רקע
ישראל דושמן
לֶקַח טוֹב
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: הוצאת "אמנות", תל אביב; תש"ו

כָּל הַיְלָדוֹת בְּכִתָּה ב' אוֹהֲבוֹת מְאֹד אֶת צִלָּה חֲבֶרְתָּן. אוֹמְרוֹת הֵן, שֶׁאֵין כָּמוֹהָ יַלְדָּה חֲמוּדָה וַחֲבֵרָה נֶאֱמָנָה. לְפִי דִּבְרֵיהֶן, בְּרוּכָה הִיא בְּכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. כָּל זֶה נָכוֹן מְאֹד וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הָיְתָה בָּהּ מִדָּה אַחַת לֹא טוֹבָה: הִיא הָיְתָה צַיְתָּנִית. כְּשֶׁהָיְתָה רוֹאָה שְׁתֵּי חֲבֵרוֹת מַמְתִּיקוֹת סוֹד, מִיָּד הָיְתָה נִגֶּשֶׁת וּמַטָּה אֹזֶן לִשְׁמֹעַ אֶת הַסּוֹד. הִיא לֹא הִתְבַּיְּשָׁה אֲפִילוּ לְהַאֲזִין לְשִׂיחָתָם שֶׁל גְּדוֹלִים. בַּבַּיִת הָיְתָה עוֹמֶדֶת לִפְעָמִים מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת לְהַקְשִׁיב לְשִׂיחַת הָאוֹרְחִים. לֹא פַּעַם נָזְפָה בָּהּ אִמָּהּ:

“צִלָּה, לֹא יָפֶה לִהְיוֹת צַיְתָּנִית; אֵין זֶה מַעֲשֶׂה הָגוּן!”

צִלָּה הָיְתָה מַבְטִיחָה כָּל פַּעַם לַחְדֹּל מִזֶּה, אַךְ לֹא שָׁמְרָה אֶת הַבְטָחָתָהּ.

יוֹם אֶחָד בָּאָה דּוֹדָתָהּ, אֲחוֹת אִמָּהּ, לְבֵיתָם. מִיָּד נִכְנְסָה גַּם צִלָּה וְעָמְדָה עַל יַד הַדּוֹדָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַחֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר הִיא מְסַפֶּרֶת.

אָמְרָה לָהּ הָאֵם:

"צִלָּה, לְכִי לְחַדְרֵךְ וְתַעַסְקִי בָּעִנְיָנִים שֶׁלָּךְ. אֵין שִׂיחָתֵנוּ יְכוֹלָה לְעַנְיֵן אוֹתָךְ.

צִלָּה יָצְאָה, אוּלָם אַחֲרֵי זְמַן מָה שָׁבָה, נִגְּשָׁה אֶל הַדֶּלֶת וְהִטְּתָה אֶת אָזְנָהּ לִשְׁמֹעַ מַה מְסַפֶּרֶת הַדּוֹדָה.

וְהִנֵּה קָמָה הָאֵם לְהָבִיא כִּבּוּד לַאֲחוֹתָהּ. כְּשֶׁפָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת הֻכְּתָה צִלָּה מַכָּה חֲזָקָה, עַד כִּי פָּרְצָה בִּצְעָקָה. הָאֵם נִבְהֲלָה מְאֹד לִרְאוֹת חַבּוּרָה גְּדוֹלָה עַל מֵצַח בִּתָּהּ. הִיא מִהֲרָה לְנַקּוֹת אֶת הַדָּם וְשָׂמָה תַּחְבֹּשֶׁת עַל מִצְחָהּ. הַדּוֹדָה עָזְרָה לָהּ בַּחֲבִישַׁת הַפֶּצַע וְשָׁאֲלָה אֶת צִלָּה, אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר.

צִלָּה שָׁתְקָה נְבוֹכָה וְגַם הָאֵם לֹא אָמְרָה דָּבָר, רַק עֵינֶיהָ הִבִּיעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“הֲרֵי לָךְ לֶקַח טוֹב עַל הַטָּיַת אֹזֶן מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה”.

שָׁבוּעַ יָמִים הִתְהַלְּכָה צִלָּה בְּתַחְבֹּשֶׁת עַל מִצְחָהּ.

כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתָהּ חַבֵרוֹתֶיהָ לְסִבַּת-הַפֶּצַע, עָנְתָה רַק כִּי קִבְּלָה מַכָּה. כְּשֶׁנִּרְפָּא הַפֶּצַע, נִרְפְּאָה גַּם צִלָּה מִמַּחֲלַת הַצַּיְתָּנוּת וְלֹא יָסְפָה לְהַאֲזִין עוֹד לְשִׂיחוֹת אֲחֵרִים בְּצוּרָה לֹא יָפָה כָּזֹאת.

המלצות קוראים
תגיות