מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

טהרה

מאת: יוסף זליגר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

לאה זליגר; ירושלים תר"ץ

סוגה:

שפת מקור: עברית

חכמינו הראשונים, אשר ראו בחג הפסח לא חג העבר לבד כי אם גם חג העתיד; כי “בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל”, פתחו ארבעה שערים לגאֻלה המקֻוה. אם נצפה לישועה בפינו ובלבבנו לעשותה ולא נרצה להסתפק בפתיחת הדלת לאליהו הנביא, למען סגור אותה מיד על מסגר, אז עלינו להזדין בעצות טובות, אשר תַכשרנה אותנו להגאל מגלותנו ושפלותנו. בארבע הפרשיות נתנו חכמינו בידינו ארבע הקדמות לזמן חרותנו: אחדות כל העם על ידי אוצר לאֻמי, אשר כל אחד שוקל לו את שקלו, ונטירת שנאה לעמלקים מדכאי חלשים, רחיצת אֻמתנו מכל החלאה והטֻמאה, אשר דבקה בה בגלות ברצון ובאֹנס, והבאת זרם של חיים חדשים ורעננים בבית יעקב: אלה הם ארבעת התנאים, אשר בהם תלויה הצלחתנו ופדות נפשנו.

אם ישנא איש את עמלק המעיק לו ויעמֹד על נפשו להשתחרר ממנו, והוא כבר ספג אל קרבו את רוח עמלק, אז יהיה כל עמלו לריק; כי איך ינצח את האויב החיצון והאורב יושב לו בין שני מפתחי לבבו. וכבר אמרו חכמים, כי המלחמה עם האויב החיצון היא קטנה בערך מהמלחמה הקשה עם האויב הפנימי. עמון ומואב, אשר נאסרו לבֹא בקהל ד' עד עולם, היו קרובינו; גם עמלק אבי אבות צוררי ישראל ואלקיו היה שארנו ובשרנו. שונאי ישראל מהערבים, אשר גם הם בני שם ובני אברהם, הם מלאי רעל וארס יותר מאויבנו בין התוגרמים, שהם בני יפת. מזיקים ומסֻכנים יותר מכֻלם הם העמלקים מזֶרע ישראל, אשר לדאבנינו ולבשתנו לא קטן מספרם. המנדלסבורגים,1 הרודים ברֹב הקהלות והמפלגות היהודיות, מעכבים את הגאֻלה יותר משונאינו מחוץ למחנה. למעלה מכל אלה רעה חולה העמלקות והטֻמאה המסתתרת בירכתי בתינו ובקרב לבותינו.

להתנער מכל השקצים והרמשים האוכלים את גוית האֻמה כעש מבית ומחוץ, עלינו לפקֹח את עינינו אל השפלות ולהבין אחריתה ולדעת את מוצאיה ואת מבואיה, אם יקנא אדם מישראל בהולכים אחרי תאותם ושותים לרויה מכּוס התענוגות, משמינים ומתפטמים ועושים פימה עלי כסל, אל ישכח, מה שעתיד להיות בכל הרכוש הזה עד מהרה. אם ירגיש מורא וכבוד לגבורים אדֹמים הכובשים ומכניעים את כל סביבם ובכל אשר יפנו, ירשיעו, יזכֹר נא, כמה חללים הפילו הגבורים האלה בטפסם על גרם המעלות להתקשט ביֹּפי חיצון ומדֻמה. אם תכנע נפש האדם לפני גויתו להנות ולשעות כל הימים רק בחסרונותיה ומותרותיה, הלא נסע בו יתרון האדם, אם יחיה וימות בלא חכמה, ואיננו כי אם פרה סוררה. ואם להתקשט ולהתפאר בחיצוניות כל מזמתו, הלא איננו כי אם “פרה אדֻמה ואם הצליח מאד בדברים הטפלים הלא איננו כי אם “פרה אדֻמה”. תמימה אשר אין בה מום”. ואם הנהו רודה באחרים ומעמיס עליהם את העבודה המֻטלת עליו והוא חפשי מכל עֹל, הלא איננו כי אם פרה, “אשר לא עליה עליה עֹל”. אם ישא יעקב את עיניו אל ברק הגוים וזהרורי מוסדותיהם ויאמר: “אעשה כן גם אני” “ככל הגוים אשר סביבותי”, ידע נא, כי החלקות השמנות האלה מזֻבלות בדם אדם ואדמימות השער מחוץ מַקבלת אל אדמימות הדם מפנים. לעין בוחנת וחודרת תֵראה כל הכבודה הזאת כאפס וכזבל, אשר היום או מחר יבא המלאך המשחית, הזמן בשניו החדות, ואז “את עֹרה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרף”.

וכשם שפרה אדֻמה מטמאת טהורים, אם הם מטפלים ודבקים בה להיות כמוה, כן היא מטהרת טמאים המתבוננים בקצה, כי כֻלה תעלה בתהו ורק מעט אפשר ישאר ממנה. השופט את הדברים לפי כֹח קיומם, הוא דוחה את העוֹבר ולוקח את הקַים. וכפי שטת “הרופאים בדומה” עלינו לתקן רטיה ממכה עצמה והרוצה לפרֹש מטֻמאות גוף מת ללכת להדבק בד' אלקים חיים, צריך לקחת מעט אפר מהפרה השרופה ולשום במי הדעת ובזה ישוב את נפשו ויחינה.

יש משכילים רואים באפר פרה תרופה לנקיות הגוף מרוחות רעות ומזיקים העלולים לעבֹר על הקָרב אל גוף מת; כי באפר יש הסגֻלה לנקות ולדחות את העפושים ובעבור זה משתמשים בו לכבוס וכדומה, הדבר הזה איננו חדש; כי כבר ענה רבן יוחנן בן זכי כזאת (מדרש פ' חקת) לגוי אחד, אשר עקץ אותו, כי ענין פרה אדֻמה הוא מעשה כשפים. ואך הוא ענה כן רק לגוי לדחות אותו בקנה לפי שטתו לענות את הכסילים כאולתם; ואך את תלמידיו השלמים הורה, כי מצות פרה אדֻמה היא חֻקה, לאמר מעשה, שערכו ברעיונות הצפונים בו כמו פסח ותפלין, ולא בנקיות הגוף, כי אם בטהרת הנפש הכתוב מדבר.

זאת היא שאיפתנו בכל מצותינו וחיינו להמעיט את דמות הגוף לשם גדלות הנפש מנגד לגויים המצחצחים בחיצונותם ומזניחים את נפשם לטבֹע בים של חלאה וטֻמאה. ועל אלה היוצאים בבגדים נקיים ויפים, שאין בהם דֹפי, ומתרחצים בכל מיני צפון – ועם זה לבותיהם משֻקצים ומעשיהם כעורים, המלאים חבילות חבילות של דינים וצורות בהלכות דרך ארץ – ועם זה מתנבלים ומתבזים בחברה, אשר יש בה גם בת חוה, אמר הנביא: “המתקדשים והמִטּהרים אל הגגות – אחר אחת בתוך” (ע' מו“נ ח”ג פל"ג)

ואמנם לא רק בטהרת הנפש כי אם גם בנקיות הגוף אנחנו נעלים על כל העמים בנטילת ידים, טבילה ועוד ועוד. הצפון (זייפא) נעשה בראשונה בידי אבותינו בארץ ישראל. הוא נקרא צפון, באשר יחדר אל המקומות הצפונים: וכאשר התפשט מארץ ישראל לכל הארצות, נשאר שמו בכל הלשונות.

גם נקיות הגוף דבר גדול מאד ומכל שכן טהרת הנפש ור' פנחס בן יאיר אומר “נקיות מביאה לידי טהרה וטהרה… מביא לידי תחית המתים”.2


  1. שם המצין את ראשי הקהל המתבוללים בגליציה. – המו"ל.  ↩

  2. נדפס בשבועון “בת–קול” גליון כ' לבוב תרע"ג  ↩

יוסף זליגר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף זליגר
רקע
יוסף זליגר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף זליגר

  1. כדברך (שירה)
  2. אל האדון ד"ר עמיל ביק בלבוב (מכתבים)
  3. יַחְדָו (שירה)
  4. דרישה אל המתים (מאמרים ומסות)
  5. הארנבת והשפן (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף זליגר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף זליגר

יצירה בהפתעה
רקע

סידאניע או לב נשבר ונרפא

מאת מרדכי דוד ברנדשטטר (פרוזה)

א.

הנרות אשר במנורות בכסף ישפכו זהר זהב בחדר מלר חסן ויקר, אורם יחָלק ויכָפל אלפי פעמים במראות הבדלח אשר על הקירות ומקרקע החדר ועד הספון יתנוסס הכל בהוד והדר. בפנת החדר עומד עוגב פתוח ועליו גליונות השיר פתוחים אך קולו לא ישמע, כי המון לשונותיו הלבנות כשלג תחרשנה יחדו והעלמה היושבת עליו לא תעיר ידה להעירן ולעוררן לתת בשיר קולן, כי עיניה ולבה אך אל אגרת קטנה ככף איש ומפיקה ריח דודאים, אשר בידיה הרכות. סידאניע יפה כלבנה, אך כעב קל יעיב עתה את זהר פניה וכענן עצב יראה במרום מצחה הצח מחלב. – המבין טורות האגרת אשר בידה יעלה עב ענן הענן הזה? – האנחה החרישית אשר תתגנב מבין פתחי פיה בהתבוננה בה תורנו למדי כי כן הוא, ועיניה היפות אשר תעופנה בכל רגע אל מורה השעות המה יראונו לדעת כי לבה בקרבה לא ינוח וחרדה היא לרגעים הבאים לקראתה. – לא כן הנערה היושבת על שלחן קטן ועיניה על המטפחת אשר היא רוקמת. גם אמנם היא איננה רעת התאר, אך פניה רחוקים מיפי סידאניע כרחוק שמלת צמר גפן אשר עליה מעשר בגדי גברתה ותפארתם, אפס כי יתר שאת לה על סידאניע גברתה במתת אלהים הנשקפת מעיניה השחורות, הלא היא: לב שמח, אשר תשא גם על שפתותיה הצוחקות תמיד, כאלו לא ידעה דאגה מה היא ועני איזה מקומו. –

“אך מה זה היה לך היום צלה, אמרה סידאניע, מדוע זה תדומי ולא תפתחי את פיך, האם תישני או נאלמת פתאם דומיה?”

"מדוע זה אדום ואחריש? תשאלי, השיבה הנערה בצחוק, אבל הודיעיני נא מלין אבחרה אתך היום יקירתי, נסתי להשיחך ותעניני תהפוכות כבחלום חזיון לילה, שַׁרְתִּי לך שירַי ותאטמי אזניך לקולי, אחריש אתאפק וגם בזה לא תבחרי. אין זאת כי אם תחפצי אשר אאנחה גם אנכי כמוך תמרורים, טוב איפא, אאנחה: אויה! – ההיטבתי להאנח סידאניע? – אך עתה הואילי נא ותרשיני גם לצחוק ולזמר, הלא? – "

“נערה מאשרה”, אמרה סידאניע בצחוק חן.

“ואמללה בבנות סידאניע העניה! ענתה צלה בלעג, הנה אוהבה יבא לה בחירה רצתה נפשה בו, ואיכה לא תעצב ותאנח!”

“עוד לא אוהביא הוא, וגם נפשי לא רצתה בו עוד” אמרה סידאניע בקול דממה.

“לא? שאלה צלה, האם לא באת אתו בברית התנאים? ואַת האם לא שאלו את פיך ותאמרי הן?”

“במו פי אמרתי הן” ענתה סידאניע ותאנח.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.