מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[לאט עולים סוסי]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

לְאַט עוֹלִים סוּסַי

עַל מַעֲלֵה הָהָר,

לַיְלָה כְבָר שׁוֹכֵן שָׁחוֹר

בָּנוּ וּבַכֹּל.


כְּבֵדָה תַחֲרֹק עֶגְלָתִי לִרְגָעִים

כַּעֲמוּסָה אַלְפֵי מֵתִים.


זֶמֶר חֲרִישִׁי אֶשְׁלַח

עַל פְּנֵי גַלֵּי הַלַּיִל,

שֶׁיַּעֲבֹר לַמֶּרְחָק.


סוּסַי מַאֲזִינִים וְעוֹלִים לְאָט.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
רקע
דוד פוגל

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פוגל

  1. בבית המרפא (פרוזה)
  2. נוכַח הים (פרוזה)
  3. [שעטת צבאות] (שירה)
  4. [אֲנִי בְאֵר] (שירה)

לכל יצירות דוד פוגל בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פוגל

יצירה בהפתעה
רקע

אַרְבַּע אֲבָנִים טוֹבוֹת

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

ויהי היום, וכרוז נשמע במרומים:

– נעשה משורר עברי!

וישמחו המלאכים מאד, והמלאך הממונה לאותו דבר עף בטיסה אחת אל אוצר הנשמות, ויבחר מאחת מהנה, וישק לה, ויאמר:

– בשורה בפי! על פי מצות הבורא עליך לרדת למטה ולהיות למשורר עברי על הארץ!

והנשמה נכונה למלאות אחרי צו, ורק איננה יודעת: השירה מאין תמצא?

– השירה היא אור וחיים, ושם, אומרים, מאירה השמש אך ביום, ובלילה מתנוצצים אך כוכבים קטנים… וגם ביום וגם בלילה יש אשר עננים עולים ומשתרעים בין השמים והארץ ומסתירים את האור… עוד אומרים, שהשנה נחלקת שם לעתות, שיש שם סתו וחורף, ובעתות הללו הכל בלה ומת…

– אל תיראי, – ינחם המלאך את הנשמה הנוגה – אַת תלכי אחרי, ואני אנהגך ואביאך אל אוצר היגונים ותבחרי לך שם “יגון” כחפצך, והיה לך למקור השירה.

והנשמה, שלא הבינה את שפת החיים על הארץ אשר בפי המלאך, הלכה אחריו.


ויבוא המלאך והנשמה אל אוצר היגונים; ותרא הנשמה והנה הוא מלא על כל גדותיו אבנים טובות, אבני חן. ותתפלא הנשמה מאד, ותשאל:

– האלה הם היגונים?

– כן – ענה המלאך – היגון והצער למטה, אבנים טובות הן למעלה, ואַת נשמה זכה, התבונני באבנים הטובות ובחרי לך אחת מהנה ואַמצי אותה אל לבך, והיתה לך למקור אור וחום – למעין השירה לכל ימי חייך בעולם התחתון שם!

ותען הנשמה ותאמר:

– בכל האבנים אך שלש גדולות וטובות אני רואה. אך איך אבחר מהן וטרם ידעתי את משפט האבנים, אשר לקחו את לבבי.

ותור באצבע על שלש אבנים, והמלאך באר לה את משפטן.


ועל הראשונה אמר:

– יגון קודר מאד, צער נחלשים וחלשים… שלחן מלא דשן, גם הכלבים המגרמים תחת השלחן עושים פימה עלי כסל. אך לנחשלים אין מקום, לא על השלחן ולא תחת השלחן, והם פורשים ובוכים, פורשים ובוכים מאד… וכי יגבר צערם, והתקצפו, ויאמרו להפוך את הקערה על פיה – “גם לי גם לך לא יהיה!” – צער גדול!

ועל השניה אמר:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.