עוֹד רַב הַמַּהֲלָךְ אֶל הַבֹּקֶר,

מַהֲלַךְ שֶׁל שָׁעוֹת.

לֹא, אֶת הַלַּיְלָה אֵינֶנִּי יָרֵא,

שֶׁמִּתּוֹכוֹ אֲנִי בָּא וּבוֹ מִתְגָּרֶה,

וְאֵינֶנִּי חוֹשֵׁשׁ לַהִלּוּךְ כְּלָל וּכְלָל,

שֶׁעַתִּיק הַהִלּוּךְ, אֱנוֹשִׁי וּמֻגְבָּל,

אֲבָל – –

עוֹד רַב הַמַּהֲלָךְ אֶל הַבֹּקֶר,

מַהֲלָךְ שֶׁל שָׁעוֹת – –

אִם אֵצֵא מֵחֶדְרֵי – וְאֶפְגֹּשׁ בַּנָּהָר,

הוּא חוֹזֵר וְחוֹזֵר עַל מָה שֶׁאָמַר.

אָשׁוּב – וְהִנֵּה הַסְּפָרִים,

וְהַמִּלוֹן הָאֲבָהִי שֶׁל שְׁטֵינְבֶּרְג יְהוֹשֻׁעַ, כְּעָרִים

הַזָּרוֹת; וְהַמְּלוֹנוֹת סְגוּרִים-מְסֻגָּרִים – –