מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לירושלים באהבה [הקדמה]

מאת: יוסף יואל ריבלין

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: י' מרכוס ושות'; [חסרה שנה]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לירושלים באהבה

153 רישומי הווי מעיר הקודש

מאת

אליהו שוורץ


הקדמה מאת פרופ' י. י. ריבלין

אין – דומני – דרך להעמיד דברים על אמיתותם מסַטירה במובן החיובי שלה. עלי לומר כי צעדי הראשון ב“חיבור וכתיבה” היה בדרך הסַטירה: “מגלת-רוס” בשנת תר"ע בחתימת יוסף בן ראובן ריבלין. ומוצא אנכי עד היום הזה ערך רב בדרך הבעה זו אם בספרות ואם בציור.

יש אפוא לקדם בברכה את אוסף הרישומים שביסודם הם בקרת מתוך רגש ויחס פנימי כשם ששם לפנינו הצייר האמן מר אליהו שורץ.

כשם שוילנא נחשבה ירושלים דליטא. כן נחשבה – לא פחות – פרנקפורט דמיין, ירושלים של מערב אירופה במשך תקופה ארוכה מאוד. בן מחוז פרנקפורט דמיין הוא הצייר אליהו שורץ אשר עוררוהו רוחו ונפשו לתת לנו בפעם הראשונה אוסף של רישומים המציגים את ירושלים באירוניה מכמה וכמה בחינות. מבחינת עצם החיים, חיי יום יום, ההווי הירושלמי, חיי הרוח, חיי הדת, בעיות מדיניות כלליות ואף הבעיות בינינו ובין שכנינו לסוגיהן.

ראוי היה לכתוב פרוש שלם לספר זה, ואולם אירוניה אינה סובלת פירושים. אירוניה בספרות קרא וחייך; כל פירוש מקלקלה, על כל פנים מפחית הרבה מן הרושם המקורי שהיא עושה על קוראה. ואם בספרות כן, הרי בציור על אחת כמה וכמה. בשדרת הציורים משתקפת ירושלים מתוך ההווה גם בהסטוריה הארוכה והענפה שלה דורות על דורות. ונאה הוא שספר סַטירות ציוריים כזה שלפנינו חובר ראשון על ירושלים.

קובץ ראשון הוא זה של אליהו שורץ ביצירה האמנותית בסוגו. סוג האירוניה הבאה ללמד, לתקן ולאלף. ראשון בסוג האמנות ועל-כך תהלתו של האמן.


פרופ. יוסף יואל ריבלין

יוסף יואל ריבלין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף יואל ריבלין
יצירה בהפתעה
רקע

לשאלת הארגון המשותף

מאת חיים ארלוזורוב (עיון)

שאלת יחסי הגומלין בין העבודה העברית והערבית היא אחת השאלות היסודיות המתעוררות בקשר עם המפעל היהודי בארץ.

שני צדדים לפרובלימה זו. ראשית: בכל מקום בארץ אשר יד העבודה העברית אוחזת במעדר, במחרשה ובפטיש – מלוה אותה כצל העבודה הערבית הזולה. הפועל העברי בעל רמת-הצרכים האירופית, נתקל עם כל צעד ושעל במתחרו הפרימיטיבי, בן העם השכן, אשר צרכיו הם מעט יותר מאפס. לצדו של היהודי העובד שמונה שעות ומקבל שכר-יום 35–17 וחצי ג“מ חלף עבודה “שחורה” ובלתי-מקצועית – נמצא פועל העובד 12–14 שעות ושכרו הניתן לו חלק עבודתו אינו עובר כרגיל את גבול 8–12 ג”מ. ואף זאת: ההבדל בין שתי מדרגות-השכר אין יסודו בהפרשים השכיחים במשכורתם של סוגי-פועלים שונים גם בתוך תחום כלכלה אחד, כי אם במרחק העצום – מבחינת התרבות והכלכלה – המפריד את שתי האומות הא"יות אשה מעל רעותה.

שנית: אילו היה אפילו הפועל היהודי היקר פועל “נורמלי” מבטן ומלידה, השוכן בחיק “משק לאומי” נורמלי וממלא בה את תפקידו באפן טבעי – אי אפשר היה למנוע בעד התנגשות של התחרות בין פועלי שתי האומות. ברם הפועל העברי בא“י אינו נתון במסלול נורמלי כזה. הוא קודם כל עולה-מהגר. התאמצות צבור-הפועלים בארץ מכוונת להרחיב את תחומיו יותר ויותר ע”י עליה מתמדת. שנית הוא “חלוץ” הבא לא"י על מנת להסתגל לעבודה חדשה בתוך ההתישבות, כלומר: “כבוש עבודה”. כאן ההתחרות פירושה: מלחמה בעד תנאי-העליה, התישבות וכבוש-העבודה.

בפרובלימה הכפולה הזאת כלולה תמצית-השאלה של מפעל-התישבותנו. והנה הפתרון שמציעים וחוזרים ומציעים ביחוד בזמן האחרון: הארגון המשותף של העבודה העברית והערבית במסגרתה של הסתדרות מאוחדת. תעודת הארגון המשותף תהיה לשים קץ לשלאת ההתחרות עצמה ע"י פוליטיקה מקצועית משותפת ולסולו את הדרך למלחמה בעד כבוש העבודה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.