הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.

מִמֶּרְחַק הָאֹפֶק

יַגִּיעַ אֵלֵינוּ

זֶמֶר מְמֻשָּׁךְ וְנוּגֶה

וּמַעֲלֶה עַרְבֵי הַיַּלְדוּת.

עַרְבֵי הַקַּיִץ,

שֶׁפָּרְחוּ חִוְרִים וּפוֹשְׁרִים

עַל פָּנֵינוּ

וְהִשִּׁיבוּ רוּחוֹת קַלִּים

אֶל הַנֶּפֶשׁ —

וְלֹא יָדָעְנוּ.

חֲרִיקַת מוֹט חָלוּד

שֶׁל בְּאֵר

בַּשְּׁתִיקָה אָז רָעָדָה,

דְּלִי עֵץ נָקַשׁ

בְּנָפְלוֹ

נְקִישָׁה עֲמוּמָה, שְׁחוֹרָה. —

הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.

וינה, 4.10.1919