הלחין ושר: שמעון ישראלי
בתכניתו הראשונה, “סתם יום של חול” (1960)
בִּתְקוּפָתוֹ שֶׁל בָּאךְ
הָאַהֲבָה בָּעֲרָה לָהּ.
יוֹהָן סֶבַּסְטְיָאן בָּאךְ –
אֵיךְ הוּא אָהַב?
פָּרַט נִלְהָב
עַל הָעוּגָב.
דֶּרֶךְ אַגַּב
הוּא גַּם עָגַב:
"טוֹקָאטָה לִי.
טוֹקָאטִי לָךְ.
אֲנִי מְאֹהָב כָּל כָּךְ
רַק בָּאךְ, בָּאךְ."
אֲבָל הַיּוֹם
זֶה אָיֹם:
אַתָּה יוֹצֵא לָרְחוֹב.
אֵיךְ אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב?
"מַי בֵּיְבִּי, רוֹק-רוֹק-רוֹק.
אַי לָאב יוּ, בֵּיְבִּי.
רוֹק-רוֹק-רוֹק."
לֹא לִירֹק!
גַּם בִּתְקוּפָתוֹ שֶׁל מוֹצַרְט,
דּוֹן ג’וֹבָאנִי הַתָּמִים
אָז חוֹלֵל כַּמָּה קְסָמִים
וְחִלֵּל כַּמָּה נָשִׁים
בְּלִי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין
לִצְלִילֵי הָ“אַשְׁכָּבָה”.
כֵּן, בִּתְקוּפָתוֹ של מוֹצַרְט:
“דַּי, מַרְקִיז. אַתָּה מַרְגִּיז!”
“מַרְקִיזָה, אַתְּ מַרְגִּיזָה!”
הִיא אָמְרָה לוֹ: “בְּמָטוּתֵא.”
הוּא עָנָה: “קוֹזִי פָן טוּטֶה.”
הוּא הָיָה אָז שָׁר רַק לָה:
“לָה, לָה, לָה, לָה, לָה!”
הִיא הָיְתָה אָז שָׁרָה לוֹ:
“לֹא-לֹא! לֹא-לֹא!”
“לֹא-לֹא”,
“לֹא-לֹא” –
וְהִיא הָיְתָה שֶׁלּוֹ.
אַבָל הַיּוֹם…
גַּם בִּתְקוּפָתוֹ שֶׁל שְׁטְרָאוּס,
בִּתְקוּפַת הַ“פְלֵדֶרְמָאוּס”,
פְרוֹלַיְן סִיסִי אוּנְד הֶער קְלָאוּס –
אֵיךְ הֵם אָהֲבוּ?
הַקֵּיסָר
עוֹד לֹא סָר.
הַמוּסָר
כֵּן הוּסָר.
גַּם הַשַּׂר
הוא הוּסַאר.
וִינָה, דּוּ “בְּלָאוּ דָנוּבְּ”…
וִינָה, וְלס אוּנְד וַלְץ.
אוּנְד שְׁנִיצְל מִיט שְׁמַלְץ.
אַיְנְס-צְוַי-דְרַי,
רִיכַארְד שְׁטְרָאוּס.
אַיְנְס-צְוַי-דְרַי,
יוּדָן – רָאוּס!
יָא, וִינָה…
יָא, פָּלֶשְׂתִּינָה.
יָא, אַרְגֶנְטִינָה.
יָא-ווֹל!
אֲבָל הַיּוֹם…
המחזמר האמריקני “נשקיני, קייט” של קול פורטר, המבוסס על “אילוף הסוררת” לשקספיר, הושר בעברית באופרה הארץ-ישראלית עוד לפני עידן מחזות הזמר הגדולים של שנות השישים. אחד הפזמונים שבו, הקורא ל“רענון” ושינון מחזותיו של שקספיר, עודכן במופע “היסטוריה בגרוש'” בחיפה בתקופה שבה התלוננו רבים על נועזותם הארוטית ועל “חולניותם” של כמה ממחזות “הדרמה המודרנית” (של טנסי וויליאמס, אדוארד אלבי והרולד פינטר). שמעון ישראלי, בתכנית היחיד הראשונה שלו, ניסה לעקוב בחיוך אחרי גלגולי האהבה בסגנון המוזיקלי של כמה מגדולי המלחינים שקדמו לרוק-נ-רול.