מתוך המחזמר “המלך ואני” מאת רודג’רס והמרשטיין
שרו רבקה רז ויוסי גרבר בהפקת “הקאמרי” (1987)
הִכַּרְנוּ רַק עַכְשָׁו.
עוֹד שְׁנֵינוּ נְבוֹכִים;
אַךְ מַשֶּׁהוּ בִּי הִתְעוֹרֵר
כְּשֶׁהָרִקּוּד הִתְחִיל.
כָּל גֶּבֶר וְאִשָּׁה
חוֹבְקִים כְּבָר זֶה אֶת זֹאת.
לָכֵן אוּלַי,
אוּלַי כְּדַאי
גַּם לָנוּ לְנַסּוֹת?
בּוֹא, נִרְקֹד. חֵת-שְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ.
נְרַחֵף כָּל הַלַּיְלָה עַד מָחָר.
בּוֹא, נִרְקֹד. חַת-שְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ.
כִּי הַלַּיְלָה אָרֹךְ, אַךְ גַּם קָצָר.
וְאוּלַי,
כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַלַּיְלָה לְקִצּוֹ –
עוֹד נִהְיֶה שְׁנֵינוּ יַחַד,
וְאוֹתִי יוּכַל הַשַּׁחַר
בֵּין זְרוֹעוֹת אַמִּיצוֹת לִמְצֹא?
בְּלֵילוֹת שֶׁכָּאֵלֶה
לִפְעָמִים קוֹרֶה גַּם פֶּלֶא.
בּוֹא, נִרְקֹד!
וְנִרְקֹד!
וְנִרְקֹד!