מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[בעלות הגשם]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

בֵּעָלוֹת הַגֶּשֶׁם מֵעַל הַדֶּשֶׁא

נִצְעַד שְׁנַיִם

לְפַאֲתֵי יוֹם תָּמֵהַּ –

אַתְּ בְּשֵׁשׁ שְׁנוֹתַיִךְ,

זוּ אַךְ בָּאת הֵנָּה,

וַאֲנִי הַהוֹלֵךְ כְּבָר לָשׁוּב.


אֲגַם קָטֹן זֶה

תַּחַת שְׂמִיכָה יְרֻקָּה לֹא יָזוּעַ.

אֶתְמוֹל שָׁלָה דַיָּג מִמֶּנּוּ

דָּג רוֹעֵד.


אֵי-שָׁם יַעֲמֹד בַּיִת

אֲשֶׁר לֹא לִי וְלֹא לָךְ.

עָלֵינוּ רַק לָלֶכֶת הָלְאָה וְלָלֶכֶת.


עַל רוּחַ בְּתֻמֵּךְ תִּשָּׁעֵנִי

לָנוּם מְעַט קָט,

אֶצְבָּעֵךְ הַזְּעִירָה לֹא תָמֹצִּי עוֹד.


אַךְ הִנֵּה כִי נִפָּרֵד

יִשֹּׁב בְּכִי חֲשָׁאִי עָלַי וְעָלָיִךְ –

אַתְּ בְּשֵׁשׁ שְׁנוֹתַיִךְ

וַאֲנִי הַהוֹלֵךְ כְּבָר לָשׁוּב.

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

העופות והגוילים

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

(ממעשׂיותיו של ר' נחמנ’קה)

א. הקדמה

ידוע לכל באי עולם, שהצדיק ר' נחמנ’קה היה אוהב לספר מעשׂיות.

והמעשׂיות הללו היו אבני-קודש משובצות זהב-אופיר, כלומר: סודות התורה בלבוש מעשׂיות ואגדות, כעין ה“מעשׂה בז' בעֶטלעֶרס” וכדומה.

וכשאני רוצה לזכּות את הרבים וליתן אותן מחדש תחת מכבש הדפוס, מרגיש אני בלבי רטט וזיע. יודע אני, שכמעט אי אפשר לספר אותן המעשׂיות כעת חיה – אנשים אחרים ולשון אחרת. ומסופק אני, אם אני ראוי לספר ואם הדור ראוי לשמוע… העולם מבקש שעשועים וצעצועים של הבל, כעין ה“בראָדעֶ”ר מעשׂיות" ואינו חושש כלל לנשמתו, ואינו סופג את התוך שבתוך, ורואה את הקלפּה מבחוץ, ואין בו בינה להוציא את הגרעין מתוכה…

אבל איך שיהיה, צריך להציל את המרגליות הטובות מתוך החול…

ב. לשם מה ואימתי היה ר' נחמנ’קה מספר מעשׂיות

הדבר היה במוצאי-שבת-קודש, תיכף אחרי ההבדלה.

ובאותה השבת היה הקבּוּץ קטן מאד. וכל היום היו השמים מכוסים בענן-אפר משונה, ואמרו הבריות, שהוא פרוכת של שבת-חזון…

ופשוט אי אפשר היה באותו היום להתגבר על העצבות, שהיו נשמותינו סופגות מן האויר הלח והשמים הכהים.

בסעודת-שבת השניה, כשביקשנו להעשׂות “שכם אחד” כנגד היצר-הרע של העצבות והמרה-השחורה, נשבה לפתע פתאום רוח צפונית-מערבית והתחילה מייבבת קינות ותחינות. ולעומתה ענו שמשות החלונות בצלצול של “בכיה-לדורות”, כעוזרים קטנים עליד חזן מקונן…

ובשעת הסעודה השלישית גם כן לא היתה ידנו על העליונה, אף-על-פי שחדלו הקינות והצלצולים… האמת נתּנה להאמר, שבאמצע ברכת המזון קם ר' נחמנ’קה מכסאו, ואף-על-פי שהיה חולה קצת, נגש אל החלון ופתח אותו וקרא בקול של רוגז אל החוץ: “נוּ, נוּ!” כלומר: די לך! – ומיד נעלם הרוח, אבל תחת זה התחילו השמים מטפטפים טיף-טיף, טיף-טיף – ברוגז של התמדה… ור' נחמנ’קה הביט כמה וכמה פעמים אל החלון ופניו זעופים ועיניו הקדושות מפיקות פחד, ושׂפתיו דובבות כמה וכמה פעמים: “בלבול, רחמנא ליצלן! ומה, אם הקבּוּץ אינו גדול כל כך? הכמות עולה על האיכות”. ולא ידענו את פירוש המלין.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.