מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שירי אל-מקמא"ת (במקום הקדמה)

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: דביר; תשי"ג

סוגה:

שפת מקור: עברית

לֹא רַבִּים גּוֹיִם יֶחְכָּמוּ וּמְעַט-עַמִּים

לַעֲשוֹת בִּלְשׁוֹנוֹתָם סַמִּים וּמַטְעַמִּים

בַּשִׁירִים הַנִּפְלָאִים, אל-מקמא"ת נִקְרָאִים,

וּבְרֻבָּם נִמְצָאִים בֵּין מְשׁוֹרְרֵי עֲרָב,

כִּי חֲרוּזִים דּוּגְמָתָם, דּוֹמִים בַּהֲבָרָתָם,

וְשׁוֹנִים בְּהוֹרָאָתָם, אֵין בִּלְשׁוֹנוֹת הַמַּעֲרָב.

מין זה ממיני השירה, הוא אבו-מחמד אלחרירי מבצרה, – על הנהר היוצא מעדן יושבת, וקול אלהים מתהלך בגן קושבת, ורוחו עליה נושבת, ומנהל העדנים ההוא ישתו הנערים, ובאו בם המים המברכים ההם בהיותם לגברים, ותצלח עליהם הרוח והיו למשוררים מפוארים. אלחרירי היה סוחר ברקמה ומשי, וחי בראשית המאה התשיעית לאלף החמישי, הוא כתב את שיריו בלשון הערביאים, ור' יהודה אלחריזי העתיקם לשפת הנביאים, ויספחם לגבול ישראל, בשם “מחברות איתיאל” –

גַּם עָשָׂה כְמַתְכֻּנְתָּם בְּסִפְרוֹ “תַּחְכְּמוֹנִי”,

אַחֲרָיו הֶחֱזִיק הֶחֱרָה, ר' משֶׁה בֶּן עֶזְרָא,

וַיַּעַשׂ גַּם הוּא סִפְרוֹ “הַתַּרְשִׁישׁ” אוֹ “הָעֲנָק”.

וְעַתָּה – אַחֲרֵי בַקְשׁוֹ מֵאלֹהִים עֶזְרָה,

יְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת כְּמַתְכֻּנְתָּם דָּבָר כָּמוֹנִי, –

נַנָּס מִתְחָרֶה בִּילִידֵי הָעֲנָק!

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

עוד על כנוס הרוח

מאת חיים נחמן ביאליק (מאמרים ומסות)

(בנשף ההסתדרות העברית בניו-יורק, אדר תרפ"ו).

השם “כנוס הרוח” הוא כולל ומחייב יותר מדי; רחב ועמוק, ולפיכך אגע רק בפרטים.

יש לפנינו עם מפוזר ומפורד, מפוזר במקום ומפורד ברוח, הוא אינו נמצא מרוכז במקום אחד, והנה נתעוררה בנו השאלה “עת כנוס”, מה שקוראים גאולה, בנין הארץ, תחיה וכל שמות הנרדפים – פירושם “כנוס-הרוח”, כלומר “כנוס האומה ורכוזה במקום אחד”. משמע שרוצים להשוות את העם לגוף חי, כשם שיש גוף ונשמה לכל איש – כך האומה יש לה גוף ורוח.

כל הקנינים התרבותיים וכל הקנינים החמריים נאחדים כולם, קניני-הרוח הם בבחינת גוף ונשמה. האדמה היא המקור, היא המעין שאינו פוסק לכל עניני החומר, והלשון – קרקע הרוח, משם הם באים ואליה הם שבים. בלי רוח אין גוף כלל, זהו צרור של עפר ואפר. הגוף הוא גוף דוקא כשהנשמה שוכנת בו, ונשמה היא נשמה רק בשעה שגוף קיים.

אני אומר זאת דוקא כלפי רעיון מקובל אצלנו. כשמדברים על דבר יצירות הרוח של האומה – מתכוונים כלפי יצירות ספרותיות לכל צורותיהן השונות, הן של שירה והן של פרוזה. אבל באמת אין הדבר כן. האומה משקיעה את נשמתה בכל יצירותיה, לרבות גונים שונים של הלבשה, מאכלים וכדומה, ונשמה זו שוכנת גם בכל יצירותיהם החמריות. הנשמה שוכנת לפעמים גם בצפרני האצבעות, אבל בכל זאת קבעו לה מקום במוח, כי הדם הוא הנפש. בחרו בלשון שהיא עצמה אצילות רוחנית. הלשון איפוא היא קרקע הרוח, מקום משכן הרוח, לפיכך אני קורא לה ארץ-הרוח. הלשון באה מעין אצילות שניה בה משתקפים כל חיי האומה. הקדמונים יחסו גם לקול ערך גדול וחשיבות מרובה, מאחר שאי-אפשר לגוף בלי נשמה, ולהיפך – כשאנו מדברים על כנוס האומה, בעל כורחנו שנדבר על כנוס-הרוח. אף הם המציאו את המושגים “לוגוס” “מימרה” “מאמר” – כל זה הוא ענין עמוק.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.