מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
פרץ, י"ל. (אין תאריך). אמנון ותמר. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-01-16. http://bybe.benyehuda.org/read/1180
MLA:
פרץ, יצחק ליבוש. "אמנון ותמר". פרויקט בן-יהודה. אין תאריך. 2018-01-16. <http://bybe.benyehuda.org/read/1180>
ASA:
פרץ, יצחק ליבוש. אין תאריך. "אמנון ותמר". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-01-16. (http://bybe.benyehuda.org/read/1180)

אמנון ותמר

מאת: יצחק ליבוש פרץ

נחלת הכלל [?]

מצב זכויות יוצרים:

שפת מקור: עברית

סוגה:


אמנון ותמר / יצחק ליבוש פרץ

שלכת ביער.

אמנון, תמר ויענה.

אמנון: מדוע כה נפלו פניך, יפתי?

תמר: אין דבר!

אמנון: אין דבר? ופניך הלבינו כספיר, ועל לובן הספיר מתנודד צל… האם חלום רע חלמת?

תמר: לא, אמנון… אתה כל חלומותי… אך בערב נשב חרש רוח… רוח קר… מעל לעטרות העצים התעופף ואל בין העפאים התגנב בלאט, ואל אזני בשורה רעה השמיע: הקיץ הקץ, אמר, בוא יבוא הסתיו…

אמנון: כן… כן… ימים ינקופו…

תמר: והיום בבוקר השכם, מצאתי עלה מושלך ארצה… לאט, לאט התגלגל העלה… בקול דממה דקה התאונן… ( מראה על עטרות העצים ) וגם הם יפלו בנופלים?

אמנון: כן… חוק ולא יעבור!

תמר: יש ושפת עלים תוזהב בירקרק חרוץ…

אמנון: מיתה יפה, תמר! מיתת נשיקה…

תמר ( בפחד ): “מיתה” אמרת?!

אמנון ( בעצב ): כּן, “מיתה” אמרתי… ואַתּ יראה את המות?

תמר ( רועדת ): מאד, מאד…

אמנון ( בדאגה ): צר לך על החיים?..

תמר ( מתעודדת ): לא, אמנון! לבי ­­– על אהבתנו!…

אמנון (חפץ להגיד דבר).

תמר (לא ראתה את תנועת שׂפתיו וקוראת): אמנון!

אמנון: מה את מבקשת, תמר?

תמר: אהובי, נשמתי, נחיה נא, נאהב!…

אמנון: ואיככה אַתּ אומרת להשיג זאת, תמר?

תמר: בנה לנו בית חורף! מקדש-עד לאהבתנו! וגדול יהיה נא המקדש! ובסקירה אחת שני כתלים עינינו לא תחזינה! ואת הטוב, ואת היפה ביער אל מקדשנו נקח! מן העצים הרעננים, מן העצים הרעננים, מן הפרחים היפים, גם צפרים שרות נאסוף… את הכול… הכול, אמנון!

אמנון: איך תבנה בית לחיים, לאהבה!…. והם חפשים! חיה לא יחיה העץ בבית, הפרח בעציץ, הצפור בכלוב, כי חיי הכלא אינם חיים… גם אהבתנו חיה לא תחיה בבית חורף… אוהבת אמת היא! אוהבת חיים! אם נשקר, נשׂא את שמה לשוא, אם נשבע – נשבע לשקר! איש אל אחיו נביט בעינים מתות… כי נשמות נובלות תבטנה מתוכן! ונשיקותינו… חא חא! נשיקות פגרים, נשיקות פגר לפגר…

תמר: הוי, אמנון!

אמנון: ומה, תמר?

תמר: האומנם מות נמות?!

אמנון: כן, מות נמות, תמר! אך גם נקום לתחיה!

תמר: ואתה מאמין, אמנון!

אמנון: כן… גם קבר כריתי לנו…

תמר: ולי לא הגדת מאום…

אמנון: אך עתה בא מועד. האמיני, תמר! המאמינים יקומו לתחיה… האם את מאמינה?!

תמר (מתאבקת בנפשה, אחרי רגע, באומץ): אני מאמינה.

אמנון: אם כן נלך… אל קברנו… ( הולכים ).

היענה: שקר, שקר, שקר! ראו נא צפרים!… מה היא עושה, מה עושה בת-חוָה, היא איננה מאמינה, היא לא תקום לתחיה… ועודה מושיטה היא את ידה מול חזה אמנון. וכי יתעורר הכל לחיים, וכי תגע קרן אור התחיה בעין המאמין, יפקח מעט את עינו ויסגרנה… כי יד מתה תעיק עליו, ולא ידפוק לבבו… ולא יתעורר, ולא יקום לתחיה!

יצחק ליבוש פרץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק ליבוש פרץ
רקע
יצחק ליבוש פרץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק ליבוש פרץ

  1. היחיד ברשות הרבים (מאמרים ומסות)
  2. בעולם האותיות המחכימות (מאמרים ומסות)
  3. התנועה החדשה (מאמרים ומסות)
  4. המתייאש (פרוזה)
  5. מסירות נפש (פרוזה)

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ בסוגה מחזות

לכל יצירות יצחק ליבוש פרץ

יצירה בהפתעה
רקע

הנאמן (לדמות דיוקנו של ביאליק)

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

“ועֵד אלהים מה נאמנה דמעתי”…

(“לא תמח במהרה”)

בשנת תרנ“ב, שנת מותו, כתב י. ל. גורדון ל”חברו בהיכל-השירה ולשכנו בחצרות-אלוה“ — למ. מ. דוליצקי (בעל הנכאים על גירוש-מוסקבה — ”מבית ומחוץ“ — והסירינאדוֹת-האֶלגיוֹת: ”בת-ציון אהבך"…) — לאמור:

לֹא מִקְסַם-כָּזָב רָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי,

וְתַרְמִית עֵינַיִם גַם אַתָּה לֹא תַחַז;

לָכֵן אַל תִּירָא כָּמוֹנִי מִשַׁחַת.

הֵא לְךָ עֵטִי, עֲלֵה, רֵשׁ מְקוֹמִי!

המשורר הזועם ההולך למות דאג לממלא-מקום, ליורש. מה היה לו להנחיל ליורשו? בכל אופן, לא דרך: את הדרך אבד בעצמו. “הא לך עטי”. אמנם, עט-הזהב, שניתן לו מאת “מכבדיו” בחג-יובלו, ינחלו בניו ולוקחי-בנותיו אחריו, אבל העט, עט-הברזל, צפורן-השמיר, שבו חקק: “עבד לעברית אנוֹכי עד נצח ” — למי?.. ובהיות הכאב רב, והפחד גדול, ואדם מסביב אין — והחזיק בנפגש ראשון: “עלֵה!”

ולא ידע המנחיל הקודר, “העץ הבלתי-יבש”, כביכול, — ואולי גם ידע — כי אין כבר בכוחו של “חברו” זה לעלות וכי לא יירשוֹ זה. אבל הנה במאסף “פרדס”, שהספר הראשון ממנו יצא באותה שנה, ושבו גופא נדפס שירו הגרוע כל-כך של יל“ג: ”סוד-העיבור“, הנה שם נדפס עוד שיר מאת משורר מתחיל אחד, מאת איזה צעיר בלתי-נודע — בשם ”אל-הציפור"[1] — והמתחיל הזה הוא אשר יירשנו.

מזה כבר ודאי שלא ידע “האחרון במשוררי ציון”. והמשורר המתחיל בעצמו? — מי יודע!.. רבות המחשבות בלב משוררים מתחילים. בספר-ה“פרדס” השני (תרנ“ב), בקינה על מות יל”ג, קורא המקונן “אל האריה המת”:

לֹא זָכִיתָ יְהוּדָה! לֹא זָכָה עַמֶךָ,

כִּי יִשְׁמַע מִפִּיךָ שִׁירָה חֲדָשָׁה,

שִׁירַת חֹפֶשׁ וּדְרוֹר לָהּ כָּלוּ כִּלְיוֹתֶיךָ,

שִׁיר יוֹצֵא מִלִבְּךָ הָרַךְ וְהַקָשֶׁה.

בְּלֹא עִתָּהּ, נַפְשְׁךָ, וּבְלֹא יוֹמֶךָ

לִמְעוֹן הַשִׁירָה מִפְלָט לָהּ חָשָׁה…

והוא מוסיף ואומר:

תַּנִים הָיִיתָ לִבְכּוֹת עֱנוּתֵנוּ —

מִי יִהְיֶה הַכִּנוֹר לָשִׁיר שִׁירוֹתֵינוּ?


  1. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.