מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אחרי אספת הנבחרים...

מאת: אלכסנדר אהרנסון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

‫ תל-אביב : הועד המרכזי של הסתדרות בני בנימין בא"י; תרפ"ד

סוגה:

שפת מקור: עברית

1


אכן, גם בנשמת הקהל היהודי שבארץ דבקה כנראה, הגזירות (פטליסם) המזרחית, באשר אמנם איך נבאר אחרת את ההופעה המוזרה, שרב גדול של הקהל מתנגד לשטה או למוסד, מתמרמר ומבקר אותם, ובכל-זאת נכנע הוא להם מבלי הלחם בהם, מבלי לשאף להשתחרר מהם? כך היה גם בענין “ועד הזמני”. כל אחד מאתנו הבין והודה שמוסד זה אבסורד הוא מאין כמותו, ועם-כל-זה נשאר “ועד-הזמני” קים, עם אספותיו ונאומיו ועם הבל-דבריו.

עוד יותר: הודות לתעמולת-שנים של אותו “ועד-הזמני”, הרגילו את הישוב להשלים עם מחשבת “אספת-נבחרים”; הרגילוהו למחשבה זו כל-כך, שממש סכנת נפשות היא להעיז חלילה להתעמד לרגע ולשאל: רבותי, האם רצויה היא השעה לאספה זו? האם נחוצה היא בכלל? ומה תהיינה תוצאותיה? ויהיר זה ששם את נפשו בכפו לשאל בפומבי את השאלות הללו, מיד קופצת עליו רגזת בעלי-המונופולין של “דעת-הקהל” מכל פנות משכנותיהם, למן אולמי ה“גמנסיות” עד למסדרון ה”מספרות" ולהכלי השכר והגלידה בצעקה מרה ומאשימה: “מלשין” בוגד, כופר בעקר…

אף-על-פי-כן, אניני-הדעת שבקרבנו קוראים בפה מלא: כן, הננו מתנגדים לאספת הנבחרים בשעה זו.

מיום בואו של הנציב העליון לארצנו, יודעים אנו ימים של “שקט מדיני”. אוירת המשטמה מצד הערבים אלינו, התסיסה המרעילה אשר הקיפונו מכל צד, התנדפו כאדים, אלא שעוד הם תלויים מעל לראשינו, – להבקע שוב לגשם-נדבות או לסערת-קללה. למרות שהותו המועטה בארצנו, הצליח הנציב העליון להבין את אפים של יושבי הארץ, ובפקחותו הגדולה ובזהירותו הקצובה עלה בידו ליצר בארצנו אוירת-שלום, המאפשרת עבודה מעשית. מעשה רב זה הוא הזמנה ברורה לקהל היהודי להיות כמותו, לעזר לו בהנהגתו, ולהקל עליו את גשום-מטרתו עד כמה שאפשר.

והנה תבא אספת-הנבחרים, ותתן חרב שלופה בידי אותם המנהיגים הנרגנים מבין שכנינו שכל שאיפתם היא לעורר בין הערבים תנועה של שנאה עזה אלינו; על-ידי-כך תשלט שוב בארצנו תקופת חרחורים ובלבול המושגים.

חובה קדושה מוטלת עלינו להתחשב יפה-יפה עם הטעם החיצוני הזה, ואל-נא נקבלנו כלאחר-יד בצחוק לעג גרידא. לא כל מי שרואה את הנולד מוג לב הוא…

אך גם מטעמים פנימים יש ללמד מראש ש“אספת-הנבחרים”, לפחות בצורתה הנוכחית לא תביא כל תועלת לישוב, ואדרבה תגרם לו נזק רב; הן לא תוכל אספה זו ליצר פתאם כח חדש שיכריח את היהדות העולמית לתת יותר כסף, יותר עזרה ממה שהיא נכונה לתת עכשו. להתריע בקולי-קולות שנחוצים לנו אמצעים בכדי לפתח את ארצנו, בכדי לגשם בה את רעיוננו – הלזאת יש נחיצות באספת-נבחרים דוקא? יוצא איפוא, שרב החלטותיה של האספה הזאת תהיינה בקשר עם הישוב הנוכחי, והנקל לנבא אותן מראש.

באשר אל-נא נרמה את עצמנו, הרב המכריע באספת הנבחרים יהיה בידי הקיצונים, הודות לתכסיסי בחירה ש“הועד הזמני” הוא האחראי בעדם, הצליחו מפלגות הפועלים לכבש יותר מחצי קולותיהם של הבוחרים.

מצד אחד קוראים אנו, אמנם, השכם וקרוא בספרותם של מפלגות הפועלים, כי רב הקהל הארצי-ישראלי “בועזי” הוא: האכרים, הסוחרים, הספרדים; ש“הפועל היהודי” אינו מוצא עבודה כאן ועוד כאלה, וכאשר נגשים לבחירות כלליות והנה - מה גדול הנס: פתאם מתכנסים לאספת הנבחרים כמאה ושלשים ציר שנבחרו על “במת העבודה”, ויוצא מזה שיש לנו בארץ כאחד עשר אלף פועלים, ראשי-אבות לארבעים אלף מהתושבים העברים!

ומה תהיה נטית אספת-הנבחרים שרובה הגדול מרכב הוא מהקצונים האלה? הנקל לתת תשובה לשאלה זו. אותה הנטיה ממש שהראוה הקיצונים בועידה הציונית בלונדון. שם דרשו את הלאמת-הקרקע. דרשו ולא הצליחו, מפני שבאספה ההיא היו הם רק המעוט – אבל פה, באספה הזאת, במקום שלקצונים יש יותר מחצי מספרם של כל הצירים, ושבכח רב זה יצליחו לגרר אחריהם גם מספר הגון של צירים “מתונים” הנגררים מטבעם “אחרי הזרם”, מפחד דעת-הקהל הידועה. באספה זו בטח יצליחו להחליט בחיוב בנוגע להלאמת הקרקע, דבר שיראה מגוחך כשמתחשבים עם המצב הנוכחי של הקפה הלאמית שלנו. ודי כח תהיה להחלטה זו, להגביל אותנו בעבודתנו ולשים מכשולים בדרך התפתחותנו בארץ. בה בשעה שאנחנו היהודים נהיה מכרחים לחכות עד שתתקבצנה בגולה “פרוטות” קופסותינו הלאומיות בכדי לקנות קרקעות לקבוצות פעוטות, בה בשעה ימשיכו תושבי הכפר הנוצרי בית-לחם לקבל מקרוביהם מאמריקה חצי מליון פונט מדי שנה בשנה, חצי מליון המשמש כלו לקנית קרקעות ולבנין בתים – מפני שלתושבי בית-לחם אין “ועד-חנוך”, ולא “מחלקת-חקלאות”, אין “לשכה לעתונות” ולא “מלאימי-קרקע”. אנשים פשוטים הם מבלי שאיפה למהפכות תרבותיות, וכל כספם משקיעים הם דוקא באדמה פרטית ובבנינים אישיים…

אספת-הנבחרים תחליט גם-כן מה שלא יכלו הקצונים להחליט בועידת לונדון, שכל ענין העליה צריך הוא לעמד תחת רשות מפלגות הפועלים, זאת אומרת שלא היהדות העולמית ולא הממשלה המקומית תתערבנה בשאלת העולים. הנסיון מראה לנו כבר באיזו הצלחה נעשית התחלת העליה תחת רשות המפלגות בארץ, ומה תהיה עליה זו כאשר תגדל בכמות, כאשר תגיע למעין של שטף כביר? האם נוכל גם אז בכחותינו העצמיים להשגיח על מצב בריאותם של העולים בהכנסם לחפנו, הנוכל להמשיך לקחת על עצמנו עבודות כבירות שרק ממשלה צריכה ויכלה היא לקחת עליה?

ישנה עוד החלטה שתתקבל בטח ע“י אספת-הנבחרים והיא החלטה שיהודי ארץ-ישראל צריכים לשלם מסים הגונים בעד עליה, עבודה, הסתדרות, נסיעות לועידות שונות בכל קצוי תבל וכו' וכו'. ומסים אלה, מי יהיה חיב לשלמם אם לא ה”בועזים" והסוחרים למיניהם? ובהגיע יום תשלום-המסים אז יקרה הנס הגדול המהפך, שהרי יוכחו אז הכל כי אין כלל פועלים ועובדים בארץ-ישראל, נמצאים בה רק מנצלים ומחוסרי כל אידיאל…

ואספת-הנבחרים תגמר את עבודתה בבחירת ועד פועל שיהיה מרכב מסוג אותם האנשים אשר היו רב חברי “ועד-הזמני” עצמו, ומתוך ועד פועל זה ישלחו באי-כח “שישגיחו” על סדרי ועדי המושבות והקהלות…

הנה מה שתתן לנו אספת-הנבחרים… ונוסף לזה ישמעו נאומים מסוג אותם הנאומים שנשמעו בועידה בלונדון, באספת המורים ובועד הזמני. ועד כמה שנאומים כאלה יעזרו להשרות את השלום בינינו, לקרב את הלבבות ולהכין לעבודה משתפת, זאת אפשר לנבא מראש.

מתנגדים הננו לאספת הנבחרים. ואם תאמרו שבאים אנחנו להרס דבר, מבלי לתת במקומו בנין, נענה שאכן, רוצים אנחנו לנוח מפוליטיקה, מזלזולים וממבול-דברים, רוצים אנו לעבוד בשקט, כל אחד לפי כחותיו. ולעבודה פוריה זו מספיקה לנו הסתדרותנו הנוכחית. יש לנו ועדי-מושבות וועדי-קהלות. יתאספו נא אלה ואם ימצאו לנחוץ יבראו הם ועד פועל, שירכז את העבודה. וכל המשתוקקים לתפס את רסן השררה בידיהם, כל הרוצים להראות את כח דבורם, וכל הנגררים לאספות מתוך פחד ומחסר אמץ-לב והכרה עצמית – אלה רשאים הם, אמנם, להכנס לישיבות אספת-הנבחרים, אבל ידעו-נא שכל אחריות תוצאותיה הברורות נופלת היא עליהם.




  1. דאר היום, י“ד תשרי תרפ”א.  ↩

אלכסנדר אהרנסון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלכסנדר אהרנסון
רקע
אלכסנדר אהרנסון

יצירותיו הנקראות ביותר של אלכסנדר אהרנסון

  1. שרה שלהבת ניל"י (זכרונות ויומנים)
  2. בגן המחשבות (מפנקסו של מסתכל) (מאמרים ומסות)
  3. הלבנון (מאמרים ומסות)
  4. הישוב "הנרקב" (מאמרים ומסות)
  5. [על המחבר] מאת "בר דרורא" (מאמרים ומסות)

לכל יצירות אלכסנדר אהרנסון בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות אלכסנדר אהרנסון

יצירה בהפתעה
רקע

חזון הרוחות או "ר' אברהם לוח"

מאת אלחנן ליב לוינסקי (פרוזה)

(לדברי ימי קהלה אחת).


כמו חי הוא נצב לפני, כמו אתמול ראיתיו, כמו היום דברתי עמו, אף כי שנים רבות כבר חלפו מן העת ההיא, וחליפות ותמורות רבות ושונות באו בחיי כל בני קהלתנו. אנכי אז רך וצעיר לימים, ור' אברהם – “בעל-הבית” בעצם כחותיו ועירנו “גולן” אשר בפלך אפלה – קהלה קדושה בישראל, קהלה מסודרה בכל “כלי-הקודש” וצרכי הצבור: בית-הכנסת בעד “המון העם” בנוי כמו רמים, ובית-המדרש לתורה ותעודה בעד “דגל הזהב”, בעד בעלי-הבתים הגדולים, הלומדים; ומקוה כשרה כדת, ובית-המרחץ עם איצטבאות תחתיות, שניות ושלישיות, ושני בתי-הקברות, החדש והישן, “הקדש לעניים”, ותלמוד-תורה בחצר בית-הכנסת, ובית הקהל; והקהל בעצמו – כל אחד מיושביה בעל-הבית נכבד, וכל בעל-הבית – שלם בגופו ובממונו… ופרה ועז לכל בעל-הבית, ומרעה לעזים… הוי, מרעה, מרעה, מרעה! כנפשם שבעם, ביער אשר אצל העיר, או בשדה, או באחו – והעזים אכלו ושתו ושמנו. בקצור “גולן” היתה אז על תלה בנויה, כל בית מלא מזן אל זן, והעיר כולה זבת חלב ודבש.

ועתה? הוי, מה נשתנו העתים! אַיָם הימים הטובים ההם? אים החלב והדבש? אנכי גדלתי, באתי באנשים, זקנתי, שבתי, את חלב “גולן” כבר הקיאותי מקרבי, בעלי-הבתים הגדולים רוששו, ובתיהם היו למעי מפלה, בית-המדרש סוגר על מסגר וקירותיו נטויים לנפול. ור' אברהם, בונה העיר ומיסדה, הוא הלך למנוחות וינוח בשלום על משכבו בבית-הקברות הישן ואותנו עזב לאנחות. ומי יגלה עפר מעיני ר' אברהם וראה את הסדרים החדשים עתה בעירנו, את הדלות והשפלות, את הרעב והמהומה… – והגיע את כתפיו ואמר, כמנהגו בחיים חיתו, לאמר: “כמו שכתוב ב”לוח“, טובים היו הימים הראשונים מעתה”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.