מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

כולנו פסולי חיתון

מאת: חגי אשד

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: דביר; תשנ"ב (1991)

סוגה:

שפת מקור: עברית

זו אינה התחכמות בעלמא. זו עובדה. כל “החוזרים בתשובה” למהדרין מן המהדרין, המסתפחים אל הישיבות השחורות שבשחורות, הם פסולי חיתון. זו עבדה. אלה ששטפו את מוחם ומחקו את זהותם והפכו אותם לבני-אדם שונים לגמרי משהיו ומשהתחנכו להיות – אלה לא נותנים להם את בנותיהם לנשים. חס וחלילה. הם משיאים את יצורי “החזרה בתשובה”, ממין זכר וממין נקבה, אך ורק אלה באלה. “החוזרים בתשובה” לא יבואו בקהל ה'. לא למטרות חיתון.

ואנחנו כולנו – כל אלה שלא “חזרו בתשובה”, כלומר, כל אלה שלא תוכנתו מחדש כיצורים מחוקי-עבר-מלידה – על אחת כמה וכמה. כולנו פסולים. פסולים לגמרי. מבטן, מלידה ומהריון. גם מי שנולד לאם יהודיה שנולדה לאם יהודיה, עד רות המואביה, דרך כל הדורות של פוגרומים לא עלינו. כולנו פסולים. אנחנו יכולים להתחתן בינינו לבין עצמנו, אבל לא איתם. אז מה הם מבלבלים לנו את המוח בסיפורי בדים, שנסכים יחד איתם, כביכול, למנוע את המצב, שכבר קיים למעשה, שבנינו ובנותינו יהיו פסולי חיתון בעתיד?

תארו לכם לרגע שכולנו “חוזרים בתשובה”. רחמנא ליצלן. נניח לרגע לשאלה הלא-חשובה מי ישרת אז בצה“ל ומי יגן על כולנו. שהרי יעשה זאת הקדוש ברוך הוא, שתמיד הגן עלנו, כידוע, גם בשואה. כפי שהוא עושה עכשיו במקום כל המשתמטים מצה”ל לאלפיהם ורבבותיהם בישיבות השחורות. למה לדאוג. נניח גם לשאלה מי יוציא לנו לחם מן האדמה ומי יפרנס את כולנו. שהרי אלוהים הזן ומפרנס לכל, הוא יזוננו והוא יפרנסנו. בלי שננקוף אצבע. ובלבד שנלמד גמרא בישיבה. הכל יהיה בסדר. מזון ומסתור מכל רע יהיו גם יהיו. פרט לדבר אחד. כולנו נהיה פסולי חיתון עם אלה ש“החזרו אותנו בתשובה”.

אז מי צריך אותם בכלל? מה לנו ולהם? מי פוסל כאן את מי ובאיזו זכות? הם כבר הצליחו לשגע אותנו, עוד לפני ש“חזרנו בתשובה”. הם כבר הצליחו לשטוף את מוחנו – ולהתחיל לתכנת אותנו מחדש ולהפוך אותנו ליצורים שלא רצינו להיות כמותם, שהורינו עלו לארץ כדי שנרחק מהם ומדרכיהם. ראו מה קרה לנו.

הם מסתננים לתוכנו בדברי חלקלקות, כמיעוט המבקש סובלנות והבנה ומעורר נוסטלגיה בשם הסבא והסבתא וניגוניהם הגלותיים. והנה הם משתררים עלינו, לא כמיעוט נסבל, אלא כמיעוט שתלטן ובעל זכויות יתר, המגביל את זכויותינו שלנו ושולל מאתנו את הגדרתנו העצמית הלאומית, המתיחס לעברנו ולעתידנו בבוז, לבניין הארץ, ולהגנה עליה, להחייאת לשוננו ותרבותה – ופוסל את זהותנו הלאומית היהודית. מה לנו ולהם? מי צריך את תעודות הכשרות שלהם? הם ילמדו אותנו מי אנחנו ומה אנחנו רוצים להיות?

הם כבר הצליחו להשכיח מאתנו את אמיתות היסוד הפשוטות ביותר. צריך להזכיר להם ולנו, שוב ושוב, וגם היום, בוויכוח שיתנהל בכנסת בנושא “מיהו יהודי”, כי התנועה הציונית באה לחולל מהפכה בעם היהודי, זה שכבר יצא מהגטו קודם לכן, על גלי ההשכלה והאמנסיפציה, ונטש את מצוות ההלכה והתבולל ברוב הגדול בקרב הגויים וכבר הוקא מתוכם בגלי אנטישמיות ורדיפות ושואה, והכל בשבעים גלויותיו.

התנועה הציונית באה להחזיר את העם היהודי כולו, כפי שהוא, למולדתו ההיסטורית בארץ ישראל, כדי להקים בה את מדינתו ולהיות בסופו של דבר עם ככל העמים, החי בשפתו ומעצב את תרבותו העצמית, החומרית והרוחנית. התנועה הציונית באה להעניק מקלט בטוח לכל יהודי, שנרדף כיהודי או רוצה להיות יהודי, ואיננו בן דת אחרת. וזוהי ההגדרה הציונית ל“מיהו יהודי”. ההלכה לא שמרה על קיומו של העם היהודי; הוא נטש אותה בדורות האחרונים. הציונות היא שבאה לעשות ולהציל ולהגן ולקיים את העם היהודי, לאחר שנטש ברובו את מצוות ההלכה ואין הוא רוצה לחזור אל בין חומותיה הכובלות והמגבילות.

והנה באים החרדים הללו, שלא היו להם חלק ונחלה בכל המפעל ההיסטורי הזה, והם נועלים את שערי ארץ ישראל בפני אלה שהתנועה הציונית באה לפתוח להם שערים ולא לנעול. החרדים, שכבר מזמן בלעו לתוכם את הדתיים של המפד"ל ולא נודע כי באו אל קרבם, מנהלים נגדנו מלחמת אחים – מלחמת עצבים, מלחמת התשה וכרסום וסחף ושטיפת מוח ומחיקת זהותנו הלאומית וכבודנו כעם בארצו ובמדינתו.

הם מאיימים לשלול מאתנו את כל אלה בכוח ההלכה והפירוש הרבני החרדי שלה והשלטון הבלעדי על הגדרתנו היהודית הלאומית, שאנחנו, באיוולתנו ולאסוננו, הענקנו להם. בכוחה הם תובעים להיות הפוסקים היחידים מיהו יהודי ומיהו פסול חיתון ומהו העם היהודי ומי רשאי להירשם כיהודי ולהתחתן בארץ הזאת או לא להתחתן. בכוחה הם שוללים מאיתנו כמה מחירויות היסוד שלנו כבני העם היהודי.

הגיע הזמן שניפרד מעליהם. שיתנו לנו לחיות בארץ הזאת, שאין להם חלק ונחלה בהקמתה ובבניינה. שיהיו הם יהודים כשרים למהדרין, לפי ההלכה שהם יפרשו ושהם יפסקו בה, כמקובל בכל קהילות הגלות. שימשיכו לפסול אותנו לחיתון כאוות נפשם, ואנחנו נתחתן בינינו בנישואים אזרחיים, לפי אחת מזכויות היסוד המוענקות לכל אדם מלידה.

צריך לקבוע בחוק, שכל מי שהרבנות לא רוצה להשיא אותו, זכותו להינשא בארץ בנישואים אזרחיים. ומי שלא מכיר ביהודי אתיופיה או בעולי רוסיה, או ביהודים מהזרם הרפורמי בארצות-הברית, העולים לארץ על מנת לחיות בה כיהודים, כמוני וכמוך וכמו כולנו, מי שלא מכיר בכל אלה כיהודים לכל דבר, שלא יכיר. זו צריכה להיות הבעיה שלו. לא שלנו. שישאר לו לבד בינו לבין עצמו, בלעדינו. “ההגדרה הציונית” של “מי הוא יהודי” היא שצריכה לקבוע את הלאום בחוק מרשם התושבים ולהירשם גם בתעודת-הזהות, שהיא תעודת-הזהות הלאומית שלנו. לא רק האזרחית.

זה צריך להיות וזה יהיה. הולך וקרב היום שמלחמת האחים שהחרדים מנהלים נגדנו, כנ"ל, תחדל להיות חד-צדדית. לא באנו להקים את מדינת היהודים החופשית והעצמאית בארץ ישראל, כדי להיות אזרחים ממדרגה שניה בגטו יהודי גלותי נוסף.

7.1.87

חגי אשד
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חגי אשד
יצירה בהפתעה
רקע

ספר הכוזרי: חתימת הספר

מאת יהודה הלוי / יהודה אבן תיבון (מאמרים ומסות)

כא אָמַר הֶחָבֵר: זֶה וְהַדּוֹמֶה לוֹ הַחֲקִירָה עָלָיו טוֹבָה, וְעַל אֵיכוּת דִּינֵי הָאֱלֹהִים בַּעֲבָדָיו וּתְלוֹתָם בְּמַה שֶּׁתְּלָאָם הַנָּבִיא עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מִן פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים לְשׂוֹנְאָיו וְעֹשֶׂה חֶסֶד לָאֲלָפִים לְאֹהֲבָיו, וְשִׁקּוּל עָוֹן וְעָוֹן עִם עֹנֶשׁ וָעֹנֶשׁ, מִמַה שֶּׁבָּא בַמִּקְרָא וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, וּמַה שֶּׁמְּשִׁיבִין אוֹתוֹ בִתְשׁוּבָה וּמַה שֶּׁאֵין מְשִׁיבִין, וּתְנָאֵי הַתְּשׁוּבָה, וּמַה שֶּׁיָּבֹא מִן הַצָּרוֹת עַל דֶּרֶךְ הַבְּחִינָה וְהַנִּסָּיוֹן, וְעַל דֶּרֶךְ הַפֵּרָעוֹן מֵעָוֹן שֶׁקָּדַם, וְעַל דֶּרֶךְ הַתְּמוּרָה בָעוֹלָם הַזֶּה, וְעַל דֶּרֶךְ הַתְּמוּרָה בָעוֹלָם הַבָּא, אוֹ בַעֲבוּר עֲוֹן אָבוֹת, וּמַה שֶּׁיָּבֹא מִן הַטּוֹבוֹת לִזְכוּת שֶׁקָּדַם, אוֹ בַעֲבוּר זְכוּת אָבוֹת, אוֹ לִבְחִינָה וְנִסָּיוֹן. וְהֶמְזֵג הַפָּנִים הָאֵלֶּה וְזוּלָתָם מִמַּה שֶּׁדַּעְתָּם עֲמֻקָּה וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּגָּלֶה בַחֲקִירָה בְּרֹב הַסִּבּוֹת – בְּ“צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ”. וּמַה שֶּׁאֵינֶנּוּ נִגְלֶה יִמָּסֵר בּוֹ הָעִנְיָן אֶל דַּעַת הָאֱלֹהִים וְצִדְקוֹ יִתְבָּרָךְ, וְיוֹדֶה הָאָדָם בְּסִכְלוּתוֹ בַסִּבּוֹת הָאֵלֶּה הַנִּגְלוֹת כָּל שֶׁכֵּן הַנִּסְתָּרוֹת. וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעַ בִּדְבָרָיו אֶל הָעֶצֶם הָרִאשׁוֹן וּמַה שֶּׁהִתְחַיְּבוּ בוֹ מִן הַמִּדּוֹת, יִבָּדֵל מֵהֶם וְרוֹאֶה בַעֲדָם מָסָךְ אוֹר בָּהִיר מְנַצֵּחַ הָרְאוּת, וְיִמָּנַע מִמֶּנּוּ הַשִּׂיגוֹ בַעֲבוּר קִצְרַת רְאוּתֵנוּ וְדַעְתֵּנוּ, לֹא בַעֲבוּר הִסָּתְרוֹ וְהֵחָסְרוֹ, כִּי הוּא בָהִיר וְנִגְלֶה מְפֻרְסָם בְּיוֹתֵר אֵצֶל בַּעֲלֵי הָרוֹאוֹת הַנְּבוּאִיּוֹת מִשֶּׁיִּצְטָרְכוּ בוֹ אֶל הֲבָאַת רְאָיָה. וְתַכְלִיתֵנוּ מֵהַכָּרַת אֲמִתָּתוֹ שֶׁנַּכִּיר בַּטִּבְעִיּוֹת מַה שֶּׁלֹּא הָיְתָה סִבָּה דָבָר מִן הַטְבָעִים, נְיַחֲסֵהוּ אֶל כֹּחַ בִּלְתִּי גַשְׁמִי אֲבָל כֹּחַ אֱלֹהִי, כַּאֲשֶׁר אָמַר גָלִינוֹס בְּכֹחַ הַמְצַיֵּר, וְיָשִׂים לוֹ יִתְרוֹן עַל שְׁאָר הַכֹּחוֹת, וְרוֹאֶה שֶׁאֵינֶנּוּ מֵחֲמַת הַמֶּזֶג, אֲבָל לְעִנְיָן אֱלֹהִי. וּבָאוֹתוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים בְּהִפּוּךְ עֵין הָעֲצָמִים וְשִׁנּוּי הַמִּנְהָגִים וּבְרִיאַת נִמְצָאוֹת, לֹא הָיוּ מִבְּלִי תַחְבֻּלָה קוֹדֶמֶת. וְזֶהוּ הַהֶפְרֵשׁ בֵּין מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי מֹשֶׁה וּבֵין מַה שֶּׁעָשׂוּ הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם, אֲשֶׁר אִם הָיוּ מְחַפְּשִׂים עֲלֵיהֶם הָיוּ מוֹצְאִים הַתַּחְבֻּלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִרְמְיָה:“הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֶׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ”, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אִם תִּפְקְדֵם וּתְחַפֵּשׂ עֲלֵיהֶם יִהְיוּ לְאָפֶס. וְהָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כָל אֲשֶׁר תְּחַפֵּשׂ עָלָיו תִּמְצָאֵהוּ כַזָּהָב הַנָּקִי; וְכַאֲשֶׁר נַגִּיעַ אֶל הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת נֹאמַר כִּי יֵשׁ שָׁם בְּלִי סָפֵק עִנְיָן שֶׁאֵינֶנּוּ גַשְׁמִי מַנְהִיג כְּלָל הַגַּשְׁמִיִּים, וְדֵעוּתֵינוּ נִלְאוֹת מֵחֲקֹר עָלָיו, אִם כֵּן נִבְחַן בִּפְעָלָיו יִתְבָּרָךְ וְנַעֲמֹד מִסַּפֵּר עַצְמוֹ, כִּי אִלּוּ הָיִינוּ מַשִּׂיגִים אֲמִתָּתוֹ הָיָה זֶה חִסָּרוֹן בּוֹ; וְאַל נַשְׁגִיחַ לְדִבְרֵי הַפִּילוֹסוֹפִים אֲשֶׁר מְחַלְּקִים הָעוֹלָם הָאֱלֹהִי אֶל מַדְרֵגוֹת, אַךְ כֻלָּם אֶצְלֵנוּ מַדְרֵגָה אֱלֹהִית, מֵאַחַר שֶׁנִּפָּרֵד מֵהַהַגְשָׁמָה. וְאֵין כִּי אִם אֱלוֹהַּ מַנְהִיג הַגַּשְׁמִיִּים. וַאֲשֶׁר הֵבִיא הַפִּילוֹסוֹפִים לְהַרְבּוֹת הָאֱלֹהִים,בְּחִינָתָם בִּתְנוּעוֹת הַגַּלְגַּלִּים, סְפָרוּם וְהִגִּיעוּם אֶל יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים, וְרָאוּ כִי לְכָל תְּנוּעָה מֵהֶם סִבָּה זוּלַת סִבַּת הָאַחֶרֶת, וְהוֹצִיא לָהֶם הָעִיּוּן כִּי הַתְּנוּעוֹת הָהֵם חֶפְצִיּוֹת לֹא הֶכְרָחִיּוֹת וְלֹא טִבְעִיּוֹת,וְהִתְחַיֵּב שֶׁתִּהְיֶה כָל תְּנוּעָה מִנֶּפֶשׁ, וּלְכָל נֶפֶשׁ שֵׂכֶל, וְהַשֵּׂכֶל הַהוּא הוּא מַלְאָךְ נִפְרָד מֵחֹמֶר, וְקָרְאוּ הַשְּׂכָלִים הָהֵם אֱלֹהִים וּמַלְאָכִים וְעִלּוֹת שְׁנִיּוֹת וְזוּלַת זֶה מֵהַשֵּׁמוֹת, אַחֲרִית מַדְרֵגָתָם וְהַקָּרוֹב מֵהֶם אֶצְלֵנוּ הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל, אָמְרוּ כִּי הוּא מַנְהִיג הָעוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, וְאַחַר כֵּן הַשֵּׂכֶל הַהִיּוּלָנִי, וְאַחַר כֵּן הַנֶּפֶשׁ, וְאַחַר כֵּן הַטֶּבַע, וְאַחַר כֵּן הַכֹּחוֹת הַטִּבְעִיּוֹת וְהַכֹּחוֹת הַחִיּוּנִיּוֹת, וְכֹחַ אֵבֶר אֵבֶר,וְזֶה כֻלּוֹ דִקְדּוּק יַקְנֶה חִדּוּד לֹא אֱמֶת, וְהַנִּפְתֶּה לוֹ עַל כָּל פָּנִים אֶפִיקוּרוֹס. וְנַעֲזֹב רַאֲיַת הַקָּרָאִים בְּמִצְוַת דָּוִד לִבְנוֹ: “וְאַתָּה שְׁלֹמֹה-בְנִי דַּע אֶת-אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ”, וְרַאֲיָתָם מִזֶּה, שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת אֶת הָאֱלֹהִים יְדִיעָה בְרוּרָה וְאַחַר כֵּן הִתְחַיֵּב עֲבוֹדָתוֹ, אֲבָל – הִזְהִיר לִסְמֹךְ עַל אָבִיו וּזְקֵנָיו לְהַאֲמִין בֵּאלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר דָּבְקָה בָהֶם הַשְׁגָּחָתוֹ וְקִיֵּם לָהֶם יִעוּדָיו בְּהַרְבּוֹת זַרְעוֹ, וְהִנְחִילָם אֶרֶץ כְּנָעַן, וַחֲנוֹת שְׁכִינָתוֹ בְתוֹכָם, וְזוּלַת זֶה; וּכְמוֹ זֶה הוּא אָמְרוֹ: " אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם, וַאֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם", לֹא רָצָה בָהֶם הַיְדִיעָה בַאֲמִתָּתָם, אֲבָל אֲשֶׁר לֹא רְאִיתֶם מֵהֶם לֹא טוֹב וְלֹא רָע, וְאֵין צָרִיךְ שֶׁתְּקַוּוּם וְלֹא שֶׁתִּירָאוּם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.