מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חֹמֶר לְשִׁיר חִזָּיוֹן ׁ(מעלאדראמא)

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: דביר; תשי"ג

סוגה:

שפת מקור: עברית

בּכרְמֵי עֵין גֶּדִי

הכרם עשוי מדרגות מדרגות, בנות ישראל מטילות בכרם זוגות זוגות, עולות ויורדות על המדרגות. שורות בחורים עומדים ומסתכלים בהן ומתלחשים יחדו. על גבעת לבונה יושב זקן ועור, מנגן בכנור ומזמר בפה:

מַדּוּעַ, בַּת צִיּוֹן הַחֲמוּדָה,

יוֹשֶבֶת אַתְּ סוּרָה וְגַלְמוּדָה,

הֲמִבְּלִי אֵין חֲתָנִים

בִּבְנֵי צִיּוֹן הַמְצֻיָּנִים

נֶחְמָדִים וְנָאִים

כַּאֲיָלִים, כִּצְבָאִים?

וָאַתְּ – הֲלֹא שַׂמְתְּ עָלַיִךְ אֲזַנַיִךְ,

חִצִּים שְׁנוּנִים עִינַיִךְ.

קֶסֶם עַל שִׂפְתֹתַיִךְ,

לָמָּה תַעַמְדִי גַלְמוּדָה,

אֲחוֹתִי בַת יְהוּדָה.

עֲשִׂי הָרַתּוֹק, קוּמִי וּשְׁבִי

אַיָּל אוֹ צְבִי –

“לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ”!

_________________

על מגדל עץ עשוי לדבר בין ערוגות הבשם אשה פורטת על פי הנבל ומזמרת:

בָּחוּר, אַל תְּהִי בֵן סוֹרֵר,

רְאֵה מָה אַתָּה בוֹרֵר,

אַל תַּבֵּט בִּיפִי פָנִים,

כִי לֹא לְעוֹלָם הַיֹּפִי,

בַּקֵּשׁ מִשְׁפָּחָה בְּלִי דֹפִי,

כִּי אֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים.


בֵּין הַמְחוֹלְלוֹת בַּכְּרָמִים הוּא

הִנֵּה כֹּה מַבָּטֵךְ כִּי תִפְקְחִי עֵינַיִךְ

לָאוֹר יֹאמַר: הָאֵר אֶרֶץ, לַבָּרָק – בְּרוֹק;

וְיֵין חִכֵּךְ כִּי אֶטְעַם, אֶרְוֶה דוֹדַיִךְ

לִבִּי מֵת בִּנְשִׁיקָה, חוּשַׁי טֹבְעִים בְּרֹק.


כָּל בִּגְדוֹתַיִךְ חֲטוּבוֹת וּקְצִיעוֹת1

מֹר נֵרְדְּ וַאֲהָלוֹת כַּרְכֹּם וּקְצִיעוֹת.

מִפִּיךְ תֹּאכַל אֵשׁ וּנְהַר דִּינוּר נָגִיד

אִמְרִי לִי: אֹהַבְךָ וּתְצַוִּינִי נָגִיד.


היא:

יָדֹע יָדַעְנוּ נֶפֶשׁ הַבַּחוּרִים

הַבֹּדְקִים בַּאֲבוּקָה בִּסְדָקִים, בְּחוּרִים,

אִם יֵשׁ מַלְבּוּשׁ כּחֹמֶר, כֶּסֶף כְּאַשְׁפָּה –

חֵץ בָּרוּר אַתְּ לוֹ יַסְתִּירֵךְ בְּאַשְׁפָּה.

וְאִם יִמְעַט הוֹן בֵּיתֵךְ מִהְיוֹת לִנְדָן –

הָשִׁיבִי, עֲנִיָּה, אֶת חַרְבֵּךְ לִנְדָן.

כִּי אָז עַד בֹּא תִשְׁבִּי

נֶפֶשׁ יְקָרָה זֹאת לֹא תִשְׁבִּי.


הוא:

דִּבַּרְתִּי אַהֲבָה וְהִיא – אֵינֶנָּה עוֹנָה…


היא:

דַּבֵּר תְּדַבֵּר אַף הִיא כִּי תָבֹא עוֹנָה,

גַּם יוֹנַת אֵלֶם הוֹמִיָה אֶל תּוֹרָהּ,

גַּם יוֹנָתְךָ תֶּאֱהַב בְּהַגִּיעַ תּוֹרָהּ,

כִּי זֹאת הַתּוֹרָה הַבְּרִיאָה תּוֹרָהּ.


הוא

הֲתֵדְעִי לִרְקֹחַ קִנָּמוֹן עִם קִדָּה,

לָמֹץ עֲסִיס רִמוֹנִים וָיַיִן בַּנֶּבֶל,

לְנַגֵּן בְּכִנּוֹר לִפְרֹט עַל פִּי הַנֶּבֶל,

לָחוֹל בִּמְחֹלוֹת וּלְהַחֲוָיָה קִידָה?


האב

אַל לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל עֻגָּב וּמִנִּים,

אַל לְשׁוֹן לַעַז, אַל סִפְרֵי מִינִים,

לֹא בְנֵי מְלָכִים הֵם, לֹא שָׂרֵי פָלֶךְ.

אַשְׁרֵי הָאָב אֲשֶׁר לִבְנוֹתָיו יוֹרֶה

לִשְׁפּוֹת הַקְּדֵרָה וּלְהַעֲמִיד הַיּוֹרָה,

גַּם לִשְׁמֹר חֻקּוֹת קָצִיר מַלְקוֹשׁ וְיוֹרֶה,

לִשְׁלֹחַ יָד בַּכִּישׁוֹר לִתְמֹךְ פָּלֶךְ.



  1. מהוקצעות לד"ק  ↩

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

העיתונות העברית בא"י

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

לראש הדף בוא וראה, כמה גדול כחה של חרות! עד שלא נִתְּנָה הקונסטיטוציה (“חושמה” בלע"ז) בטורקיה ואזרחיה היו אסורים בחופש הדבור, היו עורך “הצבי” ועורכתו, עוזריהם ומשמשיהם נוהגים לפרכס אלו באלו והיו קובעים בעתונם רק תהלות ותשבחות איש לרעהו: הבן היה מכבד את האב, הבעל היה מכריז על כבוד אשתו והאשה היתה מספרת על גדולת בעלה וכו'. “אידיליה” יפה היתה זו, והיו הבריות נהנות הנאה משונה, מקלסות ואומרות: כמה יפים וכמה נעימים האהבה והאחוה, השלום והרעות שחלק הקדוש-ברוך-הוא ל“משפחה” מיוחסה זו!… עכשיו מִשֶׁנִתְּנָה הקונסטיטוציה והותר הדבור, עמד עורך “הצבי” והרחיב את אהלו ועשה אותו מדורים מדורים: מדור לתהלות ותשבחות להעורך והעורכת (עי', למשל, עדותה של מרת חמדה בן-יהודה בגליון קע"ג, שבעלה נעשה פתאום צעיר לאחר שכבר עבר עליו חצי יובל של עבודה ספרותית) ומדור לחרפות וגדופים כלפי העורך ועתונו, שנדפסים ב“הצבי” גופו כמו שיצאו מפיהם של המחרפים והמגדפים בלי שום שנוי ותוספות הערה מצד העורך (ע', למשל, מחאתם של בני ראשון לציון בדבר המאמר “אנחנו”). וכל כך גדל כח החרות וחופש הדבור, עד שאפילו הקריקטורה הראשונה בגליון הראשון של ה“חמר-גמל”, המצורף ל“הצבי”, נכתבה לכבודו של העורך עצמו, שוב “אידיליה” יפה, והבריות חוזרות ונהנות הנאה משונה, מקלסות ואומרות: כמה יפים מנהגיה של ארץ-הפלאות וכמה נעימים נמוסיהם של אנשיה, אנשי-הפלאות!…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.