שרו: בומבה צור, שמואל רודנסקי, חיים טופול, נתן דטנר

לוּ הָיִיתִי רוֹטְשִׁילְד –

דַיְדְל-דִידְל, דַיְדְל-דִידְל, דִיגִי-דִיגִי

דַיְדְל-דִידְל-דָאם –

כָּל הַיּוֹם אָז בִּידִי-בִּידִי-בָּאם,

לוּ הָיִיתִי אִישׁ עָשִׁיר.

אָז הָיִיתִי נָח קְצָת

דַיְדְל-דִידְל, דַיְדְל-דִידְל, דִיגִי-דִיגִי

דַיְדְל-דִידְל-דָאם,

לוּ הָיִיתִי בִּידִי-בִּידִי-בָּאם

דִיגִי-דִיגִי-דִידְל אִישׁ עָשִׁיר.

הָיִיתִי אָז בּוֹנֶה לִי בַּיִת מֵאֶבֶן,

בַּיִת גָּדוֹל, עִם גַּג אָדֹם,

עִם שָׁלוֹשׁ שׁוּרוֹת מַדְרֵגוֹת לְיַד הַקִּיר:

בְּאַחַת – רַק עוֹלִים,

בַּשְּׁנִיָּה – רַק יוֹרְדִים.

הַשְּׁלִישִׁית לֹא תּוֹלִיךְ לְשׁוּם מָקוֹם.

רַק שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁזֶּה בֵּיתוֹ שֶׁל גְּבִיר!

אָז הֶחָצֵר תִּהְיֶה מְלֵאָה אֶפְרוֹחִים,

כֻּלָּהּ בַּרְוָזִים וַאֲוָזִים

שֶׁיָּקִימוּ רַעַשׁ בְּקוֹל אַדִּיר.

וְכָל ה“קְּוָאק” וְהַ“צִּ’יק” וְהַ“גַּע”, “קוּקוּרִיקוּ”

וְ“קוֹט-קוֹט” יִשָּׁמַע לַמֶּרְחַקִּים

וִיבַשֵּׂר: כָּאן גָּר בַּרְוָז עָשִׁיר!

לוּ הָיִיתִי רוֹטְשִׁילְד…

וְזוּגָתִי, הִיא גוֹלְדָה, שָׁם, עַל הַמִּרְפֶּסֶת

עִם סַנְטֵר כָּפוּל מַתְאִים,

כְּמוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל רֶבּ קַלְמָן הַפַּרְנָס.

וְהִיא תִּפְסַע לָהּ שָׁם כִּגְבֶרֶת מְפֻרְכֶּסֶת,

וְתִצְרַח עַל הַמְּשָׁרְתִים,

מִתְנַפַּחַת – אוֹי! – כְּמוֹ טַוָּס.

יָבוֹאוּ כָּל חַכְמֵי הָעִיר לִשְׁאֹל בַּעֲצָתִי.

גַּם הָרַב אוֹתִי יִשְׁאַל אָז

מָה הַדִּין וְהַמִּנְהָג:

"אִם תּוֹאִיל, רֶבּ טוּבְיָה…

מָה הַדִּין, רֶבּ טוּבְיָה,

בְּבֵיצָה שֶׁלֹּא נוֹלְדָה בְּעֶרֶב חַג?"

וּלְעוֹלָם שׁוּם אִישׁ לֹא יָעִיר לִי

אִם טָעִיתִי בִּדְבָרַי,

כִּי הַגְּבִיר צוֹדֵק תָּמִיד – וְדַי!

וְאָז אוּכַל סוֹף-סוֹף בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ

לָשֶׁבֶת, לִלְמֹד כָּל הַיָּמִים.

לָשֶׁבֶת מַמָּשׁ עַל יַד כֹּתֶל הַ“מִּזְרָח”.

וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְפַּלְפֵּל קְצָת עַל רָשִׁ"י

עִם כָּל תַּלְמִידַי הַחֲכָמִים.

זֶה יִהְיֶה חֲלוֹם נִפְלָא כָּל כָּךְ…

לוּ הָיִיתִי רוֹטְשִׁילְד…

הוֹ, אֵלַי, הַחַי וְהַקַּיָּם,

הָעוֹזֵר דַּלִּים וּמוֹשִׁיעָם –

מָה הָיָה נִגְרָע כְּבָר בָּעוֹלָם

לוּ הָיִיתִי קְצָת עָשִׁיר?!…