יָרֵחַ מְכֻרְסָם כְּפֶלַח אֲבַטִּיחַ
וּכְחַרְצַנֵּי-זָהָב כָּל כּוֹכָבָיו פְּזוּרִים.
– הוֹי אֵיזֶה מִין חָצוּף!
פִּיּוּט כָּזֶה יָטִיחַ
וְאֵין חוֹבְשִׁים אוֹתוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים?!
שָׁמַעְתָּ אֱלֹהִים?
אָח הַיְנוּ הָךְ!
הַגַּתָּה!
כְּמוֹ מִגִּגִּית יַשְׁקוּנוּ
תִּירוֹשָׁם לֵילוֹת.
– הֲנִשְׁמְעָה כָּזֹאת
מִנִּי אִיּוֹב עַד עָתָּה!
– לַאֲדֹנָי “אַתָּה”?
– הֵן הוּא שִׁכּוֹר כְּלוֹט!
שִׁכּוֹר אֲנִי אוֹ לֹא
רַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ.
אַךְ זֹאת הֵבַנְתִּי כְּבָר:
כָּל תְּמוֹל
חֲלוֹם חָלוּם.
שַׁרְבֵּב לְשׁוֹן-עִוְעִים
אַתָּה הַמִּתַּעְתֵּעַ
וְרִיר לָהֶם
וּצְחַק:
לַדֶּמַע
אֵין שִׁלּוּם.
אֲנִי שָׁלַפְתִּי כְּבָר הַפְּתִיל מִן הַמַּחְרֹזֶת
וּכְאַלְמֻגֵּי-הַפְקֵר נִדַּרְדְּרוּ יָמָי
וּמַה-לִּי
אִם הַסְּתָו בְּתַעֲרוֹ יָגֹז אֶת
צַמְרְכֶן הַצַּח
שִׁבְעַת מַחְלְפוֹתָי!
וּמַה-לִּי
אִם מַחְרִישׁ הוּא כְּבָר עוֹמֵד מִנֶּגֶד
לְטַעַן-הַמִּטָּה
מוּכָן שִׁכְמוֹ לָתֵת.
יָרֵחַ כְּסַכִּין נִנְעַץ בְּדַשׁ הַבֶּגֶד:
בָּרוּךְ-דַּיַּן-אֱמֶת.
נוּ דַי!
נוּ דַי סוֹף-סוֹף!
הֵן לֹא יָאֶה כַּכֶּלֶב
דַּדֵּה מֵרְחוֹב לִרְחוֹב
בְּשֶׁצֶף-אַלְלָי!
אַךְ לִי כְּבָר לֹא אִכְפַּת
אִם יִרְגְּמֵנִי דֶלֶף
בְּסַגְרִירֵי-רִירָיו
עַד גְּוֹעַ כָּל אוּלַי.
הָאַלְמוֹנִי הֶעָט
עַל מִשְׁכְּנוֹת קֹהֶלֶת
בְּכָל הַמְּבוֹאוֹת לִשְׁבֹּר הַמַּנְעוּלִים
זֶה הוּא צִוָּה לִי:
לֵךְ
מֵאֲחוֹרֵי כָּל דֶּלֶת
תַּקֵּן לָהֶם חֲצוֹת
בִּילֵל-הַחֲתוּלִים.
זֶה הוּא צִוָּה לִי:
צֵא
יַבֵּב
וְהִתַּעְתֵּעַ
וּכְמוֹ סַגְרִיר מִגָּג
יֻדְלַף מִפִּיךָ שִׁיר!
שִׁכּוֹר אֲנִי אוֹ לֹא
רַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ.
הֵן כָּל אָדָם בַּלַּיְלָה
שֶׂה מֻדָּח מִדִּיר.
שִׁמְעוּ-נָא דְבַר הַשֶּׂה!
יָדַעְתִּי כִּי בַּנַּלִי
הַפַּעַם חֲזוֹנִי
עַל לֵיל וּמוֹרָאָיו.
אַךְ לִי לֹא טוֹב הַיּוֹם…
זֶה הוּא
זֶה הוּא מִנָּה לִי
לַחְרֹז לָכֶם הַיּוֹם
חָרוּז פָּשׁוּט:
רָעָב.