מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[דרך לילה שחור]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

דֶּרֶך לַיְלָה שָׁחוֹר

יֵדֶא הַמַּסָּע

וְאֵי-לְאָן יִשָּׂאֵנִי.


נַחֲרָה כְבֵדָה

אַט תְּמַלֵּא אֶת הַקָּרוֹן.


בַּמֶּרְחַק יַבְרִיק רֶגַע

אוֹר בּוֹדֵד, כֵּהֶה,

וְיֵעָלֵם.


אֵיפֹה תִהְיֶה אָז רַעְיָתִי?


אוּלַי גַּם יִלְחַשׁ

נַחַל אָפֵל עַל דַּרְכִּי.


תַּחֲנָה מֵתָה

תַּבִּיט עוֹרְגָה אַחֲרָי.


דֶּרֶך לַיְלָה שָׁחוֹר

יֵדֶא הַמַּסָּע


וינה, 1.1.1918

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

חֹדש

מאת יוסף זליגר (מאמרים ומסות)

נדפס בשבועון, “בת קול”. גל' י“א. לבוב תרע”ג.


באשר לא יוכל האדם לחיות זמן אחד ארך בלי התחלה וסוף הוא חותר לעשות לו תחנות ארֻכות וקצרות בחייו. התחנות האלה צריכות להיות מסֻדרות וחלוקות במרחקים שווים, אם לא – תביאנה בלבול. האדם זקוק איפֹה למחזות גדולים, שהם חוץ ממנו ושהם נראים בכל העולם, למען קחת אותם לקנה המדה לסדרי זמנים. הנכבד בכל הזמנים הסדורים הוא חלוף היום והלילה הבא מסבוב הארץ על צירה, אשר בעבור זה היא רואה את השמש למחצה ומסבה את פניה ממנה למחצה. התחנות הקצרות של יום יום לא תספקנה עוד לאדם להסיר ממנו את השעמום של חיים ממֻשכים ותדיריים; הוא צריך גם לתחנות ארֻכות מעט וארֻכות יותר לקבֹע בהן סמנים למקריו ולמעשיו. הצרוף הראשון לעת הוא השבוע. ואך העת הזאת אינה נכרת במחזות השמיים; עקרה בקבלה: “כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש”; גם בגוף האדם מָרגש השבוע במחלות ידועות ועוד. הקבוצה הראשונה של ימים, אשר מדתה מחוץ לאדם ורשומה היטב במחזה, חוזר תמיד בשמים, הוא החֹדש.

הזמן, שהלבנה סובבת את הארץ, נקרא חֹדש. תנועת הלבנה ידועה לכֹל ולא לתוכנים לבד, בשביל שהירח משנה בכל יום את גדלו. בחצי החֹדש הראשון הוא הולך וגדל מקשת צרה עד מלואו, בחצי החֹדש האחרון הוא הולך ופוחת עד קשת צרה מאד ועד אשר יסתר כליל. הסבה היא, כי אין לירח אור עצמי כי אם אור השמש ובעמדו בין הארץ והשמש, פניו המוארים פונים אתל השמש וצדו החשוך פונה אל הארץ ולכן איננו רואים אותו אז. במדה, שהוא מתרחק מהקו המחבר בדמיון את השמש והארץ, אורו הולך וגדל. בחצי החֹדש הארץ בין השמש והירח, ולכן רואים אז יושבי הארץ את פני הלבנה המוארים. לרגע, אשר הלבנה עומדת בין השמש והארץ, קוראים “מולד הלבנה”, ולרגע, שהארץ עומדת בין הלבנה והשמש, קוראים מלוי הלבנה. לכן ברב השפות שם אחד לחדש וללבנה או שני שמות דומים וגם בעברית שם ירח משֻתף לשניהם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.