מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ליומן הקולנוע העברי

מאת: מנחם אוסישקין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: הקרן הקימת לישראל; תש"ז

סוגה:

שפת מקור: עברית

מברך אני את חברת “כרמל” להתחלה הנאה, שהיא מתחילה להתקין בפעם הראשונה פילם עברי המדבר עברית. עד היום הראיתם בארצות הגולה את ארץ-ישראל, מעכשיו תשמיעו לגולה גם את שפת ישראל.

ארץ-ישראל ושפת ישראל משולבות זו בזו ורוח אלהים מרחפת על שתיהן. ארץ-ישראל בלי שפת ישראל פגומה במהותה ובתכנה, כשם שהגולה, אם גם שפת ישראל תהא שלטת בתפוצותיה, תשאר תמיד גולה ולא ארץ-ישראל.

ודווקא בימים אלה חשיבות מיוחדת תהא נודעת למפעלכם, שאתם מראים בו את הארץ ואת עבודת בנינה – הידים ידי יעקב – ומשמיעים גם את שפת ישראל – הקול קול יעקב. ויהא בזה משום עידוד לכל בני הגולה, שיראו וישמעו שהישוב לא זז מעמדתו והוא עומד איתן באמונתו ובתקוותו לסוף הנצחון והגאולה השלמה. לא פסקה העבודה ולא נדם קולנו. בני הישוב כשהם לעצמם אין להם לנהל מלחמה בעד קיומם, כי הוא איתן ובנוי על יסודות מוצקים. על מה עלינו להלחם ולעמוד בפרץ? – על בני הגולה, שהארץ תהא פתוחה להם ושגם הם יוכלו לבוא ברבבותיהם לארץ ולהשתתף בבנינה. הישוב רואה את עצמו לא כעם ישראל כולו, כי אם כחלוץ האומה. אנחנו מפנים דרך לבני הגולה ומחכים לבואם. ואז יראו וישמעו, לא ע"י פילם, כי אם בעיניהם ובאזניהם ממש את אשר פעלנו כאן.

תרצ"ז

מנחם אוסישקין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מנחם אוסישקין
יצירה בהפתעה
רקע

מיגואל

מאת בן אביגדור (פרוזה)

דון מיגואל

ספור הסטורי מזמן גרוש ספרד

מעובד לבני הנעורים

ע"פ סיפורי “לפני ארבע מאות שנה”

א'

באחד מימי הקיץ לשנת 1491 למספר העמים.

שמי התכלת החופפים על ארץ ספרד בהירים ונחמדים. כל עב קל לא יעיב את פניהם. חום היום גדול מאד. גם רוח קל לא יפוח בחוץ.

העיר טוֹלֵידָה, בירת קַשְׁטִילִיָה החדשה, הומה. המון עוברים ושבים, רצים ונוסעים, ימלאו את כל הרחובות עד אפס מקום. גם כל שדרות האלונים ומגרשי הטיול מלאים אדם: כל אצילי העיר וְרַבֵּי העם עם נשיהם הכבודות ובנותיהם העדינות, אלה רוכבים על סוסים אבירים, אלה נוסעים במרכבות מרקדות ואלה הולכים ברגל.

פה ושם יתלקטו המטַילים כנופיות, כנופיות ומשוחחים בעניני המדינות ומקרי היום.

– התבשרו, התבשרו, רֵעים! – נשמע קול אחד מאחת הכנופיות – כי הכו צבאותינו את הערבים מכה רבה ועוד מעט ונפתחו שערי גְרַנַּדה לפנינו.

– מי הגיד לך כזאת, דון מורילו? – נשמעו קולות שואלים מסביב.

– היום בא רץ מבשר לחצר המלכות, משדה המערכה, ומפיו שמעתי את הבשורה הטובה הזאת – קרא דון מורילו שנית.

– ברוך אלהי הרחמים! – נשמעו קולות תרועה מעברים שונים.

– עוד מעט, האח! תסוף שארית ממשלת המוירים 1

הארורים מארצנו והיתה כל הארץ לנו – קרא איש אחר מתוך החבורה.

– אולם הידעתם, רעי, מי היה ראש המכים את הערבים הפעם? – קרא דון מורילו שנית.

– מי? מי? – שאלו הנאספים בְסַקְרָנוּת.

– הלא זה האביר הצעיר דון מיגואל סַן סַלוַדוֹר!

– סן סלודור? זה שר הצבא עול הימים ויפה העינים? – נשמעו קולות תמהון מעברים שונים.

– כן! – ענה דון מורילו – אמנם עול ימים עודנו, אבל גבור מלחמה הוא כאחד הגבורים הגדולים אשר בארץ. גבורותיו ונצחונותיו אשר הראה בפעם האחרונה מפליאים את הלבבות. הערבים השתערו על צבאותינו בגבורה נמרצה ויניסו את צבאותינו לכל עבר. גם ידי הגבור האדיר פינצי די ליאון רפו למראה גבורת הערבים; אך הגבור הצעיר הזה ומתי מספר עמו התאוששו לאחרונה ויהפכו פניהם אל הרודף וילחמו כאריות ויכו על ימין ועל שמאל, ויפילו מהם רב והנשארים נסו בשבעה דרכים. אכן לגדולות נוצר הגבור הצעיר הזה…


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.