מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בְּעֶרֶב פֶּסַח

מאת: ישראל דושמן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

הוצאת "אמנות", תל אביב; תש"ו

סוגה:

שפת מקור: עברית

זֶה יָמִים אֲחָדִים שׁוֹרֶרֶת מַהְפֵּכָה בְּבֵיתֵנוּ. כָּל הַכֵּלִים נֶעְתְּקוּ מִמְּקוֹמָם וְעוֹמְדִים בְּאֶמְצַע הֶחָדֶר. אֲרוֹן הַבְּגָדִים עוֹמֵד בְּגַבּוֹ כְּלַפֵּי הַדֶּלֶת וּמַרְאֶה לַכֹּל אֶת הַחוֹר שֶׁכִּרְסְמוּ הָעַכְבָּרִים. הַתְּמוּנוֹת שֶׁל מֹשֶׁה מוֹנְטִיפְיוֹרִי, שֶׁל בָּרוֹן הִירְשׁ וְשֶׁל ר' יִצְחָק אֶלְחָנָן, מוּטָלוֹת עַל הָאָרֶץ עַל יַד מִבְרֶשֶׁת נַעֲלַיִם וְעַל יַד מַטְאֲטֵא אָחוּז קוּרֵי עַכָּבִישׁ. נִדְמֶה לִי, שֶׁהַתְּמוּנוֹת נֶעֱלָבוֹת עַל חֹסֶר הַנִּמּוּס וְהֵן קוֹבְלוֹת בְּאָזְנַי:

“פֶּסַח הֲרֵיהוּ חַג חָשׁוּב מְאֹד וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין לָשִׂים אוֹתָנוּ עַל הָאָרֶץ”.

שֻׁלְחָן הָאֹכֶל מוּטָל פְּרַקְדָּן בִּכְרָעָיו לְמַעֲלָה מְבֻיָּשׁ וְנִכְלָם וְנִרְאֶה כְּצַב גָּדוֹל, שֶׁהָפְכוּ אוֹתוֹ עַל מְנָת לִגְרֹם לוֹ צַעַר. חַסְיָה הָעוֹזֶרֶת, לְבוּשָׁה מִינֵי סְמַרְטוּטִים, מְלֻכְלָכָה וּבְפָנִים מְפֻחָמִים, עוֹמֶדֶת כְּפוּפָה עַל גַּבֵּי עָבִיט וּמְשַׁפְשֶׁפֶת בְּמִבְרֶשֶׁת קָשָׁה אֶת דַּפְנֵי הָאֲרוֹנוֹת וּפִיהָ מָלֵא טְעָנוֹת:

“הַרְאִיתֶם כֵּיצַד מְלֻכְלָךְ כָּאן? כְּמוֹ בִּקְסַרְקָטִין, לֹא אֶחֱטָא בִּשְׂפָתַי! כְּאִלּוּ לֹא הָיָה כָּאן פֶּסַח מֵעוֹלָם!”

אַבָּא עוֹמֵד לִפְנֵי אֲרוֹן הַסְּפָרִים בְּפָנִים מַבִּיעִים כֹּבֶד רֹאשׁ וְהוּא מְעַלְעֵל בַּסְּפָרִים וּמְנָעֵר אֶת הָאָבָק מִתּוֹכָם. כְּשֶׁהוּא מוֹצֵא חוּמָשׁ חֲסַר שַׁעַר, אוֹ הַגָּדָה קְרוּעָה, הֲרֵי הוּא מֵעִיף עָלַי מַבָּט שֶׁל נְזִיפָה וּמְסַנֵּן מִבֵּין שְׂפָתָיו:

“אַי, נוּ! כֵּיצַד הֵם מְחַבְּלִים אֶת הַסְּפָרִים!”

אִמָּא וַאֲחוֹתִי מִרְיָם עוֹמְדוֹת שְׁתֵּיהֶן אֵצֶל הַחַלּוֹן חֲגוּרוֹת סִנָּרִים שֶׁל נְיָר וְעַל רָאשֵׁיהֶן מִטְפָּחוֹת. מְנַקּוֹת הֵן אֶת הַכַּפּוֹת וְאֶת הַמִּזְלָגוֹת בְּגִיר שָׁחוֹר וּבְמִשְׁחָה.

אִמָּא מְצִיצָה אֵלִי מַדֵּי פַּעַם בַּפַּעַם וְאוֹמֶרֶת לַאֲחוֹתִי:

“הֲרָאִית, כֵּיצַד מְלַכְלְכִים כַּפּוֹת? כְּאִלּוּ אָכְלוּ בָּהֶן זֶפֶת וְלֹא מָרָק!”

אֲנִי, פִּנְחָס, יֶלֶד בֶּן שְׁמֹנֶה הָאָשֵׁם בְּכָל הָאָבָק, קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ וְהַלִּכְלוּךְ, אֵינֶנִּי מוֹצֵא לִי מְקוֹם מְנוּחָה. הַכֹּל נוֹזְפִים בִּי, הַכֹּל גּוֹעֲרִים בִּי.

“הֵיכַן אַתָּה עוֹמֵד?” צוֹעֶקֶת אִמָּא, “הֲלֹא כַּאן הַכֵּלִים שֶׁל פֶּסַח!”

“סוּר מִתֵּיבַת הַמַּצּוֹת!” גּוֹעֶרֶת בִּי מִרְיָם אֲחוֹתִי, הַגְּדוֹלָה מִמֶּנִּי בִּשְׁנָתַיִם, “אֵינְךָ יָכוֹל לִמְצֹא לְךָ שׁוּם עֲבוֹדָה”.

מוֹחֵל אֲנִי לְאִמָּא עַל גַּעֲרוֹתֶיהָ, שֶׁהֲרֵי אֵם הִיא וְדֶרֶךְ כָּל אֵם לִגְעֹר בְּבָנֶיהָ. לְמִי אֵינִי מוֹחֵל – לַאֲחוֹתִי. מַה הִיא מִתְרַבְרֶבֶת כָּךְ? הֲלֹא רַק לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים הָפְכָה אִתִּי יַחַד אֶת כָּל הַבַּיִת וּמָה הַצְּעָקָה הַזֹּאת פִּתְאֹם? וַדַּאי מִתְרַגֶּלֶת הִיא לִצְעֹק, שֶׁהֲרֵי גַּם הִיא תִּהְיֶה אֵם לִכְשֶׁתִּגְדָּל.

וְכֵיוָן שֶׁאֵין אֲנִי מוֹצֵא לִי מְנוּחָה בַּבַּיִת, הֲרֵינִי מְטַפֵּס וְעוֹלֶה עַל הָעֲלִיָּה. שָׁם בָּטוּחַ אֲנִי, לֹא יְצָעֲרֵנִי אִישׁ.

אֶת הָעֲלִיָּה אֲנִי אוֹהֵב תָּמִיד. אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַשֶּׁקֶט וְאֶת הַסּוֹד שֶׁבָּעֲלִיָּה. מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, כְּשֶׁהָיָה אָבִי לוֹקֵחַ מִמֶּנִּי אֶת נְעָלַי, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה רָץ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר עִם כָּל הַנְּעָרִים, הָיִיתִי עוֹלֶה עַל הָעֲלִיָּה, תּוֹחֵב אֶת רֹאשִׁי בְּאַחַד הָאֶשְׁנַבִּים שֶׁבַּגַּג וּמַשְׁקִיף עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ.

גַּם בָּעֲלִיָּה מֻרְגָּשׁ עֶרֶב הֶחָג. הַכֹּל מֻטָּל שָׁם בְּעִרְבּוּבְיָה: תֵּיבוֹת קְשׁוּרוֹת, שֻׁלְחָן קָטָן צוֹלֵעַ, כִּסְאוֹת בְּלִי מוֹשָׁבִים, טַס יָשָׁן וְחָלוּד, מִבְרֶשֶׁת שֶׁנִּתְמָרְטוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ, שְׁנֵי מוֹטוֹת עֲקֻמִּים וּמְחֻבָּרִים בִּשְׁנֵי שְׁלַבִּים, אֶחָד מִלְּמַעְלָה וְאֶחָד מִלְּמַטָּה, זֵכֶר לְסֻלָּם; כּוֹבַע בְּלִי מִצְחוֹן וּבוֹ שְׁנֵי בַּקְבּוּקִים קְטַנִּים עִם פִּתְקָאוֹת צְהֻבּוֹת שֶׁל סַמֵּי מַרְפֵּא. כָּל אֵלֶּה מוּטָלִים לְמַעֲצֵבָה וּשְׁקוּעִים בְּזִכְרוֹנוֹת שֶׁל יָמִים עָבָרוּ, בְּשָׁעָה שֶׁגַּם הֵם הָיוּ חֲדָשִׁים וּמַבְרִיקִים וְהָיוּ נוֹהֲגִים בָּהֶם זְהִירוּת וַחֲשִׁיבוּת.

עַמּוּד שֶׁל אוֹר מָלֵא גַּרְגִּירֵי אָבָק צִבְעוֹנִי נִמְשָׁךְ בַּאֲלַכְסוֹן מֵחוֹר אֶחָד בַּגַּג וּמֵאִיר אֶת כָּל הַגְּרוּטוֹת הָאֵלֶּה, כְּאִלּוּ הָיָה רוֹצֶה לְנַחֲמָן וּלְפַיְסָן…

אֲנִי קוֹפֵץ דֶּרֶךְ עַמּוּד הָאוֹר אֶל תּוֹךְ חוֹר הַגַּג וּמַשְׁקִיף מִמָּרוֹם עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה בָּרְחוֹב. אֲנִי רוֹאֶה וְאֵינִי נִרְאֶה. הִנֵּה עוֹבֵר חֲבֵרִי אַבְרָהָם, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא מְדוּכָה שֶׁל מַצּוֹת עַל רֹאשׁוֹ. אֲנִי קוֹרֵא לוֹ בְּנִגּוּן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

“אַבְרָהָם! אַבְרָהָם!”

הוּא מַפְנֶה אֶת רֹאשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה, מִצִּיץ מִתּוֹךְ הַמְּדוּכָה בְּתִמָּהוֹן וּמוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפָיו.

אֲנִי חוֹזֵר עַל קְרִיאָתִי וְזוֹרֵק עָלָיו רִגְבֵי סִיד קְטַנִּים. חֲבֵרִי נִבְהַל וּמַתְחִיל לָרוּץ בְּבֶהָלָה, כְּשֶׁהַמְּדוּכָה מְקַשְׁקֶשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ.

אָכֵן, דָּבָר גָּדוֹל הָעֲלִיָּה!

הִנֵּה פּוֹסֵעַ בְּחִפָּזוֹן יְהוּדִי גְּבַה קוֹמָה עַל הַמִּדְרָכָה, כְּשֶׁהוּא מֵנִיעַ בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּמוֹ בִּשְׁתֵּי מְטֻלְטָלוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה. כּוֹבָעוֹ שָׁמוּט הַצִּדָּה וְשׁוּלֵי מִכְנָסָיו רוֹכְבִים עַל גַבֵּי רָאשֵׁי נְעָלָיו. פִּתְאֹם הוּא נִכְשָׁל בְּקוֹרָה, שֶׁהוּצְאָה לִזְמַן מָה מִתּוֹךְ דֶּלֶת אַחַד המרתפים. הַיְּהוּדִי מַתְחִיל רָץ מִתּוֹךְ דִּלּוּג, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ מָפְנֶה לְאָחוֹר עַד שֶׁהוּא נִתְקָל בְּאָדָם אֶחָד וְעָמָד. אָז הוּא שָׁב כַּמָּה פְּסִיעוֹת לִרְאוֹת מֶה הָיָה הַמִּכְשׁוֹל, מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפָיו וּמוֹסִיף לָרוּץ.

אֲנִי מַתְחִיל צוֹחֵק פִּתְאֹם צְחוֹק אַדִּיר. אֵינִי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ, אוּלָם מִדֵּי רְאוֹתִי אָדָם נוֹפֵל, הֲרֵינִי פּוֹרֵץ בִּצְחוֹק. אִמָּא נוֹזֶפֶת בִּי תָּמִיד, אוּלָם אֵין אֲנִי יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק. גַּם לְאַחַר זְמַן, כְּשֶׁאֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ נָפַל אוֹתוֹ אָדָם, אֵינִי יָכוֹל לַעֲצֹר אֶת צְחוֹקִי הַמְחַלְחֵל בִּגְרוֹנִי.

עוֹד זְמַן רַב אֲנִי נִשְׁאָר בָּעֲלִיָּה, עַד שֶׁנִּפְתַּחַת הַדֶּלֶת וְחַסְיָה נִדְחֶפֶת פְּנִימָה, כְּשֶׁהִיא גּוֹרֶרֶת אַחֲרֶיהָ שַׂק מָלֵא סְמַרְטוּטִים וְשִׁבְרֵי כֵּלִים. לְמַרְאֵה פָּנֶיהָ הַמְלֻכְלָכִים, אֲנִי מַתְחִיל שׁוּב צוֹחֵק.

“מַה שִּׂמְחַת תֶּרַח זוֹ עַל רֹאשֶׁךָ?” גּוֹעֶרֶת בִּי חַסְיָה, “נִרְפֶּה שֶׁכְּמוֹתֶךָ! הֲלֹא בּוֹשׁ תֵּבוֹשׁ! הַכֹּל עוֹבְדִים וַעֲמֵלִים וְהוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ לוֹ בָּעֲלִיָּה וְצוֹהֵל כִּסְיָח! רֵד מַהֵר, צָרִיךְ לִטְבֹּל אֶת הַכֵּלִים!”

טְבִילַת הַכֵּלִים עֲבוֹדָה נְעִימָה הִיא, וַאֲנִי קוֹפֵץ מֵעַל גַּבֵּי הַכֵּלִים הַיְשָׁנִים וּמִתְחַלֵּק מֵעַל מִשְׁעֶנֶת הַמַּדְרֵגוֹת יָשָׁר אֶל דֶּלֶת בֵּיתֵנוּ.

מִשְׁעֶנֶת הַמַּדְרֵגוֹת הַחֲלָקָה נֶעֶשְׂתָה בְּכַוָּנָה לְנוֹחִיּוּת הַיְלָדִים, שֶׁיּוּכְלוּ לָרֶדֶת מְהֵרָה וְלֹא לִפְסֹעַ עַל הַמַּדְרֵגוֹת לְאַט לְאַט. חֲבָל רַק, שֶׁלֹּא הִמְצִיאוּ עֲדַיִן בְּעִירֵנוּ מִשְׁעָנוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהִתְרוֹמֵם עֲלֵיהֶן בְּאוֹתָהּ הַמְּהִירוּת, כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַיְרִידָה.

אִמָּא נוֹתֶנֶת לִי סַל גָּדוֹל מָלֵא כּוֹסוֹת וְצַלָּחוֹת וּמַזְהֶרֶת אוֹתִי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה רָץ וְלֹא אֶשְׁבֹּר חָלִילָה אֶת הַכֵּלִים. אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד עַל הָעֲבוֹדָה הַחֲשׁוּבָה שֶׁנִּמְסְרָה לִי וְהוֹלֵךְ אֶל הַמִּקְוֶה לִטְבֹּל בּוֹ אֶת הַכֵּלִים.

בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה אֲנִי רוֹאֶה בֶּחָצֵר שְׁנֵי בַּחוּרִים נוֹשְׂאִים דּוּד גָּדוֹל מַעֲלֶה עָשָׁן וְקִיטוֹר גַּם יָחַד. הַגָּדוֹל שֶׁבַּבַּחוּרִים מַכְרִיז בְּקוֹל צָרוּד:

“הַכֹּל יִכָּשֵׁר! אֲנָשִׁים, נָשִׁים – הַכֹּל יִכָּשֵׁר!”

וּמִכָּל הַמְּבוֹאוֹת וּמִכָּל הַפְּתָחִים בָּאוֹת מְשָׁרְתוֹת וּבְנוֹת בַּעֲלוֹת-בַּיִת וְנוֹשְׂאוֹת מַחֲרֹזוֹת שֶׁל כַּפּוֹת וּמִזְלָגוֹת הַקְּשׁוּרִים בְּחוּט דַּק וְאָרֹךְ. הַכֵּלִים מְקַשְׁקְשִׁים וּמְפַטְפְּטִים, כְּאִלּוּ הָיוּ שְׂמֵחִים עַל הָאַמְבַּטְיָה הַחַמָּה שֶׁיִּטְבְּלוּ בָּהּ עוֹד מְעַט לִכְבוֹד הֶחָג.

הַנְּעָרוֹת לְבוּשׁוֹת שְׂמָלוֹת יְשָׁנוֹת וְהֵן כְּמִתְחָרוֹת בְּלִכְלוּךְ – סִמָּן מֻבְהָק לַעֲבוֹדָה רַבָּה וְלֶחָרִיצוּת יְתֵרָה. פְּנֵיהֶן מַבִּיעִים טִרְדָּה וּכְאִלּוּ אוֹמְרִים:

“אַל תִּרְאוּנוּ שֶׁאָנוּ כָּל כַּךְ מְלֻכְלָכוֹת וּלְבוּשׁוֹת שְׂמָלוֹת יְשָׁנוֹת. בַּאֲרוֹן הַבְּגָדִים שֶׁלָּנוּ תְּלוּיוֹת שְׂמָלוֹת חֲדָשׁוֹת וְיָפוֹת וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, תִּזְכּוּ לִרְאוֹתָן בְּחַג הַפֶּסַח”.

גַּם הַבֶּגֶד שֶׁלִּי הֶחָדָשׁ וְהַיָּפֶה תָּלוּי בַּאֲרוֹן הַבְּגָדִים. נְעָלַי הַחֲדָשׁוֹת עוֹמְדוֹת בְּחַדְרוֹ שֶׁל אַבָּא (לְאַבָּא יֵשׁ, כַּנִּרְאֶה, חֻלְשָׁה לְנַעֲלַיִם). גַּם כּוֹבַע חָדָשׁ יֵשׁ, גַּם כֻּתֹּנֶת חֲדָשָׁה וַעֲנִיבָה יָפָה. בְּסַךְ הַכֹּל יֵשׁ לִי חֲמִשָּׁה דְּבָרִים חֲדָשִׁים. אַךְ אֵין אֲנִי שְׂבַע רָצוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלְּפִי הַכְּתָמִים הַלְּבָנִים שֶׁעַל גַּבֵּי צִפָּרְנַי, הַמַּרְאִים, כַּיָּדוּעַ, עַל בְּגָדִים חֲדָשִׁים, חָסֵר אֲנִי עוֹד דְּבַר מָה. וַאֲנִי בָּא בְּטַעֲנָה לִפְנֵי אִמָּא וּמְבַקֵּשׁ שֶׁתְּמַלֵּא אֶת הֶחָסֵר.

“מָה אֶקְנֶה לְךָ עוֹד?” אוֹמֶרֶת אִמִּי, כְּשֶׁהִיא מְסַדֶּרֶת אֶת הָאָרוֹן, “הֲלֹא יֵשׁ לְךָ הַכֹּל! צֵא וּרְאֵה כַּמָּה יְלָדִים נִשְׁאֲרוּ לְחַג הַפֶּסַח בְּבִגְדֵיהֶם הַיְשָׁנִים”.

אֶלָּא שֶׁאֵין זֶה מַנִּיחַ אֶת דַּעְתִּי כְּלָל. מַה לִּי וְלִילָדִים אֲחֵרִים? אוּלַי אֵין לָהֶם כְּלָל כְּתָמִים עַל צִפָּרְנֵיהֶם? וּבַלַּיְלָה עַל מִשְׁכָּבִי אֲנִי חוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר אֵיזֶה דָּבָר אֶפְשָׁר לִקְנוֹת עוֹד, אַךְ אֵין אֲנִי יָכוֹל לִמְצֹא.

זְמַן רַב נוֹדֶדֶת שְׁנָתִי מֵעֵינַי וְלִבִּי עָלַי דַּוָּי:

הַכֶּתֶם הַשִּׁשִּׁי כְּלוּם לְבַטָּלָה נִבְרָא?

ישראל דושמן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

אדון הכל

מאת שלום בן יוסף שבזי (שירה)


אֲדוֹן הַכֹּל מְחַיֶּה כָל נְשָׁמָה / יְצַו חַסְדּוֹ לְבַת נָדִיב חֲכָמָה

לְבוּשָׁה מֵעֲנַן תֹּאַר יְקָרוֹ / וּמַשְׁפַּעַת עֲלֵי כָל הָאֲדָמָה

שְׁאוֹן גַּלֵּי גְבוּל יַמִּים תְּעוֹרֵר / וְעִם דּוֹדָהּ בְּצִלּוֹ נֶעֱלָמָה

בְּחֵן בַּעְלָהּ שְׁבָטֵינוּ תְּנַהֵל / וּמַעְלָתָהּ מְהֻדֶּרֶת וְרָמָה

זְמִירוֹת מִכְּנַף אֶרֶץ שְׁמַעְנוּם / צְבִי צַדִּיק בְּמִזְרְחָה וְיָמָּה

יְשָׁרִים הוֹלְכִים תָּמִיד בְּיֹשֶׁר / נְקִיִּים הֵם בְּלִי עָוֹן וְאַשְׁמָה

שְׁמוּעָתָם לְטוֹב כֻּלָּם בְּרוּרִים / וְלָהֶם נִכְסְפָה נַפְשִׁי בְּתֵימָא

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.