מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הרצל

מאת: יוסף זליגר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

לאה זליגר; ירושלים תר"ץ

סוגה:

שפת מקור: עברית

בּימים האלה נאספים מאחינו בּרֹב הקהלות לבּתי כנסיות לעשות אזכרה לראש הציונים בּנימין זאב הרצל ולפאר את שם כבודו ביום מותו בּכ' תמוז או מעט לפניו או לאחריו. המנהג הזה הולך וחזק משנה לשנה, ואפשר, כי יתקים כמה דורות. אף בחוגי המימינים והשמאילים, אשר התנגדו להרצל בחייו בּכל תֹקף יש אשר כבר השלימו אתו אחרי מותו, אף אם לא קבּלוּ את תורתו ועודם שונאי ציון. בשנים האחרונות נשמעים מספדים להרצל גם בּבתי מדרשות של חסידים וגם בּהכלות המתבוללים. לו הראו להרצל את עולמו בּחייו, כי יכניסוהו החרדים למנין חכמי ישראל וצדיקיו והחסידים ירומומוהו בּשתִית י"ש המתנגדים בּעשִית “מלא” בתוספת ר' על שמו, היה משתומם למשמע אזניו. ישנם גם בני אדם, אף ממעריצי הרצל, הלועגים או כועסים על דרכי האזכרות האלה ולפי דעתם אין לכבד בן אדם כי אם על פי דרכו ובערוב פרשיות כזה נותנים מקום לשונאי ציון לרדות בציונים. אין כונתנו הפעם לחלק על המנהג הזה או לצדד בּזכותו. דַינו ללמֹד ממנו איזו דמות תערך עדת ישראל לאיש המורם מעם.

זאת ועוד אחרת: המעשה הזה, כי הרצל היה חביב על כל הכתות בּישראל בּחייו ובמותו, אשר על ידו התקרבו הרחוקים והתאחדו הקצוות למקשה אחת, לא היה מקרה. בּתכונה הזאת היה הרצל מצֻין מאד והיא היא אשר הכשירתו לעמֹד בּראש תנועה לאֻמית. יש אשר נקרא את הידיעות על אודות הזמן והמקום, אשר בהם נולד אישׂ גדול בּלי רצון. אבל הפעם לא רק לצאת ידי חובתם לבל תהיה תולדת הרצל הסבה, צריכים מספרי תולדותיו להודיע, כי נולד בבודפשט. התכונה הזאת להסתגל לסביבה ישנה בּמדה מרֻבה לכל שבט יהודי מֶר אשר מהם יצא הרצל; כי אחינו היושבים בהגר העליונה הם אחים לאחינו יושבי מֶר ובֶם במִדברם היהודי ובתכונותיהם בעוד שבני הגר התחתונה הנם חלק לשבט הפֹלקים הגדולים במנין וביראת שמים ובחריפות מאחיהם בני מֶר אבל, נופלים מהם הרבה בכשרון המעשה.

בקהלת וין, אשר שם שני שבטי ישראל אלה פוגעים יחדו ונתקלים זה בזה, הפֹלקים הרבים כאפס וכאין נגד יהודי מֶר המעטים, ולא עוד אלא שגם לבני הגר אשר אין להם שום זכות בוין בתור בני חוץ לארץ ומספרם רק כחמשת אלפים, יש בוין יד ושם יותר מאשר למאת אלף גולי גליציה היושבים בוין. אם היהודי ההגרי מדבר הגרית, הנהו מטיב לדבר מרעהו המַדיַרי, ולא עוד אלא שרֹב יהודי הגר מעידים על עצמם, כי הם הנם באמת מגזע המדירַים ולא מבני אברהם יצחק ויעקב ורק את תורת משה קבלו לפני חמש מאות שנים, וכצאת היהודי ההגרי מאֶפריעס לוין או לברלין, יוכלו בני הנכר לבֹא וללמֹד ממנו מִדבר אשכנזי נאוה. כן הוא לומד על נקלה שפת עם וּעם, שהוא יושב בו, על בריה. רב הרבנויות הגדולות באשכנז, אנגליה ואמריקה הנן בידי יהודי מורַביה גם לקהלות חרדיות וגם לבינונים וגם למתקנים קיצונים. בשנה האחרונה מנו שני רבנים ראשיים בלונדון ושניהם הגרים. ציונים זוכרים את המחאה, אשר מחו רבנים הגרים בקהלות אשכנזיות כנגד הציונות מתוך אהבה לארץ המולדת האשכנזית. אין מתבוללים מֻמחים כיהודי הגר, אין גם ציונים נלהבים כיהודי הגר, ולא בחנם היו מחוללי הציונות החדשה הרצל ונורדו שניהם הגרים.

כידוע לא ידע הרצל, בעת אשר כתב את ספרו “מדינת היהודים” ובעת אשר קרא לועידות הראשונֹות, עד מאומה מהיהדות ומהיהודים, לא ממעלותינו ולא מחסרונותינו ולא מכל הרוחות הנושבות במחנה ישראל. את שפתנו העברית לא ידע ובספרו הציוני הראשון הוא לועג לבאים להחיות אותה, שאי אפשר יהיה לאדם לקנות לו כתב נסיעה בעברית. ולא לבד שלא ידע את הספרות העברית הישנה והחדשה, כי גם זאת לא ידע כי תשעים למאה מכל ישראל מדבָרים אשכנזים בימיו (עתה כבר השתנה הדבר מעט). ולפי דבריו יכרע הדבר במדינת היהודים, אם לקבל את השפה האשכנזית או את הצרפתית או את האנגלית בתור שפה לאֻמית, לפי רֹב המדברים באחת השפות האלה מבני עמנו. ואף על פי שישב בפריז וסבב באנגליה לא ידע כלל, כי אין אף מעט יהודים ששפת מולדתם צרפתית ואנגלית, כי היהודים יושבי פריז הם עלזסים אשכנזים ויהודים יושבי לונדן הם פורטוגיזים ואשכנזים.

אין אנחנו מזכירים זאת לעון למיסד התנועה הציונית בצורתה החדשה; זאת היא חטאת אבותיו ומורהו ד"ר כהן הרב בבודפשט, אשר חלק אחרי כן על תלמידו בעשותו נפשות לישראל; אדרבה הננו מכניסים את כל הנאמר בתוך קל וחומר, כי על אחת כמה וכמה עלינו להתפלא על גאונות הרצל, כי על רגל אחת למד להכיר את עמו ואת כל מפלגותיו ונטיותיהן, עד כדי להדריך אותו לטוב לו. בכנסיה השלישית בבבזל קרא כבר הרצל קַוקֶוות 1 עבריות לפני כל הצירים במבטא צח ומֻדקדק, בעת אשר אחרים המחמיצים, ששָנו ופרשו, נכשלו וגמגמו בקריאתן, עד אשר היו לצחוק לצירים העברים, הרצל למד מכל אדם, מפינסקר ומבירנבוים, מאחד העם ומאופנהימר – ומפסגת מעמדו לא ירד. זה הוא מורַבי אמיתי. אך עקר העקרים של הציונות, הוא הבטחון בלי מצרים, סגל לו הרצל יותר מכל הציונים התמימים אשר לפניו ובדורו. והוא מטבעו היה מבקר ומפקפק בכל דבר ורק בציונות קנה לו אמונה פשוטה וירא בדמיונו גאֻלה קרובה ובזה העלה רבע עמנו מיאוש וטמיעה לתקוה ועבודה לאומית.2


  1. יחיד: קוקות – טלגרמה. – המו"ל.  ↩

  2. נדפס בשבועון “בת–קול” גליון כ“ה, לבוב תרע”ג.  ↩

יוסף זליגר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף זליגר
רקע
יוסף זליגר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף זליגר

  1. כדברך (שירה)
  2. אל האדון ד"ר עמיל ביק בלבוב (מכתבים)
  3. יַחְדָו (שירה)
  4. הארנבת והשפן (מאמרים ומסות)
  5. דרישה אל המתים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף זליגר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף זליגר

יצירה בהפתעה
רקע

ששת חדשי המאורעות

מאת דוד בן־גוריון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

ירושלים, 13 באוקטובר 1936

– – – לפני יומים נתפרסמה הכרזה על הפסקת השביתה והמהומות. הכרזה זו באה באופן פורמלי לפי בקשת מלכי‑ערב. התערבות המלכים שגוּרשה בשנים בספטמבר דר הדלת – חזרה והוכנסה דרך החלון. אמנם התערבות מחודשת זו שונה מההתערבות הקשורה בשמו של נורי פחה, מיניסטר‑החוץ של עיראק. ההתערבות ההיא היתה קשורה בהתחייבויות והבטחות מצד אנגליה, שהיו עשויות להפוך את ארץ‑ישראל לחלק של המדינות הערביות השכנות. הפעם, לפי מיטב הידיעות שבידינו, לא קיבלו המלכים שום הבטחה ושום התחייבות פורמלית או בלתי‑פורמלית, מפורשת או כללית, והפסקת השביתה נעשתה בלי כל תנאים. אין זאת אומרת, שאין לחשוש כלל להתערבות “חפשית” זו, שלא נעשתה כמובן בלי ידיעתה של הממשלה האנגלית. זהו תקדים מסוכן. אולם לא פנייתם זו של המלכים היתה הסיבה האמיתית והריאלית להפסקת השביתה. זהו סוד גלוי, שפניית המלכים הוזמנה על ידי הועד‑הפועל הערבי שראה עצמו מוכרח להפסיק את השביתה, כי אחרת היתה השביתה נפסקת מאליה.

הגורמים להפסקת השביתה

התמרמרות ההמונים הערבים על המשביתים הלכה וגדלה. השביתה הרסה מעמדם של אלפי סוחרים, חנוונים, בעלי‑מלאכה, פועלים ופלחים. הטירור שבו השתמש “הועד העליון” למען הטיל את מוראו על הציבור הערבי – הטיל לבסוף את אימתו על המנהיגים עצמם. הרצח של ראש עירית חברון לא היה יחידי. המנהיגים הרגישו, שהשלטון האמיתי אינו בידיהם, והם עלולים ליפול בידי אותם המרצחים ששולחו במתנגדיהם.

גורם נוסף ודוחק שימש קטיף תפוחי‑הזהב הממשמש ובא. המנהיגים הערבים יכלו במשך חדשים להתעלם מהסבל ומההפסד של ההמונים, אבל אל היו מוכנים להקריב את האינטרסים החיוניים של חבריהם עצמם ומקורביה. בין חברי הועד הערבי העליון עצמו נמצאים פרדסנים גדולים, והדבר נגע עכשיו לכיסם‑הם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.