מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
תמוז, ב'. (1973). חמש זכירות. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-07-23. http://bybe.benyehuda.org/read/11017
MLA:
תמוז, בנימין. "חמש זכירות". פרויקט בן-יהודה. 1973. 2018-07-23. <http://bybe.benyehuda.org/read/11017>
ASA:
תמוז, בנימין. 1973. "חמש זכירות". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-07-23. (http://bybe.benyehuda.org/read/11017)

חמש זכירות

מאת: בנימין תמוז

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשל"ג 1973

סוגה:

שפת מקור: עברית

א. תה של שחרית

זָקֵן אֶחָד הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם

מִדַּיָרֵי הֶחָצֵר, חוֹלֶה בְּלִבּוֹ.

פָּסְקוּ לוֹ רוֹפְאִים חַמִּין בְּכָל יוֹם. חַמִּין בְּסֻכָּר.

רַבָּנִים הִתִּירוּ לוֹ גַם בְּשֵׁנִי וַחֲמִשִּׁי.

פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ.

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הָיָה אֵד עוֹלֶה מִמִּטְבָּחוֹ,

אֵד תָּלוּי וְעוֹמֵד בֵּינוֹ לְבֵין אְלֹהָיו.

וְהַזָּקֵן, בַּבַּיִת פְּנִימָה, כְּנוֹאֵף בַּקֻּבָּה,

שׁוֹתֶה מִכּוֹס הַתַּרְעֵלָה.

לְיָמִים כְּשֶׁנִּשְׁחַט וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד,

הִצְדִּיק עַל עַצְמוֹ אֶת הַדִּין:

מֵאֲבוֹת אֲבוֹתַי הָיָה אוֹתוֹ זָקֵן,

אַחַד הַסָּבִים בְּכֶרֶם בַּת עַמִּי.

ב. מים מן הבור

בֶּחָצֶר מֵאֲחוֹרֵי כָּתְלֵנוּ עָמַד כֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי.

בֶּחָצֵר בְּעִמְקֵי הַסֶּלַע רָחֲשׁוּ מַיִם בַּבּוֹר.

זְקֵנוֹת מְעֻטָּפוֹת צֶמֶר זָחֲלוּ מֵחוֹרֵי בָּתֵּיהֶן

לִשְׁאֹב מַיִּם. וְסָבָתִי בְּתוֹכָן.

מִן הַמִּרְפֶּסֶת צָפִיתִי בָּהּ, עוֹמֵס עִמָּהּ אֶת הַדְּלִי

חָרַד לַטִּפּוֹת הַמִּתְאַדּוֹת בְּעִקְּבוֹתֶיהָ

מִתְנַשֵּׁם בְּטַפְּסָהּ בַּמַּדְרֵגוֹת

מֵצִיץ אֶל הַדְּלִי נִפְעָם מִצְּלִילוּת הַמַּיִם

מַאֲזִין לִטְפִיחוֹת הַתַּרְוָד הַיּוֹרֵד וְשׁוֹאֵב

מַאֲזִין לִשְׁקִיקַת הַקְּדֵרָה הַנִּמְלֵאת

מְעַלֵּעַ מַיִם מֵרָחוֹק בִּגְרוֹנִי

וַאֲנִי גָדֵל, צוֹמֵחַ וְעוֹלֶה, גִּבְעוֹל שֶׁרָוָה.

לְיָמִים צָץ פִּרְחִי עַל מְרוֹמֵי הַגָּדֵר

גָּבַהְתִּי מְאֹד. מִתִּפְרַחַת רֹאשִׁי עוֹפְפוּ זַרְעוֹנִים

לְכָל רוּחַ, הַרְחֵק אֶל מִחוּץ לַחוֹמוֹת,

נִתְפַּזְּרוּ וְהִצְמִיחוּ גִנּוֹת פֹּה וָשָׁם.

בְּאַחַד הַיָּמִים אֲחַפֵּשׂ וְאֶמְצָא

אֶת שָׁרְשִׁי הָרִאשׁוֹן הָעִקֵּשׁ הַיָּבֵשׁ

כְּשֶׁתָּקוּם הֶחָצֵר מֵאֶפְרָהּ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.

ג. הילד חולם את יעודו

יָשֵׁן הָיִיתִי עַל הַגָּג בַּצָהֳרַיִם

יָשֵׁן הָיִיתִי וְחוֹלֵם חֲלוֹם.

בִּכְפַר שִׁלּוֹחַ שֶׁבַּגַּיְא זָרְמוּ הַמַּיִם

צַחִים וּשְׁקוּפִים כְּמוֹ שָׁמַיִם

וְעַל רֹאשִׁי פְּרוּשָׂה סֻכַּת שָׁלוֹם.

בְּתוֹךְ נִקְבַּת הָהָר שֶׁל מֶלֶךְ יְהוּדָה

גָּלְשׁוּ הַמַּיִם עַל מִפְתַּן הָאֶבֶן,

גָּלְשׁוּ בַּלָּאט כִּמְחַזְרִים עַל אֲבֵדָה

גָּלְשׁוּ צְלוּלִים בַּדּוּמִיָּה הַכְּבֵדָה

כְּמוֹ אֲוִּיר דְּמוּמִים וּזְהוּבִים כַּתֶּבֶן.

בַּחֲלוֹמִי הָיוּ הַמַּיִם יָּם וּסְעָרָה

בַּחֲלוֹמִי הָיוּ כַּלָּיְלָה שְׁחוֹרִים

כִּרְעָמִים מַכִּים עַל פֶּתַח מְעָרָה

כְּזַלְעָפוֹת מָטָר סָבִיב, כְּתַחֲרָה

שֶׁל יַעַר מַיִם הַסּוֹגֵר מֵעֲבָרִים.

וְקוֹל אָמַר אֵלַי בַּחֲלוֹמִי:

אִם הַלָּבָן הָפַךְ לְךָ שָׁחוֹר

אִם סְעָרוֹת לְךָ נִגְלוּ בַּדְּמִי

וְאִם רַק זֹאת בִּקַּשְׁתָּ מֵעִמִּי,

אַחֵר תִּהְיֶּה עֵת מִשְּׁנָתְךָ תֵּעוֹר.

ד. מעקה של ברזל

יַלְדָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִּם

מְהַלֶכֶת בֵּין מַעֲקוֹת הַבַּרְזֶל

עַל מַרְצְפוֹת חֲצַר סָבָתִי.

גַּרְבֶּיהָ שְׁחוֹרִים, וְרֻדּוֹת בִּרְכֶּיהָ

וְרִיסֶיהָ סוֹגְרִים עַל הָאוֹר.

בַּעֲלוֹתָהּ בַּמַּדְרֵגוֹת הָיְתָה שׁוֹהָה,

אֶת הַבַּרְזֶל לָפְתָה וְהִרְפְּתָה

בַּעֲלוֹתָהּ אֶל בֵּית אִמָּהּ.

בְּהִתְגַּנֵּב בַּלַּיְלָה אַף אֲנִי עָלִיתִי

בְּאוֹתָן הַמַּדְרֵגוֹת

יָדִי עַל הַבַּרְזֶל גּוֹשֶׁשֶׁת.

בְּכָל מָקוֹם שֵׁנִּשְׁתַּיֵּר חֻמָּהּ עָצַרְתִּי וְלִבִּי עָמַד.

בְּעִקְּבוֹתֶיהָ אָנֹכִי צוֹעֵד מֵאָז

וּלְעוֹלָם אֵינִי טוֹעֶה:

בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּיַּר חֻמָּהּ

אֲנִי עוֹצֵר וּמִתְנַשֵּׁם.

ה. ירושלים מבקשת על נפשה

כָּל הַלַּיְלָה נִבְעִים סְדָקִים בְּקִירֹות הָאֶבֶן. סִמְטָאוֹת מִתְעַקְּלוֹת

וְחָגוֹת. אֶנְקַת יְשִׁישִׁים לִמְשֹׁךְֹ תַּרְדֵּמָה לַגְּוִיָּה הַמְסָרֶבֶת.

כַּמָּה דּוֹרוֹת לֹא יָדַעְתָּ תְּנוּמָה? כַּמָּה יוֹבְלוֹת לֹא שָׁקַעַתָּ בִּשְׁנָת

אֶל עֶרֶשׂ הֶהָרִים, זוֹ הַשֵּׁינָה שֶׁכָּל פּוֹחֵז וָרֵיק בְּעָרֵי הָעוֹלָם זוֹכֶה בָּהּ

בְּלֹא מְחִיר?

אֶת הַבֹּקֶר הַוָּרֹד הָעוֹלֶה צוֹנֵן מִן הַמִּדְבָּר שׂוּמָה עָלֵינוּ לְקַדֵּם

בִּמְאוֹר פָּנִים, פֶּן יַחֲזֹר הָעוֹלָם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ. פֶּן יֻגַּד וְיַעֲלֹזוּ.

כָּל הַלַּיְלָה גּוֹנְחִים הַזְּקֵנִים בְּמִטוֹתֵיהֶם וְהַוִּילֹונוֹת הַלְּבָנִים

וִילֹונוֹת הַתַּחֲרִים הַמַּאֲפִירִים הַמִּתְפּוֹרְרִים עַל חוּטֵיהֶם.

מִתְאַמְּצִים לְהַחֲנִיק אֶת הָאֲנָקוֹת וְהֵם מִתְבַּדְּרִים בַּחַלּוֹנוֹת כְּהִתְבַּדֵּר

וִילֹונוֹת לְרוּחַ הַלַּיְלָה בֶּעָרִים הַמְאֻשָׁרוֹת, כְּדָבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו.

לְעֵת בֹּקֶר צַו מֶלֶךְ עָלֵינוּ לְהָצִיץ בַּחַלוֹנוֹת וּלְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם הָעוֹלֶה,

כְּמוֹ לֹא אֵרַע דָּבָר, פֶּן יִוָּדַע.

כָּל הַלַּיְלָה מְבַעֲתִים חֲלוֹמוֹת רָעִים אֶת יְרוּשָׁלַיִּם. וּבַחֲלוֹמָהּ הִיא

עִיר בֵּין עָרֵי הָעוֹלָם מַשְׁכִּימָה עַל חַלְבָּנֶיהָ וְעַל אוֹפִי לַחְמָהּ,

לִבְצֹעַ פַּת וּלְתַבְּלָהּ בַּמֶּלַח, לָעוּט עַל הַמַּעֲשִׂים.

לְהֵיכָן פָּנוּ זְמִירֵי הַשִּׁיר הַנִּצָבִים לְבָנִים בָּעֲזָרָה?

לְעֵת בֹּקֶר יֵצֵא הָאָב לִמְלַאכְתּוֹ. בֶּן מֶלֶךְ תִּינוֹק שֶׁנִשְׁבָּה לְבֵין

הַמַּעֲשִׂים הַנְּלוֹזִים. לְעֵת בֹּקֶר יֵצֵא לְשַׁחֵר לַטֶּרֶף וְנַפְשׁוֹ מְבַקֶּשֶׁת

לְהִתְרַפֵּק עַל כֶּתֶף הַצִּפֳרִים שֶׁנִּלְכְּדוּ בְּפַחֵי הַפַּרְנָסוֹת.

לְעֵת לַיְלָה אָנֹכִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. לְעֵת בֹּקֶר אָנֹכִי עֵרָה וְלִבִּי מֵת.

מִמִּזְרָח עָלָה הַשֶּׁמֶשׁ בַּחַלּוֹנַיִךְ וּמִמַּעֲרָב בָּאִים אֲנָשִׁים אֶל שַׁעֲרֵי הָעִיר

וְהֵם זָרִים וּמְרַגְּלִים בָּאִים לָתוּר אֶת עֶרְוָתֵךְ וּלְהִשְׁתָּאוֹת עַל

הֶהָרִים. גּוּרִי לָךְ מִפְּנֵי הַבָּאִים מִמַּעֲרָב לְהִשְׁתָּאוֹת עַל הֶהָרִים.

לֹא רַגְלֵי מְבַשֵּׂר. לֹא פַּעֲמֵי.

חִזְקִי וְאִמְצִי רַק הַיּוֹם הַזֶּה. אֲבָנַיִךְ יִרְגְּמּוּם. הָרַיִךְ יְכַסְיוּמוּ.

רַק הַיּוֹם הַזֶּה וְאָתָא לַיְּלָה.

אֲנִי הָאִישׁ יְדוּעַ מַלְכוּת כָּתַבְתִּי שִׁיר עֲלֵי גִּלָּיוֹן בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים

בִּיּרוּשָׁלַיִּם. סוּרוּ מֵעָלַי.

אֲנִי הַגֶּבֶר עוֹטֶה אַרְגָּמָן תַּחַת בְּלוֹיָיו מִסְתּוֹפֵף הֵיכָלִים תַּחַת

קִמְרוֹנִים עֲבֵשִׁים. מְשׁוּגָע אִישׁ הָרוּחַ. מְמָאֵן לֵאלוֹהָיו תַּחַת שְׁמֵי

הַאֲבַדּוֹן וּבְצֵל הַמִּלִּים הַמִּתְחַצְּפוֹת לְּהֵאָמֵר בַּשְּׁוָקִים. הָאוֹכֵל

בַּשּׁוּק דּוֹמֶה לְכֶלֶב. אֲנִי פָּגַעְתִּי בְּכַת שֶׁל כְּלָבִים וְנִתְיָרֵאתִי מִפְּנֵיהֶם

וְיָשַׁבְתִּי בְּתוֹכָם. סוּרוּ מֵעָלַי.

יָרֵא אָנֹכִי כָּל הַלַּיְלָה וּלְעֵת בֹּקֶר אֶחֱרַץ לָשׁוֹן כְּכָל הָאָדָם וְלֹא

יִוָדַע שְׁמִי מִקֶּרֶב הֲמוֹן גּוֹיִים. אֱלֹהָי,כַּסֵּה אוֹתִי בְּלֵיּלְךָ עַד עֵת.

עֲצֹר כַּנְפֵי בְּקָרִים אֵין חֵפֶץ לְמַעַן יוֹמְךָ הַמִּתְעַכֵּב.

אֲצַפֶּה עַד בּוֹשׁ. גַּם אִם תְּמָאֵן לִי. גַּם אִם תְּחַיֵּינִי לְעֵת כָּל בֹּקֶר

לֹא אַאֲמִין כִּי נִגְזַר עָלַי לָקוּם. רְאֵה נִשְׁבַּעְתִּי לְצַפּוֹת.

בְּאַחַד הַבְּקָרִים אֲמָאֵן לְךָ וִירוּשָׁלַיִּם עִירְךָ לֹא תַגִּיחַ מֵחֶבְיּוֹנֵי לַיְלָה.

אֶל חֶשְׁכַּת כּוּכִים יִסָּתֵר עִם הָעִיר וְאֶל תַּרְדֵּמָה לֹא שְׁנָת

יֵאָסֵף, מְצַפֶּה לְעָנְשְׁךָ הַנּוֹרָא. יְבוֹאֵנִי אֲשֶׁר יָבוֹא.

אִישׁ הָיָה בִּיּרוּשָׁלַיִּם אוֹהֵב אֶת הַשּׁוּלַמִית וּמְצַעֵק בְּכָל כֹּחוֹ

לִישׁוּעָתֶךָ. רְאֵה, הוּא מוֹנֶה דִּינָרִים שֶׁיָּרְקוּ אֶל חֵיקוֹ מְעַנֵּי

אֲחוֹתוֹ וְשׁוֹגְלֶיהָ.

אִישׁ הָיָה בִּירוּשָׁלַיִּם מְפַזֵז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי הָאָרוֹן. אַל תַּבִּיט בּוֹ,

פֶּן אָבוּז.

בְּשֶכְּבָר הַיָּמִים לֹא חָפַצְתָּ הֱיוֹתִי כְּכָל הָאָדָם וְאַתָּה שׁוֹרַרְתָּ בְּאָזְנַי

וְאָנֹכִי יְשֵׁנָה וּמַאֲזֶנֶת. שִׂים מַחְסוֹם לְפִי פֶּן אֶתֵּן בְּשִׁיר קוֹלִי.

שִׂים לֵילְךָ לְחֹק. כַּסֵּה שֶׁמֶיךָ.

אִישׁ הָיָה בִּיּרוּשָׁלַיִּם, בַּמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים בִּקְּשָׁה נַפְשׁוֹ. רְאֵה,

נוֹתַר עִמָּנוּ. בְּבָתֵּי הָאֶבֶן הוּא עוֹרֵךְ גָּלוּת.

אִישׁ הָיָה בִּיּרוּשָׁלַיִּם. רְבָבוֹת כָּמוֹהוּ. יְרֻקּוֹת, בָּעֵשֶׂב, לְחָיָיו

צִמֵּחוּ. רוּחַ מְנַשֶׁבֶת בֵּין קָנִים וָדֶשֶׁא; בִּמְחִלּוֹת הַקֶּבֶר, חֲבוּקִים

גַּם יַחַד, אָב וּבְנוֹ שׁוֹכְבִים. תִּקְוָתָם לֹא תַמָּה.

מָחָר לְעֵת בֹּקֶר אֲמָאֵן לָקוּם. יְרוּשָׁלַיִּם מֵאֲנָה לְךָ, שׁוֹקְעָה בִּשְׁנָת.

הַיָּמִים יָרוּצוּ בִּלְעָדֵינוּ אֶל חִדְלוֹנֵיהֶם. הַמַּעֲשִׂים יָעוּטוּ

בִּלְעָדֵינוּ עַל עַצְמָם. הַדְּבָרִים הָרַבִּים יֵאָמְרוּ גַּם בִּלְעָדֵינוּ עַד

אֵין קֵץ. עַד בְּלוֹתָם.

וְהוּא יַחֲזֹר וְיַחְפֹּץֹּ בָּנּוּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאוֹר הַמְּהַלֵּךְ בָּחֲשֵׁיכָה מְבַקֵּשׁ

לוֹ גוּף שֶׁיוּאַר וְיוֹדִיעַ עַל מְצִיאוּתוֹ שֶׁל הָאוֹר. אָז יַחֳזֹר

וְיַטִּילֶנוּ אֶל חֲלַל הָעֲלָטָה וּבְקַרְנָיו הַבּוֹעֲרוֹת יִשְׁטְפֶנוּ קָבָל חֹשֶׁךְ.

אִם נֵיטִיב לְהֵרָדֵם הַפַּעַם הֵן לֹא נָחוּשׁ אֵימַת יָתוֹם, זוּלַת מַה

שֶׁיְבוֹאֶנוּ בְּמַעֲמַקֵּי הָחֲלוֹמוֹת, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם אֵין שְׁלִיטָה אֲפִלּוּ לוֹ.

אִם זְנַחְתָּנוּ, אִם שְׁבַקְתָּנוּ, אִם מָאַסְתָּ גָּזַרְתָּ כָּרַת, אִם רַק שָׁוְא הָיָה

מֵרוֹץ הָאֲבוּקָה בְּמַחְשַׁכֵּי הַזְּמָן – אֱמוֹר!

ירושלים, פברואר 1965

בנימין תמוז
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של בנימין תמוז
רקע
בנימין תמוז

יצירותיו הנקראות ביותר של בנימין תמוז

  1. הזיקית והזמיר (פרוזה)
  2. אליקום: טרילוגיה (פרוזה)
  3. אופק (פרוזה)
  4. תחרות שחיה (פרוזה)
  5. סבון (פרוזה)

לכל יצירות בנימין תמוז בסוגה פרוזה

לכל יצירות בנימין תמוז

יצירה בהפתעה
רקע

תכנית ה"עולם"

מאת בנימין זאב הרצל (מאמרים ומסות)

השבועון שלנו הוא “עתון יהודי”.

אנו לוקחים את המלה הזאת, הנדרשת לגנאי, ורוצים לעשותה לכנוי של כבוד.

“העולם” הוא עתונם של היהודים. של איזה יהודים? כלום של החזקים, שיש להם עוזרים בלעדי זאת? לא, לא, הם אינם צריכים לתמיכה.

“העולם” הוא עתונם של העניים, החלשים, הצעירים וגם של אלה אשר שבו אל עמם, מבלי שנמצאו בעצמם במצב של דחק. אל יעיז מי שהוא להגיד, כי אנו מכניסים את שנאת המפלגות אל היהדות, בעמדנו להגין על החלשים שבאחינו. בקרב מחננו יש די אנשים, שאינם לא “פרולטריים” ולא מהרסים או ריקים ופוחזים. הענין, שאנחנו מסורים אליו, הוא גדול ויפה, מפעל של שלום, פתרון של פשרה לשאלת היהודים. רעיון, שיש בכחו להלהיב לבותיהם של נדיבי-אדם – יהיו אלה נוצרים, מושלמנים או ישראלים.

רוצים אנו, אם נשתמש במלים שכבר נודעים היטב למאהבינו:

ליצור מולדת בטוחה עפ“י משפטי העמים בשביל אותם היהודים שאינם יכולים או אינם רוצים להתבולל בארצות מושבותיהם. ואף אם עינינו נשואות למטרה רחוקה, אין אנו רשאים בכל זאת ואין אנו חושבים להעלים עין ממצב היהודים בהוה. ”העולם" יהיה לעם היהודי למגן ולכלי-זיין, כלי-זיין נקי. נגד מי? נגד שונאיו – בלי הבדל הדת.

ואל נא ידמו, כי נשפיל לרדת אל שפת ההמון, או כי נפאר הכל מה שהיהודים עושים או אינם עושים. בקרת-עצמית ישרה ורצינית תביא בהכרח תועלת להיהדות, ובבקרת כזו אנו רוצים לעסוק, אם גם יתאוננו אחדים מרה על אשר תבא “לעת כזאת”.

אחת התוצאות היותר קשות של האנטישמיות היתה, כי “לעת כזאת” לא היו נפרעים מבני-אדם ידועים. מה שספרו צוררי-היהודים בגנותם של אלה, נחשב להפרזה מגונה, והיהודים הישרים ראו חובה לעצמם לעבור על הכל בשתיקה. ולפיכך אפשר היה, שמתנגדינו עשו אותנו אחראים בעד מעשי-הנבלה של יחידים, ודוקא הפחותים שביהודים מצאו להם מחסה בצלם של צוררינו, בעוד שהמעולים בתוכנו נפגעו קשה בעלבון-כבודם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.