מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על הציונות הכללית

מאת: מנחם אוסישקין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: הקרן הקימת לישראל; תש"ז

סוגה:

שפת מקור: עברית

(מכתב לד"ר פ. וולטש)

קבלתי את חוברתך על הציונות הכללית וקראתי בה בענין. עלי להגיד, כי אין אני חושב שביררת כהלכה את השאלה: מה היא ציונות כללית. והטעם הוא פשוט: אין ציונות כללית. יש רק ציונות בלי שם לווי, זו הנמשכת מפינסקר ועד הרצל ועד ימינו אלה. מי שמאמין בציונות כזאת, הפשוטה בלי כל תוספת שהיא, יוכל להיות גם דתי וגם לא דתי, בורגני או פרוליטרי, ובלבד שיעמיד במרכז עבודתו לא את גורמי הלווי שנוספו לה לציונות בזמנים האחרונים, כי אם רק גורם אחד בלבד: גאולת הארץ ובנינה עם זכויות מדיניות מלאות. בארץ עצמה יכול כל אחד לסדר לעצמו את צורת החיים שהוא חושב אותה לנכונה, אולם במרכז העבודה הציונית עומד בנין הארץ בלי כל שם לווי ותוספת זו או אחרת.

אולם אלה שמעמידים במרכז עבודתנו בצד בנין הארץ גם את צורת החיים לפי השקפת עולמם, תהא זו צורה דתית או סוציאלית, הם אינם יכולים להסתפק בשם “ציוני” בלבד כי אם מוכרחים להוסיף עליו שמות-תואר שונים. יוצא, איפוא, שרק אלה ששוללים צורה זו או אחרת הם שצריכים לחפש אחרי תוספת מיוחדת לשם “ציוני”. אולם אלה שנשארו או חפצים להשאר נאמנים לציונות הראשונה, יכולים להסתפק פשוט בשם “ציוני”. ועל כן כל הטרמינולוגיה של “ציונות כללית” והפילוג החדש גם במחנה זה לציונים כלליים א' וציונים כלליים ב' – כל זה אינו מחזק, לדעתי, כי אם מחליש את עצם תכנה של הציונות.

י“ז בכסלו תרצ”ז

מנחם אוסישקין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מנחם אוסישקין
יצירה בהפתעה
רקע

רִצְפָּה בַת אַיָּה

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

– "האויב פנה עורף ועזב את המערכה. איזה שד החריד אותו פתאם, או שזה מין-ערמה מצדו. על-כל-פנים: הוא ברח. הלכנו והלכנו ולא מצאנו שום איש. בעומק שלשה קילומטרים אין ריח אויב. הכפר באזאר נקי לגמרי. גם את האשפה שבתוכו חטף עם עצמו מזה-רעב הלה. הכל חמס, הכל לקח השודד הארור. אלא שלימינו של הכפר, לא רחוק ממנו, ישנה איזו אחוזה חרבה עם חצי בית ורפת בלי גג. כשקרבתי את הבית הנהרס למחצה, ראיתי אשה עומדת על הפתח הפתוח. אשה פרועת שער וקרועת בגדים, עומדת ועושה תנועות בידיה, כמי שמתרה בנו, שלא ניגש אל הבית.האשה היא כמדומני יהודיה. תנועותיה היו משוגעות ונוראות כל-כך, אדוני, שאמרתי בלבי, חשבתי אדוני, בוודאי מתחבאים שם אנשים בבית, אנשים מן האויב, האורבים לנו, ואנחנו – הרי אנחנו רק שלשה, ועמי ביחד ארבעה במספר והאשה מתרה בנו בסימנים, שלא נתקרב שמה. ולפיכך לא הלכתי הלאה, אלא חזרתי להגיד לאדוני ולבקש, שיואל-נא לתת לי עוד אנשים אחדים וביניהם גם איש המבין את הלשון היהודית, כדי שנוכל לדבר אתה.

– שטיא אתה, אחא – הדייקן. – אלא, שאם נחוצים לך אנשים – הא לך כל הפלוגה.

מכל מקום – חשבתי, מוטב, שבעצמי אלך ואראה, מה טיבה של אותה בריה ושל אותו בית שם.

לקחתי עוד אנשים אחדים והלכנו.

הכפר הנזכר באמת היה נקי. נקי ממש: מכל נכסיו.הכל החריבו בו, הכל חמסו, מלבד החתולים המייללים, שאיבדו את בעליהם, לא היתה שם בריה חיה. אחרי שעברנו את הכפר המת, הרחק כמאתים וחמשים פסיעה לימינו, ראיתי את האחוזה הנחרבה. העמדתי את האנשים שלי בשורה

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.