הַיּוֹם הַזֶּה,
יוֹם מִימֵי מְנַחֵם אָב תָּו-שִׁין-יוֹד-חֵית,
יוֹם שָׁגוּר שֶׁל עִנְיָנִים, שֶׁל רֹגֶז –
וְהוּא הֹוֶה וְלֹא-הָיָה
וְהוּא הֹוֶה וְלֹא יִהְיֶה.
יוֹם אֶחָד!
יְהִי יָפֶה!
יְהִי נָא טוֹב!
אֶרְאֵהוּ נָא כִּי טוֹב מְאֹד!
אֶתֵּן-נָא לוֹ כֹּל לִי,
כֹּל לִי הָיָה וַאֲחוֹנֵן.
פָּנִים אִם גַּם יַסְתִּיר –
אַל-נָא אֶחְדַּל מִתֵּת לוֹ,
מֵהִתְעַקֵּשׁ וָתֵת.
יוֹמִי, יוֹמִי,
לֹא-עוֹד הָיִיתָ, לֹא-עוֹד תָּשׁוּב-הֱיוֹת –
הֱיֵה,
הָאֱלֹהִי שֶׁלִּי,
הָאֱנוֹשִׁי שֶׁלִּי!