מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת

מאת: טוביה בן משה כץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מֵרֹב יָגוֹן וָעֶצֶב צָרוֹת וּתְלָאוֹת

מַר יִבְכֶּה הָאָדָם וְיִשְׁפּוֹךְ דְּמָעוֹת

"מַה לִּי לַחַיִּים הֲלֹא טוֹב לִי הַמָּוֶת

מַר לִי מָר בָּחֲלָה נַפְשִׁי פֹּה לָשָׁבֶת

בֹּא אֵלַי מָוֶת מִצָּרָה הוֹצִיאֵנִי

הָחִישָׁה פְעָמֶיךָ לִמְנוּחָה תְנַהֲלֵנִי"

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

אַךְ אִם בַּנְּעִימִים נָפַל לָךְ חֶבֶל

בְּשִׁירִים וּמְחֹלוֹת תְּבַלֶּה חַיֵּי הֶבֶל

הֲלֹא אָז אִם תִּרְאֶה מָוֶת בְּחַלּוֹנֶךָ

פַּחַד יֹאחֲזֶךָ תֶּאֱחֹז מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ

"אֵיךְ אֶעֱזֹב בֵּיתִי רְכוּשִׁי וְהוֹנִי?

אֲבָנַי הַיְקָרִים כָּל יְגִיעַ כֹּחִי וְאוֹנִי"?

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת כִּי שְׁלָחוֹ אֵל

בַּצַּר לְךָ חֶסֶר וְכָפָן יִלְחָצוּךָ

בָּנֶיךָ רְעֵבִים כִּדְבֹרִים יְסוֹבְבוּךָ

לַלֶּחֶם יִשְׁאָגוּ וּמַר יִתְּנוּ בְקוֹל

וְאֵין לְאֵל יָדֶךְ כִּי בְיָדְךָ אֵין כֹּל

אָז תִּפְרוֹץ בִּבְכִי וְאַנְחָתְךָ לֹא נִסְתָּרָה

תִּקְרָא לַמָּוֶת לְחַלֶּצְךָ מִצָּרָה

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם זֶה רַבּוֹת בַּשָּׁנִים אִשָּׁה לָקַחְתָּ

לֹא בֵן וְלֹא בַת לָךְ, עֲרִירִי הָלַכְתָּ

וְהִנֵּה פִתְאֹם אִשְׁתְּךָ הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן

וְיָבֹא זְאֵב וְיִטְרְפֶנּוּ וְיַחֲרֹק עָלָיו שֵׁן

אָז תַּחְפֹּשׂ גַּם אַתָּה הַמָּוֶת כְּמַטְמוֹנִים

תִּכְסֹף אֵלָיו כְּאֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם הַיּוֹנִים

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

גַּם אִם תִּרְאֶה רֵעֶיךָ בְּטוֹב יְבַלּוּ יְמֵיהֶם

בְּאֶפֶס עֲבֹדָה יָבִיאוּ מַחְסוֹרֵיהֶם

וְאַתָּה בְּפֶרֶךְ תַּעֲבֹד וּרְעֵבָה נַפְשֶׁךָ

אֵין כְּסוּת בַּקָּרָה לְהַלְבִּישׁ מַעֲרֻמֶּיךָ

קִנְאָה אֲכַלַתְךָ תִּמְאַס בַּחַיִּים

כִּי לָמָּה זֶה אָמוּת בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם בְּעַד נִשְׁיוֹ הַנּשֶׁה בָּא לָקַחַת

וְלֹא יַשְׁאִיר לְךָ אַף מְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפַּחַת

יִתֶּנְךָ לְשִׁמְצָה וּמִבֵּיתְךָ יְגָרְשֶׁךָ

וְעוֹדְךָ בַחַיִּים זָר יִירָשֶׁךָ

“הַאִם לֹא טוֹב לִי בַּקֶּבֶר” תַּבִּיעַ

“שָׁם בְּשָׁלוֹם אֶשְׁכַּב בִּמְנוּחָה אַצִּיעַ”

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

גַּם אִם עֵינֶיךָ עִוְרוֹת וְלֹא תִרְאֶה אוֹר

בְּצוּר מִכְשׁוֹל תִּכָּשֵׁל וְגַם תִּפּוֹל לְבוֹר

עַצְמוֹתֶיךָ תִּשָּׁבַרְנָה וְאַפְּךָ יִזַּל דָּם

מֵרֹב צָרָה הִתְרַפִּיתָ כֹּחֲךָ תָּם

תִּפּוֹל לְמִשְׁכָּב לַטֶּרֶף לֹא תוּכַל לָצֵאת

וְאֵין חֹלֶה עָלֶיךָ נִשְׁכַּחְתָּ כְּמֵת

גַּם אָז לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם פִּסֵּחַ אַתָּה וּנְכֵה רַגְלַיִם

זוֹחֵל אַתָּה עַל גְּחֹנְךָ וְעַל שְׁתֵּי יָדַיִם

וְטֶרֶם אֶל מְקוֹם נוֹעָד תִּשְׁאַף תַּגִּיעַ

זֵעַת אַפֶּיךָ עַל פָּנֶיךָ תַּצִּיעַ

תִּשְׁאַל “קִצִּי גַּם הוּא פִּסֵּחַ הִנֵּהוּ”?

לָכֵן בּוֹשֵׁשׁ הוּא וִיאַחֵר פְּעָמֵיהוּ

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ

גַּם כָּל חֳלִי וּמַכְאוֹב כִּי יַקִּיפוּךָ

כָּל נֶגַע וָפֶגַע יִפְגָּשׁוּךָ יְסוֹבְבוּךָ

בִּבְשָׂרְךָ מִגְרַעַת פֶּצַע וְחַבּוּרָה

כַּלְכֵּל לֹא תוּכַל כִּי מָלְאָה הַמְּשׂוּרָה

תֹּאמַר "מִי יִתֵּן תְּכַלֵּנִי אֵשׁ אוֹ דֶבֶר

אֶגְוַע בְשִׂמְחָה בְּשָׁלוֹם אֵרְדָה קֶבֶר"

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ

אִם בִּנְךָ יְחִידְךָ לְעֶבֶד יִקָּחוּ

עֲבֹדַת פֶּרֶךְ יַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה בָּאָחוּ

יַכּוּהוּ יִפְצָעוּהוּ וְנִקְלָה לְעֵינֶיךָ

לְהַצִּילוֹ מִיָּדָם אֵין לְאֵל יָדֶךָ

מֵרֹב כַּעַס תַּחֲרֹק שֵׁן יוֹמְךָ תְּקַלֵּל

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם תִּרְאֶה אֵשֶׁת חֵיקְךָ בְּךָ בֹּגֶדֶת

אוֹתְךָ עָזְבָה בְּבֵית אָחִיךָ ישֶׁבֶת

שָׁם הַזְנֵה תִזְנֶה בַּעַל נְעוּרֶיהָ שָׁכָחָה

מַר תִּבְכֶּה, בְּעֻלַת בַּעַל אֵיךְ תַּעֲשֶׂה כָּכָה

מִקִּנְאָה תַּחֲרֹק שֵׁן וִילֵיל תַּשְׁמִיעַ

“מִי יִתֵּן אֵרֵד שַׁחַת שְׁאוֹל אַצִּיעַ”

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ

בָּנֶיךָ כִּי יֶחֶטְאוּ דַּרְכָּם יְסַלֵּפוּ

כָּל קֹדֶשׁ יְחַלֵּלוּ, תּוֹרַת אֵל יְחָרֵפוּ

מְאֹד יֶחֶרֶה אַפְּךָ תִּמָּלֵא כַּעַס וְחֵמָה

יִרְאַת אֵל תְּבַעְתֶּךָ וְלִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה

לַמָּוֶת תִּקְרָא פְּרֹשׂ עָלַי הָרֶשֶׁת

לְבַל אֶרְאֶה נִקְמַת אֵל תְּמַהֵר לָגֶשֶׁת

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

תִּרְאֶה יְשָׁרִים רְעֵבִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ

וְרִשְׁעֵי אֶרֶץ שְׂבֵעִים וְרֹב כֶּסֶף יִצְבָּרוּ

תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ וְתַחְפּוֹץ לָדַעַת

עַוְלָה כָזֹאת מֵאַיִן נוֹבַעַת?

שָׁמַיִם לַעֲלוֹת תְּבַקֵּשׁ לָבוֹא בְּסוֹד אֵל

שָׁם יְגַלּוּ לְךָ תַּעֲלֻמוֹת וְעֵינְךָ תָּהֵל

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ

אִם זָקַנְתָּ וְשָׂבַעְתָּ רֹגֶז וְיָמִים

מִכָּל יָמֶיךָ כַּמַּיִם יִזְּלוּ דָמִים

דְּמֵי לִבְּךָ הַנִּמְחַץ מֵרֹב יָגוֹן וְצָרָה

תֹּאמַר "שָׁוְא אֶנְהֹם דַּרְכִּי נִסְתָּרָה

רַב לִי שֶׁבֶת פֹּה אֶרֶץ יָגוֹן וְעַצָּבֶת

הֲלֹא טוֹב לִי עִם מֵתִים חָפְשִׁי לָשָׁבֶת"

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

רַעַשׁ כִּי יָבֹא הַרְרֵי עַד יִתְפּוֹצָצוּ

חֹמוֹת בַּרְזֶל לִרְסִיסִים יִתְרוֹצָצוּ

הֲרוּגִים יִפּוֹלוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים

וְתַחַת הַחוֹמָה גַּם בָּנֶיךָ נִגָּפִים

בְּמַר נֶפֶש תְּיַלֵּל וּתְבַקֵּשׁ הַמָּוְתָה

כִּי מַה לְּךָ לַחַיִּים אִם כָּל תִּקְוָה אָפְסָה

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם חֵילְךָ חָלַף הָלַךְ וְלַשָּׁוְא יָגַעְתָּ

שָׂדְךָ יַעֲלֶה קִמְשׁוֹנִים לַשָּׁוְא זָרַעְתָּ

מֵתוּ כָל הַצֹּאן בְּהֶמְתְּךָ שׁוֹכְבִים פְּגָרִים

בֵּיתְךָ אָכְלָה אֵשׁ אַךְ אוּדִים נִשְׁאָרִים

מַר תִּבְכֶּה וּתְיַלֵּל וְתִסְפּוֹק כַּפַּיִם

תְּבַקֵּשׁ הַמָּוֶת כִּי תָקוֹץ בַּחַיִּים

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ.

וְאִם עַל בְּלִי חֵטְא וְעָוֹן בַּבּוֹר שָׂמוּךָ

בַּרְזֶל בָּאָה רַגְלֶךָ בַּנְּחֻשְׁתַּיִם אֱסָרוּךָ

יִתְּנוּךָ לְשִׁמְצָה לְלַעַג וָקֶלֶס לְעֵין כֹּל

וּלְהַצְדִּיקְךָ בְּמִשְׁפָּט אֵין מֵרִים קוֹל

אָז תַּבִּיט לָאָרֶץ מֶנָּה לֻקַּחְתָּ

לוּ חַיִּים תְּבַלְּעֶךָ אָז אֵיךְ שָׂמַחְתָּ

אַךְ לַשָּׁוְא! לֹא יָבֹא מָוֶת בְּאָהֳלֶךָ

חֱיֵה וּסְבוֹל! כִּי כֵן צִוָּה לְךָ אֱלֹהֶיךָ —

אוּלָם בִּרְבוֹת לְךָ טוֹבָה וְכִי יֶשׁ לְךָ כֹּל

אוֹצְרוֹת זָהָב וָכֶסֶף הִרְבֵּיתָ כַּחוֹל

גַּם שָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּתִּים כָּל טוּב מְלֵאִים

דֵּי מַחְסוֹרְךָ גַּם לְשִׁלֵּשִׁים וּלְרִבֵּעִים

אָז תִּירָא לְבַל יָבֹא מָוֶת בִּגְבוּלֶךָ

בְּנִקְרַת צוּר תֵּחָבֵא לְבַל יִפְגָּשֶׁךָ

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת אִם שְׁלָחוֹ הָאֵל.

אִם אִשָּׁה מָצָאתָ כְּבַת אֲבִיחַיִל

טוֹבַת שֶׂכֶל, יַעֲלַת חֵן, אֵשֶׁת חַיִל

תִּשְׂמַח אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ יוֹם אוֹ יוֹמַיִם

פִּתְאֹם מָוֶת יוֹשִׁיט אֵלֶיךָ כַּפַּיִם

תִּבְכֶּה וְתִתְחַנֵּן אֵיךְ כְּרֶגַע אֶעֶזְבֶנָּה?

נַחֲלָתִי הִיא וְאֵיךְ אַחֵר יִקָּחֶנָּה?

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת כִּי שְׁלָחוֹ הָאֵל.

אִם חָכָם אַתָּה וּגְדֹלוֹת פָּעַלְתָּ

מֵחָכְמָתְךָ עַל ישְׁבֵי תֵבֵל אָצַלְתָּ

יְכַבְּדוּךָ וִינַשְּׂאוּךָ עַד לֵב שָׁמַיִם

אַךְ פִּתְאֹם מָוֶת ישִׁיט לְךָ יָדַיִם

תִּבָּהֵל, אֵיךְ צֹאן בְּלֹא רֹעֶה תִּשָּׁאֵר

הֲלֹא תֹאבַד חָכְמָה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת כִּי שְׁלָחוֹ הָאֵל.

שֹׁכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוָי בִּבְכִי יְמָרֵר

לֹא עַל מַכְאוֹבָיו, עֲלֵיהֶם יִשְׂתָּרֵר

אַךְ מִמָּוֶת יִפְחַד לְבַל יִקָּחֵהוּ

מֵרִשְׁתּוֹ יֵחַת כִּי לֹא תִלְכְּדֵהוּ

מַר יִשְׁאַג "הוֹי אֵלִי אַל תַּעַזְבֵנִי

אֶסְבּוֹל כְּאֵבִי אַךְ לַמָּוֶת אַל תִּתְּנֵנִי"

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת כִּי שְׁלָחוֹ הָאֵל.

הִנֵּה זֶה שָׁנָה תְמִימָה בַּקְּרָב הָיִיתָ

נִלְחַמְתָּ כְּאַרְיֵה עִם נְמֵרִים שָׂרִיתָ

נִלְחַמְתָּ וַתּוּכָל וְכָבוֹד יַנְחִילוּךָ

בְּבֵיתְךָ שָׂרִים יְחַלּוּ בַּעֲטָרוֹת יְעַטְּרוּךָ

וּבְשׁוּבְךָ, בַּדֶּרֶךְ לָמוּת נֶחֱלֵיתָ

“לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה” מִפִּיךָ הוֹצֵאתָ

אַךְ לַשָּׁוְא! גַּם אִם תַּחֲזִיק בְּחוֹמָה וָחֵל

לֹא תִמָּלֵט מִמָּוֶת כִּי שְׁלָחוֹ הָאֵל —

לָכֵן בֶּן אָדָם אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֶךָ

לְבַקֵּשׁ הַמָּוֶת אוֹ לְגָרְשׁוֹ מִפָּנֶיךָ

כִּי מָוֶת וְחַיִּים לֹא בְיָדֵינוּ נִתָּנוּ

דַּרְכָּם וּמִצְעֲדָם גַּם הֵם מֵיְיָ כּוֹנָנוּ

לֹא מִלִּבָּם וּרְצוֹנָם הֵם יָצָאוּ

לַאֲשֶׁר יְשַׁלְּחֵם יֵלֵכוּ לְקוֹלוֹ יִשְׁמָעוּ

חֱיֵה וּסְבוֹל! גַּם אִם לְמַשָּׂא לְךָ חַיֶּיךָ

וּמוּת בְּלִי תְלוּנָה בְּבֹא מָוֶת שְׁעָרֶיךָ.

טוביה בן משה כץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של טוביה בן משה כץ
רקע
טוביה בן משה כץ

יצירותיו הנקראות ביותר של טוביה בן משה כץ

  1. השלך על ה' יהבך (משלים)
  2. מות גבורים (שירה)
  3. אל קשה יום (שירה)
  4. אל אדם גבה לב (שירה)
  5. אל רעי (שירה)

לכל יצירות טוביה בן משה כץ בסוגה שירה

לכל יצירות טוביה בן משה כץ

יצירה בהפתעה
רקע

נורא

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

חנות-מכולת.

“ארוחות בשביל רוסים” – כך חקוק על טבלה קטנה ממעל השער מבחוץ.

ומבפנים – יושבת אל השולחן הערוך בּתּווך כנופיה לא-גדולה של “רוסים” וסועדת.

האנשים – פליטי רוסיה! קצתם מבקשי רפואה, והרוב – מן המחכים עד יעבור זעם. הכרת הפנים של אמידים. בקצה השולחן, אל מול פניהם, יושבת אשה עדויה כבת שלושים, לבנה, שמנה, במגבעת בעלת נוצות גבוהות, וחשופת צואר רם, שכולו – בשר. היא מדברת רק אשכנזית ועושה רושם של לא-יהודית רוסית, אלא שמתחככת היא בין ה“רוסים”, בין היהודים הרוסים העשירים הסועדים בפונדק זה.

אצל אחד המסובים, אברך בעל פנים ירוקים-צהובים וזקן ירוק-צהוב מסופר ומחודד, מונחות “הידיעות מרוסיה”, והאיש ממלא את פיו חתיכות-קוטליטה, ואגב-הכי הוא מרשרש בשרשרת זהבו ומספר:

– “הרב, נוּ, כנהוג, ניגש אליו ואמר לו: ‘התווַדה!..’ הנידון למיתה השיב את פניו ריקם… אך את התנ”ך אשר ביד הרב נשק פעם ופעמיים…"

עלמה צעירה אחת, רזה, רצינית, ואספלנית לה על אחת מאזניה, לבושה בבלוזה אדומה – עפ"י הנראה איזו קרובה של האברך המספר – מניעה בראשה אל עבר פני בן משפחתה ומאזינה לכל הגה בכל נפשה.

– “התליה היתה בשעה השמינית בבוקר” – מוסיף האברך הקורא.

– בשעה השמינית? – קראה העלמה רוסית – אוּז’אַסנוֹ… האין זאת? הלא נורא!

– הכל דוּכא שם עתה בחוזק-היד! – אמר אחד מן המסובים (הוא בא הלום לרפא את קיבתו) וידחף את קערת הלפת מלפניו בזעם.

– איזה מרק היום! התרעמה, בכדי לגרום לו איזו קורת-רוח, האשה בעלת המגבעת הגבוהה – משולל כל טעם!

– מים נמלחים ותו לא! סייע לה האברך ויוסף מתוך סיפורו: – "בן שבע-עשרה היה העלם במותו… הוא נאסר במוסקבה… מאסרו ארך רק שבועות אחדים… ביד החקירה והדרישה לא עלה להוציא מפיו שום הודעה… כל הנסיונות לרכך את עורפו לא עלו יפה… ששה ימים ולילות עשה הוא שביתת צום… שמונה-עשרה ‘מעת לעת’ רצופות ניתנו רגליו הערומות ברפש קר… הוא צלל ברפש בלי הפסק עד ברכיו… כל זה נעשו לענוֹתו… העינויים – "

– ערומות… – הפסיקתו העלמה קרובתו אשכנזית – אימה! נורא! – " Nicht wahr? "

– Zahlen, bitte! – קראה בזעף האשה בעלת הצואר הערום אל המלצר, ולא נודע על מה היא זועפת.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.