מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יְהוֹשֻעַ חַנְקִין

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

כלום לא משורר הנהו? אף מראהו החיצוני, המחלפות הארוכות העוטרות את ראשו, עיניו העמוקות המביטות נכחן, משוות לו דמות אדם נושא חזון, אשר קידש את עצמו לשירות נעלה, שירות, שהוא לכאורה כולו חומר, תמצית החומר, ואף על פי כן הוא נהפך בסיטואציה ידועה למקור של כיסופי נפש עמוקים ולמעין של שירה נשגבה. להמציא אדמה לעם חסר אדמה, להשיב אדמת מולדת לעם הנושא את נפשו להתערות חדשה במולדתו, להועיד ביצות ממאירות לאדמה נושבת, לפתוח סגור קרקע לפריה חדשה – זוהי “המסקנה האחרונה של התבונה”, כאמרתו של גיתה, זהו פרק שירה מונומנטלי ביותר.

יהושע חנקין איננו איש-דברים ואיש ביטוי, הוא איש העשיה השקטה והנכוחה, שהחיים ניצבו כאילו כמו נד תמיד מימינו ומשמאלו ופינו לו רק שביל אחד, שבו הוא חותר לקראת המטרה הגדולה שהועיד לעצמו. אם לנחש את המתרחש בנפשו של אדם יקר זה, שמאחוריו מפעל כה כביר, שמאחד בידו חוטי העלילה של גאולת הקרקע במשך שני דורות, שהגיע עתה אל סף הזיקנה והוא מלא עדיין כוחות פעולה רעננים ותכניות רבות להמשך המעשה הגדול שהוא נדר לו את נדרו – הרי אפשר לנו לתאר לעצמנו זאת רק במשל, שכל בקעות וגבעות א“י רוקדות נגדו כאילים וכל עצי היער ועצי הפרי ושבולת הקמה על אדמת א”י הגאולה והעתידה להגאל מרננים ומוחאים כף לפניו כל הימים.

לו נתונה תודת עם ביקר ובהערצה!

(הפוה״צ, תרצ״ו, גליון 11)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
רקע
יצחק לופבן

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק לופבן

  1. תֵּיאוֹדוֹר הֶרְצְל (מאמרים ומסות)
  2. יוֹסֵף בּוּסֶל (מאמרים ומסות)
  3. אַהֲרֹן דָּוִד גוֹרְדּוֹן (מאמרים ומסות)
  4. אַרתּוּר רוּפִּין (מאמרים ומסות)
  5. בֶּרְל כַּצְנֶלְסוֹן (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יצחק לופבן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יצחק לופבן

יצירה בהפתעה
רקע

לאחר הקונגרס

מאת חיים ארלוזורוב (מאמרים ומסות)

א

לפעמים נדמה לי, שה“התאחדות” ממלאה בין מפלגות הקונגרס הציוני את התפקיד שממלא העם היהודי בין העמים (על כל פנים יש כאלה הרוצים לייחס לה תפקיד כזה): בשעת צורך מתעורר הרצון להשתמש בה – ואם כי אין רצון להודות בשווי-זכויותיה;כשזקוקים לעזרתה משחקים אותה בידידות, וכשנתקלים בה אחרי כן בחברה “הגונה” – מתנכרים אליה. מעריכים את תכונתה ואת האינטלקט שלה, לעומת זה משתדלים להטיל חשד על אפיה. מדי פעם בפעם, מדי קונגרס בקונגרס, מתפלאים על כוח חייה העקשני ומנבאים לכשלונה ולירידתה, ומדי פעם בפעם רואים מתוך הפתעה את קיומה וגדולה המתמיד. בהערכת פעולתה משתמשים במוסר דו-צדדי, ובקנה-מידה זה מודדים את כל צעדיה: כשהיא מרכינה את ראשה תחת עול של תפקידים קשים ואחראים – קוראים לזה: תאוה-לבצע, תאוה-לשלטון, טרחנות. כשהיא מזדקפת ביום מן הימים ומסירה מעל עצמה את המשא הכבד – קוראים לזה: חוסר-האחריות, אגואיזם צר וחוסר יושר פוליטי.

משום כך מובן מאליו שרגילים לתלות בצוארה את הקולר מבחינת כל המעשים, הפשעים והחטאים, הכשלונות הפנימיים והמפלות הטכסיסיות. מורגש היה הדבר עוד בשעת-מעשה, בימי הקונגרס: חפשו שעיר לעזאזל ומצאו – כמובן – את ה“התאחדות”. לאחר המעשה – המגמה הזאת בולטת לעין עוד יותר. החל מהאורגן המרכזי של ההסתדרות הציונית בלונדון, “יהודה החדשה”, וגמור בידידינו הישנים-הנושנים ב“רזסביט”, ואפילו ב“יודישע רונדשוי” – עומדת מפלגתנו במרכז של בקורת קשה שנודף ממנה ריח איבה והאשמה ותביעת-גזילה. כדאי שה“התאחדות” תלמד מאת היהודים גם את התכונה היתרה לחיות בלי לשים לב לאיבת העולם מסביב, להעריך את החיים ומאורעותיהם הערכה עצמית ובלתי-משוחדת ולהמשיך בעקשנות את דרכה לפי צו החיים. תעריך איפוא ההתאחדות גם את הקונגרס הציוני הארבעה-עשר הערכה חפשית כזאת ותסיק את מסקנותיה.

ב

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.