מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שלוש כלות

מאת: מנשה לוין

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

בתוך "הרקדנית המעופפת", ירושלים: מוסד ביאליק; 2000

סוגה:

שפת מקור: עברית

גדישי חיטה: ישישים חגורים אבנטי קש, הסורקים בליל קיץ את זקניהם, הקלועים דגניות ופירורי לחם.

והן צועדות — שלוש הכלות היחפות — על הגבעולים הגדועים, על הקמשונים הצורבים.

הכלה הראשונה: גופה נלוש מפת קיבר חמוצה, ושערותיה דולפים ירוקים על כתפיה הרזות.

הכלה השנייה: גופה רקוב מגשמים וצמותיה מוטלות על קודקדה, כחלות לא אפויות.

הכלה השלישית: גופה מזכוכית אטומה, מפזמת בשיניה, היפות עדיין.

ושלוש הכלות יושבות על שפת נחל, המנענע את האדמה הרופפת כל־כך.

הכלה הראשונה מפשילה את שמלתה על שוקיה ואומרת:

— האם נסתבכו אווירונים בבלורית חתני כעטלפים (בלורית זו, שהייתי חופפת ליד הבאר בין שמש ורוח), והוא מפחד, בחורי המסכן?

הכלה השנייה, מרכינה את ראשה, ושערותיה דולפות על הנחל, הנפוח צפרדעים מתות, ואומרת:

— האם שִיבֵּר תותח את שיני חתני, והדם מטפטף מפיו שנשק לי?

הכלה השלישית זורה את צחוקה כגרגרי שעורה ואומרת:

האם כותב חתני מכתב (הוא, שידו כבדה כגרזן) על גבי העננים?

דממה.

ינשוף נוקב את הדממה במקורו.

הכלה הראשונה מתאנחת:

— אביא לחתני סל תפוחים!

הכלה השניה מאגדת את שערותיה:

— ואני אביא לחתני שזיפים בתוך המטפחת היפה, שנתן לי במתנה!

הכלה השלישית, בחיוך עם סומק דובדבנים:

— ואני אביא לחתני חמניה!

והלילה מתנפץ לרסיסים. ועל גגות הכפר מדדה תרנגול של אש וצורח.

הכלה הראשונה אומרת:

— אם רעב הוא, חתני המת, יאכל את גופי!

הכלה השנייה אומרת:

— אם רעב הוא, חתני המת, יאכל את שדי הקטנים!

הכלה השלישית אומרת:

— אם קר לו, לחתני המת, יגפף את בטני!

והישישים, החגורים אבנטי קש, מרימים עליהן מקלות מסוקסים:

— הבחורות עם שער הפשתן, מה לכן פה?

ושלוש הכלות מצטנפות בשמלותיהן הכבדות:

— סבים, אנו מנענעות את חתנינו המתים על ברכינו האומללות!

מנשה לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מנשה לוין
יצירה בהפתעה
רקע

חנוך לעם על פי דרכו

מאת פרץ בן משה סמולנסקין (מאמרים ומסות)

1


שאלה גדולה שאל אישי נדיב הלב, שאלה שיש בה מעין גאולה; כי הלא זה דברי מאז כי השאלות והתשובות והשקלא והטריא בדבר הזה הם המה פתחי הגאולה הנאמנה, ומה גם אם השואל הוא האיש האומר ועושה, אשר עד כה ברכהו ה' לעשות וכה יזכהו גם לימים הבאים. ואם אמנם כשאני לעצמי לא אראה בזה זכות יתרה לעשיר וסוחר גדול המתעסק בדבר קיומנו מלהעני היושב אחרי התנור, גם מעולם לא עלה על דעתי לחשוב כי כל עשירי ישראל בוגדים המה, אשר על כן אשיש בגילה אם אראה אחד כיוצא מן הכלל, כי אמנם אני אדע בהם כמה וכמה אנשי לב ונדיבי רוח הכואבים והדואגים לצרת עמם, רק זאת היתה בעוכרינו כי לא ידענו דרך לעשות נכוחה כי כלנו עד כה כצאן תעינו בבקשנו מעמד לעמנו האמלל ונתור לנו מקום רק על מאוּרות צפעונים וגורם לשיר רק שירה חדשה, שירת זאבים משחרי לטרף, ובדבר הזה כלם הלכו חשכים ואין נוגה, העני בעטו והעשיר בכספו ועוד לא נרפאנו… בכל זאת עלינו להודות כי רב כח עשירי העם סוחרי הארץ לעשות יותר מהעניים לא רק בנדבת ידם, כי אם גם בנדבת רוחם, כי רוב העם מאמינים המה וכאשר ישמעו דבר מפי איש יושב רק באהלי התורה יאמרו: מה ידע זה? ומה גם אם כסף אין לו אז הלא ילמדו ק"ו: ומה אם לנפשו לא יוכל להושיע לאחרים על אחת וכמה, לא כן אם אחד העשירים דִבּר, אז דברו איתן, ועל כן אשמח בשמחה כפולה על השאלה הזאת, ובלי ספק כן יחשבו כל אוהבי עמם, ואתן אותה קבל עם וגם את תשובתי. והקוראים יסלחו לי אם אאריך בה יותר מדאי כי הדבר צריך באור.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.