מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על הדגל

מאת: יוסף אהרונוביץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: בנק הפועלים; 1941

סוגה:

שפת מקור: עברית

זה כשלשים שנה שאנחנו מתעסקים בעניני הישוב בארץ-ישראל, ואף פעם לא התעוררה אצלנו שאלה על דבר הרמת הדגל, גלויו והסתרתו. תמיד, בכל השנים האלו, היא אצלנו הדגל מורם ועומד:

כל מושבה שנבנתה, כל עץ שניטע, כל שעל אדמה שנחרש, נזרע ועובד על ידינו, כל כביש שנסלל בכוחותינו, כל בית-ספר שנוסד, היה עד חי, אשר הכריז על הדגל שעליו אנו חונים. ואפילו באותה התקופה השחורה, בעת ששערי ארץ-ישראל ננעלו בפנינו, גם אז התנוסס דגלנו זה החי לרגלי הרי יהודה והרי כנען, על גבעות אפרים ובין הרי הגלעד, ועמד והעיד על שאיפותינו, עמד והורה על הסיסמה שלנו. ואם הרמת הדגל בפומבי מעידה על כוח מרימיו, הרי היו המפעלים האלה הכוח עצמו, הכוח בצורתו היותר בולטת, שאינו זקוק יותר לעדים וראיות, הכוח שאין בו שום פוליטיקה, שאין לפניו מיסיונרים ואין מאחוריו ציי מלחמה ותותחים, שרק מטרה גלויה וברורה לפניו – עבודה ובנין בתחלתו ועבודה ובנין בסופו. כזאת היתה עבודתנו כל אותן השנים, וכזאת היא צריכה להיות גם עכשיו.

אך הנה קמה בציוניות תקופה של דבורים ונצחה את תקופת המעשים – ושאלת הדגל נעשתה פתאום לשיחת בפיות אחדים מהעסקנים שלנו בארץ-ישראל. “אם יין-שרף אין לנו, נשוחח על כל פנים על אודותיו” – אומר האכר הרוסי, והעסקנים הללו רוצים, כנראה, גם כן לשעשע את לבם בשיחות על דבר הדגל במקום העבודה הציונית שאין בידם לעשותה. ואם תמיד ובכל מקום עלולים דבורים יתירים על איזה ענין להשפיל את ערך הענין גופו ולהשכיחו, הנה פה בארץ-ישראל, יכולים הדבורים והמעשים הנפוחים, – שאין להם כל ערך כשהם לעצמם והבאים רק כעין הפגנה, – לגרום לנו הרבה אי נעימות. הקונסטיטוציה התורכית, שפתחה את הפיות והתירה את הידים של אלה הרוצים באמת לעבוד ולפעול לטובת הארץ. היא פתחה גם את הפיות של נרגנים שונים, הרוצים, תחת מסוה פטריוטי, להפיק תועלת להם עצמם, ומשתמשים למטרה זו בהתנפלות על עמים אחרים, ביחוד – על היהודים. מובן, שכשם שאנחנו מחויבים לקדם את פני הראשונים וללכת אתם יד ביד, ככה אנו צריכים גם להיות מוכנים לפי האחרונים ולשלם להם כגמולם. אם יקום איזה עורך “הכרמל”1, או צורר יהודים אחר, להתגרות בנו מלחמה, לא נתחבא מפניו ובכל תוקף הרגש האנושי והלאומי שבנו נתקומם נגדו. בכלל אין אנו רוצים ואין אנו צריכים להסתיר את שאיפותינו ממי שהוא, כי אין אנו מוצאים בהן שום דבר המתנגד לשאיפות עותומניה המאוחדת. ולהפך – אנחנו רשאים לדרוש מאת הממשלה התורכית שהיא לא רק שלא תתנגד לעבודתנו בארץ-ישראל, אלא גם תתמוך בה בחומר וברוח, מפני שעבודתנו זו מביאה תועלת לממשלה לא פחות מאשר לנו היהודים. ואולם מתנגדים אנו להפגנות ומלים מפוצצות, שהן נותנות רק פתחון פה למקטרגים שונים לחשוד בנו במה שאין בנו.

זה הוא הטעם העיקרי, שלנו לכל הפחות, שבשבילו אנו מתנגדים לכל אותה הפומביות הנפוחה, הרגילה אצלנו בכל מקרה קטן, שערכה, בין כלפי פנים ובין כלפי חוץ, הוא תמיד יותר שלילי מחיובי. לא מ“פחדנות” אנו אומרים ככה, אלא משום שדגלנו יקר לנו ואין אנו רוצים להפחית את ערכו. אנחנו פעם הרימונו את הדגל של תחית עם ישראל בארץ-ישראל ואותו לא נמיר ולא נוריד לעולם. תמיד נעמוד על המשמר ונשתדל להשתמש בו באופן רצוי למטרתנו.

תר"ע.


  1. עתון ערבי אנטישמי.  ↩

יוסף אהרונוביץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף אהרונוביץ
רקע
יוסף אהרונוביץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף אהרונוביץ

  1. שאלת הפועלים בארץ-ישראל (מאמרים ומסות)
  2. מכתב לאליעזר שוחט (מכתבים)
  3. פורצי גדר (מאמרים ומסות)
  4. על הדגל (מאמרים ומסות)
  5. "זרים" במושבות (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ

יצירה בהפתעה
רקע

חלום על תל-אביב

מאת אברהם רגלסון (עיון)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


“אבא” – אמרה הבחורה, בת הט"ז, בבית אחד בעיר נום אשר באיזור-הקרח בצפונה של אלאסקה – “ספר לי על דבר תל-אביב”. היא היתה בעלת פנים סגלגלים-יהודיים, ומהתגעגעה על בני-עמה שאינם מצויים תחת מאורות-הצפון, הגתה בתולדות-ישראל מאת גרץ בתרגום אנגלי, ובאנציקלופדיה היהודית, הוצאת פילאדלפיה. היא שמעה ממציאות העיר תל-אביב, ושאלה לפרטים מאת אביה, שהיה מוחזק אצלה ידען בעניני יהדות.


האב הפסיק את הראדיו מנגן, סגר את מאורות החשמל בקנים היוצאים מן הכותל, והניח את האחד שבעמוד-המנורה על יד כורסתו. הבת התקפלה על המרבד לרגליו, והרימה פניה אליו מתוך הקשבה. הוא סיפר:


"תל-אביב שוכנת על חוף ים-התיכון, והיא העיר הישראלית הראשונה, תפארת האומה. באים אליה פליטים מכל העולם. כבוא פליטים – אך ירדו מן הספינה – יקדמו זקני-העיר את פניהם בברכה, וישאלו אותם למלאכתם ומה כסף הביאו אתם. והיה אם העולה לארץ עשיר הוא, וענו זקני-העיר ואמרו לו:


“באת, נפשך בכפך, מגלויות ורדיפות. ראה שלא תחלל את העיר המוכנת לתת לך מנוחה, ולא תביא טומאה אל ארץ מקלטתך, בכספך: לא תעביד בו את אחיך כעבד, ולא תעשה בו מסחר באדמת-הקודש. יוכנס הכסף אשר הבאת אתך לאוצר-הלאום, ורק אוצר-הלאום יקנה קרקעות, בשביל שלא יעלה מחירן. הן רבּים הפּליטים הבּאים, ואנחנו צריכים לרוב אדמה בשבילם, ואיך נרכשנה אם יום-יום יאמיר מחירה מהתחרות הקונים? וכסף-חוק יושב אליך מאוצר-הלאום כפי צורך מחיתך ומחית משפחתך, ותמיכת קרוביך אשר מחוץ-לארץ, עד שתנוח מייסוריך וטלטוליך, ונכנסת אל מחנה העובדים”. ואם עני הוא הבּא, ידאגו זקני-העיר לו ולמשפּחתו לתת להם דירה, מרפּא ומזון, עד הצטרפם גם הם אל שורות העובדים. כי העיר תל-אביב, כולה עובדים: אין עשיר ואין עני בה.


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.