מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

דברי פּרידה מעם דוֹב הוֹז

מאת: ברל כצנלסון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ו, 1946

סוגה:

שפת מקור: עברית

דוֹב, איש-המערכה היית מנעוּריך ולא בּמערכה נפלת, כּי אם ערב המערכה. תבענוּ ממך וזירזנוּך שתצא ללוֹנדוֹן, לא יכוֹלנוּ לוַתר עליך. ראינוּ צוֹרך לשלוֹח מן הארץ תגבּוֹרת לאוֹתוֹ קוֹמץ אנשים העוֹמדים בּמערכה היהוּדית מוּל עוֹלם קשיח. וּכשיצאת להיפּרד מחבריך, בּני הישוּב שבּעכּוֹ, וּכשבּיקרת בּקבוּצת גינוֹסר, ידענוּ: הנה אַתה יוֹצא לקראת תפקידך.

בּלי כּל חשש של הפרזה אוֹמַר: עזבתנוּ ואין לך תמוּרה.

זה הנער, יליד רוּסיה, תלמיד “הרצליה”, חניך תנוּעת הפּוֹעלים הארץ-ישׂראלית, שיצא לארצוֹת רבּוֹת בּשליחוּת הפּוֹעל העברי והרעיוֹן הציוֹני, הגיע למה שלא הגיעוּ אחרים. הוּא רכש את ידיעת המזרח ואת ידיעת המערב. הוּא רכש נסיוֹן וּקשרים – והוֹקרה. אך סגוּלוֹתיו הטבעיוֹת הן לעֵילא מכּל מה שנרכּש: הוּא היה אמן המגע בּאדם. בּן-חוֹרין היה, וּלפיכך היה חבר טוֹב לחבריו בּאוֹהל, לחברים בּקבוּצה וּבּמוֹשבה וּבכל מרתף, וגם לכל אדם אשר נפגש לוֹ בּדרכּוֹ, מן הסַפּן בּיפוֹ והשֵיך בּכפר הערבי ועד מנהיגים בּפרלמנט הבּריטי וּבועידוֹת בּין-לאוּמיוּת.

לא תמיד ידענוּ בּמה עלית על רבּים, שכּכה הצלחת. רבּים ידעוּ שמך, אך רק אלה שבּאוּ אתך בּמגע אישי הרגישוּ את רוּחך הטוֹבה, את ידך הקלה, מי כּמוֹך ידע לגמוֹל חסד עם ידידים ועם יריבים.

איש-אמוּנים היית, אמוּנים למשפּחה, לעם, לחברים ולתנוּעה. שמרת אמוּנים גם לבני-אדם, אשר, לדעת ידידים, לא היוּ ראוּיים לכך. ושמרת להם אמוּנים עד הקצה.

נשׂאת בּקלוּת מַשׂאוֹת כּבדים. מעוֹלם לא נאנחת, מעוֹלם לא החזקת טוֹבה לעצמך. ראיתיך בּשנים האחרוֹנוֹת וּמבּטך עגוּם, אך לא דלוּח. השׂבּיעוּך מרוֹרוֹת ולא יכלוּ לך.

חבר טוֹב היית לנו. כּל אחד טעם את נוֹעם הליכוֹתיך, טוּב-לבּך וטוּב-מזגך. אפשר היה לחלוֹק עליך, אך לא לכעוֹס עליך ולא להרגיזך. לא דבק בּך שמץ מן העיקשוּת המבאישה רבּים.

מעטים הם בּישוּב, וּמעטים בּציבּוּר הפּוֹעלים, אשר יש ללמוֹד מהם מידוֹת אנוֹשיוֹת טוֹבוֹת כּאשר יש ויש ללמוֹד ממך. בּאשר הלכת הבאת אתך ענוַת-חן ואהבת-השלוֹם. לא למדת בּשוּם בּית-ספר לדיפּלוֹמַטיה, ואף המוּשׂגים המקוּבּלים על מלאכת הדיפּלוֹמַטים אינם הוֹלמים אוֹתך כּלל. לא בּשׂפת-חלקוֹת ולא בּדברי-תרמית פּעלת, כּי אם בּטוּב-טעמך וּבטוֹב-שׂכלך מצאת מסילוֹת ללב אדם.

אינני חוֹשש לוֹמר: אַתה משאיר את תנוּעתנוּ, את הישוּב בּארץ, ואף את התנוּעה הציוֹנית – לקראת שעוֹת הכרעה חמוּרוֹת – ללא חליפין. ואת חבריך, אשר ידעוּך מימי היוֹתך מחזיק בּמוֹשכוֹת הסוּסים בּדגניה, ועד פּעוּלתך בּועידוֹת–פּוֹעלים וּבֹמרכּזי המדיניוּת העוֹלמית – יתוֹמים.

בּאוֹתה המהירוּת שבּה פּעלת וחיית ניתקת את חייך, ואף לקחת אתך את רבקה ואת תרצה, ועוֹד קרוֹבי-נפש.

רבקה, לא אשכּח לך חסד נעוּריך, כּשהייתי בּא מן הכּפר לתל-אביב, וּמקשיב ליד חלוֹנך לצלילי הפּסנתר, בּטרם הכּרתי את פּניך. לא אשכּח את דמוּתך בּתל-אביב בּשנוֹת המלחמה, כּשהילוּכך היה מַשרה רוּח טוֹבה וּמְעַלה, לא ישכּחוּ הקרוֹבים מה שהיתה רבקה, הבּלתי-ציבּוּרית, בּקרב קוֹמץ האנשים, ודוֹב בּיניהם, מיסדי הגדוּד העברי.

ותרצה? זוֹך-נפש וענוָה עמוּקה ללא-שיעוּר.

דוֹב, דוֹב! לא חַסת על עצמך, לא חמקת מסכּנה, מעוֹלם לא בּזת לקטנוֹת ולא נרתעת מפּני גדוֹלוֹת. הרכּנת ראשך בּפני החוֹבה, גם אם לא היתה לפי כּשרוֹנוֹתיך, ועכשיו פּרקת מעליך כּל חוֹבה.

וּמלים מעטוֹת על יצחק בּן-יעקב. קשר בּל-ינתק קשוּר שמוֹ עם אסירי-דמשׂק, עם מעוּני השלטוֹן התוּרכּי. עדין-הנפש, אמיץ-לבב. נזדמנתי אתוֹ לפני שנים אחדוֹת, והוּא ידוּע-מכאוֹבים וּרצוּץ-הגוּף, אך איתן בּרוּחוֹ ועצמאי בּשיפּוּטוֹ. ואחר כּך, והוּא על סף החמישים, נעשׂה חלוּץ התעוּפה העברית בּארץ.

מה מעט אנוּ יוֹדעים על חיי אנשים יקרים לנוּ. דוֹב לא ניהל יוֹמנים, לא היה מַרבּה בּרשימת שיחוֹתיו, וּבמוֹתוֹ בּיטל מאתנוּ אוֹצר בּלוּם של נסיוֹן מדיני ושל קשרים אישיים. טיפּחנוּ וגידלנוּ אוֹתוֹ, ועתה שכוֹלנוּ.


כּסליו תש"א.
ברל כצנלסון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ברל כצנלסון
רקע
ברל כצנלסון

יצירותיו הנקראות ביותר של ברל כצנלסון

  1. אל הרצל (מאמרים ומסות)
  2. מיכה יוֹסף בּרדיצ'בסקי (מאמרים ומסות)
  3. לתנועת החלוץ (מכתבים)
  4. קַרל נֶטֶר (מאמרים ומסות)
  5. שאלה (מאמרים ומסות)

לכל יצירות ברל כצנלסון בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות ברל כצנלסון

יצירה בהפתעה
רקע

הַזַּ'נְר הָאֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִי וַאֲבִיזְרַיְהוּ

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

(ממכתב פרטי)

האם זוכר אתה, חביבי, ממה שנדברנו כמה פעמים על-דבר מקומו של הישוב הארץ-ישראלי הנוכחי בספרותנו היפה? – אני מחזיק בדעתי: אני, שבעיקר איני ז’אנריסט, אני, שבכלל איני בא מעולם לספר, אלא להביע,כפי יכלתי ובכל האמצעים שברשותי, ה“מוּתּרים” וש“אינם מוּתּרים”, את הלך-רוחי ואת וידוּיי-נפשי – אני, כמדומני, יכול להתיחס לשאלה ספרותית זו של הז’אנר הארץ-ישראל כאיש מן הצד. והנני מודה לפניך: כמה פעמים, כשאני שומע סופר אחד מחברינו אומר לשני: “יצירתך החדשה היא מחיי-ארץ-ישראל?”, מתעוררת איזו הרגשה מלגלגת בתוכי: כאילו הכתיבה זהו איזה דבר חיצוני, כביכול, וכותבים “מחיי-היהודים בלוֹדז”, מחיי בני גליציה, “מחיי הקראים”, “מחיי הספרדים”, “מחיי ארץ-ישראל”, מחיי בני פתח-תקוה… ולא דבר פנימי, גילוי החיים הפנימיים והמהות שלהם בתוך יחסי וגוני זמן ידוע וסביבה ידועה. אבל אל תירתע: אין אני בא לדון עכשיו לפניך בתורת-האמנות, ומכל שכן שאיני מתכוון כלל וכלל לקבוע מסמרות. אדרבה, אני רוצה להזכירך, שאיך שיהיה, ובבלטריסטיקה העברית העניה כבר תופס הז’אנר הארץ-ישראלי מקום נכבד: הנה סיפורי זאב יעבץ ויהושע ברזלי בספרי “פרי-הארץ” ולוחות-“אחיאסף”, הנה הסיפורים האַפּוֹלוֹגֶטיים, שׁהיו נדפסים ב“העולם” הברליני לשׁם אגיטאציה, הנה רוב הסיפורים, שעיבד ש. בן ציון בארבעת ספרי “העומר”, הנה מאיר וילקנסקי, והנה גם צמח ומשה סמילנסקי…איך שיהיה, וכל זה יונק מישובנו פה, כל זה “נתנה לנו ארץ-ישראל”… האם אינך מצטער על מה שעדיין לא נתגלה בספרותנו גם המבקר הארץ-ישראלי, שיצרף את כל החומר הרב הזה בכור-בחינתו? לא?…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.