵאָז שָׂמָה הַבִּקֹּרֶת אֶת פָּנֶיהָ לְרָעָה בְּהוֹרַי וּבַאֲחוֹתִי וַתִּרְדְּפֵם בַּחֲמָתָהּ, לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁמְעָם וְלֹא יָדַעְתִּי מֶה-הָיָה לָהֶם, וְזֶה כְשָׁנָה מָצָאתִי אֶת אָבִי וְהוּא הִגִּיד לִי כִּי אִמִּי וַאֲחוֹתִי עֲצוּרוֹת בְּבֵית הַכֶּלֶא אֲשֶׁר לַבִּקֹּרֶת, עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מִשְׁפָּטָן מֵאִתִּי, מֵאֵת הַבֵּן וְהָאָח, לְהִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ חַיִּים.”

“נוֹרָא הַדָּבָר הַזֶּה? וּמֶה-עָשִׂיתָ?”

עָשִׂיתִי כָל אֲשֶׁר הָיָה לְאֵל יָדִי לְהָבִיא לָהֶן גְּאוּלָה וּפְדוּת עַל פִּי הַשּׁוֹפְטִים, וְלֹא יָכֹלְתִּי; וּבִרְאוֹתִי כִּי כָל יְגִיעִי לָרִיק נָתַתִּי לָהֶן יָדַיִם לָנוּס וּלְהִמָּלֵט. וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע דְּבַר הַמְּנוּסָה בִּקְּשׁוּ לְהוֹעִיד אוֹתִי לְמִשְׁפַּט הַבִּקֹּרֶת עַל זֹאת; אָז בָּרַחְתִּי גַם אָנִי."

“גַּם אָנֹכִי כָמוֹךָ עָשִׂיתִי לוּ הָיְתָה נַפְשִׁי תַחַת נַפְשֶׁךָ! וּמַה-טּוֹב כִּי בָאתָ אֵלָי. אָנֹכִי אֲבַקֵּשׁ מֵאֵת הָאֲפִיפִיוֹר וְכִפֵּר עָלֶיךָ לְטַהֵר אוֹתְךָ וְכִי אֶמְצָא מָקוֹם לְךָ בְּאַחַד הַגְּלִילוֹת בְּאַרְצִי וְשַׂמְתִּיךָ לִנְשִׂיא רֹאשׁ הַכְּהוּנָה.”

“קָטֹנְתִּי מִכָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אומֵר לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי, וַאֲנִי…”

“הִנְּךָ עָנָו מְאֹד! וְאָנֹכִי לֹא חֶסֶד אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ כִּי אִם הָשֵׁב אָשִׁיב לְךָ כְּכָל תַּגְמוּלֶיךָ עָלָי; אַף לֹא לְמַעַנְךָ לְבַד אֲנִי אוֹמֵר לְקָרֵב אוֹתְךָ אֵלַי כִּי אִם גַּם לְמַעֲנִי. הֲלֹא הָיֹה תִהְיֶה לִי עֶבֶד נֶאֱמָן, חָרוּץ וּמָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ.”

“שָׂא-נָא לִי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי לֹא הִגַּדְתִּי לְךָּ עוֹד אֶת כָּל אֲשֶׁר עִמִּי.”

“הֵן לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֲשֶׁר לֹא לְכָבוֹד לְךָ; יָדַעְתִּי כִּי לֹא אִישׁ כָּמוֹךָ יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב.”

“אֲקַוֶּה לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי צֶדֶק וְלֹא יַחְשָׁב-לִי לְעָוֹן הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי: בְּאַמְשְׂטֶרְדַם שַׁבְתִּי לְדָת אֲבוֹתָי; גַּם אָבִי וְאִמִּי וַאֲחוֹתִי יְהוּדִים הֵם.”

וַיֹּאמֶר הַקֵּיסָר: “הוֹי שָׁדוּד, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ? הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי בְּאוֹסְטְרִיָה מִשְׁפַּט מָוֶת לָאִישׁ הַשָּׁב מֵאַחֲרֵי הַדָּת הָנּוֹצְרִית?”

“יָדַעְתִּי, וְאוּלָם גַּם יוֹדֵעַ אָנֹכִי כִּי גַם אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ גַם שַׂר הַצָּבָא הַגְרַף שְׁטָרְמְבֶּרְגְ, אֲשֶׁר יַחְדָּו נִלְחַמְנוּ אֶת מִלְחֲמוֹת מַלְכֵּנוּ, לֹא יְגַלּוּ סוֹדִי וְלֹא יַסְגִּירוּנִי בְּיַד הוֹרֵג.”

וַיִּצְחַק הַקֵּיסָר וַיֹּאמַר: " אִם אָמְנָם לֹא אֲגַלֶּה סוֹדְךָ לְרַע לְךָ; אַךְ הֲלֹא מְעַתָּה לֹא אוּכַל עוֹד לָתֵת לְךָ יָד בֵּין שָׂרֵי מַלְכוּתִי. וַאֲנִי מַה-שָּׂמַחְתִּי מֵרֹאשׁ בַּעֲבוֹדָתְךְ אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי."

“מַלְכִּי וַאֲדוֹנִי! גַּם עַתָּה בִּהְיוֹתִי יְהוּדִי יָכֹל אוּכַל לִהְיוֹת לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וּלְבֵית-מַלְכוּתוֹ לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל. מָה-הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַדָּרוּש לְמַעַן כּוֹנֵן מַמְלָכָה עַל תִּלָּהּ? הֲלֹא כֶסֶף, וְאוֹתוֹ אַמְצִיא אֶל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ בְּיַד בְּנֵי עַמִּי וּבַעֲלֵי בְרִיתִי אֲשֶׁר בְּאמַשְׂטרְדַּם, בְּלוֹנְדוֹן וּבְהַמְבּוּרְגְ. וְהָיָה אָנֹכִי אֶעֱנֶה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה כָּל מַחְסוֹרֵי הַחַיִל כִּי יֵחָלֵץ לַצָּבָא, וְהַחַיִל יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם בֵּית הַמַּלְכוּת.”

“וּמָה אִם בְּכָל זֹאת אֶפְגַּע בְּךָ לָשׁוּב אֶל הַכְּנֵסִיָּה הַקַּתּוֹלִית שֶׁהִיא לְבַדָּהּ מְאַשֶּׁרֶת תּוֹמְכֶיהָ? וְאִם אַבְטִיחֲךָ לָשׂוּם אוֹתְךָ לְרֹאשׁ שָׂרֵי מַלְכוּתִי כִּי תָשׁוּב לִהְיוֹת נוֹצְרִי?”

“אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא כְאִישׁ נִמְהָר עָשִׂיתִי מַעֲשַׂי, כִּי בְדַעַת וּבְחֶשְׁבּוֹן שַׁבְתִּי אֶל אֱמוּנַת אֲבוֹתַי אֲשֶׁר עָלֶיהָ נִשְׂרְפוּ רַבִּים מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית אָבִי בָּאֵשׁ חַיִּים.”

“אִם-כֵּן אֵפוֹא לֹא אֶפְצַר בְּךָ עוֹד. הִנֵּה הָעִיר וִינָה לְפָנֶיךָ, בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב. אָמְנָם לְפִי חֻקֵּי הַמַּמְלָכָה לֹא יוּכְלוּ הַיְּהוּדִים לָשֶׁבֶת בָּעִיר הַזֹּאת, אַךְ לְמַעַנְךָ אֶעֱשֶׂה זֹאת לְהַבְדִּילְךָ לְטוֹבָה. וְעַתָּה שׁוּב בּוֹא אֵלַי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת, וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶה יַחְדָּו אֵי-זֹה דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁתָּבֹר לְךָ.”

וַיִּשַּׁק דִּיֶגוֹ לְיַד הַקֵּיסָר עַל חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ וַיֵּצֵא מֵאֵת פָּנָיו.

לא

וְדִיֶגוֹ בָא לִפְנֵי הַקֵּיסָר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְאַחֲרֵי דַבְּרָם אִישׁ לְרֵעֵהוּ דִבְרֵי יְדִידוּת, אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: “אֲנִי זָכֹר אֶזְכָּר-לָךְ לְטוֹבָה אֶת אֲשֶׁר גָּמַלְתָּ עָלַי לְפָנִים. שׂוֹם תָּשִׂים אֵפוֹא מִשְׁכָּנְךָ בְּוִינָה וּבְכָל מִשְׁלַח יָדֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה הִנְנִי לִהְיוֹת לְמַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לְךָ.”

וַיִּשַּׁק דִּיֶגוֹ לְיַד הַקֵּיסָר וַיִּשְׁאַל מִמֶּנּוּ זְמָן עַד אֲשֶר יָשִׂים עֵינוֹ עַל הָעִיר וְיוֹשְׁבֶיהָ לְמַעַן יֵדַע אֶת אֲשֶׁר יִבְחָר.

מִקֵּץ שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר בָּא אֶל הַקֵּיסָר וַיֹּאמַר:

“הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְיָעֵץ אֶת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי יִתֵּן אֶת מְלֶאכֶת הַטַּבָּק עַל יַד אִישׁ אֶחָד בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, כְּמַעֲשֵׂה מֶמְשֶׁלֶת צָרְפַת. הָרִשְׁיוֹן הַזֶּה יָבִיא בְּפִרְיוֹ הוֹן רַב לְאוֹצַר הַמַּמְלָכָה שָׁנָה שָׁנָה. וְאִם טוֹב בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ יָשִׂים נָא אֶת הַסֵּבֶל הַזֶּה עַל שִׁכְמִי. אָנֹכִי אֶטַּע אֶת הַטַּבָּק בְּאוֹסְטְרִיָּה וּבְכָל מְדִינוֹת הַמַּמְלָכָה וְאָבִי, אִישׁ הָאֲדָמָה, יַעַזְרֵנִי בַּעֲבוֹדָה הַזֹּאת; אֶת מִמְכָּרוֹ אֶתֵּן עַל יַד גִּיסִי דוֹן יוֹסֵף לְבֵית מוֹנְטְאַלְטוֹ, כִּי נְבוֹן-דָּבָר הוּא; וַאֲנִי אֲכוֹנֵן אֶת הַמַּחְלְקוֹת בְּכָל עָרֵי הַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לִמְדִינוֹת אוֹסְטְרִיָה; וַאֲנִי אַפְקִיד אֶת הַפְּקִידִים עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה וְאָשִׂימָה עֵינִי עֲלֵיהֶם.”

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַקֵּיסָר וּבְעֵינֵי סוֹד-שָׁרָיו, וּלְמִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים נִתְּנָה לְדִיֶגוֹ שְׁאֵלָתוֹ וַיְמַלְּאוּ אֶת יָדוֹ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יָעָץ.

וַיִּסַּע וַיָּשָׁב דִּיֶגוֹ מִוִּינָה אַמְשְׂטֶרְדַמָה, שָׁם חָגַג אֶת יוֹם חֲתוּנָתוֹ עִם דּוֹנָה פְרַנְצִיסְקָה וְאַחַר שָׁב וִינָה הוּא וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וַיְכוֹנֵן שָׁם אֶת מוֹסְדוֹת עֵסֶק הַטַּבָּק. גַּם אַנְשֵׁי בֵיתוֹ בָּאוּ אֵלָיו. וְעִמָּנוּאֵל שָׂמַח כִּי יָשׁוּב לַעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אָהַב מֵעוֹדוֹ; וְדוֹן יוֹסֵף עָשָׂה אֶת הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר הִפְקִידוֹ דִיֶגוֹ עָלֶיהָ בְּדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן וּבְיַד חָרוּצִים. וְהָאֱלֹהִים שָׁלַח אֶת הַבְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַיְהִי לְבֵית אֲגוּלַר הוֹן וְעֹשֶׁר רַב וְגַם אוֹצַר הַמַּלְכוּת מָלֵא כֶסֶף וְזָהָב.

וְהַקֵּיסָר קָרְלְ מָשַׁךְ חַסְדּוֹ לְדִיֶגוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו; וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁוֹ בְּתוֹךְ אֲצִילֵי הָאָרֶץ.

וְעִמָּנוּאֵל וַאֲנוּנְצִיאַתָּה הֶאֱרִיכוּ יָמִים וַיִּתְעַנְּגוּ עַל רֹב טוֹבָה; וַיִּרְאוּ בָנִים וּבְנֵי בָנִים וַיָּבֹאוּ אֱלֵי קֶבֶר זְקֵנִים וּשְׂבֵעֵי יָמִים.

לב

וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ כַּחֲצִי יוֹבֵל שָׁנִים. וְהַקֵּיסָר קָרְלְ מֵת וּבִתּוֹ מִרְיָם תֵּרֵזִיָה יָשְׁבָה עַל כִּסֵּא מַלְכוּתָהּ, וּבְרֵאשִׁית מַלְכוּתָהּ הִתְחוֹלֵל עָלֶיהָ סַעַר גָּדוֹל, כִּי קָמוּ עָלֶיהָ אוֹיְבִים רַבִּים וַעֲצוּמִים מִכָּל עֲבָרִים וַיִלָּחֲמוּ בָהּ. וַיְהִי בִימֵי הַמִּלְחָמוֹת הָאֵלֶּה וַיּוֹצִיאוּ אֶת דִּבַּת הַיְהוּדִים יוֹשְׁבֵי בֵהְמֶן וּמֵהְרֶן רָעָה וַיַּגִּידוּ עֲלֵיהֶם כִּי נָטוּ אַחֲרֵי הָאוֹיֵב וַתּוֹצֵא הַקֵּיסָרִית מִרְיָם תֵּרֵזִיָה פְּקוּדָה לְגָרֵשׁ אֶת כָּל הַיְהוּדִים מִשְׁתֵּי מְדִינוֹתֶיהָ אֵלֶּה. כָּל צְעָקָה כָּל תְּחִנָּה אֲשֶׁר הִתְחַנְנוּ הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה עַל נַפְשָׁם לֹא הוֹעִילוּ; גַּם מַלְאֲכֵי אַנְגְלִיָה, הוֹלַנְדְ, שְׁוֵדֶן וְדֵנֶמַרְק הִתְאַמְצוּ לְהָשִׁיב אֶת חֲמַת הַקֵּיסָרִית מֵעַל הַיְהוּדִים וְלֹא יָכֹלוּ. וַיִּשְׁמַע הַבָּרוֹן דִּיֶגוֹ לְבֵית אֲגוּלַר אֶת הָרָעָה הַנִּשְׁקָפָה עַל בְּנֵי עַמּוֹ. וַיָּבֹא עַד בֵּית הַמַּלְכוּת וַיְבַקֵּשׁ מֵאֵת שׁוֹמְרֵי הַסַּף לָבֹא וּלְהֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי הַקֵּיסָרִית; וְהוּא אָז זָקֵן וְאִישׁ שֵׂיבָה, אַךְ עוֹדֶנּוּ הוֹלֵךְ קוֹמְמִיּוּת וּמַרְאֵה פָנָיו יָפֶה אַף נָעִים.

וּכְעָמְדוֹ לִפְנֵי הַקֵּיסָרִית וַיֹּאמַר: “גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה, יְהִי נָא חַסְדֵּךְ לְהַגִּיד לִי: הֲתִזְכְּרִי אֶת יוֹם עָמְדִי רִאשׁוֹנָה לִפְנֵי אָבִיךְ הַמֶּלֶךְ. הַשׁוֹכֵן בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּהִיכַל-הַמַּלְכוּת הַזֶּה?”

וַתּעַן הַקֵּיסָרִית וַתֹּאמַר: “אָמְנָם זָכֹר אֶזְכֹּר זֹאת. אָבִי צִוָּה עָלַי בָּעֵת הֵהִיא לָתֵת לָךְ כָּל חֶפְצְךָ אֲשֶׁר תִּשְׁאַל מִמֶּנִּי, בְּאָמְרוֹ אִישׁ כָּמוֹךָ לֹא יְבַקֵּשׁ דָּבָר כִּי אִם לְפִי צֶדֶק וְיֹשֶׁר.”

“וְעַתָּה גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה, שְׁאֵלָתִי לָךְ הִיא כִּי לֹא תָסִירִי חַסְדֵּךְ וְרַחֲמַיִךְ מִבְּנֵי עַמִּי הַיּוֹשְׁבִים בִּמְדִינוֹת בֵּהְמֶן וּמֵהְרֶן!”

“הַנִּיחָה לִי, בָּרוֹן דִּיֶגוֹ, וְאַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הַיְּהוּדִים יוֹשְׁבֵי בֵהְמֶן! יָדַעְתִּי כִּי גַם אָבִי הִשָּׁפֵט יִשָּׁפֵט עִמָּהֶם כָּמוֹנִי.”

“אַל-נָא יִחַר בְּעֵינֵי הוֹד מַלְכוּתֵךְ בִּנְטוֹתִי מִדְּבָרַיִךְ; לֵב הַקֵּיסָר קָרְלְ הָיָה טוֹב עַל הַיְהוּדִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תְּדַמִּי, גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה.”

“הֲיִתָּכֵן הַדָּבָר הַזֶּה!”

“הֲתֵדְעִי גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתִי בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים?”

“רַק אַחַת יָדַעְתִּי כִּי הִגְדַּלְתָּ לַעֲשׂוֹת טוֹב עִם אָבִי בִּימֵי נְעוּרֶיךָ.”

וַיְסַפֶּר-לָהּ הַבָּרוֹן אֶת כָּל דִּבְרֵי יְמֵי חַיָּיו הָרִאשׁוֹנִים, וְהַקֵּיסָרִית הִקְשִׁיבָה לְכָל דְּבָרָיו וַתִּשְׁתּוֹמֵם לְמִשְׁמַע אָזְנֶיהָ. וּכְכַלּוֹתוֹ לְסַפֵּר וַתִּקְרָא: “הוי, הַאֻמְנָם הָיִיתָ נוֹצְרִי, נָזִיר וְרֹאשׁ הַכְּהוּנָה וַתְּהִי לִיהוּדִי וְאָבִי יָדַע בְּכָל זֹאת?”

“אֲבִי הוֹד מַלְכוּתֵךְ הָיָה מוֹשֵׁל צַדִּיק וְיָשָׁר וּמַכִּיר טוֹבָה.” אֶת הַמִּלִּים “מַכִּיר טוֹבָה” בִּטֵּא דִּיֶגוֹ בְּיֶתֶר עֹז לְהַעִיר לָהּ אֹזֶן.

וַתֹּאמֶר אֵלָיו הַקֵּיסָרִית: “וּבְכֵן תֹּאמַר נַפְשְׁךָ כִּי אֶזְכָּר-לָךְ גַּם אֲנִי אֶת הַגְּמוּלוֹת שֶׁגָּמַלְתָּ לִי עַד עַתָּה וְאֶסְלַח לְמַעַנְךָ לַעֲוֹן הַיְּהוּדִים יוֹשְׁבֵי בֵהְמֶן וּמֵהְרֶן?”

“מְאֻשָּׁר אֶהְיֶה אִם תּוֹאִילִי גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי אֶת הַחֶסֶד הֶזֶּה.”

“הֵן רַבִּים יִפְצְרוּ בִי, זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה, הָבָה אֲחַשְּׁבָה דְרָכַי וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה. כָּעֵת טֶרֶם אוּכַל לְהַבְטִיחֲךָ כָּל דָּבָר; אַךְ אִם אֶתְעַשֵּׁת לַיְהוּדִים יוֹשְׁבֵי הַמְּדִינוֹת הָהֵן וְצִוִּיתִי לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי לְגָרְשָׁם, וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבְךָ כִּי לְמַעַנְךָ עַשִׂיתִי זֹאת.”

גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה…

“לֵךְ לְשָׁלוֹם! אַל תּוֹסֵף דַבֵּר אֵלַי עַתָּה בַדָּבָר הַזֶּה.”

וֶיֵּלֶךְ לוֹ הַבָּרוֹן. וַיְהִי בְּהָשֵׁב הַקֵּיסָרִית אַחֲרֵי-כֵן אֶת מַחֲשַׁבְתָּהּ הָרָעָה מֵעַל הַיְּהוּדִים, וַתְּמַהֵר וַתּוֹדִיעֵהוּ זֹאת בְּמִכְתָּב כָּתוּב בְּעֶצֶם יָדָהּ.

גַּם לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם הָיָה שֵׁם דִּיֶגוֹ לְבֵית אֲגוּלַר גָּדוֹל וְנִכְבָּד לְרֹב אֶחָיו, אַף כִּי אַחֲרֵי עֲשׂוֹתוֹ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי מֵעַתָּה הָיָה שְׁמוֹ מְבֹרָךְ בְּפִי רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבֵי הַמְּדִינוֹת הָהֵן וְרָב אָדָם קְרָאֻהוּ אִישׁ חַסְדָּם, מוֹשִׁיעָם בְּעֵת צָרָה.

תַּמּוּ דִבְרֵי סִפּוּרֵנוּ.


  1. כָּכָה יִקְרְאוּ בְּנֵי סְפָרַד לְאֶרֶץ מוֹלַדְתָם.  ↩

  2. מנוקד במקור: לֵהִתְפַלְל הערת פב"י.  ↩

  3. מלכי הערבים.  ↩

  4. “גקם” במקור המודפס, צ"ל: נָקָם – הערת פרויקט בן–יהודה.  ↩

מאיר להמן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מאיר להמן (מחבר)
רקע
מאיר להמן

יצירותיו הנקראות ביותר של מאיר להמן

לכל יצירות מאיר להמן בסוגה פרוזה

לכל יצירות מאיר להמן

עוד מיצירותיו של מנחם מבשן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

[נִגְדְּעָה קֶרֶן עֲדִינָה]

מאת שלמה אבן גבירול (שירה)

נִגְדְּעָה קֶרֶן עֲדִינָה –

הִיא גְבֶרֶת כָּל מְדִינָה

הוּא אֲשֶׁר בּוֹ רָם לְבָבָהּ

מֵת, וּבַמֶּה תִגְבְּהִי נָא?

הָיְתָה לִצְבִי אֲרָצוֹת –

וַתְּהִי הַיּוֹם שְׁנִינָה.

נָתְנָה בָבֶל בְּאָזְנַי

קוֹל יְשַׁכַּח כָּל נְגִינָה:

"רַב שְׁאוֹני עַל גְּאוֹנִי,

אַחֲרָיו אֵין לִי חֲנִינָה.

נֶאֱסַף חוֹבֵל בְּלֵב יָם –

מִי יְנַהֵל הַסְּפִינָה?"


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.