לחן: אלדד שרים

שרה: הלהקה

– אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת בָּהִיר, כִּמְעַט בְּלוֹנְדִּינִי.

יֹאמְרוּ: “הוּא תֵּימָנִי?! זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת!”

– אַתְּ יְכוֹלָה לְהֵרָאוֹת כִּמְעַט כְּמוֹ סִינִית.

עַל בַּעֲלֵךְ יֹאמְרוּ: “אוֹהֵב תֵּימָנִיּוֹת.”

– אַתְּ יְכוֹלָה כְּבָר לְדַבֵּר בְּלִי חֵי“ת וְעַיִ”ן

וּלְבַשֵּׁל מָתוֹק, כְּמוֹ כָּל פּוֹלָנִיָּה.

– לָשִׁיר רַק גֵ’אז… שָׁנִים… וְהֵם יֹאמְרוּ עֲדַיִן:

“גֵ’אז? לֹא יָדַעְנוּ שֶׁגַּם אַתְּ תֵּימָנִיָּה.”

"הִיא נֶחְמָדָה.

מֻכְשֶׁרֶת.

הִיא יְפֵהפִיָּה"…

אַךְ אַתְּ תָּמִיד נִשְׁאֶרֶת

“הַתֵּימָנִיָּה”.

אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת רוֹפֵא, צַיָר, פְּרוֹפֵסוֹר,

רוֹאֵה חֶשְׁבּוֹן, שַׁגְרִיר, קַבְּלָן, תַּעֲשִׂיָּן.

כְּשֶׁיְּדַבְּרוּ עָלֶיךָ יֵשׁ תָּמִיד תּוֹסֶפֶת:

“הוּא תֵּימָנִי… אַךְ אִישׁ מִקְצוֹעַ מְצֻיָּן.”

אַתָּה יָכוֹל לָגוּר בְּוִילָה בַּאָפֵקָה

בִּכְפָר שְׁמַרְיָהוּ, פֶּנְטְהָאוּז בְּרָמַת אָבִיב;

תָּמִיד יוֹסִיפוּ הַשְּׁכֵנִים, כָּכָה, בְּשֶׁקֶט:

"אָהּ, הַשָּׁכֵן הַתֵּימָנִי?… בָּחוּר חָבִיב.

כֵּן הוּא גִּזְעִי,

מֻכְשָׁר

וְחִנָּנִי."

אַךְ הוּא תָּמִיד נִשְׁאָר

“הַתֵּימָנִי”.

אַתָּה שַׂחְקָן בַּתֵּאַטְרוֹן. עוֹשִׂים אֶת שֶׁקְסְפִּיר.

"אַתָּה מֻכְשָׁר… אַךְ הַמִּבְטָא שֶׁלְּךָ… חֲבָל…

מִבְטָא רוּסִי אוֹ רוֹמָנִי זֶה שֶׁקְסְפִּיר קְלָסִי;

אֲבָל עִם חֵי“ת כָּזֹאת… זֶה טוֹב בִּשְׁבִיל ‘עִנְבָּל’.”

רַק בִּנְיוּ יוֹרְק, וְעִם דַּרְכּוֹן אָמֵרִיקָאִי,

שָׁם אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה זֶה תֵּימָנִי:

אַתָּה שָׁם כְּמוֹ כֻּלָּם… פָּשׁוּט – פּוֹרְטוֹרִיקָאִי.

וּבָא לְךָ לִצְעֹק: "סְלִיחָה, אֲבָל אֲנִי…

לָכֶם זֶה סְתָם שְׁטוּיּוֹת,

אֲבָל אֲנִי…

אֲנִי גֵּאֶה לִהְיוֹת

“הַתֵּימָנִי”.