מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

טהרה

מאת: יוסף זליגר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

לאה זליגר; ירושלים תר"ץ

סוגה:

שפת מקור: עברית

חכמינו הראשונים, אשר ראו בחג הפסח לא חג העבר לבד כי אם גם חג העתיד; כי “בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל”, פתחו ארבעה שערים לגאֻלה המקֻוה. אם נצפה לישועה בפינו ובלבבנו לעשותה ולא נרצה להסתפק בפתיחת הדלת לאליהו הנביא, למען סגור אותה מיד על מסגר, אז עלינו להזדין בעצות טובות, אשר תַכשרנה אותנו להגאל מגלותנו ושפלותנו. בארבע הפרשיות נתנו חכמינו בידינו ארבע הקדמות לזמן חרותנו: אחדות כל העם על ידי אוצר לאֻמי, אשר כל אחד שוקל לו את שקלו, ונטירת שנאה לעמלקים מדכאי חלשים, רחיצת אֻמתנו מכל החלאה והטֻמאה, אשר דבקה בה בגלות ברצון ובאֹנס, והבאת זרם של חיים חדשים ורעננים בבית יעקב: אלה הם ארבעת התנאים, אשר בהם תלויה הצלחתנו ופדות נפשנו.

אם ישנא איש את עמלק המעיק לו ויעמֹד על נפשו להשתחרר ממנו, והוא כבר ספג אל קרבו את רוח עמלק, אז יהיה כל עמלו לריק; כי איך ינצח את האויב החיצון והאורב יושב לו בין שני מפתחי לבבו. וכבר אמרו חכמים, כי המלחמה עם האויב החיצון היא קטנה בערך מהמלחמה הקשה עם האויב הפנימי. עמון ומואב, אשר נאסרו לבֹא בקהל ד' עד עולם, היו קרובינו; גם עמלק אבי אבות צוררי ישראל ואלקיו היה שארנו ובשרנו. שונאי ישראל מהערבים, אשר גם הם בני שם ובני אברהם, הם מלאי רעל וארס יותר מאויבנו בין התוגרמים, שהם בני יפת. מזיקים ומסֻכנים יותר מכֻלם הם העמלקים מזֶרע ישראל, אשר לדאבנינו ולבשתנו לא קטן מספרם. המנדלסבורגים,1 הרודים ברֹב הקהלות והמפלגות היהודיות, מעכבים את הגאֻלה יותר משונאינו מחוץ למחנה. למעלה מכל אלה רעה חולה העמלקות והטֻמאה המסתתרת בירכתי בתינו ובקרב לבותינו.

להתנער מכל השקצים והרמשים האוכלים את גוית האֻמה כעש מבית ומחוץ, עלינו לפקֹח את עינינו אל השפלות ולהבין אחריתה ולדעת את מוצאיה ואת מבואיה, אם יקנא אדם מישראל בהולכים אחרי תאותם ושותים לרויה מכּוס התענוגות, משמינים ומתפטמים ועושים פימה עלי כסל, אל ישכח, מה שעתיד להיות בכל הרכוש הזה עד מהרה. אם ירגיש מורא וכבוד לגבורים אדֹמים הכובשים ומכניעים את כל סביבם ובכל אשר יפנו, ירשיעו, יזכֹר נא, כמה חללים הפילו הגבורים האלה בטפסם על גרם המעלות להתקשט ביֹּפי חיצון ומדֻמה. אם תכנע נפש האדם לפני גויתו להנות ולשעות כל הימים רק בחסרונותיה ומותרותיה, הלא נסע בו יתרון האדם, אם יחיה וימות בלא חכמה, ואיננו כי אם פרה סוררה. ואם להתקשט ולהתפאר בחיצוניות כל מזמתו, הלא איננו כי אם “פרה אדֻמה ואם הצליח מאד בדברים הטפלים הלא איננו כי אם “פרה אדֻמה”. תמימה אשר אין בה מום”. ואם הנהו רודה באחרים ומעמיס עליהם את העבודה המֻטלת עליו והוא חפשי מכל עֹל, הלא איננו כי אם פרה, “אשר לא עליה עליה עֹל”. אם ישא יעקב את עיניו אל ברק הגוים וזהרורי מוסדותיהם ויאמר: “אעשה כן גם אני” “ככל הגוים אשר סביבותי”, ידע נא, כי החלקות השמנות האלה מזֻבלות בדם אדם ואדמימות השער מחוץ מַקבלת אל אדמימות הדם מפנים. לעין בוחנת וחודרת תֵראה כל הכבודה הזאת כאפס וכזבל, אשר היום או מחר יבא המלאך המשחית, הזמן בשניו החדות, ואז “את עֹרה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרף”.

וכשם שפרה אדֻמה מטמאת טהורים, אם הם מטפלים ודבקים בה להיות כמוה, כן היא מטהרת טמאים המתבוננים בקצה, כי כֻלה תעלה בתהו ורק מעט אפשר ישאר ממנה. השופט את הדברים לפי כֹח קיומם, הוא דוחה את העוֹבר ולוקח את הקַים. וכפי שטת “הרופאים בדומה” עלינו לתקן רטיה ממכה עצמה והרוצה לפרֹש מטֻמאות גוף מת ללכת להדבק בד' אלקים חיים, צריך לקחת מעט אפר מהפרה השרופה ולשום במי הדעת ובזה ישוב את נפשו ויחינה.

יש משכילים רואים באפר פרה תרופה לנקיות הגוף מרוחות רעות ומזיקים העלולים לעבֹר על הקָרב אל גוף מת; כי באפר יש הסגֻלה לנקות ולדחות את העפושים ובעבור זה משתמשים בו לכבוס וכדומה, הדבר הזה איננו חדש; כי כבר ענה רבן יוחנן בן זכי כזאת (מדרש פ' חקת) לגוי אחד, אשר עקץ אותו, כי ענין פרה אדֻמה הוא מעשה כשפים. ואך הוא ענה כן רק לגוי לדחות אותו בקנה לפי שטתו לענות את הכסילים כאולתם; ואך את תלמידיו השלמים הורה, כי מצות פרה אדֻמה היא חֻקה, לאמר מעשה, שערכו ברעיונות הצפונים בו כמו פסח ותפלין, ולא בנקיות הגוף, כי אם בטהרת הנפש הכתוב מדבר.

זאת היא שאיפתנו בכל מצותינו וחיינו להמעיט את דמות הגוף לשם גדלות הנפש מנגד לגויים המצחצחים בחיצונותם ומזניחים את נפשם לטבֹע בים של חלאה וטֻמאה. ועל אלה היוצאים בבגדים נקיים ויפים, שאין בהם דֹפי, ומתרחצים בכל מיני צפון – ועם זה לבותיהם משֻקצים ומעשיהם כעורים, המלאים חבילות חבילות של דינים וצורות בהלכות דרך ארץ – ועם זה מתנבלים ומתבזים בחברה, אשר יש בה גם בת חוה, אמר הנביא: “המתקדשים והמִטּהרים אל הגגות – אחר אחת בתוך” (ע' מו“נ ח”ג פל"ג)

ואמנם לא רק בטהרת הנפש כי אם גם בנקיות הגוף אנחנו נעלים על כל העמים בנטילת ידים, טבילה ועוד ועוד. הצפון (זייפא) נעשה בראשונה בידי אבותינו בארץ ישראל. הוא נקרא צפון, באשר יחדר אל המקומות הצפונים: וכאשר התפשט מארץ ישראל לכל הארצות, נשאר שמו בכל הלשונות.

גם נקיות הגוף דבר גדול מאד ומכל שכן טהרת הנפש ור' פנחס בן יאיר אומר “נקיות מביאה לידי טהרה וטהרה… מביא לידי תחית המתים”.2


  1. שם המצין את ראשי הקהל המתבוללים בגליציה. – המו"ל.  ↩

  2. נדפס בשבועון “בת–קול” גליון כ' לבוב תרע"ג  ↩

יוסף זליגר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף זליגר
רקע
יוסף זליגר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף זליגר

  1. כדברך (שירה)
  2. אל האדון ד"ר עמיל ביק בלבוב (מכתבים)
  3. יחדו (שירה)
  4. הארנבת והשפן (מאמרים ומסות)
  5. דרישה אל המתים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף זליגר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף זליגר

יצירה בהפתעה
רקע

איחוד של פירוד

מאת אהרן דוד גורדון (מאמרים ומסות)

בעצם השעה, שאנחנו כל כך זקוקים להתאחדות אמיתית, להתאחדות מתוך עצם שאיפתנו הלאומית ועבודתנו הלאומית, בא ה’איחוד' מתוך התנועה הסוציאליסטית שבגולה (הן לא במקרה התחילו ה’מאחדים' את תכניתם במלים: ‘תנועת העבודה בארץ-ישראל היא ענף תנועת העבודה הסוציאלית בעולם’. העובדה כשהיא לעצמה, שהם לא מצאו התחלה אחרת, העובדה כשהיא לעצמה מה היא אומרת וכמה היא אומרת!), ‘איחוד’ מתוך התנועה הסוציאליסטית, שאין לה פה שום מקום, שהרי אין לנו פה לא קפיטליסטים ואין פרולטריון (על פי האמת הרי גם בגולה אין לנו. כי כלום הקפיטליסטים היהודים הם הקפּיטליסטים שלנו, שהתעשרו מתוך תעשייתנו אנו? וכן הפרולטריון היהודי כלום הוא שלנו, יוצר ערכי חיינו אנו?), מלבד מה שהסוציאליות עשויה רק להחניק את הלאומיות, את רוחנו הלאומית, שזיווגו על כרחן של שתיהן.

מובן, כי ‘איחוד’ כזה עשוי רק להרחיב את הפרץ בין העובדים, שהרי עוד ישנם בארץ-ישראל עובדים, שאינם נישאים ברוחות המנשבות ברחוב, ושאין הרוחות מטשטשות את עצמותם הלאומית והאישית עד כדי לשכוח, כי אנחנו באנו הנה לברוא לעצמנו ולעמנו חיים עצמיים ולא חיים מתורגמים מחייהם של אחרים (מתורגמים אמנם לעברית ולא לז’רגון, שבזה, כנראה, רואים ה’מאחדים' את כל עצמותנו הלאומית). אף אמנם לא היה עוד (אל יאמרו לי: היה מכוסה ונתגלה, כי יודע אני כמוהם מה שהיה ומה שיש היום), – אף אמנם לא היה עוד בקרב העובדים פירוד כזה, התמרמרות הדדית, התנגשויות הדדיות כאלה, בקצרה – אם לקרוא את הילד בשמו האמיתי – כיעור כזה, כמו שיש היום, בתור תולדה ישרה מה’איחוד' כביכול. והדבר הזה קשה בייחוד לעולים החדשים, שקיווּ למצוא בארץ-ישראל נקודה מאירה מתוך העבודה החיה, שהם באו להתמכר לה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.