מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[השמשות מאפילות]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.


מִמֶּרְחַק הָאֹפֶק

יַגִּיעַ אֵלֵינוּ

זֶמֶר מְמֻשָּׁךְ וְנוּגֶה

וּמַעֲלֶה עַרְבֵי הַיַּלְדוּת.


עַרְבֵי הַקַּיִץ,

שֶׁפָּרְחוּ חִוְרִים וּפוֹשְׁרִים

עַל פָּנֵינוּ

וְהִשִּׁיבוּ רוּחוֹת קַלִּים

אֶל הַנֶּפֶשׁ —

וְלֹא יָדָעְנוּ.


חֲרִיקַת מוֹט חָלוּד

שֶׁל בְּאֵר

בַּשְּׁתִיקָה אָז רָעָדָה,

דְּלִי עֵץ נָקַשׁ

בְּנָפְלוֹ

נְקִישָׁה עֲמוּמָה, שְׁחוֹרָה. —


הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.


וינה, 4.10.1919

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
רקע
דוד פוגל

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פוגל

  1. נוכח הים (פרוזה)
  2. בבית המרפא (פרוזה)
  3. [לאט עולים סוסי] (שירה)
  4. [שעטת צבאות] (שירה)
  5. [אני באר] (שירה)

לכל יצירות דוד פוגל בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פוגל

יצירה בהפתעה
רקע

אברהם בן-יוסף

מאת לב לבנדה / שמואל ליב ציטרון (פרוזה)

הימים ימי אדר והשנה שנת רע"ה לאלף החמישי. היום רד וינטו צללי ערב. עננים כבדים ושחורים נערמו על פני רקיע השמים ויהי חשך אפלה בחוץ. מעת לעת נזל גשם אביב, גשם נדבות, ורביביו התבוללו ויאבדו בין ערמות השלג הנמס ולא נודעו עקבותיו. האביב כבר נתן אותותיו אותות, כי קרוב הוא לבוא ולא ירחק חק.

בבית הקטן והמר הנוטה לנפול, העומד בקצה פרור קזימיר אשר בעיר המלוכה קראקוי, כבר העלו נר. יושביו פייטל פלוים משרת הקהילה ובני משפחתו הקטנה היו נכונים לאכול ארוחת ערב, וריינה, גברת הבית, ערכה השלחן ותשם לפניהם לחם. ילדי הבית: נער כבן ארבע עשרה שנה ושתי נערות האחת בת עשר שנים והשניה בת שתים עשרה שנה כבר לקחו את מקומם על יד השלחן ויחכו בכליון עינים את הארוחה, ולמען אשר לא יארכו להם הרגעים התהוללו יחד וצחקו בשעשועי-ילדים, ופייטל אביהם עמד בעת ההיא בקצה הבית בצד התנור והכירים ויתאמץ בכל כחו לפתח את האמתחת הקטנה אשר בידו.

­– מה יש לך באמתחתך? – שאלתהו ריינה רעיתו בהוציאה מאת התנור בידיה הגדולות והשמנות החשופות עד הזרוע קדרת-חמר גדולה מלאה תבשיל.

– עד שאת שואלת אותי: מה יש לך באמתחתך, – שנה פייטל את שאלתה ושערות שפמו הצהובות כסו על הצחוק הקל אשר עבר על שפתיו – שאליני נא אפוא:

מה איתך אין? על זאת אענך: יש ויש עמדי דגים מלוחים טובים ושמנים, כרעי אוזים, בשר תרנגולות מפוטמות, תופינים ולביבות;כל משמני הארץ ישנם הפעם באמתחתי, זולתי – חלב צפרי-שמים.

הילדים חדלו להשתעשע ויטו אזן קשבת לדברי אביהם, אשר הוציא כל המגדנות והממתקים אף קרא להם בשמותיהם למיניהם, והכרת פניהם ענתה בם כי לא לעתים קרובות יבואו מאכלי תאוה אלה אל פיהם.

– אכן העניקו לך מטובם ביד נדיבה, – אמרה אליו רעיתו.

– למה להם למנוע את טובם מאחיהם האביון בהיות לאל ידם לעשות? – קרא פייטל – אכן זאת היתה חתונה מפוארה! כל יושבי פרור קזימיר למקטנם ועד גדולם: כל הגבירים, כל הרבנים וכל ראשי העדה, – כלם נקבצו באו לשוש אתו משוש.

– וגם רבי משה’לי בתוכם?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.