רקע
שמשון מלצר
אָחִי הַחַיָּל
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרי עליית הגג; 2009

הִבְטַחְתִּי לָךְ פַּעַם לָשׁוּב וּלְסַפֵּר

עַל מוֹתָהּ שֶׁל אִמִּי,

אוּלָם זֶה קָשׁוּר בְּסִפּוּר עוֹד אַחֵר

הַצָּנוּעַ עִמִּי –


הֲלֹא הוּא סִפּוּר עַל חַיָּיו וּמוֹתוֹ

שֶׁל אֶחָד מֵאֶחָי:

אַף הוּא כָּךְ סֵרֵב בִּי לָמוּת בְּמוֹתוֹ

וּבְלִבִּי עוֹדוֹ חָי.


רַק פַּעַם אַחַת רְאִיתִיו, לֹא יוֹתֵר,

אֶת אָחִינוּ הַזֶּה,

אוּלָם זֹאת הַפַּעַם עוֹדֶנִּי זוֹכֵר

וְרוֹאֶה בַּמַּחְזֶה –


אֵיךְ הוּא הַגָּבוֹהַּ, הַבָּא־מֵרָחוֹק,

הָאוֹרֵחַ מִוִּין,

לוֹקֵחַ אוֹתִי, הַקָּטָן, הַתִּינוֹק

שֶׁמְּאוּם לֹא יָבִין,


וְהוּא מְשַׁעְשֵׁעַ אוֹתִי וּמַצְחִיק,

שֵׁם־חִבָּה לִי יִקְרָא,

וְגַם בְּיָדוֹ הָאַחַת בִּי יַחְזִיק

וְיָנִיף לַתִּקְרָה.


נִיסָן אָז הָיָה, חַג הַפֶּסַח, אָבִיב,

וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרַח;

בַּבַּיִת הַכֹּל חֲגִיגִי וְחָבִיב –

וַאֲנִי תִּינוֹק רַךְ.


וְרַק אַחַר־כָּךְ, עֵת גָּדַלְתִּי בָּחוּר

וְהִתְחַלְתִּי מֵבִין,

נוֹדַע לִי הַכֹּל אֶל נָכוֹן וּבָרוּר

עַל אָחִי זֶה מִוִּין.


עוֹדוֹ בֶּן יוּ“ד גִּימֶ”ל – יוּד דָּלֶ"ת שָׁנָה,

הֵן חָסֵר, הֵן יָתֵר,

עָזַב בֵּית הוֹרָיו וְהָעִיר הַקְּטַנָּה

וּבָרַח בְּהֶסְתֵּר


לְוִין, לַבִּירָה, לָעוֹלָם הַגָּדוֹל.

הוּא קִוָּה שָׁם לִלְמוֹד,

אוּלָם הַמַּחְסוֹר הִכְרִיחוֹ לַחֲדוֹל

וּלְהַתְחִיל לַעֲבוֹד.


וְגַם לָעֲבוֹדָה נִתְרַגֵּל וְהִשְׁלִים

וְהִשְׂכִּיל בִּמְלַאכְתּוֹ,

כִּי הוּא נַעֲשָׂה שָׁם תַּפַּר־נְעָלִים –

לְחֶרְפַּת מִשְׁפַּחְתּוֹ.


אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַגְדִּיר בְּדִיּוּק

הַמֻּשָּׂג מִשְׁפָּחָה:

אָבִי זַ"ל – וַדַּאי הוּא מָצָא לוֹ צִדּוּק

לְלִמּוּד הַמְּלָאכָה.


הֵן הוּא בְּעַצְמוֹ כָּל יָמָיו דְּאָגָה,

דַּאֲגַת פַּרְנָסָה,

תָּמִיד בֶּעָמָל הַקָּשֶׁה נִתְיַגַּע

בְּכָל מַה שֶּׁעָשָׂה,


מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, בַּחֹרֶף, בַּקֹּר,

לַיְּעָרוֹת בְּצֵאתוֹ,

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב – הַגּוֹי הַשִּׁכּוֹר

בַּמִּרְזָח בְּבֵיתוֹ.


אִמִּי זַ"ל? אָמְנָם, דָּאֲבָה, אֵין סָפֵק,

אוּלָם לֹא לִמְלַאכְתּוֹ,

אֶלָּא שֶׁמְּקוֹמוֹ בַּשֻּׁלְחָן נִשְׁאַר רֵיק

וְרֵיקָה צַלַּחְתּוֹ;


וּמִי הַיּוֹדֵעַ אִם שָׁמָּה, בַּכְּרַךְ,

בַּנֵּכָר, בַּמֶּרְחָק,

יֵשׁ מִי שֶׁמַּגִּישׁ לוֹ, לַנַּעַר הָרַךְ,

בְּכָל יוֹם כַּף מָרָק;


וְכָאן הֵן הַכֹּל בִּשְׁבִילוֹ גַּם מוּכָן,

כַּף מִכָּל קְעָרָה;

וּמְקוֹם שֶׁתִּשְׁעָה מְסֻבִּים לַשֻּׁלְחָן –

גַּם יֹאכְלוּ עֲשָׂרָה.


אוּלַי הַקְּרוֹבִים הַ“פְּרִיצִים” הַיְהִירִים

וּנְשֵׁיהֶם הַגְּבִירוֹת?

אוּלַי הַדּוֹדִים “נֶאֶמְנֵי” הַגְּבִירִים,

הַיּוֹשְׁבִים בְּטִירוֹת?


שֶׁהֵם בְּעָבְרָם לְיַד בֵּית הַ“קָּרוֹב”

בְּמוֹשַׁב כִּרְכָּרָה –

יָנִיף הָעֶגְלוֹן אֶת הַשּׁוֹט וְיִצְלֹף

וְחָלְפוּ בִּדְהָרָה?


אַגַּב, לֹא הִסְפַּקְתִּי לוֹמַר לָךְ עַד כָּאן

שֶׁאָחִי זֶה בְּוִין

נַעֲשָׂה סוֹצְיָאלִיסְט וְחָבֵר נֶאֱמָן

שֶׁל “פּוֹעֲלֵי צִיּוֹן”.


לָכֵן כְּשֶׁבָּא אָז אָחִי הַלָּזֶה

לְעִירוֹ לְבִקּוּר,

אָסַף אֲסֵפָה חֲשָׁאִית בַּשָּׂדֶה

וְהִלְהִיב בְּדִבּוּר


אֶת כָּל הַשּׁוּלְיוֹת וְעוֹזְרֵי־הַמִּסְחָר

שֶׁבְּכָל הָעֲיָרָה;

מוּבָן שֶׁהַכֹּל נִתְגַּלָּה לְמָחָר

וְעוֹרֵר סְעָרָה.


סָעַר בֵּין הַשְּׁאָר גַּם אָחִינוּ מֵאִיר,

הוּא הָאָח הַגָּדוֹל:

הוּא שָׁב מְרֻגָּז וּמֻרְתָּח מִן הָעִיר

וְלִשְׁקוֹט לֹא יָכֹל


מֵרֹב הַחֶרְפָּה שֶׁ"הַכֹּל מְעַלְּבִין

וְעוֹקְצִין לְהַכְעִיס –

יָשֹׁב וְיַחְזֹר וְיִסַּע לוֹ לְוִין,

זֶה הַסּוֹצִיָּאלִיסְט!"


אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַגְדִּיר בְּדִיּוּק

הַ“הַכֹּל” מִי הוּא כָּאן:

אָבִי זַ"ל – וַדַּאי הוּא מָצָא לוֹ צִדּוּק

לַדִּבּוּר הַמְסֻכָּן.


הֵן הוּא בְּעַצְמוֹ כָּל יָמָיו מְרִידָה

לַ“נְּגִידִים” מִקְּרוֹבָיו,

בָּחַר בְּחַיִּים שֶׁל נֵכָר וּפְרִידָה –

וְרֹאשׁוֹ לֹא כָּפַף.


מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב בַּיַּעַר, בַּקֹּר,

אֶת חַיָּיו יְסַכֵּן,

פּוֹנִינְסְקִי אָדוֹן לוֹ – נָסִיךְ וְשִׁכּוֹר –

וְאַךְ לֹא מֵאִיר קְלֵין.


אִמִּי זַ"ל? אָמְנָם, דָּאֲבָה בְּוַדַּאי,

אֲבָל לֹא לַבּוּשָׁה,

אֶלָּא שֶׁהָיָה לְבָבָהּ בָּהּ דַּוָּי

וּסְאָתָהּ גְּדוּשָׁה:


הִנֵּה הוּא נוֹסֵעַ, הַבֵּן הָאָהוּב,

וְחוֹזֵר אֶל הַכְּרָךְ –

וּמִי הַיּוֹדֵעַ מָתַי הִיא תָשׁוּב

לִרְאוֹתוֹ אַחַר־כָּךְ?


לִבָּהּ לָהּ נִבָּא וְיָדַע מַה נִּבָּא:

רַק עוֹד פַּעַם בִּלְבָד

זָכְתָה לִרְאוֹתוֹ, לְלָחֳצוֹ אֶל לִבָּהּ,

רַק עוֹד פַּעַם אֶחָת.


מִיָּד לְאַחַר שֶׁהַפֶּסַח עָבַר

הוּא עָמַד וְיָצָא

וְשָׁב לוֹ לְוִין, זֶה אָחִי הַתַּפָּר,

וּבְוִין הוּא נִמְצָא


בִּזְמַן שֶׁיָּרַד לָעוֹלָם הַטֵּרוּף

הָרִאשׁוֹן, הַגָּדוֹל,

שֶׁבָּא לְעַרְבֵּב עוֹלָמוֹ שֶׁל יִשּׁוּב,

לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל.


עֲדַיִן הָיָה אָז יַנִּיק זֶה הָאָח

מִלֵּילֵךְ לַצָּבָא;

אוּלָם לְאַחַר שֶׁרֹב דָּם כְּבָר נִשְׁפַּךְ

גַּם הִגִּיעַ וּבָא


הַתּוֹר לִשְׁנָתוֹ לְמַלֵּא הַפְּרָצוֹת

בַּחֲזִיתוֹת הָעוֹלָם,

לִפּוֹל פְּגָרִים עַל־פְּנֵי אֲרָצוֹת

וּלְדַשְּׁנָן בְּדָמָם.


הָלַךְ, כַּמּוּבָן, לֹא בְּרֹב הִתְלַהֲבוּת.

הוּא הָיָה סוֹצְיָאלִיסְט.

רָצָה עוֹד לִחְיוֹת, לֹא רָצָה עוֹד לָמוּת,

כִּלְשׁוֹנוֹ, “גאָר אוּמְזִיסְט”.


“מִיר גֶעהֶען צוּ קֶעמְפֶען פאַר אוּנְזֶערֶע פַיינְד” –

בְּשִׁירוֹ הוּא אוֹמֵר.

אַגַּב, לֹא הִסְפַּקְתִּי לוֹמַר לָךְ עַד כָּאן:

הוּא הָיָה מְשׁוֹרֵר.


בִּצְרוֹר הַנְּיָרוֹת שֶׁהֻחְזַר בִּזְמַנּוֹ

עִם שְׁאָר הַדְּבָרִים,

נִמְצָא גַּם פִּנְקָס עִם קִטְעֵי יוֹמָנוֹ

וְאַרְבַּעַת שִׁירִים.


שִׁירָיו חַלָּשִׁים מִבְּחִינַת הַצּוּרָה,

הַמִּשְׁקָל בָּם רוֹפֵף,

אֲבָל אֲמִתִּית כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה

וְנִכְנֶסֶת לַלֵּב.


אוּלָם מִשִּׁירָיו בְּהַרְבֵּה חֲשׁוּבִים

הַדְּבָרִים בַּיּוֹמָן,

מַרְאוֹת וּרְשָׁמִים תְּפוּסִים וּכְתוּבִים

בְּדַקּוּת שֶׁל אֳמָן.


מִזֶּה הַיּוֹמָן גַּם נוֹדְעוּ לִי פְּרָטִים

אֲחָדִים מֵחַיָּיו,

כְּגוֹן מִי הָיוּ יְדִידָיו הַמְּעַטִּים,

וּכְגוֹן שֶׁאָהַב


אֶת מִיצִי בַּת וִין – שֶׁחָמֵשׁ פְּעָמִים

הוּא מַזְכִּיר אֶת שְׁמָהּ,

וְשָׂשׂ בְּקַבְּלוֹ בְּאַחַד הַיָּמִים

גְּלוּיָה מֵעִמָּהּ.


גַּם הוּא לָהּ כָּתַב. הוּא הִרְבָּה אָז לִכְתּוֹב

מִכְתָּבִים לִידִידָיו –

הָיָה לוֹ, אָחִי, הַכִּשְׁרוֹן לֶאֱהוֹב

וּלְלַבֵּב בְּמִכְתָּב.


הַבַּיְתָה כָּתַב לְעִתִּים קְרוֹבוֹת

וְהִזְכִּיר בִּמְיֻחָד

"שָׁלשׁ אַחְיוֹתַי, הַיָּפוֹת, הַטּוֹבוֹת,

וְאָחִינוּ הַקָּט".


מוּבָן שֶׁסָּלַח גַּם לָאָח הָרַגָּז,

לְאָחִינוּ מֵאִיר,

לְזֶה שֶׁהִרְתִּיחַ בַּפֶּסַח הַלָּז

בִּגְלַל שִׂיחַ הָעִיר.


אוּלָם לְחֻפְשָׁה, גַּם לְחֹפֶשׁ גָּדוֹל,

אַךְ לְוִין הוּא יָצָא –

הַבַּיְתָה לָבוֹא כַּנִּרְאֶה לֹא יָכֹל,

וְאוּלַי לֹא רָצָה.


וְאִמָּא שֶׁלָּנוּ בִּקְשָׁה לִרְאוֹתוֹ,

אֶת הַבֵּן בַּמַּדִּים –

הַאִם נִחֲשָׁה מֵרָחוֹק אֶת מוֹתוֹ,

מוֹת הַטּוֹב בַּיְלָדִים?


חָשַׁבְתִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים בַּדָּבָר

וְתָמִיד לִי פְּלִיאָה

כָּל מַה בְּנַפְשָׁהּ שֶׁל אִמִּי אָז עָבַר

וְאִלְּצָהּ לִנְסִיעָה.


כִּי פֶּתַע הֶחְלִיטָה בְּעֹז לֹא רָגִיל,

הַחְלָטָה אֵיתָנָה,

לִנְסוֹעַ לְבִּיהֶם, לְרוֹנְשְׁפֶּרְק, בִּשְׁבִיל

שָׁם לִרְאוֹת אֶת בְּנָהּ.


אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר – לֹא נָסְעָה יְחִידָה,

כִּי נָסַע גַּם אָבִי.

גַּם הוּא בְּשׁוּבוֹ מִמַּסַּע הַפְּרִידָה

אֶת הָרֶגֶשׁ הֵבִיא


נִפְרוֹד כִּי נִפְרַד מִבְּנוֹ אֲהוּבוֹ

פְּרִידָה עוֹלָמִית:

כְּחֹדֶשׁ יָסְפוּ הַגְּלוּיוֹת עוֹד לָבוֹא –

עַד נִשְׁלַח לַחֲזִית.


רוֹאָה אַתְּ, אָחִינוּ הַנַּעַר הַזֶּה

שֶׁבַּסֵּתֶר בָּרַח

מִתּוֹךְ בֵּית אָבִיו, וְהוּא רַךְ וְרָזֶה –

שָׁם בַּנֶּכֶר, בַּכְּרָךְ,


גָּדַל וּבָגַר וְהָיָה לְבָחוּר

רַם־קוֹמָה וְזָקוּף –

אָמַרְתִּי לָךְ עוֹד בְּרֵאשִׁית הַסִּפּוּר

שֶׁגָּבַהּ, הָאָהוּב.


עַל־כֵּן מִיּוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן, עֵת נִצַּב

לָאִמּוּן כְּטִירוֹן,

וְעַד אֶל הַקְּרָב שֶׁמִּמֶּנּוּ לֹא שָׁב

בְּיוֹמוֹ הָאַחְרוֹן,


תָּמִיד הוּא הָלַךְ הָרִאשׁוֹן בַּשּׁוּרָה

וְרִאשׁוֹן גַּם בַּטּוּר –

אִמִּי זֹאת יָדְעָה יְדִיעָה בְּרוּרָה

וְשָׁקְלָה זֹאת בָּרוּר.


יָדְעָה וְשָׁקְלָה וּבָכְתָה גַם מָרָה,

וּבְעוֹד בְּנָהּ חַי –

בַּלַּיְלָה־בַּלַּיְלָה בָּכְתָה אֶל כָּרָהּ,

בְּהַסְתֵּר, בַּחֲשַׁאי.


אַךְ אַל תַּחְשְׁבִי שֶׁאִמִּי זַ"ל הָיְתָה

בַּכְיָנִית מִטִּבְעָהּ.

תָּכְפוּ הַפְּגָעִים בַּחַיִּים שֶׁחָיְתָה –

וְנִצְּחָתַם שִׁבְעָה.


הִנֵּה, הֵן יָלַדְתְּ פַּעֲמַיִם גַּם אַתְּ

וּשְׁנֵיהֶם נֶחְמָדִים,

אוּלָם הֲנִסִּית בַּדִּמְיוֹן וְיָלַדְתְּ

גַּם תִּשְׁעָה יְלָדִים?


וְאִמֵּנוּ יָלְדָה. וְגִדְּלָה אֶת כֻּלָּם.

בְּיָדֶיהָ מַמָּשׁ –

לֹא גַן־יְלָדִים שֶׁיָּקֵל מֵעֻלָּם,

אֵין עוֹזֶרֶת לָרָשׁ,


הַכֹּל בְּיָדֶיהָ, הַכֹּל מִכֹּל כֹּל,

לְהַטְלִיא הַבְּגָדִים,

לִרְחוֹץ, לְהַלְבִּישׁ וּלְהַגִּישׁ לֶאֱכוֹל

לִילָדוֹת וִילָדִים.


וּרְאִי, הֵן גָּדַלְנוּ כֻּלָּנוּ רָמִים,

לֹא חָסַרְנוּ מְאוּם,

לֹא רֶגֶל, לֹא יָד, כָּל אֶחָד אַךְ תָּמִים,

לֹא פְּגָם וְלֹא מוּם.


אַךְ אָז הִיא בָּכְתָה שֶׁבְּנָהּ הָאָהוּב

לֹא חָסֵר לֹא־מְאוּם,

לֹא יָד וְלֹא רֶגֶל, וּפְגָם אֵין בַּגּוּף –

שֶׁאֵינוֹ בַּעַל־מוּם.


יָמִים מֻעָטִים אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁלַח

לַחֲזִית וְלַקְּרָב,

נִתְּנָה לוֹ חֻפְשָׁה קְטַנָּה וְהָלַךְ

לִהְיוֹת בֵּין חֲבֵרָיו


בְּוִין. אָמְרוּ לוֹ: מַגִּיעַ הַסּוֹף,

הִנֵּה פּוֹר תִּתְפּוֹרָר

הַיּוֹם אוֹ מָחָר, בְּקָרוֹב בְּקָרוֹב,

מַלְכוּתוֹ שֶׁל קֵיסָר.


מִי פֶּתִי עַכְשָׁו וְיֵלֵךְ לַחֲזִית?

אֶת מַדֶּיךָ פְּשֹׁט

וּלְבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, אֶזְרָחִית –

זֶה נָקֵל עַד מְאֹד.


רַבִּים כָּךְ עָשׂוּ וְעוֹשִׂים כָּךְ יוֹם־יוֹם,

זֶה בָּרוּר וּפָשׁוּט:

עַכְשָׁו בְּשָׁעָה שֶׁרוֹמֵז הַשָּׁלוֹם

לֹא כְּדַאי עוֹד לָמוּת.


אוּלָם הוּא הֵשִׁיב: הַקֵּיסָר, הַמַּלְכוּת,

וּמַלְכָּה עֲנֻגָּה –

לֹא זֶה. וְאוּלָם חֲבֵרַי לָעֱנוּת,

יְדִידַי בַּפְּלֻגָּה –


כֻּלָּם מְצַפִּים לְבוֹאִי, לְשׁוּבִי.

הֵם יֵצְאוּ לַחֲזִית –

וַאֲנִי אֶתְחַבֵּא? לֹא לֹא לֹא, אֲהוּבִי,

לֹא אֶלְבַּשׁ אֶזְרָחִית…


וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אוֹתוֹ יוֹם עוֹד נָשַׁל

מִנְעָלָיו וְלָקַח

לוֹ זוּג נַעֲלַיִם קַלּוֹת וְנָעַל –

נְעָלִים שֶׁל אֶזְרָח.


אֶפְשָׁר הוּא רָצָה בְּרַגְלַיִם קַלּוֹת

לְשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת?

אֶפְשָׁר עַל דַּעְתּוֹ גַם הִתְחִיל הַעֲלוֹת

הָעֵצוֹת הַיְעוּצוֹת?


אִמֵּנוּ וַדַּאי נָטְתָה לְקַבֵּל

הָאֶפְשָׁר הָאַחְרוֹן;

אוּלָם לִי נִדְמֶה שֶׁבִּקֵּשׁ אוֹתוֹ לֵיל

לֵילֵךְ אֶל תֵּיאַטְרוֹן,


אוֹ אֶל רְאִינוֹעַ – עִם מִיצִי שֶׁלּוֹ…

וְעַל־כֵּן הוּא גָמַר

שֶׁיֵּשׁ לְהַחְלִיף לְהַלֵּיל מִנְעָלוֹ,

הַמִּנְעָל הַמְסֻמָּר.


בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אוֹתוֹ עֶרֶב הוּא שָׁב

לְאַחַר חֲצוֹת לֵיל

וְאוֹר לֹא הֶעֱלָה בְּדִירַת מְאָרְחָיו,

רַק הִלֵּךְ כְּמוֹ צֵל,


גִּשֵּׁשׁ בַּחֲשַׁאי וּמָצָא לוֹ סַפְסָל

וּבְשֶׁקֶט שָׁכַב,

וְכָךְ הוּא נִרְדַּם, זֶה אָחִי הַחַיָּל,

בִּבְגָדָיו, בִּנְעָלָיו.


הֲרֵי לִי כָּל זֶה רַק סִפּוּר מַעֲשֶׂה,

לֹא הָיִיתִי לוֹ עֵד,

אוּלָם, הַאֲמִינִי, אֶרְאֶה הַמַּחְזֶה

וּלְנֶגְדִּי הוּא עוֹמֵד –


אֵיךְ הוּא, הַגָּבוֹהַּ, שׁוֹכֵב אַפְּרַקְדָּן

לְכָל אֹרֶךְ מִדּוֹ,

וְאֵיךְ הַפִּגְיוֹן הָרָדוּם בַּנְּדָן

שָׁם שׁוֹכֵב לְצִדּוֹ,


וְאֵיךְ בַּנְּשִׁימָה מִתְרוֹמֵם הֶחָזֶה,

אֵיךְ עָלָה וְיָרַד –

עֲדַיִן אֲנִי מִסְתַּכֵּל בַּמַּחְזֶה

וְרוֹאֶה בּוֹ עוֹד פְּרָט:


אֵי־מִי מִתְקָרֵב שָׁם אֱלֵי מַרְגְּלוֹת

זֶה אָחִי הַיָּשֵׁן,

חוֹלֵץ לוֹ בַּלָּאט נְעָלָיו הַקַּלּוֹת,

וּכְבֵדוֹת – יַגִּישֵׁן…


הָיְתָה מִלְחָמָה בָּעוֹלָם וּמַחְסוֹר,

וְנַעֲלַיִם – זָהָב!

אוּלַי הוּא יִשְׁכַּח, הַחַיָּל, וְיַחְזֹר,

לֹא יַחְלִיף נְעָלָיו…


עַל־כֵּן אוֹתוֹ בֹּקֶר, בִּבְקוֹעַ הָאוֹר,

עֵת אָחִי הִתְעוֹרֵר,

הִרְגִּישׁ כִּי רַגְלָיו יְחֵפוֹת וְהַקֹּר

בָּן עוֹקֵץ וְדוֹקֵר.


מִיָּד הוּא נָעַל מִנְעָלָיו הַכְּבֵדִים,

לָרַכֶּבֶת מִהַר –

וַיְהִי בְּלֶכְתּוֹ וְעָנוּ הַהֵדִים

לַמִּנְעָל הַמְסֻמָּר.


עוֹדֶנִּי מַבִּיט אַחֲרָיו וְרוֹאֶה

הִלּוּכוֹ הַזָּקוּף –

עוֹדֶנִּי מַבִּיט וּבָכוֹ לוֹ אֶבְכֶּה

לַהוֹלֵךְ לְלֹא־שׁוּב – –


הֵיכָן נֶהֱרַג, זֶה אָחִי הַחַיָּל?

הוּא נָפַל בְּפּוֹלִין,

אֶחָד בֵּין רַבִּים חֲלָלִים – עוֹד חָלָל

בַּבִּצּוֹת שֶׁל ווֹהְלִין.


הָהּ, אִלּוּ נוֹדַע הַדָּבָר בְּפַשְׁטוּת

וּמִיָּד וּבָרוּר;

הֲלֹא כֹּה רַבִּים נִשְׁלְחוּ אָז לָמוּת

בַּמִּרְצָח הָאָרוּר.


לֹא הוּא הַיָּחִיד שֶׁנִּקְרָא לִשְׁחִיטָה

וְנֶעֱקַד וְנֶעֱרַךְ,

לֹא הוּא הַיָּחִיד לֹא נִצַּל מִמִּיתָה,

לֹא נִשְׁלַח לוֹ מַלְאָךְ.


וְאִלּוּ בָּא הוּא, הַמַּלְאָךְ הַשָּׂטָן,

וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ:

“הוּא מֵת, זֶה בְּנֵךְ” – אָז אוּלַי לָהּ נִתַּן

גַּם הָעֹז הַדָּרוּשׁ


לָשֵׂאת הַמַּכָּה בִּגְבוּרָה, בִּמְנוּחָה,

לִחְיוֹת אֵם לְשִׁבְעָה –

אִמֵּנוּ הָיְתָה אַמִּיצָה בְּרוּחָהּ

וּבְרִיאָה מִטִּבְעָהּ.


אוּלָם הוּא לֹא בָא לְבַשֵּׂר הַצָּרָה,

זֶה מַלְאַךְ הַבְּשׂוֹרָה,

אֶלָּא הוּא שָׁלַח אֶל אִמֵּנוּ שָׂרָה

שְׁלִיחוֹ הַנּוֹרָא:


סָפֵק – הַסָּפֵק אִם הוּא חַי אוֹ הוּא מֵת

הוּא נִצְּחָהּ וְשִׁבְּרָהּ,

אָכַל בָּהּ, אָכַל, עַד יָרְדָה בְּלֹא־עֵת

בְּיָגוֹן אֶל קִבְרָהּ.


אוֹתָם שֶׁזָּכוּ עוֹד לָשׁוּב אֶל בֵּיתָם,

מִי שָׁלֵם, מִי בַּעַל־מוּם,

סִפְּרוּ כִּי הָיָה עִמָּהֶם בְּצֵאתָם,

וְאוּלָם לֹא מְאוּם


וּמְאוּם לֹא יָדְעוּ עַל סוֹפוֹ לְסַפֵּר.

כָּל אֶחָד אַךְ נִשְׁבַּע

כִּי מֵת לֹא רָאָהוּ, וְיֵשׁ לְשַׁעֵר

כִּי לֹא מֵת אַךְ נִשְׁבָּה.


הַאִם יְכוֹלָה אַתְּ כָּל זֶה לַחֲשׁוֹב

עַד לְסוֹף וּגְמִירָה?

כָּל דֶּלֶת נוֹקֶשֶׁת עַל סַף וּמַשְׁקוֹף

וְתִסֹּב עַל צִירָהּ,


כָּל צַעַד קָרֵב וְכָל פֶּתַח נִפְתָּח –

הָיוּ פֶּתַח תִּקְוָה:

הַאִם לֹא הַבֵּן הוּא שֶׁבָּא וּפָתַח?

וְאוּלָם הוּא לֹא בָא.


הַאִם יְכוֹלָה אַתְּ כָּל זֶה לְשַׁעֵר,

עַל דַּעְתֵּךְ הַעֲלוֹת?

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הַלֵּב מְפַרְפֵּר,

בַּיָּמִים, בַּלֵּילוֹת,


מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר הַלֵּב מִתְלַבֵּט,

וְהַבְּכִי אֶל הַכָּר –

כָּל זֶה, יַקִּירָה, הֵן הָיִיתִי לוֹ עֵד

וְהַכֹּל לִי נִזְכָּר.


נִזְכָּר לִי יָפֶה וּבְכָל הַבְּהִירוּת

יוֹם אֶחָד אֵיךְ הוּא בָּא,

נוֹשֵׂא הָאִגְּרוֹת, וּמָסַר בִּמְהִירוּת

מַעֲטָפָה צְהֻבָּה,


כָּזֹאת גְּדוֹלָה, מִשְׂרָדִית, וְסָבִיב

עִם מִסְגֶּרֶת שְׁחוֹרָה…

אָבִיב אָז הָיָה. וְהַשֶּׁמֶשׁ הֵצִיף

אֶת הַכֹּל זִיו־אוֹרָה.


אֲבָל בְּבֵיתֵנוּ הַשֶּׁמֶשׁ אָבַל

וְחָשַׁךְ הַמָּאוֹר.

"בִּנְכֶם הַטּוּרַאי מוֹזֶס מֶלְצֶר נָפַל

וְהוּא מֵת מוֹת גִּבּוֹר


עֲשִׁיר תְּהִלָּה" – נֶאֱמַר בַּמִּכְתָּב

בְּטָפְסוֹ הַמֻּדְפָּס.

וְעוֹד שָׁם הָיָה לַמִּכְתָּב מְצֹרָף

הַיּוֹמָן בַּפִּנְקָס,


פִּתְקַת הַזֶּהוּת בְּפַחִית נְתוּנָה,

כַּרְטִיסִים אֲחָדִים

(מֵהֶם עוֹד רֵיקִים, לִכְתִיבָה) וּתְמוּנָה –

הַחַיָּל בְּמַדִּים…


וְזוֹ הַתְּמוּנָה, רְווּיָה מִדְּמָעוֹת,

שְׁמוּרָה עוֹד עִמִּי.

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ שֶׁל מִי הַדְּמָעוֹת,

שֶׁל אָבִי אוֹ אִמִּי –


יַחְדָּו הֶחְזִיקוּהָ הַרְבֵּה בְּיָדָם

בְּשִׁבְתָּם בַּ“שִּׁבְעָה”.

הַאִם הִסְתַּכַּלְתְּ בִּתְמוּנָה שֶׁל אָדָם

שֶׁבְּלֹא עֵת גָּוַע?


דּוֹמֶה, פִּיו לוֹחֵשׁ וְעֵינוֹ מַבִּיעָה,

אַךְ קָשֶׁה לְהַחְלִיט

אִם הוּא מְבַקֵּשׁ אוֹ הוּא בָּא בִּתְבִיעָה –

הוּא לוֹחֵשׁ וּמַבִּיט…


הַרְבֵּה הִסְתַּכַּלְתִּי בְּזֹאת הַתְּמוּנָה,

בְּצַלְמוֹ שֶׁל אָחִי;

אַךְ פַּעַם נִדְמֶה לִי – הוּא בָּא בִּתְלוּנָה

וְעַל פִּיו כְּמוֹ בְּכִי,


פָּנָיו פְּנֵי נַעַר צָעִיר וְרָחִים

וּבְעֵינָיו הַתְּמִימוּת,

וּבְפִיו הוּא לוֹחֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים:

“עוֹד לִחְיוֹת! לֹא לָמוּת!”


וּפַעַם אַחֶרֶת, דּוֹמֶה, יֵשׁ רֹב עֹז

בְּפָנָיו וּמְרִי,

וְאָז לִי נִדְמֶה כִּי יִלְחַשׁ וְיִרְמֹז:

"אַל תִּשְׁכַּח אֶת שִׁירִי!


מִיר גֶעהֶען צוּ קֶעמְפֶען פאַר אוּנְזֶערֶע שׂוֹנְאִים

אוּן שְׁטַרְבּעֶן אוּמְזִיסְט!

לוּא מַתִּי בַּקְּרָב לְצִיּוֹן, לְשִׁוְיוֹן,

כִּיהוּדִי, סוֹצְיָאלִיסְט –


הָיְתָה הַסְבָּרָה וְנִמּוּק לְמוֹתִי

בָּעִנְיָן הַקָּדוֹשׁ.

אֲבָל בְּלֹא טַעַם לָמוּת כְּמוֹתִי

וְלָדַעַת מֵרֹאשׁ


שֶׁאֵין מַטָּרָה וְתַגְמוּל וְתַשְׁלוּם

וְהַכֹּל עַל־חִנָּם,

וְאֵין כְּלָל דָּמִי נֶחֱשָׁב וְלֹא־כְלוּם

לֹא לַדּוֹר, לֹא לָעָם – – –


וְעוֹד הֵם בָּאִים בִּמְלִיצָה שֶׁל כְּזָבִים

עַל תְּהִלָּה וּגְבוּרָה!

הֲלֹא אֲנִי מַתִּי מִיתָה שֶׁל כְּלָבִים

בְּלֹא אוֹת־קְבוּרָה!"


כֵּן כֵּן, לֹא הִסְפַּקְתִּי לוֹמַר לָךְ עַד כָּאן,

בְּאוֹתוֹ הַמִּכְתָּב

מְקוֹם הַקְּבוּרָה שֶׁל הַמֵּת לֹא צֻיַּן

וּבַתֹּרֶף בָּא קַו –––––––––


חִפְּשׂוּ אֶת הַקֶּבֶר. כָּתְבוּ מִכְתָּבִים

לַקְּהִלּוֹת בְּווֹהלִין.

אוּלָם מִי יִמְצָא בֵּין קִבְרוֹת אֲלָפִים

גַּל חַיָּל אַלְמוֹנִי?


“חַיָּל אַלְמוֹנִי”… יְלָדִים בְּגִילִי

לֹא יָכְלוּ לְהָבִין,

אוּלָם זֶה הָיָה כָּךְ בָּרוּר בִּשְׁבִילִי:

זֶה הָאָח שֶׁמִּוִּין…


הָיְתָה לִי יַלְדוּת לֹא רַכָּה וְתַמָּה.

הֵן הָיִיתִי בֶּן הֵ"א

בִּזְמַן שֶׁ“פָּרְצָה” בָּעוֹלָם מִלְחָמָה –

וְרָאִיתִי הַרְבֵּה.


רָאִיתִי גְּוִיָּה שֶׁל אָדָם רְטוּשָׁה

וּבְזוּיָה בְּדָמָהּ,

רָאִיתִי גַם חֶרֶב מוּלִי לְטוּשָׁה,

מַבְרִיקָה בַּחַמָּה.


אֲבָל בְּיוֹתֵר הִבְהִילַנִי מַחְזֶה

לֹא־נִרְאֶה, דִּמְיוֹנִי:

אֵיךְ הוּא, הַגָּבוֹהַּ, “נוֹפֵל” וְנַעֲשֶׂה

“חַיָּל אַלְמוֹנִי”…


אֵיךְ רָץ מִתְכּוֹפֵף, וּפְגוּעַ כַּדּוּר

הוּא נוֹטֶה לִנְפִילָה –

רָאִיתִי הַכֹּל מַמָּשִׁי וּבָרוּר,

בִּבְהִירוּת מַבְהִילָה.


לֹא סָר הַמַּחְזֶה גַּם בִּימֵי הַבַּחְרוּת.

עוֹד נוֹסְפוּ לוֹ פְּרָטִים

רַבִּים לְקוּחִים מִקְּרִיאָה בַּסִּפְרוּת

וְרַבִּים מִסְּרָטִים.


קָרָאתִי הַרְבֵּה בְּסִפְרוּת מִלְחָמָה:

אֶת רֵימַרְק וְאֶת קִישׁ,

אֶת הַאשֶׁק וּצְוַייג וְאֶת רֶן וְרוֹלַן,

הַמֵּאִירִי, בַּרְבִּיס.


קָרָאתִי. בִּקַּשְׁתִּי לִרְאוֹת אֵיךְ הוּא חַי

בְּיָמָיו אַחְרוֹנִים,

אָחִי הָאָהוּב, הַיָּקָר בְּאַחַי,

הַחַיָּל אַלְמוֹנִי.


רָאִיתִי הַרְבֵּה בְּסִרְטֵי מִלְחָמָה.

לֹא אֶזְכֹּר שְׁמוֹתָם,

אֲבָל הֵם הֶרְאוּ עַל פְּנֵי אֲדָמָה

חַיָּלִים בְּמוֹתָם.


בִּקַּשְׁתִּי לִנְטוֹעַ הֵיטֵב וְהֵיטֵב

בְּלִבִּי הַתָּמִים

נְטַע הַשִּׂנְאָה לְרוֹבֶה עַל כָּתֵף,

לְכִידוֹן זָב דָּמִים –


וּתְהִי שִׂנְאָתִי כְּמוֹ עֵץ שֶׁנִּשְׁתַּל,

כְּאַלּוֹן הַבָּכוּת

עַל קֶבֶר אָחִי הַחַיָּל שֶׁנָּפַל,

שֶׁהִקְדִּים כָּךְ לָמוּת.


אָמַרְתִּי, הַנֶּטַע יַשְׁרִישׁ וְיָנוּב,

לֹא יוּכְלוּ לַעֲקוֹר.

אָמַרְתִּי, שׁוֹטֶה, הָאָדָם לֹא יָשׁוּב

עַל דָּמוֹ כְּשִׁכּוֹר.


אוּלָם הוּא כּוֹזֵב, הָאָדָם, וְהוּא שָׁב,

אַתְּ רוֹאָה, יַקִּירָה;

עַתָּה אֲנִי שַׁח עַל תַּלְמֵי הַלֵּבָב

וְעוֹסֵק בַּעֲקִירָה…


וְעוֹד לֹא עָקַרְתִּי. דּוֹמֶה, לֹא אוּכַל.

הָהּ, כַּמָּה זֶה כּוֹאֵב!

אַךְ הוּא יֵעָקֵר, זֶה נִטְעִי הָאֻמְלָל –

עִם הַלֵּב, עִם הַלֵּב – – –


מָתַי הוּא נָפַל, זֶה אָחִי הַחַיָּל?

בְּיוּ“ד חֵי”ת בֶּאֱלוּל.

וּסְתָו עוֹד וָחֹרֶף צִפּוּ – לֶחָלָל,

לַחַיָּל הַנָּפוּל.


וּסְתָו עוֹד וָחֹרֶף נָגַס הַסָּפֵק

בְּלִבָּהּ שֶׁל אִמִּי –

הַלֵּב הֶחָזָק לֹא חָדַל הֵאָבֵק

וְצִפָּה עוֹד בִּדְמִי.


אָבִיב – וְהִגִּיעַ מִכְתַּב הַבְּשׂוֹרָה,

הַמַּכָּה הַגְּדוֹלָה.

אַחַר הַ“שִּׁבְעָה” לֹא בָּכְתָה, לִכְאוֹרָה,

אַךְ הָיְתָה כְּבָר חוֹלָה.


חָלְתָה כָּל הַקַּיִץ. גָּוְעָה לְאִטָּהּ.

בְּכָ“ף דָּלֶ”ת אֱלוּל

עָמַדְנוּ כֻּלָּנוּ סָבִיב לַמִּטָּה,

וּבְדֵעַ צָלוּל


נִפְרוֹד נִפְרְדָה מֵאִישָׁהּ, מִבָּנִים,

מִבָּנוֹת, מֵחָתָן.

הֻבְהַל מִן הַחֶדֶר גַּם בֶּן הַזְּקוּנִים,

“הַיָּתוֹם הַקָּטָן”.


הָיִיתִי בֶּן תֵּשַׁע. עוֹד יֶלֶד כִּמְעַט.

וְהַמָּוֶת – כָּפוּל –

יָשָׁר וְעָמֹק לְעֵינַי לִי נִבַּט.

בְּכָ“ף הֵ”א בֶּאֱלוּל – – –


סִלְחִי לִי. הִבְטַחְתִּי לָשׁוּב וּלְסַפֵּר

עַל מוֹתָהּ שֶׁל אִמִּי,

אוּלָם זֶה סִפּוּר מַה־נּוּגֶה, וְאַחֵר –

אַצְנִיעוֹ עוֹד עִמִּי.


תש"ג


 

הערות וביאורי המשורר

פּוֹנִינְסְקִי – רוֹזֵן נוֹדָע בְּפּוֹלִין; מֵאִיר קְלֵיין – הוּא מֵאִיר קְלֵיינֶר (רְאֵה הֶעָרוֹת לְ“מֵאִיר הַכְּלִיזְמָר”). שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה הָיָה קְלֵיין וְהִרְחִיבוֹ לִקְלֵיינֶר, לְהַבְדִּיל עַצְמוֹ מִשְּׁאָר בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלֹּא הָיוּ עֲשִׁירִים; אֵם לְשִׁבְעָה – אֶחָד מֵאַחֵינוּ, עַזְרִיאֵל, מֵת בְּנַעֲרוּתוֹ. מוֹזֶס – משֶׁה.

המלצות קוראים
תגיות