רקע
שמשון מלצר
דּוֹדָתֵנוּ צִבְיָה מְסַפֶּרֶת
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרי עליית הגג; 2009

הַגִּנָּה בַּחֲצֵרֵנוּ הָיְתָה מְכֻבֶּדֶת

לֹא פָּחוֹת מִגַּנּוֹ שֶׁל שְׁכֵנֵנוּ נָתָן

שֶׁחִבְּקָהּ כְּמוֹ אָח אֲחוֹתוֹ וְנָתַן

לָהּ גִּדְרוֹ בְּדָרוֹם וּמִזְרָח כְּמוֹ דָלֶת:

מִשּׁוּם מָה? שֶׁהָיְתָה הַגִּנָּה מְעֻבֶּדֶת

בִּיגִיעָה, בִּידִיעָה וּבְיָד אֲמוּנָה:

בְּאוֹתָן הַשָּׁנִים הִיא הָיְתָה נְתוּנָה

לְדוֹדָתֵנוּ צִבְיָה, לְיָדָהּ הַמְיֻבֶּלֶת.

הִיא הָיְתָה אֲחוֹתוֹ הַבְּכִירָה שֶׁל אָבִי.

וְאִם־כִּי נָהֲגָה שַׁמַּנְתָּהּ לְהָבִיא

מִטֶּקְלוּבְקָה לִמְכּוֹר לְסוֹחֵר שֶׁבַּשּׁוּק,

אַף־עַל־פִּי שֶׁיָּדְעָה בְּפֵרוּשׁ וּבְדִיּוּק

שֶׁאֶפְשָׁר לְמָכְרָהּ לְאָחִיהָ, אֲבָל

חָשְׁשָׁה לְהֶפְסֵד כָּלְשֶׁהוּ, וַחֲבָל –

אָהֲבָה אֶת אָחִיהָ הַזֶּה מִשְּׁאָר

כָּל אַחֶיהָ; בִּפְרָט שֶׁעַכְשָׁו לֹא נִשְׁאַר

מִטֶּקְלוּבְקָה, מִכָּל הָאוֹצָר הַבָּלוּם

שֶׁל עַשְׁרוּת כַּפְרוֹנִית וְלֹא־כְלוּם וְלֹא־כְלוּם

וְאַלּוּף נְעוּרֶיהָ מִמֶּנָּה נֻטַּל

וְכָל עֹל הַפִּרְנוּס עַל אָחִיהָ הוּטַל…


הִיא הָיְתָה מְסַפֶּרֶת לִי, לִי הַיָּתוֹם

הַקָּטָן בְּיוֹתֵר שֶׁל שָׂרָה גִּיסָתָהּ,

מַה־חֶמְדָּה וּמַה־חֵן וּמַה יֹּפִי וָתֹם

הָיו לָהּ לְאִמִּי בְּעֵת אֲרִישָׂתָהּ.

“בַּת שׁוֹעִים וּמִגֶּזַע רְמָ”א הַנִּכְבָּד,

הִיא הָיְתָה כְּבַת־כְּפָר לִבְרִיאוּת, וְכִמְעַט

הִתְבַּיַּשְׁתִּי עִמָּהּ בָּרְחוֹב לַעֲבוֹר,

שֶׁאֲנִי – גְּבוֹהָה כַּמַּקֵּל הַשָּׁבוּר,

וְהַהִיא – חֲטִיבַת רַעֲנַנּוּת וּפְרִיחָה…"

וּבָזֶה הַדּוֹדָה אֶת קוֹלָהּ מַנְמִיכָה

וְנֶאֱנַחַת מֵעֹמֶק הַלֵּב הַשָּׁטוּחַ.

וְאִם כִּי הִיא שׁוֹתֶקֶת, הֲרֵינִי בָּטוּחַ

מָה הֶמְשֵׁךְ מַחְשַׁבְתָּהּ עַד הַסּוֹף, כָּל־כֻּלָּהּ:

"וְאוֹתָהּ חֲטִיבַת רַעֲנַנּוּת הַפּוֹרַחַת

הִיא מִתַּחַת לְתֵל אֲדָמָה כְּבָר מֻנַּחַת

וּמִזְּמַן הִיא בְּפִי הָרִמָּה אֲכוּלָה,

וַאֲנִי, הָרָזָה, הַשְּׁדוּפָה, הַכְּפוּפָה,

עוֹד־עוֹדֶנִּי בְּזֶה הָעוֹלָם רְדוּפָה,

וֵאלֹהִים לְבַדּוֹ הוּא יוֹדֵעַ מַדּוּעַ…"


וְאִם כִּי גַם לִבִּי מִבִּכְיָה בִּי קָרוּעַ,

מְבַקֵּשׁ אֲנִי אֵת דַּעְתָּהּ לְהַסִּיחַ

וּמַפְנֶה לְעִנְיָן מְשׁוֹבֵב אֶת הַשִּׂיחַ:

“וְאַבָּא כֵּיצַד הוּא הָיָה עוֹדוֹ נַעַר?”

וְהִיא מַבְלִיעָה בִּשְׁתִיקָה אֶת הַצַּעַר

וְחוֹפֶנֶת מִתּוֹךְ הַקַּעֲרִית בִּמְנוּחָה

הַזְּרָעִים, עִם עֵרוּב אֲדָמָה תְּחוּחָה,

וּמְפַזֶּרֶת אוֹתָם בִּקְשָׁתוֹת בָּעֲרוּגָה

וּמוֹזֶגֶת בַּקּוֹל נְעִימָה עֲנֻגָּה:

"הֲרֵי שְׁמוּאלִיק הָיָה יְפֵהְפֶה מִתָּמִיד.

קוֹמָתוֹ תְּמִירָה וְעֵינָיו תְּכֻלּוֹת

וְכֻלּוֹ מְזֹרָז וְגָמִישׁ וְחָמִיד,

וּבְעָבְרוֹ וְהֵצִיצוּ בּוֹ כָּל הַבְּתוּלוֹת.

‘הַפִּקֵּחַ’ קָרְאוּ לוֹ, וְלֹא לְחִנָּם,

אִם אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת, הֵן תּוּכַל הַאֲמִינָם.

וְשׁוֹבָב הוּא הָיָה, וְקֻנְדֵּס עֵר וָחַי,

כְּמוֹ לֹא הוּא בְּנוֹ שֶׁל קַלְמָן־מָרְדְּכַי…

אֶת עִנְיַן הַיּוֹנִים הֵן יָדַעְתָּ מִכְּבָר,

וְהָיָה הַמַּעֲשֶׂה מְפֻרְסָם, שֵׁם־דָּבָר…

וְעַתָּה אֲסַפֵּר לְךָ עוֹד מַעֲשֶׂה,

שֶׁאַתָּה כְּמוֹתוֹ בְּוַדַּאי לֹא תַעֲשֶׂה,

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא בְּפֶסַח הָיָה.


עוֹד הָיִיתִי נַעֲרָה צְעִירָה וּפְתַיָּה,

וְאוּלָם שַׁדְּכָנִים כְּבָר דִּבְּרוּ נִכְבָּדוֹת…

וְטִיַּלְתִּי עִם עוֹד נְעָרוֹת אֲחָדוֹת.

וְרוֹאֶה אַתָּה, פֵיגָה שֶׁלְּךָ, הַיְתוֹמָה,

כְּמוֹ אֵם כָּל הַיּוֹם בַּמִּטְבָּח מְקוֹמָהּ

וְעוֹבֶדֶת, עוֹבֶדֶת וְאֵין לָהּ שָׁהוּת

כִּילָדוֹת אֲחֵרוֹת לְטִיּוּל, לִדְבַר־שְׁטוּת,

כֵּן אֲנִי גַּם אֲנִי אָז הָיִיתִי אֶצְלֵנוּ!

אָמְנָם לֹא יְתוֹמָה, אוּלָם פֵיגָא אִמֵּנוּ

הֵן שָׁכְבָה שְׁתוּקָה רֹב שָׁנִים בַּמִּטָּה,

וַאֲנִי, הַגְּדוֹלָה, מִתְעַסֶּקֶת אִתָּהּ

וְעָלַי כָּל הַבַּיִת כָּל יוֹם, כָּל שָׁעָה…

וּבַפֶּסַח זָכִיתִי לִמְעַט הֲנָאָה,

כִּי תָפְרוּ לִי שִׂמְלָה חֲדָשָׁה אֲרֻכָּה,

בַּמָּתְנַיִם צָרָה וְהֵיטֵב הֲדוּקָה,

וְהַשְּׁאָר כְּפָלִים־כַּפְלוּלִים, כְּפַעֲמוֹן,

וּמִלְּמַטָּה סָבִיב תַּחְרִימִים בְּהָמוֹן.

וְאוּלָם הָעִקָּר בַּשִּׂמְלָה – שֶׁלְּמַטָּה

מִשְׂתָּרֶכֶת כִּמְעַט עַד לָאָרֶץ הָיָתָה,

וְהָיָה בְּלֶכְתִּי מְעַט בִּלְתִּי־נִזְהֶרֶת

וְהָיְתָה אַחֲרַי עַל הָאָרֶץ נִגְרֶרֶת

וּמַשְׁאֶרֶת עַל גַּב הָאָבָק סִימָנִים –

כָּךְ הַמּוֹדָא הָיְתָה בְּאוֹתָן הַשָּׁנִים…


וּבְכֵן, מְהַלֶּכֶת אֲנִי עִם קְהַל

חֲבֵרוֹת כְּמוֹתִי וּלְאִטִּי אֶתְנֶהָל.

וְהִנֵּה אַבָּא שְׁמוּאלִיק שֶׁלְּךָ, וְהוּא בֶּן

שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע, וְהוּא כָּל־כֻּלּוֹ מַחְמַדִּים,

בָּא דּוֹהֵר כְּמוֹ סְיָח וְעַצְמוֹ מְדַרְבֵּן

וּמֵרֹב שׁוֹבְבוּת הוּא לוֹהֵט וּמַאְדִּים.

וְצוֹעֵק הוּא לִי: ‘צִבְיָה, רוֹצֶה לֶאֱכוֹל!’

לוּ הָיָה הַדָּבָר יוֹם פָּשׁוּט מִימֵי חֹל,

הוּא הָיָה בַּכִּכָּר לוֹ בּוֹצֵעַ פְּרוּסָה

וּבֵינוֹ לְבֵינָהּ הִיא הָיְתָה לְעוּסָה.

וְאוּלָם בְּיוֹם פֶּסַח, הַכֹּל בַּקְּדֵרוֹת

שֶׁכֻּלָּן חֲדָשׁוֹת וּפְנֵיהֶן אֲחֵרוֹת

וְעָרוּךְ כָּל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ הֶחָדָשׁ –

הוּא צָדַק, הַמִּסְכֵּן, שֶׁמִּמֶּנִּי דָּרַשׁ.

וְאוּלָם הֵן אֲנִי לַשְּׁפַּאצִיר לִי הָלָכְתִּי,

וּלְרֶגַע אֶחָד אֶת הַבַּיִת שָׁכָחְתִּי…

וְאָמַרְתִּי לוֹ: 'קַח לְךָ מַצָּה פְּרוּקָה

וּבַסִּיר שָׁם תִּמְצָא גַּם בֵּיצָה שְׁלוּקָה'…

אֲבָל הוּא בְּאַחַת רַק: ‘רוֹצֶה לֶאֱכוֹל!’

לֹא עָנִיתִי לוֹ עוֹד. וְכִי מָה? הוּא יָכוֹל

לְהַכְרִיחַ אוֹתִי, זֶה הָאָח הַצָּעִיר,

לְהַפְסִיק בִּגְלָלוֹ אֶת מִצְעַד הַשְּׁפַּאצִיר?

וַאֲנִי מִתְעַלֶּמֶת מִקּוֹל הַתְּבִיעָה

וּפוֹסַעַת בְּנַחַת, פְּסִיעָה עִם פְּסִיעָה.

וּפִתְאֹם – פָּרְרָרָם וּפָרְרָם וְקָרְרָע –

נִתְפָּרֵם כָּל הַשֹּׁבֶל כֻּלּוֹ וְנִקְרַע

כָּל הַפְּאֵר, כָּל יְפִי שִׂמְלָתִי הַיְקָרָה!

עֵת פָּסַעְתִּי בְּנַחַת לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ

הוּא הִצִּיב בְּחָזְקָה אֶת רַגְלוֹ עַל הַסֶּרַח,

וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי וּמְאוּם לֹא הִרְגַּשְׁתִּי

וּבְצַעַד אֶחָד אֶת הַסֶּרַח תָּלַשְׁתִּי…"


אַךְ יוֹתֵר מִלְּסַפֵּר עַל זוּלַת הִיא אוֹהֶבֶת

עַל עַצְמָהּ לְסַפֵּר אֶל תּוֹךְ אֹזֶן קַשֶּׁבֶת.

וְאָזְנִי – הִיא הָיְתָה קַשּׁוּבָה וּדְרוּכָה,

וּלְבָבִי – קוֹנְכִיָּה הוֹמִיָּה וּפְתוּחָה.

לֹא הָיוּ לִי סִפְרֵי אַגָּדוֹת לִילָדִים

וּבְדָיוֹת עַל חַיּוֹת, עֲנָקִים, גַּמָּדִים:

לֹא קָראתִי אֶת גְּרִים, לֹא קָרָאתִי אֶת הַאוּף

וּשְׁאָר אַגָּדוֹת הָעַמִּים בְּלֹא סוֹף –

בִּהְיוֹתִי כְּבָר בָּחוּר מְגֻדָּל לִי הִשְׁלַמְתִּי

אֶת כָּל אֵלֶּה וְטַעַם “סִפְרוּת” בָּם טָעַמְתִּי;

וְאוּלָם בְּעוֹדֶנִּי קָטָן וְרָעֵב

לְדִבְרֵי הַפְלָאָה וְלִשְׁמוֹעַ תָּאֵב

מַעֲשִׂים שֶׁהָיוּ וּפִלְאֵי הַחַיִּים,

עֹז גְּבוּרָה, אֹמֶץ לֵב, עַקְשָׁנוּת, מַאֲוַיִּים

אוֹ חִבָּה־יְתֵרָה וְקִנְאָה־וְשִׂנְאָה

מִיָּמִים רְחוֹקִים שֶׁהִנִּיחוּ טִינָה

בַּלְּבָבוֹת עַד הַיּוֹם הַלָּזֶה וּלְעוֹלָם –

הֵם כֻּלָּם לִי הָיוּ מַשְׁמִיעִים אֶת קוֹלָם

מִשִּׂיחַת דּוֹדָתֵנוּ צִבְיָה הַזְּקֵנָה.

וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא לִי מְסַפֶּרֶת, אֵינָהּ

מְסַפֶּרֶת דָּבָר שֶׁהָיָה לְפָנִים,

לִפְנֵי כָּךְ וְכָךְ זְמַן וְיָמִים וְשָׁנִים,

אֶלָּא הִיא מְתָאֶרֶת הַכֹּל בַּהֹוֶה

בְּסִגְנוֹן תֵּאוּרִי שֶׁהַלֵּב הוּא שׁוֹבֶה,

וַאֲנִי מִשְׁתַּתֵּף בְּאוֹתָם מַעֲשִׂים,

לְמָשָׁל לְעֵינַי הִנֵּה הֵם נַעֲשִׂים,

וַאֲפִלּוּ דָּבָר קְטַנְטַן וּפָעוּט

מְקַבֵּל בִּדְבָרֶיהָ מִשְׁקָל, מַשְׁמָעוּת.

"הִזָּהֵר בְּאוֹתוֹ שֶׁבֶר־כְּלִי שֶׁל אֶמַאִיל…

הוּא גָרוּעַ יוֹתֵר מִמַּסְמֵר וּמִתַּיִל.

עוֹד הָיִיתִי רַכָּה וּצְעִירָה וּנְתוּנָה

לְבֻלְמוֹס שֶׁל כֵּלִים שֶׁלְּאַחַר חֲתֻנָּה,

וְנוֹסַעַת אֲנִי עִם דּוֹדְךָ, עִם דָּוִד,

זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עִם בַּעֲלִי, לַיָּרִיד

וְקוֹנָה לִי כֵּלִים חֲדָשִׁים וְשׁוֹנִים

וְנוֹסַעַת הַבַּיְתָה שְׂמֵחָה בַּקְּנִיָּה;

וּבַבַּיִת אֲנִי מְנַסָּה בַּשְּׁנִיָּה

כָּל כְּלִי מֵחָדָשׁ… כְּלֵי־הַחֶרֶשׂ עוֹנִים

בְּצִלְצוּל שֶׁל בְּרִיאוּת וּשְׁלֵמוּת, כָּרָאוּיּ.

אַךְ עִקַּר כָּל הָרְכוּשׁ הֶחָדָשׁ הַקָּנוּי –

קְעָרָה גְדוֹלָה וּרְחָבָה שֶׁל אֶמַאִיל,

וַאֲנִי מַעֲבִירָה אֶת יָדִי כָּךְ בְּטַיִל

עַל פְּנֵי חֶלְקָתָהּ הַטּוֹבָה הַקְּרִירָה,

וּפִתְאֹם וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה דְּקִירָה:

נִנְעֲצָה אֶל הַזֶּרֶת עָמֹק וּמִתַּחַת

לָעוֹר מִין יָתֵד קְטַנָּה כְּמוֹ מַחַט.


וְגָדוֹל הַכְּאֵב וְהַזֶּרֶת תּוֹפַחַת.

וְעוֹלָה הַתְּפִיחָה אֶל הַכַּף, אֶל הַיָּד,

וְהִנֵּה לַקִּבֹּרֶת הִגִּיעָה כִּמְעָט,

וְגָדֵל הַמַּכְאוֹב וְעוֹלֶה וְגוֹבֵר,

אֶת גּוּפִי הוּא שׁוֹבֵר, אֶת לִבִּי הוּא שׁוֹבֵר.

וּבַבַּיִת אֵין אִישׁ וַאֲנִי יְחִידָה.

כִּי דָּוִד הוּא בַּיַּעַר, עוֹסֵק בִּמְדִידָה,

בְּחִטּוּב, בְּחִשּׁוּב, בִּמְכִירָה, בְּשִׁלּוּחַ –

וַאֲנִי עוֹד מְעַט וְאֶפַּח אֶת הָרוּחַ.

וְהוֹלֵךְ וְחָזֵק הַצִּבּוּט שֶׁבַּלֵּב,

עוֹד מְעַט וְאָמוּת, עוֹד מְעַט אֶתְעַלֵּף…

מַזָּלִי שֶׁהִגִּיעַ דָּוִד מִן הַיַּעַר

וְעִמּוֹ הַשּׁוֹמֵר־הַמְשָׁרֵת הַזָּקֵן;

אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה גּוֹי פָּשׁוּט וְאִישׁ בַּעַר,

הוּא הֵבִין אֶת הַכֹּל כָּרָאוּי לְתַכֵּן:

הוּא נָטַל חֶבֶל גַּס וְהִדֵּק בּוֹ הֵיטֵב

אֶת יָדִי בָּאֶזְרֹעַ סָמוּךְ לַכָּתֵף,

וְנָטַל אֲלֻנְטִית אֲרֻכָּה וְקָשַׁר,

שֶׁתִּהְיֶה אֶזְרֹעִי תְּלוּיָה בָּהּ יָשָׁר,

וּמִיָּד הֶעֱלוּנִי אֶל הַכִּרְכָּרָה

וְנָסַעְנוּ הָעִירָה מַהֵר, בִּדְהָרָה.

כְּשֶׁבָּאנוּ אֶל בֵּית הָרוֹפֵא וּבָדַק,

הוּא תָּפַס אֶת רֹאשׁוֹ בְּכַפָּיו וְצָעַק:

'בַּת־מַזָּל אַתְּ, אִשָּׁה, שֶׁקָּשְׁרוּ אֶת הַיָּד!

אִלְמָלֵא כָּךְ קָשְׁרוּ אֶת יָדֵךְ – הֲרֵי אָתְּ

עוֹד בַּדֶּרֶךְ נוֹפַחַת נַפְשֵׁךְ מִן הָרַעַל…'

הוּא סָבַר, הָרוֹפֵא, חָכְמָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל,

וַהֲרֵי זוֹ הָיְתָה חָכְמָתוֹ שֶׁל הַגּוֹי…

וְעוֹד טֶרֶם הִסְפַּקְתִּי לִצְעוֹק פַּעַם אוֹי,

בְּאִיזֶמֶל עָשָׂה הוּא לִי חֶתֶךְ זָרִיז,

וְיָצָא עִם הַדָּם הַפּוֹרֵץ הַנָּתִיז.

וְאָמַרְתִּי לִי אָז: אַל תִּהְיִי לִי בַּת־חַיִל

בִּנְתִיזִים וּבְזִיזִים בְּכֵלִים שֶׁל אֶמַאִיל…"


“וְהֵיכָן זֶה הָיָה?” – דּוֹדָתֵנוּ צִבְיָה

מוֹסִיפָה מֵעַצְמָהּ סִפּוּרָהּ לֶאֱרוֹג,

"בִּכְפַר דִּיבִּיק, אוֹ דּוֹמְבְּקִי כִּשְׁמוֹ לְפִי חֹק,

שָׁם יָשַׁבְתִּי שָׁנִים אֲחָדוֹת כִּבְשִׁבְיָה.

עוֹד אֶזְכֹּר, יַקִּירִי, שִׁבְתִּי זוֹ בִּבְדִידוּת,

זוּג צָעִיר לְאַחַר נִשּׂוּאָיו, בִּיחִידוּת,

בֵּין שָׁמַיִם וּמַיִם וְיַעַר אֵין־סוֹף.

וְאִם שֶׁלֶג יוֹרֵד, וְאִם גֶּשֶׁם יִטֹּף,

וְאִם רוּחַ נוֹשֶׁבֶת, סוּפָה לָהּ סוֹעֶרֶת –

אֵין אָדָם וְאֵין נֶפֶשׁ חַיָּה הָעוֹבֶרֶת,

וַאֲפִלּוּ הַכֶּלֶב עַל־יַד הַמְּלוּנָה

אֵין עַל מִי שֶׁיִּנְבַּח וְיָבוֹא בִּתְלוּנָה.

כִּי דָּוִד עִם הַבֹּקֶר לַיַּעַר יוֹצֵא

וְעַד עֶרֶב הוּא שָׁם עִסּוּקִים לוֹ מוֹצֵא,

וַאֲנִי כָּל שָׁעָה וְיָמִים עַל יָמִים

רוֹאָה רַק אַלּוֹנִים עֲבֻתִּים וְרָמִים

וְשׁוֹמַעַת רַק קוֹל הַפָּרָה שֶׁבָּרֶפֶת,

תַּרְנְגֹלֶת קוֹרֵאת קוֹדְקוֹדַק וּמַקֶּפֶת

הֶחָצֵר מִסָּבִיב לְחַפֵּשׂ מְזוֹנָהּ,

כָּל הַיּוֹם מַעֲשַׂי בֶּחָלָב, בַּקְּדֵרוֹת,

מְרִיקָה הַכַּדִּים וּמְמַלְאָה אֲחֵרוֹת,

מַרְחִיצָה בְּחַמִּין וְתוֹלָה בַּגְּדֵרוֹת –

יְחִידָה בֶּחָצֵר וִיחִידָה בִּמְעוֹנָהּ,

כָּל הַזְּמַן מְאַמֶּצֶת אָזְנִי בִּשְׁמִיעָה:

הַאֵין בָּא מֵרָחוֹק כָּל טִרְטוּר וּנְסִיעָה?

לִפְנוֹת עֶרֶב, לֹא פַּעַם אַחַר הַשְּׁקִיעָה,

בָּא דָּוִד עִם הַגּוֹי הַמְשָׁרֵת־הַשּׁוֹמֵר,

מִתְכַּנְּסָה לֶחָצֵר הַקְּטַנָּה הַכִּרְכָּרָה,

וְהַגּוֹי לְהַתִּיר אֶת הַסּוּס אַךְ גּוֹמֵר –

הוּא נִפְרָד לְבֵיתוֹ וְדוֹבְּרָנִיץ' אוֹמֵר

וַאֲנַחְנוּ בּוֹדְדִים בַּתֵּבֵל הַזָּרָה…

כָּךְ חָיִינוּ שָׁנִים לְאַחַר הַחֲתֻנָּה.


וְעַתָּה, יַקִּירִי, תְּצַיֵּר לְךָ תְּמוּנָה

שֶׁכָּזֹאת: יוֹם שֶׁל חֹרֶף, הַשֶּׁלֶג יוֹרֵד

בִּגְרִיסִים דַּקִּיקִים וְהָרוּחַ טוֹרֵד

וּמְיַלֵּל וְאֵינֶנּוּ חוֹשֵׁב כְּלָל לָנוּחַ.

הָאֶשְׁנָב הַקָּטָן שֶׁבַּחֶדֶר כָּפוּר

וְרַק נֶמֶס אֶחָד בַּפִּנָּה בּוֹ פָּתוּחַ

לְהָצִיץ בּוֹ הַחוּצָה… עָטוּף וְקָבוּר

הָעוֹלָם כָּל־כֻּלּוֹ תַּחַת שֶׁלֶג אֵין קֵץ.

וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה, בְּקִרְבִּי מִתְרוֹצֵץ

הַוָּלָד וּבוֹעֵט וּמַכֶּה כִּבְאֶגְרוֹף,

מְתוֹפֵף כַּשּׁוֹטֵר הַכַּפְרִי עַל הַתֹּף.

בְּקָרוֹב כְּבָר תָּבוֹא וְתַגִּיעַ שַׁעְתּוֹ…

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִתְפַּלֶּלֶת אֲנִי,

חוּס־רַחֵם וְאַל־נָא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ

שֶׁל וְלָדִי הַלָּזֶה, שֶׁל בִּתִּי אוֹ בְּנִי,

לַחֲרוֹג מִבִּטְנִי, מִמְּעוֹנוֹ הֶחָמִים,

בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי בּוֹדֵדָה, בַּיָּמִים –

בְּשָׁעָה שֶׁדָּוִד וְהַגּוֹי הַזָּקֵן

הֵם בַּיַּעַר וַאֲנִי כְּצִפּוֹר שֶׁבַּקֵּן.

נָא עֲשֵׂה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּמַפְגִּיעַ,

שֶׁהָרַךְ הַמּוּלָד מוֹעֲדוֹ שֶׁיַּגִּיעַ

בִּשְׁעַת לַיִל, שָׁעָה שֶׁיֶּשְׁנוֹ גַם הַבַּעַל

פֹּה בַּבַּיִת עִמִּי וְאֵינִי יְחִידָה.

וְדוֹמֶה, נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתִי שָׁם מִמַּעַל,

אַךְ דַּרְכֵי אֱלֹהִים הֵם חִידָה בְּחִידָה

וְלַשָּׁוְא פִּתְרוֹנִים אָנוּ דַעַת תְּאֵבִים…


בְּלֵיל חֹרֶף בָּהִיר תְּקָפוּנִי כְּאֵבִים.

בַּחוּץ שֶׁלֶג גָּבוֹהַּ וְרַךְ וּבוֹהֵק

וְיָרֵחַ מַכְסִיף אֶת שִׁמְשַׁת הָאֶשְׁנָב.

מִשָּׁעָה לְשָׁעָה עֲנַף־עֵץ רַק נוֹאֵק

וְנִשְׁבָּר תַּחַת עֹמֶס הַשֶּׁלֶג הָרָב.

בַּמִּטָּה הַסְּמוּכָה נָח דָּוִד… הוּא יָשֵׁן.

וַאֲנִי לִבִּי עֵר וְאֵינִי יְשֵׁנָה,

וְרוֹאָה בַּתַּנּוּר אוּד כָּבֶה עוֹד עָשֵׁן

וּבַקַּאנִיץ פְּתִילָה דְּקִיקָה עֲשֵׁנָה.

מִשָּׁעָה לְשָׁעָה מִתְגַּבְּרִים הַכְּאֵבִים

וְטוֹרְפִים אֶת מֵעַי כִּזְאֵבִים רְעֵבִים.

וְהִנֵּה הֵם בָּאִים כָּל מַחְצִית הַשָּׁעָה,

וַעֲדַיִן אֲנִי מְקַבְּלָה בְּהַכְנָעָה.

וְאוּלָם כְּשֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים בְּחָזְקָה

וְאוֹמְרִים בִּי לִקְרוֹעַ בִּטְנִי וּלְרַסְּקָהּ,

מִתְמַלֶּטֶת מִפִּי אֲנָחָה וּנְאָקָה

וְדָוִד מִתְעוֹרֵר, וּבְמֶשֶׁךְ דַּקָּה

הוּא תּוֹפֵס אֶת הַכֹּל וְהוּא כְּבָר מְעֻטָּף

בְּפַרְוַת הַכְּבָשִׂים וְנָעוּל בְּמַגָּף

וְהוּא רָץ לְהַבְהִיל הֶחָיָה מִן הַכְּפָר…

וְהָיָה זֶה מֶרְחָק לֹא קָטָן, אֲהוּבִי.

שׁוּב אֵינֶנִּי יוֹדַעַת כַּמָּה זְמַן עָבָר,

וְאֵינֶנִּי זוֹכְרָה מֶה הָיָה בְּגוּפִי,

וְאוּלָם בְּשׁוּבוֹ וְעִמּוֹ הַמְיַלֶּדֶת –

כְּבָר שָׁכְבָה בְּחֵיקִי אוֹתָהּ נֶפֶשׁ נֶחְמֶדֶת;

בַּצִּפֹּרֶן אֶת חֶבֶל הַשֹּׁרֶר קָצַצְתִּי,

הַגּוּפִיף הַמַּאְדִּים אֶל גּוּפִי לִי לָחַצְתִּי

וְכֻלִּי בְּזֵעָה וּבְדֶמַע רָחַצְתִּי…


כָּךְ לְבַד, בִּיחִידוּת, נַעֲשֵׂיתִי לְאֵם.

הַמְיַלֶּדֶת סִיר מַיִם שָׁפְתָה לְחַמֵּם,

לְהַרְחִיץ הַיִּלּוֹד, וּבִשְׁעַת עֲשִׂיָּה

הִצְטַלְּבָה בְּלִי הֶרֶף, מֵרֹב הַפְּלִיאָה

לֹא חָדְלָה אֶת רֹאשָׁהּ הַלָּבָן לְהָנִיעַ:

‘אוֹי יֶזוּ מַארִיָא… אוֹי יֶזוּ מַארִיָא…’"

וּלְאַחַר שְׁתִיקָה וּלְאַחַר הַפְסָקָה:

“כָּךְ נוֹלַד לִי בְּנִי־בְּכוֹרִי, הַמַּכָּה…”


“הַמַּכָּה” – כָּךְ כִּנְּתָה אֶת בְּנָהּ הַבְּכוֹר,

אֶת מֵאִיר: רָם־קוֹמָה וְעֵינָיו נוֹטְפוֹת אוֹר,

וְאִשָּׁה לוֹ יָפָה וְרָמַת הַקּוֹמָה

אַף גַּם הִיא וּבָעִיר אֵין יָפָה לָהּ דּוֹמָה,

אָב לְבֵן יְחִידִי בֶּן אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ –

עֵת הַטִּיפוּס בָּעִיר כָּל־כֻּלָּהּ הִתְפַּשֵּׁט

וְאֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין חוֹלֶה בּוֹ וָמֵת,

בִּן יוֹמַיִם גַּם הוּא אָז נֶאְכַּל תּוֹךְ הָאֵשׁ.

וּמוֹתוֹ כֻּלֵּי־הַאי הֱשִׁיבָהּ עַד דַּכָּא,

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יָכְלָה אֶת שְׁמוֹ לְהַזְכִּיר;

אַף הַפַּעַם בִּמְקוֹם “בְּכוֹרִי הוּא מֵאִיר”,

הִיא אָמְרָה, כְּדַרְכָּהּ “בְּכוֹרִי הַמַּכָּה”.


רֹב יָמִים וְשָׁנִים דּוֹדָתֵנוּ צִבְיָה

מְטֹרֶדֶת הָיְתָה בְּפִרְיָה וְרִבְיָה.

וְאוּלָם לְגַדֵּל חֲמִשָּׁה רַק הִשְׂכִּילָה,

כִּי יוֹתֵר עוֹד מֵהֵמָּה שָׁכְלָה וְהִפִּילָה.

גְּבוֹהַת הַקּוֹמָה וּשְׁפוּפָה וְרָזָה,

לֹא הָיָה בָּהּ סִימָן שֶׁל אִשָּׁה בְּחָזָהּ,

רַק בְּאֶמְצַע הַבֶּטֶן – בְּלִיטָה חֲדוּדָה,

לְמָשָׁל, מִישׁוֹר רַב עִם גִּבְעָה גַלְמוּדָה.

“זֶה מֵרֹב הֶרְיוֹנוֹת”, הִיא הִסְבִּירָה לִי פַּעַם,

עֵת שָׁאַלְתִּי כְּיֶלֶד תַּם־לֵב מָה הַטַּעַם.

"לֹא פָּסַקְתִּי, בְּנִי, מֵהֲרוֹת, מֵהַפִּיל,

לֹא יָדַעְתִּי יוֹם חֹפֶשׁ וְנֹפֶשׁ וָגִיל,

וְרוֹאָה אֲנִי כִּי אֱלֹהִים לֹא הִקְנָה

גַּם עַתָּה לִי יוֹם אשֶׁר, לְעֵת הַזִּקְנָה".

וְאָכֵן, הִיא צָדְקָה, לֹא הִגְזִימָה הַפַּעַם,

כִּי כִלָּה בָּהּ, נִדְמֶה, אֱלֹהִים כָּל הַזַּעַם.


רֹב יָמִים וְשָׁנִים דּוֹדָתֵנוּ צִבְיָה

מְטֹרֶדֶת הָיְתָה בְּמִשְׁקָהּ שֶׁבַּכְּפָר.

גַּם אַחַר שֶׁהַזְּמַן שֶׁל כְּפַר־דִּיבִּיק עָבַר

וְהָיְתָה כְּבָר כִּגְבֶרֶת לִחְיוֹת יְכוֹלָה,

לֹא הֵסִירָה מֵעַל הַצַּוָּאר אֶת עֻלָּהּ

וְעָבְדָה כְּשִׁפְחָה הַנְּתוּנָה בַּשִּׁבְיָה.

בַּתְּחִלָּה לְשֵׁם מָה? לְשֵׁם בַּיִת מָלֵא

רָהִיטִים וְכֵלִים, מֵהָחֵל עַד כַּלֵּה.

אַחַר־כָּךְ לְשֵׁם מָה? לְמַלֵּא אֲרוֹנוֹת

מַלְבּוּשִׁים וּלְבָנִים וּשְׂמָלוֹת נְכוֹנוֹת

לְיָמִים שֶׁיְּדֻבַּר בְּבָנִים, בְּבָנוֹת.

וּלְשֵׁם מָה אַחַר־כָּךְ? לְפַרְנֵס מְלַמְּדִים

("הַמַּרְבִּים בִּזְלִילָה אַךְ אֵינָם מְחַמְּדִים

לְלַמֵּד מַשֶּׁהוּ") לַבָּנִים הַקְּטַנִּים,

וּמְלַמֵּד־גְּמָרָא לִגְדוֹלֵי הַבָּנִים,

וּמוֹרִים לַבָּנוֹת לְלַמְּדָן הַקְּרִיאָה

וּבְ“דִי גְלוֹקֶה” שֶׁל שִׁילֶר לִקְנוֹת יְדִיעָה,

וַאֲפִלּוּ מוֹרֶה מְיֻחָד לְקַדְרִיל!

כִּדְרִישַׁת הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ וְהַזְּמַן,

בַּל יוּכְלוּ, בְּבוֹא יוֹם חֲתֻנָּה, לְהַבְדִּיל

בֵּין בָּנוֹת מִן הָעִיר וּבְנוֹתֵינוּ דִידָן…

וְאוּלָם לְבַסּוֹף, בְּשָׁנִים כְּעָשׂוֹר,

הִתְאַמְּצוּ לַחֲסוֹךְ, לַחֲסוֹךְ וְלִמְסוֹר

כָּל פְּרוּטָה מֵחֶמְאָה, כָּל פְּרוּטָה מִגְּבִינָה,

לְאוֹתָהּ מַטָּרָה מְאִירָה, מַרְנִינָה –

לְלַמֵּד וּלְהַשְׂכִּיל אֶת הַבֵּן הַצָּעִיר…

וְהָיְתָה הַמְּשִׂימָה גְּדוֹלָה וִיקָרָה!

לְהַחֲזִיק אֶת הַנַּעַר בַּנֵּכֶר, בְּעִיר

עִם גִּימְנַסְיָה, וְגַם לְשַׁלֵּם שְׂכַר לִמּוּד

וּלְסַפֵּק דְּמֵי־כִּיס לִדְבָרִים שֶׁל חִמּוּד

וּלְצַפּוֹת וְלִזְכּוֹת עַד לְיוֹם הַמַּטוּרָא;

וְהָהָר הַגָּבוֹהַּ, וְטוּרָא עַל טוּרָא,

שֶׁכְּמוֹ אֶל כּוֹכָב בּוֹ הָעַיִן הִבִּיטָה:

לַעֲלוֹת וְלָבוֹא אֶל הָאוּנִיבֶרְסִיטָה;

וּבְסוֹף הַסּוֹפִים וּבְקֵץ הַקִּצִּין

לְקַבֵּל אֶת הַתֹּאַר דּוֹקְטוֹר מֶדִיצִין!


וְלֹא רַק דּוֹדָתֵנוּ צִבְיָה הִיא בִּלְבָד

לֹא חָדְלָה מֵעֲמוֹל בְּאוֹתָהּ מְשִׂימָה:

כִּי עָבְדוּ עִמָּהּ יַחַד גַּם גִּיטְל הַבַּת

וְגַם חַיִּים הַבֵּן הוּא נִרְתַּם לָהּ עִמָּהּ.

עִם אוֹר־בֹּקֶר כָּל יוֹם הֵם הִשְׁכִּימוּ לָקוּם

וּבַלֵּיל עֲיֵפִים אֵחֲרוּ הֵם לִשְׁכַּב,

כָּל קֹרְטוֹב שֶׁל חֶמְאָה לְשֵׁם בֶּרְצִי נֶאֱסַף

וְאוּלָם הֵם עַצְמָם – הֵם שָׁתוּ אֶת הַקּוּם…

וּבִימֵי מִלְחָמָה, הוּא הָיָה אָז בְּוִינָא,

מִמָּה אָז דּוֹדָתֵנוּ צְרוֹרוֹת לוֹ הֵכִינָה?

מִכָּל מַה שֶּׁקִּבְּלָה תְּמִיכָה מִן הַקִּירָ"ה

בִּזְכוּת חֲתָנָהּ אִישׁ־מַלְכָּה, הוּא זַלְמָן,

וּבִזְכוּת בְּנָהּ חַיִּים, שֵׁשֵּׁרְתוּ אוֹתוֹ זְמָן

בַּצָּבָא וְהָיוּ חַיָּלִים בַּחֲפִירוֹת –

הִיא צָבְרָה וְשָׁלְחָה חֲבִילוֹת עֲשִׁירוֹת:

בִּשְׁבִיל בֶּרְצִי הִיא שׁוּם מַעְצוֹרִים לֹא הִכִּירָה.

וּבִלְבַד שֶׁיָּבוֹא וְיַגִּיעַ הַיּוֹם

וְתַגִּיעַ שָׁעָה שֶׁהַבֵּן יַחֲזֹר

וְהוּא דּוֹקְטוֹר גָּמוּר וּבְיָדוֹ הַדִּיפְּלוֹם –

הוּא לְכָל מַכּוֹתֶיהָ יָבִיא לָהּ מָזוֹר

וִיכַלְכֵּל שֵׂיבָתָהּ וְיִדְאַג לָאָחוֹת

שֶׁיְּכַסּוּ אֶת רֹאשָׁהּ בְּחֻפָּה לַפָּחוֹת…


אַךְ אֲבוֹי, כִּי אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁל אָבִיב,

עֵת עָבְדָה דּוֹדָתֵנוּ צִבְיָה בַּגִּנָּה

וְהָיָה הָעוֹלָם מָלֵא זֹהַר וָזִיו,

הֵם הָיוּ לָהּ יְמֵי צִפִּיָּה וּמְגִנָּה.

כִּי זֶה חֹדֶשׁ יָמִים לֹא קִבְּלָה שׁוּם מִכְתָּב

מִן הַבֵּן שֶׁבְּוִינָא. כָּל יוֹם רַק לַשָּׁוְא

הִיא צִפְּתָה לַדַּוָּר שֶׁיָּבוֹא וְיָבִיא.

לֹא הוֹעִילוּ דִבְרֵי הַסְבָּרָה שֶׁל אָבִי,

שֶׁאוּלַי לֹא כָּתַב, אוֹ כָּתַב וְשָׁלַח

אַךְ תָּעָה הַמִּכְתָּב וְאָבַד־וְהָלַךְ.

וּלְאַחַר שֶׁעָבְרוּ שָׁבוּעוֹת חֲמִשָּׁה

וְשִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה – לִפְנֵי חַג שָׁבוּעוֹת

בָּא מִוִּינָא אָדָם וְסִפֵּר בִּלְחִישָׁה,

וְחִזֵּק סִפּוּרוֹ בְּאָלוֹת וּשְׁבוּעוֹת,

כִּי רָאֹה הוּא רָאָה בָּעֵינַיִם־בְּמוֹ

מוֹדָעָה בְּמִסְגֶּרֶת שְׁחוֹרָה עִם שְׁמוֹ:

‘בֶּרְנַרְד מֶלְצֶר, סְטוּד. מֶד.’ וּמוֹעֵד הַלְּוָיָה

שֶׁהָיְתָה בְּיוֹם זֶה וּבְזוֹ הַשָּׁעָה…

לְחִישָׁה מִפִּי גֶבֶר לְאֹזֶן אִשָּׁה –

וְכָל נֶפֶשׁ בָּעִיר הַשְּׁמוּעָה מַרְגִּישָׁה,

וְעוֹבֶרֶת שָׁעָה וְהִנֵּה הַשְּׁמוּעָה

הָרָעָה, הַשְּׁחוֹרָה, גַּם לָאֵם יְדוּעָה.

וּבַבַּיִת הַקָּט שֶׁעַל־יַד הַגִּנָּה

מִתְרוֹמֶמֶת בִּכְיָה וְנִשֵּׂאת הַקִּינָה,

הָאָחוֹת כְּיוֹלֶדֶת בִּכְאֵב מִתְפַּלֶּשֶׁת

וְהָאֵם אֶת שְׂעַר שֵׂיבָתָהּ מְתַלֶּשֶׁת

וְהָאָח לָרִצְפָּה כְּאָבֵל מִשְׁתַּמֵּט

וּבְקוֹלוֹת יְלָלָה מְבַכִּים אֶת הַמֵּת…


וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, עֶרֶב חַג שָׁבוּעוֹת,

לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ כָּל יְמֵי הַסְּפִירָה,

גִּיסִי דֹּב, הוּא דֹּב גְּלִיק (הוּא הָאִישׁ שֶׁבּוֹ כְּבָר

בְּשִׁירִי ‘בְּצֵל שִׂיחַ שׁוֹשָׁן’ מְדֻבָּר)

אֵצֶל משֶׁה’לִי רַייכְמַן, “רוֹפֵא” וְסַפָּר

מְיֻשָּׁב עַל כִּסֵּא וּמְעֻטָּף בְּסָדִין

לַעֲשׂוֹת תִּסְפָּרְתּוֹ לִכְבוֹד חַג וְכַדִּין.

וְהַיָּד מְנֻסָּה וּבְטוּחוֹת הַתְּנוּעוֹת

וְנַעֲשֵׂית הַמְּלָאכָה זְרִיזָה וּמְהִירָה,

מְכוֹנַת הַסִּפּוּר מַקִּישָׁה וְחוֹפֶזֶת

וְחִישׁ־חִישׁ הַקַּרְקֶפֶת גּוֹזֶזֶת, גּוֹזֶזֶת…

וְאוּלָם בַּקַּרְקֶפֶת בִּפְנִים מְחַתֶּכֶת

אוֹתָהּ הַשְּׁמוּעָה שֶׁבָּעִיר מְהַלֶּכֶת,

עַל אוֹתָהּ מוֹדָעָה בְּמִסְגֶּרֶת שְׁחוֹרָה…

אֵין סָפֵק, הָאָסוֹן וַדָּאִי, לִכְאוֹרָה…

בֶּרְנַרְד מֶלְצֶר, סְטוּד. מֶד., וְאַף־עַל־פִּי־כֵן,

הַאִם אֵין זֶה אֶפְשָׁר וְגַם לֹא יִתָּכֵן,

שֶׁאִם גַּם הַמְסֻפָּר הוּא אֱמֶת וְנָכוֹן,

שֶׁהָיָה כָּאן מַעֲשֵׂה שְׁנֵי יוֹסֵף בֶּן־שִׁמְעוֹן?


וּבְעוֹד הוּא חוֹשֵׁב וּבְעוֹד הַקַּרְקֶפֶת

מִשְּׂעַר הַסְּפִירָה בַּמְּכוֹנָה מִתְקַלֶּפֶת,

בָּא נִכְנַס אֶל אוֹתָהּ מִסְפָּרָה הַדַּוָּר

וּמֵבִיא לוֹ לְמשֶׁה’לִי רַייכְמַן מִכְתָּב,

וְדֹב גְּלִיק עַל כִּסְאוֹ מְאַמֵּץ הַצַּוָּאר

וּמֵצִיץ לַדַּוָּר אֶל הַצְּרוֹר שֶׁבְּיָדָיו

בְּשָׁעָה שֶׁהַלָּה לְפַשְׁפֵּשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ,

וְרוֹאֶה שָׁם אִגֶּרֶת עִם שֵׁם הַשּׁוֹלֵחַ:

בֶּרְנַרְד מֶלְצֶר… וּוִינָא… מִיָּד הוּא קוֹפֵץ

מֵעַל גַּב הַכִּסֵּא וּמֵסִיר הַסָּדִין

וּבִצְרוֹר הַדַּוָּר אֶת כַּפּוֹ הוּא נוֹעֵץ

וְאוֹתָהּ הָאִגֶּרֶת חוֹטֵף לֹא כַּדִּין,

וַאֲפִלּוּ הַיַּארְמוּלְקָא אֵין הוּא לוֹקֵחַ

וּגְלוּי־רֹאשׁ וּמְסֻפָּר־לְמֶחֱצָה הוּא בּוֹרֵחַ,

וּגְלוּי־רֹאשׁ וּמְסֻפָּר־לְמֶחֱצָה הוּא כָּךְ רָץ

מִבֵּית משֶׁה’לִי רַייכְמַן וְעַד בֵּית אָבִינוּ

וְיָשָׁר לַחֲדַר הַמְבַכִּים הוּא קָפַץ

וְהוֹשִׁיט הָאִגֶּרֶת: “מִבֶּרְצִי… מִוִּינָא…”


וְכָךְ בֶּרְצִי, הוּא דֹּב הוּא גִיסִי ר' דֹּב גְּלִיק,

לְהַפְסִיק מִסְפַּד־שָׁוְא עֶרֶב חַג הוּא הִסְפִּיק,

לְבַשֵּׂר לָאָחוֹת וְלָאָח וְלָאֵם

וְלִשְׁאָר הַקְּרוֹבִים הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם,

כִּי עוֹד חַי, כִּי עוֹד חַי, כִּי עוֹד חַי וְלֹא מֵת

הַבֵּן בֶּרְצִי, הוּא בֶּרְנַרְד וְהוּא הַסְּטוּד. מֶד.

וְכָךְ עֶרֶב הֶחָג שֶׁל מַתַּן הַתּוֹרָה

הוּא קָנָה לוֹ מִצְוָה שֶׁאֵינֶנָּה כְּתוּבָה,

וְאִם־כִּי הוּא הָיָה מְשֻׁפָּע בִּסְחוֹרָה,

מִמֵּיטַב הַסְּחוֹרָה לוֹ הָיְתָה אֲהוּבָה.


וְהַבֵּן, הַבֵּן בֶּרְצִי, הוּא בֶּרְנַרְד הוּא דֹּב?

הוּא הוֹסִיף וְלָמַד וְגָמַר לְבַסּוֹף

וּמָצָא לוֹ אִשָּׁה וּמָצָא לוֹ כָּל טוֹב

בְּכֹחָם שֶׁל הַתֹּאַר וְשֶׁל הַדִּיפְּלוֹם.

הַהֵבִיא לְאִמּוֹ אֶת פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם?

הֶהָיָה לָהּ מִשְׁעָן, הַהֵבִיא לָהּ מָזוֹר?

לְשֵׁם מָה לִדְבָרִים מַעֲצִיבִים לַחֲזוֹר!

הוּא הָיָה מֵאוֹתָם שֶׁהִקְדִּימוּ לָמוּת:

אֶל הַיַּעַר בְּטְשׁוֹרְטְקוּב הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ

וּמִיַּד הַמְרַצְּחִים הוּא מָצָא אֶת מוֹתוֹ

וְאַחֲרָיו נֶחֱרַב גַּם בֵּיתוֹ הֶחָמוּד.

וְהַכֹּל נִסְתַּלַּח לוֹ, הַכֹּל לוֹ שָׁכוּחַ,

וְעִם שְׁאָר קְדוֹשִׁים וּתְמִימִים שָׁם יָנוּחַ.


וְאוּלָם דּוֹדָתֵנוּ צִבְיָה הַזְּקֵנָה

הִיא זָכְתָה לֹא לִרְאוֹת אֶת כָּל זֹאת בְּעֵינָהּ.

כִּי לִפְנֵי־כֵן עוֹד מֵתָה בְּשׂבַע יָמִים

בְּמוֹתָהּ הַפְּרָטִי, הַפָּשׁוּט, הַתָּמִים.

אָז הָיִיתִי בִּלְבוּב, לֹא יָדַעְתִּי דָּבָר.

וְהַחֹרֶף כָּבֵד אָז בָּאָרֶץ עָבַר

וְכַדֹּב הַלָּבָן הוּא דָּרַךְ וְדָרַס

אֶת כָּל מַה שֶּׁנֶּחְלַשׁ וְזָקֵן וְרָפַס.

כְּשֶׁבָּאתִי הַבַּיְתָה לְחַג הָאָבִיב

וְנָשָׂאתִי עֵינִי עַל בֵּית־טְלוּסְט מִסָּבִיב,

נִתְבָּרֵר לִי כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת לִי עָשָׂה

זֶה הַחֹרֶף וְזוֹ קָרָתוֹ הָעַזָּה:

דּוֹדָתֵנוּ צִבְיָה לָקְתָה בַּצִּנָּה,

הִשְׁתָּעֲלָה, הִשְׁתָּעֲלָה וְגָוְעָה בַּמִּטָּה,

וְאִלּוּ בַּחֲצֵרֵנוּ, בִּפְאַת הַגִּנָּה,

מֵת אִילַן יַלְדוּתִי, מֵת אִילַן הַשִּׁטָּה,

שֶׁבְּצִלּוֹ אֶת חַיֶּיהָ הָיְתָה לִי שָׂחָה

דּוֹדָתֵנוּ צִבְיָה, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה.


תשי"ז


 

הערות וביאורי המשורר

שְׁפַּאצִיר – טִיּוּל; דּוֹבּרָנִיץ' – לַיְלָה טוֹב (בְּאוּקְרָאִינִית); קַאנִיץ – מְנוֹרַת־נֵפְט קְטַנָּה.

המלצות קוראים
תגיות