מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חֲזוֹן-אֵם

מאת: יצחק ליבוש פרץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

…וכאשר יָנק הילד לָשׂוֹבַע, ויפרחו לחייו כשושני השדה ואשמורות עיניו נסגרו.

ותתבונן האם בבנה בנחת אין-סוף, ותשקהו בלאט, בלאט, ותשכיבהו על ערשו, ותשב על יד הערש.

לאט, לאט נרדמה גם היא.

ופתאום חרדה מתנומתה, ותפקח את עיניה, ותרא, והנה מלאך אלהים עומד למראשותי הילד.

ותבך האם בלבבה לאמור: הנה זה בא לקחת את בני.

והגה לא יצא מפיה, כי נאלמה מפחד פתאום.

אך המלאך לא ידע את מחשבת האם, וישא את קולו כקול העוגב ויען:

– לא לקחת את בנך מידך באתי.

ויאמר:

– יפה ממני מלאך השֵנה-הנצחת וכנפיו ארוכות ומזהירות פי שבעה מכנָפָי.

ותבך האשה בלבבה שנית לאמור:

– הנה יתום יהיה בני, יתום נעזב מאמו, כי אלוהים חיים ראיתי, ומות אמות…

וידע המלאך שנית את לב האשה, וינחמנה, ויאמר:

– גם אַת לא תמותי; מלאך בשוֹרה אנכי ועל בנך צֻוֵיתי.

ותתבונן האשה בפני בנה. והנה קָרַן אור פניו מנגוהות כנפי המלאך

ומאור עיניו הטהורות.

והמלאך מבשר ואומר:

– בנך זה יגדל והיה לנביא!

ולא הבינה האשה, ותתאושש, ותכרע לפני המלאך, ותשתחוה, ותאמר:

– סלח נא בגודל חסדך לאשה פתיה כמוני, כי טרם תדע מה

משפט הנביא…

והמלאך עונה:

– אין משפט לנביא! כי דורש משפט הוא!

– חידות לי דבריך, – אמרה האישה בעצבון.

ותשתחוה שנית ותשאל:

– הגידה נא לאמתך הפתיה: מה מלאכת הנביא? הֲבוֹנֶה הוא טירות והיכלים או מבצרים בשמים? הֲבֶהָרִים יחצוב, אם מסלות-ברזל יָסול, או אולי רַפֵּא ירַפא.

ודמעה התגלגלה מעפעף המלאך בענותו:

– סותר הנביא ובונה… סותר הוא על פני האדמה ובונה עליות השמים… סולל מסלות הוא, אך בברזל תבחל נפשו, ומסלותיו לא תחבקנה חיק אדמה; הוא יסל מסלות ברוח לבעלי כנפי רוח… גם חוצב הנביא, כאשר דברת, אך לא בהרים יחצוב, וגרזן ביד לא יקח; הוא בלבבות יחצוב, ויחצוב שלהבת, – שלהבתיה… גם ימחץ הנביא, ימחץ לבבות ונפשות, אך גם רפא ירפא… לנפשות חולות, לשבורי לב…

ותבך האשה במר שיחה ותאמר:

– אֵם אומללה אנכי! על בני ועל גורלו תדבר, ולבבי טח משמוע!

ותשתחוה פעמים, ותוסף ותשאל:

– ומה תהי משכורת בני? אולי אבין את זאת!

– אבנים! – ענה המלאך.

וברק שמחה נראה בעיני האם:

– גדול יהיה בני! לא אל כסף וזהב ישתכר, כמשפט הרופאים

והבונים, כי אם אבנים: אבני חפץ, אבנים יקרות…

והמלאך עונה בדאגה:

– לא אבנים טובות ולא אבנים יקרות, כי אם אבני-חיץ, אבני שדה.

– מתלהלה אתה באמתך, מלאך! חנני נא והגד לי פשר הדבר.

– סקול יסָקל הנביא, כי נביא הוא!

ותצעק האשה צעקה גדולה ומרה ותתעלף.

וכשוב רוחה אליה, והמלאך כבר נעלם, ואולם עוד קרן עור פני הילד.

יצחק ליבוש פרץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק ליבוש פרץ
רקע
יצחק ליבוש פרץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק ליבוש פרץ

  1. מסירות נפש (פרוזה)
  2. בעולם האותיות המחכּימות (מאמרים ומסות)
  3. היחיד ברשות הרבים (מאמרים ומסות)
  4. התנועה החדשה (מאמרים ומסות)
  5. אמנון ותמר (מחזות)

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ בסוגה פרוזה

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ

יצירה בהפתעה
רקע

השיר הנצחי: מחזה מחיי הפועלים במערכה אחת

מאת מרק ארנשטין / פסח קפלן (מחזות)

הנפשות:

גרשון: פועל פבריקאי.

פסה: אשתו.

חנה: בתם.

דוד: אושפיזם, ג"כ פועל פבריקאי.


הזמן: הנכחי.

המקום: כרך גדול פבריקאי.

(עליה קטנה, דלת אחת בירכתים ושניה בימין. לילה. ילדים ישנים: הללו על כסאות מעמדים יחד ומצעים, והללו על מטה רעועה צהובה. לימין יושבת חנה ותופרת שמלה לאור מנורה כהה קטנה, לשמאל על דרגש קשה שוכבת פסה ומנענעת תינוק בוכה).


מחזה א. (פסה וחנה).

פסה (משוררת מתוך שנה):

ישן צפּורי

ומזמורי

ינעים לך השנת;

מגבה

כרוב אלה

סביב משכנך טס…

(התינוק מתעורר). מה היללה עליך שוב? מה געית כך בבכיה? וכי ספינתך טבעה, או מה, לכל הרוחות?.. הראיתם כיצד הוא צורח?.. חדל לבכות, או – אני עושה אותך לגל של דשן!.. (היא מנענעת במהרה ומשוררת):

ישן צפּורי

ומזמורי

ינעים לך השנת…

חנה: אמא, התינוק רעב ובוכה הוא…

פסה: ואם רעב הוא מה אעשה לוֹ? התינוק רעב… בודאי רעב הוא… מובן… בצהרים גמא מעט חלב, ומאז לא בא אל פיו כּלום. אביו ההולל, ימח שמו, אל אחטא בשֹפתי, מתהולל בחוץ בלי גבול וסוף, יבא נא הסוף עליו, אלי שבשמים! איזו שעה כבר?

חנה: האחת עשרה…

פסה: השעה האחת עשרה, והוא עדיין לא יראה ולא ימצא!.. (נכנס דוד, עלם בריא כבן עשרים).

(מחזה ב. הקודמים ודוד).

דוד: (עליז). ערבא טבא, אשת ר' גרשון עצבה שוב? ערבא טבא!

פסה: ערבה טבא, וכי לא ראית את שלי?..

דוד: ישבנו יחדו ועבדנו כל היום בפבריקה. בשעה השביעית הלך משם עם כל הפועלים, רק אני ועוד ששה נשארנו לעבוד “נוספות”.

פסה: ואינך יוֹדע לאן הלך מהפבּריקה?

דוד: וכי יודע אני? אפשר משכוהו החברים לבית מזיקה…

פסה: (בכעס) לבית מזיגה, אתה אומר, משכוהו; הוי מי יתן וימשׁכהוּ מלאך-המות אל מעבר להרי חשך, אבי שבשמים..

דוד: (מפסיקנה). ע, אשת ר' גרשון, הניחי לו; אסור, אסור לקלל בעל, עברה היא; מוטב שתברכיהו, ויברכהו גם ה' עד עכשיו שׁפך עליו את כל חמתו; מיסר הוא אותוֹ בלי רחמנות. איני יודע בשביל מה? וכי מעטים הם אלה שראויםלענש, והם חיים בטוב ומוסיפים לחטא, ואיש צדיק כר' גרשון… עליו יבא אסון על אסון. היום, למשל… (מפסיק בדבורו).

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.