מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

זכותנו והתנ"ך

מאת: מנחם אוסישקין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: הקרן הקימת לישראל; תש"ז

סוגה:

שפת מקור: עברית

(הקדמה לקובץ “התנ”ך מדבר")

בימים אלה עומדת הפרובלימה של עם ישראל וארץ-ישראל במרכז הדיון של היהודים בכל העולם, ובמידה ידועה גם של עמים אחרים. אכן הגיעו ימים טראגיים לכל האנושות כולה: גבר הרציונליזם הקר, והאינטרסים האגואיסטיים, של הפרט והכלל, שולטים בעולם. הכל נפתר בכוח הברוטאלי של תותחים ופצצות ואוירונים מביאים הרס וכן במזימות פוליטיות מכל המינים. כל החוזים הבינלאומיים וההבטחות החגיגיות ביותר מצד עמים תרבותיים נהפכים ל“פיסת נייר” גרידא. הצביעות הצבורית מצאה דרכים להוציא את כל הכתוב בחוזה מידי תכנו ולהשאיר רק את הקליפה החיצונית בלבד. זה חצי יובל שנים שהעולם התרבותי הכריז מלחמה במלחמה – ובמשך הזמן הזה נהפך העולם כולו לשדה קרב של מלחמות בלתי פוסקות. בימים אלה, כשכל מי שעדיין מהבהב בלבו זיק של רגש אנושי מתחלחל מרוב צער ותמהון, ויאוש נורא תוקף אותו למראה כל מה שמתרחש בעולם לעיני השמש – דוקא בימים אלה טוב לשוב אל העולם האי-רציונלי ולהתבונן בספר הספרים, באותו הספר הנצחי שהפך את העולם של עובדי אלילים לעולם של תרבות ומשפט, שהפך עמים של אגואיזם פראי לעמים של מוסר והומאניטריות.

שולחים אנחנו את החוברת הקטנה הזאת אל הקוראים בכל העולם התרבותי. הקרן הקימת לישראל בירושלים, שעליה הטיל העם היהודי את התפקיד של גאולת אדמת אבות בשביל הבנים, אספה בחוברת זו את הקטעים מן התנ“ך שמעידים עדות נאמנה על הקשר הנצחי של עם ישראל אל ארץ-ישראל. יקראו בני ישראל בכל מקום שהם את הפסוקים הנצחיים האלה וישאבו מהם כוח להגביר את אמונתם במילוי ההבטחות הנצחיות. ויקראו את הפסוקים האלה כל אומות העולם, ששרשי תרבותם נעוצים בתנ”ך והם יונקים ממנו את לשד גידולם, ובראש ובראשונה העמים של הקיסרות הבריטית – למען ילמדו וידעו, מהו החוב המוסרי שעליהם למלא כלפי האומה הישראלית!

ירושלים, ה’ת"ש

מנחם אוסישקין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מנחם אוסישקין
יצירה בהפתעה
רקע

בשעת-נעילה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

השמש שוקעת; ה“עולם” מתכנס ל“נעילה”.

סובב, סובב מכירי בחצר, עד שפגשתיו:

– מה לך פה?

והוא עונה, ועינו העורגת נטויה אל בית-הכנסת:

– מושכת… ממעמקים היא מושכת. טבועה, כסויה חציר, לחָה – ומושכת…

ואני מצחק:

– המסורת; החיה, שמתחת לאַדני ההכרה… ה“חוזר ונעור”!

מצחו מתקמט ומתכסה צל, עיניו נעשׂות אפורות ביותר, והאישון, כמדומה לי שנסתר, כמדומה לי שהפכוֹ אל תוכו, לבחון, לדעת… ואחרי רגעים:

– לא, אין הדבר כן… אבל… מרגיש אני את עצמי כנעזב… כאילו נתיתמתי פתאום. אני בעיני כדבר האָבד, מאין דורש ומבקש אותו… דבר שנפל בשוק מן הכיס, ולא הרגישו; שבו הביתה, ואין שואל…

נשימתי נעשׂית כבדה.

– הלא שם עמי! אלה שהתכנסו שם – אבותי הם: אחי, אחיותי, קרובי ומכירי… בכל ימות השנה אין מפריד בין הדבקים, מפרפרים אנו כולנו ברשת אחת, בקור-עכביש אחד… והנה בא יום ונתפרדה החבילה… הם הלכו להם, התכנסו למקום אחד, שם הם מתפללים, מנחמים זה את זה, בוכים ומקוים, ושׂמחים יחד! ואני האחד נשארתי…

ואני רוצה לנחמו:

– לא האחד…

והוא מפסיק בקוצר-רוח. הוא יודע. יש אחרים שפרשו… הלא מהם הוא, מהמונם… אוכלים הם ושותים, ואחרי אכוֹל ושתוֹ, שלחו לקרוא לעלמות…

– הלא מפני המפלצת הזאת ברחתי!

ובקול רועד:

– הפנים ירוקות… בלי ספק המאור גרם: המרזח הוא במרתף. הם מצחקים, והצחוק – צחוק של שוטה בטוח… והם מחוללים, ואני רואה, עלי-שלכת אני רואה… מפל עץ וענף… הסתיו שעקרם, מנשב ומנשב בהם, והם מנַתרים סביב העץ, סביב הגזע, ושׂמחים: מחוללים הם… עלי-שלכת מחוללים מנשימת הסתיו…

והוא אוחז בידי וצועק:

– הלא זה כרת!

ה“קדיש” של נעילה בוקע ועולה מן החלונות.

ואני אוחז בו:

– בוא!

הוא קופץ ממקומו: אינו יכול בשום אופן.

– יש… – הוא מגמגם – יש דבר, והוא נעלה על העם, נשׂגב מן הלאום, וקדוש ממנו… יש… יש… דבר…

ואני מנסה:

– האמת?

ומפיו נזרק כחץ:

– האלהים!

אני משתומם:

– אתה והאלהים? אתה מאמין?

והוא עונה בחפזה:

– איני יודע!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.