לחן: אמיתי נאמן בתכנית “הנשק הסודי” (1960)
בְּבֵית לֶחֶם, לֹא הַרְחֵק מִיְּרוּשָׁלַיִם,
בְּבֵית לֶחֶם הַשְּׁקֵטָה וְהַלְּבָבִית
הָיָה נַעַר אַדְמוֹנִי וִיפֵה עֵינַיִם –
הַצָּעִיר בִּבְנֵי יִשַּׁי, וּשְׁמוֹ דָּוִד.
כָּל הַיּוֹם הָיָה סוֹבֵב עִם הָ“רוּגַטְקָה”
(אָז עוֹד לֹא הָיָה נָהוּג חִנּוּךְ חוֹבָה!)
כָּל הַסּוֹחֲרִים אָמְרוּ: "מָתַי יִלְמַד כְּבָר?
הוּא שׁוֹבֵר אֶת חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה!"
וְדָּוִד יְפֵה עֵינַיִם וְצָלַף בָּאֲבָנִים.
וְדָּוִד יְפֵה עֵינַיִם אָז הוֹדִיעַ לַשְּׁכֵנִים:
"נִשְׁבְּרָה שִׁמְשָׁה אוֹ שְׁתַּיִם?
“טוֹב… תִּמְרוֹנִים זֶה תִּמְרוֹנִים.”
הוּא הָיָה שׁוֹבֵר כָּל יוֹם שִׁמְשָׁה אוֹ שְׁתַּיִם,
אַךְ טָעַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּאִמּוּנִים,
וְכֻלָּם אָמְרוּ: "כֵּן, הוּא יְפֵה עֵינַיִם;
אַךְ מָתַי יַפְסִיק לִזְרֹק פֹּה אַבָנִים?"
פָּנָסֵי הָרְחוֹב אֶת קְלִיעוֹתָיו הִכִּירוּ.
בָּ“רוּגַטְקָה” הוּא פָּגַע בְּכָל חָתוּל,
וּכְלָבִים בְּפַחַד זֶה אֶת זֶה הִזְהִירוּ
שֶׁ“הַגִּ’ינְגִ’י הוּא צַלָּף! כָּל אֶבֶן – בּוּל!”
וְדָוִד יְפֵה עֵינַיִם…
אֶת הַסּוֹף הֲרֵי כָּל יֶלֶד הֵן יַגִּיד כָּאן:
אֵיך גָּלְיַת פִּתְאוֹם הוֹפִיעַ שָׁם מִמּוּל,
וְדָוִד כִּוֵּן לְאַט אֶת הַ“דָּוִידְקָה”
וְהָאֶבֶן אָז פָּגְעָה בַּמֵּצַח – בּוּל!
וְאָמְרוּ כֻּלָּם: "אָח, אֵיזֶה יֶלֶד פֶּלֶא!
אֵיךְ בָּאֶבֶן אֶת הַזְּ’לוֹבּ הַזֶּה הִפִּיל!"
וּמֵאָז נוֹדַע בַּשֵּׁם “דָּוִד הַמֶּלֶךְ”,
הַיָּדוּעַ מִסִּרְטֵי סֶסִיל דֶה-מִיל.
זוֹ מָסֹרֶת מְמֻּשֶּׁכֶת
הַנִּמְשֶׁכֶת עַד עַכְשָׁו
עַל הַיֶּלֶד מִבֵּית לֶחֶם
שֶׁהָאֶבֶן בְּיָדָיו.