מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אחרי אספת הנבחרים...

מאת: אלכסנדר אהרנסון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

‫ תל-אביב : הועד המרכזי של הסתדרות בני בנימין בא"י; תרפ"ד

סוגה:

שפת מקור: עברית

1


אכן, גם בנשמת הקהל היהודי שבארץ דבקה כנראה, הגזירות (פטליסם) המזרחית, באשר אמנם איך נבאר אחרת את ההופעה המוזרה, שרב גדול של הקהל מתנגד לשטה או למוסד, מתמרמר ומבקר אותם, ובכל-זאת נכנע הוא להם מבלי הלחם בהם, מבלי לשאף להשתחרר מהם? כך היה גם בענין “ועד הזמני”. כל אחד מאתנו הבין והודה שמוסד זה אבסורד הוא מאין כמותו, ועם-כל-זה נשאר “ועד-הזמני” קים, עם אספותיו ונאומיו ועם הבל-דבריו.

עוד יותר: הודות לתעמולת-שנים של אותו “ועד-הזמני”, הרגילו את הישוב להשלים עם מחשבת “אספת-נבחרים”; הרגילוהו למחשבה זו כל-כך, שממש סכנת נפשות היא להעיז חלילה להתעמד לרגע ולשאל: רבותי, האם רצויה היא השעה לאספה זו? האם נחוצה היא בכלל? ומה תהיינה תוצאותיה? ויהיר זה ששם את נפשו בכפו לשאל בפומבי את השאלות הללו, מיד קופצת עליו רגזת בעלי-המונופולין של “דעת-הקהל” מכל פנות משכנותיהם, למן אולמי ה“גמנסיות” עד למסדרון ה”מספרות" ולהכלי השכר והגלידה בצעקה מרה ומאשימה: “מלשין” בוגד, כופר בעקר…

אף-על-פי-כן, אניני-הדעת שבקרבנו קוראים בפה מלא: כן, הננו מתנגדים לאספת הנבחרים בשעה זו.

מיום בואו של הנציב העליון לארצנו, יודעים אנו ימים של “שקט מדיני”. אוירת המשטמה מצד הערבים אלינו, התסיסה המרעילה אשר הקיפונו מכל צד, התנדפו כאדים, אלא שעוד הם תלויים מעל לראשינו, – להבקע שוב לגשם-נדבות או לסערת-קללה. למרות שהותו המועטה בארצנו, הצליח הנציב העליון להבין את אפים של יושבי הארץ, ובפקחותו הגדולה ובזהירותו הקצובה עלה בידו ליצר בארצנו אוירת-שלום, המאפשרת עבודה מעשית. מעשה רב זה הוא הזמנה ברורה לקהל היהודי להיות כמותו, לעזר לו בהנהגתו, ולהקל עליו את גשום-מטרתו עד כמה שאפשר.

והנה תבא אספת-הנבחרים, ותתן חרב שלופה בידי אותם המנהיגים הנרגנים מבין שכנינו שכל שאיפתם היא לעורר בין הערבים תנועה של שנאה עזה אלינו; על-ידי-כך תשלט שוב בארצנו תקופת חרחורים ובלבול המושגים.

חובה קדושה מוטלת עלינו להתחשב יפה-יפה עם הטעם החיצוני הזה, ואל-נא נקבלנו כלאחר-יד בצחוק לעג גרידא. לא כל מי שרואה את הנולד מוג לב הוא…

אך גם מטעמים פנימים יש ללמד מראש ש“אספת-הנבחרים”, לפחות בצורתה הנוכחית לא תביא כל תועלת לישוב, ואדרבה תגרם לו נזק רב; הן לא תוכל אספה זו ליצר פתאם כח חדש שיכריח את היהדות העולמית לתת יותר כסף, יותר עזרה ממה שהיא נכונה לתת עכשו. להתריע בקולי-קולות שנחוצים לנו אמצעים בכדי לפתח את ארצנו, בכדי לגשם בה את רעיוננו – הלזאת יש נחיצות באספת-נבחרים דוקא? יוצא איפוא, שרב החלטותיה של האספה הזאת תהיינה בקשר עם הישוב הנוכחי, והנקל לנבא אותן מראש.

באשר אל-נא נרמה את עצמנו, הרב המכריע באספת הנבחרים יהיה בידי הקיצונים, הודות לתכסיסי בחירה ש“הועד הזמני” הוא האחראי בעדם, הצליחו מפלגות הפועלים לכבש יותר מחצי קולותיהם של הבוחרים.

מצד אחד קוראים אנו, אמנם, השכם וקרוא בספרותם של מפלגות הפועלים, כי רב הקהל הארצי-ישראלי “בועזי” הוא: האכרים, הסוחרים, הספרדים; ש“הפועל היהודי” אינו מוצא עבודה כאן ועוד כאלה, וכאשר נגשים לבחירות כלליות והנה - מה גדול הנס: פתאם מתכנסים לאספת הנבחרים כמאה ושלשים ציר שנבחרו על “במת העבודה”, ויוצא מזה שיש לנו בארץ כאחד עשר אלף פועלים, ראשי-אבות לארבעים אלף מהתושבים העברים!

ומה תהיה נטית אספת-הנבחרים שרובה הגדול מרכב הוא מהקצונים האלה? הנקל לתת תשובה לשאלה זו. אותה הנטיה ממש שהראוה הקיצונים בועידה הציונית בלונדון. שם דרשו את הלאמת-הקרקע. דרשו ולא הצליחו, מפני שבאספה ההיא היו הם רק המעוט – אבל פה, באספה הזאת, במקום שלקצונים יש יותר מחצי מספרם של כל הצירים, ושבכח רב זה יצליחו לגרר אחריהם גם מספר הגון של צירים “מתונים” הנגררים מטבעם “אחרי הזרם”, מפחד דעת-הקהל הידועה. באספה זו בטח יצליחו להחליט בחיוב בנוגע להלאמת הקרקע, דבר שיראה מגוחך כשמתחשבים עם המצב הנוכחי של הקפה הלאמית שלנו. ודי כח תהיה להחלטה זו, להגביל אותנו בעבודתנו ולשים מכשולים בדרך התפתחותנו בארץ. בה בשעה שאנחנו היהודים נהיה מכרחים לחכות עד שתתקבצנה בגולה “פרוטות” קופסותינו הלאומיות בכדי לקנות קרקעות לקבוצות פעוטות, בה בשעה ימשיכו תושבי הכפר הנוצרי בית-לחם לקבל מקרוביהם מאמריקה חצי מליון פונט מדי שנה בשנה, חצי מליון המשמש כלו לקנית קרקעות ולבנין בתים – מפני שלתושבי בית-לחם אין “ועד-חנוך”, ולא “מחלקת-חקלאות”, אין “לשכה לעתונות” ולא “מלאימי-קרקע”. אנשים פשוטים הם מבלי שאיפה למהפכות תרבותיות, וכל כספם משקיעים הם דוקא באדמה פרטית ובבנינים אישיים…

אספת-הנבחרים תחליט גם-כן מה שלא יכלו הקצונים להחליט בועידת לונדון, שכל ענין העליה צריך הוא לעמד תחת רשות מפלגות הפועלים, זאת אומרת שלא היהדות העולמית ולא הממשלה המקומית תתערבנה בשאלת העולים. הנסיון מראה לנו כבר באיזו הצלחה נעשית התחלת העליה תחת רשות המפלגות בארץ, ומה תהיה עליה זו כאשר תגדל בכמות, כאשר תגיע למעין של שטף כביר? האם נוכל גם אז בכחותינו העצמיים להשגיח על מצב בריאותם של העולים בהכנסם לחפנו, הנוכל להמשיך לקחת על עצמנו עבודות כבירות שרק ממשלה צריכה ויכלה היא לקחת עליה?

ישנה עוד החלטה שתתקבל בטח ע“י אספת-הנבחרים והיא החלטה שיהודי ארץ-ישראל צריכים לשלם מסים הגונים בעד עליה, עבודה, הסתדרות, נסיעות לועידות שונות בכל קצוי תבל וכו' וכו'. ומסים אלה, מי יהיה חיב לשלמם אם לא ה”בועזים" והסוחרים למיניהם? ובהגיע יום תשלום-המסים אז יקרה הנס הגדול המהפך, שהרי יוכחו אז הכל כי אין כלל פועלים ועובדים בארץ-ישראל, נמצאים בה רק מנצלים ומחוסרי כל אידיאל…

ואספת-הנבחרים תגמר את עבודתה בבחירת ועד פועל שיהיה מרכב מסוג אותם האנשים אשר היו רב חברי “ועד-הזמני” עצמו, ומתוך ועד פועל זה ישלחו באי-כח “שישגיחו” על סדרי ועדי המושבות והקהלות…

הנה מה שתתן לנו אספת-הנבחרים… ונוסף לזה ישמעו נאומים מסוג אותם הנאומים שנשמעו בועידה בלונדון, באספת המורים ובועד הזמני. ועד כמה שנאומים כאלה יעזרו להשרות את השלום בינינו, לקרב את הלבבות ולהכין לעבודה משתפת, זאת אפשר לנבא מראש.

מתנגדים הננו לאספת הנבחרים. ואם תאמרו שבאים אנחנו להרס דבר, מבלי לתת במקומו בנין, נענה שאכן, רוצים אנחנו לנוח מפוליטיקה, מזלזולים וממבול-דברים, רוצים אנו לעבוד בשקט, כל אחד לפי כחותיו. ולעבודה פוריה זו מספיקה לנו הסתדרותנו הנוכחית. יש לנו ועדי-מושבות וועדי-קהלות. יתאספו נא אלה ואם ימצאו לנחוץ יבראו הם ועד פועל, שירכז את העבודה. וכל המשתוקקים לתפס את רסן השררה בידיהם, כל הרוצים להראות את כח דבורם, וכל הנגררים לאספות מתוך פחד ומחסר אמץ-לב והכרה עצמית – אלה רשאים הם, אמנם, להכנס לישיבות אספת-הנבחרים, אבל ידעו-נא שכל אחריות תוצאותיה הברורות נופלת היא עליהם.




  1. דאר היום, י“ד תשרי תרפ”א.  ↩

אלכסנדר אהרנסון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלכסנדר אהרנסון
רקע
אלכסנדר אהרנסון

יצירותיו הנקראות ביותר של אלכסנדר אהרנסון

  1. שרה שלהבת ניל"י (זכרונות ויומנים)
  2. בגן המחשבות (מפנקסו של מסתכל) (מאמרים ומסות)
  3. הלבנון (מאמרים ומסות)
  4. [על המחבר] מאת "בר דרורא" (מאמרים ומסות)
  5. הישוב "הנרקב" (מאמרים ומסות)

לכל יצירות אלכסנדר אהרנסון בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות אלכסנדר אהרנסון

יצירה בהפתעה
רקע

שנת ה"שולחן-ערוך"

מאת ישראל כהן (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

הכרזת “שנת השולחן-ערוך” במלאת ארבע מאות שנה להדפסת המהדורה הראשונה של ספר זה בוונציה, היא דבר בעיתו.

ה“שולחן ערוך” נדפס ארבע מאות שנה בערך לאחר הופעתו של “משנה תורה”, או “היד החזקה” להרמב"ם, שאף הוא ביקש בשעתו ליתן בידי האומה ספר-מכלול של ההלכה הפסוקה מן המשנה ועד ימיו. וכך כתב בהקדמתו: "לפיכך קראתי שם חיבור זה “משנה תורה” – לפי שאדם קורא בתורה-שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל-פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם ".

לעיני ר' יוסף קארו היה מפעלו של הרמב“ם, שהצריך” לדעתו, חידוש ושינוי בטעם דורו. הלא כך אמר בהקדמתו לפירושו “כסף משנה” על “היד החזקה” לרמב“ם: “מי כמוהו מורה בלשון קצר וצח כלשון המשנה, והדורות הבאים קצרה ידם להבין דבריו ומלירד לעומק אמרותיו”. על כן חיבר את ה”שולחן ערוך“. ובעוד ש”משנה תורה" הוא ספר, המיועד לתלמידי חכמים, לפוסקים ולמורי-הוראה, מיועד השולחן-ערוך ל“תלמידים קטנים” להמוני העם, שאינם לנים באהלה של הלכה, למען ידעו כיצד להתנהג בכל עת ובכל שעה ולקיים את המצוות הקלות והחמורות בלא טעות וסלף.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.